וְאַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב לוֹ בחיו [בְחַיָּיו] אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 

רק שהמצבה הזו לא מראה איזה דבר טוב שעשה...

היא רק מצבה שמזכירה אותו...

אז אתה באמת חושב שיש נשמות שלא ראויות להנצחה?

גזרה על המת שישתכח מן הלב...

לפחות בשנה הראשונה שעושים דברים להנצחה שקשורים לנשמת הנפטר כדי להועיל לה מעולם המעשה.(שאז כמובן זה רק בהקשר של הוספה בקודש למענה)

זה תוקע אותם בעבר ומונע מהם לחיות ולהתקדם...

בשביל לחיות, צריך להתנתק מהמוות...

 

אני בסברה שרק הנפטר עצמו יכול להועיל לעצמו ואף אחד בחיים לא יכול להועיל למת...

איך שאדם עזב את העולם, ככה הוא נכנס ונשאר לעולם הבא... על כן ראוי לכל אדם שישתדל ככל יכלתו בעולם הזה...

(כן, אני לא מאמין בעילוי נשמות)

ולא רק , הם פצע פתוח מדמם ושורף.
לא חושבת שזה נכון להתעלם מהכאב ולהשתיק אותו עם השכל.( עד כמה שאפשרי)
אתה צודק שגם לא צריך לשקוע בו.
אבל זה לא סתם שהמת משתכח מן הלב. לאט לאט. לא נמחק מהלב והזיכרון ברגע אחד.
וזה בפן הרגשי.

מובא בספרים הקדושים סביב עליית נשמה.
האם אתה לא תגיד על אביך קדיש?

וגם לא נותנים לו להשתלט עליו...
לכן ההלכה הגבילה את האבל בשבעה ימים, חודש ושנה...

תלוי איזה ספרים קדושים...
בספרים קדושים אחרים כתוב נגד עילוי נשמות...
על אבי אנ'לא אגיד קדיש...
וגם אם אומר קדיש, זה לא כדי להעלות את נשמתו...

באמת לא מכירה- מה כותבים נגד עילוי נשמה?

אני יודעת שיש את כל העניין של השנה הראשונה שעוד אפשר לשנות לפני הדין ואחר כך העשיית נחת רוח לנשמה ולהעלות אותה למקום יותר גבוה.

 

זוהר לא מספיק קדום?

ו.. גם אם תניח שלא. כמו אותה הנחה שאין לה שחר שיש כל מיני אנשים שמניחים,

הזוהר הוא ה-ספר שלנו לעניינים האלה.

אין לך מקור טוב ממנו בעניינים האלה של נשמות, מה קורה לאחר המוות וכו'.

וההנחה שלי מסתברת יותר...

הזהר הוא הספר שלך לעניינים כאלה, לא הספר שלי...

לאיודע איזה מדרש תנאי קודם לאיזה.

 

ברור. פשוט כל (או רב ככל. אם ככ תרצה) המקובלים ואלה שבאמת המיתו עצמם על הספק הזה מעולם לא העלו בליבם שמץ של ספק בזה.

 

יש מישהו היום שכופר באמיתות ספר הזוהר?

לא.

ואם יש הוא בודד.

ברי לי שהזהר לא תנאי...

זה שהמקובלים האמינו בזהר הרי זה ברור... הם בכל זאת, מקובלים...
החכמה היא להיות ביקורתי ואע"פ לקבל את ספר הזהר...

אני מכיר מלאן שכופרים בספר הזהר...
ממ, אמיתת הדבר אינה נבחנת לפי ההמון הנוהר אחריה.
יש יותר נוצרים מאשר מאמיני ספר הזהר וזה לא מה שיגרום גם לנו להיות נוצרים...

ואין לו מושג כלום

ואולי למד טיפה ולא המית עצמו על הספר הזה

 

אתה באמת תאמין לו מאשר לתלמיד חכם שהספר הזה היה הכל בשבילו?

לא מבין אותך.

 

תסלח לי, אני קצת חצוף,

אבל זה לא הכמות. זה האיכות. או יותר נכון הכמות של האיכותיים.

מי שהולך אחרי הדוקטורים (לא רק בזה. אלא בהכל) לרוב זה ה-פחות איכותיים.

אם תחפש איפה תלמידי החכמים? או רובם ככולם?

יגידו לך שהזוהר הוא מקור תנאי.

 

יש שלא מאמינים בכלל בזהר? בעיה שלהם..

יש גם שלא מאמינים בתלמוד בבלי. אותו דבר בדיוק.

ההבדל הוא האם הספר הזה הוא פסיקה מחייבת להלכה.

"מי שלא המית עצמו על האסלאם, לא יכול לכפור בו"...
זו כמובן טענה שאינה נכונה.
וכשם שטענה נגדית כמו "צריך להכיר את הא.ל בשביל להוכיח את קיומו" אינה מתקבלת כיוון שאי אפשר להכיר באמת את הא.להים...
נכונות הדבר מספקת בלמידה בראיות אודות נכונות הדבר ואינה מצרכת עיסוק מאסיבי בו אלא לשם קניית חכמה ממנו, מה שאפשרי כמעט מכל דבר אותו אפשר ללמוד (כגון אסלאם, נצרות, בודהה וכו')

וכשם שאני לא מאמין לחסיד ויזניץ', חב"ד או ברסלב שמכיר את תורת החסידות בכלל ושלו בפרט על בוריה אבל אינו יכול לאמת לי את התורה הזו, כך אני לא מסתמך על המקובלים המכירים את תורת הקבלה על בוריה ישר והפוך אבל אין להם סימוכין למה לחיות על פיה או לפחות לשים אותה כאבן דרך עיקרית בדרכם...

אגב, אני גם בטוח שההגדרות שלנו לתלמיד חכמים ושלאחד כזה איכותי קצת שונות...
כי מבחינתי תלמיד חכמים הוא בעל חוש ביקורתי ובעל ספקנות וללא מקובעות מחשבתית וזה מה שגורם לו לקנות תורה איכותית ולהיות איכותי הוא בעצמו... ולא אחד המכבה את שכלו ונשען על קנה רצוץ באמרו "אבל הרב כך וכך"...

לא אחד שנולד עם מוח חריף.

 

ואתה רואה היום תלמידי חכמים שהתחילו מכלום והיום גדולים

וזה למה?

למדו בלי הפסקה. לאו דווקא מוח חריף. אולי גם. אבל ההעיקר זה ההתמדה.

 

זוהר הוא לא נחלת מישהו כמו שהחסידות הוא נחלת מישהו

זתומרת

תורת הרב קוק/ אדמור פלוני/ הרב אלמוני וכו יכולה להתחלק כל אחד לאן שמוצא את עצמו

לגיטימי.

גם לך אין הצדקה יותר טובה מהם למה אתה חי עפ דרך הרב קוק מאשר הוא על דרך האדמור שלו. ואולי אתה תגיד אצלי זה אחרת, אבל זה ממש אותו דבר. ואם לך יש הצדקה גם לו יש. ואם לא לכולם לחלקם.

ובכל מקרה,

אבל להגיד שהתלמוד הירושלמי הוא נחלת אדם מסויים? ממש לא.

כל הגדולים לומדים וידעים זוהר. לא קשור למגזר, השקפה או דרך פסיקה. כולם לומדים זוהר. כולם יודעים במעלתו. וכולם לא מעיזים לומר את השטות שהדוקטורים טוענים.

מה כן לדעתי תלמיד חכמים צריך - לחיות לפי התורה... לא רק ללמוד אותה...

אני רוצה להמחיש לך את האבסורד בדבריך. לשם כך ציטטתי אותך אך שיניתי כמה תיבות...
קוראן הוא לא נחלת מישהו כמו שהאסלאם הוא נחלת מישהו

זתומרת

תורת הבודהה/ יש"ו הנוצרי / מוחמד המוסלי וכו יכולה להתחלק כל אחד לאן שמוצא את עצמו

לגיטימי.

גם לך אין הצדקה יותר טובה מהם למה אתה חי עפ דרך היהדות מאשר הוא על דרך הנביא שלו. ואולי אתה תגיד אצלי זה אחרת, אבל זה ממש אותו דבר. ואם לך יש הצדקה גם לו יש. ואם לא לכולם לחלקם.

ובכל מקרה,

אבל להגיד שהתנ"ך הוא נחלת אדם מסויים? ממש לא.

כל הגדולים לומדים וידעים קוראן. לא קשור למגזר, השקפה או דרך פסיקה. כולם לומדים קוראן. כולם יודעים במעלתו. וכולם לא מעיזים לומר את השטות שהיהודים טוענים."

עד כאן שיקוף האבסורד.
ומכאן למענה ענייני...
לי יש הצדקה למה אני חי כמו שאני חי כי זה נכון ואני יכול להוכיח. ואם אני טועה ויוכיחו לי, אז אשנה את דרכי...
לכן יש הצדקה למה אני הולך בדרך הרב קוק... ולמה אני יהודי, פוסק כמו המסורת התלמודית...
כי אני *יודע* שזה נכון... ולא כי הרב שלי אמר לי או כי אבא שלי כזה או כל הרבנים החשובים והגדולים כאלה...
וכשם שאני יודע למה אני צודק, אני יודע למה שיטות אחרות טועות ומה מונע ממני לחיות כמוהם...
והאמת, היא באמת שייכת לכלל ונחלתה... אבל האמת נעדרת ואין המון העם אוחז בה... כי אכן זו היא דרכה שלחכמה, ככל שהיא רבה יותר, כך האוחזים בה מעטים יותר...
ועם זאת, היא מונחת בקרן זוית, כל הרוצה ליטול יבוא וייטול...

יגידו אותו דבר כמוך

ובפועל 2 הצדדים לא יישמו את זה.

 

שתדע כלל, גם אם יוכיחו לאדם שהוא טועה, הוא לא יודה.

אם אתה רוצה לשכנע בנאדם, תן לו את העובדות בפנים ותן לו לעשות את ה1+1.

 

פעם למדתי בישיבה, וראיתי איזה ספר של הרב אבינר

ביאור על אחת הספרים של הרב קוק

ובסופו היה מענה על הטענה הזאת שאתה מציג. די ארוך.

איך זה שבזוהר יש תנאים שאחרי רשבי ובנו..

 

את הטענה שלא רשבי כתב אותה לא המציאו הדוקטורים

היא קדומה

אך משומה לא התייחסו אליה מעולם.

ויש משהו שאתה לא לוקח בחשבון.

הזוהר הוא לא ספר רגיל, המקובלים שעסקו בו זכו לגילויי אליהו וכיוצ"ב. הייתה להם הבנה הרבה יותר גדולה מאשר מה שכתוב בספר.

ואתה לא אומר כמוני...

כי אתה לא שומע לקול האמת המענגת או למראה המרהיב, כי הרבנים הגדולים אמרו אחרת...

ז'תומרת, אתה מכבה את שכלך בפני גדולים שאומרים לך "תאמין לי, כי אני צודק" אבל לא מוכיחים לך. ואני משתדל לשלח את שכלי בהכרת האמת עם עזרת הגדולים שהם לי כמורי הדרך ואומרים לי "תאמין לי, כי א ב ג" ודבריהם אכן נשמעים... רב הוא מדריך, הוא אינו האמת...

 

ואדרבה, הנה אני מתחייב - תוכיח לי שאתה ורבניך צודקים בראיות ברורות ואני מתחייב לקבל את האמת...

חומ, סתם אדם, אני יודע שכדי להוביל אותו לאמת, צריך להציג לו אותה בעקיפין ולא להעמיד אותו מולה... ככה יותר קל לו לקבל אותה...

 

תפנה אותי לחיבור הזה שלרב אבינר, תגיד לי איזה ואקרא ואם יתיישבו הדברים אהיה מוכן לקבל...

 

"את הטענה שלא רשבי כתב אותה לא המציאו הדוקטורים

היא קדומה

אך משומה לא התייחסו אליה מעולם."

   - בעולם שלך לא התייחסו לטענה. וזה ברור למה. היא סותרת את האמונה שלהם... אבל בעולם שלי התייחסו, כי בעולם שלי אדם צריך להכיר את המציאות לחיות לפיה ואי אפשר להתעלם מהמציאות ולחיות בעולמות מרחפים באוויר... ולכן אין דבר שצריך למנע מלהתייחס אליו...

ואולי אדייק, פסלו אותה.

למה?

בגלל מה שכתבתי בסוף.

 

ברור שאתה לא צריך להיות מעופף באויר, לכן זוהר זה לא ספר פסיקה.

אבל אתה לא יכול להגיד על הספר הכי מעופף שיש לא להיות מעופף. מחילה.

התייחסות - תוכיח...

תוכיח שהוא לא ספר רגיל, שהמקובלים שעסקו בו זכו לגילויי אליהו וכיוצ"ב...

וזה שהייתה להם הבנה הרבה יותר גדולה מאשר מה שכתוב בספר, זה ובכן פשוט לגבי כל חיבור שאדם קורא... הספר והתוכן שבו הוא סטטי כמו כל ספר, אבל הקורא בו הוא דינמי ומתפתח ולכן יש לו הבנות שונות מהתוכן שבו...

 

ומה שאמרת שזו הסיבה שפסלו - לא נכון. פסלו בגלל שהספר הוא חסר מסורת יהודית (הא מסורות אחרות איכא)ומפני שתוכנו סותר עיקרים ביהדות...

 

מה שכתבתי 'מעופף' מוסב על עניין אמיתותו ולא על תוכנו... את תוכנו פרש כאוות נפשך... פרש אותו כך, פרש אותו כך, הוצא אותו מהקשרו, חלץ ממנו את הפכו, הכל אפשרי...

האמירה שהוא ספר שחיברו רשב"י היא המעופפת מכיוון שהיא חסרת כל בסיס...

בארצות של עדות המזרח, לא אמרו סב"ל נגד רבנו האר"י משום שאת כל התורה שלו למד אליהו הנביא.

זה לא וורט. זה הלכה. של ממש. לקחו אותה למעשה.

רבנו האר"י הוא יוצא מכל הכללים שאנחנו מכירים ואין טעם בכלל להחמיר יותר ממנו. יש תשובה בשות תורה לשמה (ריב כמדומני) שמישהו שואל את הרב להמתין 24 בין חלב לבשר (גם, כמדומני) והוא עונה לו שאין טעם כי רבנו האר"י לא עשה את זה, ואין עניין הכלל להחמיר נגדו כי כל דבריו מוכרחים.

אתה יכול לחלוק על זה הלכתית. זה בסדר.

אבל זה היה. זה לא וורט נחמד.

 

ויקיפדיה, הוכחה שיצאו נגד הטענה שלך:

 

ראשוני המשיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשון המשיבים היה הרב יש"ר מקנדיא בספרו "מצרף לחכמה" שבו עונה על טענות ר' אליהו דילמדיגו. דילמדיגו טען בספרו "בחינת הדת" משנת ה'רנ"א (1491, שנה לפני גירוש ספרד) שהזוהר אינו מרשב"י אלא חובר כ-300 שנים לפני זמנו, כלומר בסביבות ד'תתק"נ (1190), כמאה שנה לפני הרב משה די לאון. היש"ר מקנדיא הדפיס את ספרו ביחד עם "בחינת הדת" בשנת ה'שפ"ט (1629).

הרב אביעד שר שלום ב"אמונת חכמים" (מנטובה ה'ת"צ) (1630), משיב אף הוא על טענות המערערים על קדמות הזוהר, שהגיעו לאזנו, כנראה מטענות ר' יהודה אריה ממודינה ב"ארי נוהם" שהודפס שנה קודם לכן.

תשובות רבני אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "קדמות ספר הזוהר" של הרב דוד לוריא נחשב לספר המרכזי המתמודד עם טענות המערערים על קדמות הזוהר. ספר זה יצא לאור בשנת ה'תרט"ז (1857) ובו הוא מבטל את טענות המאחרים, בין השאר, על ידי השוואה לספרו של הרב די לאון, "הנפש החכמה".

הרב יצחק אייזיק חבר, רבה של סובלאק ומקובל מפורסם שהלך בשיטת הגר"א, דחה אף הוא בספרו "מגן וצנה" ה'תרט"ו (1855) את הטענות מהספר "ארי נוהם" שיצא מחדש בה'ת"ר (1840).

ספר ידוע נוסף בעניין הוא 'טעם לש"ד' (ליבורנו ה'תרכ"א (1861)) של הרב אליהו בן אמוזג ובו הוא דוחה את טענות שד"ל נגד קדמות הזוהר שהביא בספרו "ויכוח על חכמת הקבלה" (גוריצאה ה'תרי"ב, (1852)).

 

הפסקה האחרונה שכתבת חשובה. לא הבנתי אותך נכון קודם. אבל אין הכי נמי.

ברגע שע"י הלימוד בו אתה נהיה מיסטי או איך שלא תקרא לזה, גילוי אליהו וכו. ברור לך שאתה יודע על הספר יותר מאשר מה שכתוב בו בלבד. בין היתר אני מניח מי המחבר שלו.

דבר ראשון, דיברנו על הזהר, לא על האר"י...

מה גם שיש שוני בין תורת הקבלה שהזהר התפתח ממנה ופיתח אותה לבין הקבלה הלוריאנית...

אבל לא משנה, גם אמיתות הקבלה הלוריאנית מוטלת בספק...

מאי לך שאליהו הנביא למד מהאר"י תורה זו? (ראיות מהקבלה עצמה לא יתקבלו כמובן...)

דבר שני, אם המון העם התייחס לכך כהלכה למרות שאין שום מקור הלכתי לעניין, זה נהפך להלכה מחייבת? -ברור שלא... הסמכות לקבוע הלכה היא אך ורק במסורת אצל מעתיקי השמועה וקביעתה בבית דין שלכל ישראל...

 

זה שטענו נגד דברי אני יודע... אני גם מכיר את הטענות נגדי דברי... יש טענות ענייניות יותר שראוי לישב עליהן ויש טענות שהביאום ממחוזות הדמיון הרחוקים... ממ, אין טענות משכנעות באמת לפחות ממה שאני מכיר ויודע ופגשתי...

רשימה שלמשיבים לא תשפיע על אמיתות הדבר... כדי לשכנע אותי, עליך אתה להביא ראיה ברורה, או לפחות להציג לי אותה מאיזה מקום שם היא נמצאת...

 

לפסקתך האחרונה - היא בהנחה וההשגה המיסטית עולה על פני השגה שכלית...

הבעיה באמירה כזו (שרק מי שזכה להשגה מיסטית יכול להבין את אמיתות הכלים להשגה מיסטית זו) היא, שזו אמירה נפוצה מדאי מכדי להתייחס לכל אחת כזו ברצינות מספקת...

ז'תומרת, בארצות המזרח הרחוק, בדתות גנוסטיות שונות, שאריות מהנצרות הישנה או כל מיני זרמים באסלאם יש טענה כזו בדיוק ("תחווה את הדת שלי ואז תבין שהיא נכונה, או לפחות תאמין לי כי אני חוויתי את החוויה הדתית הגדולה הזו") ומה לי הכא מה לי התם? מהמקום שלי כל דת כזו באה מאותה נקודת פתיחה ואין לאחת עדיפות על פני השנייה... ואם אעבור דת דת ואשתדל בה עד תומה, יתכן שלעולם ולא אשיג את דת האמת...

לכן, מה שעל האדם לעשות זה לבחון את כל הדתות מבחוץ ולהעניק להן נקודות פתיחה שונות ולהעדיף אחת על פני חבירתה בהעדפה שכלית... וככה לצמצם לאט לאט ובטוח את הדתות והזרמים השונים עד שמגיעים לדת ההגיונית ביותר שהיא נכונה ולהיות דבק בה ולהמשיך לבחון ולבחון...

וזה מה שאני עושה... אני נמצא במקום שהשגתי השכלית הכי מכוונת אליו ושולל את כל מה שפחות ראוי... שזה אומר - הזהר הוא ספר מאוחר, כי ככה השכל אומר... והיה ואם יוכיחו לי שאני טועה, אז אלך לדרך המסתברת יותר הבאה עד שאולי אגיע להתעמק בזהר ולדעת שרשב"י חיברו וכו' וכו'...

בינתיים, אני סמוך ובטוח שדרכי שואפת לנכונות המירבית ואני לא רואה דבר שיסתור אותה... לכן אני בה...

נקרא בהזדמנות

פשוט תוסיף אחר כך את המשפט הבא -

 

יתר על כן, מה עם דבקתי באותה דרך חיים אבל לא חוויתי את אותה חוויה שציפו ממני לחוות? איך אפשר לחיות בתודעה כזו שאני מנסה להשיג חוויה שאולי אינה קיימת בכלל?

לא מעטים הם הדתל"שים שככה התדתל"שו... ציפו מהם לחוות את הדת לפני הידיעה אותה ולא הפוך והם פשוט לא חוו אותה...

מאחר והיא מבוססת עליו.

לדעתי השוני הוא אפילו גדול מאוד...
הם אולי דומים בגלל ששניהם קבלה, אבל הם מאוד שונים...
הזהר שייך לקבלה הקדם-לוריאנית שהקבלה הלוריאנית שונה בכך ש
א. אופן יצירת העולם הוא מעט שונה... בקבלה הקדם-לוריאנית היווצרות עולם ה"יש" הוא כהשתלשלות סיבתית מתוך הכוחות באלוהות...
הקבלה הלוריאנית הציגה את היווצרות העולם בתהליך הצמצום הידוע...
ב. בעוד שהקבלה הקדם-לוריאנית עוסקת בעיקרה בהוויה ובהווצרותה, הקבלה הלוריאנית חידשה התעסקות גם בגאולה העתידית ובדברים הקשורים לה...
שני אלה העיקריים ונוספים נספחים הם חידוש ושינוי בקבלה הלוריאנית על פני קבלת הזהר עד כדי מעמד שונה המצריך גם התייחסות שונה...

אבל עד כדי כך?

אפשר לחלוק עלי...

 

ברור שהם דומים מאוד כי בכל זאת, שניהם תחת הכותרת קבלה, אבל לדעתי לא עד כדי כך... לפחות מהיכרותי את שתי האסכולות הללו בקבלה...

הקבלה של היום היא לוראינית, לא?

החסידות מושתתת על קבלת האר"י...

בפועל יש מרחק גדול..

גם בפסיקה שלהם, גם במנהגים.

לא זכו החסידים להיות ספרדים...

"קבלה לוריאנית" עלאק.

תורת רבנו האר"י.

או. יופי עכשיו בוא נתחיל.

 

לא. אני לא רואה חילוק.

דע לך שכל המקובלים מאז דורו של רבנו האר"י ביטלו דעת כל המקובלים שקדמו לו אחרי שהוא אמר את דבריו. לא נשאר זכר לתורת הקבלה האחרת. אתה יכול להגיד בהסתכלות שטחית שהוא שונה. אבל בחיאת, עד כמה אפשר לדחוק את המציאות? הוא המשך ישיר, הוא ביאר דברים שסתומים בזוה"ק, כתב הקדמות ודברים שאין עליהם עוררים בכלל.

להגיד שהקבלה של הזוהר שונה מתורת רבנו האר"י? אה. דחוק. הרשש אפילו כותב שהוא לא נוגע באף ספר של תלמידי רבנו הארי שאינו מהרחו כי זה לא מספיק מהימן. איך תוכל להגיד שזנחו את ספר הזוהר, הבסיס לקבלה ועברו לקבל דרך אחרת בתורת הקבלה.

מה שכן נכון, הוא סתר דעות של מקובלים קודמים. וביטל אותן. (אם אתה מכיר את מושג "השבירה", או "שבירת הכלים", זה עיקר המחלוקת בינו לבין רבו הרמ"ק).

להגיד שזה שונה? דחוק איך יעזבו כולם את ספר הזוהר לעומתו. כי הזוהר הוא הבסיס לקבלה. ואז את פירושי כל המקובלים האחרים, אפילו שקדמו לרבנו האר"י, קיבלו את רבנו האר"י לגמרי.

אמרת לרק בשמחה שאפשר לדון איתך. זו דעתי. וכל המקובלים היום מחזיקים בה שזה תורה אחת. אבל זה לא ככ הדיון שלנו, אז נמשיך הלאה.

 

אמרת שזה לא הוכחה שההמון הלך אחרי זה. מי דיבר איתך על ההמון? אני מדבר איתך על גדולי דורות. כמו החיד"א שפסק שלא אומרים נגד האר"י סב"ל. כמו הרב בן איש חי (שאם אתה לא מבין, פשוט הרוב המוחץ של עדות המזרח עזבו הרבה פסקים שהיו ועברו לפסוק כמו הבא"ח מפאת גדולתו. אין רב שראוי לתואר "רבן של כל בני הגולה" כמוהו.). כמו קהילת בית אל, ובכלל, שאר מקובלי ירושלים. תורת הקבלה בארצות הספרדים הייתה פשוט דרך פסיקה. ככה זה היה בפועל. תלמידי חכמים מובהקים. וכולם אמרו שלא אומרים נגד רבנו הארי סב"ל. תסכים איתי שבסברה ככ פשוטה כאן אתה לא יכול לסתור את דעתם של רבני וגדולי עדות המזרח מתקופת רבנו האר"י ועד היום. (וכן, אני יודע שהרב עובדיה חולק. אני לא בא לפסוק איתך הלכה. זו בדיוק הנקודה שאני מדבר איתך עליך. עצם זה שיש הו"א בכלל על אדם שאין עניין להחמיר יותר ממנו, שלא אומרים נגדו סב"ל, שמה שאומרים שקיבל הכל מאליהו הנביא זה דבר עם נפק"מ למעשה. שמע. אתה לא יכול לזלזל בזה גם אם אתה לא פוסק את זה להלכה)

ביקשת שאוכיח לך שיה להם גילויי אליהו. הנה. מסורת של 500 שנה עם נפק"מ של סב"ל וכל גדולי עדות המזרח החשיבו את זה.

וכשאמרת שכל מעיין בספר זוכה להבין יותר ממה שכתוב בו. אפשר לדון, אבל זה ממש לא משנה כרגע. אני אומר אפילו יותר מזה. שמע. יש פה משהו רוחני. מעל הטבע. גילויים חזיונות ומה שלא תקרא לזה.

 

אגיד לך מה הבעיה שלך. אם היה קורה אותו דבר על ספר התלמוד לא היית מקבל את טענת הדוקטורים. ברור שלא. אבל מה? זה הזוהר. זה רחוק ולא מובן. יש בזוהר משהו שונה זה ודאי. זה בדיוק מה שהוכחתי לך בפסקה הקודמת שיש שוני גדול. ובגלל השוני הזה, שיש גילויי אליהו וכיוצב, איך אדם יכול להעלות בכלל הו"א שהזוה"ק לא נכתב ע"י רשב"י ובנו ר' אלעזר. וזה לא שאין התייחסות של המקובלים, ברור לכל בר דעת שרשב"י כתב את הזוהר.

אם יש לי הוכחה מוצקה?

לא אוכל לשקר. לא. אני לא טרחתי וחקרתי מספיק כדי להגיד לך א ב ג. אבל בינתיים, את הטענה הכי פשוטה וברורה לכל בר דעת. איך אפשר להעלות הו"א שאת הספר עם הכי הרבה מיסטיקה ורחוניות, לא טרחו לגלות משמים לעוסקים בו מי כתב את הספר הזה?! וגילו להם מהשמים המון דברים. לא סתם שמה תורת "הקבלה". מקבלים אותה מהשמים, ע"י מסירות נפש וקדושה. אמרתי לך שצריך לחפש את אותו ספר של הרב אבינר. בלנ"ד.

 

אני לא בטוח שהבנתי מה שכתבת בסוף. אבל במידה וכן..

שמע, גם מונח של טומאה וטהרה אתה לא מבין, ויש לו נפקמ להלכה ולמעשה.

יש אדם עם אומץ לבוא ולומר שאין צדיקים וקדושים שלא הבדילו?

בבא סאלי לא ראה? עזוב. בבא סאלי רחוק מידי. הרב אליהו לא ראה? הרב יורם אברג'ל? הרב קנייבסקי (יבדל לחיים) לא רואה? (אני בכוונה לוקח את אלה עם הסיפורים..)

הרחוניות (או ה"מיסטיקה", כלשונך) נוכחת הרבה ביהדות, גם עם נפקמ למעשה.

 

מה אני בא לומר?

שאני ואתה בתור פשוטים לא יכולים לסתור את המושג של טומאה וטהרה שוודאי שקיים. למרות שאיננו מבינים בו. כנ"ל גילויי אליהו ועוד ועוד ועוד. לא יכולים להתעלם שזה קיים ועלינו להיות כפופים לזה.

תקח את מה שאמרתי למעלה שאין בכלל הו"א לזה תחבר לכאן וזה מה שהכתוונתי

 

לגבי מה שכתבת למטה. אני בטוח שלא הבנתי אותך נכון. כי

בטוחני שהרגשת פעם תפילה מלאת קדושה. יופי אז הרגשת פעם. זה קיים. זו חוויה שקיימת.

לגבי הדתלשים. כן יש פה איזה קשר לרוחניות, אבל הוא פחות קשור עכשיו..  אז.. לא אגיב.

עובדתית היא שהאר"י חלק בקבלתו על דברים מן הזהר. אין זה אומר שהוא המציא תורת קבלה חדשה אחרת שאינה קשורה לישנה, אלא לקח את אותה הישנה, חלק שינה וחלק הוסיף ויצר משהו חדש "מתקדם יותר"...

הרמ"ק נניח, רבו שלהאר"י, שייך יותר לקבלה הישנה ויש לו משקל מאוד בעל ערך... יש מי שהצריך ליישב בין תורותיהן השונות בכך שקבלת הרמ"ק היא שייכת לעולם התוהו ואילו שלאר"י שייכת לעולם התיקון...

אמנם סוף דבר, הכל ראוי לכלל תחת הכותרת "קבלה"...

זו אכן אינה מחלוקת עקרונית ויותר שאלה הגדרתית... אז נו נו...

 

למען האמת, אני כן יכול בסברה ככ פשוטה לסתור את דעתם של רבני וגדולי עדות המזרח מתקופת רבנו האר"י ועד היום...

אתה מביא לי נסיון ראיה ממקובלים... אתה שוב אומר "הרבנים אמרו ולכן הם צודקים"...

איך לזה כמעט משקל וערך לטענה כזו... האם אאמין למובילי טענת 'כדור הארץ השטוח' באמרם שכדור הארץ שטוח? וודאי שלא, כי הם שבויים בדבר... כך גם לא אאמין לכל האמאמים והשייחים הגדולים והמפורסמים על האסלאם ולא לכמרים הגדולים על הנצרות...

לא כי הם לא גדולים, הם ודאי גדולים... אבל עם טענת "הוא גדול, הוא צודק" אין לי מה לעשות... וכך גם אין לי מה להאמין את כל הרבנים והגדולים ש"במקרה" מאמינים בתורת הקבלה ו"במקרה" הופיעו רק לאחר שהקבלה עצמה הופיעה... פשוט כי הם כבר נמצאים בפנים...

איפה כן אאמין למי שנמצא בפנים ומאמין באיזו אמונה שהיא? אם הוא בעצמו יכול לבוא ולהוכיח לי... יתר על כן, לו עצמו יש משקל יתר אם יצליח בכך מאשר אדם שיכול להוכיח אבל הוא בעצמו אינו מאמין בזה...

לגבי גילוי אליהו, כנ"ל... מסורת של 500 שנה, במונחים המקובלים, זה כלום זמן, דבר ראשון... דבר שני, לדתות אחרות יש מסורות שלקרוב ל1500 שנים (אסלאם), 2000 שנה (נצרות) ואפילו יותר (במזרח הרחוק)...

דבר שלישי, בדומה לדתות אחרות, גם כאן - אותו גילוי או תופעה גדולה שממנה החלה המסורת (גילוי אללה למוחמד, עיבור אם יש"ו וכו' ולהבדיל - גילוי אליהו), לא באו בהשגה חושית (או שכלית) לעם גדול, אלא למספר מועט שלאנשים... ככה, כל אחד יכול ליצור מסורות כאוות נפשו...

 

אני לא מקבל את טענות הדוקטורים לא על התלמוד ולא על הזהר ולא על המקרא ושום כלום... אני לוקח את דת האקדמיה בביקורתיות כמו שאני לוקח כל דת...

מה כן, אני מחפש מה נכון ועל פי זה אני חי... לתלמוד יש לי ראיות וסיבה למה ללכת לפיו (ובאיזה אופן), לזהר - לא...

אם תרצה שאפרט לך מדוע על כל אדם יהודי לחיות לפי התלמוד, בחדווה ובכיף... נקבע חברותא...

לגבי "איך אפשר להעלות הו"א שאת הספר עם הכי הרבה מיסטיקה ורחוניות, לא טרחו לגלות משמים לעוסקים בו מי כתב את הספר הזה?!" - זהו בדיוק... כי אני סובר שהמיסטיקה הזו, היא דמיונות... ובדמיון אפשר ביתר קלות להתבלבל... זו אשליה...

 

"יש אדם עם אומץ לבוא ולומר שאין צדיקים וקדושים שלא הבדילו?" -כן. אני. ועלה שתי פסקאות למעלה וראה מדוע אני חושב כך... כי אותם צדיקים וקדושים נעשו צדיקים וקדושים בגלל עיסוקם בקבלה... כמו שאותם כמרים נעשו כמרים כתוצאה מעיסוקם בדת הנצרות... ולכן אין להביא מהם ראיה...

 

אתה ואני מגדירים שונה מושגי טומאה וטהרה... אני (בעקבות רבותי) יודע מהם מושגי טומאה וטהרה לפי ההגדרות בידינו (רמז - לא מונחים מיסטיים)...

גילוי אליהו - אני אכן לא יודע מה זה, כיוון שאני סובר שאין דבר כזה... לפחות לא במונחים עליהם אתה מדבר...

ראוי להבין מה הכוונה בעולם הבא...
אם הולכים לפי הביאור בו אני אוחז, שהמעלה בעולם הבא היא בהתאם להשגות מטאפיזיות שלאדם, כל מעלה שאדם אחד קונה, אין בה לשנות השגה מטאפיזית שלאדם אחר... ולכן גם האדם האחר לא יכול להשפיע על המת...

ציטטת שכתוב: "כך עבירה אחת אין הפסק לעונשה" ושכתוב "וכן מי שעשה עבירה אחת... יהיה מצבו בעונש כשיעור מה שעשה, אלא שהוא תמידי".

זה לא עומד בניגוד לכתוב במשנה (עדיות ב י): "משפט רשעים בגהינם שנים עשר חדש"?

העונש הוא היכרתות הנפש מהעולם הבא.

גהינום הוא מצב רע שבא על האדם או שמביא על עצמו.
לכן, הרשעים במעשיהם גוררים על עצמם ייסורים ממושכים (י''ב חודש לאו דווקא, אלא דוגמא לציון זמן ממושך).

חלק לעולם הבא. אם ככה, כל אדם שמקפיד לא לעבור על החריגות האלו לא נענש?

 

ובנוגע לסיפא, אם זאת פשוט דוגמא פרק זמן ממושך, למה רשב"י ביקש לצאת מהמערה דווקא אחרי י"ב חודשים, בטענה  שמשפט רשעים בגהינם שנים עשר חדש?

ולמה בכל המקורות שבהם זה כתוב  כתוב דווקא שנים עשר חדש?

לכל ישראל יש חלק לעולם הבא. מעלתו בעולם הבא נקבעת לפי מעשיו, לימודו ומחשבתו בעולם הזה...
מי שגרע באחד מאלו, או עשה הפכן (מעשים שאינם הגונים, ביטל תורה, חשב מחשבות כפירה), גרע ממעלתו בעולם הבא... הגריעה במעלה בעולם הבא היא העונש על מעשי האדם שאינם טובים בעולם הזה...
החריגים עשו מעשים שלא ראויים לשום מעלה בעולם הבא ועל כן הם נענשים...
גם בעולם הזה יש "עונש", יסורים הבאים על האדם כדי שיתכפרו מעשיו לקראת העולם הבא...
הייסורים האלה, הם הייסורים שזמנן ממושך ואמרו עליו החכמים שהוא יב חודש...

כמעט כל מקום שבו נאמר יב חודש הכוונה לזמן ממושך... גם אצל רשב"י במערה, גם בכל הדברים שהמשנה זכרה באותו מקום שציטטת... לא יב חודש דווקא, אלא תיאור זמן ממושך...

דוד העלה אותו מ-7 מדורי גיהנום והכניס אותו לגן עדן רק בתפילה...

1. לא זכור לי אם הרמב"ם דן בנושא, אבל הגמרא אומרת כי "אין כפרה למתים" וכי כאשר דוד התפלל בעד אבשלום (והוציאו מהגהנום) היה זה נס מיוחד לדוד.

2. בכמ, מדרשיות, אין להבינן כפשוטן...

עמוק מידיי בכדי לכתוב את זה פה לפחות..

המוני.

למרות שיש גם פרידה אישית ושקטה

אבל יש גם את הפן הזה.

 

אז שוב

ממה זה?

 

זה ענווה?

ממש לא.

זה לא ענווה.

(ענווה לא קשורה)

(גם הגדולות!)

שהספידו אותם.

מעניין לבדוק אם יש בזה בעיה הלכתית.

סליחה על הניצלוש @נגרינסקי

אבל

"מצווה גדולה להספיד על המת כראוי"

מצד כבוד המת?

שווה לפתוח את זה פעם.

לא רואה את זה כמשהו ככ חיובי..

לא רואה את זה כמשהו שלילי ולא כמשהו חיובי.

גמרנו לנצלש?

כאוליי נפתח את זה פעם לעומק יותר.

הכי טוב אם אפעל טוב ואייצר מאחרי הקלעים, וההשפעה תהיה רבה מהמודעות עליה...
ואז גם הצנחה לא תהיה... מה לי כל זה?

נע.

אתה סתם רמבמיסט בשקל...

רק לא עשית מספיק רעש מסביבך ולכן לא יזכרו אותך,
זאת גם אפשרות!

חשבתי על כך אחר כך...
יתר על כן... - נסיונות פעילים

דבר שאני סבור שהוא משמעותי לאין ערוך יותר מכל אזכרות שתהיינה.

שנים לא שמענו ממך...
גם בכנס זה היה לחצי שנייה...

כן, מיהרתי לסדר הערב.
תמהני, כיצד אתה מכיר כל כך את הרב יוחאי?

חבל... רציתי להביא לך משהו...
בפרטי...

פשוט הזקן מגיע מוקדם...

(אני ממש מקבלת עכזיו כרטיס כניסה למשפחה🤭)

אשכרה.