למה בן עשרים שווה יותר מבן שישים?

ואותו דבר גם מישהו בן פחות מעשרים?

זה אומר שהיא מתבגרת שנה קודם, לא שיש לה יותר חיבור ומודעות עצמית.

ובמדרש כתוב שבהמשך הגבר עוקף.

ממה שזכור לי, התורה תמימה כותב ההפך.

התורה תמימה כותב שדעת היא הבנת הבסיס, ובינה היא הבנת דבר מתוך דבר ובנייה ע"ג הבסיס.

אכן.

מפני שיבה תקום, ועוד הרבה מקורות.

כך שחייבים לומר שהערך איננו מבטא את כלל היחס לאדם, וזה יכול להיות נכון גם ביחס לנשים.

בס"ד

אם מדובר על הנפש החיונית כמו שהציעו פה , הרי שבאמת אנחנו בתהייה מדוע שונה נפש הגבר מנפש האישה.

עם זאת , דווקא אם נחשוב שמדובר על הנפש העליונה הרי מסתדר לנו , שכן נפש האלוקית של האישה מחוברת יותר לעולמות עליונים מאשר הגבר , לכן ערכה הגשמי בעולם הזה (שמוערך בשקל כסף ) פוחת מאחר והיא פחות מחוברת לערכים גשמיים מהגבר.

סתם סברה משלי 

לאחר עריכה : גם מסתדר לנו העניין של הזקנה , שגם כשאדם מתקרב לסוף ימיו גם נפשו האלוקית הולכת ומתרחקת העולם הגשמי. 

אבל אז למה של ילדים שווה פחות?

(ומקור לכך שהנפש האלוקית של האשה מחוברת יותר לעולמות עליונים?)

בס"ד

א.  מבואר בכתבי החסידות שנפש האלוקית היא פחות בגילוי אצל ילדים ( ומאירה יותר ויותר ככל שהזמן עובר עד גיל 13 , לכן הנפש האלוקית נקראת נפש "השנית" , ולכן הנפש הבהמית נקראת "מלך זקן וכסיל" מאחר ונפש זו האירה בגילוי מלכתחילה).

לכן יוצא שגם אצל ילדים יש מעין העניין שהנפש האלוקית פחות מחוברת לעולם הגשמי.

ב. כך שמעתי שהקבלה אומרת , יש לכך אסמכתא בכתובים (אדם וחווה שניהם גורשו מגן עדן אבל כתוב רק "ויצא" ולא "ויצאו" וד"ל) , בנוסף אתה יכול לראות בחסידות שמדברים הרבה על זה.  הרבי מליובאוויטש דיבר על כך מפורשות (לא מוצא כרגע איפה אבל זכור לי בודאות) וגם כן במקומות מסוימים בתניא ובתורה אור אם אני לא טועה.

לא בקיא בקבלה כך שלא הסברתי זאת בצורה טובה  , מקווה שהכוונה מובנת

אוקיי, תודה רבה.

ובכן, אני אולי קצת נסחף למחוזות הוורט אבל זה נראה לי נכון אליבא דאמת:

להערכתי הערך בדווקא לא מתיימר להציג את השווי האמיתי של האדם הספציפי אלא ערך שיוויוני של בני מינו וגילו, וזה כי העניין בהתנדבות הוא עניין נפשי ולא פיזי - האדם מקדיש את נשמתו, כאילו הוא מוכן להיות עבד ממש (ולכן יש גם הבדל בין מינים וגילאים - כי הנכונות היא להידמות לעבד), ולכן לא הגיוני ששינוי הנסיבות הפיזיות ישנו את הערך כי נפשית ההקרבה של כולם שווה. ויותר מזה - כשמדובר באדם עני הערך יורד ומותאם ליכולות שלו בגלל שנפשית סכום קטן בשבילו היא אותה הקרבה כמו סכום גדול לאדם עמיד ("אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים").

לכן גם הערך האחיד הוא דבר שייחודי לאדם ולא לבהמה או בתים שמעריכים כפי דמיהם.

ההסבר הזה גם מסתדר עם המקורות שציטטת.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?