וְאַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב לוֹ בחיו [בְחַיָּיו] אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 

רק שהמצבה הזו לא מראה איזה דבר טוב שעשה...

היא רק מצבה שמזכירה אותו...

גזרה על המת שישתכח מן הלב...

זה תוקע אותם בעבר ומונע מהם לחיות ולהתקדם...

בשביל לחיות, צריך להתנתק מהמוות...

אני בסברה שרק הנפטר עצמו יכול להועיל לעצמו ואף אחד בחיים לא יכול להועיל למת...

איך שאדם עזב את העולם, ככה הוא נכנס ונשאר לעולם הבא... על כן ראוי לכל אדם שישתדל ככל יכלתו בעולם הזה...

(כן, אני לא מאמין בעילוי נשמות)

ו.. גם אם תניח שלא. כמו אותה הנחה שאין לה שחר שיש כל מיני אנשים שמניחים,

הזוהר הוא ה-ספר שלנו לעניינים האלה.

אין לך מקור טוב ממנו בעניינים האלה של נשמות, מה קורה לאחר המוות וכו'.

לאיודע איזה מדרש תנאי קודם לאיזה.

ברור. פשוט כל (או רב ככל. אם ככ תרצה) המקובלים ואלה שבאמת המיתו עצמם על הספק הזה מעולם לא העלו בליבם שמץ של ספק בזה.

יש מישהו היום שכופר באמיתות ספר הזוהר?

לא.

ואם יש הוא בודד.

ואין לו מושג כלום

ואולי למד טיפה ולא המית עצמו על הספר הזה

אתה באמת תאמין לו מאשר לתלמיד חכם שהספר הזה היה הכל בשבילו?

לא מבין אותך.

תסלח לי, אני קצת חצוף,

אבל זה לא הכמות. זה האיכות. או יותר נכון הכמות של האיכותיים.

מי שהולך אחרי הדוקטורים (לא רק בזה. אלא בהכל) לרוב זה ה-פחות איכותיים.

אם תחפש איפה תלמידי החכמים? או רובם ככולם?

יגידו לך שהזוהר הוא מקור תנאי.

יש שלא מאמינים בכלל בזהר? בעיה שלהם..

יש גם שלא מאמינים בתלמוד בבלי. אותו דבר בדיוק.

ההבדל הוא האם הספר הזה הוא פסיקה מחייבת להלכה.

לא אחד שנולד עם מוח חריף.

ואתה רואה היום תלמידי חכמים שהתחילו מכלום והיום גדולים

וזה למה?

למדו בלי הפסקה. לאו דווקא מוח חריף. אולי גם. אבל ההעיקר זה ההתמדה.

זוהר הוא לא נחלת מישהו כמו שהחסידות הוא נחלת מישהו

זתומרת

תורת הרב קוק/ אדמור פלוני/ הרב אלמוני וכו יכולה להתחלק כל אחד לאן שמוצא את עצמו

לגיטימי.

גם לך אין הצדקה יותר טובה מהם למה אתה חי עפ דרך הרב קוק מאשר הוא על דרך האדמור שלו. ואולי אתה תגיד אצלי זה אחרת, אבל זה ממש אותו דבר. ואם לך יש הצדקה גם לו יש. ואם לא לכולם לחלקם.

ובכל מקרה,

אבל להגיד שהתלמוד הירושלמי הוא נחלת אדם מסויים? ממש לא.

כל הגדולים לומדים וידעים זוהר. לא קשור למגזר, השקפה או דרך פסיקה. כולם לומדים זוהר. כולם יודעים במעלתו. וכולם לא מעיזים לומר את השטות שהדוקטורים טוענים.

יגידו אותו דבר כמוך

ובפועל 2 הצדדים לא יישמו את זה.

שתדע כלל, גם אם יוכיחו לאדם שהוא טועה, הוא לא יודה.

אם אתה רוצה לשכנע בנאדם, תן לו את העובדות בפנים ותן לו לעשות את ה1+1.

פעם למדתי בישיבה, וראיתי איזה ספר של הרב אבינר

ביאור על אחת הספרים של הרב קוק

ובסופו היה מענה על הטענה הזאת שאתה מציג. די ארוך.

איך זה שבזוהר יש תנאים שאחרי רשבי ובנו..

את הטענה שלא רשבי כתב אותה לא המציאו הדוקטורים

היא קדומה

אך משומה לא התייחסו אליה מעולם.

ויש משהו שאתה לא לוקח בחשבון.

הזוהר הוא לא ספר רגיל, המקובלים שעסקו בו זכו לגילויי אליהו וכיוצ"ב. הייתה להם הבנה הרבה יותר גדולה מאשר מה שכתוב בספר.

ואתה לא אומר כמוני...

כי אתה לא שומע לקול האמת המענגת או למראה המרהיב, כי הרבנים הגדולים אמרו אחרת...

ז'תומרת, אתה מכבה את שכלך בפני גדולים שאומרים לך "תאמין לי, כי אני צודק" אבל לא מוכיחים לך. ואני משתדל לשלח את שכלי בהכרת האמת עם עזרת הגדולים שהם לי כמורי הדרך ואומרים לי "תאמין לי, כי א ב ג" ודבריהם אכן נשמעים... רב הוא מדריך, הוא אינו האמת...

ואדרבה, הנה אני מתחייב - תוכיח לי שאתה ורבניך צודקים בראיות ברורות ואני מתחייב לקבל את האמת...

חומ, סתם אדם, אני יודע שכדי להוביל אותו לאמת, צריך להציג לו אותה בעקיפין ולא להעמיד אותו מולה... ככה יותר קל לו לקבל אותה...

תפנה אותי לחיבור הזה שלרב אבינר, תגיד לי איזה ואקרא ואם יתיישבו הדברים אהיה מוכן לקבל...

"את הטענה שלא רשבי כתב אותה לא המציאו הדוקטורים

היא קדומה

אך משומה לא התייחסו אליה מעולם."

   - בעולם שלך לא התייחסו לטענה. וזה ברור למה. היא סותרת את האמונה שלהם... אבל בעולם שלי התייחסו, כי בעולם שלי אדם צריך להכיר את המציאות לחיות לפיה ואי אפשר להתעלם מהמציאות ולחיות בעולמות מרחפים באוויר... ולכן אין דבר שצריך למנע מלהתייחס אליו...

ואולי אדייק, פסלו אותה.

למה?

בגלל מה שכתבתי בסוף.

ברור שאתה לא צריך להיות מעופף באויר, לכן זוהר זה לא ספר פסיקה.

אבל אתה לא יכול להגיד על הספר הכי מעופף שיש לא להיות מעופף. מחילה.

התייחסות - תוכיח...

תוכיח שהוא לא ספר רגיל, שהמקובלים שעסקו בו זכו לגילויי אליהו וכיוצ"ב...

וזה שהייתה להם הבנה הרבה יותר גדולה מאשר מה שכתוב בספר, זה ובכן פשוט לגבי כל חיבור שאדם קורא... הספר והתוכן שבו הוא סטטי כמו כל ספר, אבל הקורא בו הוא דינמי ומתפתח ולכן יש לו הבנות שונות מהתוכן שבו...

ומה שאמרת שזו הסיבה שפסלו - לא נכון. פסלו בגלל שהספר הוא חסר מסורת יהודית (הא מסורות אחרות איכא)ומפני שתוכנו סותר עיקרים ביהדות...

מה שכתבתי 'מעופף' מוסב על עניין אמיתותו ולא על תוכנו... את תוכנו פרש כאוות נפשך... פרש אותו כך, פרש אותו כך, הוצא אותו מהקשרו, חלץ ממנו את הפכו, הכל אפשרי...

האמירה שהוא ספר שחיברו רשב"י היא המעופפת מכיוון שהיא חסרת כל בסיס...

בארצות של עדות המזרח, לא אמרו סב"ל נגד רבנו האר"י משום שאת כל התורה שלו למד אליהו הנביא.

זה לא וורט. זה הלכה. של ממש. לקחו אותה למעשה.

רבנו האר"י הוא יוצא מכל הכללים שאנחנו מכירים ואין טעם בכלל להחמיר יותר ממנו. יש תשובה בשות תורה לשמה (ריב כמדומני) שמישהו שואל את הרב להמתין 24 בין חלב לבשר (גם, כמדומני) והוא עונה לו שאין טעם כי רבנו האר"י לא עשה את זה, ואין עניין הכלל להחמיר נגדו כי כל דבריו מוכרחים.

אתה יכול לחלוק על זה הלכתית. זה בסדר.

אבל זה היה. זה לא וורט נחמד.

ויקיפדיה, הוכחה שיצאו נגד הטענה שלך:

ראשוני המשיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשון המשיבים היה הרב יש"ר מקנדיא בספרו "מצרף לחכמה" שבו עונה על טענות ר' אליהו דילמדיגו. דילמדיגו טען בספרו "בחינת הדת" משנת ה'רנ"א (1491, שנה לפני גירוש ספרד) שהזוהר אינו מרשב"י אלא חובר כ-300 שנים לפני זמנו, כלומר בסביבות ד'תתק"נ (1190), כמאה שנה לפני הרב משה די לאון. היש"ר מקנדיא הדפיס את ספרו ביחד עם "בחינת הדת" בשנת ה'שפ"ט (1629).

הרב אביעד שר שלום ב"אמונת חכמים" (מנטובה ה'ת"צ) (1630), משיב אף הוא על טענות המערערים על קדמות הזוהר, שהגיעו לאזנו, כנראה מטענות ר' יהודה אריה ממודינה ב"ארי נוהם" שהודפס שנה קודם לכן.

תשובות רבני אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "קדמות ספר הזוהר" של הרב דוד לוריא נחשב לספר המרכזי המתמודד עם טענות המערערים על קדמות הזוהר. ספר זה יצא לאור בשנת ה'תרט"ז (1857) ובו הוא מבטל את טענות המאחרים, בין השאר, על ידי השוואה לספרו של הרב די לאון, "הנפש החכמה".

הרב יצחק אייזיק חבר, רבה של סובלאק ומקובל מפורסם שהלך בשיטת הגר"א, דחה אף הוא בספרו "מגן וצנה" ה'תרט"ו (1855) את הטענות מהספר "ארי נוהם" שיצא מחדש בה'ת"ר (1840).

ספר ידוע נוסף בעניין הוא 'טעם לש"ד' (ליבורנו ה'תרכ"א (1861)) של הרב אליהו בן אמוזג ובו הוא דוחה את טענות שד"ל נגד קדמות הזוהר שהביא בספרו "ויכוח על חכמת הקבלה" (גוריצאה ה'תרי"ב, (1852)).

הפסקה האחרונה שכתבת חשובה. לא הבנתי אותך נכון קודם. אבל אין הכי נמי.

ברגע שע"י הלימוד בו אתה נהיה מיסטי או איך שלא תקרא לזה, גילוי אליהו וכו. ברור לך שאתה יודע על הספר יותר מאשר מה שכתוב בו בלבד. בין היתר אני מניח מי המחבר שלו.

דבר ראשון, דיברנו על הזהר, לא על האר"י...

מה גם שיש שוני בין תורת הקבלה שהזהר התפתח ממנה ופיתח אותה לבין הקבלה הלוריאנית...

אבל לא משנה, גם אמיתות הקבלה הלוריאנית מוטלת בספק...

מאי לך שאליהו הנביא למד מהאר"י תורה זו? (ראיות מהקבלה עצמה לא יתקבלו כמובן...)

דבר שני, אם המון העם התייחס לכך כהלכה למרות שאין שום מקור הלכתי לעניין, זה נהפך להלכה מחייבת? -ברור שלא... הסמכות לקבוע הלכה היא אך ורק במסורת אצל מעתיקי השמועה וקביעתה בבית דין שלכל ישראל...

זה שטענו נגד דברי אני יודע... אני גם מכיר את הטענות נגדי דברי... יש טענות ענייניות יותר שראוי לישב עליהן ויש טענות שהביאום ממחוזות הדמיון הרחוקים... ממ, אין טענות משכנעות באמת לפחות ממה שאני מכיר ויודע ופגשתי...

רשימה שלמשיבים לא תשפיע על אמיתות הדבר... כדי לשכנע אותי, עליך אתה להביא ראיה ברורה, או לפחות להציג לי אותה מאיזה מקום שם היא נמצאת...

לפסקתך האחרונה - היא בהנחה וההשגה המיסטית עולה על פני השגה שכלית...

הבעיה באמירה כזו (שרק מי שזכה להשגה מיסטית יכול להבין את אמיתות הכלים להשגה מיסטית זו) היא, שזו אמירה נפוצה מדאי מכדי להתייחס לכל אחת כזו ברצינות מספקת...

ז'תומרת, בארצות המזרח הרחוק, בדתות גנוסטיות שונות, שאריות מהנצרות הישנה או כל מיני זרמים באסלאם יש טענה כזו בדיוק ("תחווה את הדת שלי ואז תבין שהיא נכונה, או לפחות תאמין לי כי אני חוויתי את החוויה הדתית הגדולה הזו") ומה לי הכא מה לי התם? מהמקום שלי כל דת כזו באה מאותה נקודת פתיחה ואין לאחת עדיפות על פני השנייה... ואם אעבור דת דת ואשתדל בה עד תומה, יתכן שלעולם ולא אשיג את דת האמת...

לכן, מה שעל האדם לעשות זה לבחון את כל הדתות מבחוץ ולהעניק להן נקודות פתיחה שונות ולהעדיף אחת על פני חבירתה בהעדפה שכלית... וככה לצמצם לאט לאט ובטוח את הדתות והזרמים השונים עד שמגיעים לדת ההגיונית ביותר שהיא נכונה ולהיות דבק בה ולהמשיך לבחון ולבחון...

וזה מה שאני עושה... אני נמצא במקום שהשגתי השכלית הכי מכוונת אליו ושולל את כל מה שפחות ראוי... שזה אומר - הזהר הוא ספר מאוחר, כי ככה השכל אומר... והיה ואם יוכיחו לי שאני טועה, אז אלך לדרך המסתברת יותר הבאה עד שאולי אגיע להתעמק בזהר ולדעת שרשב"י חיברו וכו' וכו'...

בינתיים, אני סמוך ובטוח שדרכי שואפת לנכונות המירבית ואני לא רואה דבר שיסתור אותה... לכן אני בה...

נקרא בהזדמנות

פשוט תוסיף אחר כך את המשפט הבא -

יתר על כן, מה עם דבקתי באותה דרך חיים אבל לא חוויתי את אותה חוויה שציפו ממני לחוות? איך אפשר לחיות בתודעה כזו שאני מנסה להשיג חוויה שאולי אינה קיימת בכלל?

לא מעטים הם הדתל"שים שככה התדתל"שו... ציפו מהם לחוות את הדת לפני הידיעה אותה ולא הפוך והם פשוט לא חוו אותה...

מאחר והיא מבוססת עליו.

אפשר לחלוק עלי...

ברור שהם דומים מאוד כי בכל זאת, שניהם תחת הכותרת קבלה, אבל לדעתי לא עד כדי כך... לפחות מהיכרותי את שתי האסכולות הללו בקבלה...

הקבלה של היום היא לוראינית, לא?

החסידות מושתתת על קבלת האר"י...

בפועל יש מרחק גדול..

גם בפסיקה שלהם, גם במנהגים.

לא זכו החסידים להיות ספרדים...

"קבלה לוריאנית" עלאק.

תורת רבנו האר"י.

או. יופי עכשיו בוא נתחיל.

לא. אני לא רואה חילוק.

דע לך שכל המקובלים מאז דורו של רבנו האר"י ביטלו דעת כל המקובלים שקדמו לו אחרי שהוא אמר את דבריו. לא נשאר זכר לתורת הקבלה האחרת. אתה יכול להגיד בהסתכלות שטחית שהוא שונה. אבל בחיאת, עד כמה אפשר לדחוק את המציאות? הוא המשך ישיר, הוא ביאר דברים שסתומים בזוה"ק, כתב הקדמות ודברים שאין עליהם עוררים בכלל.

להגיד שהקבלה של הזוהר שונה מתורת רבנו האר"י? אה. דחוק. הרשש אפילו כותב שהוא לא נוגע באף ספר של תלמידי רבנו הארי שאינו מהרחו כי זה לא מספיק מהימן. איך תוכל להגיד שזנחו את ספר הזוהר, הבסיס לקבלה ועברו לקבל דרך אחרת בתורת הקבלה.

מה שכן נכון, הוא סתר דעות של מקובלים קודמים. וביטל אותן. (אם אתה מכיר את מושג "השבירה", או "שבירת הכלים", זה עיקר המחלוקת בינו לבין רבו הרמ"ק).

להגיד שזה שונה? דחוק איך יעזבו כולם את ספר הזוהר לעומתו. כי הזוהר הוא הבסיס לקבלה. ואז את פירושי כל המקובלים האחרים, אפילו שקדמו לרבנו האר"י, קיבלו את רבנו האר"י לגמרי.

אמרת לרק בשמחה שאפשר לדון איתך. זו דעתי. וכל המקובלים היום מחזיקים בה שזה תורה אחת. אבל זה לא ככ הדיון שלנו, אז נמשיך הלאה.

אמרת שזה לא הוכחה שההמון הלך אחרי זה. מי דיבר איתך על ההמון? אני מדבר איתך על גדולי דורות. כמו החיד"א שפסק שלא אומרים נגד האר"י סב"ל. כמו הרב בן איש חי (שאם אתה לא מבין, פשוט הרוב המוחץ של עדות המזרח עזבו הרבה פסקים שהיו ועברו לפסוק כמו הבא"ח מפאת גדולתו. אין רב שראוי לתואר "רבן של כל בני הגולה" כמוהו.). כמו קהילת בית אל, ובכלל, שאר מקובלי ירושלים. תורת הקבלה בארצות הספרדים הייתה פשוט דרך פסיקה. ככה זה היה בפועל. תלמידי חכמים מובהקים. וכולם אמרו שלא אומרים נגד רבנו הארי סב"ל. תסכים איתי שבסברה ככ פשוטה כאן אתה לא יכול לסתור את דעתם של רבני וגדולי עדות המזרח מתקופת רבנו האר"י ועד היום. (וכן, אני יודע שהרב עובדיה חולק. אני לא בא לפסוק איתך הלכה. זו בדיוק הנקודה שאני מדבר איתך עליך. עצם זה שיש הו"א בכלל על אדם שאין עניין להחמיר יותר ממנו, שלא אומרים נגדו סב"ל, שמה שאומרים שקיבל הכל מאליהו הנביא זה דבר עם נפק"מ למעשה. שמע. אתה לא יכול לזלזל בזה גם אם אתה לא פוסק את זה להלכה)

ביקשת שאוכיח לך שיה להם גילויי אליהו. הנה. מסורת של 500 שנה עם נפק"מ של סב"ל וכל גדולי עדות המזרח החשיבו את זה.

וכשאמרת שכל מעיין בספר זוכה להבין יותר ממה שכתוב בו. אפשר לדון, אבל זה ממש לא משנה כרגע. אני אומר אפילו יותר מזה. שמע. יש פה משהו רוחני. מעל הטבע. גילויים חזיונות ומה שלא תקרא לזה.

אגיד לך מה הבעיה שלך. אם היה קורה אותו דבר על ספר התלמוד לא היית מקבל את טענת הדוקטורים. ברור שלא. אבל מה? זה הזוהר. זה רחוק ולא מובן. יש בזוהר משהו שונה זה ודאי. זה בדיוק מה שהוכחתי לך בפסקה הקודמת שיש שוני גדול. ובגלל השוני הזה, שיש גילויי אליהו וכיוצב, איך אדם יכול להעלות בכלל הו"א שהזוה"ק לא נכתב ע"י רשב"י ובנו ר' אלעזר. וזה לא שאין התייחסות של המקובלים, ברור לכל בר דעת שרשב"י כתב את הזוהר.

אם יש לי הוכחה מוצקה?

לא אוכל לשקר. לא. אני לא טרחתי וחקרתי מספיק כדי להגיד לך א ב ג. אבל בינתיים, את הטענה הכי פשוטה וברורה לכל בר דעת. איך אפשר להעלות הו"א שאת הספר עם הכי הרבה מיסטיקה ורחוניות, לא טרחו לגלות משמים לעוסקים בו מי כתב את הספר הזה?! וגילו להם מהשמים המון דברים. לא סתם שמה תורת "הקבלה". מקבלים אותה מהשמים, ע"י מסירות נפש וקדושה. אמרתי לך שצריך לחפש את אותו ספר של הרב אבינר. בלנ"ד.

אני לא בטוח שהבנתי מה שכתבת בסוף. אבל במידה וכן..

שמע, גם מונח של טומאה וטהרה אתה לא מבין, ויש לו נפקמ להלכה ולמעשה.

יש אדם עם אומץ לבוא ולומר שאין צדיקים וקדושים שלא הבדילו?

בבא סאלי לא ראה? עזוב. בבא סאלי רחוק מידי. הרב אליהו לא ראה? הרב יורם אברג'ל? הרב קנייבסקי (יבדל לחיים) לא רואה? (אני בכוונה לוקח את אלה עם הסיפורים..)

הרחוניות (או ה"מיסטיקה", כלשונך) נוכחת הרבה ביהדות, גם עם נפקמ למעשה.

מה אני בא לומר?

שאני ואתה בתור פשוטים לא יכולים לסתור את המושג של טומאה וטהרה שוודאי שקיים. למרות שאיננו מבינים בו. כנ"ל גילויי אליהו ועוד ועוד ועוד. לא יכולים להתעלם שזה קיים ועלינו להיות כפופים לזה.

תקח את מה שאמרתי למעלה שאין בכלל הו"א לזה תחבר לכאן וזה מה שהכתוונתי

לגבי מה שכתבת למטה. אני בטוח שלא הבנתי אותך נכון. כי

בטוחני שהרגשת פעם תפילה מלאת קדושה. יופי אז הרגשת פעם. זה קיים. זו חוויה שקיימת.

לגבי הדתלשים. כן יש פה איזה קשר לרוחניות, אבל הוא פחות קשור עכשיו..  אז.. לא אגיב.

עובדתית היא שהאר"י חלק בקבלתו על דברים מן הזהר. אין זה אומר שהוא המציא תורת קבלה חדשה אחרת שאינה קשורה לישנה, אלא לקח את אותה הישנה, חלק שינה וחלק הוסיף ויצר משהו חדש "מתקדם יותר"...

הרמ"ק נניח, רבו שלהאר"י, שייך יותר לקבלה הישנה ויש לו משקל מאוד בעל ערך... יש מי שהצריך ליישב בין תורותיהן השונות בכך שקבלת הרמ"ק היא שייכת לעולם התוהו ואילו שלאר"י שייכת לעולם התיקון...

אמנם סוף דבר, הכל ראוי לכלל תחת הכותרת "קבלה"...

זו אכן אינה מחלוקת עקרונית ויותר שאלה הגדרתית... אז נו נו...

למען האמת, אני כן יכול בסברה ככ פשוטה לסתור את דעתם של רבני וגדולי עדות המזרח מתקופת רבנו האר"י ועד היום...

אתה מביא לי נסיון ראיה ממקובלים... אתה שוב אומר "הרבנים אמרו ולכן הם צודקים"...

איך לזה כמעט משקל וערך לטענה כזו... האם אאמין למובילי טענת 'כדור הארץ השטוח' באמרם שכדור הארץ שטוח? וודאי שלא, כי הם שבויים בדבר... כך גם לא אאמין לכל האמאמים והשייחים הגדולים והמפורסמים על האסלאם ולא לכמרים הגדולים על הנצרות...

לא כי הם לא גדולים, הם ודאי גדולים... אבל עם טענת "הוא גדול, הוא צודק" אין לי מה לעשות... וכך גם אין לי מה להאמין את כל הרבנים והגדולים ש"במקרה" מאמינים בתורת הקבלה ו"במקרה" הופיעו רק לאחר שהקבלה עצמה הופיעה... פשוט כי הם כבר נמצאים בפנים...

איפה כן אאמין למי שנמצא בפנים ומאמין באיזו אמונה שהיא? אם הוא בעצמו יכול לבוא ולהוכיח לי... יתר על כן, לו עצמו יש משקל יתר אם יצליח בכך מאשר אדם שיכול להוכיח אבל הוא בעצמו אינו מאמין בזה...

לגבי גילוי אליהו, כנ"ל... מסורת של 500 שנה, במונחים המקובלים, זה כלום זמן, דבר ראשון... דבר שני, לדתות אחרות יש מסורות שלקרוב ל1500 שנים (אסלאם), 2000 שנה (נצרות) ואפילו יותר (במזרח הרחוק)...

דבר שלישי, בדומה לדתות אחרות, גם כאן - אותו גילוי או תופעה גדולה שממנה החלה המסורת (גילוי אללה למוחמד, עיבור אם יש"ו וכו' ולהבדיל - גילוי אליהו), לא באו בהשגה חושית (או שכלית) לעם גדול, אלא למספר מועט שלאנשים... ככה, כל אחד יכול ליצור מסורות כאוות נפשו...

אני לא מקבל את טענות הדוקטורים לא על התלמוד ולא על הזהר ולא על המקרא ושום כלום... אני לוקח את דת האקדמיה בביקורתיות כמו שאני לוקח כל דת...

מה כן, אני מחפש מה נכון ועל פי זה אני חי... לתלמוד יש לי ראיות וסיבה למה ללכת לפיו (ובאיזה אופן), לזהר - לא...

אם תרצה שאפרט לך מדוע על כל אדם יהודי לחיות לפי התלמוד, בחדווה ובכיף... נקבע חברותא...

לגבי "איך אפשר להעלות הו"א שאת הספר עם הכי הרבה מיסטיקה ורחוניות, לא טרחו לגלות משמים לעוסקים בו מי כתב את הספר הזה?!" - זהו בדיוק... כי אני סובר שהמיסטיקה הזו, היא דמיונות... ובדמיון אפשר ביתר קלות להתבלבל... זו אשליה...

"יש אדם עם אומץ לבוא ולומר שאין צדיקים וקדושים שלא הבדילו?" -כן. אני. ועלה שתי פסקאות למעלה וראה מדוע אני חושב כך... כי אותם צדיקים וקדושים נעשו צדיקים וקדושים בגלל עיסוקם בקבלה... כמו שאותם כמרים נעשו כמרים כתוצאה מעיסוקם בדת הנצרות... ולכן אין להביא מהם ראיה...

אתה ואני מגדירים שונה מושגי טומאה וטהרה... אני (בעקבות רבותי) יודע מהם מושגי טומאה וטהרה לפי ההגדרות בידינו (רמז - לא מונחים מיסטיים)...

גילוי אליהו - אני אכן לא יודע מה זה, כיוון שאני סובר שאין דבר כזה... לפחות לא במונחים עליהם אתה מדבר...

ציטטת שכתוב: "כך עבירה אחת אין הפסק לעונשה" ושכתוב "וכן מי שעשה עבירה אחת... יהיה מצבו בעונש כשיעור מה שעשה, אלא שהוא תמידי".

זה לא עומד בניגוד לכתוב במשנה (עדיות ב י): "משפט רשעים בגהינם שנים עשר חדש"?

העונש הוא היכרתות הנפש מהעולם הבא.

גהינום הוא מצב רע שבא על האדם או שמביא על עצמו.
לכן, הרשעים במעשיהם גוררים על עצמם ייסורים ממושכים (י''ב חודש לאו דווקא, אלא דוגמא לציון זמן ממושך).

חלק לעולם הבא. אם ככה, כל אדם שמקפיד לא לעבור על החריגות האלו לא נענש?

ובנוגע לסיפא, אם זאת פשוט דוגמא פרק זמן ממושך, למה רשב"י ביקש לצאת מהמערה דווקא אחרי י"ב חודשים, בטענה  שמשפט רשעים בגהינם שנים עשר חדש?

ולמה בכל המקורות שבהם זה כתוב  כתוב דווקא שנים עשר חדש?

דוד העלה אותו מ-7 מדורי גיהנום והכניס אותו לגן עדן רק בתפילה...

למרות שיש גם פרידה אישית ושקטה

אבל יש גם את הפן הזה.

אז שוב

ממה זה?

זה ענווה?

ממש לא.

זה לא ענווה.

(גם הגדולות!)

שהספידו אותם.

אבל

"מצווה גדולה להספיד על המת כראוי"

שווה לפתוח את זה פעם.

לא רואה את זה כמשהו ככ חיובי..

נע.

אתה סתם רמבמיסט בשקל...

פשוט הזקן מגיע מוקדם...

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

אח"כ אם זוכרים אותך