יום המודעות להיפראמזיס גברדרום, משתפת מה 3> שלי...ניק חדשה

אז היינו יחד,

ושבועיים אחרי זה אני מתחילה להרגיש מוזר, בחילה דקה שאיתך כל הזמן. תולה את זה במצב לחץ בעבודה ושסוף הסטאז' מתקרב, יום אחר כך מקיאה את נשמתי בבוקר, בטח סתם ווירוס. האיש שלי אומר לעשות בדיקה, שום דבר, אני לא בהריון בכלל, וחוצמזה שעדיין לא הגיע האיחור. הולכת לסופרפארם, קונה את הבדיקה הכי אמינה, שמגלה ארבעה ימים לפני האיחור. 

מגיעה הבוקר, עושה בדיקה, מכינה אוכל, הוא מגיע ומחבק חזק חזק, אבל אני רצתי להקיא, הריח שלו נורא.

ידעתי שאני בהריון עוד לפני הבדיקה.

ככה התחיל ההריון שלנו.

אין דרך להסביר את הדבר הזה, היו ימים שהייתי מקיאה 32 פעמים ביום, ביקור בטרמ בצהריים בעקבות דם בהקאות, בערב ובלילה נסענו לעיר אחרת כי זה רק המוקד שהיה פתוח, לילות שלמים שהיינו מבלים מחוברים לנוזלים ולתרופות שנותנים לחולי סרטן. חצי ישנים חצי ערים. 

והזוגיות...

בהתחלה, היה המון כעס, חוסר הבנה, והחמות... שהיתה אומרת משפטים כמו 'תחשבי טוב זה נפשי', פסיכולוג, טיפול במוח אחד, רפלקסולוגיה, דיקור סיני, מחשבה חיובית, הכל! 'את מתכחשת להריון'..

אצלו במשפחה כולן היו מרגישות טוב, אפחת לא ידעה בחילה אחת, ומגיעה הכלה ועושה בעיות לבן המוצלח ועדין הנפש שלהם...

מספרים לאחים בשבוע 9 כי אינסיכוי להסתיר. כולם רואים, שומעים, מעדכנים שהם שומעים...

חמישה חודשים לא עשינו שבת אחת בבית.

לכל דבר יש ריח, לכל דבר!

למים, לבית, לאיש שלי, לי, לאמבטיה, לאריחים של האבטיה! לא משתמשים בבושם, קונים דאודורנט טבעי בלי ריח, בלי מרכך כביסה, כשמבשלים אני רצה לשירותים, ובורחת החוצה. 

חלישות אדירה, עייפות, בחילות בחילות בחילות בחילות בחילות בחילות. כל היום, כל הלילה, כל דקה. נסיעות סיוט, בית סיוט, זוגיות סיוט, אני סיוט, עבודה סיוט. כולם במשרד ידעו שאני מקיאה בשירותים. לא היה דרך להסתיר, ומי רצה בכלל להסתיר..

עזבתי את העבודה, בין טרמ אחד לשני ניסינו לחיות חיים נורמלים של זוג צעיר.

ניסינו. לא הלך.

ההקאות הפכו בלתי נסבלות, משבוע 18 שמירת הריון בעקבות צירים מוקדמים בגלל איבוד נוזלים. האחיות והרופאים היו החברים הכי טובים שלי.

נלחמנו בשיניים. 

זה הקאות שלא עוברות עם לימון וג'ינג'ר, זה רק עושה הקאה בטעם מגעיל. 

זה הקאות שגורמות לך לאבד את מי שאתה, את הזוגיות שנדחקת לפינה, את הבעל.. ומי חושב עליו בכלל...

מסכן שלי.

כל ההריון זה נמשך, לא נעצר לרגע.

לרגע. לא היה יום שלא הקאתי, לא היה! 

בימים של 2-3 פעמים ביום זה היה נחשב יום טוב.

עד ללידה הקאתי. וגם בלידה.

והמיילדת אומרת שזה סימן טוב כי הלידה מתקרבת... 

ויום אחרי הלידה קמתי, ואין כלום. \

חזרתי למי שאני.

 

והיום אני לא מסוגלת ללבוש את הבגדים של אז, ושום אוכל של אז, והבושם שלי ושלו והמרכך של אז מזכירים לי בחילות נוראיות אז אין סיכוי.

והכי קשה שזה נהיה שיקול בילדים הבאים שלנו, כמה, מתי, ואיך.

 

רק אל תגידו לנו שזה פסיכולוגי, ויש נשים שסובלות יותר, ותתעניינו, ותדאגו גם לאיש שלנו, אנחנו לא שם כדי לעשות את זה.

והעיקר, 

אל  תשימו בושם, זה עושה לנו בחילות

כתוב כל כך מדויק ! תודה לךמצפה לישועות
וואו ושוב וואו. מדהימה. כתיבה מעולה. ❤️מיואשת******
וואו, אין מיליםמק"ר

נגעת עמוק, כל כך!

אפשר לשאול אם עברת עוד הריון אחרי זה המתואר?

לא. מקווה שיהיה אחר... וזה גם שיקול...ניק חדשה
בעז"ה וברור שזה שיקול, זה טלטלה אדירה לביתמק"ר

ממני שלא סובלת כל ההריון ברמה הזאת, אבל בהחלט מושבתת ל-4 חודשים לפחות וקיוותי שההריון השני יהיה יותר קל, והוא לא...

 

מזדהה מאוד גם בקטע שכתבת על המשפחה של בעלך, גם אצלנו כולם במשפחה שלו עברו ועוברים הריונות בקלילות מדהימה, רק אני הכלה שמיד יודע מה עוד מעוללת לבעלה.. :-/

(ובמשפחה שלי גם אני הראשונה שבכלל סובלת מאיזשהו תסמין הריון, אף אחד לא פצה פה, רק עזרו בצורה מדהימה,  מלבד אחות אחת שלקחה אותי לשיחה וניסתה להגיד לי שאולי זה פסיכולוגי וכו', העמדתי אותה במקום באותו רגע, ומאז היא רק עוזרת..  חמודה כזאת אבל אולי ההבדל נעוץ בזה שהמשפחה שלי מכירה אותי, יודעים מי אני וכמה לא מפונקת אני ביום יום, והמשפחה של בעלי פחות מכירים אותי..)

אמאלהאמא ל6 מקסימים
איך עושים את זה?
רק לא הבנתי, זה נגמר עם תינוק בריא?
וכן, אני ממש מבינה, למרות שאצלי ב"ה זה לא ככה. ומאוד מוזר לי שאנשים חושבים שאת מדמיינת ושזה פסיכולוגי...
מזדהההריון ולידה2
רק כותבת שמזדהה מאוד.. גם אני היפראמסטית לצערי וממש הוצאת לי את המילים מהפה. בעיקר הטראומה שאחרי, זה פשוט נורא איך כל דבר מזכיר לי... והשיקול לילדים.. מי היה מאמין שאני, שתמיד אמרתי שלא אמנע ומה שהיה ייתן... והלוואי שייתן כמה שיותר.. עכשיו רצה לרבנים להתייעץ על מניעה
אמאלה ככה היו לי 2 היריונות מתוך 4ראשית אמונה
2 אחרות גם נורא.. אבל ברמה פסיכית כמו שתיארת הראשונה והואחרונה.. אני קיבלתי עירוי דם שהעבירו לי בתשיעי לפחות את הבחילות..בחיים לא סבלתי ככה פיזית..וכולם ידעו כבר בשבוע 6 שאני בהיריון... ביקשתי למות מרוב סבל... בעלי בכה מרוב שהיה לו צער עלי בחיים לא בוכה לידי גבר כזה... ועכשיו אחרי שעברתי כלכך סיוטים...הפלתי פעמיים.. והייתי עם בחילות נוראיות בהיריונןת שהעובר מת אבל לא עם הפסיכיות של אותם היריונות. ואמרתי לקב"ה שאני מצטערת על איך שדיברתי בהיריונות הקודמים. אבל זה היה כל כך מצער והסבל... הגעתי למסקנה שאני לא אשמה... זה התיקון שלי. לגיסות שלי ואחיותי עובר מעליהן.. מי בכלל יודע עד חודש חמישי שהן בהיריון? אבל אז יוצאים לי ילדים מדהימים. נשמות כל כך גבוהות. ואני מבינה למה סבלתי ככה. פעם אחרונה כולם טענו שבגלל הסבל הזה בטוח אני בהיריון עם המשיח.. חחחח בסוף יצא בת כל כך מעלפת מכל הבחינות... כל אחת ותיקונה. גם אותי שפטו. הרגשתי רע עם עצמי כאילו אני אשמה ולא מספיק עושה. למדץי לא לספור אנשים... מי מתייחס היום? שיקפצו. חחח. התבגרתי כנראה.
ואז באה איזה מישהישירקי
עם המשפט ״הריון זה לא מחלה״ ובא לך להעיף אותה מהחלון...

ואחרי הלידה המשפחה של הבעל ״עולה על הגל״ שאת סובלת ומתחילה להכנס לורידים בנושא של כמה ילדים להביא בטענה של : מסכנה את סובלת בהריונות....( כן ממש אכפת לכם!!)

( כי גם ככה הם לא רוצים שנביא הרבה כי זה הוצאות וכסף ואין רמת חיים כי כל אחד צריך סוויטה ובריכה פרטית אז שניים בחדר זה כבר מוגזם הבנת?! כאילו מישהו ביקש מהם משו...)

שימי פס ענק ואדום על כל אלו שאומרים שזה פסיכולוגי..( איך מגיעים למסקנה שזה פסיכולוגי בכלל?!?!).

והלוואי שהריון הבא ילך לך יותר בקלות

מהצד השנילמה לא123

רק בהריון האחרון היו לי מעט בחילות, את ענקית

לא הייתי שורדת את זה.אני מעולם לא הקאתי בהריון,אולי פעם אחת. ותמיד לא הבנתי איך אתן עושות את זה. ממש מעריצה אתכן,זה נראה בלתי אפשרי

לפחות מקבלים מתנה טובה בסוף

מאחלת לך הריונות קלים

ואו ואו ואופעם ראשונה

איזה סבל!!!

 

שמעתי שעין כרם היחידים שמתיחסים ללבעיה כבעיה ולא מנפנפים את האישה כמפונקת עלי אדמות.

 

רק לומרהריון ולידה2

אני הגבתי בשרשור כהימפרסטית.. רק לומר שילדתי בשערי צדק, וברגע שראו שאני עם עבר כזה הציעו לי בלידה תרופות לוריד, ככה שזה לא מדוייק, זה יכול להיות תלוי במיילדת  

חיבוק חזק חזק! את לביאה♡♡כי לעולם חסדו
את גיבורה!!אמא ל
שיו מעריצה אותך.. ואת כל מי שחווה הריון זוועתיאורוש3
הלוואי שיהיה יותר קל בהמשך
וואי, תודה ששיתפת...פיג'מה
מנסה גם לשתף קצת... מהלב באמת...
חודש אחרי החתונה. אנחנו מאושרים, כיף לנו וטוב... עוברים שבועיים מהמחזור האחרון, ופתאום יש לי טיפה דם על הנייר (מאז למדתי לספור, לא להסתכל וכו'). אני מתקשרת לנשמת, בעלי מתקשר גם לרב. שניהם אומרים - כנראה דימום השתרשות. מההה? לזה לא ציפינו... קונה בדיקה בדרך ללימודים, מחליטה שאני בודקת רק בבית... כל היום במתח, ובבית, 5 דק' לפני שבעלי חוזר מהתפילה (בכוונה... רציתי שנראה יחד) אני עושה את הבדיקה. מגיע, מתרגש, מסתכלים, 2פסים!! זה אמיתי!! וואו!!! לא ציפינו לזה כ''כ מהר... מתרגשים בטירוף, חולמים חלומות... תוך שבוע-שבועיים זה התחיל. בלי שום הכנה מוקדמת, וללא קשר גנטי... הקאות ובחילות עד בלי די... לא יכולה להריח אוכל, תנור דולק, סיר עם פסטה על הגז, לאכול בשרי היה מעל ומעבר, ובכל פעם שניסיתי בכל זאת לבשל בשרי - הקאתי את חיי... הריח של בעלי הטרי והיקר היה מעל ומעבר, וכל מגע הכי קטן עם כל אדם בעולם,. ובטח שעם בעלי, היה מעלה לי תוך רגע מלא קיא... אפילו אם זה לתת יד. אפילו אם זו חברה שחיבקה אותי או שמה יד על הכתף... אפילו כיפ מהתלמידים שלי... הכל הכל... ובאוטובוס, אנשים מריחים כ''כ, שלא תדעו... וזה לפני שהם פותחים את הבמבה או הפלאפל הריחני שלהם.. כל שבוע קראהו באינטרנט על התפתחות העובר ועל השינויים אצלי. היה כתוב שם שבחילות והקאות זה דבר שבשגרה בהתחלה. טוב,. אם ככה, מה נעשה? נחכה שתעבור ההתחלה... וואי, כמה שחיכיתי וחיכינו... 10 חודשים מאז שהכרנו ועד לחתונה, זוג דוס שממש הקפיד לשמור נגיעה, ופתאום, חודש וקצת אחרי החתונה - כל מגע הכי קטן והכי פשוט מקפיץ אותי לאסלה או הכיור הקרובים.. וככה עוברים להם הימים, השבועות לאט לאט מתקדמים לעבר סוף השליש הראשון, החודשים מתקדמים, והנה - הגענו!!! לא עבר. כלום. די החמיר האמת. והרופא אומר - עוד שבוע אולי, ניתן עוד שבועיים... כלום. נאדה.. ואני אומרת לעצמי, די, כולן עוברות את זה, גם את יכולה, זה עוד יום-יומיים נגמר ואז אפשר יהיה להתחיל לחיות, ביחד, ולהנות מהיצירה המושלמת שבתוכי... מתישהו החלטתי שאני רוצה לנסות טיפול תרופתי... ניסיתי פראמין, לא השפיע בעליל .. (דיקלקטין לא ניסיתי בשל עניין ביוקרטי לחלוטין, לא רוצה להיכנס לזה.) הסמסטר מתחיל בלימודים, יש לי חןבת נוכחות בקורסים.. אין ברירה! קמה שעה לפני שצריכה לצאת. צריך לרוץ להקיא. לשטוף פנים, לשבת לנוח. להתלבש, להקיא, לנוח. לצחצח שיניים היה החלק הכי קשה בבוקר. כשמצחצחים שיניים רפלקס ההקאה עובד נהדר... ואיזה באסה זה שאחרי הקאה מה שהכי רוצים זה פה נקי - אבל היי, צחצוח שיניים מעורר הקאה... (טיפ משיננית - אחרי הקאה לשטוף במים. רק כעבור שעה מותר לצחצח שיניים. זה כדי להגן על השיניים מהחומציות של הקיבה.) באוטובוס הייתי יושבת ליד הפח האחורי. מקיאה לי את חיי (היו סיבובים קבועים להקאות) לתוך שקית, טישו-שניים, ולפח. וחוזר חלילה.. ללימודים הייתי מגיעה מרוקנת מכוח (הידעתן שלהקיא זה מעייף כ''כ??), צריכה ללמוד, לתפקד, לסכם... חוזרת הביתה, הנסיעה חזור לא משו. מה עושה אישה סטודנטית כשחוזרת הביתה? יש הרבה משימות, גם לימודיות, גם בבית, גם להשקיע בזוגיות, להתקלח... נראלכן שיש לי כוח או מסןגלות לרבע מזה? אבל מה נעשה? החיים ממשיכים, צריך לעמוד בקצב... מזל שבעלי היה בישיבה, וקיבל ארוחה חמה, מבושלת עם חלבונים... אני לא הייתי מסוגלת להגיע לרף כזה או נמוך ממנו... בחודש שישי הרופא החליט שהגעתי למצב שמצריך זופרן. כן כן, תרופה של מטופלי כימו, שעולה הון... הייתי לוקחת את הכדור מיד שקמה (,טוב, אחרי ההקאה של הבוקר), ואז מחכה שעה שבה אסור לי להקיא, כי אז זה מסובך לקחת שוב את הכדור... שעה של סבל, של נשיכת שפתיים ואצבעות, של ניסיונות מתמידים להירגע ולהעביר את הזמן איכשהו... מסכן מי שהיה לידי באותה השעה... אמא שלי לא הייתה מסוגלת לראות אותי ככה.. כמה כוחות נפש בעלי היה צריך.... אחרי השעה - כמו קסם, אין הקאות (לרוב). כן יש בחילות, אבל ברמה הגיונית, שיותר מאפשרת תפקוד... ב''ה שמצאתי את התרופה הזו (וב''ה שלא ידעתי כמה היא יכולה להיות מסוכנת לעובר, כי אז לא הייתי מסכימה לקחת אותה ..)
ללידה הגעתי מצויידת עם שקיות, והקאתי כ''כ במיומנות, שאפילו המיילדצ שהייתה בסביבה לא שמה לב שהקאתי... התרגלתי לעשות את זה נקי (אחרי שמקיאים ברכבת, באוטובוס, ברחוב, בטרמפ וכו' כבר אין ברירה אלא להתרגל).. הפלא ופלא, נולדה לי נסיכה מהממת ו- זהו!!! הפסקת אש!!! נגמר, פשוט נעלם כלא היה...

אז לכתוב על ההיריון הנוכחי עוד קצת קשה לי, אני עדיין בתוך החוויה הזו, הלא פשוטה, אבל הפעם נכנסתי לזה בידיעה. במודעות. עם בעל שמבין מה הולך לקרות לאשתו, ומוכן לעזור בכל רגע (כמו בהיריון הקודם). נכנסתי מודעת לתרופות, לזה שלא לא בדימיון שלי, שזה לא כמו רוב הנשים, שאני לא מפונקת או רוצה למשוך צומי. לא. יש לי היפרמאזיס גרבידרום (הקאות יתר בהיריון) עם כל הנלווה לזה.

ואם את, ששרדת עד לפה מרגישה ככה, או מכירה מישהי שמרגישה ככה, אז שתדעי - יש לזה שם, יש לזה טיפול שיכול לעזור, יש הכוונה, יש תמיכה. והכי חשוב - זה לקבל תמיכה, הבנה והכלה מהמשפחה והסביבה הקרובה ולמצוא רופא שלא מתכחש לתופעה..
(ובלי לחץ, כן? זה קורה רק ל2% מהנשים, ולרוב זה גנטי...)
היו לילמה לא123

ממש דמעות כשקראתי אותך

הריון קל קל וידיים מלאות

גיבורה אחת, אין לי איך להגדיר את זה אחרתמק"ר
איך למען ה' המשכת ללכת ללימודים ולתפקד כאילו כרגיל?
זה הקטע, שזה רק כאילו...פיג'מה
בלימודים זה המון עזרה ותמיכה מחברות (שעד היום מפחדות להיות בהיריון בגללי...) ובבית זה בזכות בעלי היקר והמדהים... שזה נפל עליו בדיוק כמו שזה נפל עלי..
לגמרי, תודי לה' כל יום שאת בסביבה תומכתמק"ר
תכלס כשאני חושבת על זה, לא מובן מאליו בכלל איך שבעלי רגיש ותומך בצורה מעוררת התפעלות. כי כל הרקע והידע שלו על הריונות מסתכמים בזה שיש בטן ואז יולדים
כל מי שראה סביבו עברה את ההריונות שלה בקלות ממש... ואז הגעתי אני והוא לא פקפק לרגע.
וגם אנחנו היינו דקה וחצי אחרי החתונה (הקלטתי מיד להריון שנפל בחודש שני שגם בו מהרגע שלפני הראשון הייתי עם בחילות והקאות וכל הטוב הזה ואחכ עוד שלושה חודשים ואז שוב הריון ב'ה)
לגמרי לגמרי לגמריפיג'מה
ומודה לה' על הבעל המדהים שלי שמדוייק כ''כ בשבילי... ובאמת שבהיריון הראשון היה לנו תהליך שעברנו, זה לא היה כזה חלק כמו אצלכם... אבל ב''ה עברנו תהליך טוב ובריא..
וואו ממש צמרמורת משתיכן...אמאשוני
מדהימות. פשוט מדהימות איזה מסירות!!

לגבי זופרן- התייעצת עם רופא בכיר? אני שואלת כי יש לי חברה שגם לה חלק מהרופאים אמרו שזה מסוכן לעובר, אבל אח"כ גם שני רופאים בכירים על סמך הנתונים שלה קבעו שזה בסדר גמור לקחת וזה שאומרים שזה לא טוב זה תלוי בנתונים של כל אשה.

אז אולי שווה להתייעץ עם רופא בכיר (אפילו פרטי) לברר אם את כן יכולה לקחת...
בהיריון הזהפיג'מה
כשחזרתי לרופא עם ההקאות והבחילות שהדילקלטין לא עוזר ולא משפיע, אלא רק יש לי תופעות לוואי ממנו, הוא הציע לי זופרן. אמרתי לו שאני מפחדת מזה, לא רוצה ח''ו לגרום נזק לעובר שלי, והוא בעצמו שיכנע אותי שממש לא כדאי... אז הוא אמר לי שזו לגמרי החלטה שלי, ושיש לו 2 נכדים מתוקים שהאמא שלהם לקחה חצי היריון זופרן... הוא אמר שאין מספיק מחקר על התרופה הזו על נשים בהיריון, ושהרבה בגלל זה, ןגם בגלל מחקרים לא כ'כ חיוביים, מפחדים ממנו..
לגבי זופרן,אין הוכחה מדעית לכאן או לכאן, וזה שווה נסיוןניק חדשה
כי הקאות מרובות בהכרח מסוכנות מאשר זופרן שבספק
וואו! איזה מטורף.. את גיבורה אמיתיתאמון מחדש
מסוג הסיפורים שנותנים לי לראות את היתרון
בזה שלקח לי זמן להיקלט מהחתונה 😯
ממש קשה לבנות זוגיות כשאת לא את, כל כך שמחתי לקרוא שעברתם את זה ונשמע שיש לכם זוגיות טובה
מדהימה.לפניו ברננה!
מעריצה אותך!!
גיבורה אמיתית.
מאחלת לך שההריון הזה יהיה בבריאות, ולכולכן שימצאו פתרון שיציל את המצב...

כתבת בצורה כל כך ממחישה. כמה כוחות יש לך!!אמון מחדש
איזו גיבורה!!לפניו ברננה!
כתבת נוגע ללב ותיארת באופן מעורר הזדהות...
היו לי דמעות בעיניים כשקראתי.

ואו, כמה שהחברה ובמיוחד המשפחה צריכה להיזהר מלשפוט...
לעניין השפיטהלמה לא123

אנחנו באמת ממהרים לשפוט כל מצב

פשוט צריך להעלות את הנושא למודעות

זו מטרת היום הזה, וזו המטרה של הכתיבה שליפיג'מה
אם הייתי יודעת שיש דבר כזה בתחילת ההיריון הראשון, נראלי שההיריון שלי והחוויה ממנו היו אחרים לגמרי.. רק עכשיו חמי מתחיל להשתכנע שזה אמיתי, ולאט לאט אמא שלי גם מבינה ומפנימה...
תראילמה לא123

פה בפורום קראתי על זה מעט

התכוונתי מודעות במרחב הציבורי

בעיתונות וכאלה

דווקא היתה על זה כתבה ב"בתוך המשפחה" לפני כמה חודשים.

גם הנסיכה מאנגליה העלתה את זה לסדר היום

למיטב הבנתי בזכות הנסיכה מאנגליהחדשה ישנה
ההיפראמזיס קיבל' אישור' שיש דבר כזה.
כלומר, עד אז התייחסו לנשים כאלו כאל מפונקות, ואז כשזה קרה לנסיכה התחילו לחקור את העניין יותר ברצינות וגילו שזה אכן קושי אמיתי ולא פסיכולוגי/ פינוק יתר...
בהחלט ככהפיג'מה
היום ניסו להפיץ את זה בכל מיני מדיות שונות...פיג'מה
תודה ששיתפת.הנורמלית האחרונה
וואאאייייי אני בהלם שעברת את זהליאן
פעם ראשונה ששומעת על זה.... חיבוק ענק!
אין לי כוחות לפרט על עצמיטארקו
רק מספרת שאני מזדהה מאוד.

ושכ"כ חשוב לשים את זה במודעות!!!!
גיבורות ואלופות כל מי שעברה את זה!!מאמינה ומחכה
אין לי מילים להביע את הערכתי לבנות שעברו הריון עם היפרמזיס.. ישלי חברה מאד מאד טובה שזה היה לה והייתי בערך החברה היחידה שהיא שיתפה אותה קצת.. באמת ניסיון מטורף..
מעריצה אתכן, אתן גיבורות. פעם אחת בשבוע 10 שקלו לתת לי אבחנה של היפרמזיס וחשבתי שהשמיים נופלים עלי בערך..
חיבוק ענקקק
והיתה נקודת אור משמחת, לא עליתי במשקל רק ירדתי...ניק חדשהאחרונה
ובברית לבשתי בגד של השבע ברכות
אשמח לדעתכן - מה הייתן עושותשירה_11

כיתת פעוטות במעון.

מובילה שפורשת כי קשה לה, צוות לא וואוו.

שבוע הסתגלות של המון בכי ובלגן מוגזם.

מחר צוות חדש למעט אחת מוכרת.

הילד זוחל וכל השאר כבר הולכים

כנראה שגם מחר יהיה קרייסס עד שהמטפלות יבינו מי נגד מי והמנהלת תחליט מי יוביל את הכיתה.

שולחות את הילד כל יום אפילו עד הצהריים

או שמחכות לאחרי החגים בתקווה שהעניינים יתייצבו ?

אם מחכות- לא יהיה קשה לילד ההפסקה הזו? שהוא התחיל, עוד לא הסתגל וכבר יצא לחופש ארוך

אם יש לך אפשרות,יעל מהדרום

לק"י

וגם ככה הוא יצטרך להסתגל למטפלת חדשה, אז נראה לי שלהתחיל כשהעניינים מתייצבים זה רעיון טוב.

קשה כל הבלגן הזה....

לא יהיה לו יותר קשה?שירה_11

כשהוא הלך קצת ואז שוב

אולי. לא יכולה להתחייב על כלוםיעל מהדרום

לק"י

אם היית אומרת שהוא מתחיל להסתגל, אז אולי באמת חבל להפסיק לגמרי לשלוח.

אבל אם את מרגישה שהוא עוד לא הסתגל לכלום, אז לא חושבת שזה משנה אם יישאר עכשיו או יתחיל מחדש אחרי החגים.

בשביל להסתגלאפונה

ילדים צריכים דמות בטוחה להיקשר אליה.

כל עוד זה לא המצב אין עניין שיתרגל ללכת לשם יום יום ולחוות חוסר ביטחון.

זה לא עוזרשירה_11

שהוא מכיר את המקום?

נניח היום הייתי איתו שם 20 דק וכשהוא היה רגוע השארתי אותו ליד אחת המטפלות והלכתי

מסכימהשיפור

הייתי ממשיכה לשלוחקל"ת

מידי יום, אפילו לימים קצרים יותר

הייתי משאירה בבית אם יש אפשרותחרות

ושולחת כשיש צוות קבוע ויש סדר

בבית חד משמעיתאפונה

בביתדרקונית ירוקה

גם ככה בחגים הוא יצא משגרה ויצטרך הסתגלות מחודשת

בסיטואציה דומה השארתי בביתשימושית

וואוושירה_11

יש אפשרות אבל זה קצת מורכב, לקחת אותו לעבודה איתי וכו

בנתיים כל אמא שיכולה מגיעה באמצע היום להציץ ולראות מה קורה

ואני שולחת ומחזירה עדיין אחרי שעתיים

מעניין שכולכן אמרתן להשאיר בבית

זה היה נשמע שיש לך אפשרותיעל מהדרום

לק"י

אם היית אומרת שזה בעייתי לך, לא הייתי ממליצה להשאיר.

כי קודם כל הואשירה_11

ואני יכולה לנסות לאלתר

אם שאלת אז היה נשמע שיש 2 אופציותשם משתמשת חדשה

אם זה אומר לקחת ךעבודה זה אחרת

.אלא אם הןא זורם איתך שם..

ויפה שיש אפשרות כזאת בכלל

אז לשים לזמן קצר זה גם עדיף מיום שלם במצב הזה

יום שלם וודאי שאני לא שמה אותו שםשירה_11

אני לוקחת לכל המאוחר ב11:30

מה שעשיתי (בזמנו) זה לשלוח אותו לבייביסיטר קבועהשימושית

ליד העבודה שלי מ9 עד 1, ואז הוא ישן בעגלה לידי עוד שעתיים, ראיתי שהבלאגן במעון עשה לו ממש רע.

(בסוף בכלל הוצאתי אותו באמצע שנה והעברתי למשפחתון פרטי)

פספסתי משפחתון פרטישירה_11

מעל הבית שלי

כי היכ נראלי שמעון מתאים

אני מתחרטת ברמות קשות זה ממש מצער אותי.

יורד לי 4,000 שח על המעון

שימושית

אוף, אבל זה גם מה'

מקווה שזה יסתדר מהר ויהיה לו שנה נפלאה במעון

אמןשירה_11

אני ממש משתדלת להתחזק באמונה

כי זה משפחתון שממש מתאים לי מכל הבחינות

ואמרתי לה לא תודה הוא כבר רשום למעון 🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️

ועדיין פנוי אצלה?טארקו

אם כן הייתי מעבירה אליה

למרות הכסף שיירד על החודש הזה, כפרת עוונות.

אפשר לבטל רישום למעון

^^^ מניסיון, לא רואה הבדל בהתפתחות של הילדים שלייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

שהיו במעון או במשפחתון.

כל עוד מקבלים מענה מתאים לגיל.

מחכה לאחרי החגים ברור..אמא לאוצר❤

בבית כמובן, אם זו אופציהאורוש3

הייתי שם היום ב9שירה_11

והיה נראה רגוע ובשליטה ממש

אשאיר אותו שם שעתיים בערך

יופי! שיהיה בהצלחה ובטוב!!יעל מהדרום

הכנות לברית בע"הצועקת לך

בע"ה עוד כמה חודשים תהיה לנו ברית ראשונה אחרי כמה בנות,

כבר יודעת שיהיה קיסרי,אשמח לכל עצה וטיפ איך מתארגנים לברית,

מה כדאי שיהיה "סגור" מראש, על מה צריך להחליט וכולי.

אני רק על הקיסרי -מתואמת

תרשי לעצמך לשבת בברית כמה שאפשר, ואל תרגישי צורך לארח אף אחד. אולי אפילו מיד אחרי הברית תמצאי חדר פרטי שבו את יכולה להיות לבד עם התינוק, ומקסימום עם חברה טובה או אמא שיתמכו בך.

בשעה טובה ובקלות!

זה נכון לכל יולדת לשבת בשלב הזה לפי תחושתהאורוש3

למה להיות לבד?

הזמנו משפחה קרובה (וגם בגלל הזמן יצא מצומצם יחסית) ואוהבת ומעט חברים הכי קרובים.

היה מאוד משמח להרגיש את ההתרגשות ואהבה. זה לא אירוע ארוך. כמובן לא צריך לרוץ בין האנשים או לעמוד שעות. באו אלי, בברית עצמה כן עמדתי אבל כמובן אפשר לשבת אם צריך.

לקחת כדור משכך כאבים לפני ולהיות בקשב לגוף.

נכון, אבל ביולדת קיסרי זה חשוב פי כמהמתואמת

למזלי לא חוויתי ברית שבוע אחרי קיסרי, אבל יכולה לדמיין איך זה...

חוויתי שתיים. לא חושבת שזה שונהאורוש3

מהותית מאשר אחרי לידה רגילה. ב''ה אחרי שבוע כבר אפשר לזוז ברמה מספקת לברית אם אין סיבוכים, עם קשב לכוחות שאין מהם הרבה, ועם משככים כשצריך.

יש את הנשים ששבוע אחרי לידה מדלגות להן. אבל הרוב עדיין בכל מקרה לא במצב. לא חושבת שמישהו מצפה מיולדת, רגילה או קיסרית, להתרוצץ בברית.

ומצד שני, לא נראה לי נכון לתכנן מראש להתבודד...

לתאומים הברית נדחתה?

כן, הברית של התאומים הייתה בגיל שלושה שבועותמתואמת

אז הרגשתי כבר הרבה יותר טוב...

וטוב, אוחי אני כותבת מהחוויה שלי לבד, שאחרי לידות אבל בעיקר אחרי קיסרי רציתי שייתנו לי כמה שיותר מנוחה ושקט, ובטח שלא להתלבש יפה עכשיו ולהתחיל להסתובב...

אולי באמת אחרות חוות את זה אחרת.

אז לוקחת את המילים שלי בחזרה

(תשובה גם ל @יעל מהדרום )

נראה לי שחשוב שכתבת מה הסיבהיעל מהדרום

לק"י

שפותחת השרשור תחשוב מה מתאים לה.

אני דוקא נהניתי בברית לפגוש אנשים..

נשמע לי שזה בעיקראורוש3

העניין האישי שלך ופחות הקיסרי.

כמובן לא השתוקקתי אחרי הקיסרי לצאת בכל יום. אבל לגמרי הייתי במקום של לגייס כוחות לברית עצמה וגם לראות את האנשים שבאו לשמוח ולהודות איתי על הלידה והתינוק, ואח''כ לחזור לנוח.

ולא ילדתי רגיל אף פעם אבל נראה לי שזה אירוע שכן מאתגר פיזית ורגשית כל יולדת...

וכמובן לא להתרוצץ זו המלצה מעולה

אצלי ב"ה בברית אחרי הקיסרי הרגשתי ממש בסדריעל מהדרום

לק"י

לשבת כדאי בכל מקרה.

ולגבי חדר לבד, ממליצה שיהיה מקום נוח להאכיל בשקט אם צריך. מעבר לזה, לא רואה סיבה להתבודד.

(למה בעצם זה נראה לך נצרך?)

באותו מצב אז עוקבת 🙃הבוקר יעלה

עונהעל הנס

לברר מראש על מוהל,

אבל לסגור איתו כמה שיותר מהר אחרי הלידה.

אפשר לעשות סיכום של מספר מוזמנים ולהתארגן בהתאם לגבי אולם ןקייטרינג וגםלגבי אולם וקייטרינג חלופיים למקרה שתפוס.

בגדים לבנות,

מזכרות לאורחים אין צורך אבל זה משהו שכן אפשר לארגן חודשים מראש.

עונהאורוש3

אישית סגרתי מראש מוהל קייטרינג ואולם.

אבל זה היה גם בזמן מעניין מבחינת לוח השנה אז אולי סתם ברגיל פחות לחוץ. כי זה כן הרגיש מעט מוזר, אבל העדפתי כמו בכל ההכנות וקניות ללידות להתמקד באמונה שבע''ה יהיה בסדר וחלילה חלילה אם צריך אז מבטלים.

אותי זה מאוד הרגיע. וחלק מהיתרונות שזכותנו הקיסרית להנות מהם...

לא זוכרת לומר לך מתי בדיוק, זה כן היה לקראת הסוף ולא חודשים מראש...

בנוסף, שזה לא שונה מאשר אם זו לידה רגילה, התארגנתי מראש על בגדים, חד''פ (תלוי בקייטרינג מה צריך), מפות אלבד, בנות משפחה דאגו לבלונים לשולחנות.

תחליטי עם בעלךאמאשוני

איזה אופי אירוע הוא רוצה לעשות

האם באולם בי"כ או אולם ממש עם קייטרינג.

האם רוצים נגן/ צלם

האם רוצים עמדת צילום ועיצוב

כל זה זה עלויות.

תתכננו מה עושים אם ברית בשישי (אולי תעדיפו קונספט אחר)

ומה אם ברית בשבת.

תכתבו על דף את ההעדפות שלכם, בחודש תשיעי כדאי לקבל הצעות מחיר ולשריין ספקים. (כדאי להכין חלופות בראש עם מספרי טלפון)

אחרי הלידה כשיש כיוון ליום לברית סוגרים עם מי שרציתם. מי שמתנגש לו, פונים לחלופה הבאה.

אצלנו עשינו בבי"כ, הזמנו קייטרינג. המתאמת אירועים ישבה איתנו על הרכבת התפריט והמליצה על כמויות.

הייתה הצעה כתובה מסודרת, אחרי שסגרנו הרבה פינות (משלוח כלי הגשה)

ואחרי הלידה בעלי התקשר לסגור.

בגדים לבעל, לתינוק ולאחיות. יש דברים שאפשר מגמחים וכדאי להכיר לפני (בגדים לתינוק, כרית, לוודא שיש כסא אליהו)

לחשוב על כיוונים לשם 😃

כדאי לדסקס על סנדק, יש משפחות שזה רגיש אצלם ולא כדאי לריב עם הבעל או ההורים שלכם אחרי הלידה.

מוהל אני רציתי לדעת מראש על מי אנחנו חושבים כדי לברר לפני, ב"ה שאכן היה פנוי.

בגדים בשבילך זה טריקי כי אחרי כל לידה הגוף מתנהג אחרת,

אבל יש בגדים יפים שיכולים להתאים למגוון צורות וגדלים של הגוף. לא לשכוח שיתאים להנקה גם.

אני קניתי שתי שמלות לסוף ההריון, אחת התאימה לברית. היה ממש כיף להסתובב עם בגד חגיגי ומחמיא יחסית.

אם את בקטע של איפור/ לק גל אז לבקש הצעות מחיר ופרטים מראש.

אם מביאים אוכל ללא כלים וכלי הגשה אז אפשר לקנות את כל החד"פ וכלי ההגשה מראש.

קיסרי מתוכנן לא אמור לצאת לה על שבת או שישי...אורוש3

אבל אהבתי את הפירוט לפרטים עד הכרית והכיבודים. זה נכון...

אצלי היה ברית אחרי קיסרי חירוםדיאן ד.אחרונה

לפני הברית זה היה נראה לי הר בלתי עביר, רציתי לא להגיע לברית.

במיוחד שזו גם היתה לידה ראשונה עם כל הטלטלות שלה והסיבוכים של ההנקה וכו' וכו'.

בסוף הגעתי לברית כמו גדולה,

התאפרתי מהמם התלבשתי יפה וזה עשה לי ממש ממש טוב.

מהברית היה שיפור סופר משמעותי בהחלמה שלי.

המלצות שלי ליום של הברית:

להתחיל להתארגן כמה שיותר מוקדם.

אם יש מישהי שיכולה לבוא לעזור לך לארגן את הילדות ואת התינוק זה מעולה.

שחררי מעצמך את העול הזה.

כל העיסוקים הטכניים בברית לא קשור אלייך. למשל חד פעמי, אוכל, מפות, ערכה לברית.

כלום כלום לא קשור אלייך.

עדיף קיטרינג שיביא הכל מקצה לקצה.

מה שחסר שבעלך יטפל.

אפשר להתכונן לפני הלידה לעשות רשימה וכו', אחרי הלידה אל תתעסקי בזה, שאפילו לא יהיה לך עול, תגיעי לברית כמו אורחת.

שאלה בקשר לשידת מגירות-סליחה שלא הכי קשורחולמת להצליח

יש למישהי המלצה לשידה כזו?

ראיתי באינטרנט בכל מיני חנויות שאני לא מכירה ומתלבטת אם להזמין משם.

קניתי מאיקאה 2 שידות, בשימוש יומיומי כבר 8 שניםאוזן הפיל

שידה אחת רחבה ואחת צרה וארוכה.

עברו איתנו אלף דירות.

עכשיו כבר בסוף ימיהן אבל עדיין חלק מהמשפחה.

שידת פלסטיק/ עץ?יעל מהדרום

אני צריכה משהו חזקחולמת להצליח

יש לנו שידת החתלה והמגירה נפלה ואי אפשר לחבר, אז רוצה משהו חזק ויציב.

אני לא צריכה שידת החתלה אלא רק שידה של מגירות ומעדיפה שאפשר לקנות דרך האינטרנט.

ועוד שאלה-למי שמכירה הייתן קונות ממרקט פלייסחולמת להצליח

בפייסבוק? ראיתי שם שידות כאלו שחנויות מוכרות אבל לא מכירה את החנויות האלו..

זה כמו יד 2 אז עניין של מזל בעיקראורוש3

אבל מה ששאלתי זה לא יד 2חולמת להצליחאחרונה

זה אנשים שמוכרים שם דרך במרקט פלייס אבל זה חדש

ילד בן כמעט 6 שמגלה חוצפהאובדת חצות
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך כ"א באלול תשפ"ו 20:15

ילד מדהים במסגרת, ילד טוב, מתנהג למופת ובבית מאכיל אותנו מרורים כבר תקופה ארוכה.

חושב שהוא מחליט, אומר המון "אתם לא מחליטים עלי", מגלה כוחנות, מאד רוצה להכתיב את הסדר יום. כשהוא רוצה לא שואל ולוקח ביסקוויט מהמגירה ומחפש ממתקים, לוקח לנו פלאפון בלי רשות. אוהב לראות סרטון דבילי של כדורים שאני לא אוהבת, אבל מאפשרת לו כמה דקות כל פעם שיירגע אם הוא כ"כ אוהב את זה.

אבל זה מרגיז בעיקר:

כשמוגשת ארוחת ערב הוא משחק, כשאני אומרת שא"א לשחק כבר 19 בערב ועכשיו אוכלים הוא לא מקשיב ולא מגיע, כשאני קוראת לו הרבה פעמים לא מתרגש וממשיך לשחק, וכשאני לוקחת את הצעצועים כי הם "הולכים לישון", כועס וקורא לי "אמא חצופה", "את לא מחליטה עלי" ואפילו מרביץ וזורק צעצועים עלי.

איך אני אמורה להגיב? נמאס לי מההתנהגות שלו שעוברת כל גבול. לא באמת טיפלנו בזה או הגבנו, ניסינו, כי אין לי מושג איך להגיב על זה או להעניש או לקחת ממנו משהו ומה בדיוק.

כשאני רגועה ומצליחה אני אומרת ברוגע שלא מרביצים אצלנו בבית ולא מרימים יד וזה בסדר לכעוס אבל לא מתנהגים ככה ולא בא לי להיות בקרבתו כשהוא מתנהג ככה.

לגבי עניין השליטה, ניסיתי לומר לו שיש מלא דברים שהוא יכול לבחור אבל כשיש ארוחת ערב-אוכלים, אין פה בחירה. יש דברים גדולים שבהם אנחנו ההורים מחליטים ובדברים אחרים הוא יכול.

אבל כשהוא מחרפן ורץ בכל הבית ולא מקשיב, אז אין לי סבלנות אליו והוא ממש מתנהג בחוצפה ומעצבן.

אוהב דברי מתיקה ועוגות או ממרח שוקולד אבל כשמגישים סלט או חביתה צריך "להכריח" אותו או "להאכיל אותו", הוא אוכל אבל לא מניע את עצמו כי זה פחות מדבר אליו אוכל בריא.

איך מתנהלים עם ילד כזה? מבאס שהוא נחשב ילד מדהים ורק אני לא מצליחה להסתדר איתו.

אנחנו מאיימים מלא "לא יהיה לך חוג", "לא תקבל ממתק" ובסוף ברור שכמו טטלה לא נפגע בו ונתן לו חוג.

אז אין לי מושג מה עושים עם ילד שלא מפחד מאיתנו, מחרפן אותנו ולא מתרגש וחושב שהוא מחליט.

אם זה למידה בשלב הראשוניאמאשוני

הייתי מתחילה מהתאוריה ואז עוברת לפרקטיקה.

את התיאוריה אפשר ללמוד:

פודקאסט של דני מקורי- על תקשורת מקרבת. שימי לב שזה לא פודקאסט שעוסק ביחסי הורים-ילדים, אבל אם יש לך סבלנות ללמוד ולשמוע לדעתי זה נהדר כדי להבין את התאוריה לעומק כדי שבהמשך היישום יהיה יותר מדוייק.

אח"כ הייתי מדייקת לכיוון הורות:

"מדברים מהלב" של הבית להורות מקרבת

יש את הפודקאסט של רותי דריאן (אני פחות התחברתי)

יש תכנים שיותר מכוונים פרקטיקה:

איך לדבר כך שהילדים יקשיבו

יש ספרונים שראיתי המלצה עליהם:

לגדל ילדים בחמלה- של מרשל רוזנברג

הורות מהלב- ענבל קשתן

ההמלצה להתחיל משלב מוקדם, היא שככל שמתחילים מוקדם, טרם משתרשים דפוסים מוטעים בתקשורת ויותר קל לשנות גישה, מאשר שתוך כדי ניהול משבר בפועל, צריך לעצור. להיות פתוחים לשמוע, לזהות איפה זה מפעיל אותי ולמה, ובנוסף להכל גם לקחת אחריות ולתקן.

כשמתרגלים כששהורות היא "רכה" יותר אז יותר זורם.

למשל אם התמודדת עם התנגדות מסויימת, והסיטואציה התישה אותך, אז כבר תזהי בהדרכה נקודת חיבור.

וגם אפשר ליישם את העקרונות גם בלי שיש איזה קרייסס. סתם תוך כדי קריאת ספרים- לשאול איך החתול הרגיש כשנשפכה לו קערת החלב? מה היה אפשר לעשות כדי שהקערה לא תישפך.

נניח לו לעבור לידה.

אבל הילד רוצה לעבור שם. לחדד את הקונפליקט, החיים לא כאלה פשוטים 😜

אז הוא יכול לעבור בזהירות בלי שהקערה תישפך.

הדגמנו יישום עיקרון של תקשורת מקרבת.

או למה הידיים של הילד בעמוד הזה גדולות יותר מהעמוד הקודם? אולי זה מרמז שהוא מרגיש משהו אחר? בואי נסתכל על הפה שלו. פה הוא מחייך ופה הוא לא.

לתרגל לזהות סימנים מהסביבה ומה זה אומר.

מהאיורים בספרי ילדים אפשר להוציא המון תובנות שבקריאה רגילה פחות שמים לב אליהם בכלל.

ואז בהמשך זה הרבה יותר טבעי גם בתוך קונפליקטים בבית עם האחים או מול ההורים או בינה לבין עצמה.

היום הילדה שלך בת שנתיים והכל טוב לך (שאפו!) אולי כי היא עוד לא דרכה לך על איפה שקשה לך,

אולי כי את יודעת לנהל את זה כך שהכל יזרום מתוך אינטואיציה.

אבל היא תגדל, ובע"ה יהיו עוד אחים. מתישהו זה אולי יהיה קשה. אולי האינטואציה תגיע לקצה שלה ומשם צריך יותר שיטה, דפוס, תהליך מובנה יותר. תובנות מחודדות יותר. וכשיש את הבסיס, לחזור לרענן ולתרגם ליישום כבר יהיה יותר קל, פחות חוסר אונים.

איסופים עם קטנטנים מה עושיםעם קטנטנים

2 ילדי גנים בני חמש ושלוש מסיימים ב2 , תינוק פיצקי איתי בבית ובן שנתיים במעון. ממש קשה לי להביא את הילד מהמעון כי זה כולל העמסת כולם באוטו, הוצאה מהאוטו בשיא החום והחזרה מחדש וכמובן להוציא מהאוטו ולהכניס הביתה. חושבת על האופציות ותוהה אם יש משהו שהוא בטיחותי יחסית למשל-

להשאיר את הילדים באוטו מונע ממוזג ונעול מחוץ למעון בזמן שאני לוקחת את הילד. זה בגדול לא נראה לי ממש נורא אבל די חוששת ממראית עין , כי ילדים באוטו בקיץ זה קונוטציה שלילית מאוד

אפשרות שניה להשאיר את ילדי הגן בבית ל20 דקות עם איזו פעילות . בת ה5 סבבה לדעתי, בן ה3 טיפה שובב עדיין. אולי עם איזה מוניטור כדי שאוכל לתקשר איתם?

מה הייתן עושות?

כן, אני משאירה להם סיפור בד"כ.אמא טובה---דיה!

אוף, נראה שעוד אכזבה- רק פורקת שימושית

בא לי לעשות רוורס לכיוון המיטה ולבכות, אבל חייבת ללבוש מסיכה נחמדה ולעבוד.

מבינה אותך. בע"ה בקרוב!ירושלמית במקור

אוףף חיבוק!!רוח הרים

חיבוק!! תקני לעצמך משהו מפנק בדרךקנקן שבוראחרונה

בע"ה בקרוב תבשרי בשורות טובות

בדיקת היריון- פס חלשניקחדש1

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

כן❤️ אבל חכי איהז יומיים..תבדקי בטא🙏שם משתמשת חדשה

תודה!ניקחדש1

זו בדיקה של TopMed

מישהי יודעת כמה היא נחשבת אמינה?

נראה חיובי מזל טוב!!מולהבולה

זה לא ממש חלש, די רואים אותו. נראה חיובי!רוח הריםאחרונה

בשעה טובה!

סרבנית בקבוקים ופריקה...ואילו פינו

אם מישהי מזהה אשמח לדעת...

מתוקה שנכנסה למעון

בהתחלה (עוד בבית) הסכימה לשתות חלב מבקבוק של אוונט, קניתי עוד כמה בקבוקים כאלה ואז בבית היא הפסיקה לקחת

ניסיתי מאמ ולא הסכימה

ניסיתי כוס אימון והסכימה (בלי הסיליקון ששומר שלא ישפיע, החלב קצת נשפך כזה וצריך לתת בזהירות( ועכשיו שוב לא מסכימה

ניסיתי מים בכוס אימון של 360 שזה כמו כוס רגילה והיא כן מסכימה לפעמים

הבעיה שבמעון מרגיש לי שהן לא באמת מנסות לתת לה .. היא כן אוכלת כבר מוצקים אבל יוצא שלא מקבלת נוזלים במהלך הבוקר.. וזה גורם לה לעצירות

והן גם לא דוברות עברית אז ממש קשה לי לתקשר איתם ולהבין מה היה במהלך היום. המנהלת מעון מנסה לעזור אבל נראלי שיגעתי אותה כבר...

רעיונות? טיפים? חיבוקים?

חיבוקאפונה

לא כתבת בת כמה היא אבל אם היא אוכלת מוצקים מניחה שלפחות 4-5 חודשים ,

הייתי מלמדת לשתות מכוס רגילה או קש (אצלי לא שותים מבקבוק תינוק בכלל, בטח לא מים).

אם את צריכה טיפים איך ללמד תינוק לשתות מקש תבקשי

בת 7 חודשים..ואילו פינו

אשמח לטיפים.. מכוס רגילה גם ניסיתי והסכימה. במעוןואילו פינו

לא מוכנים מכוס רגילה..

מעצבניםאפונה

את לוקחת קש, שואפת בו מים ואז מוציאה מהכוס וסותמת את הקצה השני עם האצבע.

עכשיו כשתהפכי את הקש המים לא ישפכו מהפתח בלל לחץ האויר,

את מכניסה את הקצה הפתוח לפה של התינוק ונותנת לו למצוץ, משחררת לו שיצאו מים

וככה הוא לומד שאפשר לשאוב מים מהקשית ועושה את זה גם בכוס רגילה.

ההמלצה הקבועה שלי היא בקבוק לנסינוצלולה

ואם את הולכת על קשר (לגמרי אפשרי בגיל הזה)- תנסי לקחת קש רגיל (אפשר בהתחלה קש עבה כמו של שייקים, יותר קל ללמוד איתו, ואחר כך קש דק), לטבול אותו במים/חלב ולסתום עם האצבע בצד השני, ככה שהמים נשארים בתוכו. להכניס את הקש מהצד של המים לפה שלה ולשחרר לאט. תראי אם היא סוגרת את הפה ומתחילה למצוץ ותגיבי לפי התגובות שלה...

וחיבוק❤️ היינו שם... קשוח.

בת כמה היא?טארקו

הייתי מתעקשת שיתנו לה מים לפחות בכפית אם היא לא מוכנה בקבוק

אפשר לנסות גם כוס אימון אצלנו היא לא הסכימה בקבוק אבל כןס אימון של נוק כן עבדה טוב.

אולי תיעזרי בהקלדה ותרגום כדי לתקשר עם המטפלות, זה קשוח שהן לא דוברות..

,רק מזדההשמש בשמייםאחרונה

ההן שלי שנה שעברה היה סרבן בקבוקים בהתחלה, ועבר לו, למד לקחת בקבוק, מאז הוא כבר שתה בבקבוק גם עם בייביסיטר לא מוכרת בכלל, גם מחזיק בעצמו את הבקבוק ושותה בלי שאף אחד מאכיל אותו.

במסגרת הוא לא מוכן, ברור לי שזה נטו קושי של ההסתגלות ולא היכולת שלו, אבל המטפלת על סף יאוש וכבר איימה שהוא לא יוכל להמשיך אצלה וזה ממש עיצבן אותי, מרגיש לי שהיא לא ניסתה בכלל הרבה והוא בך הכל היה שם שלושה ימים, תני לו להסתגל!

זהו, סליחה שפרקתי על השרשור שלך

אולי יעניין אותך