עבר עריכה על ידי נאור97 בתאריך ט"ו באייר תשע"ט 22:53
קודם כל ברור שאסור להיות שאננים. הרי זו המשימה.
אבל צריך להתבונן קודם במציאות ולחשוב מה הדרך הנכונה.
חילוני ממוצע (אפילו לא מסורתי) הוא מאמין. וגם בעל אינסטינקט בריא שטבע בו אלהים. של סלידה מהרע ורצון להרבות טוב בעולם (לא סותר את זה שהם הרבה פעמים נופלים ועושים דברים לא טובים).
ההבדל בין דתי לחילוני, מעבר לשמירת מצוות, הוא צורת ההסתכלות על העולם.
דתי חושב- צריך לעשות פה את רצון ה'.
ואילו חילוני חושב לפי ההרגשה הטבעית שלו והחינוך החילוני-צריך לעשות טוב. וגם ליהנות מהחיים.
הוא מאמין באלהים, מתפלל גם, מקיים חלק מהמצוות לפעמים, אבל הקשר עם הבורא בד"כ לא בראש מעייניו.
אז מה עושים? אנחנו דוברים בשתי שפות שונות. איך נדבר אליהם?
הגישה הקלאסית אומרת- תראה ותגלה להם את ה"אמת". את אמיתות הבורא והאמונה. את מתיקות הקשר עם ה'.
אממה, זה כבר לא כ"כ עוזר בדורינו. אנשים רוצים קשר עם ה' אבל גם קשה להם להתנתק מאורח החיים החילוני ובד"כ הם עושים איזה מיקס של אמונה בלי מצוות.
כדי להצליח לדעתי במשימה צריך לחזור לתורת הרב קוק. תורה שיודעת להסתכל על העולם בצורה טבעית. לחיות אותה. ולדבר איתם בשפה שלהם בעצם.
במילים אחרות במקום שיאמינו בבורא ומתוך כך יקיימו מצוות צריך להראות להם איך המצוות הן "עצות" לחיים טובים ומתוך כך הם אולי יחזרו. ואם לא הם לפחות את הילדים הם ישלחו לחינוך טוב יותר.
דוג' קטנטנטנה- סטודנט דתי באונ' שומר את העיניים. עוברת איזה אחת "שווה". אומר לו חבירו החילוני-"וואלה אחי לא יודע איך אתה לא מסתכל. זה ממש מה רבו מעשיך ה'"...
במקום שהדתי יגמגם לו שמירת העיניים מה לעשות.. או את דברי הבעשט- יופיה נובע משורשה האלהי לכן עדיף להידבק בשורש..
הוא צריך להגיד לו- נכון זה אכן מראה מלבב.. אבל תדע לך שזה בסוף ידפוק אותך. לא באש הגיהנום אלא פה בעוה"ז. אתה מסתכל על כל אחת והצורך וההרגל הזה יגרום שהקשר בינך ובין אשתך לעתיד לא יהיה עמוק מספיק אלא מבוסס על חיצוניות. וסיכוי לא קטן שלא יקח הרבה זמן עד ששניכם תפזלו הצידה והבית יתפרק.
זה נראה אולי לא ישים וחלש לעומת טיעונים חזקים ומוחלטים של "ככה ה' אמר" וכו'. אבל לדעתי הדרך הזו היא ארוכה אבל קצרה.
וכמובן שכדי להצליח צריך לפתח השקפת עולם שלמה. בעיקר לגבי המצוות והאיסורים השכיחים יותר.
אני מקפיד על בשר וחלב לא כי ה' אמר סתם להקפיד אלא כי הוא רצה לחנך אותנו לכמה ערכים (מיעוט תאווה שבסוף פוגעת באדם והופכת אותו לגשמי יותר. אכזריות לאכול גם את החיה וגם את התוצר שלה. ועוד).
ובמאמר מוסגר בהקשר למה שכתבו כאן- צריך לחזור לטבעיות. וגם לקשר פשוט עם ה'. בלי יותר מדי צדיקים ורבנים והשקפות ומחלוקות וכו'.
הולכים כמובן לשיעורי תורה וכו' אבל לזכור תמיד שצריך עצמאות ובריאות נפשית. רב בסופו של דבר הוא בנאדם והוא מושפע ממה שהתחנך ומסגנון הלימוד שקיבל וכו'.
ככה לא נכנסים לכל מיני פלונטרים מוזרים. כמו ביינישים דת"ל שחוגגים יום העצמאות אבל לא מתגלחים באותו יום או שצריכים לשמוע סיפורים על הגרע"י ע"ה שיתנו להם גושפנקא להגיד הלל באמצע התפילה בלי רגשות אשם.
או דת"ל שבורחים לחסידות יותר מדי ונמצאים במשבר זהות במקום לשלב אותה בתוך השקפה כללית שלמה כפי שעשה הרב קוק.
או דת"ל שלומדים בעיקר פלפולים בדיוק כמו אחינו החרדים במקום ללמוד בעיקר בדרך הפשט כדרכם של הנצי"ב והרב קוק ורוב רובם של גדולי ישראל בכל הדורות.
ובדרך והשקפה כזו גם לא קורה שהולכים בעיניים עצומות אחרי רבנים ונופלים לזרועות תמנון כמו שיינברג וברלנד.