כדי שלא אצטרך להתחיל "לספק הסברים" על כך שלא התחסנתי וגם על הילד החולה שנחשפתי אליו.

אם יש מישהי שיודעת בכ"ז (בעיקר מטריד אותי שאולי זה לא בסדר שאסתובב כרגע במקומות עם אנשים) - אשמח לשמוע. 

ברגע שנודע להם שזה חצבת - אמא שלו מיהרה להתקשר אליי, כי אני היחידה שהייתה אצלה בבית בימים האלה (שלא מהמשפחה).

אולי באמת אתקשר למשרד הבריאות ואשאל מה לעשות. תודה!

מבהירה: אני ממש לא מתכוונת לסכן את הסביבה שלי בעל כורחה, ולכן אני שואלת את השאלות הנ"ל ולא מנסה להתעלם מהמציאות.

ברור לי שאם מחר אני הולכת ללדת - אז אני אומרת לצוות שנחשפתי לחצבת, כמה שזה לא יהיה לי נעים.

אבל בכ"ז אני רוצה לדעת כמה עליי להימנע מלהסתובב ליד אנשים, כל עוד לא התחיל לי אפילו סימן אחד של חצבת. 

ועוד שאלה חשובה: תוך כמה זמן מהחשיפה לחולה אפשר לדעת אם לא נדבקתי בוודאות?

(בכל אופן, לא כ"כ מהר אני יכולה ללכת לקבל את החיסון, במיוחד שהייתה שבת באמצע...)

חצבת מדבקת רק מרגע הופעת החום, תסמיני שפעת נוספים כמו שיעול, צינון, אולי הקאות ורגישות לאור.

כמו כן, בשלב זה מופיעות נקודות קופליק (כמו גרגירי מלח לבנים ועגולים על פנים הלחי כנגד השיניים הטוחנות).

מתוך חצבת - שאלות ותשובות | איכילוב:

"תקופת הדגירה (הזמן בין ההידבקות במחלה עד פרוץ הסימנים להופעתה) הינה בין 5 לבין 21 יום (בממוצע שבוע ועד עשרה ימים). בתקופת הדגירה, כאשר אין סימני חום או מחלה אחרים, המחלה אינה מדבקת".

וגם: "לא ניתן להידבק מאדם שנחשף, אלא רק מאדם חולה".

ובית החולים יכול להתארגן על חדר לידה ואישפוז בבידוד.

כמובן שצריך לידע את הצוות.

תדריך החיסונים משרד הבריאות: MMR

https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/PH/epidemiology/td/docs/250_MMR.pdf

עלון לצרכן של החיסון הסביל:

http://www.pharmaline.co.il/images/newsletterregistration/mediline/2012/20072012/beriglobinpdr.pdf?fbclid=IwAR1fT_5sN0skadFyk5K29Qa84uVVbgf2Mbt9dizC3wu3reBLo9kj7gs5Xy0

למשרד הבריאות יש מוקד שעונה על שאלות על חצבת גם אם את פוחדת שיגידו לך דברים שאת לא מעוניינת לשמוע הם יוכלו לענות לך על כל השאלות

לקבל חיסון פעיל

עקרונית יש הנחיה של ארגון הבריאות העולמי לתת לכל חולה חצבת שמגיע למרפאה/ מיון שתי מנות של ויטמין A (אאל"ט- למבוגרים כל מנה של 200000 יחב"ל, אבל אפשר לבדוק את זה).

אם ח"ו אכן תחלי בחצבת- תשקלי את האפשרות הזו, וגם אם לא תחלי- תשקלי. 

החצבת לא מדבקת בתקופת הדגירה שלה.

תפתחי כל אתר רשמי ותראי שזה כתוב.

אני למשל, בדקתי באתר של בי"ח איכילוב. 

חצבת - שאלות ותשובות | איכילוב

ב"ה הצלחתי להתייעץ עכשיו עם גורמים רפואיים שאני סומכת עליהם, ועכשיו אני רגועה יותר.

(ולמי שתהתה - כל עוד לא התחילו לי סימנים של חצבת אני לא מדבקת אחרים).

ארבעה ימים לאחר הופעת תסמינים ראשונים. הווה אומר שחצבת מדבקת ברגע הופעת התסמינים ועד ארבעה ימים אחרי הופעת הפריחה. ולמה הנוסח המעומעם? כדי ליצור פאניקה וחוסר אונים. איך אני אדע אם אני חולה בחצבת אם אני מדבקת ארבעה ימים לפני הופעת הפריחה? כי מתחילים תסמיני מחלה. ואם את יודעת שהיית חשופה לחולה חצבת אז כל חום גבוה שפתאום עולה ידליק לך נורה ותנהגי בצורה של בדידות.

אם הילד מדבק לפני הופעת הפריחה סימן שכל אדם פוטנציאל (או לא מחוסן) יכול להדביק בכל רגע נתון. וזאת טעות וזה לא נכון. חצבת מדבקת 3-5 ימים לפני הופעת הפריחה אך הפריחה מופיעה 4 ימים אחרי הופעת התסמינים. הווה אומר שכמו שכתוב באתר של איכיליב חצבת מדבקת בזמן הופעת התסמינים.
אם תקראי על התסמינים של חצבת תראי שמדובר על חום גבוה, שיעול, דלקות עיניים וכו' בתור תסמינים ראשונים. לא יודעת מה איתך אני לא יוצאת מהבית עם ילד חולה ככה במיוחד אם ידוע לי שהיה באיזור של חולה חצבת 10-21 ימים קודם.

תקפידי על בידוד. לא יוצאים עם ילד עם ארבעים מעלות חום מהבית. במיוחד בתקופה שיש חצבת ואם את גרה באיזור שיודעת שיש חצבת אני מצפה ממחסנים ולא מחסנים כאחד להקפיד על בידוד.

יש מישהי ששמעה על מקרה כזה ויודעת מה עשו בו?

למרות שהייתה מחוסנת

בגלל זה יילדו אותה מוקדם והתינוק נולד עם חצבת!!!!!

הוא היה בטיפולים ובפגיה....זה לא פשוט בכלל!!!!!!!!

העיקר שיהיה לך הרבה בריאות!

בכל אופן, כיוון שהשרשור עדיין פעיל, אעדכן שהחלטתי בסוף לעשות את החיסון הסביל (בעיקר כדי להיות מכוסה מבחינת הצוות הרפואי כשאגיע ללדת) ובמקביל לעשות טיפול הומופאתי. ב"ה לא היו וגם עכשיו אין (ובע"ה גם לא יהיו) תסמינים של מחלה כלשהי.

כשהגעתי למיון כדי לקבל את החיסון התפלאו איך זה שאני לא מחוסנת, אבל ממש לא שידרו לחץ... בטח שלא ביקשו ליילד אותי או משהו...

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...