אתגר חדשנקדימון
מידי פעם בפעם לצערינו יש כאן נסיגה (לדעתי) מהמטרה הראשית של פרוזה וכתיבה חופשית. אני כן חושב שזו דרך פריקה מעולה ויש כח ייחודי בסגנון הזה כדי להרגיע את הנפש.
ובכל זאת, כדרי שגם ייכתבו פה שירים יפים, פשוטים, שמחים.
שירים על העולם, על מה שנעלם, על ערכים ועל פרחים.
הבו לנו אור, אורות. גבעות ותום של נהרות.

נעמיד כאן אתגר:
כיתבו כאוות נפשכם אבל התחילו במשפט הבא:
"פני העננים היו גאים,
חיים, חיים, הם מלאים."


אני מקווה שזה יצליח לעורר מעט אווירה פה.
...חייל שריון

פני העננים היו גאים,

חיים, חיים, הם מלאים.

וכהם מלאים-

הם אפורים,

קודרים.

מזדהים.

ואז הוא בא איתה,

הגשם,

עם הדמעה.

---

העברתי יד על הפנים,

לנקות אותם...

את המים,

והדמעות.

 

והכל המשיך להיות קודר.

עמדתי שם בתחנה,

מסתכל לכל הכיוונים.

מחפש...

 

אבל-

לא.

זה לא קרה.

רק המשכתי להירטב ו...

לבכות.

/*/נרו יאיר.

פני החיילים שעמדו זקופים ברחבת המסדרים של הבה"ד  הביעו תחושה של שמחה עצומה.

העננים המעטים שנראו בשמיים באותו יום רק הדגישו את הכחול הכה-שמיימי של השמיים.
היו בקהל אנשים מכל המגזרים ומכל חלקי הארץ, ושום תאונה לא קרתה בדרך לטקס (ב"ה).

גאים ונרגשים טרחו ההורים לצלם את בניהם משלל זוויות, משל היו כיפה שאני מתלבט האם זוגתי תאהב אותה
"חיים. זהו הערך העליון שאנו פועלים לאורו."

"חיים. אין שום דבר שישווה ערך אליהם" נאם בפאתוס מפקד הקורס. מדיו מגוהצים כעורו של צבי.

"הם עברו אתגרים רבים, הקשיים הפיזיים והמנטליים איתם התמודדו, הכשירו אותם בצורה הטובה ביותר לכל שיעמוד בפניהם.
מלאים וגדושים הם יוצאים מכאן למשימת קודש של הובלה ושמירה על כל עם ישראל כשהם אוחזים בכלי החשוב ביותר של העם".


מחיאות כפיים.

 

 

 

שנזכה להיות מ"נושאי הארון"
ונזכה לחיים שיש בהם.
ללא מסך הברזל המפריד.

במהרה בימינו אמן.

סליחה שהתחכמתי.
הרגשתי שמשהו בחוקיות של המשימה קצת כובל לי את ה"חופשית"...
בהצלחה עם זה. בכל אופן

נ"בנרו יאיר.

נראה לי שהייתי יכול לעשות את זה טוב יותר אבל תוך כדי שיעור...

אבל לפחות לא כתבתי "פריקה". אלא סתם חופשית..
אז תודה על זה.
@נקדימון לא התבאסת עליי אה?
 

מקווה שלפחות נהניתם מהקונספט

עובר בהחלטנקדימון
ההתחכמות הועילה לך פה
קצת עמוק...,,,,,,,,

פני העננים היו גאים,
חיים, חיים, הם מלאים.

כמו מין הרהור פסיכי של קרן שמש שחדרה מבעדם, 

מעיפה קצוות שיער אחורנית.

מחייכת חיוך מחזר.

 

היא לא ראתה 

אותו

מבעד לשמש.

 

היא רק הרגישה

טיפות

טיפות

 

שהמטירו עליה הרהוריה

שמעל

 

לא ידעה,

שאלו-

דמעותיו שלו

 

הניטזות על גופה.

בס"ד.לעבדך באמת!
פני העננים היו גאים,
חיים, חיים, הם מלאים.
תפוחי לחיים,
מגושמים,
כמו צמר גפן-
ספוג נוזלים.

גברת עננה, חלפה בחיוך כובש,
מול מר ענן שהיה עסוק-
כמתבקש.

היא השתדלה לעבור בשקט,
לא לעורר ברקים וגשמים משנתם,
אלה שלא שוייכו לאותה העונה..

שטה לה בשמיים,
מלוא לחייה - מים,
ופתאום ילד שם למטה ביקש,
עם שלולית להיפגש.

היו לו מגפיים כתומות,
כיפה גדולה,
שתי פיאות.

חיים קראו לו.
חיים למד בגן על הגשמים,
הגננת סיפרה להם;
יורד גשם,
כשהעננים נפגשים.

גאה היתה עננה בשליחותה,
וחשה עצמה רעננה כבצעירותה,
וכך,
ממש לפני שעברה את מר ענן,
קרצה לו בחיוך שובב.

וצמר עננים לבנבן פגש, נגע, בצמר שעד עתה היה עסוק - כמובן.

וחיים?
חיים קפץ,
דילג בשלוליות.
חג שמייח למטריות.
וואי איזה יופי! ממש חמוד!,,,,,,,,


חח תודה! יצא מצחיק כזה..לעבדך באמת!
אהבתי מאודנקדימון
אכן, כתיבה חופשית, שמחה ומחייכת
איזה כיף!לעבדך באמת!
וקדימה נקדימון, תענה גם אתה.
ננסההגיגים בע"מ

פני העננים היו גאים,

חיים, חיים, הם מלאים.

עבים היו העבים

נישאים היו הנשיאים

 

טיפות מהם נשרו על הארץ

לחלוק את החיים לכל חי ושרץ

פה ושם הבזיק בהם פרץ

להאיר את הדרך לכל רץ מלא מרץ

 

הרקפת הרגישה את המים נוגעים מלמעלה

מייד היא זינקה לטפס מעלה מעלה

הנרקיס הרגיש המטר שעליו

ולכן התחיל חיש לפרוש את עליו

הכלנית הרגישה בפרץ טיפות

ועל כן התחילה להתקשט ולהתייפות

 

הכינרת גילתה את היורה

מיד מפלס המים החל גבוה שורה

לנוכך פני הנשיאים והעבים

הגלים היו נישאים ונאווים

 

וילד קטן במרוצה נכנס

גשם! גשם! הוא עלץ.

ואמו, כמו כל גנן

חייכה ואמרה הגיע הזמן.

 

הסבר:

אני הרגשתי, בשרשור הזה בפרט ובתרבות בכלל, שיש לגשם אווירה קודרת ודכאונית. ושבהם עוסקים השירים העגומים, והשירים העליזים עוסקים בימי קיץ. ואני מרגיש אחרת, וחושב שהתחושה הזאת היא תחושה אירופית, שזרה לארץ שלנו, שבה גשם הוא זמן החיים בשיאם. ולכן כתבתי את השיר הזה.

יפה מאוד, כיוונת טובנקדימון
שמחתי מאוד לקרוא, גם התוכן נהדר, וגם החריזה זורמת כנחל
יפה ממשנרו יאיר.

תנסה הרבה

מזדהה גם עם ההרגשה לגבי הגשם..





@נקדימון וואלה זה הולך  לך

גם אני משתתףנקדימון
פני העננים היו גאים,
חיים, חיים, הם מלאים.
לבושי גלימה, עוטי תפקיד,
עולם מלא פה באים להרקיד.
כל שביל ונתיב, כל גבעה וגבעול,
כל ילד קטן שיוצא במחול.
ובטנם עמוסה, מבריקה מרעימה,
אשכולות של חיים להביא לאומה.
טיפות כה קטנות, על פני עוללים,
ורישום של חיוך אף על פני הגדולים.
ואני כאן עומד, בין העמק להר,
לרגליי נחלים, לידי הכורכר,
וידיי ועיניי כך פרושות לשמיים,
להודות, להלל, על בואם של המים.


אולי יצא לי אחכ אחד טוב יותר..
@לעבדך באמת! ביקשת..
אהבתי! יפה לעבדך באמת!
אולי אתם רוצים שאעשה אתגר יומי?נחמיה17

או שבועי?

וואו כןשואל תעולם
זה רעיון ממש טוב
לא קראתי הכלאילת השחר
אני אשמח גם להיות מתוייגת
שבועי יהיה מדליקשורקת


יאללה נכתוב אחכ בעז"הברוך השם
אבל אני נורא לא התחברתי להתחלה שנתת.נחמיה17

לא נותנים התחלות של שני חרוזים/ שורות.

א- זה מגביל את המשקל

ב- את הווי הדברים

ג- את עצם החריזה

 

וכבר זה נהפך מכתיבה חופשית ל"השלם את החסר". אתגר שיכול להיות טוב בעקרון, כשאני חושב על זה ככה. אבל אני לא נראה לי אכתוב בשום שיר שלי את השורות האלו, זה קצת ילדותי בעיניי, חריזה גאים ומלאים וצורת הכתיבה מאוד מסביב לחרוז במקום שהחרוז יחרוז. גם חיים חיים הם מלאים. אולי לשיר ילדים זה יהיה נחמד.

 

אז אכתוב שיר ילדים?

 

 

אז אני מתחיל רק מ"פני העננים היו גאים"

(מצד שני אני מתחמק מהדרישות שהצבת, וגם אולי אם היית יודע שהייתי לוקח את השורה הראשונה לא היית מנסח אותה כך. וגם- אתה לכא' בקשת פה שיר... אולי את זה אפשר לעשות).

 

נראה. בינתיים- אני צריך ללכת.

הפלפול עייף אותינקדימון
אפשר להתאמץ קצת, אולי תצליח אולי לא.
שיר ילדים? אפשר, מי אמר שלא..
שיר בחרוזים? גם אפשר..
יש קצת הגבלה, נכון, לכן זה אתגר..
קח אותו לאן שבא לך.. המטרה אינה השיר הספציפי אלא העיסוק בזה בלי שזה ישמש פריקה עצובה,
שזה יהיה פריקה שמחה, עם תוכן כללי יותר.

לגבי האתגרים שאתה רוצה לשים, אני חושב שזה נהדר ממש שיהיו אתגרים שיתנו קצת דרייב לעסק פה, גם הצורך ביצירתיות יכול להרוויח מזה, וגם ההשראה יכולה להגיע.
יומי? אני חושב שלא. שבועי? נשמע לא רע, אבל אני לא מתחבר בקביעות ולא יכול להתחייב על זה..
גם פעם בשבועיים שלושה זה סבבה.
מסכים עם הכל- בהגבלה.בחור שמח

דווקא אני רואה פה משהו מאוד יפה שקורה בפורום.

 

אנשים כותבים את ליבם. בכנות שלא נמצאת בשום מקום אחר.

אחרים מגיבים להם באותה כנות.

 

נכון שיש עניין גם באתגרים, בחרוזים ובמקצועיות. אבל לא צריך להמעיט ממה שקורה כאן.

באמת יש כאן משהו מדהים לדעתי.

 

@נחמיה17

אני אשמח לאתגרים.

לא מתחייב תמיד לענות אבל אעשה השתדלות.

טוב בהחלט היה מאתגר, עשיתי מה שיכולתיברוך השם
המשפטים הראשונים הם בשפה יחסית גבוהה, אז בשביל לשמור אותה הייתי צריכה עכשיו להשקיע במילים גבוהות,
וזה גם לא כזה הסגנון שלי, אבל ניסינו

פני העננים היו גאים,
חיים, חיים, הם מלאים.
ההתרגשות בכל עצמותיי,
כמה פעמים ראיתי את כל הטוב בחיי?
העצים צומחים, מניבים פרי
השמש זורחת, מאירה לעברי
השמיים מאירים, הפרחים מלבלבים,
ורק אני עומדת, חסרת מילים.

והרוח נושבת, בתוך הדומיה
כל הנשמה תהלל יה, הללויה
יפה מאודנקדימון

כתיבה חופשית יפה.. אכן מבחינת משקל יש טיפונת לשייף..
אתגר זה טוב, אתגר זה תמיד טוב!

איזה יופי!אילת השחר
אולי אצטרף בהמשך..
...בת של השם

פני העננים היו גאים,

חיים,חיים, הם מלאים.

 

אך פניי שלי? כה קודרים היו. חסרי לחלוחית של חיים. הוי, כמה קשיים יש בעולמנו, חשבתי לעצמי. איזו שגרה משעממת, עולם חשוך ואפרורי. וכמה בעיות יש בחיי..

לפתע שוב נשאתי עיניי למרום, תובנה היכתה בי. העננים, הרי,גם הם אינם מתמלאים מעצמם ומורידים גשם. בורא עולם מאדה את הים אליהם, שם הופכים הם לטיפות של מים, ואז מפיח הוא בהם רוח משמים, וגשם של ברכה נשפך מהם ארצה. 

 

אולי גם אני יכול ללמוד מהם? לא לחכות שמשהו ימלא את החלל, לא לחכות לבוא ההתחדשות. להרטיב את הלחלוחית היבשה שבי, בעצמי. להפיח בי רוח חיים ותקווה, מתוכי. להתחדש. לבחור להתמלא בחיים.

 

 

 

האמת שהן מילים גבוהות לי מידיגיטרה אדומה


האמת שאני מופתענקדימון

את לא הראשונה שטוענת את זה..

אלה באמת מילים כאלואילת השחר
גם החיבורים הפנימיים ביניהן מעידים על המצאות הכותב בגובה רב מאוד. וזה יפה בעיניי.
(חושבת שאתגר מעניין נוסף יכול להיות לתת רצף של מילים לפתוח מהן, מבלי להוסיף סימני פיסוק או ניקוד ולתת לכל אחד לבחור לאן לקחת את זה...)

* * *
פני העננים היו גאים.
חיים, חיים הם מלאים...
פעמים עוטים,
פעמים עוטרים
ופעמים
את רגשת לב שמיהם
פועמים
ואת שבליבו,
על פני שחק פורשׂים.

רוגשים ורוחשים הם,
הפנים,
כחלק גופם המובדל
ששב ונמלא געגועים
וקול המיית מִשְׁבָּרִים
נוכח השתקפות
פנים שוחקות
ממעל---

בקרבו.

@תופסת אומץ
@פסידונית
@מחפשת^


תודהאילת השחר
מעניין אותי מה ראית שם.
בכלל מעניינת אותי הזווית שאחרים קוראים ממנה את הדברים שנכתבים ע"י אחרים..
פני העננים היו גאים..היי זאת אני ..
חיים
חיים הם מלאים
כמויות של אהבה
לכל הסביבה

ברוכים הבאים להיכל השפע
העננים שלי כל כך שופעים
הם רק רוצים
להשפיע
לאהוב
ואם אפשר
גם לקבל מעט

והגשם שיבוא יעשה שלום על הבריות
הגשם שישטוף את כולם
בלי להיות או לא להיות
וכל תרבות ההתנפחות

שגרמו לנו להיות שונים עד טירוף

גם עליהם העננים שופעים במים
כל מי שהרים את ראשו לשמים
יפה!!בת של השםאחרונה


אפור בוהקחתול זמני

שוב נצבעים מי נהרִי

בכסף עננים

והרים מלאי סלע

ישנים בדמדומי האינסוף

כוכביי, ירחיי, שמשותיי, פנסיי ואורי הפנימי

רק הופכים את החלל למשהו יותר אפור

ופיסת הזוהר הקטנה נמשכת

אך כמה דקות.

 

דימויים יפייפיםסופר צעיראחרונה

וגם התמונה נהדרת, תרשה לי להניח שהיא לא צולמה בארץ הקודש?

 

לאטxmasterx

אם היית רק שלך בסדר

אבל את לא וגם אני

אבל זה עלייך ועל הכל

הכל זה רק להשכרה

חכירה הכי הרבה

הסוף יבוא

לאט

כמו שניות בשעון חול שלא רואים שזזות ופתאום חצי כבר למטה

הזיכרון

היופי

הכוח

העוצמה

המוח

הבית שקנית בכל הכסף

אפילו הילדים

הכל

בסוף זה יגיע

הזמן מגדל את כל הדברים בשביל לקחת אליו דברים שווים

בוגרים

בשלים

ואת יושבת מחייכת

שותה את השוקו שלך

כרגיל לאט

כשאני מסתכל עלייך מחייך

חושב מה למרוח לך בסנדביץ' הבוקר

וואווואברהם יאיר שטרן

אהבתי מאוד, מרגישים אותך בשיר...

ועדיין יש הערות, רוצה?

מדינה חופשיתxmasterx
שיר גירושין קלאסיסופר צעיר
כמו מראהxmasterx

כל אחד רואה את עצמו בפרשנות שהוא מביא

אני מאוד אוהב את הקטע הזה ולכן נמנע מלתקן או לומר מה באמת היתה הכוונה מבחינתי

לא בטוח שזה שיר

גירושין יכול להבין איפה מצאת את זה

לא מוצא בזה הרבה קלאס

אולי כשהייתי סוּפֶּר צעיר

חחח אין עלייך מאסטר איקססופר צעיראחרונה
גיליון חדש של כתב העת שלי יצא, אשמח להארות סופר צעיר
שמע זה אדיר אני חייב להתחיל לקרוא יותר ברצינותחתול זמני

זה כזה מקסים שיש כל־כך הרבה כותבים

וכולם כותבים יפה ומיוחד

 

ברמה הטכנית בלבד, הפונטית קצת מבולגנים לי

דבר ראשון ספרתי חמישה פונטים כשכל אחד מהם מיוחד / סריף רציני

לא יודע איך קוראים לכל אחד אבל:

 

– הסריף המרובע סובל מבעיית קרנינג בינונית, ומרגיש קצת "יותר מדי". לדעתי אפשר ללכת על משהו קצת יותר "מסורתי" (לא בהכרח סטנדרטי לחתולין)

– בדפים של מראה המקום, הניגוד בין הפונט המיוחד של הכותרת לבין הסריף המרובע הוא קיצוני

– בדפי השירים יש לי שלושה פונטים מאוד שונים זה מזה במהות, השילוב בין הכותרת לתוכן סבבה אבל שם המחבר פשוט לא מתחבר בגופן

– אמנם חלק מהשירים עמוסים במילים אבל חייב חייב חייב טיפונת רווח בין השורות לפחות היכן שזה מתאפשר

תודה רבה על ההארות סופר צעיראחרונה

אפיק לקחים לגיליון הבא

לא מצאתי כותרת טובהנקדימון

יוצר אור,

בוא ראה חושך

או שֶׂה שלום,

ובוא ראה את הכל.

גאוני ומקסים.חתול זמניאחרונה
ליאב ויואב ונווה וניר ודור,עיניים טובות

ליאב ויואב ונווה וניר ודור,

תסבירו לי איך יש עוד מקום במדור

לא נגמר שם למעלה? לא כלו הקיצים?

הלוואי שלא נצטרך שיפוצים

הכסאות שמורים לוותיקי המרום

החדשים עוד עומדים מפני כבוד המקום

ויש שידורים חיים מלמטה

והלוויות ובכיות של אבא אמא וסבתא

וצפוף, וצפוף, אך סוף סוף נפגשים

עם החבר'ה שמזמן כבר הפכו לקדושים

ואור גדול בניגוד מוחלט

לעולם שממנו לא רואים כמעט

נצח שמיים ואינסוף

ופורפורציות לעולם שנגדע אל הסוף

מה הלו"ז שם למעלה?

יש לו"ז בכלל?

נהנים מזיו השכינה?

חיים חיי כלל?

יש שם אחדות? יש געגוע?

הכל טוב כמו שהבטיחו? שווה להגיע?

ליאב ונווה, ניר ודור ויואב,

איך רואים מלמעלה את ארץ ארץ שנאהב?
יש איום גרעיני? יש איום? יש גרעין?

גרעין של טוב? יש במה להאמין?

והבחירות שבפתח, וכל התככים,

תהיה כאן מלחמת או שיש כאן אחים?

יואב ודור וליאב וניר ונווה,

סליחה שהפרעתי לנצח מההווה

יש כמה ניחומי אבלים השבוע

ואיזה פחד שהלו"ז הזה הפך להיות קבוע

יש בכרם מהר"ל והרצליה ובית השיטה

ובגבע בנימין וגם בהוד השרון המהלומה נחתה

אז אם לא מסובך והלו"ז התפנה

תקפצו לנחם, בשבילכם בקטנה

תזרקו קצת כוחות, בשמיים אין גבול

רק פה בארץ הלב כבר חלול

חזק מאד מאדזיויקאחרונה
וכואב ממש
דְּמָמָה פְּשׁוּטָהנקדימון

דְּמָמָה פְּשׁוּטָה

בִּנְקֻדָּה אֲחוּזָה.

לִשְׁטֹף רוֹצָה

מִקָּצֶה לְקָצֶה.

חֻרְבָּנָהּ -

בְּמַחֲשֶׁבֶת מוּקְצֶה.

איש של חורףזכרושיצאנולרקוד

אֲנִי אִישׁ שֶׁל חוֹרֶף

כְּשֶׁלֶּהָבוֹת בּוֹעֲרוֹת מִסָּבִיב

בְּתוֹכִי יוֹקֶדֶת שַׁלְהֶבֶת

וּכְשֶׁכְּפוֹר חֲרִישִׁי מְכַסֶּה הַכֹּל

עַד לִמְלוֹא הָעַיִן

תָּשׁ כּוֹחִי.


כְּשֶׁשִּׁכְבַת הָאָבָק

הָרוֹכֶנֶת מֵעַל כַּנְפֵי נִשְׁמָתִי

חוֹנֶקֶת אוֹתִי עַד לִבְלִי מְשׂוֹא

אֲנִי אוֹגֵר בְּתוֹכִי

רְסִיסֵי זִיכְרוֹנוֹת מַבְלִיחִים

שֶׁהִבְלִיחוּ

מִבֵּין לֵילוֹת חַסְרֵי שֵׁנָה

רְסִיסֵי נְשָׁמָה

שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּדָם

וְעוֹלָם

שֶׁהֵד אַכְזָרִיּוּתוֹ

מְהַדְהֵד מִבְּלִי שׁוּב

מָשָׁל הָיִיתִי כֶּאֱחוּז כִּישּׁוּף.


כְּשֶׁאוֹר הַבּוֹקֶר הַחִיוֵּר

בּוֹקֵעַ גַּלְגַּלֵּי עֵינַי

אֶפְרִי מִתְנַעֵר

שֵׁנִית

נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ

צַלָּקוֹת שֶׁנֶּחְרְטוּ

בִּתְהוֹם הַצְּלָלִים.


לוּ הָיִיתִי כּוֹתֵב

אֶת סִפְרִי

בְּדַם חַיַּי

הָיָה הָעוֹלָם נָמוֹג

לְנוֹכַח הַשְּׁתִיקָה

אַךְ בִּמְקוֹם זֹאת

אַצְפִּין סוֹדוֹתַי

וְאֶשְׁתּוֹק

אֶת כְּאֵב הַזְּעָקָה.


הממ.חתול זמני

ראשית זה מאוד יפה.

 

קראתי כמה וכמה פעמים, והרגשתי מעין יופי חד/מרוסק כזה. מצד אחד השיר עוסק בתיאור דמותו של "איש של חורף", אבל הדמות לא מתגבשת לכדי משהו קוהרנטי וברור, אלא יותר כמו וינייטות קטנות, הצצות קצרות אל מבעד לפרגוד. רב הנסתר על הגלוי.

 

גם מאוד אהבתי את השורות המצומצמות למילים בודדות.

 

מה שקצת הציק לי, ברמה האסתטית בלבד, הוא חיבורי מילים עם משמעות פחות או יותר זהה: "תהום הצללים", "כאב הזעקה". כלומר אחת משתי המילים בזוג מבטאת בכל מקרה את מה שחברתה אומרת, וזה הופך את זה קצת ל-overly. כמובן זה לא "אופל החושך" או "ייסורי העצב" או משהו כזה, אבל עדיין, הייתי רוצה משהו קצת יותר "מחודש".

מענייןזכרושיצאנולרקודאחרונה
תודה על הפירוט
השירים שלי...אברהם יאיר שטרן

טוב אז שלום, אני אשמח שמי שקורא את זה (אם יש לו כוח וזה לא טרחה כמובן) אם יאהב יפרגן לי (לא שיש לי בעייה בביטחון עצמי ב"ה אבל לא נראה לי שיזיק... 😝 ) ואם לא יגיד למה. יציע הצעות לשיפור וכו' בנוסף רציתי לשאול, אני חושב שכדאי לשפר כמובן את השיר ולעשות לו כמה סקיצות, אבל יש לזה שני חסרונות.

א': אחרי כמה עריכות לפעמים הוא יותר יפה אבל פחות מבטא את עצמי ו/או המסר וכדו'

ב': אני כשאני כותב שיר אני נמצא באיזה מצב נפשי ולפעמים קשה לחזור למצב נפשי מגיל 16 (לפני 3 - 4 שנים...) אשמח גם בזה לעזרה (במיוחד אשמח לשמוע את דעתך @ימח שם עראפת ועוד כמה שמות שקצרה היריעה מהכיל...)

זה שיר שאני עדיין עובד עליו אז אני הכי פתוח לשינויים בו... השיר נועד לבטא את הדיכאון מהריחוק מה' (שמתבטא חזק מאוד בזה שאין מקדש) ואת זה שאנשים מנסים להמשיך בחיים על אף שאנו רחוקים מה'... וכיסופים לסוף המיוחל, לגאולת ציון. ולנקמה!

 

"זה עתה חרב הבית

כולם בוכים, נאנקים

בבלה מובל עם הזית

אבות, נשים, ילדים

 

על ערבים בתוכה אנו תולים כינורותינו

שואלים התינוקות חלב אימם

דברי שיר ושמחה רוצים עוללינו

חפצים הם לראות את ביתם

 

וגם אם תיקח הדרך שנים לא נחכה לה

 נמשיך בדרכנו לעבר הגדולה

ננפץ בעצמנו עוללים אל הסלע

נשלם לבת בבל את גמולה"

 

{בשלב הזה הרגיש לי שמשהו חסר אז הוספתי בסימן שאלה את זה:}

 

"ואז יבוא יום בוער וילהט הרשעים

ישובו לחיק האם הבנים 

ונצעד שוב בחצרות האלוהים

תתנחם ציון בבניה האובדים"

 

תודה אחים!

 

אוקי, אז אענה כהרגלי...אברהם יאיר שטרן

א' תודה רבה.

ב' מסכים איתך, הסוף יותר אופטימי אבל לפעמים דווקא צריך להתרכז במה שכואב, ברע, בשכול באובדן... ט' באב זה הדוגמא... 

ג' התלבטתי על זה, טוב לשמוע דעה נוספת בנידון.

ד' אמממ, לא חשבתי על זה, אנסה...

אולי יעניין אותך