בנאדם שחי חיים של עומק וחשיבה ועזרה לאחרים סביר להניח שיהיה מאושר יותר. גם אם הוא דתי, גם אם הוא חילוני

אפשר (סוגשל) להיות חלק מהחברה הדתית בלי להיות דתיים. לפחות לא לגמרי

לעצב דת אישית שמבוססת על היהדות אבל היא לא היהדות

(אם כי אני לא יודעת עד כמה דת כזאת תחזיק מעמד ותעשה אותנו מאושרים)

פשוט צריך חברה שמכילה שונויות ואנשים שונים. אבל אף אחד לא נכנס לך לתוך החיים

(יש דברים ספציפיים כמובן שזה מתנגש. הומו לא ממש יכול לחיות עם גבר ולהיות חלק מהחברה הדתית. כי לא יקבלו את זה.

אבל את לא חייבת לשמור שבעה נקיים כדי להיות חלק מהחברה הדתית. וגם לא לחכות שש שעות בין בשר לחלב)

אפשר גם לחיות בחברה של דתלשים, או ישובים מעורבים ופתוחים

אני חושבת שהדרך חיים הברורה הזאת יכולה להיות ש'כל אחד בוחר מה שנכון לו ובעיניו'

אבל אין לי כוח להסביר את הכוונה שלי עכשיו

אני בת שש עשרה ואני לא ידלק על מישהו רק כי הוא חתיך. ואני לא שומרת צניעות (רק) בגלל הדת

אלא אם יש סביבה חילונית טובה בעיני

אף אחד לא יגיד לי איפה לגור, נכון?

יופי. אז אני אחיה את חיי בצורה שמתחשק לי, ואחיה באיזו חברה שמתחשק לי

בשביל החברה אני אולי אצטרך להקריב קצת (נניח לשמור על הפרדה בין בשר לחלב, שיוכלו לאכול אצלי), אבל עדיין זה ברמת הנסבל

אני לא אומרת. זה לא פשוט.

ואם אני רוצה לשלוח את הילדים שלי לחינוך דתי זה די מסובך כי אני כן צריכה לשמור מצוות מסויימות

אבל נראלי זה אפשרי

(אוף נו למה אין חברה לא דתית שחיה חיים בריאים)

אבל אם האופציות הן או חברה חילונית או חברה דתית, אז עדיף דתית לדעתי.

עם כל המורכבות.

יש לי עוד זמן עד הקמת המשפחה

כשנגיע לגשר נחצה

אפשר לגור בחברה דוסית ממש ממש ולעשות בינך לבין עצמך מה שאתה רוצה

 לא חייב להכניס את עצמך תחת הגדרה כלשהי וכתוצאה מכך גם החברה לא חייבת להיות בדיוק אתה

אבל אני מאמינה שזה אפשרי

ברור שעדיף להיות דתי וזהו

אם מאמינים בזה

כדאי זה נחמד. אבל אמונה זה לא כפתור

גם אם אני מאוד ישתדל אני לא חושבת שאני אצליח להאמין בקיומו של בן זוג שלי שאוהב אותי. זה פשוט לא קיים

אז אחרי שהבנת שאתה רוצה להאמין ביהדות עדיין צריך עבודה וגם אז יש מצב שזה פשוט לא הולך

אני צודקת?

אבל זה נורא להחליט שהמטרה שלי היא לתקן עולם במלכות שדי כשאני לא מאמינה בזה בנעל

אוקיי. אז צריך למצוא מטרה בחיים

אבל היא לא חייבת להיות היהדות

אפשר לחנך ילדים להיות אנשים טובים וזהו. שיחליטו בעצמם מה הם רוצים להיות

(אני חושבת שאני כן אשלח את הילדים שלי לחינוך דתי. אבל לא אחנך אותם בבית בדיוק לפי היהדות)

חחח תודה על העידוד באמת

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה