ןאז לפי התשובה להבין את הרמה של הילד ולאיזו תשובה הוא מצפה

לפעמים ילדים רק מתכוונים איך התינוק יוצא.. 

אמאלה איך עושים את זה, כל כך רוצה גם לדבר עם הבת שלי בצורה פתוחה ואמיתית. תמיד רציתי וחיכיתי להיות אמא שמדברת על הכל ועכשיו ברגע האמת אני משתפנת כולי ולא מוצאת את עצמי.

אם אפשר לשאול - עשית את זה כבר עם בת גדולה ממש? 

והמחברת של הספר היא אחת ה"ניקיות" כאן..

(ואני באה מבית של "רק בנות" )

ולא מרגישה שהיה לי צורך בספר כלשהו, היה מצוין

אני מדברת על שיחה על יחסים שבינו לבינה, כמה ואיך וכו.

דיברנו על ביצית, זרע, מחזור, פוריות וכל זה

השיחה של איך הזרע מגיע מאבא לאמא, וכמו שאמרת על הבן שלך שחזר עם המידע של בלי בגדים...

טוב. זה השיחה הבעייתית

כרגע אמרתי לה שזה מידע שמתאים לגיל יותר מבוגר, אבל אם היא כן רוצה שנדבר אני אסביר לה הכל, רק שלשיקול דעתי זה מתאים לגיל מאוחר יותר, כמו שעל מחזור הסברתי לה בגיל 11 ולא 5. 

בינתיים היא קיבלה את דעתי, אבל זהו, היא כבר מתבגרת ממש , ואני מרגישה שצריכה לדבר על זה איתה לפני שיבוא ממקום אחר ואני ממש תקועה. ממש. 

שזה בעיקר סרטים מצוירים וצלילי המוזיקה

אז כן, היא יודעת שבנים ובנות מתאהבים מתחבקים מתנשקים ומתחתנים

אבל מה קורה אחר כך, לא... 

@מיואשת******

צר לי 

אבל לפי הנתונים שאני מכירה

בתך מסתבר מאוד כבר יודעת הכל..

אני לא ראיתי סרטים כמעט בגילאים הצעירים, ודאי לא פרוצים,

וידעתי הכל! אבל הכל..כבר מכיתה ז' בערך..

וגיששתי בנושא עוד קודם..

מחברות, מלימוד תנ"ך ועוד..

וזה דובר אצלנו בכיתה.. חוץ מהבנות הממש תמימות.

םא הבת שלך ממש ממש תמימה אולי יש סיכוי שלא נודע לה..

בכל מקרה חשוב שתפתחי אתה את הנושא, גם אם באיחור.

אני מהממש תמימות...

וכנראה שגם הבת של @מיואשת******

^^ גם אני. ולצערי נחשפתי בכיתה ה' - הריון ולידה

בד"כ זה מה שקורה שנחשפים מבחוץ, ולא מהבית.

אני בגישה שכזה נושא עמוק קדוש חשוב, צריך לבוא מההורים

ושצריך להיות עם ההורים קו פתוח על הנושאים הללו.

ובד"כ כשמקבלים את המידע מהחבורה, זה נעשה באופן מעות, לפעמים גס, פרוץ,

ואין תחליף לרושם ראשוני, וקשה לתקן גם רושם ראשוני.

דיברתי מסביב, יש כמה משפטים שהיא אמרה שאני לא אכתוב פה מחשש לאאוטינג שהוכיחו לי שהיא ממש ממש לא יודעת

היינו שומעים שילד מדבר על הזרע שאבא נותן לאמא זה ממש לא מקובל

אם את כבר רוצה להשוות לטבע תגידי אבקנים.. גם ככה השוואה לזרע של צמח היא לא נכונה

גם לי הסוגיה לא ברורה לחלוטין אבל ברור לך שלא ביקשתי הסבר באמצע שולחן שבת.... קברתי את הפנים במפה וחיכיתי שזה יגמר מהר 

הבת שלי הציגה פעם עם חברה שלה בכיתה ו את הסיפור של אמנון ותמר כי הן קיבלו משימה להציג משהו מתוך מה שלמדו עליו השנה וזה היה נראה להן סיפור מתאים

אני ובעלי כמעט התעלפנו כשהיא עשתה חזרות בבית - תמר, אסור לך לשכב איתי במיטה

אבל הן קיבלו את זה ממש כפשוטו, שלאח ואחות אסור לישון יחד באותה מיטה

עד היום אני מצטערת שלא יכולתי לראות את הפנים של המורה המסכנה כשההצגה עלתה בכיתה

ממש נכון ובריא בעייני

הלוואי שגם אצלנו זה יהיה כך! לשם אני חותרת באמת..

וגם ההסבר שלך לגילאי הגן עם המדרש, אהבתי מאוד!

מתאים אם הייתי שומעת בן של שכנה מספר את זה לילדים שלי הייתי מאוד נרתעת.. על זרע של האבא ואהבה..

כמובן שאסור לשקר אבל לדעתי בגילאים צעירים אפשר לתת תשובה אמיתית אבל קצת מעורפלת

הגיונית אני מבינה שבאמת אין בזה שום בעיה, אבל תכלס היה גורם לי להרגיש מאד לא נוח.

ממש ענייני במיוחד שמוסיפים את עניין האהבה של בני הזוג

ואפשר לתת תשובה עניינים גם בלי לחשוף הכל

מהתרחיש הזה שהחברים ישמעו מהם.

אז מה. העולם יתהפך?

מי שזה מציק לו שישתה מים קרים, או שיבוא לקבל הסבר ממני.

חוץ מזה-שכן מאמינה שבשלב קצת יותר מאוחר שאפרט קצת יותר, אסביר שזה נושא חשוב וקדוש,

ולכן הוא צנוע, ומדברים עליו עם אבא ואמא בבית בצניעות, ולא עם כל החברים.

בכיתו הגבוהות ביסודי\חטיבה, כבר ממילא זה נושא שמדובר..

למה ילד קטן צריך לדעת שקוראים לזה זרע.. זה עניין של מה שמקובל

מבטיחה לך שאם הילדה שלך תספר את ההסבר הזה לגננת תקבלי מהר מאוד טלפון

מצב ששכנה שלך או חמותך או לא משנה מגיעה אליך הביתה והילד/ילדה שלך בת 4 יתחילו לספר לה שאבא ואמא אוהבים ואבא נותן את הזרע שלו לאמא ותרגישי בנוח וזה מקובל אצלכם אז מצויין

אצלנו זה ממש לא יהיה מקובל 

מנסה לדמיין את הבת שלי אומרת את זה ליד חמותי

בלילה שאמא ישנה ה' עושה נס ושם לה תינוק בבטן. ואני קניתי את זה פשוט האמנתי שזה קורה רק לאישה נשואה וזה בגדר נס.

ששאלתי אותה איך התינוק יוצא, היא הסבירה לי שעושים פתח קטן בבטן ומוציאים אותו

אבל את מציגה את זה באור כאילו שזה האידיאלי..

אבל בעצם אמא שלך שיקרה פה.

2 שקרים די רציניים-זה לא נכנס באמצע השינה בנס. זה ממש עיוות.

ושנית-לא עושים פתח בבטן. לפי דרך הטבע, זה ממש לא נכון.

אפילו האמא הסגורה והבישנית שלי,

לא שיקרה לי כך.

אולי היא לא סיפרה והסבירה מספיק. אבל מעולם לא שיקרה,

וזה נותן תחושת אמון כ"כ גדולה, שאין לה תחליף.

למשל על השאלה הראשונה איך התינוק נכנס=

היתה יכולה לענות בגיל צעיר-זה נושא חשוב של מבוגרים, כשתגדלי אסביר לך.

ועל השאלה מאיפה יוצא התינוק-ענתה ברוגע-

שיש פתח מיוחד לאשה, שמתרחב וגדל בלידה, ומשם התינוק יוצא.

לא הבנתי באמת למה לשקר.

כמובן שאני בגישה הרבה יותר פתוחה מאמי..

וכמו שכתבתי, מסבירה ברוגע את האמת..בצורה מותאמת לכל גיל, בדומה למה שכתבה @באר מרים

באמת ה' עושה נס שהוא שם תינוק בבטן,היא פשוט לא פרטה מעבר. וזה שאמרה לי שחותכים בבטן זה נכון, אומנם זה לא הנורמה.

אני חושבת שאם היא היתה מסבירה לי שיש פתח מיוחד.. זה היה מאוד מפחיד אותי ומעסיק אותי איך זה קורה שתינוק יוצא מכזה מקום ולא לדבר על הכאב..

אני שמחה שהיא ספרה לי את זה בצורה כזו

מאוד פיקחית וחכמה,(בת 5+)

יודעת על הריון, איברים פרטיים וכאלה..

אבל נושא של בינו לבינה לא עלה איתה עדיין.

לאחרונה בשבת, היא אמרה פתאום-

הילד בעצם של אמא, כי אמא יולדת אותו,

ופחות קשור לאבא...

זה הרגיש לי ולבעלי מאוד לא נכון, להשאיר אותה בחשיבה כזאת,

ושהיא צריכה לדעת שיש קשר בהחלט לאבא גם..

אז אני הסברתי בנינוחות וברוגע,

שזה לא נכון, כי תינוק נולד גם מאמא וגם מאבא,

יש חומר מיוחד של האיש, ביחד עם חומר אצל האשה,

ושאיש ואשה מתחתנים יש חיבור מיוחד, ומהחומר שלו ושלה נוצר התינוק בבטן של האמא.

יכול להיות שהייתי מוותרת על החלק של החיבור המיוחד בשלב זה,

אבל יצא שכך אמרתי,

בעלי ישב שם, והבן הקטן, בשולחן שבת,

וזה היה כזה נינוח ורגוע וטבעי,

שהיא אפילו לא המשיכה לשאול.

אלא זה התקבל בטבעיות על דעתה..

בעז"ה לפי כל שלב, נענה בהתאם לילדים,

לא רואה שום סיבה להתפדח או להתחמק.

זה נושא הכי טבעי וטהור, אם רק יודעים להסתכל עליו כך. בצורה הנכונה

כיף שהתארסת ובחרת חתן,

בלי לדעת מה המשמעות של קשר זוגי ברובד הפיזי??

כיף להתארס כמו ילדה תמימה,ואז בהדרכת כלות לקבל את השוק של החיים שלך 

ולהיות חיבת לעכל את זה תוך שבועות מועטים+להסתגל לזה בין לילה כשמתחתנים??

באמת את חושבת שתעשי טובה לילדים שלך אם בגלל שלא דברת אתם,

הם יגיעו לשלב החתונה,

יצאו לדייטים, יתארסו עם בן זוג, מתוך מחשבה שיחיו אתו כמו אח ואחות?

או שבן זוג זה בדיוק כמו חברה??

באמת שואלת.

אבל אני שמעתי מספיק סיפורים הזויים על נשים שעשו בדיקות בפי הטבעת..

או בטבור..

(וזה כמובן תוצאה גם של הדרכה דפוקה, אבל עדיין הזוי שבנות בעצמן לא יודעות...)

ועל הרבה נשים\בנות שלא ידען עד החתונה מאיפה יוצא הדם במחזור..

פשוט שמו תחבושת וזהו..

נוראי בעייני,

לגמרי

אבל קיים.

לא חסר גם סיפורים על כלות שהתעלפו או הזדעזעו עד עמקי נשמתן בהדרכת כלות, כששמעו לראשונה מה עומד לקרות,

והיה להן ממש קשה אחר כך להגיע נורמלי לחתונה.

ולא. מדריכת כלות הכי תותחית לא תעזור כאן.

כי זה מידע שאמור להתעכל במשך שנים, ועל ההבנה הזו להתפתח.

ולעכל את זה במהירות שיא, אחרי שהתארסו, זה פשוט לא נכון ולא בריא.

@אמא ל6 מקסימים, אני עדיין חושבת כך, וזה שלך זה היה טוב, זה המקרה הנדיר, ולא מה שכתבתי לעיל.

ומצטערת אם הרגשת התקפה, כתבתי בפליאה גדולה, אך לא התכונתי להתקיף. סליחה.

גדול בין ללמד ילדה על הגוף שלה על המחזור.. להשתמש בטמפון לבין ללמד על יחסים או להסביר איך מגיעים ילדים לעולם

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..