ןאז לפי התשובה להבין את הרמה של הילד ולאיזו תשובה הוא מצפה

לפעמים ילדים רק מתכוונים איך התינוק יוצא.. 

אמאלה איך עושים את זה, כל כך רוצה גם לדבר עם הבת שלי בצורה פתוחה ואמיתית. תמיד רציתי וחיכיתי להיות אמא שמדברת על הכל ועכשיו ברגע האמת אני משתפנת כולי ולא מוצאת את עצמי.

אם אפשר לשאול - עשית את זה כבר עם בת גדולה ממש? 

והמחברת של הספר היא אחת ה"ניקיות" כאן..

(ואני באה מבית של "רק בנות" )

ולא מרגישה שהיה לי צורך בספר כלשהו, היה מצוין

אני מדברת על שיחה על יחסים שבינו לבינה, כמה ואיך וכו.

דיברנו על ביצית, זרע, מחזור, פוריות וכל זה

השיחה של איך הזרע מגיע מאבא לאמא, וכמו שאמרת על הבן שלך שחזר עם המידע של בלי בגדים...

טוב. זה השיחה הבעייתית

כרגע אמרתי לה שזה מידע שמתאים לגיל יותר מבוגר, אבל אם היא כן רוצה שנדבר אני אסביר לה הכל, רק שלשיקול דעתי זה מתאים לגיל מאוחר יותר, כמו שעל מחזור הסברתי לה בגיל 11 ולא 5. 

בינתיים היא קיבלה את דעתי, אבל זהו, היא כבר מתבגרת ממש , ואני מרגישה שצריכה לדבר על זה איתה לפני שיבוא ממקום אחר ואני ממש תקועה. ממש. 

שזה בעיקר סרטים מצוירים וצלילי המוזיקה

אז כן, היא יודעת שבנים ובנות מתאהבים מתחבקים מתנשקים ומתחתנים

אבל מה קורה אחר כך, לא... 

@מיואשת******

צר לי 

אבל לפי הנתונים שאני מכירה

בתך מסתבר מאוד כבר יודעת הכל..

אני לא ראיתי סרטים כמעט בגילאים הצעירים, ודאי לא פרוצים,

וידעתי הכל! אבל הכל..כבר מכיתה ז' בערך..

וגיששתי בנושא עוד קודם..

מחברות, מלימוד תנ"ך ועוד..

וזה דובר אצלנו בכיתה.. חוץ מהבנות הממש תמימות.

םא הבת שלך ממש ממש תמימה אולי יש סיכוי שלא נודע לה..

בכל מקרה חשוב שתפתחי אתה את הנושא, גם אם באיחור.

אני מהממש תמימות...

וכנראה שגם הבת של @מיואשת******

^^ גם אני. ולצערי נחשפתי בכיתה ה' - הריון ולידה

בד"כ זה מה שקורה שנחשפים מבחוץ, ולא מהבית.

אני בגישה שכזה נושא עמוק קדוש חשוב, צריך לבוא מההורים

ושצריך להיות עם ההורים קו פתוח על הנושאים הללו.

ובד"כ כשמקבלים את המידע מהחבורה, זה נעשה באופן מעות, לפעמים גס, פרוץ,

ואין תחליף לרושם ראשוני, וקשה לתקן גם רושם ראשוני.

דיברתי מסביב, יש כמה משפטים שהיא אמרה שאני לא אכתוב פה מחשש לאאוטינג שהוכיחו לי שהיא ממש ממש לא יודעת

היינו שומעים שילד מדבר על הזרע שאבא נותן לאמא זה ממש לא מקובל

אם את כבר רוצה להשוות לטבע תגידי אבקנים.. גם ככה השוואה לזרע של צמח היא לא נכונה

גם לי הסוגיה לא ברורה לחלוטין אבל ברור לך שלא ביקשתי הסבר באמצע שולחן שבת.... קברתי את הפנים במפה וחיכיתי שזה יגמר מהר 

הבת שלי הציגה פעם עם חברה שלה בכיתה ו את הסיפור של אמנון ותמר כי הן קיבלו משימה להציג משהו מתוך מה שלמדו עליו השנה וזה היה נראה להן סיפור מתאים

אני ובעלי כמעט התעלפנו כשהיא עשתה חזרות בבית - תמר, אסור לך לשכב איתי במיטה

אבל הן קיבלו את זה ממש כפשוטו, שלאח ואחות אסור לישון יחד באותה מיטה

עד היום אני מצטערת שלא יכולתי לראות את הפנים של המורה המסכנה כשההצגה עלתה בכיתה

ממש נכון ובריא בעייני

הלוואי שגם אצלנו זה יהיה כך! לשם אני חותרת באמת..

וגם ההסבר שלך לגילאי הגן עם המדרש, אהבתי מאוד!

מתאים אם הייתי שומעת בן של שכנה מספר את זה לילדים שלי הייתי מאוד נרתעת.. על זרע של האבא ואהבה..

כמובן שאסור לשקר אבל לדעתי בגילאים צעירים אפשר לתת תשובה אמיתית אבל קצת מעורפלת

הגיונית אני מבינה שבאמת אין בזה שום בעיה, אבל תכלס היה גורם לי להרגיש מאד לא נוח.

ממש ענייני במיוחד שמוסיפים את עניין האהבה של בני הזוג

ואפשר לתת תשובה עניינים גם בלי לחשוף הכל

מהתרחיש הזה שהחברים ישמעו מהם.

אז מה. העולם יתהפך?

מי שזה מציק לו שישתה מים קרים, או שיבוא לקבל הסבר ממני.

חוץ מזה-שכן מאמינה שבשלב קצת יותר מאוחר שאפרט קצת יותר, אסביר שזה נושא חשוב וקדוש,

ולכן הוא צנוע, ומדברים עליו עם אבא ואמא בבית בצניעות, ולא עם כל החברים.

בכיתו הגבוהות ביסודי\חטיבה, כבר ממילא זה נושא שמדובר..

למה ילד קטן צריך לדעת שקוראים לזה זרע.. זה עניין של מה שמקובל

מבטיחה לך שאם הילדה שלך תספר את ההסבר הזה לגננת תקבלי מהר מאוד טלפון

מצב ששכנה שלך או חמותך או לא משנה מגיעה אליך הביתה והילד/ילדה שלך בת 4 יתחילו לספר לה שאבא ואמא אוהבים ואבא נותן את הזרע שלו לאמא ותרגישי בנוח וזה מקובל אצלכם אז מצויין

אצלנו זה ממש לא יהיה מקובל 

מנסה לדמיין את הבת שלי אומרת את זה ליד חמותי

בלילה שאמא ישנה ה' עושה נס ושם לה תינוק בבטן. ואני קניתי את זה פשוט האמנתי שזה קורה רק לאישה נשואה וזה בגדר נס.

ששאלתי אותה איך התינוק יוצא, היא הסבירה לי שעושים פתח קטן בבטן ומוציאים אותו

אבל את מציגה את זה באור כאילו שזה האידיאלי..

אבל בעצם אמא שלך שיקרה פה.

2 שקרים די רציניים-זה לא נכנס באמצע השינה בנס. זה ממש עיוות.

ושנית-לא עושים פתח בבטן. לפי דרך הטבע, זה ממש לא נכון.

אפילו האמא הסגורה והבישנית שלי,

לא שיקרה לי כך.

אולי היא לא סיפרה והסבירה מספיק. אבל מעולם לא שיקרה,

וזה נותן תחושת אמון כ"כ גדולה, שאין לה תחליף.

למשל על השאלה הראשונה איך התינוק נכנס=

היתה יכולה לענות בגיל צעיר-זה נושא חשוב של מבוגרים, כשתגדלי אסביר לך.

ועל השאלה מאיפה יוצא התינוק-ענתה ברוגע-

שיש פתח מיוחד לאשה, שמתרחב וגדל בלידה, ומשם התינוק יוצא.

לא הבנתי באמת למה לשקר.

כמובן שאני בגישה הרבה יותר פתוחה מאמי..

וכמו שכתבתי, מסבירה ברוגע את האמת..בצורה מותאמת לכל גיל, בדומה למה שכתבה @באר מרים

באמת ה' עושה נס שהוא שם תינוק בבטן,היא פשוט לא פרטה מעבר. וזה שאמרה לי שחותכים בבטן זה נכון, אומנם זה לא הנורמה.

אני חושבת שאם היא היתה מסבירה לי שיש פתח מיוחד.. זה היה מאוד מפחיד אותי ומעסיק אותי איך זה קורה שתינוק יוצא מכזה מקום ולא לדבר על הכאב..

אני שמחה שהיא ספרה לי את זה בצורה כזו

מאוד פיקחית וחכמה,(בת 5+)

יודעת על הריון, איברים פרטיים וכאלה..

אבל נושא של בינו לבינה לא עלה איתה עדיין.

לאחרונה בשבת, היא אמרה פתאום-

הילד בעצם של אמא, כי אמא יולדת אותו,

ופחות קשור לאבא...

זה הרגיש לי ולבעלי מאוד לא נכון, להשאיר אותה בחשיבה כזאת,

ושהיא צריכה לדעת שיש קשר בהחלט לאבא גם..

אז אני הסברתי בנינוחות וברוגע,

שזה לא נכון, כי תינוק נולד גם מאמא וגם מאבא,

יש חומר מיוחד של האיש, ביחד עם חומר אצל האשה,

ושאיש ואשה מתחתנים יש חיבור מיוחד, ומהחומר שלו ושלה נוצר התינוק בבטן של האמא.

יכול להיות שהייתי מוותרת על החלק של החיבור המיוחד בשלב זה,

אבל יצא שכך אמרתי,

בעלי ישב שם, והבן הקטן, בשולחן שבת,

וזה היה כזה נינוח ורגוע וטבעי,

שהיא אפילו לא המשיכה לשאול.

אלא זה התקבל בטבעיות על דעתה..

בעז"ה לפי כל שלב, נענה בהתאם לילדים,

לא רואה שום סיבה להתפדח או להתחמק.

זה נושא הכי טבעי וטהור, אם רק יודעים להסתכל עליו כך. בצורה הנכונה

כיף שהתארסת ובחרת חתן,

בלי לדעת מה המשמעות של קשר זוגי ברובד הפיזי??

כיף להתארס כמו ילדה תמימה,ואז בהדרכת כלות לקבל את השוק של החיים שלך 

ולהיות חיבת לעכל את זה תוך שבועות מועטים+להסתגל לזה בין לילה כשמתחתנים??

באמת את חושבת שתעשי טובה לילדים שלך אם בגלל שלא דברת אתם,

הם יגיעו לשלב החתונה,

יצאו לדייטים, יתארסו עם בן זוג, מתוך מחשבה שיחיו אתו כמו אח ואחות?

או שבן זוג זה בדיוק כמו חברה??

באמת שואלת.

אבל אני שמעתי מספיק סיפורים הזויים על נשים שעשו בדיקות בפי הטבעת..

או בטבור..

(וזה כמובן תוצאה גם של הדרכה דפוקה, אבל עדיין הזוי שבנות בעצמן לא יודעות...)

ועל הרבה נשים\בנות שלא ידען עד החתונה מאיפה יוצא הדם במחזור..

פשוט שמו תחבושת וזהו..

נוראי בעייני,

לגמרי

אבל קיים.

לא חסר גם סיפורים על כלות שהתעלפו או הזדעזעו עד עמקי נשמתן בהדרכת כלות, כששמעו לראשונה מה עומד לקרות,

והיה להן ממש קשה אחר כך להגיע נורמלי לחתונה.

ולא. מדריכת כלות הכי תותחית לא תעזור כאן.

כי זה מידע שאמור להתעכל במשך שנים, ועל ההבנה הזו להתפתח.

ולעכל את זה במהירות שיא, אחרי שהתארסו, זה פשוט לא נכון ולא בריא.

@אמא ל6 מקסימים, אני עדיין חושבת כך, וזה שלך זה היה טוב, זה המקרה הנדיר, ולא מה שכתבתי לעיל.

ומצטערת אם הרגשת התקפה, כתבתי בפליאה גדולה, אך לא התכונתי להתקיף. סליחה.

גדול בין ללמד ילדה על הגוף שלה על המחזור.. להשתמש בטמפון לבין ללמד על יחסים או להסביר איך מגיעים ילדים לעולם

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..