הייתי מאוד ביקורתי עם עצמי, סלחתי לעצמי על כל הטעויות שעשיתי. 

הבנתי שאין לי שום רשות להתייאש.

לא השתנתי בגלל שרציתי להתחתן, הייתי שלם עם עצמי ואם יש דברים שצריך להשתפר השתפרתי אבל לעשות את זה בשביל עצמי לא בשביל להתחתן. 

היה לי משבר מהמצב..

בכיתי המון..

התפללתי המון..

התייאשתי..

ואז זה קרה..

שמעתי ממלא חברות שהתחתנו מאוחר שככה זה היה..

תפילה/זעקה אמתית מלב נשבר..

ללכת להתבודד ולזעוק לה'..

רק הוא יכול להושיע..

את כותבת להתנתק מרשימת המכולת שיצרתי עם השנים. איך בדיוק מתנתקים מדברים שחשובים לי??

איך פתאום לומר לעצמי שדברים שתמיד היו (ועדיין) חשובים לי, כבר אינם חשובים לי?

ולמה בעצם שזה יקרה מרק לומר לעצמי שזה ככה? 

דרך טיפול ודרך תפילה ודרך לימוד .ואז פשוט פרצה ממני אהבה החוצה  לאנשים. וזה כנראה היה מושך. 

צעד פרקטי אפשרי אחר הוא לתרגם את מכלול הדרישות לכדי עיסקה משתלמת
רומנטיקה בטח שאין בזה

רומנטיקה לא קונים ולא מקבלים בחנות 

קשר רגשי לא נבנה מתוך רשימת מכולת הוא נבנה כשפותחים את הלב 

הוא נבנה כשמאפשרים ורוצים. 

לנישואין יש כוח מדהים

כששני אנשים מאחדים יחד את כל הכוחות, זה הכי רומנטי שיש. 

אנשים בטוחים שרומנטיקה קורת יש מאין. או שיש או שאין. 

וזה לא נכון. 

זה או שיש או שנעשה.  

אם אין את הבסיס הזה, אז אי אפשר לפתוח את הלב.

זה מובן מאליו שקשר בונים ומשקיעים בו ולא מקבלים אותו ככה מהמדף.

אבל כדי שזה יתאפשר לבנות את הקשר, צריך שיהיה ממה.

אם גם אין את זה, אז אין מה לבנות.

זאת הטענה שאני טוען, מניסיון של הרבה מאד פגישות.

אם אני טועה - 

אז אשמח לדעת איך אפשר להיפתח ולבנות משהו גם כשאני לא מרגיש שום שייכות למי שנמצאת מולי.

אין הכוונה שצריך להתחתן עם כל אחד. 

אלא שאפשר לפתח רגש וגם 'רומנטיקה' 

גם כשאנחנו לא תמיד חושבים שזה אפשרי. 

לדוג', 

יש אנשים שמאוד חשוב להם שבת או בן הזוג שלהם יעבדו במקצוע מסוים. 

או שיהיה להם תואר אקדמי, או שהם יהיו מעדה מסויימת. 

מבחינתם זה הבסיס והם לא רואים בעיני רוחם אפשרות להתחבר רגשית עם אדם שאין לו את הנתונים הללו. 

מבחינתם לצאת עם אדם שהוא לא הנתונים שקבעתי = נישואין בלי רומנטיקה. 

וזה לא נכון! 

כי רומנטיקה לא תלויה בנתונים. 

קשר זה דבר שנבנה. בפגישות הראשונות בונים בכלל קשר ברמה מאד בסיסית. 

אמון ושייכות נבנים רק אחר כך.

עוד דבר שאצלי עזר מאד זה שנרשמתי לביה"ס לזוגיות של אוריאל ויינברג. וזה העביר אותי תהליך באמת. באישיות בהסתכלות והכל.

אני לא יודעת אם זה עדיין פעיל, אולי כן..שווה לנסות. הוא מביא תכנים עם ש"ב שצריך לשלוח. וככה אתה מתכוונן על עצמך, על הרצונות שלך וכו' וגם על האישיות שלך. כל מיני..כבר לא זוכרת...עברו חמש שנים מאז.

או שהיו פעמים לפח' בודדות ממש שכן ?

כי אם זה לא קורה לך בדר"כ, אבל היו פעמים מספר שכן הרגשת רצון,

אז זה טבעי ונורמאלי והגיוני לחלוטין.

ואם תמיד אין רצון אז צריך לעשות חושבים על כל התהליך, מה אתה מחפש, עם מי אתה נפגש וכ'..

בתחילת הדרך זה קרה יותר. היום הרבה הרבה פחות.

אולי פעם בשנתיים יש מישהי שאני ממש מתלהב להכיר.

בכל שאר הפעמים שאני יוצא, אני לא ממש מתלהב אבל נותן צ'אנס אולי משהו ישתנה.

בפועל שום דבר לא משתנה, גם אחרי כמה וכמה פגישות.

ומזה הגעתי למצב שבשנים האחרונות אני מסיק מהפגישה הראשונה שזה יהיה אותו דבר כמו בפעמים הקודמות.

נורמאלי.

וקורה להרבה הרבה.

יש כאלה שסוחבים יותר פגישות וקשרים רציניים על ריק.

לדעתי ממש חבל.

השאלה למה אתה משחזר את זה שוב ושוב.

למה אתה לא מתלהב?

מה צריך להיות שכן תתלהב?

ואם זה משהו הגיוני,

אז להיפגש עם מי שיכולה להתאים ולקוות לטוב.

מעולם לא קרה לי שמשהו שהפריע בהתחלה, אחרי כמה פגישות כבר לא הפריע.

ויש לי קילומטראז' רציני.

זה גם דבר שיכול לקרות בתהליך. 

וזה ממש קשור באופי של בן אדם. יש אנשים יותר רגשיים והם יפתחו יותר מהר ויימשכו יותר מהר ויש כאלה שכליים שזה בחיים לא יקרה להם לפני החתונה...או שזה יקרה רק אחרי הרבה מאד זמן.

ולמה אתה לא מוכן להפגש פגישה שניה?

אולי אתה ביקורתי בחיים שלך וזה משפיע בתחום הזה? (זה משפיע מאד....!)

אתה אמור להפתח אחרי שזה כבר לא מפריע, מן הסתם.

השאלה למה ומה מפריע...

לדעתי אם תלך למישהו שייעץ לך או ליווי אישי כלשהו בשידוכים זה יכול ממש לעזור.

היא לוותר על הדברים שעקרוניים וחשובים, אז זה ממש לא פרקטי.

אם פשרה זה לוותר על דברים שלא חשובים, אז זאת לא פשרה,

כי אם הם לא חשובים, אז לא מרגישים שמתפשרים כשמוותרים עליהם.

ולא מכיר משהו פרקטי אחר.
אבל בהחלט צריך ניסיון רב כדי לנהל בחוכמה ובתוצאה מוצלחת את הפשרה.

אני מבינה שיש דברים שפחות קריטיים וכו' ואולי אפשר לוותר עליהם, 

אז ניסיתי להיפתח ולהיפגש גם כשזה לא בדיוק מה שרציתי, אבל זה מלחמה שלא נגמרת ביני לבין עצמי, אז אני מנסה עוד פגישה ועוד פגישה כי בסופו של דבר החלטתי לוותר הרי על א, ב ו- ג, אבל בשורה התחתונה לא מצליחה לשחרר ולשכנע את הבפנים שלי ומחזירה תשובה שלילית, 

איך אפשר לוותר על דברים מסוימים?? לי זה כן חשוב! אבל על פניו הם לא קריטיים כשאת מספרת אותם לסביבה,  אוף!!  

למשל קשה לי עם חוזרים בתשובה, וקשה לי כשההורים גרושים.. אז כן, 'תסתכלי על הבחור ולא על הנתונים היבשים כביכול' אבל קשה לי לדמיין את החיים שלי ככה.. חשוב לי שיהיה בחור שהגיע לפחות לפחות מרקע מסורתי, חוזר בתשובה בגיל 20 + קשה לי לקבל.. 

אחרי המון זמן שחיפשתי ולא מצאתי, שאלתי חבר שלי שהתחתן "איך ידעת שזו האשה המתאימה?"

הוא אמר לי: "לא הגדרתי מה אני רוצה, אלא הגדרתי מה אני לא רוצה. כלומר: עם מה אני לא מוכן להתחתן. על כל השאר אפשר לגשר".

בגישה הזו יצאתי אחרי שבועיים עם בחורה, וכבר בפגישה הראשונה לא מצאתי משהו שאני לא רוצה.

בפגישה השנייה אמרתי לה שאני רוצה להתחתן איתה.

זה היה לפני יותר מ-23 שנים.

נשואים בזוגיות נפלאה.

תפסיקו להיות בררנים.

האמת שלקח לי הרבה זמן להתבשל עם עצמי.. ואז אולטימטום שהציבו לי... ותוך כדי שיחות עידוד עם השדכנים שהם גם יועצים וזה..

ואז צעד אדיר של קפיצה למים..!

וזה אחרי שיקול רציונלי של יתרונות מול חסרונות, ראיתי שהיתרונות עולים בהרבה על החסרונות ושעם החסרונות נוכל להתמודד ויהיה סבבה (סה"כ גם לי יש חסרונות מעצבנים...אז מה...) וגם היתה מציאת חן (אבל ממש לא התאהבות או משהו..מצידי לפחות)

מה שהרגיע אותי היה שעשיתי חשבון אמיתי והגיוני וככה שכנעתי והרגעתי את עצמי שיהיה בסדר.

לא מתחרטת על זה לעולמים.

בהצלחה!!

אה עכשיו עברתי שוב על ההודעה שלך ואתה רוצה צעדים פרקטיים:

אז-

לעשות רשימה של יתרונות (דברים טובים בבן הזוג ושטובים בעיני)

מול חסרונות (חסרון בעיני..)

ולשקול- מה יותר חשוב ממה, עם מה אוכל להתמודד ועם מה בשום אופן. זה לא משנה האורך או הכמות של יתרונות/חסרונות - זה משנה התוכן שלהם.

דבר שני- לשקול, האם יש מציאת חן, שיח משותף. בנישואים חייב שיהיה שיח, דיבור טוב. מבינים אחד את השני וזה..

דבר שלישי- לנסות להבין מה קשה לך בהחלטה או בעשיית הצעד. מציאת הבעיה היא חצי מהפיתרון..עכשיו נותר לך לבדוק איך אתה מתגבר עליה.

בהצלחה רבה

אז או שהוא מחפש משהו לא נכון..ואז הוא צריך לעשות חושבים לגמרי מחדש.

או שהוא לא יודע מה מתאים לו...בכל מקרה להמשיך באותה הדרך שהיה בה עד עכשיו- לא יעזור לו.

יש משפט חכם שאומר- שאם תמשיך ללכת באותה דרך שהלכת- תגיע תמיד לאותו מקום שאליו הגעת.

מישהו הציע בחור אחד שלא היה נשמע כזה מעניין... אבל הוא דחק בי לקבוע פגישה כמה שיותר מהר.

בהתחלה אמרתי לו שאני לא יכולה לקבוע עכשיו. הייתי מאד עמוסה ועייפה באותו שבוע, וגם הגיע הזמן שצריך לעשות גבות... אף פעם לא קבעתי פגישה במצב כזה, תמיד קודם הייתי מסדרת גבות אם עבר חודש מהפעם האחרונה שלי.

ואז אמרתי לעצמי - אני כבר כל כך רוצה להתחתן, שלא אכפת לי עכשיו מכלום... פשוט אמרתי לו, אוקיי, מחר ניפגש. - לא ביררתי עוד שום דבר. פשוט קפצתי ישר לפגישה בלי שום הכנות. 

מפה לשם הגענו לפגישה חמישית, ואני עדיין לא התלהבתי.

אבל שאלה אחת ניקרה לי בראש - האם הייתי רוצה שהאדם הזה יהיה אבא של הילדים שלי? והתשובה תמיד היתה כן.

כשהוא שאל אם ארצה להמשיך ברצינות - חשבתי רק על זה. ועניתי שכן

אבל אני חייבת לספר שהשאלה הזאת היא שהניעה אותי רק בגלל משפט שמישהי חכמה אמרה לי - היא אמרה שאני טיפוס שלא מתרגש מהר מאנשים, קשה לי להרגיש חיבור מיידי. אם אמשיך לחפש את הריגוש והפרפרים בבטן - מי יודע אם אמצא.

לקחתי את זה כביקורת בונה, אכן אני כזאת. ולכן מה שמיקד אותי היתה השאלה האם אני רואה אותו כאבי ילדי.

היום יש לנו כבר שני ילדים והוא אבא מקסים!!! תודה לבורא עולם

יש לי חברות רווקות....לא מעט לצערי.

לא זוכרת אותך ובטח לא הייתי אז כאן בכלל.

אבל מה שכתבת ומה שעשית- וואו!

אישה מלכה!

תודה שנתת פה השראה לאומץ!

הלוואי שתצליחי בכל מכל כל!

כך שאף אחד לא היה כאן כדי לחזק...

(סליחה שאני מעלה את זה בזהירות, אבל יש סיכוי שאנחנו מתרגשים מיצירה לא מאוד משובחת של ai)

התוכן עצמו גם מעלה כמה חשדות. 

בבקשה, תבוא הכותבת ותבדה אותנו.

אבל כן

קראתי שוב

ואכן יש מצב שזה בינה מלאכותית.

והסיכום: תהיי חזקה

תאמיני בעצמך.

קצת לא קשור לכל הטקסט הקודם.

אם המטרה היתה לחזק מישהי

אז למה רק בסוף?

כל הפוסט מדבר על להגיד תודה

ואז בסוף

תהיי חזקה

תאמיני בעצמך

אז למי דיברו ופנו בפוסט הזה?

לאלה שעזרו?

או למי שרוצה לעשות צעד?

(ולעניין: שוב, אולי מבוסס על סיפור אמיתי, ונעזר בבינה מלאכותית, 

וכן כמו שאמר שם, דרושה זהירות. אבל גם מצידנו כסתם אנשים בעולם המשוגע הזה דרושה זהירות. ואצ"ל בפורום אנונימי וכו'.

תבוא הכותבת עם תגובתה והערותיה.)

אלא בן אדם אמפתי באופן כללי, לכן זה מיד נגע בך.

אבל בתוכן הדברים יש סתירות 180 בין הרישא והסיפא.

מה זה?

ובכלל למה שאנשים ימציאו סיפור?

מה יצא להם מזה? 

כמובן שיכול להיות שמדובר גם במישהי אמיתית שנתנה לai לשפץ לה את הכתיבה. 

אין לי מושג על הסיפור הספציפי, אבל הדיון הזה שאתם מנהלים כאן, עלול להחליש את הקוראת הסמויה שעכשיו מנסה לאזור כחות ולקום ולצאת.

ובין אם לא.

הכי חשוב שמי שקוראת תדע שנוכל להוות עבורה כאן מרחב ביטחון אישי ונשמח לתת לה כוחות. 

מאחלת לך רק טוב!!🫂❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

"הפנטזיות של כבודו"

זה לא מכובד.

אני רוצה למחות

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

יכול ליצור יותר מידי התעסקות בעניין

אם זה באמת לא עניין גדול

אז שלא ייפגש עם הסטודנטית.

זה יכולה להיות שיחה קצרה

שאשתו פשוט תגיד לו

תשמע זה מפריע לי....

אני ממש אשמח אם תמצא סטודנט ללמוד איתו במקומה.

אם זה מקובל על בעלה אז הכל סבבה

שוב כל אחד והסטנדרטים שלו

אני מכירה מישהו שכן למד עם סטודנטיות כי לא היתה ברירה בפקולטה הספציפית שבה הוא למד

אולי לא היו מספיק סטודנטים...

פשוט להגעד לא, או לתת גבולות כלשהם שמקובלים עליה.

אבל חהתחיל לדון איתו איך הוא היה מרגיש ומה דעתו אם וכאשר ולמה ושמה, זה מתכון למשבר בזוגיות.

יכול להיות שאני שטחי ופרימיטיבי אבל אגיד לך בכנות:

אם היא בחורה יפה - יש לך על מה להיות מוטרד.

אם היא מכוערת, אין מה לדאוג.

לק"י

ואני גם לא מסכימה איתך.

גם מכוערות מתחתנות,

גם מכוערות נמצאות בזוגיות מאושרת,

גם מכוערות יכולות לבגוד,

גם מכוערות יכולות להיות מאהבות...

במצב של חוסר בבית

לא מדברת על זאת שפתחה את השרשור

חלילה

כי היא אמרה שיש להם זוגיות יפה ברוך ה'

אבל במצב שחסר בבית

בקלות אפשר להיסחף

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️