אם תקראי המודיע - הציבור החרדי האומלל

בשבע - הציבר הדת"ל/חרד"ל

ולא נדבר על ערבים

כי המדינה מורכב מפסיפס, שמשום מה כל לבנה בו בטוחה שהיא הדפוקה מכולם.

לא דיברתי מי אומלל יותר.. או סובל יותר.. 

דיברתי רק על המציאות של מי קובע כאן את הקול

ואיך הגענו למצב שהרוב לא שומר מצוות קלה כבחמורה ... 

ואני לא רואה פה פסיפס.. אני רואה פה תרבות חילונית שקובעת.. 

אם זה בחדשות, מוזיקה, בידור, אופנה.. הכל!.. 

בכל מקרה התשובה היא אותה תשובה. כל אחד לגמרי בטוח שהאחרים קובעים את הטון. אבל לגמרי.

די הזוי.

עם זה א"א להתכווכח.

והחילונים לא באמת חושבים שהדתיים שלוטים במדינה,

הם מפחדים שזה עומד לקרות.

(ושמאל לא שווה חילונים, הרבה חילונים ימניים)

וגם טענותיו לגבי הכנסייה הקתולית מופרכות, בפרט אם ניזכר במה שאמר היינריך היינה על היחס בין הגרמנים לכנסייה שנים רבות מאוד טרם מלחמת העולם הראשונה (וכמובן רפובליקת ויימאר ונפילתה). זה ממש לא בסדר שאת מתנהלת כאן כאילו את היסטוריונית שכל האמת גלויה וידועה לה ורק לה.

ודאי שמה שאירע בסלובקיה הוא זוועה, ובהחלט כתם שחור על הכנסייה הקתולית כשם שאינספור דברים לאורך מלחמת העולם השנייה באירופה הם כתמים שחורים משחור. וכשם שבאופן כללי תולדות הכנסייה הקתולית מוכתמים ללא תקנה בכתמים כאלו, מהאינקוויזיציה ועד חיסול הילידים באמריקה הדרומית. רק שיש הבדל בין מה שעוללו נוצרים מוסתים בספרד האימפריאלית בהנהגת טורקוומדה, לבין החלטה אלילית נאצית בוועידת וואנזה על כוסיות שנאפס גרמני, ששום כומר קתולי לא נכח בה (בטח לא כאיש דת מכהן, אולי היה שם מישהו שבעברו היה איש כמורה כזה או אחר, בטרם הוכרחו הכמרים הפרוטסטנטיים בגרמניה הנאצית לשנות מכל וכל את הדת שבכלל נוהלה בכנסיות, למעין תערובת של פגאניזם נורדי יחד עם מעט "תיבול" כביכול-נוצרי מהעבר). אני מכיר היטב את השתלשלות העניינים בסלובקיה הכבושה, הן מסיפורי המשפחה והן מהתיאור האובייקטיבי-בהרבה בספרו של הרב פרידר "להציל נפשם", שאם כבר בסיפורים האלו עסקינן הייתי ממליץ ללמוד אותו ולא כל מיני קבצים באינטרנט. והרב פרידר היה חלק מהממסד החרדי של סלובקיה - עם כל הדמויות המוכרות ממשפחת וייסמאנדל וגיזי פליישמן - ולא איזה "עסקן ציוני נכלולי". חלק ממה שמסופר בקובץ שצירפת אמיתי ועובדתי, וחלק הוא דמגוגיה פולמוסית שאוכפת בכוח על העובדות את הפרשנויות והמסקנות המוכרחות והמוכתבות והאינדוקטרינריות והדוגמאטיות.

יתכן שהכיר את מציאות יותר מכולנו ויתכן שלא.

מתוך ויקיפדיה:

חוקר השואה יהודה באואר כתב בספרו "יהודים למכירה": "המדהים הוא כיצד מנהיגיה הנבונים כל כך של יהדות סלובקיה, ובראשם ויסמנדל, האמינו בו [בויסליצני] ובטחו בו יותר משבטחו בעמיתיהם שמחוץ לאימפריה הנאצית. ויסמנדל לא בטח לא בשוולב [נציג ארגון החלוץ מארץ ישראל] ולא במאייר [נציג הג'וינט בשווייץ], אך בטח בנאצי. הוא היה משוכנע שהמשא ומתן נכשל משום שיהודים לא היו מסוגלים לשלם סכום של 200,000 דולרים".

(אין בתגובה זו זיקה כלשהי לדיעת הכותב או רצון לפתח דיון בנושא ט.ל.ח.)

כנראה שאת ממש רוצה לדבר על זה ולא מעזה כדי לא להתפס כטרולית.

השאלה היא מה יש היום בפועל במדינה

השאלה היא מה לעשות כדי לקדם את המצב,

אני חושב שאנחנו לא חולקים על זה יותר מידי.

אני מסכים עם @ד.

קודם כל לכל אחד יש אחריות על עצמו ועל משפחתו.

ובנוסף כל אחד צריך לראות איך הוא יכול הכי טוב להשפיע על הסביבה היותר רחוקה (גרעינים תורניים, רב קהילה, מורים, ספרים, הפצות, תפילות וכו'),

ובמקביל לעודד עליה של יהודי חו"ל, ולהמשיך בירושת הארץ (גם כאן- כל אחד מה שיותר מתאים לו).

יכול להיות גם מישהו שלא בא במגע עם אחרים, אבל הוא צריך בקיום מצוות ובתפילות שלו לחשוב על כל עמ"י. לחיות בתודעה שאנחנו עם אחד ושיש לנו אחריות על כולם ועל קירוב הגאולה השלמה.  (ממליץ ללמוד על זה באריכות בספר "הקיצו ורננו" של הרב ראובן ששון)

או במילים של הרב קוק (מופיע בכרטיס שלי):

"אשרי איש שחושב עצמו כשיריים לגבי כנסת ישראל כולה, שהיא נחלת ה', שכל מחשבות לבבו, הגיונותיו, חפצו ושאיפתו, אמונתו ורעיונו, אינם כ"א חשק טמיר אחד להכלל כולו באוצר חיים זה, "להתחסד עם קן דיליה, - דא כנ"י!" ההכרה הפנימית, שהננו שריגים מעץ חיים רב דליות ושגיא פרי, שכל מה שאנו יותר מעורים בגופו של אילן הננו חיים את החיים היותר שלמים ורעננים, בהווה ובנצח, היא תביא את תחית האומה למגמתה, היא ואך היא תקיץ את הקץ שאליו אנו עורגים."

ויש בתלמוד הירושלמי, שגדול קידוש השם מחילול השם. הסביר הרצי"ה זצ"ל: כשיש מציאות של קידוש השם וחילול השם ל"ע, מעורב - אז הקידוש השם מכריע.

המדינה, קיבוץ הגלויות, ישוב הארץ, הגנת עם ישראל על עצמו בעז"ה, ההערצה מכל העולם של עם ישראל שרק עתה שב לארצו והיה לפני כן בזוי בגויים, ההתגברות של הרצון לעשות טוב - גם כשטועים בהבנה מה זה טוב - ריבוי אלו שדבר ה' נוגע להם במידה זו או אחרת (ואם תהיה הסברה נכונה - זה יגדל יותר מהר) - כל זה שייך לקידוש השם הגדול.

כמה שיותר נכיר בכך, יותר נשמח בטובו של ה', יותר נראה את נקודת הטוב ביהודים אחרים - כך גם יהיה יותר קל להרבות השפעה של תורה באופן שמתקבל באמת, לא רק כ"פטנט", גם על עצמנו וגם על אחרים.

אבל זה לא מה שדיברתי עליו.. 

מסורתי לבד זה עדיין בעייתי

והבעיה שהתקבעו כל מיני דעות והשקפות שגויות כמו כאלה של

אני מאמינה בקב״ה אבל הוא רוצה שיהיה לי טוב, הוא לא צריך את כל ההלכות האלה

אני מאמינה בקב״ה אבל אתם המצאתם ...

שמעתי את זה הרבה וזה ממש הדאיג אותי.. היסודות של העם היהודי כאילו מתפוררים

קשה לומר "חברה חילונית - חלקם מאמינים"... אז הם כבר לא בדיוק "חברה חילונית".

רוב הציבור כאן בארץ, לפי הרבה סקרים, הוא גם מאמין, גם מקיים לפחת חלק מהמצוות, מסורתי ומעלה.

אז "אנחנו" לא מיעוט.

יש הרבה מדרגות. חלק מקיימים יותר, חלק פחות ולא כי הם "להכעיס", אלא כי פחות יודעים, גם "טכנית" וגם במהות.

ויש מעלות טובות אצל כל מיני יהודים.

אז מה זה אומר? קודם כל, שישראל קדושים... דבר שני, שכל אחד צריך להשתדל להרבות ולהעצים לגבי עצמו, במה שקשור לאופי של עם ישראל - להוסיף בתורה, במידות טובות, במעשים טובים. על גבי זה, בוודאי לא להישאר "שאננים" שיש ריחוק מדרכה של תורה אצל אג'נדות ואנשים. צריך להאיר טוב גם כלפי הסביבה, כל אחד במידת יכולתו. לפחות להתפלל על זה, כשאין בדיוק משהו מעשי. וכמובן, גם לכבד את הטוב שיש אצל אחרים. לשמוח בו.

ואכן, להוסיף "אחדות" זה דבר חשוב. בין כל עם ישראל. בוודאי בין כל הרואים עצמם יראי ה'.

זה שאדם מאמין אבל כופר ביסודות אחרים של התורה, זה לא כזה טוב

חס ושלום לא באתי להוציא לעז על ישראל 

הפוך אני מנסה להבין את השורש של, איך הגענו למצב כזה

שלרבנים אין כמעט כח השפעה. יש להם כח השפעה אבל רק על הציבור שלהם.. 

אומנם יש מצוות ב״ה שנשארו כאבן יסוד כמו מילה, כיפור וכו׳

אבל יש הרבה יסודות בציבור החילוני והמסורתי (שבתוכו ב״ה הרבה באמת מאמינים בה׳) שנמחקו לגמרי

ואם תדבר איתם תבין שאין מה לדבר... 

יש נגיד השקפה כזאת שמקדשת את ההנאה.. ״חיים רק פעם אחת אז תהנה כמה שאתה יכול״.. 

ועוד ועוד

בוודאי שהכי טוב להאמין בכל מה צריך (ואינני חושב שסתם מסורתי "כופר ביסודות אחרים".. זה יותר ענין של בורות מחוסר לימוד).

והציבור ה"מסורתי" מקיים מעבר למצוות מילה וצום ביו"כ.

מה שנוגע להשפעת רבנים, היום לא גרוע יותר מאשר מזה עשרות שנים. אדרבה, לדעתי יש ציבור רחב יותר שמקבל את דבריהם.

נכון, שבקהילות בגלות, לפני שנים לא מעטות, היו קהילות שכחו של הרב היה גדול יותר. 

זה מהלך שכבר קורה שנים רבות, שיש גם "התחלנות". מצד שני, יש גם התחזקויות.

בכללי, אי אפשר כ"כ היום להסביר לאנשים דברים בצורה קטנה. מה שפעם היו פותרים באיום על העונש - היום לא כ"כ יעבוד. יש לכך גם יתרון, זה מאלץ ללמוד אמונה בצורה עמוקה יותר, להסביר דברים בצורה גדולה יותר - ואז גם מקבלים אנשים עם אמונה עמוקה יותר..  זה תהליך, כמו עץ שצריך לצמוח מחדש, ברעננות. צריך לעבוד על כך.

נכון, שבגלל ההפקרות והרדידות ששוררת בתחום היהדות בחינוך שאינו דתי (לפעמים לא רק שם), מגיע מצב של כאלה שאינם יודעים הרבה. זה מצריך השפעה בחינוך. 

כנראה מתחיל מבפנים. מעבֶר ליכולת להשפיע על אחרים - צריך להשתדל מבפנים. לבנות דור כזה, שאיכפת לו, יודע, מקרין טוב. יש כיום מאבק על צורת התרבות, בין מושגים ששייכים ליהדות, לעם ישראל - בלי לשלול לקיחת הטוב מאחרים - לבין תרבות רחוב, לפעמים תרבות גויית.

(לגבי "תיהנה כמה שאתה יכול".. כל זמן שלא מדובר בהנאות אסורות - זו לא הבעיה העיקרית. אין איסור ליהנות, כמובן עדיף "וכל מעשיך יהיו לשם שמיים" ושהמרכז יהיה ערכי.

עם זה, יש שאיפות לדברים גדולים, ליצירתיות, גם אצל אנשים שאינם "דתיים". גם רצון "ליהנות מהחיים" בא לא פעם מרצון לא לחיות רק בצורה "טכנית" של עבודה סתמית וכסף. וזה רצון שאפשר גם לעשות איתו דברים טובים..)

שוב במחילה דיברת עם אנשים כאלה? הסתובבת קצת בשטח?

המצב ממש לא פשוט... 

ואף אחד לא אמר שצריך לבוא בגישת עונשים ופחדים.. אני יודעת שיש לאנשים סלידה מהגישה הזאת (גם בציבור שלנו..)

וזה מצויין להגיד שהם צריכים ללמוד אמונה עמוקה יותר.. אין בעיה.. מי יעשה את זה בשבילם? זה לא שהם מחפשים את זה..

זה בדיוק העניין.. שלפי הגישה של הרבה אנשים ששמעתי.. אמונה לבד בה׳ זה מספיק.. הם לא מחפשים מעבר..

וטוב להם עם איך שהם.. 

וכן היסוד של תורה מן השמיים, ואמונה בדברי חז״ל נרמס אצל הרבה אנשים.. ולא מדברים על זה בבתי ספר מן הסתם

וכן כואב לראות שהתקשורת עושה עבודתה נאמנה ומצליחה להשניא את הרבנים על הציבור.. טוב, האמת זה גם בגלל שיש כל כך הרבה רבני שקר.. שכבר באמת קשה לזהות אצל מי האמת..

(וכן לגבי הגישה של התהנה זאת הייתה רק דוג׳ להשקפה שבעיניי היא שטחית.. כי מחפשים את ההנאה בכל דבר וזונחים את העומק והתבוננות של האמת.. )

ואם שמעת מאנשים גישות מעוותות/חסרות בעניינים אמוניים וכו' - אז כמו שאמרתי, צריך לחזק קודם כל מבפנים, כל אחד אצלו - ולהשתדל להקרין ולהשפיע. כמה שאפשר.

זה שאנשים "טוב להם עם מה שהם", משמח שטוב להם. זה לא סותר שצריך להשתדל שיהיה יותר טוב - גם בשבילם וגם בשביל כל עם ישראל.

[אני לא חושב שיש "כ"כ הרבה רבני שקר"... זה בדיוק מה שמנסים להציג בחלק מהתקשורת..]

בכללי - אם רוצים, וטוב שרוצים, להרבות תורה ועומק בעם ישראל, אז צריך קודם כל לחזק מבפנים, אח"כ להשתדל להשפיע בחינוך, ובכל הזדמנות אפשרית. להרבות בעין טובה ובאהבת ישראל - ולהתפלל על זה..

בכמויות... ויש צדיק שהתבטא על זה.. 

ואני מסכימה שאם החיזוק יבוא מבפנים זה בוודאי ישפיע החוצה

אבל עדיין כואב לי על הכמויות העצומות של האנשים שלא שומרים מצוות

קצת תוהה לעצמי אם הגאולה האחרונה תיהיה כמו הגאולה במצריים שרק חמישית נגאלו (אם אני זוכרת נכון)

ולאף "צדיק" אסור לדבר לשון הרע על "המון רבנים"..

אל תבלבלי בין דברים שאמרו בדורות קודמים על מה שיהיה לעתיד לבואמ- לבין האפשרות לדבר כך בפעל.

לדבר כך על "רבנים" בסתמא, זו עבירה חמורה לא פחות מכל מיני עבירות שאת מטכסת עצה איך לעזור להימנע מהן. לפעמים היצר הרע בא גם ב"שטריימל", ואומר: מצוה לדבר כך....

ובוודאי שכואב על כל מצוה שעוד לא שומרים, ועל אנשים שעוד יותר לא שומרים. אבל גם  בזה צריך להיזהר מלהכליל, "כמויות עצומות של אנשים שלא שומרים מצוות".. חז"ל אומרים: ישראל מלאים מצוות כרימון. ואף אחד אינו יודע חשבון הזכויות של האחרים. ויש מצוה אחת שקולה כמצוות הרבה כדברי הרמב"ם, ודברים אלו מסורים לא-ל דעות בלבד.

ויש רבבות בחורים פשוטים לגמרי, שמבגיל צעיר מאד נשבעים, כשמתגייסים, שמוכנים למסור אף את נפשם להצלת העם והמדינה אם יידרש. מי יודע איזה "רעש" זה עושה בשמיים...

זה נכון, שמצער שרבים לא מקבלים חינוך כמו שצריך, או שהעולם או בלבולי הדעות סוחפים אותם, וממילא גם לא יודעים מספיק ולא חיים בפועל כמו שהיו יכולים לחיות.

וח"ו להגיד אם "הגאולה האחרונה תהיה כמו יצי"מ" וכו'.. מה שייך. קודם כל, לא מקטרגים על עם ישראל. דבר שני, הרי אנשים היום אינם מזידים, אלא על הרוב סוג של "תינוקות שנשבו". דבר שלישי, יש הרבה מאד זכויות, גם אצל כאלה שלא נראים "דתיים", כומו שכתבתי לדוגמה לעיל.

וכבר כתב האוה"ח הק', "והגאולה תהיה גם אם יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו". כמובן, זו לא מטרת גאולת ישראל, שיהיו רשעים ושבים ועטרותיהם בראשיהם וכו'... אלא שמתוך תהליך הגאולה עצמו, תהיה התעוררות תשובה. ואת זה אנחנו רואים בעינינו - איך יש התעוררות של הרבה דברים בריאים.

אלו לא עניינים לרגע, אלא דברים עמוקים - שלא כל אחד יכול לסבור בהם סברות. אבל אכןף אנחנו צריכים לעשות את שלנו, להוסיף טוב - גם לעצמנו וגם לסביבותינו, להביט בעין טובה, ולהרבות באהבת ישראל.

אין ממה להבהל..

זה ברור שבדור שלנו השקר חוגג.. 

וסליחה לא קראתי עדיין את המשך התגובה.. 

מה זה "להיבהל"?

למה את "נבהלת" מכך שיש הרבה שלא שומרים מצוות לדברייך, ולא "נבהלת" מעבירה חמורה כזו?

הרי זו הוצאת שם רע, ביזוי תלמידי חכמים, וכו'.

"ברור שבדור שלנו השקר חוגג"?..

"בדור שלנו"?..

אז אני באמת מציע כפי הסדר שאמרתי לעיל: כל אחד יתקן קודם כל אצל עצמו - אח"כ יגש לתיקון עולם בכללותו.

בכללי, כדאי מאד להיזהר מהכללות על "הדור"; קל וחומר על "הרבנים". הגר"א אומר" הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו - אפילו הקדושים. לא כדאי להיות בתוך זה....

אבל צדיק ענק אמר את זה..

ואני סומכת עליו שאין בזה שום עבירה

הוא לא דיבר נגד המוסד הרבני חס ושלום

ולא ציין שם של רב מסויים..

אני לא רואה בזה לשון הרע וכמובן שאני סומכת על רבי ומורי שלא אמר לשון הרע.. 

וגם בלי קשר זה דבר ידוע, והרב מוצפי מדבר על זה הרבה..

ואני סומכת על שניהם כמובן... 

"יש מלא רבני שקר", זה דבר שאסור להגיד.

אני לא יודע מי זה "צדיק ענק" ומי קבע שרב פלוני הוא ענק ורב פלוני הוא "שקר";

ומכל מקום, גם אם אכן מישהו גדול אומר משהו - זה עדיין לא אומר שכל אחד יכול לדבר כך. בוודאי לא מי שאינו מכיר אישית "המון רבנים". מוטב לצטט אמירות חיוביות.

כשכל אחד יכול לומר "המון רבנים", זה יוצר זלזול באופן כללי ב"רבנים". 

ומה זה "בלי קשר זה דבר ידוע"? מאיפה זה "ידוע"?... זה בדיוק מה שאסור מצד שמירת הלשון, לומר "ידוע"... בשביל שיהיה "ידוע" למישהו, הוא צריך להכיר אישית המון רבנים. להכיר ממש. אני מכיר הרבה רבנים נפלאים ומצויינים, תלמידי חכמים וצדיקים, ומקדשי השם בהליכותיהם.

ומה שייך "הרב מוצפי מדבר על זה הרבה".. הרב  מוצפי אומר הרבה דברים, אז יכול לפעמים אגב דבריו גם להיכנס ביקורת על תופעות שרוצה לבקר. צריך לראות על איזה קנה מידה הוא מדבר. הרי הרב מוצפי תמה, איך מי שלמד "רק" עשר שנים, כבר מעז לפסוק בעניינים שדיברו בהם גדולי הדור... 

ובכלל, לא כל אחד יכול להכניס ראשו בין ההרים.

אדרבה, תשאלי את הרב מוצפי האם לדעתו נכון לכתוב, "ידוע שיש מלאא" וכו'. תראי מה יאמר.

[ובכלל, לדעתי, אם כתבת בהודעת הפתיחה שאולי הדרך היא "להיות מאוחדים" - אז הראשית של זה, הוא ביחס מכבד באופן כללי כלפי "רבנים". אם קורה שפוגשים בחריגה ספציפית, זה משהו אחר. אבל להיזהר מאד מדיבור כוללני כזה]

זה אולי טעות להגיד רבנים...

יש הרבה מתחזים, זה כן... 

אני כבר מפחדת להגיד שזה ידוע. 

ואני כן חושבת שצריך להזהיר אנשים תמימים על זה.

כמובן אבל שאם אדבר עם מישהו שלא מכיר את העולם התורני, אני לא אתחיל ח"ו להשמיץ את המושג הזה שנקרא רב. ממש לא.. 

יש תופעות כאלה, של "מתחזים למקובלים", כמו שהזכרת בהודעה בהמשך. 

אבל אינן כלל בפרופורציה מול רבנים באמת, שעושים מלאכתם נאמנה ובמסירות.

וזה כמובן לא קשור למה שבגללו העלית את הענין, כאילו "התקשורת" מדווחת שלילית בגלל "רבני שקר".

חלק מהתקשורת, בוחר להעצים תופעות שליליות, לפעמים גם להמציא. ואם לא זה, היהו מוצאים משהו אחר. זה לא מתחיל מאנשים כאלה או אחרים, אלא מגישה של גורמים שהם מיעוט בחברה, אבל בתקשורת תופסים כנראה יותר מקום.

@ד.

והצדיק שדברתי עליו, דיבר בהקשר של זה.

מחילה אם המילה רבנים היה נשמע כאילו אני שוללת את העולם הרבני. כי זה ממש לא ככה... 

ושהרב מוצפי מדבר על זה, הוא מדבר פשוט על רמאים שמתחזים למקובלים. תראה בשו"ת שלו, הוא הרבה מגיב על זה.. 

"רמאים שמתחזים למקובלים"... זה לא רבנים.

בין זה לבין "מלאא רבני שקר" - יש מרחק כמו בין האמת לשקר...

זה שיש רמאים, בכל תחום, זה ענין אחר. לא יודע אם "מלא" או לא (הרב מוצפי יוצא גם נגד תופעות שהן לא "מלא"), אבל בוודאי שזה דבר חמור. אבל אלו לא רבנים. סתם נוכלים.

ובאמת קשה לי להבין למה.

מקובלים שמתחזים יכולים להקרא רבנים. 

ובאמת בסהכ השתמשתי במילה הלא נכונה.

אבל העיקרון הוא זהה. יש הרבה מפורסמים של שקר. 

מה רע בלהגיד את זה?

שאמירה כזאת שיש מלא רבנים מתחזים גורמת לחילונים ולחלק מהדתיים להתרחק לגמרי מרבנים.

צריך לשים את הדברים בפרופורציה,

נכון שיש רבנים מתחזים ושצריך להזהר מהם, אבל חשוב להדגיש באותו משפט שהרוב הגדול של הרבנים לא מתחזים.

זה כמו להתחיל לפתוח איתם שיח על הבעיות שיש בציבור ...

אמרת דבר לא נכון. שהוא גם הוצָאת שם רע על המוני אנשים כשרים כפי שנראה מפשוטו - אז העירו על זה.

אם היית אומרת שיש המתחזים לרבנים, או מתחזים ל"מקובלים", זה ענין אחר. וזה לא קשור כלל נושא של השרשור.

ולהגיד ש"יש הרבה מפורסמים של שקר" - זה שוב לא נכון. מי אמר לך? הרי "מפורסמים", זה כבר לא איזה נוכל שמתחפש, אלא ממש כאלה שמפורסמים כאילו הם אנשים גדולים ובעצם זה שקר...מי אמר? מי אמר שיש המון? האם מישהו כאן יכול לומר דבר כזה?

חבל להשתמש בביטויים של ר' נחמן מברסלב, ולהשתמש בהם כאילו באופן אקטואלי. אף אחד כאן אינו ר' נחמן, ומוטב להדר בזהירות שמירת הלשון, מאשר בשימוש במטבעות לשון כאלה 

במקום שממנו אני באתי זה מושג ממש מוכר, ומשתמשים בו הרבה

ואף אחד לא חושב שמדובר ברבנים שעוסקים נאמנה עם הציבור

אלא יודעים שהכוונה למתחזים...

וכמו שכבר כתבתי שמעתי את זה מצדיק גדול במשך כמה שנים (שהוא אמר שהוא יודע שיש מלא כאלה..)

ואני לא רואה כאן עבירה על אחד מכללי לשון הרע, אין כאן ציבור "רבני".. 

ובאמת זאת לא הייתה מטרת השרשור, אני לא זוכרת איך הגעתי לזה בכלל.. 

ולא חושבת שיש בעיה להשתמש בלשון של ר' נחמן לעניין הזה שמתכוונים לעניין הזה ולא לרבנים בכללי שמעבירים שיעורי תורה.. (למרות שאולי זה מדובר גם על זה.. אבל לא משנה, לא נכנסת לזה..)

שאלת מה לא היה בסדר - הסברתי לך.

אם "במקום שאת באה ממנו", משתמשים הרבה בביטוי הזה, על אנשים בימינו - אז אולי בכך תוכלי למצוא חלק מהתשובה לְמה ששאלת בתחילת השרשור, והִצעת להרבות באחדות וכו'...

לדעתי, היכן שמתרגלים להשתמש הרבה בביטויים כאלה על אחרים, זה בוודאי לא מוסיף אהבת ישראל וגם לא אחדות.

אני לא יודע איזה צדיק עוסק בלהגיד שיש מלא כאלה.. - אבל גם אם זה צדיק אמיתי ולא מהסוג עליו את מדברת חלילה - אז לא כל אחד יכול לומר מה שאיזה צדיק אומר.

מי שלא מכיר אישית "המון" כאלה שמתחזים לרבנים מפורסמים - שלא יגיד. עדיף שכל אחד, יעסוק בתיקון עצמו קודם, במקום לדבר על אחרים.

ויש בעיה מסויימת, אם לומדים רבי נחמן לפני שמירת הלשון. בכללי, כבר הזכרתי בשם הגר"א, לא טוב סתם לקטרג על עם ישראל. אם מישהו גדול אומר משהו לצורך תועלת שהוא רואה בכך, ומתוך ידיעה על דברים ספציפיים, זה לא אומר שכל אחד יכול.

ובאמת, אם אינך זוכרת בכלל "איך הגעת לכך".. אז כדאי אולי להסתכל לעיל, ואז תראי לְמה התיייחסו במה שאמרת. לאיזה ביטויים..

אלא יש יותר דיבור על הדור, שלפני ביאת משיח צדקנו מתרבה השקר

יותר אמירה כללית כזאת. 

זה לא בא ממקום של שנאה חס ושלום או פירוד. אלא ממקום של באמת הבנה של התקופה הזאת

שהשקר מתרבה. שקר לא מחייב שזה יהיה הונאה.

זה יכול להיות רב שמדריך לא נכון. או רב שמרצה על דברים נשגבים אבל במציאות הוא בעצמו חוטא בדברים חמורים וכו'.. 

זה שיש דברים לתקן או להזהר מהם, לא אומר שפוגמים באהבת ישראל. 

ואני בשמחה בפרטי אשלח את הקישור לצדיק המדובר. וכן יש צדיקים שכבר פשטה השמועה שהם קדושי עליון כמו הרב מרדכי אליהו זצ"ל וכו'.. 

ושוב, אני לא רואה את זה כקיטרוג. יותר כתופעה שצריך להיות מודעים אליה.

עם ישראל קדוש וטהור. לא צריך אותי כדי להגיד את זה אפילו.. 

וקצת בדקתי. אני התחלתי להגיד את זה בעקבות תגובה אליך בהקשר לתקשורת.. 

כאן אממ 

אולי יותר.

איזה הרגל מגונה הוא זה, "לדבר" על הדור.. זו לא "הבנה" של התקופה, אלא התנשאות שצריכה תיקון.

אם יש "רב שמרצה על דברים נשגבים אבל הוא עצמו" וכו' - זה צריך טיפול נקודתי. אי אפשר לעשות מזה תופעה.

לא פחות חמוּר, שמדברים על אהבת ישראל אבל בפעל עוסקים בלקטרג על הדור - ועוד חושבים את זה למצוה.

הרב אליהו זצ"ל, שהזכרת את שמו, הוא בדיוק דוגמה לההיפך. כולו לימוד זכות על הדור ועל הפרטים. לא הי מדבר בצורה כזו, בוודאי לא בתור שיח קבוע, בשום אופן.

מה שצריך לתקן ולהיזהר - זה מהרגל הדיבור הזה.

ההיפך ממה שנאמר במסילת ישרים פרק י"ט, על הצדיקים האמיתיים, שעוסקים בללמד זכות על דורם.

תודה על ההשקעה.

על החלק הראשון מסכימה. זה בדיוק מה שהתכוונתי.. שיש אמונה בלי מצוות.. 

על החלק השני רק אומר שזאת אפשרות כמובן, אבל לא יודעת כמה אני מאמינה בה. אולי כי באמת התורה שלנו זה לא בהכרח לפי מה "שיעשה לך טוב בעולם הזה" ... נכון שבעיקרון כן, להיות יהודי זה מחייב להיות טוב יותר.. אבל גם בזה נתקלתי

שאמרו לי שהם עושים את המצוות רק מה שנראה להם שזה נגיד טוב לחברה כמו כיבוד אב ואם.

ושוב- זה כמעט יסודות של כפירה.. ועל זה כואב לי...

על החלק האחרון ממש לא מסכימה. אבל טוב אני חסידית. התקשרות לצדיק וכו'. בלי זה... אבדנו.. 

לפי החסידות אי אפשר להתקדם רוחנית בלי צדיק האמת, והאמת אם מדברים על הגיון זה מאוד הגיוני. 

אנשים קצת מפחדים מזה, כי הם חושבים שהם יפספסו את הקשר שלהם עם ה'. אבל זה ממש מצחיק בעיניי לחשוב ככה.

זה כמו שאם תרצה להתקרב למישהו חשוב, תנסה קודם דרך הקרובים שלו, כי כנראה שלך לבד זה יהיה חסר סיכוי.

וגם כי הצדיק הגיע לדרגות שיכולות לעזור לך להבין מה במיוחד אתה צריך לתקן ואיך. 

ומי שחושב שהוא יכול להסתדר בלי, בעיניי זה גאווה.. 

בכל אופן, לעניין השרשור.. האמת אני די מאמינה שאנשים שחוזרים בתשובה לא חוזרים מהגיון, אלא קיבלו איזה סוג של אור מסויים, כמו מתנה מהקב"ה, לראות דברים באור אחר. אחרת, אין לזה לדעתי סיבה הגיונית שאדם פתאום ישנה את צורת החשיבה שלו באופן דרסטי שכזה. 

ולא יודעת אם זה מה שהחילונות באה ללמד. היא לא באה ללמד אלא היא זורמת עם הלך הרוח של העולם שאומר שכל אחד יעשה מה שבא לו לפי רמת שכלו והבנתו.

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שמישהו מגיב לתגובה שלי. 

העיגולים האלה, באלכסון או ישר...משהו כזה.

תודה!

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

"נער הייתי גם זקנתי"

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

ומה ההבדל בין להגשים בגדול לבין להגשים בקטן?

אפשר ורצוי ומומלץ לחיות כל יום בפני עצמו אבל לחיות אותו טוב. למצות אותו היטב ונכון.

מה בדבר התנדבות? יודעת שלא נשמע אטרקטיבי , במיוחד לאנשים צעירים, אבל זה

כן נותן סיפוק; להעניק משהו למישהו. ויש המון תחומים; כל אחד ומה שמתאים לוץ

עשית המון דברים אמנם. להנאתך. אולי הנפש שלך משתוקקת להעביר ידע/נסיון

כל כישור שיש לך - לאחרים?

סיזיפי, אבל נותן תחושה נחמדה (לאו דווקא עצם ההתנדבות, אלא התוצאה שלה)

ונראה לי שאני יחסית עוזר לאחרים, לא יודע? במה שאני יכול?

איני מרגיש "ריק" או משהו, פשוט אדיש ושָלֵו.

הרי כתוב: כל מי שיש לו מנה רוצה מאתיים....נכון?

אין כזה דבר, עד כמה שאני מבינה, להספיק הכל; אולי במבט לאחור בגיל

119. החיים זורמים. כל נשימה. כל דקה. 

שיעמום מתמשך ....אי סבל....יש אולי סוג של אדישות-דיכאון

כזה במעמקים. 

אם יש שמחת חיים, ציפייה לעוד, תקווה - ואת זה מכנים בונוס, זה נשמע

בסדר. 

אגב, אולי הגיע הזמן להסיר את הזמני מהחתול?

אולי לא הספקתי את כל מה שיש לחוות בעולם, אבל זה לא שאני רוצה לחוות את כל מה שיש בעולם. מה שרציתי, הספקתי. מה שאיני רוצה, איני רוצה.

אין לי ממש ציפייה לעוד כי זה לא משנה לי. אפשר כך ואפשר כך.

אני בהחלט אדם אדיש מאוד. יש בזה גם יתרונות מסוימים.

לא יודע, זה פשוט כמו להרגיש שבע. כשנכנסים שבעים לסופרמרקט, רוצים לקנות פחות דברים. אם יש לי כל מה שאני צריך בבית, אני לא קונה כלום.

החתול הוא זמני לנצח.

א. עד כמה כל הדברים הנחמדים שהעולם מציע לנו, מתמצים לנו. במוקדם או במאוחר. דווקא

במחשבה שניה, אפשר לראות בכך דבר חיובי.

ייתכן שבגלל שלך הם התמצו מהר, יש לך תפקיד אחר, או משהו אחר שעשוי למלא אותך.

משהו רוחני אולי? הדבר היחיד שלא מתמצה זו התורה וקיום המצוות - איזו מצווה חביבה

במיוחד. לא?

אולי ללמוד יותר? אולי ללמוד אפילו כדי לקבל תפקיד רוחני איזה שהוא, משרה רוחנית

ששכרה הרוחני, הסיפוק שתביא - בצידה?

אולי לחלק את היום כך שיהיה מגוון לך - ללמוד (כל אחד עד כמה שהוא מסוגל)

היכן שליבו חפץ, מה שליבו חפץ  וחלק עזרה איזו שהיא לזולת?

ואולי, או בנוסף (או בינתיים במקום ולפני), כן לנסות לתהות על הרגשת האדישות?

אולי זה יושב על משהו מטריד או כואב שקשה ל התמודד איתו, אז עושים כל מיני

דברים כדי להבליע? או חוסמים את הרגש המטריד ובכך חוסמים גם את ההרגשות

הרעננות, סקרניות, חיוניות יותר?

אמרת שהיית "דלוק" על מישהי; ז ה  לא אדישות!

ואולי אתה עדיין איתה במחשבה, בלב, מתאבל ולא מוכן ולא רוצה

להתנער, לשכוח ולהמשיך הלאה?

 אנו לא הכי אובייקטיבים לגבי עצמנו, כידוע. תמיד עדיף חברותא

שישקף לנו, שיסייע לנו להבין את עצמנו....אפילו אם זה בשכר.

סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש. כסבתא, יש לי מעט נסיון עם

כאלה (זה לא אומר שזה פתור ואני מתמודדת עם זה טוב, אבל מהצד -

ובאופן שכלי, יותר קל לראות את זה), וגם כאשה;

נשים יותר פותחות זו בפני זו קשיים, התלבטויות, כאבים,

אכזבות, תקוות נסתרות....במיוחד חברות כנות וטובות.

גברים פחות עושים זאת, אני חושבת. לא?

,

סתם מעניין, אם הקשר עם ההורים, המשפחה, חי יותר?

משמח יותר?

תמיד זה מגיע לסוף, לכל הרוחות - מה עם לבקש

ולהתחנן להשם? שיראה לך כיצד לפתוח חודה

של מחט בתוך שוויון הנפש הזה?

וכמובן כמובן, אולי אני טועה ומשליכה עליך

משהו....

שבוע טוב וחג שמח!

ב"ה אני עושה חיל בחלקה הקטנה שלי, וגם היום שלי נכון לעתה ב"ה מחולק מצוין בין הדברים האלה.

משרה רוחנית אינה מתאימה לי הייתי שם והרגשתי שזה לא בשבילי בכלל.

לגבי המקור לכך אני מניח שחלק מזה טמון בחוויות מהעבר, חלק בפילוסופיה, וחלק מזה פשוט באופן שהמוח שלי פועל מבחינת דופמין או משהו כזה. לא יודע, אני לא ממש סקרן. זאת אומרת, אני כן לומד הרבה דברים חדשים, אבל אני יכול גם בלעדיהם, זה לא שזה ממש משנה לי כך או כך.

לגבי ידידתנו, נע, זה לא ממש ככה. מזמן כבר המשכתי הלאה. הפוך: דווקא התחושה שלי היא תחושה של מיצוי (לא ש"נמאס" => אלא שכבר "מיציתי" ונהניתי מהידידות הזאת כפי שרק אפשר).

הייתי הרבה אצל אנשי מקצוע, התחושה שלי הייתה שאני די שונה ממה שהם רגילים אליו... אבל המסקנה הכללית היא שכל־עוד לא רע לי עם מי שאני, אין טעם לחשוב שאני חולה יותר ממה שאני.

לגבי המשפחה, לא ממש, אני חי לבד ולא נוטה ליזום שיחות או להתעניין באחרים, נחמד לי מאוד בשקט של עצמי.

איני יכול להתפלל על משהו שאיני רוצה... אני מתפלל על דברים שאני צריך, כמו פרנסה, שלווה, שמירה וכן הלאה. איני יכול להתפלל "ריבונו של עולם, עזור לי שתהיינה לי המון תאוות ורצונות ותחושות חוסר, ביחס לדברים שלא רציתי עד עתה"...

לא יודע לגבי גברים ונשים, הכרתי כאלה וכאלה...

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

התנדבות. למרות שזה לא נשמע מושך. זה נותן הרגשה של

אני שווה. עושה משהו נכון וטוב.

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.

ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

"המקום" - לחרדים עובדים.

כלומר, זה נכון לגמרי.

אבל כשזה הופך להתמכרות זה כבר לא הבנה אלא תהליך בעייתי שמסכן את שני הצדדים.

הרבה דברים יפים וטובים ואלטרואיסטים כביכול, הובילו לנזקים ולתסבוכות הכי גדולות...

אבל גם ספונטני זה לא מדוייק.

כן אני חושב שהגעתי לאיזו נקודת סבל שחייבה אותי באופן קיומי לעבור תהליך בדבר הזה, תהליך מתמשך וארוך.

חלק ממנו גם היה בטיפול מסויים

וחלק ממחשבות ותהליכים שעברתי עם עצמי

יש משהו בהכרח, שעושה אותנו גם מאוד גיבורים ואמיצים (ללא קשר לכמה אנחנו חזקים) וגם מאוד מדויקים.

זו חוויה מדהימה וחשובה מאוד!!

אם מתאכזבים קצת, זה לא לגמרי וצריך להתנער ולחשוב שגם לצד השני

יש את הקשיים שלו, או מצבי הרוח....

היחד שמבין באמת זה השם. אבל כדי להרגיש זאת, צריך כנראה

המון עבודה. ולדבר איתו תוך כדי עשיית דברים, במיוחד כשלא

מסתדרים, אבל עדיף, תמיד. ממש לקשקש איתו. הוא אף פעם

לא אומר: די, די, אני עסוק עכשיו, או: רדי ממני כבר, או:

את עושה לי כאב ראש, או: לא מבין מה את רוצה...

העניין הוא שהעולם הזה, תפקידו כנראה, לחסום את ההידברות

הזו. להשכיח את מי ששלח אותנו הנה. ולצערנו הרב, הוא עושה

זאת לא רע בכלל...

להיות במצב של עוררות רוחנית. כמה שאפשר במשך היום.

בדברים הכי קטנטנים ולא משמעותיים.....

(לו רק הייתי מיישמת את מה שאני כותבת....אבל זה נכון.

אני בטוחה. ואני לא ברסלבית).

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

ואיך כתוב בסליחות:

"שואגים בתפילה ומבקשים רישיון"

שנזכה