סתם פריקה. באזורנו חב"ד מחלק פרסומות של תהלוכות והצגות ישר לילדים בגנים ובתי ספר יסודיים. ילדים רואים פרסומת צבעונית , רוצים ללכת . ולא בא לי. גם לא בא לי ללכת , גם לא נעים לי שמופעל עלי לחץ בצורה כזאת. גם פרסומת צבעונית היא סוג של שקר בעיניי. כי בפועל רק כמה ילדים מקבלים פרס , כולם מקבלים ארטיק אבל כולם גם משלמים על השתתפות. יותר זול לי פשוט לקנות ארטיק.
מפריע לי כבר שנים...
לק"י
אצלינו מחלקים גם סתם של ירידי חסד לפעמים.
אני בכללי חושבת שאנחנו צריכים ללמוד להתמודד עם רצונות לא ממומשים של ילדים.
אבל כמובן שקל לדבר.... ובפועל אני מעדיפה לפעמים שלא ידעו מראש.
שיש סיכוי שרק ההורים יראו, ולא הילדים.
איך הפרסומת מגיעה לתוך הגן?
לא מאמינה שזה חוקי אלא אם אתם בגן חבד.
בכל אופן אצלנו שמים שלטים למלא דברים ממש מול הגן. בעיני הזדמנות לדבר עם הילדים על בחירות ואחריות וגם על פרסומות אמת/שקר וכד.
נגיד קניתי לילדים חבילת וופלים שעל וופל עטוף בעטיפה עם צבע שונה. עשינו משחק מבחן טעמים וכד'.
בגיל יסודי מלמדת אותם גם על מיני טריקים.
תחשבי מה היית עושה אם הייתה פרסומת להפנינג שלא תואם לאורחות חייך איך היית מגיבה.
אותו דבר גם פה.
אפשר כמו שאמרת לקנות להם ארטיקים מהמכולת בלי ללכת לפעילות הזו.
אצלנו מחלקים להם פרסומות של חוגים, והם כמובן מתלהבים,
אבל מצד שני זו הזדמנות בשבילי ללמד אותם סדר עדיפויות וחינוך כלכלי, וגם כשיש דברים שמתחשק ללכת לא תמיד זה מתאים לנו.
אבל לא הבנתי למה פרסומת צבעונית היא סוג של שקר.
כולם יודעים שזו פרסומת, ואם יש הגרלה אז כתוב הגרלה, בד"כ מה שכתוב נכון ולא רמאות. על הפרסומות של החוגים כתוב כמה זה עולה כל חודש. ותהלוכות של חב"ד בכלל לא עולות כסף, רק השתתפות בהגרלה, וזה כיף לילדים גם בלי הגרלה (אני בכלל לא אוהבת להשתתף בהגרלות כי מעדיפה שלא יצפו ולא יתאכזבו, אבל הילדים אוהבים את זה בכל זאת).
הם רואים פרסומת צבעונית עם תמונות של פרסים.
אבל הם גם לא יודעים לקרוא איפה יש את הפרסים האלו... אלא אם כן הגננת מספרת להם שזה תמונה של תהלוכה של חב"ד.
בכל מקרה אצלנו מחלקים מלא פרסומות ואני צריכה להסביר וללמד אותם מתי פרסומת מתאימה לנו ומתי לא.
כולנו צורכים פרסומות בכל מיני פלטפורמות.
אבל לחלק פיזית לילדים (ילדים! גן! יסודי!) פרסומות זו חוצפה ממדרגה ראשונה, וגם ממש לא סבבה בעיניי.
רוצים לפרסם? תביאו לגננת/מורה והיא תשלח להורים.
הם קטינים וגם עם שיקול דעת שלא בדיוק שקול, ובעיקר- תחת אחריות ההורים, כשההורים הם גם אלו שמחליטים בנושא חינוך.
אז לפרסם בתוך המסגרות/מחוץ לשער ישירות לילדים? גם לרוב מי שמביא זה אנשים זרים, אז בכלל. ובלי ידיעת ההורים. זה פשוט… חוצפה ומסוכן.
זוכרת את זה כילדה, אבל רק עכשיו מבינה כמה זה בעייתי. אז היה לי נורמטיבי מאוד.
נכון שזה לא כ"כ בסדר, אבל ברור שאם ילד מקבל פרסומת הוא שואל את אמא ולא בא לבד.
יש המון דברים בחיים צבעוניים, מזמינים, מושכים שילד יבקש ואמא תגיד לא מאמי. הכל טוב, אף אחד לא הכריח אותם ללכת. נכון שזה גורם אולי לחיכוך בין ילד לאמא, אבל זה לא משהו שמשכנע תכנים אסורים, זה בסך הכל משהו חיובי, מעודדים אהבת חינם, אומרים פסוקים. מסבירים מראש מה זו הגרלה ובכלל לא חייבים להישאר להגרלה. למה זה כ"כ מאיים עליכן?
ולא על הספציפי הזה.
לגבי חבד ספציפית אישית לא רואה בזה משהו חיובי. נכון זה כותרות של אהבת חינם ופסוקים אבל זה מגזר אחר עם אורח חיים שונה והשקפה אחרת. בביס חרדי לא היו מקבלים מורה דתית לאומית גם אם היא תלמד רק תכנים שמקובלים עליהם, וזה הגיוני גם להיפך מהרבה סיבות.
חוץ מזה ממש לא מתאים לי שהילדים שלי יגידו יחי אדוננו או משהו כזה, שלא ראיתי משהו של חבד שלא אומרים את המשפט הזה, וזה בפני עצמו תוכן בעייתי בעיניי
אם זה נכון או לא
אבל לגבי המשך הדברים שרשמת על חבד..
למדתי בחבד ובהחלט לימדו אותי מורות מכל הגוונים... דתיות לאומיות וגם לא דתיות
ממש לא כל המורות היו חרדיות..
ויש גם מלא מקומות ואירועים של חבד שלא אומרים יחי אדוננו..
זה זרם מסויים בחבד שאומר את זה בכל הזדמנות, אבל זה ממש לא כל חבד
סתם הייתי חייבת להגיב על זה, כי נשמע סתם כל מיני טענות על חבד שהן לא נכונות..
על עניין הפרסום זה משהו אחר ויכולה לגמרי להבין למה זה מעצבן
אני עצמי (ואני ממש לא צעירה) השתתפתי בתהלוכה של חב"ד בל"ג בעומר בילדותי וגם הילדים שלי השתתפו לא מעט פעמים.
מעולם מעולם מעולם לא התבקשו להגיד יחי אדוננו.
את המשפט הזה אומרים חלק קטן מאוד מחסידי חב"ד, זרם פנימי מתוכם המאמינים שהאדמו"ר האחרון הוא- הוא מלך המשיח (והוא נפטר ועתיד לחזור) והמשפט הזה מכוון לתחייתו והתגלותו.
רוב חסידי חב"ד ופעילי חב"ד הפועלים כ"שלוחים" של הרבי, אינם משתייכים לזרם זה ואינם מבקשים לומר את המשפט הזה.
הם כן מפיצים 10 פסוקים מתוך תורתנו שהרבי האמין שהם פסוקים שכל יהודי עליו לדעת ולפעמים מבקשים מילדים לחזור עליהם כשהם אומרים אותו בקול.
לי באופן אישי אין עם זה בעיה.
ובכללי אני לא נכנסתי לדיון הכללי בנושא, כי אין לי בנושא זה.
אם כי הייתי יכולה לדמיין דיון כזה בפורום חילוני שבו הורים מתלוננים שחסידי חב"ד פתחו דוכן להנחת תפילין ליד התיכון שהילדים שלהם לומדים בו...
בתור ילדה השתתפתי מלא בדברים של חבד ותמיד תמיד אמרו את זה, וגם בתור בוגרת שראיתי אירועים שלהם מהצד מן הסתם בחיים לא הייתי באירוע שזה לא נאמר. מדברת על ערים שונות, שנים שונות, מארגנים שונים..
שהשתתפה כנראה יותר ממך בדברים של חבד
וממש לא בהכל אומרים את זה
ולהפך, יש הרבה מתנגדים להגיד את זה
כנראה איכשהו נפלת על מארגנים מהזרם הזה, אבל יש הרבה הרבה שלא
בכל אופן, לא חשוב.. סתם רציתי להסב שזה לא בהכל ולא בכל מקום
יחי אדוננו...
אבל יכול להיות שזה קשור לסוג החבדניקים
זה קשור לזה שלתת לילד פוסטר פרסום בלי שהורה שלו לידו זה פשוט לא שייך. גם לא שייך לתת לו צעצוע או ממתק בלי אישור הורה (מדברת על אדם זר שמחלק מחוץ לשער לכל הילדים, לא על מורה וגם לא על כאלו שמפתים ככה ילדים ללכת איתם ופוגעים בהם).
אם הילד רואה פרסומת ברחוב, או הולך עם אמא/אבא ויש פרסום למשהו לילדים- סבבה. אבל לטרגט בתי ספר יסודיים ולחכות בסוף יום הלימודים כדי לחלק לילדים פליירים (וממש לא משנה כרגע למה זה ואם זה עולה כסף או חינמי)- זה פשוט לא במקום.
כי זה התערבות בחינוך שלך באופן ספציפי לילד שלך, וכי זה ניצול לרעה של התמימות שלהם.
אם יש משהו חביב שרוצים לפרסם לילדים (הפנינג, חוג או לא משנה מה)- יתכבדו אותם אנשים ויביאו זאת דרך הצוות החינוכי של המוסד, שלפי שיקול דעת (רוח המוסד וההורים) יחלק או לא לילדים, וזה יהיה מדמות שהם מכירים (המורה, הגננת וכו)
אבל תהיי בטוחה שחב"ד מביאים גם לבתי הספר המסורתיים והחילוניים באיזור. ולא נראה לי שההורים שם היו מעודדים את זה במיוחד.
איך נגיד היית מרגישה, אם היו מביאים לילדים שלך פלייר של חוברת חוגים (תמים, לא?), שכוללים תמונות של רקדניות בלט בבגד בלט, שחיינים בבגדי ים, וכו?
או אם תנועת נוער חילונית היתה מחלקת לילדים פרסום על הפנינג חנוכה?
אז שיעבור דרך בית הספר עצמו. שישלח להורים את הפרסום, או לפחות שמי שיחלק לילדים תהיה המורה שלהם אחרי שגם עברה על הפרסום וראתה שהוא באווירת האוכלוסיה…
תהלוכות ל"ג בעומר הם כבר מזמן לא ארוע רק של חב"ד. משתתפים בהם ילדים מכל החוגים והזרמים. לא שמעתי על תהלוכה שצריך לשלם בה דמי השתתפות, נשמע לי מופרך. איזה תוכן בעייתי יש בתהלוכה שלא מתאים לרוח ההשקפה של חוגים אחרים? ממה שידוע לי אומרים פסוקי תורה, (מעולם לא השתתפתי בתהלוכה שאמרו בה יחי אדוננו, מתארת לעצמי שיש כאלה, אבל לרוב ממש לא) שרים שירים של ל"ג בעומר, לפעמים יש הצגה עם סיפור חז"ל או סיפור על מעשים טובים, ואטרקציות ופעילויות לילדים. בכנות, הטענות פה נשמעות ממש כמו הטענות על דוכני תפילין.
זה לא הדבר הראשון ולא הדבר האחרון שהילדים יבואו אלינו בתחנונים שנלך/נעשה/נקנה ואם לא יתאים לנו נגיד להם לא. לכל הורה יש בחירה אם ללכת עם הילדים לתהלוכה או לא. גם אם לא יקבלו פליירים נוצצים, הם יכולים לשמוע על זה מחברים ולהתחנן ללכת, ואז מה נעשה, נאשים את החברים?
" מאיים" , " מזכיר תלונות על דוכני תפילין" .
כאילו ברגע שאני לא אוהבת שמחלקים פרסומת ישר לילדים גן , הפכתי לשונאת חב"ד או לא יודעת מה. תשלום על הגרלה , אבל מה שמושך את הילדים אלו תמונות של הפרסים. וארטיק.
ולא בא לי להגיע כי אין לי כוח , סתם לא בא לי , אין לי סיבה אידיאולוגית . למה כל דבר צריך לבוא דרך ערכים ואידיאולוגיה? סתם לא בא לי ללכת לתהלוכה כי אני לא אוהבת תהלוכות.
כולם מפרסמים פעילויות בקבוצה שכונתית או באלון שבועי . לדעתי זה מספיק.
כנראה מארגנים יודעים שאם הם לא יחלקו ישר לילדים , הרבה לא יבואו .
גם אמירת פסוקים בגינה. בשכונה הנוכחית עושים את זה בטוב טעם. לפני עשרים שנה גרתי בשכונה שבה שליח שם ארגז קטן של ארטיקים הולך, כולם כולל ילדים גדולים שלא אמרו פסוקים בכלל , היו מתנפלים על הארגז הזה בצורה חייתית כאילו לא ראו ארטיק מימיו. למה זה היה טוב? לעודד בריונות ?
בתהלוכת לג בעומר?
לא נתקלתי בזה מעולם.
גם כרטיסי ההגרלה מחולקים בחינם, וגם כל שאר הדברים שמקבלים שם.
והאמת שלא ברור לי למה אם ילד יקבל פלייר ליד זה אומר שהוא יגיע, אין להורים שלו דעה? הוא מחליט שהוא רוצה ללכת אז לוקחים אותו?
וגם לא רואה סיבה
אבל תדעי שיש אנשים שמבחינה השקפתית מתנגדים לזה
וזה בעייתי להם
זה לא כזה מובן שזה סבבה לכולם
וגם הסניף שכל פעם המדריכים מגיעים ומפרסמים ומלהיבים ותבואו וזה לפעמים הפנינג בעלות לא סבירה והילדים ממש רוצים לצאת, ואני מתוסכלת.
בדיוק היום הייתי והם נהנו האמת🙃
אם לא בא לך אז זה בסדר להחליט שלא. כמו כל רעיון אחר שהילדים מגיעים איתו אבל מסכימה עם מי שכתבה שזה לא כזה סבבה לתת להם ישירות ולהלהיב אותם
ולא של הארגון.
ההנהלה צריכה להפעיל שיקול דעת ולא לחלק ישירות לילדים, ואת העניין הזה כן יש להורים אפשרות לשנות.
אלא אם כן מדובר בגן שלהם ואז זה יותר הגיוני.
וכל פרסומת צבעונית ומושכת, זה הקטע של פרסומות 🤷🏼♀️
אין מצב שמחלקים פליירים בבית ספר בלי אישור ההנהלה.
ואם כן זה באמת בעייתי.
אני באופן אישי לא מבינה מה הבעיה, אם זה משהו חינוכי, מביאים למודעות למי שמתאים - אחלה ולמי שלא הכל טוב.
הרי זו בדיוק הטענה של החילונים.
שאיזה חבדניק בא לילדים לשער של בית הספר ועושה להם 'פרסומת' על תפילין. ממש, אבל ממש בלי הסכמת ההורים.
איפה באמת ההבדל???
אני רוצה להגיד משהו שאולי קצת יעצבן.
היום זה פרסומת של חבד בגן ומחר זה יהיה חבר שמביא צעצוע מושך כזה או אחר. או חשיפה לתכנים דלא מתאימים לכם.
אין לנו בכלל בכלל שליטה על מה שהילד ייחשף אליו.
ובעיני ההבנה הזו הלא מובילה ל- "אז אני אחשוף אותו להכל" אלא יותר לעבודה עצמית שלי כמחנכת: " איך אני מתווכת לילדים שלי דברים שהם נחשפו אליהם ולא מוצאים חן בעיני"
אם באמת תהיי שלמה עם עצמך. תוכלי להיות מספיק ברורה ועקבית כדי להסביר לבן שלך למה לכן זה לא מתאים.
בעיני יותר מעצם פיתרון הבעיה הנקודתית הזו- דווקא ההתמודדות הזו תנחיל לילד שלך חוש ביקורתי ויכולת סינון של טוב ורע לפי השקפת הבית שלכם.
ובעיני את יכולה גם להחליט שזה באמת מעצבן אבל השמחה של הילדים שווה את ההקרבה שלך ולכן את מחליקה.
בסופו של דבר- הניסיון לשנות את המציאות ולהתאים אותה לצורה ש'כאילו' תמנע ממך התמודדות. הוא ניסיון חסר סיכוי. ולכן עדיף לעשות עבודה על עצמינו איך אנחנו מתמודדים עם זה ולא איך מנסים לשנות את הסביבה.
פרטיים שהילדים נחשפים אליהם דרך מוסדות הלימוד?
נראה שבבית ספר חבד ישתקו אם יחלקו לילדים פלאיירים עם תוכן לא מותאם וההורים יגידו לא נורא נלמד את הילדים שלא מתאים.
פרסומת על תפילין בתוך מוסדות הלימוד זה אכן לא שייך.
ויש חוק מאיזה מרחק ממוסד הלימוד נחשב שטח ציבורי רגיל שמותר להעמיד בו דוכן להנחת תפילין או לשיווק כל דבר אחר.
צריך לכבד את המרחב של מוסד הלימודים ולא לנצל אותו לצורכי שיווק.
אין קשר לזה שבמקומות אחרים ייחשף לתכנים שונים.
אצלנו בכל אופן, זה עניין השכנוע של הילדים, משווקים להם יפה מאוד ובגובה העיניים שלהם.
הם באורות וברור שצריך ללכת
ולא תמיד מתאים ולא תמיד יש כוח
ולכי תסבירי לילד...
אז אומרים לא, ומסבירים, ומגלים אמפתיה ואז כמה דקות בכי ותסכול... סתם לא נעים, ולא חסר סיבות לבכי, תסכול וכו... אז עכשיו גם הפרסום הזה??
זה לא עניים של "יחי אדוננו" ואף פעם לא אמרתי לילדיי שאנחנו לא אומרים את זה.
כמו שהציעה פה מישהי, אפשר להניח בתיק של הילד את הפרוספקט ואמא כבר תראה. העניין הוא סביב השיווק שעושים לילדים בגן כדי שיבואו. ולא רק זה... כל מיני פעיליות ודברים, שאפשר פשוט להניח בתיק ושלום, למה "לגרות" אותם?
להבדיללל מחלקים לילדים שלך פרסומות של מסיונרים?
אני ראיתי שחילקו לילדי גן משהו עם תוכן מסיונרי מובהק
אם לא הייתה לגיטימציה לחלק ככה ישירות לילדים אז גם הם לא היו יכולים לעשות את זה
לדעתי זו סיבה עיקרית לא לתת לזה מקום
כי יכולים לחלק גם דברים עם תכנים בעיתיים
אין לך בקרה על מה שהילדים שלך נחשפים אליו
הבעיה היא כשמחלקים בכניסה לגן בלי שום בקרה
1- זה באמת מעצבן לקבל פרסומות עם ילדי גן, מבינה אותך. אפשר לדבר עם הגננת שפרסומות יעברו ישירות להורים. אבל בסוף, לדעתי זה חלק מהחיים. וצריך ללמוד להגיד לא בלי להתרגש. ליד הגן של הבן שלי יש לוח מודעות עם הצגות לילדים, זה ממש מבאס כי זה לא הצגות שמתאימות לנו מבחינת התוכן, ולא מתאים לי ללכת אליהן, וכל היום הם נחשפים לפרסומים...אז לומדים להגיד שזה לא מתאים לנו...
2- שום חלק מהתהלוכה אינו בתשלום, תמיד יש מופע שכולם יכולים להנות ממנו. ואחר כך יש הגרלה עם פרסים לרוב, וכמו כל הגרלה, מספר זוכים מצומצם ביחס לקהל. בהרבה הגרלות מחלקים לכולן ספרונים ואיזה ממתק כמו טרופית או ארטיק..
נמחקו הודעות פוגעניות והשרשור ננעל.
לק"י
בן הארבע ויתר לאחיו הגדול על התור במחשב.
"את יודעת למה ויתרתי לו? כי הגן שלנו הוא גן של אהבת חינם".😍
(הגננת שלהם כנראה החדירה בהם את הנושא טוב טוב).
בן השנה מפגין תכונות גבריות- כשהוא רואה ילדים משחקים בכדור, הוא יכול לזחול אליהם במרץ, כשהוא חדור מטרה להגיע לכדור😅
ובנוסף, הוא מתיישב ליד ילדים שמשחקים במדבקות/ קלפים, ודופקים על הרצפה כדי להפוך אותם, ודופק גם הוא עם 2 הידיים על הרצפה😂
אז בן השלוש הוציא מהמגירה יצירה של מטריה שהוא הכין בגן.
דיאן ד.בת - 2.5 אומרת לי: "אני גם רוצה להיות אמא"
אני: "את רוצה להיות אמא? ומי תהיה הילדה שלך"
היא: "את"
בן ה-5 אומר לקטנה: "כשתהיי גדולה את תהיי בגן שושי ואז את תהיי בגן רבקי (הגננות שהיו לו) ואז את תלמדי על עשרת הדיברות.
את יודעת מה זה עשרת הדיברות? זה דם, צפרדע, כינים.." 🤣🤣🤣🤣
וגם, כל פעם שהיא מבקשת ממנו משהו אז הוא אומר לה בנחת: "מה שכחת להגיד? תגידי ב-ב-ק-ש-ה"
הבת שלי (כמעט בת 4) יום אחד התחילה לדאוג מה יקרה כשגם היא תהיה אמא, כי אז יהיו בבית שלנו שתי אימהות וזה יהיה מוזר.
אז הסברתי לה כשהיא תהיה אמא היא כבר תגור בבית אחר. והיא נלחצה מזה ממש והתחילה לבכות, והזכירה לי שהבטחתי לה פעם שאני תמיד אהיה אמא שלה...
היא לא נרגעה עד שלא הבטחתי לה שגם כשהיא תהיה אמא בעצמה - אם היא תרצה היא תמיד יכולה לגור אצלנו...
הגדול שלי כל הזמן עושה חישובים מה יהיה כשהוא יהיה אבא ואז אבא (בעלי) יהיה סבא וסבא יהיה סבא רבא.
וכמה אבות וכמה סבים יהיו לנו בבית.
פעם אמר לי בשיא הרצינות: "את יודעת? כשאני אהיה סבא רבא אז אבא שלנו כבר ימות..."
לק"י
אולי בן הארבע.
אבל לא זוכרת מה זה היה בדיוק... נראה לי סביב זה שנהיה זקנים.
לאחד הקטנים 'נתקע' בראש שדברי תורה הם סביב דמותו של משה רבנו.
כך זכינו לאחרונה לשמוע בשולחן שבת
דברי תורה חדשניים:
משה רבנו בנה תיבה לפני המבול
ה' אמר למשה רבנו לך לך מארצך.. לארץ ישראל..
וכמה שאנחנו מתקנים- לא עוזר(;
הקטנה בת שנתיים וחצי שרה בתלהבות
מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אוהב את ההצגה.
יש לה המון בלי סוף.
יום אחד בת השמונה שלי אומרת עליה אמא מה זה היא לא מפסיקה לדבר,כל הזמן יש לה מה להגיד היא רק בת שנתיים זה לא נגמר לה?
ולי עובר בראש אויש יש לי עד מאה ועשרים לשמוע אותה🤦♀️
הכי כיף לראות את החיקויים של הקטנטנים
גם הקטנה שלנו (בת שנתיים וחודשיים) היום קפצה בגומי עם אחיה, ופתאום התחילה לספור! כמו שהם סופרים כשקופצים.
אבל משהו חמוד יותר:
ענדתי סיכה על הבגד בשבת, וכשהיא ישבה עליי היא הצביעה עליה ואמרה: "אמא."
אמרתי לה: "נכון, סיכה של אמא."
ואז היא הניחה יד על השיער שלה, ואמרה: "ש(יע)ר!"
כלומר, היא מכירה את המילה סיכה משיער... נהניתי מהקישור שעשתה, והסברתי לה שיש סיכה של בגד וסיכה של שיער... (ואז עם הגדולים יותר שהיו ליד התפלספתי על סוגים נוספים של סיכות, כמו סיכה משרדית וסיכת ביטחון...)
לק"י
הוא כבר נראה לי ילדון, ולא תינוק.
מבין עניין, מסרב לדברים שהוא לא רוצה, מתעקש על מה שכן...
מנסה להעיר אותי בבוקר:
הוא: את רוצה לקום בצהרים?
אני: לא
הוא: אז עכשיו בוקר. יאללה לקום!
בת ארבע וחצי משכנעת אותי במרץ תוך כדי השכבות:
את יודעת שאני כבר ישנה?
אני יודעת גם לדבר ולשבת כשאני ישנה.
אם אני צמאה אני יכולה לשבת אפילו שאני ישנה.
אל תגידי לי שוב לילה טוב כי כבר נרדמתי, שלא תעירי אותי.
בכיתה א, נוסע חתיכת נסיעה כל יום לבית ספר ונחשף שלטים של הבחירות על אוטובוסים:
את יודעת על מה הבחירות? כל נהג מנסה לשכנע את כולם שיבחרו בו שיהיה ראש ממשלה. לכן הם עושים שלטים, כדי שיבחרו בהם!
לק"י
ואומר לי, שכבר יש אור בחוץ וצריך לקום...
הלו!! לפעמים הזריחה בחמש😅
והבת שלך נשמעת פלפלית....
הבת 4.5 שלי ואני יוצאות מהבית בבוקר, ואני אומרת לה שאחרי הרכב הזה נחצה את הכביש. היא עונה לי ''אל תגידי לי מתי לחצות את הכביש. את מפריעה לי לישון''😂
ואז שאלנו על כל חיה איך קוראים לבת זוג שלה.
נמר- נמרה
כבש- כביסה
צבי-צביקה
🤣🤣
אם בת הזוג של הכבש זו הכביסה הוא מוזמן לבוא לקחת אותה מהסל והספה😉
יום אחד אספתי אותו ישר מהעבודה והן חיכו בבית עם בעלי.
אני מגיעה, והגדולה (5) שואלת אותי "איך הוא היה היום? מה אמרו עליו? כל פעם שאת אוספת אותו בלעדיי תגידי לי מה אמרו שאני אדע שהיה לו בסדר"
נסענו באוטו והיה בחדשות משהו על זיופים בקלפיות. אז הגדולה מסבירה לשניה "קלפיות זה כמו קלפי שהצבענו בבחירות. קלפי זה אחד וקלפיות זה הרבה"
מאיפה את יודעת את זה נשמה???
ואין לי משהו ספציפי, אבל אני נמסה כל פעם מזה שהשניה (בת 3) אומרת דברים, במיוחד כאלה שקשורים לגן, עם הבעה סופר רצינית ובעלת חשיבות על הפנים..
או שהיא הראתה לי היופ יצירה שהם עשו על בריאת העולם והיא מראה לי את היום החמישי ואומרת שביום החמישי נבראו הדגים והעופות והשרצים ואז מוסיפה "אבל לא היו מדבקות של שרצים להדביק"
הגדול, בן השלוש וחצי:
אבא, אבל מי עשה את ה'? איך הוא נהיה כשהיה תוהו ובוהו?
קורא לי השבוע בדחיפות מהשירותים-
אמא בואי מהר!! (היה לו שלשול השבוע, אז כבר התכוננתי לראות משו לא משמח)
אני מגיעה, הוא אומר, אני ממש צריך עזרה
אני לא מצליח להגיד שירותים ברבים🤣
אחכ גילה שגם מכנסיים מצטרפים לבעיה שלו...
ציירנו כבאי, והוא רצה לכתוב מטף כיבוי אש, אז אני כתבתי לו על דף אחר והוא העתיק
אני מגיעה אני רואה שהוא כתב מתף כיבוי אש
ואז הוא הסביר לי
אמא נכון מטף זה או עם ט או עם ת, אז את עשית עם ט אז אני עשיתי עם ת כדי שת' לא תרגיש בודדה
בן השנתיים
עובר ליד הסל כביסה וסוגר אותו, תוך כדי אומר לי בארשת חשיבות: אמא אני סוגר את זה כדי שלא יבואו הגויים ויסגרו את זה
וואו תודה בן מסור, הורדת וואחד דאגה מליבי
אמא את גאה באני? אני נכתב בספר של הצדיקים כי אני שמר על הידיים ולא מרביץ
השכבתי אותו לישון, והייתי מחוץ לחדר שלו, פתאום הוא התחיל לבכות ממש, הלכתי אליו ושאלתי אותו אוייי מה קרה? אז הוא אומר לי "אמא אני לא עצוב אני רק בוכה כדי שתבואי"
אני מניחה שהקטן יותר יצליח להירדם כי עד לא מזמן הוא היה ישן צהריים.
אבל ילד בן חמש שלא רגיל לזה, רגיל לישון בשבע. הוא יהיה ממש עייף אם לא ישן לפני, יש טיפים לגרום לו להירדם בצהריים?
לפני ליל הסדר לא הצלחנו, הוא שכב יפה 20 דקות ואז קם.
ואז להעיר אותו מוקדם באותו הבוקר?
ככה יהיה עייף בצהריים
יש ילדים שזה מצליח איתם ויש ילדים שפחות..
אז הוא יהיה עוד יותר עייף
דווקא ניסיתי למשוך אותו קצת הערב, (מאותה מחשבה שאת אומרת) לא הצלחתי, לכן אני יותר דואגת על מחר.
אם לא יקדם ממש יחמיר את המצב
אם הוא יצליח לשרוד גם בלי לישון, או שמקסימום ירדם איפה שהוא במהלך האירוע, אז לא נורא.
אם הוא יהיה עייף ועצבני כל הזמן, אז פחות כדאי.
אפשר לנסות להשכיב אותו.
להסביר לי שכדאי לו לנוח כדי שיהיה לו כח לערב, אבל לקחת בחשבון שלא בטוח שהוא ישן.
אפשר גם לתת לו לנוח בלי להירשם, אולי זה קצת יעזור.
(גם שנ"צ לא בטוח ימנע את זה, אבל יקל)
כשאתם נוסעים לשבת בשבתות קיץ הוא מצליח להישאר ער בארוחה?
כדאי בכל מקרה להביא איתך עוד עגלה, שתוכלי להשכיב אותו לנוח באולם עצמו.
אם זה אירוע חתונה מדרגה ראשונה, כדאי אם אתם יכולים, להתפצל שבעלך יחזור קודם עם הקטנים ואת תהיי חופשיה בהמשך הערב להנות בלי לטפל במישהו ובלי להיות מוטרדת מהעייפות שלהם.
לגבי שנ"צ, אם הוא לא נרדם אפשר לשים לו פודקאסט עם סיפורים/ שירים רגועים ואז גם אם לא נרדם לפחות הוא ינוח ויהיה אסוף יותר בערב.
ולפעמים עצבני עד שהוא עובר את הגל של העייפות ואז מתאפס ונרדם ב12.
תודה על העצות!
אנחנו נביא כבר שתי עגלות, לתינוק ולקטן, אין לי עוד עגלה לבן 5, אבל הוא גם לא נכנס בעגלה, כן חשבתי להביא שמיכה בשבילו ולעטוף אותו באיזה פינה
או בעגלה של השני, אם הוא לא משתמש בה.
לפעמים האנדרנלין משחק תפקיד כפול
גם מפריע לשנצ וגם עוזר באירוע עצמו
מה שהייתי עושה זה מקלחת מוקדם
מנמיכה רעשים בבית
ובעיקר מורידה הילוך... גם אם לא ירדם לפחות ינוח
ולאירוע עצמו מביאה פיגמה
ודואגת שיהיה לו פינה נוחה לקרוס אם יצטרך
לידו עד שנרדם. לא לחשוב שהוא יצליח לבד בלי עזרה להשתיק את הרעשים באמצע היום ולישון. וזה באמת יכול לקחת 20/30 דקות.
אני יושבת ליד, מבקשת שקט ועצימת עיניים, ואומרת שאפשר להירדם גם באור, עובדה שבנסיעות מצליחים להירדם גם כשצהריים. ומקפידה שישכבו ויעצמו עיניים. אומרת שגם אם בסוף לא ירדם, הוא חייב לשכב לפחות חצי שעה בלי לזוז כל רגע. שימצא תנוחה שנוחה לו, ואם צריך להזיז אז למצוא משהו איר נוח אבל זהו, עכשיו להשקיט הכל ולנסות לתת לשינה לבוא. ואין מכ לבקש לקום לפני שעוברת חצי שעה, וגם אם זז הרבה אני אתחיל לספור את החצי שעה כשיפסיק לזוז. בעזרת ה' יצליח להירדם.
לקחת בחשבון שלפעמים קמים משנצ עצבניים, אז להכיל את זה ולנסות לעשות את המעבר בצורה נינוחה, אולי לתת לו שוקו ובסקויט או משהו אחר שזה פינוק בשבילו, או איזה פרק מתוכנית לראות, כדי להתאושש בצורה רגועה. ואם בסוף לא, אז תנסי אולי לחשוב איך שיהיה לו איך לשים ראש בארוע ואם צריך בשביל זה להביא משהו מהבית שיקל עליו.
משעה וחצי לפני שרוצים שישנו להחשיך את הבית בהדרגה ולעשות אמבטיה טובה.
יש לך מי שיהיה איתו בבית בבוקר? פשוט לא להעיר לגן . ואז יהיה פחות 'גמור' בלילה
מתקלחים לפני
מחשיכים חדר
שקט
ואם צריך שמים מוזיקה שהם נרדמים איתה- יש כמה ביוטיוב שהם רגילים, למשל נעימות חב''ד לתינוקות, מוזיקת הרפיה לפני השינה..
אם יש רעש בחדר פטפוטים, משתדלים להיות ליד לוודא שהם לא מדברים.
עוד משהו שעוזר- לומר לעצום עיניים ולנשום עמוק ולאט. זה מרפה את הגוף וגורם להם לשקוע לשינה..
אף פעם. אבל זה כן שווה לנסות.
מקלחת, להחשיך ושקט.
לא להרדים (שירדם כבררר ואוכל ללכת להתארגן)
אלא להרדם יחד.
אומנם לא ילד ראשון אבל עד עכשיו כולם נרדמו עם בקבוק אז לא היו צריכים ליווי צמוד שלי.
הקטנציק החמוד ינק הנקה מלאה אז אין לו בקבוק להרדם איתו.
הוא כבר לא יונק אז נרדם עם מוצץ.
אבל חייב שישבו לידו עד שנרדם, ולפעמים זה לוקח לו זמן כי הוא כל כמה דקות נעמד.
זה קצת מקשה עליי טכנית כי יש לי עוד ילדים להרדים שנרדמים בערך באותם שעות וכל פעם שהם קוראים לי הקטן נעמד ואז ההרדמה היא מחדש.
וגם לפעמים צריכה להרדים אותו כשהילדים בבית בצהריים ואז זה מאוד מאוד מקשה שאני צריכה להיות סגורה איתו בחדר לכמה דקות טובות.
מקווה ששיכנעתי למה זה חשוב ;)
ואשמח לרעיונות איך אפשר להרגיל בלי בכי.... אם זה אפשרי.
לא מתאים לי להשאיר אותו בוכה כדי שילמד 🫣
אז אין לי טיפים.
אם את מוצאת דרך, אז מעולה.
ואם לא- כדאי לדאוג לתנאים הכי נוחים להשכבה.
הילדים האחרים ישנים בחדר אחר?
אולי כדאי לצרף אותם לחדר אחד, ואז את יושבת ליד כולם ולא צריכה לגשת לילד אחר.
ובמשך היום, למצוא תעסוקה לילדים בזמן שאת משקיעה אותו.
ילדים...
ולא עוזרת תעסוקה, הם רוצים להיות לידי..
ורואה אותי
אם בילדים סביבו הןא לא נרדם
אולי מנגינה/שיר/סיפור?
נסיך
מצטרפת לשאלה על ילדון בן שנתיים+אמהלהגמלתי השבוע מהנקה ולא מצליחים להרדים. רק בעגלה, עם נדנוד ורק עם מוזיקה...
פה לקצתשבגיל הזה צריכים מישהוא שישב לידם עד שנרדמים..אצלי גם בגיל יותר גדול עדיין מבקשים שנשב לידם בהרדמה..
לא חושבת שיש פתרון קסם..זה צורך רגשי של ילד..
לגבי טכנית עם עוד ילדים- אצלי בעלי כמעט כל הזמן איתי בהרדמות כך שזה עוזר. וגם כמו שאמרו, כל הילדים חוץ מהתינוק באותו חדר כך שאחד נמצא עם כולם
היו לנו תקופות ארוכות כאלה, שהיינו יושבים במסדרון בין החדרים של הילדים, ומספרים סיפורים ושרים שירים עד שנרדמים.
היום אנחנו עושים את זה רק לילדונת בת הארבע וחצי (זה כבר טקס קבוע מבחינתה, שבלעדיו היא כמעט לא מצליחה להירדם). מי שמאתגרת זו בת השנתיים, שסיפורים לא מעניינים אותה ושירים לא מספיק מרדימים אותה, והיא למדה לצאת מהמיטה, כך שלא עוזר לתת לה משחק במיטה... (הלילה עברנו סיוט כזה איתה - וזה עוד כשהיא לא ישנה בצהריים - פשןט היינו לידה והשכבנו אותה בכל פעם שהתרוממה, עד שבסוף נרדמה...)
וזה כשהגדולים יותר גם לרוב לא ממושמעים ונשארים במיטה
בקיצור, מבינה אותך מאוד, אבל לא רואה דרכים אחרות...
אולי אם מתאים לך מסך - לקטנה שלי לפעמים עוזר שאנחנו מפעילים לה במחשב ניגונים עם תמונות רקע, ואז היא מסתכלת על זה עד שנרדמת... (אבל גם זה לא תמיד עוזר)
של הילדים כן, אבל שלנו (ששם התינוק ישן) לא באותו מסדרון
אבל אם האחרים נרדמים בקלות, אז אולי באמת תשבו רק איתו?
בעלך נמצא בזמן הזה?
אבל כן הייתי מנסה בהדרגה קצת להתרחק ממנו.. לשבת לידו וללטף, אחכ לשבת אחוק יותר ממנו על כסא, אחכ לשבת ליד הדלת, אחכ להשכיב לחכות קצת. לצאת, אם צריך להכנס להיות עוד קצת ושוב לצאת..
אבל זה תהליך.
אם יש אפשרות שלפחות לכמה ימים בעלך יהיה בהשכבות כדי לצלוח את זה אולי זה יעזור.
ואם לא אז לנסות למצוא לכמה ימים איזה פתרון טכני של משחק שמעסיק את הגדולים עד שהקטן נרדם, או להשמיע להם ברמקול סיפורים/ שירים שיעסיקו אותם עד שתסיימי עפ הקטן
אני לא מבינה איך מגישים.
לפני כמה שנים קיבלתי דרגה לא נכונה, כנראה היתה טעות בחישוב של ההכנסות.
כתבתי מכתב ערעור, וצירפתי את המסמכים הרלבנטיים. אני חושבת ששלחתי את הכל דרך העדכונט.
לפני זה ניסיתי ליצור איתם קשר טלפוני כדי להבין איך לערער, ואני חושבת שזה מה שבסוף אמרו לי לעשות. זה היה לפני כמה שנים, אז לא זוכרת בדיוק.
על תשפ"ו, בגלל זה שאלתי אם יש מישהי שהגישה השנה...
אלא פשוט צירפתי מסמכים עם מכתב הסבר.
תשפ"ו
אין לי השנה ילד במעון, אז לא ניסיתי השנה.
הלוואי שיקבלו את הערעור שלנו ובקרוב!
אם הצלחת אשמח שתסבירי איך🙏
ונוכל לצחוק שוב
אז אני אתחיל. מאנונימי כי פאדיחה..
היינו אצל חמי וחמותי בשבת, עשיתי בדיקה שיצאה לא נקיה. שמתי אותה על המדף בחדר שישנו בו כדי להראות לבעלי ושאחרי שבת ניקח לרב, ו..שכחתי אותה שם.
במוצש כשהגענו הביתה קלטתי פתאום שהיא שם והתפדחתי כל כך, אבל קיוויתי שאף אחד לא ייכנס לשם והיא תישאר עד שכבר לא ידעו למי היא שייכת
אבל אז- ביום ראשון חמותי מתקשרת: "יכול להיות ששכחתם אצלנו משהו?" חח..לא! לא שכחנו כלום, מה פתאום!
אני רק מדמיינת אותם יושבים וחושבים מה לעשות עם הבדיקה ואיך להעביר לנו אותה בדרך נורמלית 
בושות!
לק"י
למזלי קלטתי את זה לפני שהספקתי לצאת מהבניין.
שבוע טוב!
הרבה זמן לא הייתי פה, אבל אני אבודה ופה בטח תדעו לעזור..
תינוק מתוק, בן תשעה חודשים
בד"כ ממש רגוע ועליז, אוכל מוצקים ותמ"ל ויש לו כבר ארבע שיניים.
מיום רביעי הוא לא מפסיק לבכות, אבל באמת!
הוא פשוט צורח כל היום וכל הלילה.
לא עוזר אקמול, גם בידיים שלנו הוא ממשיך לצרוח.
נרדם לעשרים דק שוב צרחות
בין חמישי לשישי היו 24 שעות של חום, בשישי הרופא בדק אותו ושלל אוזניים.
יש לכם רעיון מה זה יכול להיות? איך עוזרים לקטנצ'יק (ולנו...)
לא נראה לי שזה שיניים כי כבר יצאו ארבע וזה לא היה נשמע ככה
יש לו יציאות סדירות? שללתם תולעים? הוא אוכל? אחרי האוכל הצרחות מחמירות או נרגעות או אותו דבר?
אין י רעיון, אבל אולי זה בכל זאת שיניים.
לפעמים יוצאות כמה בבת אחת, ואז זה הרבה יותר כואב מיציאה של שיניים בודדות (במיוחד כשיוצאות טוחנות).
לבדוק אם יש יציאות ואם הן מראות תקינות, לא בצבע שחור (עלול להחשיד על התפשלות מעי)
לבדוק אם יש שערה שחרוכה לו על אצבע/פין וכד'
לבדוק תולעים
לבדוק אם מזיז את 2 הידיים כראוי (לפעמים יוצא המפרק בכתף או במרפק וזה כאבים הזויים)
אם זה שיניים, אקמול אמור לעזור, לא חושבת שמדובר בזה
לבדוק שוב אוזניים (אצלנו במקרה דומה שהיה רק בשבוע שעבר ביום רביעי אחה"צ רופאה שללה אוזניים, בלילה היו צרחות הזויות והחום עלה, חמישי אחה"צ מלא הפרשות חריגות מהאוזן שהראו שנהיה נקב בעור התוף... ואז כמובן אנטביוטיקה וכו', הרופא טען לי שזה יכול להתפתח מהר מכלום לדלקת חריפה....)
חיבוק ענק ענק ענק
הייתי נוסע למיון. משהו כנראה כואב לו. וזה לא נשמע רק שיניים. משיניים לא בוכים כל היום למיטב זיכרוני.
אתן עושות הכל בבית כולל הכל והבעל עובד?
אני גמורהההההה עם כאבי גב מטורפים
ובעלי-מתעלם .הוא יוצא לתפילות משאיר אותי עם כל הקלחת
עובד עצמאי כך שאין לו שעות מסודרות,יכול לצאת לעבוד גם ב11 ,גם ככה עובד עד הלילה
מרגישה והוא גם אומר את זה מדי פעם
את לא עובדת אין עלייך עול
אבל עליי כ-ל העולם של הבית והילדים וזה לא פחות קשה
מרגישה שצריכה לשתוק כל הזמן כי הוא מביא את הכסף
ולא בקטע אלים כי לא חסר לי כלום ב"ה
פשוט די אני מותשת מזה שאין אפשר לבקש ממנו כלום
אני אישה עובדת. כמעט במשרה מלאה, אבל שוב, זה לא אומר שעול הפרנסה עלי.
עול הפרנסה הוא על בעלי. איך זה בא לידי ביטוי?
הוא עוקב על חשבונות הבנק שאנחנו סוגרים את החודש, הוא מנהל את החסכונות. זה בא לידי ביטוי שאני אפילו לא זוכרת את פרטי חשבון הבנק. הוא מפקד על זה מלמעלה. אבל כן, מקור ההכנסה לבית הוא בשותפות. אם ארצה להוריד משרה אז נשרוד את זה כלכלי ואני לא עובדת רק כי " טוב, כי אחרת לא יהיה לבית כסף".
אם אפשר לשאול, איזה ערך חינוכי את רואה בלהישאר בבית עם הילדים?
לחץ בטוסיק
אבל גם קצת בין צירים
זה לא עובר כמו הציר שנגמר…
הגיוני?
תנסי מים חמים במקלחת לפעמים זה משחרר.
ואני לא יודעת באיזה שלב את אבל זה קצת מזכיר לי צירי לחץ 😅
היה לי ככה בערך בפתיחה 5-6.
בצירי לחץ הרגשתי לחץ אחר, מאין לחץ לדחוף החוצה..
איזה כיף נשמע שזה מתקרב.
לידה קלה ובידיים מלאות
נשמע כמו כניסת התינוק לאגן, שימי לב לא למשוך יותר מדי בבית
שיהיה בקלותאמהלהבבריאות ובידיים מלאות
הכל נעלם פשוט
ואני עצבנית כמו שור זועם כל היום צועקת
זה ככ מתסכל
אוףףףף מתסכל, ברור שאת עצבניתאמהלהתנסי אולי לצאת קצת היום, לנשום אויר/קפה ומאפה/נוף גשום
זה כבר ממש קרוב
והגוף שלך מאותת לך שהוא מתכונן
קחי בחשבון שזה עלול להיות בשבת ותתארגנו על מקום לילידם ותיק ארוז וכו'
לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובשלווה
חיבוק ענק
כולם סביבי מדברות כמו דודות
ככה זה
כשיהיו לך צירים לא תתלבטי
אם ככה את נשמעת אין לך כלום
כאילו אני לידה ראשונה…
נא לסגור פלאפונים וללכת לישון/לכייףאמהלהזה זמן שלא מדברים עם אנשים....
הלידה לא מגיעה כשהגוף מזהה סכנה
מסכנים הילדים…
יואו את עוד כאן? זהו אני אומרץ לך היום היום.
בסוף משהו צודק תמיד.
שיהיה בקלות.
מקווה בשבילךצשלא שבת.
ורק עצה קטנה, כי אני כמובן דוד כבידה ולא בחודש תשיעי, אז תברחי לחדר ואל תצעקי...
חחח תרגיעי! יואו! הכי עוזר להגיד לך את זה נכון? ידעתי.
אצלי זה לאאאאא יש לך זמןןןן
תודההההה איך כיף לשמועעעעעעע
ילדתי בערב שבת וזה היה חלומי.
גם רוצה כבר ללדת בע"ה!!! ונהייתי עצבנית ואז אומרים לי - תרגעי שלא תלכי עצבנית ללדת. תןדה חברים. עזרתם😅
בשבת לא היה משו, צירון פה צירון שם
אבל עכשיו בניגוב אני דיי בטוחה שיצא הפקק הרירי (כמו גוש עם פס דק חום כזה כהה וג'לטיני)
לידות קודמות זה לא היה
רק בלידה אחת לקח שבועיים מאז שיתא עד הלידה
ובלידה אחרת באותו הלילה 🙂
מקווה בשבילך שהלילה זה הלילה..
בשעה טובה ובקלות ❤️
הוא יכול לצאת עד שבועיים לפני הלידה.
לי יצא יומיים לפני הלידה ורוב הסיפורים ששמעתי על כאלה שיצא להם זה היה די קרוב ללידה. אז מקווה בשבילך
