אז ככה, אם מניחים שהתורה אמת, חייבים להניח שיש גם תורה שבעל פה.
א. כמו שכתבתי, יש פסוקים שאי אפשר טכנית לקיים אותם כפשוטם (כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת).
ב. יש פסוקים שאי אפשר להבינם בלי דרש (וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם).
ג. הקב"ה בעצמו אומר שיש הלכות שלא כתובות בתורה (כי ירחק ממך המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן יהוה לך כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך).
ד. הקב"ה בעצמו דורש פסוקים (רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס ויהוה אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד - ציווי שלא מופיע בשום מקום בתורה, אלא נלמד מהפסוק: כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תסיפו לראתם עוד עד עולם).
ה. ישעיהו מנבא לישראל בשם ה' ומוחה בהם על שהם מוציאים מרשות לרשות בשבת, דבר שלא כתוב במפורש בתורה בשום מקום.
ו. ההנחה היא, שאם אנשים צדיקים בתנ"ך עשו משהו, הוא הדבר הנכון, ורואים בכמה מקומות בתנ"ך שהם דרשו את הפסוקים.
עכשיו, השאלה היא, האם י"ג מידות שלנו הן אכן אלו שניתנו למשה? התשובה היא, שיש לנו מסורת עליהם, ואין שום סיבה להניח שהיא לא נשמרה, מאחר ודרשות פסוקים היו כל הדורות עד בית שני.
, טוב לראות שלא כותבים פה הרבה...