כי פתאום אני רואה שיש כאן הרבה דברי נראצה כלפי התורה הקדושה וכלפי מעלה, רחמנא ליצן. יש פה אנשים שלא הייתי מאמין בהם יגיעו לזה...

זנ נורא. חשבתי שמדובר כאן באנשים דתיים. 

פתאום כופרים בה' ובתורה הקדושה, במוסר של התורה. מה זה צריך להיות? ממש חבלי משיח ויש אנשים שלא מחזיקים את המעמד.

זה לא פורום לשמוסים

האנשים שתרים אחרי ליבם - אני לא וקא להם "אנשים חושבים". 

על סמך אתה קובע מי חכם ומי לא? אתה מכיר אותי מספיק טוב? 

אתה אומר "פחדן"? יראת שמים בשביל זב "חיסרון"? לא, אני לא מפחד שטעיתי, אני יודע שה' אמת ותורתו אמת, מי שצריך לפחד זה הכופרים - כי הם הראשונים בראשונה שהולכים להפסיד את העולם הבא. 

בהגדרה לפחות

זאת מחאה מינימלית על חילול שם שמים.

כדאי שתתחיל ללמוד את זה או שתחטוף חזק כשתצא לעולם

ואולי לא? אולי זה באמת מפריע לו?

לא קשור למצפון, יש חובה למחות נגד חילול ה'. אם ה' צוה שנעשה משהו - אנחנו לא אומרים לחשוב שלעשות משהו אחר שזה יהיה יותר טוב בשבילו,  אלא ה' יודע למה הוא צוה על דבר כזה או אחר ועלינו לעשות את רצונו. ממצות ה' לא אמורה לצאת תקלה. 

אם הבנתי נכון, הוא בכלל לא מנסה להניא אותם מלחטוא. הוא מוחה כי הוא חושב שיש מעלה במחאה עצמה, גם אם לא תועיל.

זה לא שאני לא רוצה להניא אותם מלחטוא, אבל אם הבחירה הרעה של המרדנים היא להמשיך בשלהם - אז זה כבר לא בעיה שלי. אני עשיתי את שלי, כי יש מצוה למחות נגד חילול ה' גם אם החוטא לא ישמע לך (עיינו באורח חיים, סמין תרח, סעיף ב, הגה).

המחאה היא מועילה (גם אם היא לא גרמה למרדנים להפסיק את שלהם) שאנחנו מראיה לקב"ה שאנחנו לא איתם, ולכן אנחנו לא נענש איתם ביחד. אם אנחנו שותוקים, חלילה, רז זה נראה, כאילו אנחנו ביחד איתם.

זה נכון שאחת הסיבות כפי שמבואר במשנה ברורה (סעיף קטן ט) " אולי ישמעו, או כדי שלא יהיה להם פתחון פה", אבל יש עוד סיבה, כמבואר סעיף קטן הבא "בעבירה שבסתר, יוכיחנו בסתר; ובעבירה שבגלוי, יוכיחנו מיד, שלא יתחלל שם שמים"

יצאת ידי חובת הוכחה. שכוייח

אפשר לגמור את זה פה

ברמ"א שם זה דווקא ביחיד, לא ברבים.

ברבים פעם אחת, ביחד אפילו מאה פעמים.

צודק.

"ואם יודע שאין דבריו נשמעין, לא יאמר ברבים להוכיחן, ^טרק פעם אחת, אבל לא ירבה בתוכחות, מאחר שיודע שלא ישמעו אליו".

אז רואים מפה שגם שיודע שאין דבריו נשמעים- פעם אחת יאמר אותם (ברבים)

משנה ברורה (סעיף קטן ח): "

אם יודע וכו' – זה קאי גם כן על דבר המפורש בתורה [והוא הדין על שאר מזיד, דהיינו שיודע שהוא אסור ועובר על זה] עד סוף הג"ה.

והנה לשון "ואם יודע", כתבו האחרונים שאינו מדוקדק, דהא עד עכשיו גם כן מיירי בהכי וכנזכר לעיל. אלא דבא לחדש דיש חילוק בין רבים ליחיד, דברבים כשיודע שאין דבריו נשמעין להם, מחוייב להוכיח רק פעם אחת, אבל ביחיד מחוייב להוכיח כמה פעמים, עד הכאה או קללה.

עיינו בעוד מפרשים על דברי הרמ"א.

יישר כח

צודק.

כל יהודי אמור להיות אכפת לו מכבוד שמים.

גם המקור לא מדוייק (המקור המדוייק יבמות סה ע"ב) וגם הפירוש שלו. בדבר המפורש בתורה מוכיחים גם את התוכחה לא תתקבל ע"י המוכיח פעם אחת כדי שלא יהיה חילול ה', כמבואר באורח חיים, סימן תרח, סעיף ב, הגה ובמשנה ברורה שם. ביחד חייב להוכיח אפילו 100 פעמים. רק שזה מגיע לשלב עד ישיכנו ועוד שיקללנו - פועל הדין שאמרת, כפי שמבואר במשנה ברורה בזה הסימן.

ממליץ לשמוע את ההרצאות של הרב אמנון יצחק שליט"א בנושא חובת המחאה:

במקום להתלונן על כך שהם פוגעים בכבוד שמים - אתה מתלונן שפוגעים בהם?

לא סתם אין איסר של אונאת דברים כלפי אותם אנשים: "אמר רב חננא בריה דרב אידי מאי דכתיב (ויקרא כה) "ולא תונו איש את עמיתו"? - עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו, (בבא מציעא נט עמוד א).

הרמ"א פסק את זה להלכה:  "וי"א דאין מצווין על אונאת דברים אלא ליראי השם" (חושן משפט, סימן רכח, הגה).

לא יודעת אם ראית את מה שהגבתי לך כאן שמע, כל אחד רואה את הדברים אחרת - תכף נשוב

אבל פשוט תפנים שכל אחד והאלוהים שלו. לך קשה לקבל את זה כי האלוהים שלך הוא כזה וזה בסדר, אבל העולם לא עובד ככה.

מה זה "אלוקים שלי"? מדובר באלוקי מלך - מלך העולם.

אני אגיד את זה ברור - אני לא מאמינה שהוא קיים, המוסלמי חושב שהוא אחר, הנוצרי חושב שהוא מאס בך, יש מקומות שבהם מאמינים שיש כמה כאלה, וכל אחד עם האלוהים שלו.

כמו שאמרתי, כל אחד רואה רק את האלוהים שלו וככה זה אמור להיות לפי התפיסה שלו, ולכן קשה לך לראות את שאר האלוהימים בעולם. ואת העובדה שיש אנשים שחושבים אחרת ממך.

יש כאן בנות

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

זה אולי עדיין קיים אבל פחות ופחות.

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

אם הוא קיים,

אולי הגיע הזמן שלך להשתחרר ממה שלימדו אותך ולברר את האמת באמת.

אתה חופשי.

יש לו אתר ומלא שיעורים.

וגישה שאולי תיישב את דעתך .

נותן מורכבות לאלוהים ולמציאות

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.