יום המודעות להיפראמזיס גברדרום, משתפת מה 3> שלי...ניק חדשה

אז היינו יחד,

ושבועיים אחרי זה אני מתחילה להרגיש מוזר, בחילה דקה שאיתך כל הזמן. תולה את זה במצב לחץ בעבודה ושסוף הסטאז' מתקרב, יום אחר כך מקיאה את נשמתי בבוקר, בטח סתם ווירוס. האיש שלי אומר לעשות בדיקה, שום דבר, אני לא בהריון בכלל, וחוצמזה שעדיין לא הגיע האיחור. הולכת לסופרפארם, קונה את הבדיקה הכי אמינה, שמגלה ארבעה ימים לפני האיחור. 

מגיעה הבוקר, עושה בדיקה, מכינה אוכל, הוא מגיע ומחבק חזק חזק, אבל אני רצתי להקיא, הריח שלו נורא.

ידעתי שאני בהריון עוד לפני הבדיקה.

ככה התחיל ההריון שלנו.

אין דרך להסביר את הדבר הזה, היו ימים שהייתי מקיאה 32 פעמים ביום, ביקור בטרמ בצהריים בעקבות דם בהקאות, בערב ובלילה נסענו לעיר אחרת כי זה רק המוקד שהיה פתוח, לילות שלמים שהיינו מבלים מחוברים לנוזלים ולתרופות שנותנים לחולי סרטן. חצי ישנים חצי ערים. 

והזוגיות...

בהתחלה, היה המון כעס, חוסר הבנה, והחמות... שהיתה אומרת משפטים כמו 'תחשבי טוב זה נפשי', פסיכולוג, טיפול במוח אחד, רפלקסולוגיה, דיקור סיני, מחשבה חיובית, הכל! 'את מתכחשת להריון'..

אצלו במשפחה כולן היו מרגישות טוב, אפחת לא ידעה בחילה אחת, ומגיעה הכלה ועושה בעיות לבן המוצלח ועדין הנפש שלהם...

מספרים לאחים בשבוע 9 כי אינסיכוי להסתיר. כולם רואים, שומעים, מעדכנים שהם שומעים...

חמישה חודשים לא עשינו שבת אחת בבית.

לכל דבר יש ריח, לכל דבר!

למים, לבית, לאיש שלי, לי, לאמבטיה, לאריחים של האבטיה! לא משתמשים בבושם, קונים דאודורנט טבעי בלי ריח, בלי מרכך כביסה, כשמבשלים אני רצה לשירותים, ובורחת החוצה. 

חלישות אדירה, עייפות, בחילות בחילות בחילות בחילות בחילות בחילות. כל היום, כל הלילה, כל דקה. נסיעות סיוט, בית סיוט, זוגיות סיוט, אני סיוט, עבודה סיוט. כולם במשרד ידעו שאני מקיאה בשירותים. לא היה דרך להסתיר, ומי רצה בכלל להסתיר..

עזבתי את העבודה, בין טרמ אחד לשני ניסינו לחיות חיים נורמלים של זוג צעיר.

ניסינו. לא הלך.

ההקאות הפכו בלתי נסבלות, משבוע 18 שמירת הריון בעקבות צירים מוקדמים בגלל איבוד נוזלים. האחיות והרופאים היו החברים הכי טובים שלי.

נלחמנו בשיניים. 

זה הקאות שלא עוברות עם לימון וג'ינג'ר, זה רק עושה הקאה בטעם מגעיל. 

זה הקאות שגורמות לך לאבד את מי שאתה, את הזוגיות שנדחקת לפינה, את הבעל.. ומי חושב עליו בכלל...

מסכן שלי.

כל ההריון זה נמשך, לא נעצר לרגע.

לרגע. לא היה יום שלא הקאתי, לא היה! 

בימים של 2-3 פעמים ביום זה היה נחשב יום טוב.

עד ללידה הקאתי. וגם בלידה.

והמיילדת אומרת שזה סימן טוב כי הלידה מתקרבת... 

ויום אחרי הלידה קמתי, ואין כלום. \

חזרתי למי שאני.

 

והיום אני לא מסוגלת ללבוש את הבגדים של אז, ושום אוכל של אז, והבושם שלי ושלו והמרכך של אז מזכירים לי בחילות נוראיות אז אין סיכוי.

והכי קשה שזה נהיה שיקול בילדים הבאים שלנו, כמה, מתי, ואיך.

 

רק אל תגידו לנו שזה פסיכולוגי, ויש נשים שסובלות יותר, ותתעניינו, ותדאגו גם לאיש שלנו, אנחנו לא שם כדי לעשות את זה.

והעיקר, 

אל  תשימו בושם, זה עושה לנו בחילות

כתוב כל כך מדויק ! תודה לךמצפה לישועות
וואו ושוב וואו. מדהימה. כתיבה מעולה. ❤️מיואשת******
וואו, אין מיליםמק"ר

נגעת עמוק, כל כך!

אפשר לשאול אם עברת עוד הריון אחרי זה המתואר?

לא. מקווה שיהיה אחר... וזה גם שיקול...ניק חדשה
בעז"ה וברור שזה שיקול, זה טלטלה אדירה לביתמק"ר

ממני שלא סובלת כל ההריון ברמה הזאת, אבל בהחלט מושבתת ל-4 חודשים לפחות וקיוותי שההריון השני יהיה יותר קל, והוא לא...

 

מזדהה מאוד גם בקטע שכתבת על המשפחה של בעלך, גם אצלנו כולם במשפחה שלו עברו ועוברים הריונות בקלילות מדהימה, רק אני הכלה שמיד יודע מה עוד מעוללת לבעלה.. :-/

(ובמשפחה שלי גם אני הראשונה שבכלל סובלת מאיזשהו תסמין הריון, אף אחד לא פצה פה, רק עזרו בצורה מדהימה,  מלבד אחות אחת שלקחה אותי לשיחה וניסתה להגיד לי שאולי זה פסיכולוגי וכו', העמדתי אותה במקום באותו רגע, ומאז היא רק עוזרת..  חמודה כזאת אבל אולי ההבדל נעוץ בזה שהמשפחה שלי מכירה אותי, יודעים מי אני וכמה לא מפונקת אני ביום יום, והמשפחה של בעלי פחות מכירים אותי..)

אמאלהאמא ל6 מקסימים
איך עושים את זה?
רק לא הבנתי, זה נגמר עם תינוק בריא?
וכן, אני ממש מבינה, למרות שאצלי ב"ה זה לא ככה. ומאוד מוזר לי שאנשים חושבים שאת מדמיינת ושזה פסיכולוגי...
מזדהההריון ולידה2
רק כותבת שמזדהה מאוד.. גם אני היפראמסטית לצערי וממש הוצאת לי את המילים מהפה. בעיקר הטראומה שאחרי, זה פשוט נורא איך כל דבר מזכיר לי... והשיקול לילדים.. מי היה מאמין שאני, שתמיד אמרתי שלא אמנע ומה שהיה ייתן... והלוואי שייתן כמה שיותר.. עכשיו רצה לרבנים להתייעץ על מניעה
אמאלה ככה היו לי 2 היריונות מתוך 4ראשית אמונה
2 אחרות גם נורא.. אבל ברמה פסיכית כמו שתיארת הראשונה והואחרונה.. אני קיבלתי עירוי דם שהעבירו לי בתשיעי לפחות את הבחילות..בחיים לא סבלתי ככה פיזית..וכולם ידעו כבר בשבוע 6 שאני בהיריון... ביקשתי למות מרוב סבל... בעלי בכה מרוב שהיה לו צער עלי בחיים לא בוכה לידי גבר כזה... ועכשיו אחרי שעברתי כלכך סיוטים...הפלתי פעמיים.. והייתי עם בחילות נוראיות בהיריונןת שהעובר מת אבל לא עם הפסיכיות של אותם היריונות. ואמרתי לקב"ה שאני מצטערת על איך שדיברתי בהיריונות הקודמים. אבל זה היה כל כך מצער והסבל... הגעתי למסקנה שאני לא אשמה... זה התיקון שלי. לגיסות שלי ואחיותי עובר מעליהן.. מי בכלל יודע עד חודש חמישי שהן בהיריון? אבל אז יוצאים לי ילדים מדהימים. נשמות כל כך גבוהות. ואני מבינה למה סבלתי ככה. פעם אחרונה כולם טענו שבגלל הסבל הזה בטוח אני בהיריון עם המשיח.. חחחח בסוף יצא בת כל כך מעלפת מכל הבחינות... כל אחת ותיקונה. גם אותי שפטו. הרגשתי רע עם עצמי כאילו אני אשמה ולא מספיק עושה. למדץי לא לספור אנשים... מי מתייחס היום? שיקפצו. חחח. התבגרתי כנראה.
ואז באה איזה מישהישירקי
עם המשפט ״הריון זה לא מחלה״ ובא לך להעיף אותה מהחלון...

ואחרי הלידה המשפחה של הבעל ״עולה על הגל״ שאת סובלת ומתחילה להכנס לורידים בנושא של כמה ילדים להביא בטענה של : מסכנה את סובלת בהריונות....( כן ממש אכפת לכם!!)

( כי גם ככה הם לא רוצים שנביא הרבה כי זה הוצאות וכסף ואין רמת חיים כי כל אחד צריך סוויטה ובריכה פרטית אז שניים בחדר זה כבר מוגזם הבנת?! כאילו מישהו ביקש מהם משו...)

שימי פס ענק ואדום על כל אלו שאומרים שזה פסיכולוגי..( איך מגיעים למסקנה שזה פסיכולוגי בכלל?!?!).

והלוואי שהריון הבא ילך לך יותר בקלות

מהצד השנילמה לא123

רק בהריון האחרון היו לי מעט בחילות, את ענקית

לא הייתי שורדת את זה.אני מעולם לא הקאתי בהריון,אולי פעם אחת. ותמיד לא הבנתי איך אתן עושות את זה. ממש מעריצה אתכן,זה נראה בלתי אפשרי

לפחות מקבלים מתנה טובה בסוף

מאחלת לך הריונות קלים

ואו ואו ואופעם ראשונה

איזה סבל!!!

 

שמעתי שעין כרם היחידים שמתיחסים ללבעיה כבעיה ולא מנפנפים את האישה כמפונקת עלי אדמות.

 

רק לומרהריון ולידה2

אני הגבתי בשרשור כהימפרסטית.. רק לומר שילדתי בשערי צדק, וברגע שראו שאני עם עבר כזה הציעו לי בלידה תרופות לוריד, ככה שזה לא מדוייק, זה יכול להיות תלוי במיילדת  

חיבוק חזק חזק! את לביאה♡♡כי לעולם חסדו
את גיבורה!!אמא ל
שיו מעריצה אותך.. ואת כל מי שחווה הריון זוועתיאורוש3
הלוואי שיהיה יותר קל בהמשך
וואי, תודה ששיתפת...פיג'מה
מנסה גם לשתף קצת... מהלב באמת...
חודש אחרי החתונה. אנחנו מאושרים, כיף לנו וטוב... עוברים שבועיים מהמחזור האחרון, ופתאום יש לי טיפה דם על הנייר (מאז למדתי לספור, לא להסתכל וכו'). אני מתקשרת לנשמת, בעלי מתקשר גם לרב. שניהם אומרים - כנראה דימום השתרשות. מההה? לזה לא ציפינו... קונה בדיקה בדרך ללימודים, מחליטה שאני בודקת רק בבית... כל היום במתח, ובבית, 5 דק' לפני שבעלי חוזר מהתפילה (בכוונה... רציתי שנראה יחד) אני עושה את הבדיקה. מגיע, מתרגש, מסתכלים, 2פסים!! זה אמיתי!! וואו!!! לא ציפינו לזה כ''כ מהר... מתרגשים בטירוף, חולמים חלומות... תוך שבוע-שבועיים זה התחיל. בלי שום הכנה מוקדמת, וללא קשר גנטי... הקאות ובחילות עד בלי די... לא יכולה להריח אוכל, תנור דולק, סיר עם פסטה על הגז, לאכול בשרי היה מעל ומעבר, ובכל פעם שניסיתי בכל זאת לבשל בשרי - הקאתי את חיי... הריח של בעלי הטרי והיקר היה מעל ומעבר, וכל מגע הכי קטן עם כל אדם בעולם,. ובטח שעם בעלי, היה מעלה לי תוך רגע מלא קיא... אפילו אם זה לתת יד. אפילו אם זו חברה שחיבקה אותי או שמה יד על הכתף... אפילו כיפ מהתלמידים שלי... הכל הכל... ובאוטובוס, אנשים מריחים כ''כ, שלא תדעו... וזה לפני שהם פותחים את הבמבה או הפלאפל הריחני שלהם.. כל שבוע קראהו באינטרנט על התפתחות העובר ועל השינויים אצלי. היה כתוב שם שבחילות והקאות זה דבר שבשגרה בהתחלה. טוב,. אם ככה, מה נעשה? נחכה שתעבור ההתחלה... וואי, כמה שחיכיתי וחיכינו... 10 חודשים מאז שהכרנו ועד לחתונה, זוג דוס שממש הקפיד לשמור נגיעה, ופתאום, חודש וקצת אחרי החתונה - כל מגע הכי קטן והכי פשוט מקפיץ אותי לאסלה או הכיור הקרובים.. וככה עוברים להם הימים, השבועות לאט לאט מתקדמים לעבר סוף השליש הראשון, החודשים מתקדמים, והנה - הגענו!!! לא עבר. כלום. די החמיר האמת. והרופא אומר - עוד שבוע אולי, ניתן עוד שבועיים... כלום. נאדה.. ואני אומרת לעצמי, די, כולן עוברות את זה, גם את יכולה, זה עוד יום-יומיים נגמר ואז אפשר יהיה להתחיל לחיות, ביחד, ולהנות מהיצירה המושלמת שבתוכי... מתישהו החלטתי שאני רוצה לנסות טיפול תרופתי... ניסיתי פראמין, לא השפיע בעליל .. (דיקלקטין לא ניסיתי בשל עניין ביוקרטי לחלוטין, לא רוצה להיכנס לזה.) הסמסטר מתחיל בלימודים, יש לי חןבת נוכחות בקורסים.. אין ברירה! קמה שעה לפני שצריכה לצאת. צריך לרוץ להקיא. לשטוף פנים, לשבת לנוח. להתלבש, להקיא, לנוח. לצחצח שיניים היה החלק הכי קשה בבוקר. כשמצחצחים שיניים רפלקס ההקאה עובד נהדר... ואיזה באסה זה שאחרי הקאה מה שהכי רוצים זה פה נקי - אבל היי, צחצוח שיניים מעורר הקאה... (טיפ משיננית - אחרי הקאה לשטוף במים. רק כעבור שעה מותר לצחצח שיניים. זה כדי להגן על השיניים מהחומציות של הקיבה.) באוטובוס הייתי יושבת ליד הפח האחורי. מקיאה לי את חיי (היו סיבובים קבועים להקאות) לתוך שקית, טישו-שניים, ולפח. וחוזר חלילה.. ללימודים הייתי מגיעה מרוקנת מכוח (הידעתן שלהקיא זה מעייף כ''כ??), צריכה ללמוד, לתפקד, לסכם... חוזרת הביתה, הנסיעה חזור לא משו. מה עושה אישה סטודנטית כשחוזרת הביתה? יש הרבה משימות, גם לימודיות, גם בבית, גם להשקיע בזוגיות, להתקלח... נראלכן שיש לי כוח או מסןגלות לרבע מזה? אבל מה נעשה? החיים ממשיכים, צריך לעמוד בקצב... מזל שבעלי היה בישיבה, וקיבל ארוחה חמה, מבושלת עם חלבונים... אני לא הייתי מסוגלת להגיע לרף כזה או נמוך ממנו... בחודש שישי הרופא החליט שהגעתי למצב שמצריך זופרן. כן כן, תרופה של מטופלי כימו, שעולה הון... הייתי לוקחת את הכדור מיד שקמה (,טוב, אחרי ההקאה של הבוקר), ואז מחכה שעה שבה אסור לי להקיא, כי אז זה מסובך לקחת שוב את הכדור... שעה של סבל, של נשיכת שפתיים ואצבעות, של ניסיונות מתמידים להירגע ולהעביר את הזמן איכשהו... מסכן מי שהיה לידי באותה השעה... אמא שלי לא הייתה מסוגלת לראות אותי ככה.. כמה כוחות נפש בעלי היה צריך.... אחרי השעה - כמו קסם, אין הקאות (לרוב). כן יש בחילות, אבל ברמה הגיונית, שיותר מאפשרת תפקוד... ב''ה שמצאתי את התרופה הזו (וב''ה שלא ידעתי כמה היא יכולה להיות מסוכנת לעובר, כי אז לא הייתי מסכימה לקחת אותה ..)
ללידה הגעתי מצויידת עם שקיות, והקאתי כ''כ במיומנות, שאפילו המיילדצ שהייתה בסביבה לא שמה לב שהקאתי... התרגלתי לעשות את זה נקי (אחרי שמקיאים ברכבת, באוטובוס, ברחוב, בטרמפ וכו' כבר אין ברירה אלא להתרגל).. הפלא ופלא, נולדה לי נסיכה מהממת ו- זהו!!! הפסקת אש!!! נגמר, פשוט נעלם כלא היה...

אז לכתוב על ההיריון הנוכחי עוד קצת קשה לי, אני עדיין בתוך החוויה הזו, הלא פשוטה, אבל הפעם נכנסתי לזה בידיעה. במודעות. עם בעל שמבין מה הולך לקרות לאשתו, ומוכן לעזור בכל רגע (כמו בהיריון הקודם). נכנסתי מודעת לתרופות, לזה שלא לא בדימיון שלי, שזה לא כמו רוב הנשים, שאני לא מפונקת או רוצה למשוך צומי. לא. יש לי היפרמאזיס גרבידרום (הקאות יתר בהיריון) עם כל הנלווה לזה.

ואם את, ששרדת עד לפה מרגישה ככה, או מכירה מישהי שמרגישה ככה, אז שתדעי - יש לזה שם, יש לזה טיפול שיכול לעזור, יש הכוונה, יש תמיכה. והכי חשוב - זה לקבל תמיכה, הבנה והכלה מהמשפחה והסביבה הקרובה ולמצוא רופא שלא מתכחש לתופעה..
(ובלי לחץ, כן? זה קורה רק ל2% מהנשים, ולרוב זה גנטי...)
היו לילמה לא123

ממש דמעות כשקראתי אותך

הריון קל קל וידיים מלאות

גיבורה אחת, אין לי איך להגדיר את זה אחרתמק"ר
איך למען ה' המשכת ללכת ללימודים ולתפקד כאילו כרגיל?
זה הקטע, שזה רק כאילו...פיג'מה
בלימודים זה המון עזרה ותמיכה מחברות (שעד היום מפחדות להיות בהיריון בגללי...) ובבית זה בזכות בעלי היקר והמדהים... שזה נפל עליו בדיוק כמו שזה נפל עלי..
לגמרי, תודי לה' כל יום שאת בסביבה תומכתמק"ר
תכלס כשאני חושבת על זה, לא מובן מאליו בכלל איך שבעלי רגיש ותומך בצורה מעוררת התפעלות. כי כל הרקע והידע שלו על הריונות מסתכמים בזה שיש בטן ואז יולדים
כל מי שראה סביבו עברה את ההריונות שלה בקלות ממש... ואז הגעתי אני והוא לא פקפק לרגע.
וגם אנחנו היינו דקה וחצי אחרי החתונה (הקלטתי מיד להריון שנפל בחודש שני שגם בו מהרגע שלפני הראשון הייתי עם בחילות והקאות וכל הטוב הזה ואחכ עוד שלושה חודשים ואז שוב הריון ב'ה)
לגמרי לגמרי לגמריפיג'מה
ומודה לה' על הבעל המדהים שלי שמדוייק כ''כ בשבילי... ובאמת שבהיריון הראשון היה לנו תהליך שעברנו, זה לא היה כזה חלק כמו אצלכם... אבל ב''ה עברנו תהליך טוב ובריא..
וואו ממש צמרמורת משתיכן...אמאשוני
מדהימות. פשוט מדהימות איזה מסירות!!

לגבי זופרן- התייעצת עם רופא בכיר? אני שואלת כי יש לי חברה שגם לה חלק מהרופאים אמרו שזה מסוכן לעובר, אבל אח"כ גם שני רופאים בכירים על סמך הנתונים שלה קבעו שזה בסדר גמור לקחת וזה שאומרים שזה לא טוב זה תלוי בנתונים של כל אשה.

אז אולי שווה להתייעץ עם רופא בכיר (אפילו פרטי) לברר אם את כן יכולה לקחת...
בהיריון הזהפיג'מה
כשחזרתי לרופא עם ההקאות והבחילות שהדילקלטין לא עוזר ולא משפיע, אלא רק יש לי תופעות לוואי ממנו, הוא הציע לי זופרן. אמרתי לו שאני מפחדת מזה, לא רוצה ח''ו לגרום נזק לעובר שלי, והוא בעצמו שיכנע אותי שממש לא כדאי... אז הוא אמר לי שזו לגמרי החלטה שלי, ושיש לו 2 נכדים מתוקים שהאמא שלהם לקחה חצי היריון זופרן... הוא אמר שאין מספיק מחקר על התרופה הזו על נשים בהיריון, ושהרבה בגלל זה, ןגם בגלל מחקרים לא כ'כ חיוביים, מפחדים ממנו..
לגבי זופרן,אין הוכחה מדעית לכאן או לכאן, וזה שווה נסיוןניק חדשה
כי הקאות מרובות בהכרח מסוכנות מאשר זופרן שבספק
וואו! איזה מטורף.. את גיבורה אמיתיתאמון מחדש
מסוג הסיפורים שנותנים לי לראות את היתרון
בזה שלקח לי זמן להיקלט מהחתונה 😯
ממש קשה לבנות זוגיות כשאת לא את, כל כך שמחתי לקרוא שעברתם את זה ונשמע שיש לכם זוגיות טובה
מדהימה.לפניו ברננה!
מעריצה אותך!!
גיבורה אמיתית.
מאחלת לך שההריון הזה יהיה בבריאות, ולכולכן שימצאו פתרון שיציל את המצב...

כתבת בצורה כל כך ממחישה. כמה כוחות יש לך!!אמון מחדש
איזו גיבורה!!לפניו ברננה!
כתבת נוגע ללב ותיארת באופן מעורר הזדהות...
היו לי דמעות בעיניים כשקראתי.

ואו, כמה שהחברה ובמיוחד המשפחה צריכה להיזהר מלשפוט...
לעניין השפיטהלמה לא123

אנחנו באמת ממהרים לשפוט כל מצב

פשוט צריך להעלות את הנושא למודעות

זו מטרת היום הזה, וזו המטרה של הכתיבה שליפיג'מה
אם הייתי יודעת שיש דבר כזה בתחילת ההיריון הראשון, נראלי שההיריון שלי והחוויה ממנו היו אחרים לגמרי.. רק עכשיו חמי מתחיל להשתכנע שזה אמיתי, ולאט לאט אמא שלי גם מבינה ומפנימה...
תראילמה לא123

פה בפורום קראתי על זה מעט

התכוונתי מודעות במרחב הציבורי

בעיתונות וכאלה

דווקא היתה על זה כתבה ב"בתוך המשפחה" לפני כמה חודשים.

גם הנסיכה מאנגליה העלתה את זה לסדר היום

למיטב הבנתי בזכות הנסיכה מאנגליהחדשה ישנה
ההיפראמזיס קיבל' אישור' שיש דבר כזה.
כלומר, עד אז התייחסו לנשים כאלו כאל מפונקות, ואז כשזה קרה לנסיכה התחילו לחקור את העניין יותר ברצינות וגילו שזה אכן קושי אמיתי ולא פסיכולוגי/ פינוק יתר...
בהחלט ככהפיג'מה
היום ניסו להפיץ את זה בכל מיני מדיות שונות...פיג'מה
תודה ששיתפת.הנורמלית האחרונה
וואאאייייי אני בהלם שעברת את זהליאן
פעם ראשונה ששומעת על זה.... חיבוק ענק!
אין לי כוחות לפרט על עצמיטארקו
רק מספרת שאני מזדהה מאוד.

ושכ"כ חשוב לשים את זה במודעות!!!!
גיבורות ואלופות כל מי שעברה את זה!!מאמינה ומחכה
אין לי מילים להביע את הערכתי לבנות שעברו הריון עם היפרמזיס.. ישלי חברה מאד מאד טובה שזה היה לה והייתי בערך החברה היחידה שהיא שיתפה אותה קצת.. באמת ניסיון מטורף..
מעריצה אתכן, אתן גיבורות. פעם אחת בשבוע 10 שקלו לתת לי אבחנה של היפרמזיס וחשבתי שהשמיים נופלים עלי בערך..
חיבוק ענקקק
והיתה נקודת אור משמחת, לא עליתי במשקל רק ירדתי...ניק חדשהאחרונה
ובברית לבשתי בגד של השבע ברכות
כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

יפה הבנתי,דיאט ספרייט

התנהלות בריאה וחכמה.

אנסה לאמץ

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופהאחרונה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידהאחרונה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אני עוד שניה מביאה לך סטירהשאלה גנים

נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!

כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?

זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,

נחת, הכלה ושחרור

באמת!

אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר

פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר

כדי שהוא באמת ילך לישון...

(בן 10)

תיכנסו בי חופשי

אוכלת את הלב מאז שזה קרה...

אני כותבת לך שזה לא נוראדיאט ספרייט

כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).

לא יודעת אם עזרתי.

ברור שעזרת, זה תמיד מנחם לדעת ❤️שאלה גנים

אוף באסה שזה קורהעל הנס

אבל זה נורמלי לגמרי.

ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.

נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.

אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.

וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶

גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....

תודה על התגובה ❤️ וחיבוק גם לך 😉שאלה גנים

אין לי ניסיון בזהרקאני

כי הילדים שלי עדיין קטנים

אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר

שאמא מגיעה לקצה

אני חושבת שאפשר להתנצל

ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה

"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?

אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה

אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת

אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"

משהו בסגנון

צודקת לגמרי, אני צריכה לדבר איתו על זהשאלה גנים

תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)

בתקשורת מקרבתאמאשוני

יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,

וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.

כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.

נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,

אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)

המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.

מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.

כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.

את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.

לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️

ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.

תודה, אני אוהבת שאת כותבת על זהשאלה גנים

למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)

יש לך המלצה ספציפית איפה אפשר ללמוד את זה?טרכיאדה

יש קורסים חינמיים?

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקוריאמאשוני

אבל הוא לא בדגש של הורות.

דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,

זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.

מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,

כל אחת אחראית על הצד שלה,

מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")

וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)

יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.

יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.

לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.

🙏שאלה גניםאחרונה

האישוoo

הוא לא המקרה הספציפי

אלא המחשבה שזה פתרון למשהו

לאיים בסטירה/ אולי גם לתת

אם יודעים שזה לא פתרון

גם בזמני מצוקה וחוסר אונים

לא חושבים ככה ולא מדברים ככה

אם את רוצה שזה לא יקרה שוב

את צריכה לשנות אמונה

ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר

זה לא יצוץ כאופציה לאמירה

תודה! את צודקת לגמרישאלה גנים

למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות

(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)

אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈

זה גרוע, אבל לפעמים קורא לי גםטארקו

אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"

ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף

וואלה זה אנושי לאבד את זה

האם זה סבבה? ממש ממש לא

אבל זה קורא.

תודה רבה, מעודד לשמוע ❤️שאלה גנים

לא נעיםשנהב

להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.

אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.

להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.

צודקת לגמרי! צריכה לדבר איתו באמתשאלה גנים

אני בזמנים כאלו לפעמים אומרת לילד מה אניפרח חדש

מרגישה

שאני עצמי כבר עייפה

וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות

עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת

זה נכון לגמרי - הבעיה שעשיתי את זה!!שאלה גנים

זה בדיוק העניין,

הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי

דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות

מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...

הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'

והוא המשיך לשחק כאילו כלום...

ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪

אז קודם כל זה מצויין כי בטאת את הרגשות שלךפרח חדש

והוא מבין מה הוביל אותך לזה

פעם אחרת

מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?

ולא להשכיב אותו לישון?שאלה גנים

אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.

והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)

קראתי בספרים של לייף סנטריראת גאולה

שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.

להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.

מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.

אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.

וואלה צודקת, זה נשמע טוב, שומרת לי ❤️שאלה גנים

זה תמיד ככה אחרי הכלה מוגזמתל666

כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.

בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.

וואי אמאל'ה זה כזה נכון!!! קשה למצוא את הגבול...שאלה גנים

שזה לא נוראבשורות משמחות

וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות

זו עבודת המידות הרמב"ם

עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך

להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..

אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.

זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.

תודה רבה 🥰שאלה גנים

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקוריתאחרונה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

תודה!מתואמת

מכיוון שבארץ מלטונין הוא במרשם רופא, אנחנו לא ניתן את זה בלי אישור מרופא. (לילדה האחרת שהזכרתי בשרשור כאן אנחנו מתכוונים לתת מלטונין, אחרי שקיבלנו אישור מרופא)

אם המצב לא ישתפר בקרוב אז נפנה לרופא לקבלת עצה, ואולי נעלה את הרעיון של מלטונין.

תודה רבה על החיזוקים!

בהמשך לשרשור השכבות, הילד לא אוכל בא. ערבטוט

אני יושבת לידו בארוחה, משדלת לאכול. לא תמיד בהצלחה.

ברגע שנכנסים למיטה מתחיל לבכות שהוא רעב מאוד.

אני נוטה להגיד לו שהיה זמן של ארוחה, ואם הוא רעב שיחכה לבוקר. אבל תוהה אולי זאת טעות והוא עוד לא בגיל של הסקת מסקנות.

הוא בן 4, ילד נבון.

מה אומרות

בעיני תגובה מעולהמקקה

גם אני עושה בדיוק כך. וגם בזמן האוכל מזכירה שאחר כך המטבח סגור

יש לו מסוגלות להביןהגלה

מצד שני אין ספק שקשה לשים את הגבול הזה

לבן שלי סביב הגיל הזה גם היה קטע קבוע של להזיכר בהשכבה שהוא רעב

בהתחלה אפשרתי

וברגע שזה נהיה קבוע

הייתי מטרימה לו כבר בארוחת ערב

אתה בטוח שבע?

אתה זוכר שאחרי המקלחת וצחצוח שיניים אנחנו לא אוכלים?

אם אחרי המקלחת וצחצוח שיניים נזכר שהוא רעב אני מזכירה לו שמי שהתקלח וצחצח שיניים לא אוכל ובבוקר הוא יוכל לאכול

ברגע שהתמדתי בעקביות גם עם התזכורת בארוחה וגם עם הגבול אחרי המקלחת לאט לאט זה הפסיק

תודה, חיזקתן שפועלת נכוןטוט

לי כשיהיה לי כח היתי מאפשרת משהו בריא ולא הכי טעיםאונמר

היו מבקשים במיטה, אני אומרת מי שרעב ממש אפשר גזר מקלות.

אם הוא ממש רעב הוא יקח, וזה לא מלכלך ומרגיך לאכול ירקות ויש פה יתרונות על החסרונות.

למיטה הבאתי לו. אכל סיים כל טוב.

היום גם זה לא כי הם כן יותר מצליחים להתרכז בארוחה לאכול יפה.

אבל אומרת את זה רק מהמקום שלך כאמור שתרגישי אם נכון לך...

כשזה היה קורה אצלנורק לרגע9

אני מרשה פרי או ירק במיטה. משהו לא מלכלך כמו תפוח או מלפפון.

אני לא רוצה למנוע מילד רעב לאכול, מצד שני באמת הם צריכים ללמוד שיש את הזמן של האוכל ואחכ אי אפשר, אז מבחינתי זה מעביר את המסר.

באמת זה עובר להם מאוד מהר אחרי פעם-פעמיים כאלה.

^^^ לא למנוע לגמרי אוכליערת דבש

אצלנו מי שרעב אחרי הארוחה יכול לאכול לחםהריון ולידה

בלי כלום.

לא מונעת אוכל ולא פותחת מטבח ולא מביאה אוכל שמעודד להמשיך בהתנהלות.

בארוחת ערב מזכירה - שבעת? אחר כך יש רק לחם בלי כלום

תגובה קצת אחרתטארקו

מתי אתם אוכלים ארוחת ערב וכמה זמן לוקח מאז עד שהוא הולך לישון(ונזכר שהוא רעב)?

בכללי אני חושבת שאת פועלת נכון. הייתי מאפשרת אולי משהו כמו מלפפון או לחם בלי כלום אבל ממש לא לפתוח מחדש ארוחה

אבל אם קבוע הוא לא רעב בארוחת ערב ןכן אחכ, הייתי עושה קצת חושבים, אולי ארוחת ערב יוצאת קצת מוקדמת לו ביחס לארוחה הקודמת שלו, והוא באמת עדיין לא רעב שם(נניח אם הוא בצהרון לפעמים אוכלים פרי לקראת 4)

ואחרי שעה+ ומקלחת והכל הוא כן רעב

ןאז אולי כדאי לשקול לאחר לו קבוע את זמן הארוחה, להחליף עם מקלחת או משו דומה..

אני מאפשרת אם אומרים שרעביםשקדי מרק

תפוח או מלפפון.

אצל הקטנה נהיה התניה כזאת כשנכנסת למיטה מבקשת לאכול אז כבר לא בטוחה שזה מוצלח איתה..

אצלי בגיל הזה גםילד בכור

היא פשוט רעבה יותר מאוחר

אז קודם מקלחת ואז ארוחת ערב

מי שרעב כשנכנסו למיטה יודע שאפשר מלפפון או תפוח

שאז זה לא נורא מבחינת צחצוח שיניים וכן משביע רעב קטן ולא פותחים עכשיו ארוחה

הם אוכלים את זה במיטה

הבן שלי בן 6 יותר עושה את זה עוד מאז שהיה קטן.. כשהוא מבקש אני יודעת שזה באמת מרעב ולפעמים הוא אוכל גם 3 מלפפונים ונרדם תוך שנייה

התבלבלתי.רק אמונההה

מאפשרת חתיכת תפוח או מלפפון. מביאה למיטהמנגואית

אני קוראת תגובות ורואה שאני לא מיוחדת ;)מנגואית

לגמרי נכון!מתיכון ועד מעון

זה בהחלט גיל שהוא יכול להבין סיבה ותוצאה.

הייתי מזכירה בזמן הארוחה שכשיורדים מהשולחן האוכל נגמר ולא יקבל יותר, אז שירד רק שהוא בטוח שהוא שבע

מאפשרת לחם עם ממרח לא מתוקחרותאחרונה

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

39. כבד וקשוח!מסע של החיים

אני בשבוע 32השם שלי

מרגישה בסדר

37אהבה.

מצד אחד בשלב שמחכה כבר

מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה

הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)

יא גם אני🥳 37+?הרמה

שבוע 7חושבת בקופסא

הריון ראשון ברוך ה'.

בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.

מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...

מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.

13שאלה גנים

חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות

אבל עדיין לא 🙄

שבוע 4 פלוס 5אנונימית בהו"ל

אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)

בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...

חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות

שבוע 32דיאן ד.

ב"ה מרגישה מצוין

שבוע 25אםאני

בחדר לידה🙄

כבר יומיים,

שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר

אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר

אני בהלם לגמרי,

ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!

לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…

סליחה אם הלחצתי🫣

וואו לא פשוטראשונית

הרבה כוחות! ♥️

וואורקאני

מתפללות עלייך

תעדכני💕

מצטערת לשמוע ושולחת חיבוק גדול!!!!אמהלה

חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה

וואו🙏🙏 הלוואי ויצליחו לעצור את ההתפתחות🙏הרמה

וואי חשבתי עלייךשמ"פ

מתפללת עלייך ועל העובר

בשורות טובות !

בע"ה שהכל יסתדר בשלום!באתי מפעם

איך זה קרה? מה הרגשת?

יקרה הייתי בדיוק במצבך לפני שלושה חודשיםתותית11

מבינה אותך אחד לאחד!

הייתי שלושה ימים בחדר לידה

ואח"כ באשפוז ארוך

וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן

אז תדעי שניסים יכולים לקרות

מתפללת עבורך

שתבשרי טוב מיום ליום!

שולחת הרבה כוחות

12מבורכת

ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר

22באתי מפעם

ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,

עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄

צרבות,

מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.

תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.

התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️

40בת מלך =)

חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;

מרגישה מעולה

שבוע 10מטילדה

בעיקר עייפה ברמות קשות

ומחכה כבר לספרררר חחח

אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם

שבוע 36שוב חוזר הניגוןאחרונה

עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..