הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

הייתי מאוד ביקורתי עם עצמי, סלחתי לעצמי על כל הטעויות שעשיתי. 

הבנתי שאין לי שום רשות להתייאש.

לא השתנתי בגלל שרציתי להתחתן, הייתי שלם עם עצמי ואם יש דברים שצריך להשתפר השתפרתי אבל לעשות את זה בשביל עצמי לא בשביל להתחתן. 

היה לי משבר מהמצב..

בכיתי המון..

התפללתי המון..

התייאשתי..

ואז זה קרה..

שמעתי ממלא חברות שהתחתנו מאוחר שככה זה היה..

תפילה/זעקה אמתית מלב נשבר..

ללכת להתבודד ולזעוק לה'..

רק הוא יכול להושיע..

את כותבת להתנתק מרשימת המכולת שיצרתי עם השנים. איך בדיוק מתנתקים מדברים שחשובים לי??

איך פתאום לומר לעצמי שדברים שתמיד היו (ועדיין) חשובים לי, כבר אינם חשובים לי?

ולמה בעצם שזה יקרה מרק לומר לעצמי שזה ככה? 

דרך טיפול ודרך תפילה ודרך לימוד .ואז פשוט פרצה ממני אהבה החוצה  לאנשים. וזה כנראה היה מושך. 

צעד פרקטי אפשרי אחר הוא לתרגם את מכלול הדרישות לכדי עיסקה משתלמת
רומנטיקה בטח שאין בזה

רומנטיקה לא קונים ולא מקבלים בחנות 

קשר רגשי לא נבנה מתוך רשימת מכולת הוא נבנה כשפותחים את הלב 

הוא נבנה כשמאפשרים ורוצים. 

לנישואין יש כוח מדהים

כששני אנשים מאחדים יחד את כל הכוחות, זה הכי רומנטי שיש. 

אנשים בטוחים שרומנטיקה קורת יש מאין. או שיש או שאין. 

וזה לא נכון. 

זה או שיש או שנעשה.  

אם אין את הבסיס הזה, אז אי אפשר לפתוח את הלב.

זה מובן מאליו שקשר בונים ומשקיעים בו ולא מקבלים אותו ככה מהמדף.

אבל כדי שזה יתאפשר לבנות את הקשר, צריך שיהיה ממה.

אם גם אין את זה, אז אין מה לבנות.

זאת הטענה שאני טוען, מניסיון של הרבה מאד פגישות.

אם אני טועה - 

אז אשמח לדעת איך אפשר להיפתח ולבנות משהו גם כשאני לא מרגיש שום שייכות למי שנמצאת מולי.

אין הכוונה שצריך להתחתן עם כל אחד. 

אלא שאפשר לפתח רגש וגם 'רומנטיקה' 

גם כשאנחנו לא תמיד חושבים שזה אפשרי. 

לדוג', 

יש אנשים שמאוד חשוב להם שבת או בן הזוג שלהם יעבדו במקצוע מסוים. 

או שיהיה להם תואר אקדמי, או שהם יהיו מעדה מסויימת. 

מבחינתם זה הבסיס והם לא רואים בעיני רוחם אפשרות להתחבר רגשית עם אדם שאין לו את הנתונים הללו. 

מבחינתם לצאת עם אדם שהוא לא הנתונים שקבעתי = נישואין בלי רומנטיקה. 

וזה לא נכון! 

כי רומנטיקה לא תלויה בנתונים. 

קשר זה דבר שנבנה. בפגישות הראשונות בונים בכלל קשר ברמה מאד בסיסית. 

אמון ושייכות נבנים רק אחר כך.

עוד דבר שאצלי עזר מאד זה שנרשמתי לביה"ס לזוגיות של אוריאל ויינברג. וזה העביר אותי תהליך באמת. באישיות בהסתכלות והכל.

אני לא יודעת אם זה עדיין פעיל, אולי כן..שווה לנסות. הוא מביא תכנים עם ש"ב שצריך לשלוח. וככה אתה מתכוונן על עצמך, על הרצונות שלך וכו' וגם על האישיות שלך. כל מיני..כבר לא זוכרת...עברו חמש שנים מאז.

או שהיו פעמים לפח' בודדות ממש שכן ?

כי אם זה לא קורה לך בדר"כ, אבל היו פעמים מספר שכן הרגשת רצון,

אז זה טבעי ונורמאלי והגיוני לחלוטין.

ואם תמיד אין רצון אז צריך לעשות חושבים על כל התהליך, מה אתה מחפש, עם מי אתה נפגש וכ'..

בתחילת הדרך זה קרה יותר. היום הרבה הרבה פחות.

אולי פעם בשנתיים יש מישהי שאני ממש מתלהב להכיר.

בכל שאר הפעמים שאני יוצא, אני לא ממש מתלהב אבל נותן צ'אנס אולי משהו ישתנה.

בפועל שום דבר לא משתנה, גם אחרי כמה וכמה פגישות.

ומזה הגעתי למצב שבשנים האחרונות אני מסיק מהפגישה הראשונה שזה יהיה אותו דבר כמו בפעמים הקודמות.

נורמאלי.

וקורה להרבה הרבה.

יש כאלה שסוחבים יותר פגישות וקשרים רציניים על ריק.

לדעתי ממש חבל.

השאלה למה אתה משחזר את זה שוב ושוב.

למה אתה לא מתלהב?

מה צריך להיות שכן תתלהב?

ואם זה משהו הגיוני,

אז להיפגש עם מי שיכולה להתאים ולקוות לטוב.

מעולם לא קרה לי שמשהו שהפריע בהתחלה, אחרי כמה פגישות כבר לא הפריע.

ויש לי קילומטראז' רציני.

זה גם דבר שיכול לקרות בתהליך. 

וזה ממש קשור באופי של בן אדם. יש אנשים יותר רגשיים והם יפתחו יותר מהר ויימשכו יותר מהר ויש כאלה שכליים שזה בחיים לא יקרה להם לפני החתונה...או שזה יקרה רק אחרי הרבה מאד זמן.

ולמה אתה לא מוכן להפגש פגישה שניה?

אולי אתה ביקורתי בחיים שלך וזה משפיע בתחום הזה? (זה משפיע מאד....!)

אתה אמור להפתח אחרי שזה כבר לא מפריע, מן הסתם.

השאלה למה ומה מפריע...

לדעתי אם תלך למישהו שייעץ לך או ליווי אישי כלשהו בשידוכים זה יכול ממש לעזור.

היא לוותר על הדברים שעקרוניים וחשובים, אז זה ממש לא פרקטי.

אם פשרה זה לוותר על דברים שלא חשובים, אז זאת לא פשרה,

כי אם הם לא חשובים, אז לא מרגישים שמתפשרים כשמוותרים עליהם.

ולא מכיר משהו פרקטי אחר.
אבל בהחלט צריך ניסיון רב כדי לנהל בחוכמה ובתוצאה מוצלחת את הפשרה.

אני מבינה שיש דברים שפחות קריטיים וכו' ואולי אפשר לוותר עליהם, 

אז ניסיתי להיפתח ולהיפגש גם כשזה לא בדיוק מה שרציתי, אבל זה מלחמה שלא נגמרת ביני לבין עצמי, אז אני מנסה עוד פגישה ועוד פגישה כי בסופו של דבר החלטתי לוותר הרי על א, ב ו- ג, אבל בשורה התחתונה לא מצליחה לשחרר ולשכנע את הבפנים שלי ומחזירה תשובה שלילית, 

איך אפשר לוותר על דברים מסוימים?? לי זה כן חשוב! אבל על פניו הם לא קריטיים כשאת מספרת אותם לסביבה,  אוף!!  

למשל קשה לי עם חוזרים בתשובה, וקשה לי כשההורים גרושים.. אז כן, 'תסתכלי על הבחור ולא על הנתונים היבשים כביכול' אבל קשה לי לדמיין את החיים שלי ככה.. חשוב לי שיהיה בחור שהגיע לפחות לפחות מרקע מסורתי, חוזר בתשובה בגיל 20 + קשה לי לקבל.. 

אחרי המון זמן שחיפשתי ולא מצאתי, שאלתי חבר שלי שהתחתן "איך ידעת שזו האשה המתאימה?"

הוא אמר לי: "לא הגדרתי מה אני רוצה, אלא הגדרתי מה אני לא רוצה. כלומר: עם מה אני לא מוכן להתחתן. על כל השאר אפשר לגשר".

בגישה הזו יצאתי אחרי שבועיים עם בחורה, וכבר בפגישה הראשונה לא מצאתי משהו שאני לא רוצה.

בפגישה השנייה אמרתי לה שאני רוצה להתחתן איתה.

זה היה לפני יותר מ-23 שנים.

נשואים בזוגיות נפלאה.

תפסיקו להיות בררנים.

האמת שלקח לי הרבה זמן להתבשל עם עצמי.. ואז אולטימטום שהציבו לי... ותוך כדי שיחות עידוד עם השדכנים שהם גם יועצים וזה..

ואז צעד אדיר של קפיצה למים..!

וזה אחרי שיקול רציונלי של יתרונות מול חסרונות, ראיתי שהיתרונות עולים בהרבה על החסרונות ושעם החסרונות נוכל להתמודד ויהיה סבבה (סה"כ גם לי יש חסרונות מעצבנים...אז מה...) וגם היתה מציאת חן (אבל ממש לא התאהבות או משהו..מצידי לפחות)

מה שהרגיע אותי היה שעשיתי חשבון אמיתי והגיוני וככה שכנעתי והרגעתי את עצמי שיהיה בסדר.

לא מתחרטת על זה לעולמים.

בהצלחה!!

אה עכשיו עברתי שוב על ההודעה שלך ואתה רוצה צעדים פרקטיים:

אז-

לעשות רשימה של יתרונות (דברים טובים בבן הזוג ושטובים בעיני)

מול חסרונות (חסרון בעיני..)

ולשקול- מה יותר חשוב ממה, עם מה אוכל להתמודד ועם מה בשום אופן. זה לא משנה האורך או הכמות של יתרונות/חסרונות - זה משנה התוכן שלהם.

דבר שני- לשקול, האם יש מציאת חן, שיח משותף. בנישואים חייב שיהיה שיח, דיבור טוב. מבינים אחד את השני וזה..

דבר שלישי- לנסות להבין מה קשה לך בהחלטה או בעשיית הצעד. מציאת הבעיה היא חצי מהפיתרון..עכשיו נותר לך לבדוק איך אתה מתגבר עליה.

בהצלחה רבה

אז או שהוא מחפש משהו לא נכון..ואז הוא צריך לעשות חושבים לגמרי מחדש.

או שהוא לא יודע מה מתאים לו...בכל מקרה להמשיך באותה הדרך שהיה בה עד עכשיו- לא יעזור לו.

יש משפט חכם שאומר- שאם תמשיך ללכת באותה דרך שהלכת- תגיע תמיד לאותו מקום שאליו הגעת.

מישהו הציע בחור אחד שלא היה נשמע כזה מעניין... אבל הוא דחק בי לקבוע פגישה כמה שיותר מהר.

בהתחלה אמרתי לו שאני לא יכולה לקבוע עכשיו. הייתי מאד עמוסה ועייפה באותו שבוע, וגם הגיע הזמן שצריך לעשות גבות... אף פעם לא קבעתי פגישה במצב כזה, תמיד קודם הייתי מסדרת גבות אם עבר חודש מהפעם האחרונה שלי.

ואז אמרתי לעצמי - אני כבר כל כך רוצה להתחתן, שלא אכפת לי עכשיו מכלום... פשוט אמרתי לו, אוקיי, מחר ניפגש. - לא ביררתי עוד שום דבר. פשוט קפצתי ישר לפגישה בלי שום הכנות. 

מפה לשם הגענו לפגישה חמישית, ואני עדיין לא התלהבתי.

אבל שאלה אחת ניקרה לי בראש - האם הייתי רוצה שהאדם הזה יהיה אבא של הילדים שלי? והתשובה תמיד היתה כן.

כשהוא שאל אם ארצה להמשיך ברצינות - חשבתי רק על זה. ועניתי שכן

אבל אני חייבת לספר שהשאלה הזאת היא שהניעה אותי רק בגלל משפט שמישהי חכמה אמרה לי - היא אמרה שאני טיפוס שלא מתרגש מהר מאנשים, קשה לי להרגיש חיבור מיידי. אם אמשיך לחפש את הריגוש והפרפרים בבטן - מי יודע אם אמצא.

לקחתי את זה כביקורת בונה, אכן אני כזאת. ולכן מה שמיקד אותי היתה השאלה האם אני רואה אותו כאבי ילדי.

היום יש לנו כבר שני ילדים והוא אבא מקסים!!! תודה לבורא עולם

יש לי חברות רווקות....לא מעט לצערי.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר