טרמפיאדה.
מקום מעניין.
אתה מגיע עמוס עם התיק, הטרמפיאדה עמוסה. מבין שייקח קצת זמן.
מניח את התיק בצד. מתיישב ומסתכל.
הנה מהצד שם יש את ההוא המוכן לכל תרחיש.
אטלס כבישים מבצבץ מהכיס, תיק קטן, בטח יש בפנים סוודר.
שלט של המקום אליו הוא רוצה להגיע, והוא בטוח בעצמו. לכל טרמפ יש את הטרמפיסט שלו. הוא יגיע...
ממש מצחיק לראות את טיפוס לידו, בדיוק ההפך.
תיק צד בצבעים צבעוניים מתנדנד לו מאחורי הגב, שיער ארוך קשור בקוקו ופשמינה מונחת ברישול על הצוואר. ידו זרוקה לפניו., אחרי חמש דקות הוא מוציא סיגריה. "אחי- יש לך אש?" "מחילה נשמה, לא מעשן" הטרמפיאדה איכזבה אותו. הסיגריה נשארת כבויה ביד.
עוד שני חבר'ה צעירים נדחפים לכל חלון- לאן אתה??
לא מכירים את חוקי הטרמפיאדה הבלתי כתובים, שמי שלקח מספר ראשון יש לו קדימות בטרמפ...
בתוך התחנה עצמה יושבות שני בנות. בטח שירות לאומי. לפחות לפי הגודל של התיק. מדברות בניהם צוחקות. גם הם לא דואגות, הם באיזה קבוצת וואצפ והטרמפ שלהם אמור להגיע
ואחרון חביב שנראה קצת פחות קשור לנוף. עומד אדם עם זקן לבן, לא מבוגר מידי, נראה כמו רב. מעניין מה הוא עושה בטרמפיאדה. בטח יש לו רכב משלו לא?
טרמפ מגיע.
ברגיל במשך הזמן נראה כאילו הטרמפיאדה רדומה. כל אחד עוסק בעניינו.
אבל כשטרמפ מגיע נראה כאילו כל הטרמפיאדה מתעוררת.
מי יודע? אולי זה הטרמפ שלי? אולי תקופת ההמתנה לטרמפ שמיועד לי נגמרה?
חלון נפתח- צועק יעד.
הוא אפילו לא זז, יש לו שלט. זה לא היעד שלו, לא לשם הוא מכוון. הטרמפ שלו בעזרת ה' יגיע.
הבחור השני עולה. ממילא הוא לא בטוח לאן הוא רוצה להגיע, והכל מגיע מהקב"ה אז זה בטח יקדם אותו..
אני מסביר בנחת לחבר'ה הצעירים שמי מגיע ראשון יש לו קדימות.
"אבל אם זה בדיוק לאן שאני מכוון?" "צודק נשמה, תפאדל. תעלה ושיהיה בהצלחה!" גם שני החבר'ה עלו.
החלון נסגר והטרמפ נסע.
מתחיל להיות קריר- הוא מוציא קפוצ'ון מהתיק.
ידעתי...
עולם מרתק זה הטרמפיאדה. אני יחסית חדש בו. רק לא מזמן החלטתי שאני רוצה לצאת לדרך. וכבר הייתי בכמה טרמפים.
אף אחד עוד לא הביא אותי לתחנה הסופית. אני עדיין מחכה.
נשארנו קצת פחות אנשים.
הוא, שני הבחורות, אותו רב, ואני.
מרגישים כולם אחים לדרך.
אבל כל אחד בדרך ליעד שונה.
כל אחד עושה את דרכו בצורה שונה.
טרמפ מגיע.
שני הבחורות מיד קמות.
טרמפ מאורגן. מאיזה קבוצת וואצפ או אתר.
מעניין אם זה עובד הדברים האלה.
הבחורות נסעו. מתחיל להחשיך. אני תופס דיבור קצר עם הרב. מנסה להבין מה מביא אותו לכאן...
הוא מסביר לי שכבר הגיע ליעד. אבל התברר לו שזה לא היעד שהוא כיוון אליו. ונאלץ לחזור את כל הדרך חזרה.
"אבל באמת שהכול מכוון. אני בטוח שגם לי יש את הטרמפ שלי."
טרמפ מגיע, מציע את מרכולתו.
"תעלה זה בכיוון שלך" אני אומר לבחור ההוא.
"לא זה לא מדויק, אני מעדיף טרמפ ישיר, שאלתי אנשים הבאתי שלט, אני בטוח שהוא יגיע."
הטרמפ שואל שוב, אני מנסה ללחוץ, הוא לא רוצה. הטרמפ סוגר את החלון ונוסע.
"איך תמיד אני שמגיע ראשון לטרמפיאדה יוצא אחרון אני לא מבין..." הוא ממלמל לעצמו. אני מסתכל עליו בחצי מבט...
הטרמפ שלי אמור להגיע כל רגע. בדיוק עכשיו חבר שלי התקשר ואמר לי שזה נראה ממש בכיוון. "וגם אם לא- זה יקדם אותך אחי..." הטרמפ מגיע, אני מסתכל לתוך החלון- שאול שאלה, מקבל תשובה. לוקח את התיק ונכנס.
זורק בהצלחה בחצי פה לשאר הטרמפיסטים שנשארו.
מקווה שיהיה טוב. מקווה ללכת איתה את כל הדרך ושלא אצטרך לרדת באמצע...
מסתכל אחורה לטרמפיאדה אותו רב במסלול חוזר. והבחור שלא מוכן להתפשר.
ומתפלל לקב"ה שישלח להם את הטרמפ.
כי לכל אחד מגיע
להגיע לסוף הדרך.
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.