השאלה הראשונה היא האם אתם סוגרים את החודש?

והשניה היא האם אתם מצליחים לחסוך?

כי אם אתם במינוס תמידי אז כמובן שצריך שינוי, וגם אז הייתי משאירה את הסופר אחרון.

קודם כל לבדוק אפשרות לחיסכון בהוצאות קבועות: מחזור משכנתא, הוצאות תקשורת, עמלות בנקים וכ. אשראי, מנויים, הוצאות רכב וכדו'

אם כבר אין מאיפה לחסוך בלי לגעת ברמת חיים הייתי מסתכלת על הוצאות מזון

כל עוד אתם לא קונים מופרז וההוצאות מזון שלכם סבירות לדעתי אין מה לגעת.

ואם חסר כסף זה הזמן לעבור לצד השני של המשוואה וזה ההכנסות, איך אפשר להגדיל הכנסות.

יש עוד מלא הוצאות שאפשר לחסוך בהן, וזה חיסכון יותר קל מאשר צמצום קניות מזון: ביגוד, חופשות, ריהוט/ מכשירי חשמל וכדו'

אבל גם בתוך זה מעניין אותי לדעת אם באמת זה התפרעות היום לאכול כמעט כל יום בשרי (מה שאנחנו אוהבים זה חזה עוף או בשר טחון)

ולקנות פירות

וירקות

וכן גם יוגורטים ואקטימל😱

ולפעמים גם יותר מסוג אחד של דגני בוקר

*הולך להתחבא*

😅

האם זה מקום להגיד רגע זה מוגזם אפשר לאכול בשרי רק בשבת

יחסית עם ילדים קטנים, אז גם אם יאכלו כל יום בשרי זה לא מה שעושה את ההבדל..

לעומת זאת, דגני בוקר, מעדנים, חטיפים ואוכל קנוי גם יקר וגם יותר קשה להוריד אותו אחרי שהילדים גדלים..

כשהילדים כבר היו גדולים למדי. (עשיתי את זה בעיקר כי כבר עצבן אותי לדרוך על פירורי קורנפלקס כל הזמן🤦‍♀️)

הפכנו אותו לפינוק של ראש חודש, והילדים נהנים לחכות לזה.

אבל באמת זה לא היה לגמרי חלק, ויש עוד פינוקים אחרים שעדיין קיימים...

אם זה יצמצם אותך אז זה לא טוב לך

אם זה לא מצמצם אותך אז את יכולה לנסות

אבל אל תצמצמי את עצמך אם את לא חייבת

זה יוצא אחכ במקומות אחרים

זה משתנה כל כך ממשפחה למשפחה.

יש כאלו שמגיעות מבתים שאוכלים בשרי רק בשבת וזה סבבה להן לגמרי

יש כאלו שלא, ואם עכשיו יתחילו לדקדק מתי לקנות בשרי הם יחוו ייסורים של דקדוקי עניות.

אני חושבת שאם אין בעיה של כסף, אז אל תסתכלי על זה משם,

אלא יותר מכיוון של בריאות והרגלי צריכה לילדים.

אם כן מעניין אותך ממוצע צריכה אז כתבתי בשרשור השני שהממוצע שאני מכירה בישראל זה 180-220 ש"ח לנפש לשבוע

אם אתם חורגים בהמון מעל הממוצע אז תחשבו אם בא לכם לנסות לצמצם.

אם אתם בטווח אני הייתי משחררת.

אגב, אצלנו בבית יש הרבה בשרי ודג סלמון, זה מה שאנחנו אוהבים.

ירקות יש מלאא כל הזמן, פירות פחות אוהבים לצערי.

יוגורטים ודגני בוקר (חוץ מקורנפלקס) אנחנו לא קונים, לא מטעמי חיסכון אלא מטעמי צריכה, פשוט לא מרגישים צורך.

לאף אחד אין כסף בלתי מוגבל

וכרגע באמת ב"ה אנחנו ביחידה של ההורים אז לא משלמים פעמיים על דירה (משכנתא ומשכירות, משלמשים רק משכנתא) אבל עוד חעט נעבור

ואז גם לא נוכל לנצל את 'סופר אמאבא😁😁' להשלמות

וגם ההוצאות יגדלו כי בית זה ממש מחש לא רק שכירות חשמל מים ארנונה…

אז סתם אני חושבת לי כזה

אנחנו גם אוכלים כל יום חלבון טוב, ואפילו פעמיים יכול להיות.

חופשי שערב אני יכין לי סלמון.

ההתחשבנות כל אוכל היא קיצונית קצת.

לכן כשאני שאלתי השאלה שלי היתה על לקנות בחוץ נגיד.

כי זה ברור לי שזה לגמרי מותרות ואפילו לא בריא אז יש לי עוד סיבה להפחית חח

אבל באמת אני חושבת שזה סגנון התנהלות,

ואני גם לא אשרוד לא להכין אוכל מסוים שיש בבית כי הוא מתחשבן על יום אחר.

אני אכין ויקנה עוד.

ואם צריך נעבוד יותר בשביל זה.

אבל נראלי שאם נצליח להוריד את הקניות האחרות ורק סופר ישאר כמו שהוא אנחנו אמורים לעבור את זה בסדר.

כל עוד את יכולה להרשות לעצמך - למה לא

גמני קונה את כל הפירות והירקות (האמת בלי יותר מדי חשבון) כי אוהבים ואני מעדיפה את זה על פני מזון מעובד כשאני לא נמצאת בבית והם חוזרים מביה"ס

אני כן מסתייגת מכל דגני הבוקר והמעדנים כי זה לא בריא. מפוצץ סוכר. אז הייתי קונה פעם והיום בכלל לא (מעדנים), מול דגני הבוקר אני לא מצליחה להילחם ככ, אבל עודים פשרות מדי פעם ויש פה מודעות למה בריא ומה לא אבל קשה כשכולם במסגרות מביאים

לגבי בשרי/ פרווה - אפשר מדי פעם לגוון ולא חייב כל יום. מה שזורם לך

את לא רוצה להתחשבן על בשרי כל יום, כי חלבון זה הבריאות של הילדות, נכון?

אבל כאן כתבת יוגורט ואקטימל ודגני בוקר, שזה לא בדיוק מוסיף לבריאות שלהן 😅

לדעתי,

כל עוד אתם בטווח שטוב לכם, מכניסים יותר מההוצאות ומצליחים לחסוך (מקובל לומר שצריך לחסוך בצד 3 משכורות, שיהיו לעת צרה) - סבבה, אל תתחשבנו בכלל. בשביל מה אנחנו מרוויחים כסף אם לא בשביל לחיות?

אם התחשבנויות עושות לך רע, ואת חושבת שצריך לתת חלבון בשרי כל יום - מעולה. לכי על זה, ומה אכפת לך מה אחרים חושבים אם לכם זה טוב. (רוב האנשים מסכימים איתך, אבל לדעתי זה פחות הנקודה)

אם וכאשר תצטרכו להצטמצם, תעשו את זה כמו גדולים. באמת יותר קשה לצמצם אחרי שמתרגלים לשפע, אבל אם תגיעו לגשר כבר תמצאו איך לחצות אותו.

כשהילדים גדלים ההוצאות גדלות (חוץ ממעון 😏). אולי יגיע שלב שההוצאות כן יהיו גדולות יותר. וכנראה זה שאתם גרים אצל ההורים מוריד כל מיני עלויות שאת לא זוכרת לקחת בחשבון.

כמי שללכת לסופר ולקנות אקטימל היה בגדר חלום (שוב לא כי לא היה כסף. כי גדלתי על ה'לא צריך') לקנות אקטימל לילדה שלי מרגיש לי לפנק אותה

וזה כן עדיף לדעתי של ביסקוויט של עד חצות או משו כזה

את כביכול משליכה על הילדות את החוסרים שהיו לך כשלא בהכרח זה חסר להן בכלל

אני חד משמעית לא קונה אקטימל ודגני בוקר כי יקר לי מדי...

אנשים חיים על מנה חמה וכריות.

קרונפלקס ואקטימל זה אחלה.

סוכר זה לא מוקצה מחמת מיאוס.

מותר לצרוך סוכר. השאלה כמה.

סוכריות או עוגיות קנויות מכילות כמות סוכר אסטרונומית. מבינה.

יוגורט עם תוספת סוכר זה סביר ולחיות בצורה בריאה לנפש בעיני.

כמובן לא אומרת לך על הבחירות שלך, מה שטוב לך.

אבל חושבת ש @חמדמדה  רואה את זה יותר כמוני.

אמרתי להכניס את זה לקטגוריה של ממתקים ופינוקים.

הנושא הוא התנהלות כלכלית, כן? לא העדפות תזונה.

אכן בתזונה כמו בניהול כלכלי, כל אחד עושה את ההעדפות שלו על פי סדר העדיפויות הנכון בעיניו.

(בעיני זה באמת מוצר מיותר, וסוכר הוא לחלוטין לא מוסיף לבריאות. לפעמים קונים מוצרים מיותרים ולא בריאים רק בשביל הפינוק. אבל זה לגמרי לא חלק מהתפריט אצלנו)

שימי לב בשרשור (לא התעמקתי בקריאה, אבל מריפרוף קל) שהתשובות של בנות שאומרות שהן לא מחשבנות זה בעיקר אוכל מתועש וסוכר

אין מה לעשות, אומנם אני לא יכולה לדבר כי ילדי ממש לא מתנזרים מסוכרים אבל סוכר זה דבר מסוכן מאוד ויש לו השפעות משמעותיות לטווח הרחוק

המעדנים האלו לא בריאים ככה שהם באמת בעיקר לנפש ההורה (לבריאות, הכל טוב בדיוק כמו שאנשים צורכים קפה ומאפה וגם לזה יש השפעות...)

בריאות נפשית של ילדינו הים חום אהבה יחס וקירבה ככה שזה לא אמור לפגוע בתחום הזה

ב"ה אנחנו חיים בעידן של שפע ואני רואה על ילדי שהם מקבלים סוכרים במשך השבוע מכל מיני מקומות (גם מעוגיות בבית וכאלה..) ככה שלא נחסך מילדינו דבר.

הבנות שכתבו שהן מחשבנות זה כנראה לא פוגע בתזונה כי לרוב כשאנשים חוסכים הם הולכים על כמה שיותר מוצרי יסוד ככה שנוצר מצב הפוך שמי שחוסך כנראה אוכל בריא יותר...

מי שחוסכת - אוכלים אצלה הרבה פעמים יותר פחמימה מחלבון ירקות ופירות ולאו דווקא דברים שהם יותר בריאים

גם פסטות/ פתיתים ודומיהם זה לא שיא הבריאות. בטח לא כשמגישים אותם עם קטשופ/ רסק עגבניות שזה מה שרובנו עושות

גמני מגישה ומכינה את זה, כן? אבל גם מוצרי היסוד - הייתי שמה עליהם סימן שאלה בהקשר של בריאות. כולל קמח לבן.

ועדיין כל מה שפירטת עדיף בעיני על מנה חמה, אוכל מהמקפיא ומעדנים

למרות שעם יוקר המחיה אני משערת שלגבי פירות  יש כנראה לא מעט בתים שבאמת מכניסים יותר פחמימות כי זה יוצא יותר זול

אבל את מעלה נקודה חשובה בתוך ההגדרה של בריא  

אנחנו לא שיא הבריאות ולא שיא השטויות

אני לכל ארוחה תמיד אצרף סלט שיהיה בו כמה צבעים

ואשים לב שיאכלו חלבון (יש לי בת שלא אוהבת עוף אז בימים שמבשלת עוף שמה לב לשים גם חומוס או שעועית או משו בשבילה לחלבון)

ואין סוכרים בבוקר

ובעיקר עוגות ביתיות כמעט לא קונים בחוץ עוגיות וכזה אני מכיינה (לא הכי בריא יש בזה סוכר סבבה זה עדיף מלאכול קנוי ואי אםשר לא כיף ואני גם לא מאמינה בלהתנזר)

אין חמצוצים אין סוכריות בשגרה בכלל ובאירועים במידה

אין שתייה מתוקה באמצע שבוע ובשבת במינון

וכו'

בקיצור דיי מאוזן ב"ה לדעתי

ואם הייתי מצליחה למנוע מהילדים לא הייתי מכניסה הביתה בכלל האמת אבל המסגרות מקשות עליי

ובכלל מרוץ החיים מקשה על האיזון הרבה פעמים ולא רק יוקר המחייה

בדיוק להיפך

אנשים שחוסכים בסופר הם לא קונים פירות וירקות כי זה עולה הון

ובמקום זה קונים חטיפים זולים של צ'יטוסים, ופלים וכו'.

התזונה הבריאה היא תזונה יקרה. קמח בריא למשל עולה הרבה יותר מקמח לבן פשוט.

הבריאים יותר *יחסית* הם היקרים יותר.

אם מה שמוביל את הקניה זה שיקול בריאותי, מעולה.

אם לא קונים כי זה יקר, זו בעיה.

כי גם אם הקטניות יתייקרו יחסכו עליהם.

מסכימה עם @יעל מהדרום

כשקונים פירות וירקות חופשי, אבל באמת חופשי,

כמות השטויות יורדת באופן טבעי.

אתמול לדוגמה נשארו לי פירות מאירוע שקניתי במיוחד,

קניתי גם שוקולד כי הבטחתי לילדים בלי קשר.

לא הייתי במטבח וכשירדתי ראיתי שהילדים מתענגים על הפירות ולא נגעו בשוקולד.

ענבים, תותים, אננס, קיווי, עד לא מזמן גם נקטרינות, זה יקר.

כשיש אותם בשפע, הרבה יותר קל לאכול יותר בריא.

זה גם "סותם" רעב מיידי ומאפשר להבשל ארוחה נורמלית במקום להכין משהו מהיר ולא בריא.

(אתמול הייתי רעבה ממש והתלבטתי אם לבשל או להזמין אוכל, ירדתי למטבח, אכלתי בננה והפשרתי דג)

כדי שפירות יתפסו כנשנוש צריך מגוון, יותר צבעים, יותר מרקמים.

אצלנו יש תקופות שיותר מפרגנים בפירות, ויש תקופות שפחות, וממש רואים את ההשפעה המיידית על כמות השטויות שאנחנו אוכלים.

לכן משתדלת לקנות יותר, אבל לא תמיד יוצא לי. לפעמים המבחר לא נראה משהו.. בעלי כמעט ולא קונה ואז אני קונה שטויות ליד הבית כי קשה לי שאין משהו לנשנש בבוקר ואחר"צ.

נגיד רק בחג שבועות האחרון, התלבטתי אם לקנות ענבים, ובסוף לא,

ואז בסוף הקניה קניתי גלידה.

כשהבנתי את זה כבר לא היה לי כח לחזור לתחילת החנות, אז אכלנו גלידה.

וגם שבוע שעבר הבת שלי הייתה צריכה משהו קר, השייק היה יקר (מעל 30 שח) אז קניתי לה אייס (10 שח)

כשאת רואה את זה מול העיניים את המחירים אז קשה להפנים שברור שעדיף את היקר והבריא *יחסית*

אנחנו בתקופה שפחות אוכלים בה בריא, אבל בע"ה כשנחזור להקפיד יותר, ברור לי שהשיקול הכלכלי לא יהווה פקטור אחרת נחזור לזול והפחות בריא.

עוד דוגמה, בד"כ אנחנו קונים חזה עוף שלם ובעלי פורס אותו לשניצלים,

במילואים אני פרסתי והיה לי ממש מגעיל.

התלבטתי אם לקנות את הפרוס היפה (היה יקר משמעותית)

והחלטתי שלא "ונסתדר"

בסוף קניתי את השניצלים המוכנים של עוף טוב.

תוך כדי לא חושבים על זה, רק בדיעבד הבנתי את הטעות הכפולה. (זה חסך לי רק זמן, לא כסף ולא בריא)

יש הרגלים שקשה להיגמל מהם.

גם אצלי היה ככה עם החזה והפירות.  מאז שקלטתי את זה - לא קונה יותר שלם, רק חתוך.

וגם הפירות/ ירקות - אם יש, אוכלים מהם יותר  ולא נשנושים לא בריאים

יש לך עוד רעיונות? זה יעודד אותי להתחיל להקפיד יותר.

למשל הרעיון של @אמהלה

עם הדג מושט, עם שעועית ירוקה, ברוקולי וכרובית, זה אליפות.

כל פעם כשנתקעת אני מכינה. אני שמה גם פלפל בצבעים מה שיש לי באותו רגע בבית.

אדממה גם הילדים שלי אוהבים כנשנוש צריכה להכין יותר באמצ"ש, במקום עוד פסטה.

אשמח לעוד רעיונות איך להקל ולהכניס לשגרה יותר אוכל ופחות שטויות או אוכל בחוץ.

1. בגזרת הפסיליטיס - נינג'ה ומנגל גז

מקל על החיים ברמות

2. פרגיות וסטייק על שלל צורותיו - דנוור/ אנריקוט רגיל/ אצבעות אנטריקוט/ וואטאבר. עם צ'יפס/ תפוא קטנטנים למיקרו - זה ממש אחלה (שמה אותם בנינג'ה). אפשר לצרף שקית כרוב חתוך עם לימון כסלט. לא הרבה התעסקות. מלח פלפל ושלום

3. פופקורן. תחליף מעולה לחטיף מלוח ובריא

4. חזה עוף פרוס בתיבול שווארמה. הכנה קלה. אפשר בלחמניה, אפשר עם אורז.

5. קבבונים עם טחינה וסלט גדול. מעדן. אפשר במחבת אפשר בנינג'ה

6. חסה שטופה בקופסה במקרר. הבן שלי מכין לעצמו סלטים הרבה יותר כשזה כבר נגיש לו
 

הפלונטר הכי גדול אצלי לפחות זה שהבשרים יהיו מופשרים. אם דאגתי שזה יהיה מופשר ונגיש - ההכנה קלילה

אני מבשלת בכפולות כשזה לא דורש מידי עבודה-

למשל להכין כמות ענקית של בולונז זה כמעט אותה עבודה כמו של כמות רגילה אז מכינה בבת אחת כמות ועוד לפני שמגישה מקפיאה חצי, שלא יתחסל "כי יש" כי אין באמת סיבה

כנל עוף, בשר..

משתדלת כשגם ככה מדליקה תנור לדחוף פנימה ירק מהיר כמו ברוקולי/כרובית/כרוב/גזר גמדי/שעועית

משקיעה שיהיו פה ירקות טריים קלים לתפעול, כמו עגבניות שרי- זה אמנם יקר יותר אבל זה נגיש מאוד ואז אוכלים

זה אני משתדלת אבל לא תמיד מצליחה- אחרי שהעמדתי את הארוחה לחתוך ירקות/סלט, מוכן במקביל

אני גם משקיעה שיהיו לי בבית תמיד תוספות טעימות לסלט- כמו גרעינים, חמוציות, פטריות, גבינות... המטרה: לעשות לי חשק להכין סלט. זה עוזר.

סלמון במנות זה קצת יקר יותר אבל מאפשר הכנה מהירה לאדם אחד. אם לא קונה במנות- קונה גדול וחותכת אותו קפוא.

מחזיקה במקפיא פתרונות מהירים אבל יחסית מאוזנים יותר-

למשל קבבים קפואים שאני מפשירה חותכת ומכינה קציצות ברוטב(אדום/צהוב, בדכ דוחפת לרוטב גם קישואים או כרוב)

או יש שווארמה כזו קנויה שהיא בעצם רצועות עוף/הודו מתובלים שזה יחסית סבבה.

גם שניצלוני דג הם יחסית טובים, יש כאלה שזה ממש חתיכות דג מצופות.

קונה כאלה ואז יש לי את הפתרונות הזריזים אם אני צריכה, בלי להגיע לשניצל תירס.

רעיונות מעולים.

שאלה לגבי קבבים/ קבבונים:

מה אתן קונות בעצם?

כי חשבתי שהמארזים בסגנון של טיבון ויל נחשב למעובד ולא בריא (נגיד כמו נקניקיות)

לפעמים מוצרי פרימיום כמו של רמי לוי כזה, כשיש במבצע שווה.

זה אמנם מעובד אבל ממש ממש לא כמו נקניקיות, רחוק מזה..

הם באמת מאוד מעובדים, אבל כמו שאמרתי - אם הבשר מופשר זה קליל להכנה.

תיבול קליל , קצת סודה לשתייה ומים ולנינג'ה

השבוע הכנתי קציצות הודו בתנור, לקח לי פחות מ10 דק' (לא היה לי יותר מזה כי רצתי לאסוף את הילדים).

חצי קילו הודו טחון

בצל מגורד

ביצה

פטרוזיליה

קמח מצה

קצת סודה לשתיה

מלח

פלפל

שלוק שמן

כידררתי על תבנית עם נייר אפיה ולתנור. ממש טעימות!!

יש גם מרקים מהירים

הכי מהירים שיש לי זה הטחונים אבל שלא צריך לקלף מלא ירקות: מרק אפונה, מרק קישואים ושמיר, עגבניות ואורז.

מרק עדשים ובטטה גם די מהיר.

אני אוהבת להחזיק במקפיא סנפרוסט מכל הסוגים ולדחוף קצת בכל סיר.

באמת הודו טחון בכלל לא מכינה.

מרקים אני מכינה מלא ממש כיף ב"ה.

סנפרוסט זה בריא? כאילו ברור שזה יותר בריא מדברים אחרים,

אבל מעניין אותי אם שווה לקנות גם את התערובת ירקות או שזה מאבד מהוויטמינים

(שעועית, כרובית, ברוקולי אני קונה בכל מקרה)

שעועית ירוקה/צהובה, אפונה, גזר גמדי ותירס.

בדקתימעכשיו שוב וזה מכיל רק את הירק.

בהגיון שלי אין מה לאבד בהקפאה, בטח בירק שמיועד לבישול...

לק"י

וזה תלוי באדם.

נניח אני- אם יש פירות חתוכים אני אוכלת יותר. אבל ככה בקושי אוכלת.

הגדולה שלי (בת ארבע) ממש ממש בעייתית…

לא אוהבת ירקות ולא פירות בכלל

לפעמים ענבים או תמר כשנחה עליה הרוח

זהו

גם בבישול היליד שעובר לה זה תפוח אדמה וגם הוא לא תמיד

ובבית תמיד מונגש ירקות ופירות

והקטנה אוהבת ממשששש ואוכלת בכיף

אבל אי אפשר שלא יהיו לגדולה נישנושים בכלל בבית… זה לא יעזור 'להכריח' אותה, מנסיוני- היא פשוט לא תאכל חח אומרת אני לא אוהב כזה וזהו

אז משתדלים להביא את הרי במיעוטו (כאמור- קורנפלקס, בייגלה, קרקרים וכו')

אלא למה חשוב לך

ואם למישהי חשוב תזונה בריאה היא לא תכניס הביתה חטיפים. (או שתכניס במינון נמוך)

וכן תקנה פירות וירקות (אולי פשוט תקנה במידה ולא בשפע)

ואני לא חושבת שזה טווח שמזיר לטווח הארוך.

אנחנו לא מתנזרים. אין לנו ברירה. גם לך לא. ילדים אוכלים סוכר בכל מקרה במוסדות ומחברים וגם מלחם לבן או פסטה מקמח לבן. זה לא שאין סוכר בתזונה.

ועוד כפית סוכר באקטימל של פעם בשבוע לא יהיה מה שיזיק לגוף שלהם.

לכן בעיני זה כן קיצוני.

כי צריך להיות ריאלים.

גם בקרונפלקס אין מלא סוכר ברמה שהוא יזיק לנו.

ואני לא חושבת שמי שחוסך אוכל בריא יותר.

השאלה לאן אתה חוסך.

אני לא קונה את הדברים האלה סתם כי זה לא נכנס לתזונה אצלנו אז אין לי ענין להכניס,

אבל כן קונה מלא בשרי ומלא ירקות וגם ברוקולי וכאלה שהם יקרים,

וזה יכול חופשי להחליף לי שקית פסטה.

במקום להכין פסטה שעולה 3 שקל אני ישים בתנור שקית ברוקולי שעולה כפול מלא, וזה בריא פי מליון.

אז לא יודעת אם זה המדד לבריאות.

אין אצלי בבית שום נישנושים או מתוקים חוץ מקרונפלקס ואיגלואים.

אין עוגיות לא שאני מכינה ולא שאני קונה, אין שוקולדים אין מעדנים. אוכלים באמת רק אוכל.

פשוט כי ככה התרגלנו.

הילדים יבקשו אבטיח או תפוח כשירצו משהו טעים, או איגלו.

ביגלה גם יש בדר"כ.

אבל הקניות שלי ממש יקרות. כי מלא חלבון ומלא ירק בריא זה יקר.

אין מה לעשות.

זיו אב, ביולוג חוקר תזונה

יש לו ערוץ יוטיוב והוא מדבר בדיוק על זה, על ההשפעה של התזונה והסוכר על הגוף. הכל מגובה מחקרים.

מרתק ומחכים

ולפי מה שהוא אומר, זה כן מזיק גם במינונים נמוכים

ושוב, גם אני קונה מוצרים מסוכרים וגם פה אוכלים. אבל כשמכניסים את זה למודעות ומבינים את ההשפעות.. (אם מעניין אותך כמובן) 

שמשהו קיצוני לאחד הוא טריוויאלי לאחר..

בעיני זה לגמרי לא בריא ומזיק לילד. לא חושבת שהיא מגזימה בכלל 

אם נוריד את כל הדברים האלה כמו יוגורטים (מי שישמע.. 0.75 כפיות סוכר שמקורו מהחלב..) וקרונפלקס רגיל של תלמה, מה ישאר לנו לאכול? פרוסות לחם וירקות חתוכים?

הייתי עם הבת שלי אצל דיאטנית איזה יום והיא אמרה לי שגם קרקרים זה לא טוב, אמרתי לה אז מה במטוטא ממך מחליף את זה כדי שלא תרעב? חוץ מלהגיד לי ירקות (שזה לא משביע) לא היה לה מה להגיד לי.

גם לא תמיד אפשר להכין הכל מרכיבים טבעיים וצריך לפעמים משהו של פשוט לפתוח ולאכול, איך יש לכם זמן למשהו אחר?

אגב אני באמת אשמח לשמוע. משהו בריא, שניתן לקנות ולא להכין, שלא דורש שום חיתוך או הכנה, ושהוא גם טעים ומשביע, והוא לא פרי/ ירק. היש חיה כזאת? אני מחפשת בנרות

אבל הבנות שלי אוהבות לנשנש תירס גמדי מקופסת שימורים

השאר לא...

אבל כן זה רעיון לפחות חלקי, תודה

שזה לא בריא.

אדרבא קני לה יוגורט, זה אולי קצת יקר אבל נשנוש נהדר.

גם גיל/אשל זה מצוין.

אני רק אגיד שהסיפור עם הנשנושים זה ביצה ותרנגולת. למה צריך לנשנש כל כך הרבה? ואז מה קורה בארוחה?

לילדים שלי יש בלי עין הרע תיאבון מפותח, ובאופן קבוע הם בקושי אןכלים בסעודת שבת בבוקר כי הם מקפידים ללכת לבית הכנסת ואנשים טובים שם סותמים להם את התיאבון...

בימיפ כתיקונם, כלומר ימי חול, לגמרי מספיק להם כריך וירקות בבוקר, ארוחת צהריים מבושלת, פירות אחר הצהריים וארוחת ערב, כשהפירות בעיני לא באמת נחוצים אבל זה בשביל הנפש כמו שאומרים.

יראת גאולה כתבת למעלה. אולי היא התכוונה לממותקים 🤷‍♀️

אז אצלי אחת אוכלת יפה את האוכל, אבל בכל זאת רעבה תמידית, היא פשוט אוהבת אוכל.

והשאר פשוט כמעט לא אוכלים אוכל מבושל ואז נהיים רעבים תוך שניה.. ובאמת זו בעיה חמורה שדוחפים להם ממתקים מהבית ספר/ בית כנסת/ סבתא, ואז כשמגיע זמן הארוחה הם בקושי אוכלים, ואז חצי שעה אחכ שוב רעבים ורוצים רק נשנוש

זה לא חייבים להיות או בשר טחון או כלום… יש גם באמצע ואפשר לגוון ומדי פעם לקנות כנפיים/כרעיים/דג לא יקר.

עקרונית ארוחה בשרית כל יום ממש לא מראה לי מותרות.

יוגרטים ואקטימל זה כן מותרות *אצלנו* אבל כל משפחה ומה שמתאים לה. כנראה שאנחנו קונים דברים אחרים שמתאימים לנו או שאנחנו מסדרים את התקציב בצורה שונה.

מאז שאני ילדה, אני אוכלת רק חזה עוף

ולא שלא ניסיתי אמא שלי ממש ממש ניסתה בכל וריאציה אפשרית😅 הם פשוט לא טעימים מה אני אעשה 

אנחנו מקפידים על חלק/מהדרין אבל לא על כשרות מסוימת

כמובן שאם מקפידים על כשרויות מסוימות המחירים בהתאם.. 

ב35 שח.

הלכתי עכשיו במיוחד לבדוק במקפיא, הוא *חלק* רבנות ירושלים, בלי השגחה נוספת ממה שראיתי.

בבשרים ועופות אין ספק שבדצים מייקרים משמעותית את העסק.

בשר טחון קפוא של עטרה ב50.

יש גם בשר טחון קפוא של עטרה ב35 אבל הוא מעורב עם סויה.

אז אולי גם באושר עד יש הבדל כזה.

כשקונים 100% בשר טחון המחירים הם ממש לא 35 אלא יותר לכיוון ה-50...

הסוג שהעטיפה שחורה..

זה 100% בשר

הוא כן בשר לא הכי איכותי.. 

אבל זה השגחה של רבנות לא מעבר אולי כתבתם את זה פה

נראה לי אנחנו לא אוכלים

וגם אני רואה שברמי לוי הוא עולה 44

שזה כמעט המחיר שרשמתי על חברות אחרות שזה כמעט 50..

וכן כל חודשיים המחיר עולה בעוד שקל שזה באסה..

חלק/מהדרין

אבל לא כשרות מעבר לזה בהכרח...

או שיש ויש

בכל אופן אנחנו משתדלים לאכול חלק וכן קונים את זה אחרי בדיקה שזה בסדר...

עכשיו רק שמתי לב

ה100 אחוז עולה 49

מחפוד

האמת שומרת על עירנות מתי יש מבצע ואז קונה כמות

אבל בחישוב כולל כשמכינים קציצות עם ירקות זה יוצא לי הרבה יותר זול מחזה עוף/ עוף

דווקא זה אחד החלקים הזולים

וגם דגים היום זה מאדד יקר

בקר טחון טרי- 80 שח לק"ג (יש מבצע 2 קג ב120)

עוף טרי- 30 שח לקילו

דג אמנון- 30-40 שח לקילו (תלוי אם טרי או טחון, שלם או פילה).

שופרסל כנראה יקרים אבל ההפרשים דומים בין המוצרים אני מניחה…

בשר טחון עולה 55 לקילו, מחפוד

ברמי לוי

ככה מעדיפים פה

בין 25 ל32 לקילו לרוב.

חזה עוף בין 30 ל38

רבנות מהדרין.

בחנות לא מזמינה משלוח(אין לפה)

יש גם הרבה פעמים בקר(מס' 8, אנחנו אוהבים) ב40 לקילו

לא מרגישים הבדל בטעם?

אגב, פער של 10 שח לקילו זה עדיין לא כזה מעט אם אוכלים כמה פעמים בשבוע…

בעיניי הוא לא משמעותי

ואני מאוד מפונקת באוכל

אבל נגיד לחשב פער של כמה שקלים לקילו כשאני קונה רק שני קילו די נו די נו די זה עושה לי לבכות😭😭

אם את שואלת אותי - הכסף הגדול כביכול בקניות זה כל ה"שטויות" כמו חטיפים מעדינים דגנים ומתוקים.

זה לא תמיד זול וזה נגמר מהר. אצלי לפחות זה נתח לא קטן מהקנייה שמצטבר ללא מעט כסף

בואי נגיד שאם הייתי חוסכת בקטגוריה הזו הקניות שלי היו יותר מאוזנות. כמה שקלים לקילו לפה ולשם לא עושים הבדל משמעותי בעיניי ולא הייתי עושה את זה

ולי נגיד אין בעיה עם טעם של בשר קפוא קנוי כי אמא שלי נהגה לקנות גם וגם.

לדעתי התעסקות בכמה שקלים לקילו בשר לפה ולשם זה קצת דקדוקי עניות, בטח למשפחה של 4 נפשות סהכ.

מ20 שח חסכון בשבוע כפול חודש לא מתעשרים.

לפעמים קונה קפוא לפעמים טרי

נוח לי שיש במקפיא אז לפעמים גם מקפיאה את הטרי

זה לאנשים שיש להם תחושה טובה מהידיעה שחסכו כמה שקלים.

לאנשים כמוך זה לא.

וזה ממש לא.

כמה זה יתן לך? 300 קחי הכי הרבה. בחודש. עפתי רחוק.

שווה את זה?

אני עובדת בפרך כל יום מוסיפה שעתיים עבודה ערב ולא מוכנה לדקדק ככה על שקלים.

אני לא עובדת כדי לחיות כמו מי שלא עובד.

גם את לא.

את עובדת כדי לחיות, לוחיות בטוב וברוגע, וזה כולל את זה.

גם בקבוק קולה מיותר כי באלך גזים בפה זה בסדר לקנות.

וגם סושי כי את עצובה.

לא להרחיק לכת.

תהיי גאה במי שאת. ואל תתנצלי.

הלכת רחוק עם ההשפעה של האחרות. זה שפה יש נשים שזה סבבה להן - מעולה אחלה.

לך לא וזה הכי בסדר בעולם.

גם לי לא.

אל תנסי להיות מישהו אחר.

באלי לחבק אותך מהתחושות שיוצאות מהמילים שלך. באמת.

אני גם כמוך קמצנית אש בעקרון עושה לי קשה לחשוב שאולי אני סתם בזבזנית, אבל בעלי לימד אותי שממש לו מיזה נהיים עשירים או חכמים או חסכנים. אולי יש אנשים שכן.

אבל יש גם אנשים שלא.

וזה אחלה.

קחי חיבוק. לכי תקני סושי ❣️

במיוחד השורה של הסושי

את צריכה הרבה יותר כרעיים שיספיקו למשפחה שלמה

בבשר טחון לעומת זאת אין פחת, ואם מכינים קציצות זה אפילו יותר זול כי מוסיפים ירקות וכו..

ודג אמנון הוא הכי זול והיחיד שתמצאי במחיר הזה. להאכיל משפחה בדגים זה סיפור ממש ממש יקר.. 

יש דברים שהם לגמרי מותרות בסופר

מעדנים לילדים - למה צריך את האלו של ה4.5 שקל לאחד במקום 2 שקל לאחד?

ממתקים יקרים - למה?

אין סוף דברים שהם לא הכרחיים בכלל וסתם מוסיפים כסף לעגלת קניות.

כי אם את משקיעה מלא אנרגיה בחיסכון בסופר

אז אין לך אנרגיה לחיסכון במקומות אחרים.

אני חושבת שעדיף תמיד להתחיל בחיסכון שאת עושה פעולה חד פעמית והיא משפיעה לך חודשים קדימה

מאשר לעשות פעולה שאת תצטרכי לחזור עליה כל חודש מחדש...

יכול להיות שלך אין בעיה לקנות מעדן של 2 ש"ח ויש כאלו שמרגישות שמתקמצנות או שהילדים מתלוננים להם.

(אני אגב לא קונה מעדנים בחיים - אז לא מדברת על עצמי)

וזה סבבה לגמרי להגיד בתוך התקציב שלי יש חלק שמיועד למותרות. לא הכל צריך להיות רק הכרחי וחייב

אפשר גם לקנות גם פינוקים.

אפשר לחסוך גם וגם

לחסוך חד פעמי - ביטול הו"ק וכל זה

וליצור מצב שהקניות הרגילות בסופר הם תואמות את הצורך כראוי לתקציב שיש לי. ושוב, כל אחד והמצב הכלכלי שלו והצורך שלו לחסוך אם בכלל.

יש את הקניות הרגילות לבית, שהן בד"כ חוזרות על עצמן כל הזמן. על הקניות האלו אני מדברת. לא על החריגות, ובהן בטח אפשר לצמצם. לפחות חלק מהאנשים יכולים לצמצם אם הם רוצים. ולכן הטענה של 'לחזור על הפעולה כל חודש מחדש' לא נכונה בעיני כי זה כבר הופך להרגל קניות בסופר.

אני כמובן לא נגד לקנות פינוקים ולבלות, רק אומרת שאפשר לחסוך בסופר יפה.

אלה שהם 6.9 לאחד 😅

למה לקנות קורנפלקס של תלמה ולא של אושר עד

ולמה מרכך כביסה של מותג זה ולא אחר

ולמה צריך לצאת למסעדה אפשר להיפגש אצל חברה

ולמה צריך יותר משתי שמלות לשבת

אני לא אוהבת ששואלים אותי

את צריכה את זה? אם את צריכה תקני

כן יופי צריכה

אני לא אמות בלי זה נכון?

אני אני לא 'צריכה'…

התשובה ככה או כי בא-לי היא תשובה טובה

פשוט לדעת את האלטרנטיבות.

נניח החברות המתחרות של קורנפלקס וואלה 30% פחות מהמחיר של תלמה.

פסטה של רמי לוי חצי מהמחיר של אוסם

ואם חשוב לי לצמצם בהוצאות ואני מנסה פעם אחת לקנות לילדים שלי קורנפלקס של חברה מתחרה והם אוהבים את זה - יאללה למה לא

אולי אני לא מדייקת באחוזים אבל הרעיון הובן.

השאלה: למה לקנות יקר אם אפשר בזול?

אם המטרה לחסוך - אז התשובה היא שיש איך.

אם המטרה כי מתחשק לי - אחלה! תפאדל.

בין מעדן של 2 שקלים ל4.5 או יותר יש הבדל משמעותי בטעם. נגיד יולו לעומת קרלו. או גמדים לעומת גיל בטעם תות. אני כבר לא קונה בכלל, רק לעוגות אני מוסיפה מדי פעם יולו, אבל יש הבדל ואצלי לא אהבו

כנל לגבי מותג כזה או אחר בדברים אחרים. ניסיתי כמה פעמים לקנות חלופות זולות לכל מיני דברים, יש פעמים שזה פשוט הבדל משמעותי והילדים לא רוצים את זה בכלל/ גם לנו זה לא טעים.

אטריות ופתיתים למשל ניסיתי כמה פעמים של חברה אחרת שהיא לא אסם, לא עובר לנו בגרון. לא טעים. מרקם שונה, לא יודעת

במרככי כביסה מרגישים הבדל בריח למשל

בדגני בוקר בכלל.

שקית קליק לעומת אגו - יש הבדל בטעם

אוראו מקורי לעומת החלופה כנל

זה לא רק עניין של כסף, אוכל זה גם (ובעיקר) טעמים.

אם רגילים אצלכם לטעמים האחרים - אחלה

פה זה לא עובד ולא הולך אז מעדיפה לקנות יקר ולצרוך מאשר לקנות בזול ולזרוק

עם פסטות האמת לא הייתה בעיה למשל

באופן כללי עדיף לזרוק מאשר לאכול

לא?

אבל הילדים רואים את כל הילדים האחרים במסגרת מביאים🤷 אני לא רוצה שיחוו תחושה שהם חריגים. הם מבקשים מעצמם רוב הזמן והאמת הרבה פעמים הם בכלל לא אוכלים 😅

זה יותר קטע חברתי ואני זורמת. לא צורך.

אכלן הזבל הגדול ביותר פה הוא בעלי האמת

מעדנים הורדתי לגמרי נגיד והדבר הכי נגיש פה הוא במבה שמחסלים בכמויות אבל אם כל החברים מביאים דגנים בשקית לא אסרב לכך. 

והבנתי שמה שאני שלמה איתו הוא מה שהכי טוב לי

אז ההשוואות לא נכונות כי לא נצליח לחיות עם רעיון כולשהו (פה בנושא אוכל..) לאורך תקופה בלי שאנחנו שלמים איתו

אישית אני קונה הרבה פירות וירקות ובזה לא חוסכת כי אני רוצה שיאכלו. 

לגבי קטניות או בשרי זה גם כי קראתי ולמדתי ואלו היו המסקנות הפרטיות שלי מהחומר

וגם הרגשה עצמית שלי עצמי זה כבד

אני עייפה אחרי בשרי ואם אני לא משלבת עם הבשרי פחמימה (זה לא נכון עיכולית לשלב) אז אני גם לא שבעה

אז יצרתי לעצמי מרחב ביניים כזה של שילובים בין כל הצרכים

אם אתם לא כאלה אז אחלה כל אחד מה שטוב לגוף שלו...

הכל עניין של סדרי עדיפויות.

ובכלל יש כאן בפורום מודעות מאוד גדולה לצמצום (לא לבזבוז, יש הבדל).

באופן אישי אני תמיד אעדיף להגדיל הכנסות מאשר להצטמצם במיוחד כשזה מגיע לאוכל.

ולדעתי צריך להיזהר עם צמצום ותחושת צמצום, לרוב היא מגיעה עם צמצום מחשבתי בנוגע לכסף (תודעת שפע וכל זה, שונאת את המשפט הזה).

אני לא קונה כל מה שבא לי, אבל כשזה מגיע לבריאות וארוחה מזינה, זה לא בזבוז בשבילי ולא אצמצם.

אני גם לא אתרוצץ בין סופרים כדי לחסוך כמה עשרות שקלים, הבריאות הנפשית שלי והכוחות הפיזיים שלי שווים יותר מכסף.

אני כן אחסוך בתחומים שלא נוגעים לי (למשל בגדים, חופשות וכאלה דברים)

במקרה שלנו, בד"כ אני היחידה שלא אוכלת צהריים במסגרת, אז בד"כ אני דואגת שיהיה לי מספיק בשר משבת. לפעמים הם אוכלים בערב, אבל אני לא קונה במיוחד (רק אם אני מכינה בולונז).

מאוד תלוי בהרגלים שבאתם איתם מהבית 

כל אחד בוחר במה לחסוך. אישית זה לא נראה לי כמו משהו שכדאי לחסוך בו אלא אם כן אתם חוסכים בכל מקום אחר ולא נשמע שזה המצב

כן קונה במקומות זולים, אבל לא חוסכת במה שקונים.

כן חוסכת המון בדברים ה'יקרים'- רכב פשוט, מקום מגורים זול, ריהוט מיד 2.

קניתי לאחרונה פינת אוכל חדשה, שבקניה שלה חסכתי להערכתי כמעט 2000 ש''ח. שזה בערך שנתיים של עוף באמצע שבוע...

אבל מישהי אחרת מתחרפנת מיד2. קונה הכל הכל חדש. וזה גם בסדר.

אין תחרות 'מי חוסך הכי הרבה'. ובכל שלא כולם צריכים לחסוך באותם דברים.

את צריכה לעמוד בהכנסה שלכם, ולחיות בצורה הנכונה לכם.

אם שרשורים כאלה עושים לך רע- דלגי עליהם.

צר לי לפוצץ לך את הפנטזיה, בשרי זה בכלל לא כל כך בריא, אם היית יודעת.באיזה זריקות מפוצצים את העופות והפרות היית מעדיפה לתת רק חלבון מהצומח..

אני חד משמעית כמעט לא מכינה בשרי במשך השבוע, והכל בסדר

כלומר, כשתרצי להעלות איכות חיים כל אופציה אחרת תהיה יקרה יותר.

אוכל טוב זה חיוך, זה שמחה, רוגע וביטחון.

אין מחיר לאוכל אמיתי, משביע וטעים. זה בית.

האוכל הוא בנפשי, כל יום בשרי ופירות בשפע יחסי. לא גדלתי בבית כזה, אבל אני רואה כמה אוכל טוב עושה את כולם שמחים יותר, מחוברים יותר לבית. 

לא מחסירה מהילדים כלום בקטע של אוכל בגלל כסף

קונים חופשי בשר ירקות פירות

לא חושבים פעמיים

קודם כל אוכל

אחר כך אם נשאר לדברים נוספים הרי זה מבורך

אבל זה משהו שגם אני וגם בעלי מאוד דוגלים בו.

תחסכי במקומות אחרים

אני

אדם

קמצן

ביותר

😂

ברמה חמורה עם עצמי, פחות על הילדים ועל בעלי ברוך ה' באמת שאני בסדר (לא פזרנית אבל בסדר)

ברמה שהייתי בטיפול אחד על זה, אבל הוא עלה 350 למפגש אז הפסקתי🤣

בקיצור

אבל אוכל מרגיש לי קשההה לחסוךך

וכן אנחנו קונים בחוץ לפעמים (תן ביס אבל) ואני תמיד עם מצפוניפ על זה שאפשר להעביר את התו ביס לביימי ואז זה כסף

ואנחנו הולכים לקניות ובאמת נשבעת אני קונה מה שצריך לבית אבל הלב על 200

ויש דברים שאני אכנס לשיח על בעלי לא רק בקטע של כסף אלא גם של בריאות (שוקולדים למשל) אבל יש דברים שיקר ואני מבינה שצריך- פירות ובשר למשל

אבל אז בא שירשור ואני חושבת לעצמי

אולי לא צריך???

(זה לא שנאחנו חיים בסגפנות כי ה' דאג לי וחיתן אותי עם גבר שמוודא שלא יחסר לי מה שאני מחסירה מעצמי, אז ברוך ה' מי שיתסכל מבחוץ בחיים לא יידע שככה אני, אבל בתוכי/ בתוך הבית בקניות של אוכל או בגדים לי- זה מלחמה חח)

אז אין לי שום בעיה לחסוך במקומות אחרים🤣 יש לי בעיה להבין שהסטנדט סופר שלי גבוה

את מתארת את עצמך שכל הנושא של חיסכון בעלויות מפעיל אותך.

אם הייתה מדידה לניצול האנרגיה הנפשית, כמה אנרגיה נפשית בחודש את מנצלת על חיסכון כלכלי?

כולנו יודעות ומרגישות מדי יום, שכמות האנרגיה הנפשית שלנו מוגבלת.

למשל האם את צועקת על ילדים/ אנשים כתוצאה מרמת אנרגיה נמוכה וקושי לנהל את האירוע?

האם את עושה מעשים פזיזים?

האם הנהיגה שלך מושפעת מהיום שעבר עלייך?

האם את דוחפת את עצמך בכל סיטואציה שנפתחת בפנייך או שלפעמים את "מדלגת" על הזדמנויות כי אין לך "כח"?

אם את מתמודדת עם סיטואציות של מאגרי אנרגיה נמוכים, כדאי לחשוב על מה "מתבזבזת" אנרגיה נפשית.

מתבזבזת הכוונה מושקעת אנרגיה שלא מחזירה את עצמה.

לדוג' לנסוע לאירוע של חברים זו טרחה. אבל אם אהנה מהבילוי והימיאה מהשגרה, ובנוסף אשמח לפגוש אנשים באירוע, אז זה ימלא לי את מקורות האנרגיה הנפשיים.

או עם אני טורחת עבור משהו שאני רואה בו ערך. למשל לבשל עבור יולדת.

אני משקיעה זמן ומאמץ בבישול ומקבלת סיפוק (ואולי גם הכרה בקהילה על נשיאה בשותפות)

עכשיו, כמה את משקיעה בחיסכון כלכלי, לעומת כמה תועלת זה מביא לך?

יש את המשוואה הישירה- כמה חסכתי לעומת כמה התבאסתי/ שמחתי מהבחירה

ויש את המשוואה העקיפה-

כמה אנרגיה השקעתי בהקטנת הוצאות במקום בהגדלת הכנסות?

כל אנרגיה שמושקעת בעבודה מבחינת קולגות, בוס, לקוחות, אפילו אנשים רנדומליים, יכולה להיות מתורגמת בטווח הארוך יותר להצעות עבודה טובות יותר.

אנשים אנרגטיים ושמחים מושכים אליהם שפע.

אנשים ממורמרים מפספסים הזדמנויות שהם אפילו לא מודעים אליהם.

אז צריך לשים לב שלא מונחים מדי בצד המתחשבן אם זה לא מחזיר את עצמו.

עוד השפעה שצריך לקחת בחשבון- איזה דוגמה אישית את נותנת?

אז יפה שבעלך מפרגן, נניח שהוא היה כמוך, היית רוצה שזה הדוגמה שהילדים שלכם יראו?

אם כן אז מעוחה, אם לא, אז את מבינה שעש בזה צד בעייתי קצת.

אני לא אוהבת שבעלי צריך "לשמור עלי" שלא אעשה נזקים לעצמי.

בטווח הקצר זה כמובן מועיל, כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.

אבל בטווח הארוך אני מנסה להחזיר את המושכות אלי, ואחרי שאני רואה איפה אני רוצה להיות, אנימחושבת עם עצמי מה לעשות כדי שאני אוכל לשמור על עצמי, ולא הוא יצטרך לשמור עלי.

אם במקום בשר ועוף תאכלו חלבונים מהצומח- אחלה.

אבל אם זה אומר שפשוט תאכלו יותר מהפחמימות (אורז, תפו"א, פסטה, פתיתים וכו) - בעיניי ממש לא לצמצם. למה? כי בריאות. תזונה זה סופר חשוב.

לכן ירקות ופירות - בוודאי להמשיך לקנות, ובכמות זהה. אפשר לצמצם בסוג הירקות והפירות- לא לקנות את היקרים, אלא מה שמחיר נמוך יותר.

נגיד להוריד פטריות, אבל לקנות יותר כרוב.

אגב אם את רוצה בשר באמצע שבוע בעיקר בגלל הבריאות, ממליצה לך לקרוא על דיאטה ים תיכונית, שנחשבת מאוד בריאה (לאו דווקא מבחינת משקל, אלא מבחינת מה את מכניסה לגוף).

וחזה עוף ובשר טחון נשמע לי סביר ביותר. זה לא חלקים יקרים. פשוט תקני מהם כמות גדולה יותר במבצעים (גם ככה זה במקפיא), ואל תקני במחיר מלא (או מעל x לקילו).

למרות שאת דעתי לא חסכתי במשך בשרשור בעניין..

אם רוצים לחיות ההתנהלות כלכלית מאוזנת פשוט שמים תקציב לכל סעיף ואז משחקים בתוך הסעיפים עצמם, לדוג'- בחרתם לקנות בשר יקר השבוע אז משחקים עם שאר הקניות כדי לעמוד בתקציב ששמתם וכן להפך אם קניתם מוצר שיצא זול ממה שתכננתם תוכלו לאפשר לעצמכם לקנות דברים אחרים מנה שנותר

או לשחק בין תקציבים השונים (קיבלתם שובר ליציאה, אז נשאר תקציב מיותר מה יציאה שנחסכה תוכלו להשתמש בזה בחודש הנוכחי למשהו אחר או לחסוך לחודש הבא ולאפשר לעצמכם יציאה יקרה יותר)

אגב, גם לגבי הנקודה שאת מתארת שאת מתקמצנת על עצמך בדברים אחרים, אולי אם תסדרי תקציב לא תצטרכי להתקמצן כי ההוצאה תיכנס לתקציב מסודר ולא יהיה צורך לחשוש מהקניה..

לא קראתי את השרשור המדובר,

אבל ברור לי שלא אפחית בשרי משיקולים כלכליים (אולי בריאותיים אבל זה נושא אחר חח)

אם נגיע למצב כזה, בעיני זו נורה אדומה שצריך להגדיל הכנסות.

כל אחת וסדר העדיפויות שלה,

למשל יש כאלו שלא לאסוף את הילדים מהמסגרות ב16:00 זה קו אדום, אצלי זה לא מלכתחילה.

בעלי אוסף חלק מהימים, מה שמאפשר לי לפתח קריירה שדורשת מאה מלאה+, ומאפשר להתפרנס בכבוד.

יש השפעה לכל מיני בחירות בחיים.

מה שחשוב להבין זה את ההשפעות של כל בחירה על המכלול.

למשל יש כאלו שמחפשים לעבוד בעמותות/ חברות עם אימפקט, הרבה פעמים זה אומר במחיר של משכורת נמוכה יותר.

לי לעומת זאת, אין בעיה לעבוד בחברה שהמטרה שלה להרוויח כמה שיותר, האימפקט שאני מחפשת זה לתועלת המשפחה שלי.

התנדבויות ותרומה לקהילה אני יכולה למצוא בערוצים אחרים.

בקיצור כל עוד את צעירה ויכולה לתכנן את המסלול, חשוב באמת שתחשבי על זה לעומק ותבחרי את הבחירות לפי סדר העדיפויות שלך.

התחברתי להשוואה לאיסוף של הילדם ב4.

זה באמת סדרי עדיפויות וסגנון חיים.

ו @חמדמדה את לא חיה בסטנדרט סופר גבוה לדעתי חח

גם לי למען האמת היה קצת מצפונים אחרי השרשור ההוא,

אבל הבנתי שכל אחד וההתנהלות שלו, ואני משתדלת להמעיט בדברים אחרים וזהו.

והכי חשוב בריאות הנפש. לא לשכוח.

וכל אחד והנפש שלו.

לק"י

שעולה הרבה יותר מפירות, אז על פירות אני פחות חוסכת (שוקולד עולה בערך 80 שקל לקילו).

אז אני לא אקנה מנגו ב-50 שקל, אבל ב-25 אקנה כמות מוגבלת. וב-10 אקנה חופשי.

זה תלוי בתקציב שיש לכם.

בענייני אוכל אני פחות חוסכת.

בשרי זה לא בהכרח בריא (לא אכלתי בשרי שנים ארוכות ואני בריאה לחלוטין עם ערכים מעולים)

דבר שני

בעיניי חיסכון בסופר זה אומר מצב של עוני

שצריך לחסוך בדבר הכי בסיסי שיש

אז המטרה צריכה להיות שיהיה מספיק כסף כדי לקנות אוכל בלי לחסוך עליו

(היו לי זמנים של קניות מאד מחושבות בסופר

זמנים של עוני

ועשיתי מה שצריך כדי לצאת מהמצב הזה)

בעיני שצריך לחסוך במוצרי הבסיס, שאדם לא יכול לאפשר אוכל בשפע למשפחה שלו- זה עוני.

אבל כשאני חוסכת ולא קונה את כל סוגי המעדנים, ומוותרת על קניה של בשרים ודגים יקרים, אני לא מרגישה ענייה בשום מובן, יש לי שפע של אוכל בבית, אף אחד לא רעב והרבה מעבר לכך. אז כן אני בוחרת לא להכניס מוצרים מסויימים לסל המזון שלי, אבל אני לא מרגישה ענייה

כמובן מי שרוצה להכניס מוצרים מסויימים לסל שלו ואין לו את היכולת, צריך לעשות מה שצריך בשביל לשנות את המצב שלו שהוא כן יוכל, אבל גם הבחירה לא לשנות את המצב ולהנות מהשפע שכן יש, גם אם לא יהיה בשרי כל יום אלא רק פעם ביומיים, היא בחירה נכונה בהמון מובנים וממש לא מעידה על עוני

הכי בעד להנות ממה שיש

ולא אוכלת מעדנים/ בשר/ דגים

אבל כשצריך לעשות חישובים על אוכל

זה אומר שאין מספיק

כי חוץ מאוכל יש עוד דברים בסיסיים

הרבה יותר יקרים מאוכל

ואם שם יש חישובים

זה אומר שאין מספיק

בעיניי לפחות

כמו שאת אומרת שאת לא צורכת בשר אז העלויות האלו ירדו עבורך

לדעתי אנחנו חיים ב"ה בעידן שפע לכן ראוי לנהל סדרי עדיפויות בתחום

זה לא מחייב שזו פגיעה בתזונה במיוחד שלפי התשובות פה יש פה בנות שבעיקר לא מחשבות בממתקים או באוכל מתועש

אני בהחלט מנהלת את הוצאות הסופר שלי אבל התזונה לא נפגעת

אגב, באה לחזק את דבריך לגבי חוסר בצריכת בשר , אנחנו במשך השבוע לא אוכלים בשר (פעם ב.. מכינה בשרי במשך השבוע) ובבדיקות הדם שלי ושל ילדיי הערכים מאוזנים ולדעתי זה בזכות העובדה שאנחנו צורכים לא מעט קטניות (צריך לדעת איך להכין קטניות בשביל לקבל את התזונה באופן מיטבי) 

הוא לא בקטע תזונתי

(שזה קטע נפרד בפני עצמו

מה לבחור לאכול ומה נכון לאכול)

אלא בקטע שמזון

כזה שנקנה בסופר

זה תחום לא יקר

בהשוואה לתחומים אחרים (דיור/ נסיעות/ ביגוד/ חינוך פרטי/ שיעורים פרטיים ועוד ועוד)

ואז מי שצריך לעשות חישובים בסופר

בהכרח שאין לו מספיק לשאר תחומי החיים

כי חיסכון בסופר

זה מקסימים מאות שקלים בחודש (או קצת יותר למשפחות גדולות)

כלומר השקעת מחשבה משמעותית על מאות שקלים

בשעה שבכל רגע נתון

נעל יכולה להקרע

מכונת כביסה יכולה לשבוק חיים/ דוד שמש/ כל מכשיר אחר

ילד צריך עוד חולצות

צריך להטעין את הרב קו

ועוד בלי סוף

כמה מאות שקלים לא יכולים להיות אישו בתקציב שמנוהל נכון

תודה עזר לי

ורואה את זה ממש במוחש

אם כל חודש חסכתי כמה מאות שקלים בקניה במשנת יוסף במקום במכולת, ובטיפת מחשבה על סוגי המוצרים - מצטבר לי בצד סכום נחמד שמוכן בדיוק למקרים כמו נעליים חדשות, דוד ששובק או אפילו דברים משמעותיים יותר.

מסכימה שכשאנחנו משקיעים הרבה אנרגיה בלהרוויח הרבה נשחרר יותר את האנרגיה בחיסכון ונתפנק יותר 

חסכונית לדעתי מעבר למחיר הזול

בגלל האופציה לעבור על הסל בסוף ולתעדף מה מורידים

(אבל אני לא מאלה שמתפתות למוצרים המתחלפים שלהם כמעט בכלל)

וגם בגלל צמצום האופציות

לא הולכים בסופר ומוותרים על דברים

אלא רק מספר מסויים של פריטים באתר ולא זוכרים בכלל שקיימים עוד דברים

משרות שמרוויחים עליהם פי 2 או יותר

פחות מבזבזות אנרגיה ממשרות עם משכורת נמוכה

אבל חיסכון בסופר דורש תמיד אנרגיה

גם על לוגיסטיקה

וגם אנרגיה נפשית

ככה שההשוואה לא בהכרח נכונה 

אני מזדהה איתך בתפיסה שחסכון של עשרות או מאות שקלים לא שווה השקעת אנרגיה משמעותית, בהחלט יש דברים שיכולנו לחסוך עליהם אבל הם גרושים ולא שווה לי את האנרגיה.

אבל את לא צודקת בקביעה שזה יכול להיות חסכון גג של מאות שקלים, הוצאת הסופר זאת התוצאה הכי מאתגרת אצל משפחות אחרי דיור, ויש פערים מאוד גדולים בין סלי צריכה של משפחות, הרבה יותר מכמה מאות.

אז כן יצירת סל מזון שמתאים למשפחה שלנו בלי להרגיש שאנחנו מתקמצנים על אוכל אבל כן מותאם לתקציב שלנו יכולה אולי לאתגר בהתחלה כשצריך לייצר שינוי, אבל לחלק מהמשפחות זה תהליך שהם יכולים להתרגל אליו בטוב. (תלוי כמובן מה התקציב, אם זה לא מותאם באמת לצרכים שלהם אז כמובן שזה יהיה מבאס ומציק, אבל הרבה אנשים חושבים שהם צריכים דברים כי הם התרגלו אליהם, אבל יש סיכוי גדול שהם יכולים גם להתרגל לדברים אחרים)

רק על סופר

זה לא יכול להיות יותר ממאות שקלים או קצת יותר למשפחות גדולות

כי מדובר במוצרים בעליות לא גבוהות והפערים בין מקומות יכולים להיות רק שקלים בודדים

הפערים באוכל נמצאים באוכל מוכן או במוצרים יקרים שלא נקנים בסופר אלא בקצביות/ חנויות טבע/ מקומות עם פירות מיוחדים

אין בשרים יקרים יותר?

אין גבינות יקרות?

אין שוקולדים יקרים יותר?

זה ממש לא שקלים בודדים וזה מצטבר

כשאומרים קניות בסופר מתכוונים לאוכל מכל הסוגים. נכון אפשר גם לקנות בקצביה אבל זה לא משנה זה עדיין קניית אוכל.

אם אני אקנה בלי להתחשבן על אוכל

ובכל שבוע 2 קילו דובדבנים וכמה קילו ענבים

ונקטרינות ודג סלמון וגבינות קשות מיוחדות

ושוקולד בשפע

זה הכל יאכל בלי בעיות...

אבל זה יצטבר בסוף. ממש לא לכמה מאות.

בסופר פה בשכונה אין שום דבר יקר

אז אין אפילו איך להתפזר

כן יש סופרים עם שפע גדול

ואז אפשר באמת להוציא שם יותר

יש כמה סיטואציות אפשריות:

1. לקנות מכל הבא ליד בסופר עם שפע מתאים

2. לקנות מה שצריך ורוצים בצורה סבירה בלי השוואות מחירים

3. לעשות חישובים/ לקנות במקומות ספציפיים/ השוואות מחירים/ הימנעות ממוצרים בסיסיים

אני חושבת ש2 זו הדרך הנכונה ולשם כיוונתי והגעתי

אגב אני יכולה גם להרשות לעצמי את 1

אבל זה ממש לא מדבר אלי

גם בגלל צריכת יתר

וגם בגלל תזונה נכונה 

ללכת באופן קבוע לסופר גדול עם מבחר ומחירים טובים

ולקנות שן כל מה שצריך בצורה סבירה ומרוכזת בלי להתפזר

לא מצליחה להבין למה מבחינתך ללכת לסופר זול ולקנות כל מה שצריכים זה פחות טוב ולוקח אנרגיות

כלומר - בעיניי 1000 שח בחודש לפה או לכאן שעושה הבדל זה לא חיים מרווחים בהכרח (כנראה תלוי סטנדרטים) גם בעיניי, אבל מצד שני - לא רואה בעיה בקנייה זולה מרוכזת

אם אני רואה מבצע - אז כן, אני קונה יותר כי למה לשלם 50 אחוז יותר עוד שבוע/ שבועיים על מוצר שלא יתקלקל? מדברת בעיקר על מבצעים משמעותיים

ואם אני בשבוע שאין לי כח לנסיעה לסופר זול, אני קונה ליד הבית וכמה שיעלה יעלה כי האנרגיה שיוצאת על החיסכון לא שווה אותו בעיניי כרגע לעומת הנוחות.

ואני מסכימה שלחץ על 1000 זה לא חיים מרווחים.

אבל מצד שני אני לא חושבת שצריך לזלזל בסכום.

1000 לחודש זה יכול להיות הרשמה לחוג ל5 ילדים.

יכול להיות סכום ששמים בהשקעה ואחרי כמה וכמה שנים יכול לממן בר מצווה או ארוע אחר...

ממש לא לזלזל

אנחנו עובדים מאוד קשה בשביל הכסף. הוא לא גדל לנו על העצים. אבל כמו שאמרת - איזונים

אני למשל ממש אוהבת תיירות סופרים😅 והרבה פעמים יש לי זמן לזה אז זורם לי

וכשלא - אז לא. הכל טוב.

אם מדובר במשהו שלא לוקח אנרגיות זה סבבה

אבל אם מוסיפים לזה

נסיעה ארוכה (זמן ואנרגיה)

השוואות מחירים (כנל)

המנעות מקניות ביניים של השלמה (אנרגיה)

תכנון וביצוע קניה גדולה (אנרגיה)

בעיניי זה פחות סבבה

במסגרת פעמונים.

השינוי הכי גדול שלהם היה בהוצאות סופר.

כמעט בלי להוריד מוצרים- פשוט עברו מרכישה במכולת השכונתי כל פעם מה שמתחשק, לקניה שבועית גדולה פעם בשבוע במקום זול.

והם חסכו שם קרוב לאלפיים בחודש (אז אמנם הם משפחה עם מספר דו ספרתי של נפשות, אבל אני בטוחה שיש גם משפחות עם שש נפשות כמו שלך, שיש להן אלף ש''ח להוריד בסופר בקלות).

אלף שח הוא לא אישו בתקציב

ואם הוא אישו

זה מעיד על עניות

על הכנסה שאינה מספיקה

אולי אנחנו מגדירים עניות בצורה שונה

אבל משפחה שמשלמת משכנתא וואלה יש להם דירה על שמם

אז כן אם ה1,000₪ לפה או לשם נותן להם עוד מרווח נשימה או ביטחון שאם המקרר מתקלקל יש להם איך לשלם את זה מידי, לא נראה לי שהייתי מגדירה אותם כעניים.

זה סוג של עניות

מי שיש לו כסף לחיסכון וכסף בצד לבלתמים

ויכול לקנות סופר בלי לחשב אלף לפה אלף לשם

זה בעיניי מצב כלכלי תקין

כן יכול להיות שהשפה פה אחרת

משפחות גדולות וסטנדרטים אחרים 

להרבה משפחות בישראל 1000 שח בחודש זה סכום משמעותי מאד

וזה לא הופך אותם לעניים. פשוט המחיה פה באמת יקרה.

של שכר חציוני נמוך מאד

וצריכה מופרזת בלי התחשבות בהכנסה

הסיבה שאני במצב טוב

כי אני חיה ברמה הרבה מתחת למה שאני מכניסה

הרבה שנים

כדרך חיים

וככה אנחנו לא עניים. מסוגלים לחשוב על קנית דירה, מסוגלים לחשוב על חיסכון משמעותי לילדים וכו' וכו'

אני לא מגדירה אותנו כעניים, ולנו זה מאוד משנה המאות שקלים לפה או לשם בסופר.

הרעיון הוא שעדיף לשים את האנרגיות בהגדלת הכנסה ולא בחיסכון של 1000 שח בסופר

בעיניי לפחות 

עם זאת, יש תקופות שלא ניתן להגדיל הכנסה. או שבוחרים לא לעשות את זה בגלל סיבות שונות

ואז חיים לתקופה מסוימת בצמצום, והרעיונות כאן בהחלט יכולים לעזור בחיסכון.

אבל לטווח הארוך, כמובן שהכיוון צריך להיות הגדלת הכנסות

מישהי פה כתבה שהיא מעדיפה לעבוד עוד שעתיים בערב כדי לממן את המותרות בכיף (כנראה לא דייקתי אל תתפסו אותי על המילה).

אני מעדיפה להיות עם הילדים שלי עוד שעתיים ולצמצם בשרי באמצע השבוע.

גם לעבוד הרבה מדי שעות זה גם לא תמיד אלטרנטיבה טובה

זו היתה יותר דוגמא

לבאלנס נכון בין הכנסות להוצאות

שהפוקס צריך להיות על ניהול נכון ולא בזבוז אנרגיות על 1000 שח

ניהול נכון יכול להיות

1. בהגדלת הכנסה עם התנהלות נכונה

2. באיזון נכון בפניות להכנסה בין בני הזוג

3. בתכנון נכון של הוצאות כבדות (כמו דיור/ רכב/ ועוד)

4. תכנון ילודה/ מקום מגורים שתואם הכנסה

ובעיקר הבנה שההוצאות לא יכולות להיות גדולות מההכנסות

שלוקחים את ההכנסה ומתכננים ממנה מה הכי חשוב להוציא

(ולא עושים להיפך

מוצאים ואז מחפשים במה לחסוך

ואז קוראים לזה בשם הקורבני 'יוקר המחיה')

ואם כולנו נחפש את המשרות שמכניסות הכי הרבה כסף כדי להגדיל הכנסה לא יהיו לילדים שלך מטפלות, מורים, גננות. לא יהיו לך פקידים בכל מיני מקומות שאת נזקקת להם וכו'..

שמחה בשבילך שמצאת עבודה שאת גם מסופקת ממנה, וגם מכניסה לך הרבה כסף אבל רוב האנשים לא נמצאים שם ולא בגלל בחירות לא נכונות כמו מתוקף העובדה שלא כולנו נבראנו אותו דבר ועם אותן נטיות ויכולות.

כדי להתנהל פיננסית נכון

המשכורת שלי אמנם גבוהה אבל היא משכורת יחידה

ככה שזה לא פונקציה להתנהלות שלי

עם משכורת של שני עובדי חינוך למשל, תביא אותנו לפלוס של 1000 שח בחודש נניח ולא לפלוס של 5000 שח כל חודש.

אז להגיד ש1000 שח זה 'בקטנה' ולא בשביל זה צריך להגביל את הקניה בסופר, זה קצת מנותק.

זה לא סכום מספיק לפער בין הכנסה להוצאה

לאורך שנים

אם בוחרים לעבוד ב2 משרות עם הכנסה נמוכה וההוצאות משאירות רק 1000 שח

זו התנהלות כלכלית לא מיטבית

שכדאי לשנות אותה

באופן כללי כנראה שזה מנותק לדבר על התנהלות כלכלית מיטבית פה

לא בגלל שהמציאות אחרת

אלא בגלל שמציירים אותה אחרת

אבל הייתי שם בחסר

וגם באמצע

וגם יותר למעלה

אפשר לבחור מה לעשות עם החיים

הם לא נכפים על אף אחד

אבל זה לא ישנה את המציאות שרוב המשכורות בישראל הן כנראה לא המשכורת שלך. 

לפי העשירונים

אבל זו גם משכורת יחידה

וגם שהרווחתי חצי ממנה

המצב הכלכלי שלי היה תקין

ככה שהיא לא הסיבה היחידה

ואם מרוויחים 2 משכורות

מספיק להיות בעשירון בינוני

כדי להכניס מספיק לדרך חיים מסוימת

אבל אם רוצים נניח משפחה גדולה

זה אכן לא תמיד מספיק כשהמשכורות בינוניות או נמוכות 

בחרתי במקצוע מסויים ואני שלמה בבחירה שלי

אני אמנם עוד בשלב מוקדם של חיי אז יש לי שלושה ילדים אבל השאיפה היא למשפחה גדולה ואני מודעת להשלכות הכלכליות של זה.

בהתאם לבחירות האלה ההתנהלות הכלכלית שלי היא מותאמת לבחירות שלי.

אני מוציאה כסף על דברים בסיסיים והכרחיים ולא חיה חיי מותרות, ואני מאמינה בזה גם כעיקרון ולא רק מתוך כורח כלכלי.

אנחנו גם מודעים לזה שהבחירה שלנו להיות אנשי חינוך טומנת בחובה מציאות כלכלית מסויימת ואנחנו משתדלים בתוך זה להרחיב את אפיקי ההכנסה שלנו ולא להסתפק רק בעבודה אחת.

אחרי שאמרתי את כל זה, אני עדיין אגיד שחיסכון של 1000 שח בקניות בסופר זה לא דבר של מה בכך ולא משהו שאני אבטל בהינף יד או אגיד שזו עניות.

אם אני יכולה לחסוך 1000 שח בחודש לא  מתוך ויתור על דברים בסיסיים כמו פירות או חלבונים טובים אלא מויתור על - מוצרים מעובדים, מעדנים.. או חישוב נכון של כמויות וצמצום בזבוז- מה הבעיה?

למה אם קניתי חכם והצלחתי לחסוך סכום כזה זה נראה לך כעניות? כי הקדשתי עוד כמה דקות בסופר ולא קניתי בלי מחשבה?

אגב, יכול להיות שאלו ה-1000 שח היחידים שאני מצליחה לחסוך, ויכול להיות שחסכתי גם 5000 שח בנוסף ל-1000 האלה, ועדיין אני לא מזלזלת בסכום הזה כי הוא משמעותי.

ושוב, שמחה בשבילך שאת במקום ש1000 שח נראה לך שולי, אבל לזלזל בזה או לקרוא לזה עניות זה בעיני לא במקום

זה לא זלזול

גמני חושבת לצורך העניין שאם 1000 שח בסופר זה מה שמאזן משפחה כלכלית, זה לא חיים כלכליים נוחים. ועם זאת לא מזלזלת בזה.

השאלה היא האם זו בחירה לצמצמם צריכה, או כורח המציאות.

אם הייתן אומרות את זה על 100 שח הייתי מקבלת. אבל 1000 שח זה סכום משמעותי.

שאני לא מבינה למה להרוויח עוד 1000 ש"ח בחודש

זה "שווה יותר" מלחסוך אותו בהוצאות...

כאילו יש דרך נכונה להתנהל כלכלית ויש דרך לא נכונה

וכאילו אם יש "מספיק" אז לא צריך בכלל להסתכל על מחירים של דברים ואפשר לקנות בלי חשבון...

בסוף תמיד יש מה ךעשות טוב עם עוד כסף...

של עלות תועלת

כמה מאמץ לוגיסטי ונפשי משקיעים ב1000 שח

כשעושים את זה בסופר

לרוב זה לא שווה עלות תועלת

בשכר אפשר לעשות הרבה יותר מ1000 שח בפחות מאמץ

בעיניי לפחות

ולכן לחשוב שיש דרך אחת נכונה וכל השאר טועים

זה שיפוטי וגם לא נכון..

עלות תועלת נמדדת גם במדדים אובייקטיביים כמו

כמות זמן

כמות כסף

נניח לעשות שיעורים פרטיים ביותר מ1000

ובאופן כללי להסתכל יותר רחב ולא ספציפית על 1000 שח

כמו שכתבה @אמאשוני תגובה אחת למטה בצורה יפה

שיעורים פרטיים בדכ מבוקשים במקצועות- מתמ, אנגלית ולשון.

וזה לא משנה. הנקודה היא שכל הגדלת הכנסת, דורשת זמן נוסף.

אני לא נגד להגדיל הכנסה, אני פשוט לא חושבת שזה בהכרח שווה יותר מלחסוך את הכסף הזה בקניות בסופר.

כי להגדלת הכנסות אין גבול

ואם את לא תגדילי את ההכנסה ב- 1,000 ש"ח הראשונים את גם לא תעלי בהמשך בעוד 1,000 ועוד פעם 1,000 וכן הלאה.

לעומת זאת בהוצאות יש בהחלט תקרה, כי משהו חייבים לקנות בסופר, אי אפשר להצטמצם ולהצטמצם עוד ועוד.

פעם מורה אחת אמרה לי שיש לה במשכורת רכיב השלמה לשכר מינימום

וכל מה שהיא עושה כדי להגדיל את ההכנסה זה עולה בשכר יסוד ויורד בשכר מינימום

ולכן היא לא מסכימה לקחת על עצמה שום דבר בבית ספר: לא גמול ריכוז ולא חינוך וכו'

אז אני מאוד מבינה את התסכול של לעבוד יותר קשה וזה לא בא לידי ביטוי בשכר

אבל אם היא לא תגדיל את המשרה שלה היא בחיים לא תגמור עם הדרעק הזה של השלמה לשכר מינימום.

שאז היא כן תראה את הקפיצה בשכר נטו.

אין בעיה לחסוך 1000 שח על מותרות בסופר. לא שם הבעיה.

הבעיה, שאם מגיעים למצב הזה, זה יכול ללמד על בעיה רוחבית יותר של להיתלות בחסכונות קטנים שצריך "לגרד"

במקום להבין שיש פה בעיה עמוקה יותר, ו1000 שח לא יצליחו להציל משפחות מבור כלכלי ללא תכנון של הגדלת הכנסה.

אם את חוסכת 1000 שח בנוסף לכרית ביטחון רחבה יותר,

למשל אתם חוסכים 3000 בחודש ואת רוצה להגדיל את החיסכון ל4000 בחודש וזה בא לך בטוב, סבבה.

ועוד דגש, להימנע מצריכה מופרזת מתוך אידיאל ולא מתוך חישוב כלכלי, זה הבדל שמיים וארץ מבחינת האנרגיה המושקעת.

צריכת יתר היא כשלעצמה גוזלת אנרגיה. והימנעות מצריכת יתר מביאה לאיזון בנפש ואז מבחינת הכוחות יש פה רווח.

לעומת זאת הימנעות מצריכה בסופר או פיצול קניות רק בשל חיסכון כלכלי, עלולה בסופו של דבר להביא להוצאת אנרגיה, ומצוקה נפשית.

זה אולי קצת דומה לדיאטה, יש הרגלים של אורח חיים בריא שמיטבים עם הגוף והנפש,

ויש הימנעות שעושה ההיפך.

הרבה פעמים מי שעושה דיאטה באוכל מפצה על זה בעישון למשל, או אחרי תקופה עולה הכל חזרה. ומי שמפסיק לעשן, נוטה לעלות במשקל.

אז אותו דבר גם עם הימנעות מקניה רק בשל המחיר לעומת קניה כפי הצורך הנפשי והפיזי.

מבחינת המעשה זה נראה אותו דבר, אבל מבחינת האנרגיה זה שונה.

נקודה אחרת, שחיסכון ב1000 שח בסופר עלול ליצור אשליה של השתדלות מספקת, ולכן מפה זה של ריבונו של עולם.

כשלמעשה, מדובר בהשתדלות המוכרת והקלה יותר, כי היא לא מצריכה שינוי משמעותי יותר בחיים. אבל האפקטיביות שלה פחות משמעותית.

לעומת שינויים כמו הסבה, מעבר דירה, הגדלת הכנסות מחוץ למסגרת של משרד החינוך, הוראה במוסדות פרטיים, לקיחת פרוייקטים כמו קייטנות, תואר שני וכד'.

לדוגמה,

אני מכירה מורה שיש לו קורסים מקוונים בנויים ובכל הזדמנות הוא רץ עם זה ועושה כסף לא רע מהצד. בתקופות של מלחמות כבר ביום הראשון הוא עף עם הפרסום הזה.

גם בהוראה אפשר לחשוב יצירתי איך להגדיל הכנסה אם צריך.

ופער של 1000 שח בין הוצאות להכנסות במציאות בישראל מצריך את זה.

בסופו של דבר, אני לא חושבת שחיסכון של 1000 הוא בהכרח ברכה לבטלה, הוא כן סימן להסתכל רוחבי יותר ולבדוק איפה מושקעת האנרגיה לעומת התועלת שהיא מביאה.

אם המסקנה היא שבעלות תועלת זה מה שנכון לעשות- סבבה.

הרבה פעמים רק כשנדחקים באמת לקיר, אז מוצאים פתרונות יותר אפקטיביים.

שמעדיפות להתקטנן על קניות בסופר בשביל לזכות במשפחה גדולה.

אני מכבדת מאוד את סדר העדיפויות השונה שלך.

אבל זה לא הופך את הבחירה של נשים אחרות ללא לגיטימית.

והמשמעות שלה בין השאר היא צריכה גבוהה

שלא תמיד מותאמת להכנסה

זה אמנם ביטוי שמשתמשים בו בהקשרים רבים אבל מדד יוקר המחיה הוא מדד אובייקטיבי שמודד מחיר ממוצע של מוצרי צריכה בסיסיים באזור מסוים לעומת הכנסה מממוצעת באותו האזור. זה ממש לא מדד של מותרות ולא קשור להתקרבנות.

דרך אגב שמדד יוקר המחיה בודק הוצאות של משפחות הוא בודק כאלה עם מספר ילדים ממוצע, כלומר משפחה "מתוכננת".

אובייקטיבית, לפי המדד הזה, יוקר המחיה - היחס בין הוצאות בסיסיות להכנסות ממוצעות עלה מאד מאד בארץ לאורל השנים ובשנים האחרונות קפץ ממש.

אובייקטיבית, לפי המדד הזה, תל אביב היא העיר הכי יקרה בעולם. לא בארץ, בעולם. וזה כשאנחנו חיים במדינת רווחה עם תחבצ במחיר שנחשב זול, עם חינוך כמעט חינמי ועם בריאות כמעט בחינם. ניו יורק, שוויץ, מקומות אחרים שנחשבים מאד יקרים, אפילו עם כל ההוצאות שלהם על בריאות וחינוך וכו - יותר זולים מתל אביב.

לא חייבים לחיות בתל אביב, ואכן רוב ערי הארץ גם במרכז ממש לא בטופ 10 ערים יקרות, אבל בסופו של דבר יש התכתבות בין המחירים בעיר הכי יקרה בארץ לערים שסביבה, וזה משפיע באדוות על כל השאר. בטח במדינה מבודדת כמו שלנו. זו לא אירופה שאפשר פשוט להגר קצת דרומה צפונה מזרחה או מערבה מעבר לגבול ולהוזיל עלויות. אז גם אם רוב הערים בארץ לא נחשבות הכי יקרות בעולם, ישראל בהחלט יקרה. לא במותרות, בבסיס, זה המשמעות של יוקר מחיה.

האם אפשר להתנהל נכון? כן. הרבה עושים את זה, הרבה חוסכים. אם לכל ישראלי שני יש מינוס, כנראה שלפחות כל ישראלי שני מצליח להישאר בפלוס.

האם תכנון נכון וחיסכון עוזרים? ברור. אבל לא הכל תלוי בנו, ולפעמים אנשים מתנהלים באחריות אבל יש בלתמים אילוצים וכו. לא בכל דבר צריך להאשים את האנשים.

ברור שהרבה יכולים לשפר את ההתנהלות שלהם, אבל לפעמים השיפור פשוט לא מספיק. קל לומר אז תעברו דירה, אבל מה אם הקושי הכלכלי נובע מצורך במשרה חלקית בגלל טיפולים רפואיים שקיימים רק באזור יקר, ומגורים רחוק מהם לא יאפשרו לעבוד בכלל? זאת סתם דוגמא אחת. ולא תמיד יש אפשרות להגדיל הכנסה בלי לפחות להגדיל זמנית את ההוצאה עבור הכשרה, שאולי זה דבר משתלם אבל לא לכולם בכל זמן יש את הכסף הנזיל לזה ולא תמיד נכון לקחת הלואה עבור זה.

ובקיצור הנקודה שצריך לעבוד על איזון נכון בין הוצאות להכנסות ולתכנן התנהלות נכונה לפי זה היא סהכ נכונה, אבל המחשבה שכל מי שזה לא עובד לו הוא לא אחראי או מתקרבן לא לוקחת בחשבון את המציאות

גם כאלה שנחשבים בסיסיים/ באמת בסיסיים

מתומחרים גם ע"פ ביקוש והיצע

עובדה שיוקר המחיה אצל חרדים נמוך יותר

כשאנשים צורכים ממה שאין להם

המחירים עולים יותר

מתמטיקה פשוטה

אלא יכולת תשלום, שאלת המונופול וכוח צרכני.

יכולת התשלום קשורה לשכר הממוצע באזור. במקומות שיכולת התשלום נמוכה, לפעמים המחירים יהיו נמוכים. לפעמים לא,כי למשל זה הסופר היחיד באזור ולא אכפת לו להשאיר במחיר גבוה כי אין להם ברירה אלא לקנות (מכירה מקרים כאלה מחברות שגרות במקומות מרוחקים יחסית כי זה לכאורה אזור זול ואז הם גילו שלפעמים זה לא בדיוק עובד ככה והסופר שהן הכירו בירושלים היקרה היה זול יותר). כמובן גם היקר שם זה לא בשמים כי הם רוצים שאנשים יקנו בסוף, אבל ממש לא יהיה זול.

כשזה כן זול יותר זה כי יש מתחרים שמוכנים למכור בקצת פחות רווח פר פריט, אבל יודעים שזה ישתלם להם בגלל הכוח הצרכני - החרדים הם קבוצה גדולה ועושים קניות גדולות אז שווה להם להוריד קצת את המחיר כדי לקבל יותר לקוחות וקניות יותר גדולות. קצת כמו מבצע 1+1 שגורם ליותר אנשים לקנות. לא תמיד המתחרים האלה קיימים. כשיש סופר שיודע שבאזור שלו יש לקוחות שמרוויחים הרבה, או אפילו סביר, פחות תמצאי מתחרים שמוכנים להוריד מחירים. גם אושר עד באזורים מבוססים מוכר יותר ביוקר מאשר באזורים לא מבוססים.

לעשות את הקניות במקום זול זה כבר להחזיק רכב עבור זה, להשקיע כמה שעות בשבוע, דלק והפסד של שעות עבודה/פעיוליות אחרות רק כדי להגיע למקום זול יותר. לא תמיד זה משתלם. לא כלכלית ולא מבחינות אחרות.

להוריד את המחירים באזורים האלה באמת ידרוש אפס ביקוש, אבל מה זה אומר בעצם? שאנשים יפסיקו לצרוך דברים? זה לא הגיוני ולא מעשי. קל לנפנף באמירות כמו אצל חרדים זול כי הם חכמים, בפועל:

1. אני ממש לא בטוחה שזול יותר אצלם, ואני אומרת את זה אחרי שהתנסיתי ונסעתי לעיר החרדית הקרובה אליי כדי לקנות יותר בזול. חד משמעית לא היה יותר זול שם מהקניות שאני הייתי רגילה אליהן שלא נחשבו ככ זולות. גם בסופר, גם בביגוד והנעלה, גם בריהוט ותחומים נוספים. מה שזול זה אולי מכירות סיטונאיות כמו משנת יוסף, וזה לא תמיד אפשרי (דורש איסוף בזמן ספציפי וכו)

2. בגלל הכוח הצרכני, שאגב נעוץ בדיוק בעובדה שהם לא מתכננים את הילודה שלהם, החרדים מקבלים מספקים מסוימים הטבות שלא היו נותנים במקומות אחרים. למשל לקופות החולים יש מתאם קשרי קהילה עבור חרדים כי זה משתלם לקופה - בציבורים אחרים התפקיד הזה לא קיים. כך גם במקומות שיש בהם חרדים יהיו יותר יזמים שיהיו מוכנים למכור מוצרים מסוימים בפחות רווח כי זה יביא להם המון צרכנים. הם לא בהכרח יסכימו לעשות את הטריק הזה במקומות אחרים..

קבוצה גדולה

הם משפחות בודדות

שפשוט לא רוכשות מוצרים יקרים (חלקם הגדול)

כי אין להם

והם חונכו/ התרגלו/ זה מקובל

שלא קונים כשאין

וגם הילדים/ המבוגרים יותר זורמים עם זה

כי הרוב ככה

ככה נראה חוסר ביקוש

וההיצע מסתדר סביב זה

ומי שלא מכיר

קורא לזה כוח קניה של קבוצה

של הסופרים החרדיים זה להביא מוצרים בזול

כי אין מספיק אנשים שיקנו ביוקר

אז לא נורא אם לא יהיה מותגים מוכרים

אנשים יקנו מה שיש אם זה בזול

סופרים אחרים לא יכולים לעשות את זה

אנשים יבואו ולא יהיה את המותג שהם רגילים

הם ילכו למקום אחר

החרמת מוצרים במצב כזה יכולה לעבוד רק בסופרים חרדיים

בגלל צורת הקניה שלהם

ולא בגלל שמישהו אמר להם להחרים 

חלק נכבד מהקונים הם לא חרדים שם, ובסניפים מסוימים זה רוב הקונים.

מה שאת אומרת זה סיסמאות מוכרות אבל הן לא תואמות למציאות

אבל הייתי בסופר ליד הבית

אושר עד זו רשת שאמנם בהנהלה חרדית אבל לא כל הסניפים הם במקומות חרדיים והם גם מתנהלים בצורה קצת אחרת בגלל הגודל שלהם

זה לא באמת פרמטר לסופר חרדי

גרים במקומות חרדיים וקונים בסופר כזה

בכל מקרה אני מכירה בעיקר את הסופרים השכונתיים

וזה ממש ניכר

סופר חרדי

סופר דתי- חרדי

סופר חילוני

מתנהלים בדפוס מאד שונה ועם מוצרים בהתאם

לדעתי

אני גרה בעיר שיש בה המון סופרים, גם חרדים, והתחרות פה מטורפת.

הסופרים שאני קונה בהם הם גם באזורים חרדיים וגם בכאלה שלא (אזורי תעשייה, ליד הבית) המחירים תחרותיים לחלוטין כי יש עוד המון אופציות פשוט

אזזה לא בהכרח עניין של אוכלוסייה

ויש וולט, אבל התחרות לא עוזרת כי כולם מעלים מחירים.

בסוף יש סכום בסיס שלא ירדו ממנו, והוא משתנה לפי הקונים האזור (כמה שכירות וארנונה הסניף משלם, זה יכול להשתנות מאד בין שכונות)  ועוד פרמטרים.

למעט הנקודה הזאת אני מסכימה איתך. תחרות עוזרת

לדעתי הוא חלק מיוקר המחייה

תל אביב היא העיר הכי יקרה בעולם בערך אז זו פחות דוגמא לדעתי

קחי כל עיר אחרת - יש הבדל משמעותי בין ערים עם תחרות לכאלה שלא

הדבר היחיד שראיתי שמוזיל עלויות מעבר לתחרותיות זה פיצול קניות וקניה מרוכזת איפה שזול, וזה כבר משו שלא כולם עושים. וגם לא כולם יודעים להתנהל מול זה ולעתים זה אף מייקר כי זה מעלה את הצריכה

הייתי מסכימה איתך אם לא הייתי רואה בעיניים שחצי מהכיתה שלי בחרה ללכת ללמוד הוראה/ עו"ס/ סיעוד כי זה מקצועות של נתינה/ השפעה/ של אמהות.

החצי השני, גם מי שתכננה מקצועות אחרים, תמיד השיקול שך ההכנסה היה נמוך ביחס לשיקולים אחרים.

(משרה חלקית לא בגלל עניין רפואי)

גם חברות שלי למקצוע, מעטות מאוד פנו לתעשייה ששם השכר גבוה, רובן המוחלט העדיפו משרות ממשלתיות או פרטיות במיקור חוץ, או משרות פרטיות אבל קלות יותר.

המצטיינות הלכו למוסדות של המדינה שזה נהדר שבשירות הציבורי יש אנשים מוכשרים, לחשבון הבנק שלהם פחות.

בציבור הדתי לאומי, לפחות בתקופתי (לפני 15 שנה)

הייתה הסללה מובנית למקצועות לא מכניסים.

עוד לפני בחירת מקצוע, אחוז הבנות שניגשות לבגרויות ברמה מוגברת במקצועות ריאליים (מת' 5 יחל, מחשבים, פיזיקה וכד')

נמוך משמעותית מהבנים.

וגם אם נלך על העצמאיים, נשים מרגישות הרבה פחות ראויות לדרוש מה שמגיע להן וכד'.

את זה אי אפשר להסביר בשל עניינים רפואיים.

יש מבנה משפחה "מקובל" בכל מגזר שמשפיע על החלטות של הפרטים, זה בדיוק מה שנקרא הסללה.

למי שטוב צורת החיים הזאת, לבריאות.

זה לא אומר שאי אפשר לשנות משהו בבסיס.

היום אפשר לעשות שינויים בקריירה גם אחרע גיל 20, ובכלל המיחה "קריירה" היא מילה שלא מציישבת בטבעיות אצל אמהות בציבור שלנו.

על גבי זה, יש גם משפחות שבאמת מתקשות בגלל סיבות שאינן תלויות בהן. אבל יש הרבה משפחות אחרות, וזה בסדר להציג גם את הצד הזה.

יש לי חברות שלא מרגישות נעים לבקש העלאת שכר של 2000 שח, אבל כח להתחשבן על כל עגבניה, בזה הן טובות.

זה גם מה שהן ראו מהבית ולכן יותר טבעי להשקיע בזה.

כמה מהקוראות בו יכולות להעיד שהן יודעות ברמה טוב פלוס על מוצרי השקעה לעומת שהן יודעות באיזה סופר כדאי לקנות את הבשר?

הכי קל זה להגיד אני אחראית על הסופר, בעלי בוחר את החסכונות ומוצרי השקעה.

אני חושבת שבהחלטות חשובות כאלו שני בני הזוג צריכים להיות "על זה", זה יכול להסתכם בהרבה יותר כסף מאשר לתחזק פיצול קניות ל3 סופרים ולא תמיד יש את הפניות לעשות את זה מספיק טוב, ולכן צריך לייצר את הפניות הזאת.

גם בקרב חוזרות בתשובה זה ככה הרבה פעמים ממה שאני רואה

שבוע שעבר הייתי באסיפת הורים של הבת שלי, מתוך 4 אמהות שחיכו איתי - 3 עובדות בחינוך. דיברתי עם אחת. מהן שהייתה מתוסכלת והיא- "במה כבר אפשר לעבוד?"

לא חסר במה לעבוד, צריך להיות פתוחים לעוד אופציות לא מוסללות.

אבל הבחירה להיות במקום x מגיעה עם חסרונות הרבה פעמים כמו שהבחירה להשקיע יותר בקריירה מגיעה עם חסרונות

בקרב נשים חרדיות זה כבר אחרת אבל אז האיזון הוא אחר כי הבעלים פחות עובדים. אבל אני מסכימה עם הסייפא

אני מאידיאל בחרתי ובוחרת לעבוד במקצוע שמותאם לילדים שלי כי אני זו שרוצה לאסוף אותם בסוף היום ולהיות איתם בחופשים ולא להיות במרדף אינסופי אחרי צהרונים וקייטנות. כן גם יש לי נטייה נפשית למקצוע ובתוכו אני עושה את מה שאני אוהבת ותוכה. אבל אני לא מבינה למה לזלזל באמהות שבוחרות בזה ?

הרבה מהנשים שעובדות בהייטק וכו שאני רואה סביבי במרדף אינסופי ו/או מקבלות עזרה מטורפת מהסבים והסבתות שלא לומר שהם מגדלים להם את הילדים ואני ממש לא רוצה חיים כאלה.

אז כן אני מרוויחה פחות אבל מצד שני הרמת חיים שלי מותאמת להכנסה ובסוף הרבה פעמים אני וההייטקיסטים נשארים עם אותה שורה של פער בין הוצאות להכנסות כי הרמת חיים שלהם הרבה יותר גבוהה והם מעבירים הרבה מהדברים למיקור חוץ בגלל השעות המטורפות.

בקיצור ממש לא מקנאה ... ועכשיו עם הקושי להכנס לשוק אז בכלל.

זה כבר שלך

לא יודעת מאיפה את מסיקה את זה אבל אם היית קוראת אותי היית יודעת שאני בעצמי עשיתי הסבה ל"מקצוע של אמהות"  ואני גם עוזבת עכשיו מקום עבודה כי חשוב לי להיות יותר נוכחת עם הילדים שלי

אבל לא כולן חייבות להיות מורות לצורך העניין

יש מקצועות עם פוטנציאל השתכרות מעל הממוצע. ולא רק החופש הגדול הוא מדד למשרה של אמהות.

ואני נגד התפיסה שרק משרה של אמהות נכונה לכולן. גם כמה מכניסים כזוג  חשוב 

קלינאית יכולה להרוויח יפה מאד כעצמאית אם היא יודעת לגבות תשלום הוגן

גם מרפאה בעיסוק

פיזיותרפיסטית

פסיכולוגית כמובן

רופאה - השנים הראשונות קשות אבל אחכ זה הרבה יותר נוח אם לא עובדים בביח אלא בקופה או פרטי (תלוי תחום כמובן)

עוסית קלינית אני מניחה שגם, כי הן מטפלות, אבל לא ממש מכירה

לאמא אחת יתאים מבחינתה רק להיות מורה,לאמא אחרת (כמוני) זה לא עומד על הפרק בכלל עם כל הכבוד לחופשים  ואין בעיה  לעבוד בעבודה אחרת. תלוי גם כמה הבעל מעורב ונוכח ואיך את רואה את הבית שלך

השכר הממוצע לפי ביטוח לאומי היום עומד על 13.5k. זה שכר של מזכירה היום בערך במשרה מלאה ולא כזו עם וותק מטורף/ של אחות במשרה שהיא לא מלאה בבתי חולים/ של מנהלת חשבונות או חשבת שכר או מתאמת רכש עם וותק של 3 שנים. הרי דוגמה למשרות שהמון אמהות מחזיקות שעם וותק וניסיון יעלו גם מעל הממוצע, שלא נדבר על עבודות אחרות בעולמות של תארים

עורכת דין יכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים, גם רואות חשבון/ כלכלניות/ יועצות מס/ נשות טיפול/ יועצות משכנתאות/ שמאיות וכו יכולות להרוויח יפה מאוד מעל הממוצע. התנאים והנוחות הן לפי התרבות הארגונית של המעסיק/ אם צברת ניסיון אפשר גם לצאת לדרך עצמאית.

עובדות איתי היום המון נשים שהשכר שלהן הוא 30+, כולן אמהות, שכירות, לאחת יש אפילו 8 ילדים (חסידית) . מהנדסות, כלכלניות, עורכות דין,  משאבי אנוש

כלל האצבע הוא בעיניי - תחפשי עבודה שאת אוהבת, תדאגי להתעדכן בשכר לפי הוותק ולעבור למקום אחר כל כמה זמן שישדרג אותך בשכר  אם את לא מתקדמת

אי אפשר לדלג על החלק הזה שבו צריך לצבור ניסיון ולעבוד בשכר נמוך יחסית בהתחלה וגם להשקיע, אבל בראייה קדימה - אם נסתכל רק על זה שהילדים לא יהיו בצהרון לעולם, השכר יישאר נמוך ושכר נמוך לא מאפשר התקדמות כלכלית כי - לא ניקח סיכון הרי אנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו. זו בחירה. השאלה מה את בוחרת

בתכנון כלכלי קדימה צריך לדעתי להסתכל על הטווח הרחוק אם את רוצה להרוויח יפה. בתחומים מסוימים 5 שנות ניסיון שוות ערך לשיפור משמעותי בשכר ( אפילו פי 1.5 ויותר) ושיפור תנאים

השאלה מה חשוב לך ומה מתאים לכם כמשפחה

הדיון פה היה האם אפשר לבחור להגדיל הכנסה.

כשהדגש הוא על עצם הבחירה.

יש משפחות שמנסיבות החיים לא יכולות לבחור אחרת. אבל הרבה כן.

והנתונים הסטטיסטיים מוכיחים שיש יכולת בחירה, אם כי לעיתים פחות מודעת.

לכל בחירה יש יתרונות וחסרונות, ותלויה בהעדפות של כל אחד,

אבל זה לא שאין את האפשרות לבחור (לרוב)

(ואגב זה לא רק הייטק או הוראה, יש המון חוץ מזה)

ונתתי אותה כי יותר קשה לערער על צורך כזה, אבל כן, בעיניי גם הרצון להיות אמא נוכחת הוא צורך (שלא לדבר על הצורך הפיזי שיהיה מישהו שיקבל את הילדים אבל זה ניחא).

כמו שיש צרכים רפואיים

צרכים דתיים

יש צרכים משפחתיים.

במשפחה אחת האבא עובד במשרה תובענית והאמא נדרשת להיות זמינה, במשפחה אחרת יש ילד רגיש מאד שההורים רואים שהוא צריך אותם זמינים ולא מתאים שבייביסיטר תקבל אחרי ביס. במשפחה שלישית סיפור אחר.

ברור שזה ממש לא כל הסיפור אבל זה קיים וחרתה לי ההאשמה הגורפת.

לגבי ההסללה זה מורכב בעיניי. לגבי הבחירה במקצוע של אמהות זה דבר נהדר בעיניי. אני עובדת במקצוע ממש לא של אמהות (אחרי הרבה גלגולים.) וזה קשה לי מאד גם ברמה הטכנית וגם ברמה הנפשית. ואיתי עובדות גם חילוניות שרק מנסות לצאת מזה למשרה יותר מאפשרת , חלקית או משהו כזה. לא בהכרח הוראה ועבודה סוציאלית, אבל כן משרה שתאפשר לראות את הבית והילדים. ויש הרבה מקצועות שמתאימים לאמהות שמרוויחים בהם לא רע.

גם בהוראה אגב אפשר להרוויח בסדר גמור פלוס, תלוי גם כמה משקיעים בתואר שני השתלמויות,לעבוד בשכבות שמגישים לבגרות וכו.

לגבי המקצועות שבנות בוחרות אני חושבת שיותר מהכל זה חוסר הכוונה או הכוונה גרועה של בנות.

לפעמים קשה לדמיין כמה מישהו שחי לצידנו ונראה כמונו רואה את העולם בצורה שונה, אבל אני יכולה לומר לך  שאני רואה שהמון בנושא המקצועות זה ענין של היכרות והכוונה.

יש לי חברות בנות להורים עצמאיים שזה היה נראה להן טבעי להפוך לעצמאיות, וחברות אחרות באותו המקצוע שבכלל לא עלתה על דעתן האופציה. יש כאלה שגם אם הן מכירות מקצועות מסויימים, כמו רופא, הן לא רואות בהן אפשרות תעסוקה אמיתית בשבילן. מכל מיני סיבות. ולפעמים פשוט חוסר הכרות עם המקצועות הקיימים. אני יכולה לומר שכשהלכתי ללמוד בכלל לא הכרתי את המקצועות קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ראיית חשבון, אפילו מעצבת גרפית לא ידעתי שיש דבר כזה! הזוי, נכון? ואם מישהו היה בא ושואל אותי, הייתי חושבת על זה וכנראה מניחה שיש נגיד 10 קלינאיות בארץ או מרפאות בעיסוק. ככ לא הכרתי, שלא הבנתי מה עושים בזה, למה זה נצרך, כמה זה נדרש. מעצבת גרפית בכלל לא ידעתי שיש, והכרתי דווקא את התחום, אפילו למדתי גרפיקה בקטנה בחוג, אבל לא דמיינתי שיש מקצוע כזה. בחיי שחשבתי שאת הפרסומות בעיתון מעצבות מזכירות במפעלים השונים שרוצים לפרסם. באמת בורות בתפארתה. ולצידי בכיתה היו בנות שהכירו והבינו והיה להן שיח על הנושאים האלה בבית עם ההורים ובאמת הבחירות שלהן נראו אחרת. אז בסופו של דבר אפשר לשפוט כל אחת על הבחירה במקצוע לא מכניס מספיק אבל זה קצת כמו ללכת למישהו שכל החיים שכנעו אותו שהוא ממש טיפש ושרפואה זה לחכמים בלבד ולהגיד "אבל למה לא הלכת ללמוד רפואה? זה היה פתוח בפניך ואחריותך לברר ולראות אם זה מתאים וגם להיות עם מודעות עצמית לגבי היכולות שלך" אבל קל להגיד וקשה לעשות, ובני 18 וגם בני 25 כשהם בוחרים מקצוע, בלי לדעת  איך העתיד נראה, מה חשוב יותר ופחות, ומה באמת היכולות שלהם או הדרישות למקצועות מסוימים, בוחרים לפי דברים שהם שומעים סביבם,לפי מקצועות שאהבו בביס, לפי ההכוונה שקיבלו לשירות הצבאי/לאומי ומקצועות שנחשפו אליהם. לא כולם שווים בבואם לבחור מקצוע, ובמקום לשפוט את הבחירה במקצוע משפיע כדאי פשוט לזכור בבוא היום ללמד את הילדים שלנו מה יש ואיזה שיקולים חשובים, כי הסבת מקצוע בהמשך היא קשה מאד אם בכלל אפשרית. בסביבה הקרובה שלי יש לפחות 3 אנשים שרוצים לעשות הסבה מקצועית אבל אין להם את הכסף ללימודים כאלה והם גם צריכים להכניס סכום מסויים עבור ההוצאות בבית ולכן הם ממשיכים בעבודות בשכר נמוך כדי שהילדים שלהם יוכלו להמשיך ללמוד בגן לדוגמא. ומדובר באנשים מאד מאד חסכנים.  

לגבי הסוף והצורך במודעות כלכלית ויכולת לבקש העלאה מסכימה איתך מאד

אני לא חושבת שנכון לקרוא לזה צרכים אלא רצונות.

לגבי המקצועות, אני לא שופטת אף אחת שבחרה מה שהיא בחרה,

אני שופטת אותנו כציבור על חוסר המודעות, בדיוק כמו שפירטת וכתבת.

ואני חושבת שחשוב להסביר את ההשלכות לדור הצעיר יותר שעוד שוקל את הכיוון התעסוקתי שלו בלי לייפות.

יתרונות וחסרונות בלי סטיגמות אלא אמיתי.

ולנרמל שיקול של להתפרנס בכבוד, כמו שהציבור החרדי דוחף את הבנות לזה.

כסף זו לא מילה גסה.

אני גדלתי באווירה של "לא נעים" לעשות לביתי ולראות בזה שיקול בעל ערך, כי חינכו אותנו לנתינה ועזרה והתנדבות ועשייה למען הכלל.

(בעיני זה לא סותר ולא צריך לתרום דרך התעסוקה)

כשמדברים על בחירת מקצוע אי אפשר שלא לתת שקיפות מירבית ליכולת ההשתכרות במקצוע ולהראות אלטרנטיבות. שכל אחת תעשה בחירה מושכלת.

אחותי אחרי יותר מ20 שנה כמורה מחנכת בחינוך מיוחד, הופתעה לשמוע כמה אנחנו אחיות שלה מרוויחות, אני הופתעתי לשמוע שהיא מופתעת והיא לא מודעת לרמות השכר.

הבנות שלה כבר לומדות מקצועות הנדסה (הם חרדים)

בעיני זה פער ברמת הידע שצריך כחברה לתקן. על גבי הידיעה הזו וההיכרות עם המקצועות השונים כפי שציינת, כל החלטה היא מכבדת ומכובדת (ובעיקר לא עניין שלי)

בדיון הזה אני חושבת שזה קול חשוב לבוא ולומר שבמקרים של הוצאות שנושקות להכנסות, נכון לאתגר את רמת ההכנסה בטווח הארוך ולא לקבל אותה כעובדה נתונה, שאפשר לשחק רק עם ההוצאות.

אפשר להסכים או לחלוק, אבל לא חושבת שנכון לפסול את הקול הזה כי הוא לא תלוי בחירה.

האם זה רלוונטי לאנשים בני 40? שאלה טובה. אני חושבת שבמקרים מסויימים כן, יכול להיות רלוונטי.

לבני ה30 וה20 רוב הסיכויים שזה רלוונטי.

לדעתי בראייה מפוקחת בהתחשב ביוקר המחיה, במצב הביטחוני שמערער על היציבות של המשק, בשוק הדיור ועוד, שאני מתייחסת אליהם כאילוצים נתונים שחיצוניים למשק בית, 1000 שח בין הכנסות להוצאות זה אכן טווח סיכון שלא כדאי להיות בו מבחירה.

כל עלייה של רבע אחוז בריבית במשק מקפיצה את החזרי המשכנתא (כפי שקרה) וזה עלול לייצר סחרור כלכלי שחיסכון במנת בשרי באמצע שבוע לא יאפשר להתמודד עם זה, גם לא להוריד את כל הקרונפלקסים והמעדנים.

ולכן אם מגיעים לשאלה האם להתחשבן על סוג הבשר הטחון, אז זה סימן אזהרה שצריך גם תכנון לטווח ארוך יותר ולא רק איך סוגרים את החודש בטווח הקרוב.

וזה מחזיר לתחילת התת-דיון.

אני חושבת שיש דברים שהם רצון אצל אחד וצורך אצל השני. אבל לא קריטי להתעכב על הנקודה הזאת.

מסכימה איתך מאד מאד שחשובה המודעות. הרושם שלי שזה במקומות מסויימים כן קיים. בת דודה שלי גדולה ממני וסיפרה שאצלה בביהס בכיתה יב הביאו כל שבוע הורה אחר שסיפר על המקצוע שלו למשל, וזה מקום ממש דוסי.אז כן ניסו לפתוח להן אופציות. אבל נראה לי שבאמת העיקר זה בבית, אחרת גם שיחות בנושא יכולות להכנס מצד אחד לצאת מהצד השני. גם במקומות אחרים שמעתי שמסבירים לבנות שחשוב לשים דגש על כסף ועבודה זה לא התנדבות ותורמים גם כשמרוויחים כסף..

תמיד עדיף שיהיה טווח ביטחון. לא תמיד זה אפשרי. במקצועות שלנו ובקונסטלציה המשפחתית שלנו למשל אני יודעת שיהיה

קשה להגדיל הכנסות אז אני דואגת להוצאה הכי יציבה שאפשר, כולל משכנתא במסלולים יציבים מאד ואז גם בפער חיובי קטן בחודש ממוצע אנחנו מצליחים לחסוך סכום סביר לבלתמים. 

קודם כל את כותבת נהדר ואני ממש אוהבת לקרוא אותך.

ובאמת בציבור החרדי יש דחיפה מאוד חזקה לשלוח את הבנות ללימודים "מרוויחים יותר",

קרי תכנות, בערך 50% מהבנות החרדיות לומדות מחשבים.

זה לא בהכרח עוזר להן להרוויח יפה,

כי גם אצלנו המילה קריירה היא מילה גסה.

ותמיד בנות מחפשות את המשרות הנוחות, משרה חלקית, מקום ממשלתי, כמובן קבוצה חרדית

אז ברור שהן מרוויחות הרבה הרבה הרבה יותר מאשר מורות או גננות או מזכירות.

אבל עדיין רמת השכר נמוכה ביחס לפוטנציאל ולשוק.

אגב אני חושבת שככל שעולים בדרגה כך יש יותר גמישות ויותר קל לשלב בית עבודה.

כשהבן שלי היה במעון חשבתי על זה.

המטפלת שמקבלת שכר מינימום חייבת להגיע בשבע בבוקר לפתוח את המעון

לעומת זאת המנהלת של המעון יכולה להגיע גם בשמונה או שמונה וחצי.

וכך גם בחנות סופר או במוקד טלפונים וכו' וכו'

למנהלים יש יותר גמישות.

מצד שני הם צריכים להיות זמינים אחה"צ וערב לבעיות, תקלות ועוד.

גם אצלי בעבודה, הדרג הבכיר מגיע לעבודה לא לפני תשע וגם יכול לצאת מוקדם ולהשלים בערב אם צריך (הם לא מדווחים בכלל שעות...)

הדרגים הזוטרים שמקבלים שכר לפי שעה מגיעים בשמונה.

אבל כשמגיעה השעה שהם צריכים לצאת העט נופל להם מהיד....

לא יודעת איך להגיד לך בעדינות אבל את נשמעת פה מאד מתנשאת ומנותקת…

ההפרש בין הייטק למקצועות אחרים ( גם כאלה שנחשבים מכובדים/משכילים) הוא מטורף.

זאת אומרת שבכל תחום אחר להגדיל הכנסה באופן שיאפשר מחיה כמו שאת

מתארת זה כמעט בלתי אפשרי…

אני מאוד מתחברת לחיסכון כזה

שהוא חיסכון בלי לגעת ברמת החיים.

לעבור לקנות בסופר זול במקום במכולת זה לא שינוי צריכה, זה שינוי הרגלים.

יש עוד הרבה טיפים לחיסכון בסופר בלי להגיד לא לקנות

למשל ללכת לסופר כששבעים, להכין רשימה מראש, לעשות קניות מרוכזות ועוד

אבל לי קשה להתחבר לגישה לחסוך בסופר באמצעות לא לקנות....

אני חוסכת. משתדלת לבשל בריא. לשמור על כל אבות המזון. לא לבזבז. לקנות בזול. לחנך לתזונה נבונה.

אבל לא זה מה שקובע.

לא אני שולטת בתוצאה. לא במספרים בחשבון הבנק. לא בבריאות של הילדים. לא בביטחון שלהם. לא בשום כלום.

אני עושה השתדלות כי זאת החובה שלי. ולכל אחד זאת השתדלות אחרת לגמרי.

אבל התוצאות לא בידיים שלי בכלל בכלל.

זה קל לכתוב, יותר קשה ליישם.

במיוחד במקומות האישיים שקשים לי.

אני יכולה להרחיב, ולהסביר יותר, אבל זה העיקרון בגדול.

ולכן למשל היום לא אריב עם בעלי אם יצאנו למסעדה והוא הזמין לעצמו שתייה (כי מבחינתי אנחנו כבר יוצאים, לא להתפרע תשתה מים בקנקן)

כי הבנתי שההשתדלות שלי לשלום בית שלי כנראה חשובה יותר מההשתדלות שלי לכסף, כי כל זמן שמדובר בדברים הגיוניים- השלום והשמחה עדיפים 

כל יום יש ארוחה בשרית בערב

ודווקא היה נשמע לי מוזר שחוסכים באוכל🙈

אני ובעלי לא מתחברים לקונספט של ארוחות חלביות/חביתה וכו...

אז בעיניי ממש נורמלי

אבל אולי אני הלא נורמלית

לא נכון להשוות.

הבחירה על מה להוציא כסף, קשורה להמון גורמים ומשתנים, שאת רובם לא מפרטים כאן.

לא דומה משק בית שמרוויח 15, למשק בית שמרוויח 30

לא דומה משפחה עם ילד 1 למשפחה עם 10

לפי התפיסה שלי, ההכנסות צריכות להיות גדולות מההוצאות.

לתוך המשוואה הזו, כל אחד יכניס את סדרי העדיפויות שלו

ואם יש משפחה שמתאפשר לה גם לשמור על מאזן חיובי, וגם לצרוך פירות, ירקות ובשר כל השבוע - נהדר. זה ממש לא רע בעיניי. בריאות היא ערך חשוב.

מצד שני, בעיניי ממש חשוב לשים לב בפורום, שבאמת יש כאן רקע שונה לכל אחת.

אמירות שלפעמים נאמרות בהינף יד "אם המאזן שלילי, תגדילו הכנסות", או אמירות שמכווינות לשיטה אחת נכונה (לא אומרת שהכל נאמר בהכרח כאן, כן שדר כללי שעולה לפעמים בדיונים כאלו בעיניי), יכולות להיות מאוד מכאיבות למי שאין.

חושבת שמי שב"ה מתאפשר לו לבחור על מה הוא מוציא את כספו, צריך להודות על כך לריבונו של עולם, ולזכור שיש מי שכן צריך להתמודד עם הבחירה האם לקנות השבוע בשר או לא. לא כשאלה של פינוק, או כשאלה של שורת העו"ש בבנק בסוף החודש.

כל הדילמות האלו לגמרי אחרות בקונטקסטים שונים.

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

1. שידוך - לדבר איתו על הגננת, מה בה מוצא חן בעינייך ואם יש משהו משותף לשניהם אז לציין אותו (יש לה עיניים ירוקות כמו לך!). לספר לגננת עליו מה החוזקות שלו, מה הוא אוהב שירגישו שהם מכירים קצת יותר.

2. להעביר היקשרות בהדרגה ומתוך חיבור בין ההיקשרויות - כשמגיעים לגן בבוקר, לא לזרוק את הילד לזרועות המטפלת אלא לדבר איתה בעצמך קודם בחום ובלבביות. ילד לומד על מי אפשר לסמוך מתוך המעגלים החברתיים של ההורים שלו. (אם היא חברה של אמא - סימן שהיא "משלנו").

3. לוודא שהילד "נאסף" ע"י מישהי מהצוות, ועדיף מישהי קבועה. נאסף הכוונה ליצירת קשר עין, ואיזושהי מחווה שזוכה למענה מהילד. אפילו הנהון לשאלה "מה שלומך". רק לא לשים אותו בחלל הגן וללכת, ואפילו לא על ברכי הגננת אם היא לא אוספת אותו.

4. לגשר על הפרידה - למקד את תשומת הלב של הילד בפגישה המחודשת ולא בפרידה (בצהריים אני אבוא לגן לקחת אותך הביתה ונאכל ביחד ארוחת צהריים).

5. לתת לו מזכרת, משהו משלך שיוכל לאחוז בו בזמן שאת לא נמצאת. עדיף משהו שמותאם לשלב ההתפתחותי - למשל חולצה שישנת איתה יהיה מעולה לתינוק בן פחות משנה. עם ילדים גדולים יותר זה יכול להיות סתם חפץ שלך (תשמרי לי על הצמיד הזה ותחזירי לי בצהריים), תמונה משותפת, ציור שציירת - הכי פשוט, פתק לילד קורא. זה יכול להיות לב קטן שציירת בבוקר על היד שלך ושלו, ללבוש משהו באותו צבע, לשים לשניכם את אותו אוכל בקופסא וכן על זו הדרך.

ספר ילדים מקסים שעוסק בפרידה תוך שמירה על הקשר -

"החוט הנסתר" פטריס קארסט.

י שעוד כמה

את יכולה לבקש מהצ'ט שיתן לך רעיונות לספרים נוספים.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

לא יודעת למה יצא לי צימר

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣