אתגר חדשנקדימון
מידי פעם בפעם לצערינו יש כאן נסיגה (לדעתי) מהמטרה הראשית של פרוזה וכתיבה חופשית. אני כן חושב שזו דרך פריקה מעולה ויש כח ייחודי בסגנון הזה כדי להרגיע את הנפש.
ובכל זאת, כדרי שגם ייכתבו פה שירים יפים, פשוטים, שמחים.
שירים על העולם, על מה שנעלם, על ערכים ועל פרחים.
הבו לנו אור, אורות. גבעות ותום של נהרות.

נעמיד כאן אתגר:
כיתבו כאוות נפשכם אבל התחילו במשפט הבא:
"פני העננים היו גאים,
חיים, חיים, הם מלאים."


אני מקווה שזה יצליח לעורר מעט אווירה פה.
...חייל שריון

פני העננים היו גאים,

חיים, חיים, הם מלאים.

וכהם מלאים-

הם אפורים,

קודרים.

מזדהים.

ואז הוא בא איתה,

הגשם,

עם הדמעה.

---

העברתי יד על הפנים,

לנקות אותם...

את המים,

והדמעות.

 

והכל המשיך להיות קודר.

עמדתי שם בתחנה,

מסתכל לכל הכיוונים.

מחפש...

 

אבל-

לא.

זה לא קרה.

רק המשכתי להירטב ו...

לבכות.

/*/נרו יאיר.

פני החיילים שעמדו זקופים ברחבת המסדרים של הבה"ד  הביעו תחושה של שמחה עצומה.

העננים המעטים שנראו בשמיים באותו יום רק הדגישו את הכחול הכה-שמיימי של השמיים.
היו בקהל אנשים מכל המגזרים ומכל חלקי הארץ, ושום תאונה לא קרתה בדרך לטקס (ב"ה).

גאים ונרגשים טרחו ההורים לצלם את בניהם משלל זוויות, משל היו כיפה שאני מתלבט האם זוגתי תאהב אותה
"חיים. זהו הערך העליון שאנו פועלים לאורו."

"חיים. אין שום דבר שישווה ערך אליהם" נאם בפאתוס מפקד הקורס. מדיו מגוהצים כעורו של צבי.

"הם עברו אתגרים רבים, הקשיים הפיזיים והמנטליים איתם התמודדו, הכשירו אותם בצורה הטובה ביותר לכל שיעמוד בפניהם.
מלאים וגדושים הם יוצאים מכאן למשימת קודש של הובלה ושמירה על כל עם ישראל כשהם אוחזים בכלי החשוב ביותר של העם".


מחיאות כפיים.

 

 

 

שנזכה להיות מ"נושאי הארון"
ונזכה לחיים שיש בהם.
ללא מסך הברזל המפריד.

במהרה בימינו אמן.

סליחה שהתחכמתי.
הרגשתי שמשהו בחוקיות של המשימה קצת כובל לי את ה"חופשית"...
בהצלחה עם זה. בכל אופן

נ"בנרו יאיר.

נראה לי שהייתי יכול לעשות את זה טוב יותר אבל תוך כדי שיעור...

אבל לפחות לא כתבתי "פריקה". אלא סתם חופשית..
אז תודה על זה.
@נקדימון לא התבאסת עליי אה?
 

מקווה שלפחות נהניתם מהקונספט

עובר בהחלטנקדימון
ההתחכמות הועילה לך פה
קצת עמוק...,,,,,,,,

פני העננים היו גאים,
חיים, חיים, הם מלאים.

כמו מין הרהור פסיכי של קרן שמש שחדרה מבעדם, 

מעיפה קצוות שיער אחורנית.

מחייכת חיוך מחזר.

 

היא לא ראתה 

אותו

מבעד לשמש.

 

היא רק הרגישה

טיפות

טיפות

 

שהמטירו עליה הרהוריה

שמעל

 

לא ידעה,

שאלו-

דמעותיו שלו

 

הניטזות על גופה.

בס"ד.לעבדך באמת!
פני העננים היו גאים,
חיים, חיים, הם מלאים.
תפוחי לחיים,
מגושמים,
כמו צמר גפן-
ספוג נוזלים.

גברת עננה, חלפה בחיוך כובש,
מול מר ענן שהיה עסוק-
כמתבקש.

היא השתדלה לעבור בשקט,
לא לעורר ברקים וגשמים משנתם,
אלה שלא שוייכו לאותה העונה..

שטה לה בשמיים,
מלוא לחייה - מים,
ופתאום ילד שם למטה ביקש,
עם שלולית להיפגש.

היו לו מגפיים כתומות,
כיפה גדולה,
שתי פיאות.

חיים קראו לו.
חיים למד בגן על הגשמים,
הגננת סיפרה להם;
יורד גשם,
כשהעננים נפגשים.

גאה היתה עננה בשליחותה,
וחשה עצמה רעננה כבצעירותה,
וכך,
ממש לפני שעברה את מר ענן,
קרצה לו בחיוך שובב.

וצמר עננים לבנבן פגש, נגע, בצמר שעד עתה היה עסוק - כמובן.

וחיים?
חיים קפץ,
דילג בשלוליות.
חג שמייח למטריות.
וואי איזה יופי! ממש חמוד!,,,,,,,,


חח תודה! יצא מצחיק כזה..לעבדך באמת!
אהבתי מאודנקדימון
אכן, כתיבה חופשית, שמחה ומחייכת
איזה כיף!לעבדך באמת!
וקדימה נקדימון, תענה גם אתה.
ננסההגיגים בע"מ

פני העננים היו גאים,

חיים, חיים, הם מלאים.

עבים היו העבים

נישאים היו הנשיאים

 

טיפות מהם נשרו על הארץ

לחלוק את החיים לכל חי ושרץ

פה ושם הבזיק בהם פרץ

להאיר את הדרך לכל רץ מלא מרץ

 

הרקפת הרגישה את המים נוגעים מלמעלה

מייד היא זינקה לטפס מעלה מעלה

הנרקיס הרגיש המטר שעליו

ולכן התחיל חיש לפרוש את עליו

הכלנית הרגישה בפרץ טיפות

ועל כן התחילה להתקשט ולהתייפות

 

הכינרת גילתה את היורה

מיד מפלס המים החל גבוה שורה

לנוכך פני הנשיאים והעבים

הגלים היו נישאים ונאווים

 

וילד קטן במרוצה נכנס

גשם! גשם! הוא עלץ.

ואמו, כמו כל גנן

חייכה ואמרה הגיע הזמן.

 

הסבר:

אני הרגשתי, בשרשור הזה בפרט ובתרבות בכלל, שיש לגשם אווירה קודרת ודכאונית. ושבהם עוסקים השירים העגומים, והשירים העליזים עוסקים בימי קיץ. ואני מרגיש אחרת, וחושב שהתחושה הזאת היא תחושה אירופית, שזרה לארץ שלנו, שבה גשם הוא זמן החיים בשיאם. ולכן כתבתי את השיר הזה.

יפה מאוד, כיוונת טובנקדימון
שמחתי מאוד לקרוא, גם התוכן נהדר, וגם החריזה זורמת כנחל
יפה ממשנרו יאיר.

תנסה הרבה

מזדהה גם עם ההרגשה לגבי הגשם..





@נקדימון וואלה זה הולך  לך

גם אני משתתףנקדימון
פני העננים היו גאים,
חיים, חיים, הם מלאים.
לבושי גלימה, עוטי תפקיד,
עולם מלא פה באים להרקיד.
כל שביל ונתיב, כל גבעה וגבעול,
כל ילד קטן שיוצא במחול.
ובטנם עמוסה, מבריקה מרעימה,
אשכולות של חיים להביא לאומה.
טיפות כה קטנות, על פני עוללים,
ורישום של חיוך אף על פני הגדולים.
ואני כאן עומד, בין העמק להר,
לרגליי נחלים, לידי הכורכר,
וידיי ועיניי כך פרושות לשמיים,
להודות, להלל, על בואם של המים.


אולי יצא לי אחכ אחד טוב יותר..
@לעבדך באמת! ביקשת..
אהבתי! יפה לעבדך באמת!
אולי אתם רוצים שאעשה אתגר יומי?נחמיה17

או שבועי?

וואו כןשואל תעולם
זה רעיון ממש טוב
לא קראתי הכלאילת השחר
אני אשמח גם להיות מתוייגת
שבועי יהיה מדליקשורקת


יאללה נכתוב אחכ בעז"הברוך השם
אבל אני נורא לא התחברתי להתחלה שנתת.נחמיה17

לא נותנים התחלות של שני חרוזים/ שורות.

א- זה מגביל את המשקל

ב- את הווי הדברים

ג- את עצם החריזה

 

וכבר זה נהפך מכתיבה חופשית ל"השלם את החסר". אתגר שיכול להיות טוב בעקרון, כשאני חושב על זה ככה. אבל אני לא נראה לי אכתוב בשום שיר שלי את השורות האלו, זה קצת ילדותי בעיניי, חריזה גאים ומלאים וצורת הכתיבה מאוד מסביב לחרוז במקום שהחרוז יחרוז. גם חיים חיים הם מלאים. אולי לשיר ילדים זה יהיה נחמד.

 

אז אכתוב שיר ילדים?

 

 

אז אני מתחיל רק מ"פני העננים היו גאים"

(מצד שני אני מתחמק מהדרישות שהצבת, וגם אולי אם היית יודע שהייתי לוקח את השורה הראשונה לא היית מנסח אותה כך. וגם- אתה לכא' בקשת פה שיר... אולי את זה אפשר לעשות).

 

נראה. בינתיים- אני צריך ללכת.

הפלפול עייף אותינקדימון
אפשר להתאמץ קצת, אולי תצליח אולי לא.
שיר ילדים? אפשר, מי אמר שלא..
שיר בחרוזים? גם אפשר..
יש קצת הגבלה, נכון, לכן זה אתגר..
קח אותו לאן שבא לך.. המטרה אינה השיר הספציפי אלא העיסוק בזה בלי שזה ישמש פריקה עצובה,
שזה יהיה פריקה שמחה, עם תוכן כללי יותר.

לגבי האתגרים שאתה רוצה לשים, אני חושב שזה נהדר ממש שיהיו אתגרים שיתנו קצת דרייב לעסק פה, גם הצורך ביצירתיות יכול להרוויח מזה, וגם ההשראה יכולה להגיע.
יומי? אני חושב שלא. שבועי? נשמע לא רע, אבל אני לא מתחבר בקביעות ולא יכול להתחייב על זה..
גם פעם בשבועיים שלושה זה סבבה.
מסכים עם הכל- בהגבלה.בחור שמח

דווקא אני רואה פה משהו מאוד יפה שקורה בפורום.

 

אנשים כותבים את ליבם. בכנות שלא נמצאת בשום מקום אחר.

אחרים מגיבים להם באותה כנות.

 

נכון שיש עניין גם באתגרים, בחרוזים ובמקצועיות. אבל לא צריך להמעיט ממה שקורה כאן.

באמת יש כאן משהו מדהים לדעתי.

 

@נחמיה17

אני אשמח לאתגרים.

לא מתחייב תמיד לענות אבל אעשה השתדלות.

טוב בהחלט היה מאתגר, עשיתי מה שיכולתיברוך השם
המשפטים הראשונים הם בשפה יחסית גבוהה, אז בשביל לשמור אותה הייתי צריכה עכשיו להשקיע במילים גבוהות,
וזה גם לא כזה הסגנון שלי, אבל ניסינו

פני העננים היו גאים,
חיים, חיים, הם מלאים.
ההתרגשות בכל עצמותיי,
כמה פעמים ראיתי את כל הטוב בחיי?
העצים צומחים, מניבים פרי
השמש זורחת, מאירה לעברי
השמיים מאירים, הפרחים מלבלבים,
ורק אני עומדת, חסרת מילים.

והרוח נושבת, בתוך הדומיה
כל הנשמה תהלל יה, הללויה
יפה מאודנקדימון

כתיבה חופשית יפה.. אכן מבחינת משקל יש טיפונת לשייף..
אתגר זה טוב, אתגר זה תמיד טוב!

איזה יופי!אילת השחר
אולי אצטרף בהמשך..
...בת של השם

פני העננים היו גאים,

חיים,חיים, הם מלאים.

 

אך פניי שלי? כה קודרים היו. חסרי לחלוחית של חיים. הוי, כמה קשיים יש בעולמנו, חשבתי לעצמי. איזו שגרה משעממת, עולם חשוך ואפרורי. וכמה בעיות יש בחיי..

לפתע שוב נשאתי עיניי למרום, תובנה היכתה בי. העננים, הרי,גם הם אינם מתמלאים מעצמם ומורידים גשם. בורא עולם מאדה את הים אליהם, שם הופכים הם לטיפות של מים, ואז מפיח הוא בהם רוח משמים, וגשם של ברכה נשפך מהם ארצה. 

 

אולי גם אני יכול ללמוד מהם? לא לחכות שמשהו ימלא את החלל, לא לחכות לבוא ההתחדשות. להרטיב את הלחלוחית היבשה שבי, בעצמי. להפיח בי רוח חיים ותקווה, מתוכי. להתחדש. לבחור להתמלא בחיים.

 

 

 

האמת שהן מילים גבוהות לי מידיגיטרה אדומה


האמת שאני מופתענקדימון

את לא הראשונה שטוענת את זה..

אלה באמת מילים כאלואילת השחר
גם החיבורים הפנימיים ביניהן מעידים על המצאות הכותב בגובה רב מאוד. וזה יפה בעיניי.
(חושבת שאתגר מעניין נוסף יכול להיות לתת רצף של מילים לפתוח מהן, מבלי להוסיף סימני פיסוק או ניקוד ולתת לכל אחד לבחור לאן לקחת את זה...)

* * *
פני העננים היו גאים.
חיים, חיים הם מלאים...
פעמים עוטים,
פעמים עוטרים
ופעמים
את רגשת לב שמיהם
פועמים
ואת שבליבו,
על פני שחק פורשׂים.

רוגשים ורוחשים הם,
הפנים,
כחלק גופם המובדל
ששב ונמלא געגועים
וקול המיית מִשְׁבָּרִים
נוכח השתקפות
פנים שוחקות
ממעל---

בקרבו.

@תופסת אומץ
@פסידונית
@מחפשת^


תודהאילת השחר
מעניין אותי מה ראית שם.
בכלל מעניינת אותי הזווית שאחרים קוראים ממנה את הדברים שנכתבים ע"י אחרים..
פני העננים היו גאים..היי זאת אני ..
חיים
חיים הם מלאים
כמויות של אהבה
לכל הסביבה

ברוכים הבאים להיכל השפע
העננים שלי כל כך שופעים
הם רק רוצים
להשפיע
לאהוב
ואם אפשר
גם לקבל מעט

והגשם שיבוא יעשה שלום על הבריות
הגשם שישטוף את כולם
בלי להיות או לא להיות
וכל תרבות ההתנפחות

שגרמו לנו להיות שונים עד טירוף

גם עליהם העננים שופעים במים
כל מי שהרים את ראשו לשמים
יפה!!בת של השםאחרונה


999333סוידריגאילוב

יש איש שחור מתחת לרצפה

שאומר פרקי תהלים שאף אחד לא מכיר

ובוכה בלילה ומפריע לישון

מקצה העולם ועד קצהו

(יש לו מתחת לסנטר מורסה כבדה הוא צובר שם את הגלות ומקנח)

הדמעות שלו מרטיבות לי את הכרית

אני חושב שהוא מטייל לי על הקירות

בלילות הוא מצפין בכתלים חטאים

בכייה לדורות

(יש לו נכדים באמריקה. הוא עדיין חולם על בירקנאו ושווייץ בסיוטים)

הוא מתפלל על קברי צדיקים

ומצא את מסתור העורלות

הוא מתגלח בבין המיצרים כשאסור

מגולל בעפרו תפוח בדבש

(יש לו שיניים שחורות ועיניים מזכוכית. הוא קורא בספרים אסורים)

מצאתי בכיס כרטיס לרופא

כתוב באותיות רועדות של מכונה גוש בצק

התהלים יוציאו אותי מדעתי

השאגות

(בלילות הוא כופה זדונות לזכויות)

עבדסוידריגאילוב

לקחנו אותו בידיים למרצע הוא נשך וקילל אהבנו אותו אהבה יתרה משלנו בגורל חייו הוא נישק אותנו בדמעות והמשיך לקלל ולבעוט (נשברה גם צלע) ורצענו לו את האוזן והיטבנו את הנרות וחבשנו תעלומות

הוא הבטיח שיש עכביש בתוך המזוזה והבטחנו לו שנבדוק

הוא יושב על הספה וקורא תהלים והאוזניים שלו שומעות עכשיו הכל

כשאנחנו אוכלים הוא משתעל ומבקש את המלח בדמעות כבושות

​äàéù äâãåìסוידריגאילוב

מצאנו אותו מתפלל מתחת לאדמה

הוא תלש לעצמו כנפיים של עטלף מהגב ואמר תהלים

הבטחנו לו שיהיה בסדר

בלילות עצמותיו נשתברו והוא אמר בקול נואש ששוב ריסק נבואה

הושבנו אותו מול הטלוויזיה הבאנו לו סירים של פסטה

הוא בורח מדי פעם מתחת לאדמה

עצמותיו משתברות לריסוק נבואות

הוא יכל לזרוק חץ ולעבור אבל הוא תולש לעצמו את הכנפיים וקובר אותן יפה

החיות מסתכלות מלמעלה וצוחקות

אני חושב לתת לו כדורים

לפעמים אני חושב שהוא לא טוב לעולם

דמיינתי אותו נושא כנף ובכיתי גם אני

החיות מסתכלות גם עלי

ךךףסוידריגאילוב

על גב העכביש להחזיק בשערות

גם מכאן אפשר לשאת תפילה

ילד לך בדרך הישרה, היה שם מדביר

תסתום את האף ותנשק את הראונדאפ שבאדמה

חפש אותי באבן הטוען

תנקה אותי מהקורים

עברתי דרך יערות חבטו בי ענפים

שרתי עם עכבישים שכחתי מהשמש

Hes not in our realmכְּקֶדֶם

אמ רלומ פנימהה קב"הב ראבע ולמוצירעיןועכביששמ מפססוידריגאילובאחרונה
גן עדןסוידריגאילוב

הבאתי איתי לגן עדן מזוודה

אספתי כל חיי אבנים

שחורות מפוחמות

זרקו הכל הלבישו אותי לבן

קשרו אותי למיטה שם לצרוח

להודות ולהלל

אבנים יורדות למטה ולא רוצים אותם כאן

הילדים מדקלמים אלהי נשמה

משרפות

תתחיל לכתוב שירים רכיםעיניים טובות

תַּתְחִיל לִכְתֹּב שִׁירִים רַכִּים

תָּמִיד אַתָּה צוֹעֵק

מֵקִיא אֶת הַנְּשָׁמָה

אוּלַי תִּלְחַשׁ בַּעֲדִינוּת

בְּשֶׁקֶט בִּדְמָמָה

אוּלַי תַּפְסִיק לִהְיוֹת אָמָּן

תַּפְסִיק לִהְיוֹת קָרוּעַ

נִמְאַס כְּבָר שֶׁהַדֶּלֶק שְׁ'ךָ

זֶה נֵטוֹ גַּעֲגוּעַ

אִם לֹא הָיִיתִי מֵתָה

עַל מָה הָיִיתָ כּוֹתֵב?

אֵיךְ הָיִיתָ חַי

אִם לֹא הָיָה לָךְ כּוֹאֵב?

אוּלַי תַּתְחִיל לִהְיוֹת פָּשׁוּט

אוּלַי תַּפְסִיק לְהִזָּרֵק

מֵהַגְּבָהִים לַתְּהוֹמוֹת

רַק כִּי הַלֵּב שֶׁלְּךָ דּוֹפֵק

תַּפְסִיק לִשְׁאֹל בְּלִי סוֹף

תַּתְחִיל לִמְצֹא מָנוֹחַ

נִסִּיתָ קְצָת לִשְׁאֹף?

נִסִּיתָ קְצָת לִבְרֹוחַ?

אוּלַי אִם תִּתְאַמֵּץ

לְהַכְחִישׁ אֶת עַצְמְךָ

בַּסּוֹף זֶה יַעֲבֹד

וּתְזַיֵּף לְךָ שִׂמְחָה

וואו, שיר חזקמתואמתאחרונה

יש בו מאפיינים ארספואטיים, אבל הרבה מעבר לזה.

שיר שמתאים יפה לעשרת ימי תשובה, ולא רק...

סקלוני נאימח שם עראפת

עוד שנה עברה, ורחוקה מהכרעה

שוב במטאפורת שדה הקטל הדמיוני,

הלוחמים כפר עייפים לא תוקעים תקיעה,

שותקים השופרות הצועקים מתוך גרוני

המלך בשדה מתרוצץ והוא עירום

גלימותיו שסועות קרועות ביד כל משרתיו

האם בכלל קיים, הטוב הוא או איום?

ואיך נדע את האמת, מה נעשה עכשיו?

מניפים הלוחמים חרבות שבורות,

היש אלהים אם אין? היכן ממליך המלכים?

בסיבוב אגודל פלדה מתיזים ניצוצות,

משליכים חרבותם בצל העצים ונחים.

עצים שכאלה, עץ הדעת ועץ החיים,

פירותיהם בוסר, גבוהים ענפיהם,

אם ישנו מלך, בצמרתם מסתתר, בשמיים.

אך נדמה שרק ציפרים בצמרת, ואין מנחם.

כל אדם סוקל את עצמונקדימון

המצוי הראשון. מיכאל אברהם.

אתה לא תרגיש יותר את אלוהים לעולם, אך אולי תדע אותו.

מה הכוונה לא תרגיש את אלוהים?קעלעברימבאר

הנה, אני מרגיש אותו

אתה ימח-שם-עראפת?נקדימון

מאיפה קביעתך שהוא לא ירגיש את אלוהים *לעולם*?קעלעברימבאר

ומה הקשר למצוי הראשון ולרב מיכאל אברהם?

חמוד שלי. אתה ימח-שם-ערפאת?נקדימון

חמוד שלי, חזרת בזמןקעלעברימבאר

לעתיד וראית את ימח שם עראפאת עוד 50 שנה?

מאיפה הקביעה של ךשהוא עוד לא ירגיש לעולם את אלוהים?

נשמע שאתה הופך את אלוהים למושג לוגי קר וטכניקעלעברימבאר

שניכם טיפשיםימח שם עראפת

ולמה לעזאזל השרשור הזה מופיע בראשי

נעים לי לקרוא את זה ()צדיק יסוד עלום

ימח שם עראפתאחרונה

לך מפה יצר הרע לך

...רחל יהודייה בדם

חופש.

חופש מחיפוש. חופש מחשוף.

ערגה. חופש מלהרוג. להרוג את הערגה.

הערגה שהורגת.

הורגת את החופש.

הורגת את הערגה. לקודש.

קודש זה טוהר.קודש זה בוסר.

קודש זה הילד הזה שאף פעם לא התבגר.

נעלם. קודש זה היעלם.

לכן הקדושים נעלמים.

לכן קודש הקודשים איננו כאן.

כי העולם הזה הורג לחופש והנעלם לא יכול להיות

בחופש.

שנה טובהזיויקאחרונה

שה' ימלא כל משאלותייך לטובה

יש פה ביקוש לסיפור שהוא בעצמו פיצול של סיפור אחרמשה

שפורסם במקום אחר?

מה הכוונה?אריק מהדרום

סיפורי משה רטמשה

אני עדיין לא מבין מה הכוונהאריק מהדרוםאחרונה

שר - האורותצמר-ארד

היי לכולם זה סגנון קצט שונה ובכ"ז

הם רכבו על אופנועים בעמק הטרשי

מדי פעם עברו על יד תחנת אוטובוס או אוהל בדואי מזדמן

גימלי ישב בתוך הסירה ליד לגולס ידידו

בעוד החמה שוקעת - צללי הערב ירדו

ככה רכבו כל הלילה בדממה שאיש לא הפר

היה זה ערב ראש השנה וגנדלף נשא באמתחתו את הציוד הנדרש

"דבר לגולס, תאר את אשר עיניך רואות"

לגולס ההאיל על עיניו מפני השמש העולה

"אני רואה גבעה ירוקה מסביבה בנייני בטון אדירי קומה

ובראשה מבנה מוזר עם כיפה עגולה

סביב לגבעה הכל דומם כולם ישנים

אך בחצר המבנה שני אנשים עם קסדות בד

שותים משקה שחור עם גרגירים

מעודי בכל שנות חיי לא ראיתי כמראה המוזר הזה"

"זאת ישיבת הספר ואדורס הקודש שמה", אמר גנדלף

"וראש הישיבה תאודן בן תימה שמו

ריש מתיבתת ארץ הספר שוכן בו כבוד

בעלות השחר מגיעים אנחנו

ונתפלל איתם ותיקין אך מעתה

עלינו לנקוט במשנה זהירות משום

שבמלחמה על הבית הם נתונים

על כן הישמרו לבל יישלוף

אף אחד מכם את הספרים.."

המשך יבוא

געוואלדיקעימח שם עראפת

מחכה להמשך

כן?צמר-ארד

מה אהבת?

את הרפרנסיםימח שם עראפת

את הרוב כנראה שלא הבנתי, אבל אהבתי את גנדלף, ואת תאר את אשר עיניך רואות, ובכללי את ההיגיון החסר היגיון של הסיפור

חחח...צמר-ארד

רואים שלא קראת עד הסוף את הטרילוגיה

או ליתר דיוק עד העמצה

חיחי, לא קראתי בכלל, רק ראיתי תסרטים מזמןימח שם עראפת

לצערי..צמר-ארד

לצערי לא ממש אוכל לדאוג לך לחלק שני לפני סוכות

ככה שתעלץ להשאר כרגע עם לספור את הכבשים שלך בגבעה

חחח, דונט וורי אני אתאזר בסבלנותימח שם עראפתאחרונה

בינינוצמר-ארד

זה כנראה חשוב יותר מהסיפור שלי

אין מצב שאני אהיה האדם היחיד שנהנה מזהסופר צעיר
מזעזע 😀צדיק יסוד עלוםאחרונה

והוא פרסם את הפרומפט ולא את התוצר 😆

...רחל יהודייה בדם

בעולם הנעלמים רק הפחד אינו נעלם

הפחד מלהימצא. הפחד מלהפסיק להתקיים.

אנשים חושבים שיעשו להם טובה אם יגאלו אותם

וישחררו אותם לחופש.

אבל החופש הורג.

בעולם הנעלמים יש פחד.

פחד מזה שישבור את הנעלם לנעלמים קטנים שקטנים מדי בשביל להתקבל לממלכה.

נעלמים מדי אפילו בשבילה.

בעולם הנעלמים כשהם רוקדים בחן את ריקוד הסולו שלהם

הריקוד מהוסס מעט.

איה זה שיהרוס את הריקוד ויצטוות לנעלם ויגרום לנעלם לחשוב שהוא לא צריך עוד לרקוד לבד.

שהוא יכול לעזוב את הממלכה ביחד. ולהישאר נעלם ביחד.

שייתן לו את החירות להיעלם.

וואוכְּקֶדֶם

התחברתי לדיוק של הריקוד המהוסס

נעלמיםמשה

אבל השאלה הגדולה זה בעצם האם להיעלם זו בעיה. כלומר, שאנחנו תלויים במי שסביבנו או שזה סבבה להעלם לפעמים.

לא נראלי שזו כוונת המשוררתכְּקֶדֶם

נקרא לנערה ונשאל את פיהמשה

...רחל יהודייה בדם

אני פחות בקטע לפשט את הדברים שאני כותבת..

לא אישי כמובן

@משה @כְּקֶדֶם

🙂

להיות מוגדרxmasterx

על דרך ההיעלמות ולא הגילוי

הגילוי מפחיד מי שרוצה שינסה להצטרף להיעלמות

מה פירוש נעלם?

פירושו: הלך לכל הרוחות

כמו השיר

"אני אף אחד מי אתם

האם גם אתם אף אחד

אם כך יש שניים מאיתנו

אל תגלו"

מעניין 🧐צמר-ארד

שיר מעניין

מסתורי משו

השפעה פנימית נסתרת

געוואלדיקעימח שם עראפתאחרונה

אולי יעניין אותך