עוד מעט את תזכרי בזה כזיכרון רחוק ..............ותצחקי

יקרה, את במצב באמת קשה, כי אדם לא יכול לחיות בלי שינה. הוא פשוט יוצא מדעתו!!

יש לך אחות או אחיינית שיכולה לבוא מדי פעם לעזור לך להשלים שעות, בין אם זה אחה"צ - לשחק איתם, ואת תישני, ובין אם זה בלילה שתקום במקומך?

אני מנסה להציע פתרונות שיקלו עלייך,

למרות שדי ברור לי שמה שאת רוצה זה שבעלך יקום, והרצון לגיטימי. גם מבחינה רגשית - להרגיש שיש תמיכה, וגם מבחינה פיזית - תוכלי לישון קצת... לא מבינה בתחום אז לא מייעצת עצות, מקווה שיבואו בעלי ניסיון בעניין הספציפי הזה ויעזרו.

לגבי הנחירות, שמעתי פעם על מכשיר שמונע/מפחית נחירות. שווה לך לחפש המלצות עליו.

בכל מקרה להגביה את הראש- 2-3 כריות לפעמים עוזר.

אני הייתי מנסה ללכת בכיוון של הפחתת הקימות.

בגיל שנה, הם כבר אמורים לישון טוב בלילה.

יכול מאוד להיות שהם מעירים אחד את השני וכך מתחילה לה החגיגה. כדי לבדוק את האופציה הזאת הייתי מעבירה אחד מהם לחדר אחר לכמה לילות ורואה אם יש שיפור. (נניח לחדר שלכם או לסלון אם אין עוד חדר) ככה לפחות אחד מתעורר - הוא לא מפריע לשני ואת לא צריכה להתמודד עם שניים.

שנית, בגיל הזה לפעמים יש שינויים בתזונה. הם קמים לאכול בלילה? אם כן, ממש ממליצה לך לקחת כמה ימי חופש מהעבודה, לגמול אותם מהארוחות האלו בלילות ולהשלים שינה ביום. (אני ראיתי שלקום בלילה בגמילה זה מתוך בחירה וגם שזה לוקח הרבה זמן עד שהם נרדמים זה הרבה יותר קל. עשיתי את זה לבד כשבעלי היה בצבא.)

חשוב מאוד לתגבר את הארוחות ערב/להגדיל/להוסיף מנת מטרנה אם הם לוקחים.

מדגישה שאני לא אמא לתאומים, ושיש פה פורום נפלא להורים לתאומים. בטוחה שאם תשימי את הודעתך שם בעלות ניסיון יוכלו לייעץ לך. https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f62

בהצלחה רבה!

התיישבתי לכתוב לך בכזאת שעה כי נגעת בליבי... מקווה שעזרתי במשהו.

מנסיון, אמנם לא של תאומים אבל של שניים כבר ברוך השם, תחכי לרגע האחרון ממש לפני שאת הולכת לישון, ותביאי להם בקבוק מטרנה עם הרבה דייסה, זה אמור להרגיע לכל הלילה... בתקווה שכך יהיה, אבל ממש ממש שווה לנסות!!!

כמובן שהם לא אמורים להתעורר מזה, אלא לאכול תוך כדי שינה, ואם הם מתעוררים מזה אז תנסי למשוך אותם ערים כמה שאת יכולה, וברגע האחרון לפני שהחלטת להרדים אותם - תתני להם את הבקבוקים.

לא להתקמצן במטרנה

שתי שאלות

הם אוכלים טוב בערב?

הם ישנים אצלכם בחדר? אצלנו זה עשה שינוי גדול. מהתעוררות כל הזמן לפעם פעמיים בלילה ולפעמים אפילו פחות

באמצע היום לתפוס אותו לשיחה - להחליט על חלוקת תפקידים ביניכם ותסכמו מראש שאם בלילה כשמגיע תורו הוא לא שומע אותם לבד - את מעירה אותו.

את מניקה או מאכילה באמצע הלילה? לפעמים ברגע שהם קולטים שההנקה לא מגיעה כבר לא שווה להם להתעורר

בגיל שנה הם אמורים לישון 10-12 שעות ברציפות.

הם יונקים? מה הם רוצים כשהם קמים?

כמה הם ישנים במשך היום?

ולגבי בעלך - תשאלי אותו איך בדיוק להעיר אותו כך שהוא כן יקום. אין בררה, את לא יכולה לטפל בהן בעצמך כל לילה כל לילה לבד.

זה שהם קמים בלילה או זה שבעלך לא קם... גם בעלי כזה - פשוט לא שומע!!!

לפעמים עולה בי חשד שהוא יודע לנחור גם כשהוא ער בשביל שאאמין שהוא באמת ישן.

אמנם הבן שלי ישן יפה בלילה אבל החורף היו לו כמה התקפי אסתמה והוא בוכה בלילה וצריך לקום לעשות לו אנהלצייה.

סיוט... אז קל וחומר אצלך שזה יומיומי...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....