והחתן כלה יעשו את החשבונות שלהם מה הם מעדיפים.

צריך לעשות שינוי חברתי בנושא הזה מהיסוד. 

חתונה הפכה להיות הפקה מיותרת ומלאה פאר (שמכניסה זוגות לפערים כלכליים מיותרים בשביל לילה אחד).

פאר אינו שמחה ושמחה אינה דורשת פאר. 
החתן והכלה לא מארחים את האורחים שלהם. האורחים בחתונה באים לשמח את החתן כלה, לא למלא להם את חשבון הבנק במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע לחסות את ההוצאות האסטרונומיות שהוציאו על הפקת חתונת השנה שלא תשכח עד עוד שבוע.

לרצונות הזוג הצעיר

לא יצטרכו לצאת במסעות גיוס כספים כדי לחתן כמה ילדים או לעזור ליתומים שידם אינה משגת.

שהחתונה צנועה...

זה באמת לא מכובד שאין מקום לשבת ואוכלים שאריות.

אצל החרדים יש מספיק מקומות כאלה!!

ואני ספציפית שהייתי רוקה ובאתי רק לריקודים(חברות לא קרובות) לא שמתי מעטפה!!!

עפ מה שנפסק לך בראש השנה.
בדיוק השבת שמעתי על כך שיעור. אתה תעשה את ההשתדלות שלך והקבה יחזיר לך

אם זה חבר ששם לך סכום גבוה אתה חייב להחזיר.

מבחינתי שלא ישתמש בכסף מהחתונה שלו!!!

אם זה דוד יותר מבוגר או משפחה קרובה(ולאחים אחיות גם נראה לי צריך להחזיר) זה משהו אחר!!

בעל השמחה לא ניזוק מזה,

ולהיפך, הרוויח עוד חבר שהגיע לשמח בלב שלם ושמח.

אם יש לו והוא מרגיש שחשוב לו ולילדים- למה לא? וברור שהמוזמנים לא חייבים לעמוד בסטנדרטים וזכותם לתת מתנה בשווי מנה סטנדרטית.

רק אחכ אחי שאל מה חסר לנו... זה עולה 40 שח...אפשר אפילו למצוא בפחות.... 

וזה שיא השימושי...

מסויימת של נשואות שמשלמות לבד בצ'קים שלהן, ואז כבר לא שייך לעשות איסוף כסף כיתתי.

וגם, אחרי שכבר נשואים, ויש ילדים ויש הריון, זה הרבה יותר קשה להתארגן על לבוא לחתונה.

אני התחתנתי בין האחרונות בשכבה (לצערי יש עוד כמה שלא התחתנו),

ולמרות שחלמתי להתחתן הכי פשוט שיש, מצידי ברחוב בו גדלתי,

כשהקריטריונים שלי לאולם היו - נגיש לכיס, נגיש לנכים וזקנים, נגיש מבחינת תחבורה (וחמותי לא הסכימה מעבר לקו הירוק שהמשפחה שלי לא מכירה בקיומו...),

בקיצור, מכאן ניתן להבין שלא תכננתי וואחד הפקה, אבל מצד שני, זו אכן היתה הפקה.

יש צד שני - שהתעקש על יותר "מכובד" ממה שרציתי,

ומצד שני, אכן הגיעו אורחים מחו"ל שבאו במיוחד בשבילי, כי אני בקשר עם המשפחה

ומהכיתה שלי הגיעו הרבה בנות יחסית למה שכבר מגיעות, הפתיעו אותי - ובאמת לא היה הוגן שלא יהיה להן מקום.

כמה מהן באו עם בטן הריונית ממש ועם חמישה ילדים בבית, כמה הגיעו מיישובים נידחים,

הן אמנם הגיעו כדי לשמח,

אבל האחריות שלי היתה להתחשב במאמץ שעשו.

והרוב אגב, לא השאירו מתנה, אבל כל כך התרגשתי מזה שהן השקיעו כל כך, שפשוט לא אכפת לי.

ב"ה הוצאות החתונה כוסו גם ככה מהצ'קים האחרים...

אבל צריך לקחת בחשבון שמצבים משתנים ומה שמחליטים בסוף שמינית - לא ממשיך הלאה לרוב.

חברה שלי עשתה בר מצווה והיה חשוב לה כל כך שיבואו אני יודעת שמבחינתה שיבואו ושישבו 

ושלא יביאו מתנה ..

ובקושי הגיעו

אני יודעת מ2 חברות שהעדיפו לא לבא ולתרץ משהו ולא לשלם 200 שח .

חברה אומרת לי זה המון בשבילי ולבא  אפילו להגיד מזל טוב בלי לשים מעטפה אני מתביישת אז אני לא אבא זה היה ביננו ..

אבל בפרוש הרבה מפסידים מיזה...

אם לא היה תעניין של המעטפה היו לה לפחות עוד 20 חברות שהיו באות להגיד מזל טוב לרקוד  לא לשבת...

לא צריך לתת 200 שח מתנה אם אין.

תקנה מתנה אל תתן כסף.

תקנה מתנה יפה ושימושית, ובכסף שאתה יכול.

אתה לא צריך לממן לאנשים את החתונה

אבל לא בדקתי אם זה נכון...

אם היו שואלים אותי, היתי מעדיפה שבכל החתונות יהיה כיבוד קל בלבד ולא מנות שעולות הרבה כסף ועיקר השמחה תיהיה בריקודים.

לא כולם יודו בזה אבל בוודאות הרבה אנשים לא מגיעים לחתונות רק כי הם צריכים לשלם כסף וחבל שזה כך.

יש אצלנו סיפור במשפחה שבבר מצווה של אחי ( וואו זה היה כל כך מזמן) בא חבר של אחי+אמו ו-2 אחיותיו (שלא הוזמנו) ולא הביאו שקל וגם לא מתנה ועד היום זוכרים את זה... 

אולי היא לא ממש לא היתה צריכה להתנהג כך ,

אבל כל כך הרבה שנים עדין לזכור את זה כ..סיפור במשפחה...

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

אבסורד שזוג שמגיע לבדוק אולם מתחיל לעשות טעימות כאילו זה מרכז הערב, וסטייקים וארוחות שחיתות..פשוט העיקר נהפך לטפל

לא כולם יודו בזה אבל בוודאות הרבה אנשים לא מגיעים לחתונות רק כי הם צריכים לשלם כסף וחבל שזה כך.

זה בדוק לחלוטין שהרבה היו רוצים לבא ולשמח בלי לשבת לאכול אבל בגלל המחויבות של המעטפה לא באים.

אני ממש ראיתי את זה אנשים יוצאים מהחתונה מתחילים לדבר איזה אוכל היה לטוב ולרע הסטייק היה ממש קשה הזה היה כך וכך ובזה נמדדת החתונה...

ואכן אנשים איבדו את השמחה האמיתית .

אני לא חושבת לממן את החתונה. אבל אם מישהו נתן לך מתנה אתה חייב להחזיר לו!!

אל תצפו לקבל אם לא נתתם...

אני בהחלט לא נותנת מתנות לפי אופי הארוע(מפואר כן/לא) אלא לפי הקרבה ואירועים קודמים שלי!!

חוזרת על עצמי-

אני לא מביאה כפי רמת ההשקעה!!!

השקעת-תממן את זה בעצמך!!!

אבל אם מישהו הביא לי סכום אני אחזיר לו לפחות אותו דבר!

שום חברה לא מחויבת לכסות לי את הארוע. ואם היא נתנה גם אני אתן!!

בקשר לבר מצצות ובריתות אותו דבר.

יתרה על כך גם אם הברית הייתה בשבת והם הביאו לי מתנה אני אחזיר!! 

וגם אם נולדה בת ולא עשו אירוע באולם אני אחזיר!

חאלקה וימי הולדת-לא בבית ספרנו. ושלא יתנו לי כי אני ממש לא מתכוונת להחזיר. מקסימום מתנות קטנות.

מי שחושב שלא צריךך להחזיר בבקשה שמה שנותנים לו שישים בצד לארוע של אותו חברֱ

בדיוק משהי לידי פתחה הזמנה ובמקום להגיד מזל טוב אז היא אומרת עוד 300 שקל זה כבר השלישי החודש ..

חבל שאיבדו את הטעם הטוב של פעם ...

בחשבון המנות"..

הרי אנשים מבקשים אישור מי מגיע - כדי לדעת כמה מנות להזמין.

אין צורך לסעוד בכל חתונה, במקומות שהמקובל בהם הוא ש"מממנים" את המנה (לא בכל מקום זה כך).

של להגיע ולא להביא גם אם זה היה להגיד מזל טוב ...

לכן יש כאלה מעדיפים לא לבא בכלל וזה עצוב שזה מה שנוצר והלוואי וזה השתנה ...

ב"ה, לא מכיר את זה...

ואת צודקת.

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

פשוט רציתי להתחתן כבר, לא עניין אותי כל כך המסביב 

רציתי להתחתן באיזה מקום בטבע, או מקום יפה, ממש רק עם המשפחה הקרובה והמצומצמת.

והיו התערבויות(פחות מבחינת הצד שלי) "איך לא נזמין את אלה ואת אלה? אני לא יכול/ה לעשות את זה! אי אפשר, זה לא מכבד"

ושוב... לא רציתי להתחיל את חיי הנישואים ככלה שנואה או עקשנית, ולא כל כך עניין אותי. בחרנו אולם יחסית פשוט וצנוע, ואז כללללל המי והמו באו. 

(אה וכמובן שאחר כך הייתה את השיחה "כמה ההוא הביא?" "והם?" מה הוא לא הביא?! )

להזמין חברים ומשפחה לשמחתם?? למה שהבת לא תתחשב בהם?מה לעשות שזה לא מסתכם בכמה עשרות אנשים על גבעה.

אחרים אפשר, אלא אם כן הם קריטיים לה מאוד.

לכסות מנות יקרות רק כי בעלי הארוע רוצים בהן. ובקשר לחברים/חברות באמת כדאי לקבוע מראש בכיתות/מדרשות וכד שכולם מביאים לכולם 50 שח ולא יותר וכך חוסכים את המצב העצוב שלא מגיעים לשמח רק בגלל יוקר ההוצאה. כבר שמעתי על כלה שלא התחתנה בין הראשונות, ושמעה שהרבה לא באות כי יקר להן, והתחננה לחברותיה שלא יבואו עם מתנות וכסף ובלבד שיבואו לשמח. מצב מביש..

אפילו כשמבקשים מנות משמחים לחלק מהמוזמנים הם מתנגדים. גם באולמות זולים, המנה עדיין לא באמת זולה, רק יחסית לאחרים. נראה לי צריך הסעה למרחקים (שגם עולה הרבה כסף) כדי למצוא תנאים כמו שתיארת. הלואי שהיה- זה נשמע מצוין

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר