רציתי להגשים חלום ולרסס ברחובות ירושלים, ולהשאיר את עצמי תלויה ומרוססת על הקיר. קיר צדדי כזה, שאפשר להקיא עליו. ואפשר להשען עליו. ואפשר לקפוץ ממנו, ולמות.
וחשבתי גם שמה טעם הגמילה, אם לא נמות מסיגריות, נמות ממשהו אחר. והרי בסוף כולם מתים. כולם מתים בסוף.
וכואב לי להיות בתוכי וזה נוראי, שלא תדעו.
ראיתי בנות מהתיכון, וזה עשה לי רע, חשבתי, איך יש בנות שהם פשוט בנות, בלי להסתבך.
אוהבות להתלבש ולהתאפר ולצאת וללכת למסעדות ולהצטלם ולהעלות סטטוסים מוזרים ולספר בדיחות לא מצחיקות ולהתפוצץ מצחוק,
ואני,
רוצה לרסס על קירות,
רוצה להקיא
נגאלת מאיך שאני.
אוי ואבוי, אמרתי את זה בקול.
והלכתי בסמטאות ירושלים וצעקתי,
פה תהיה קבורתוווווו אווהוווו... ככה זה כשנלחמים על החייםםםםםם
וצעקתי שוב, ככה זה כשנלחמים על החייםםםםםםםםםם
ורציתי לרסס
מי שטוב לו ושמח, יש לו סם.
בענק.
ורציתי לבקש סיגריה ולא היה ממי, כלומר, היה מכל כך הרבה, אבלאבל
היינו נראות כמו שתי דוסיות חרדיות פקצות מתפתחות (מצונזר). אף אחד לא ידע שאנחנו שתי חוזרות בשאלה ואז בתשובה ואז נתקעות באמצע.
אז לא ביקשנו.
עמוק בתיק נח לו סיפורי מעשיות וחצאית שחורה חדשה(!)
עכשיו אני מרגישה רע ולקחתי איזה כדור. פתאום אפשר להבין את האנשים שלוקים כדורים, שירגעו להם כאב בלב.
כמו שכתבתי, או טרם כתבתי
מי שטוב לו ושמח, הוא על סם.
וזה עצוב נורא.
וישבנו ליד הזולה עם תיק אחד גדול וכבד וארבע עיניים עייפות יותר מדי.
והכנסנו עמוק לתיק את החלומות. צעקנו בקול, one day!
והאמנו שיום יבוא ויהיה לנו נח בתוכינו.
ואז בסוף
כשנכנסנו לגואה ורצינו לקנות משו לעשן, והסתכלו עלינו כמו שמסתכלים על 2 בנות דוסיות שנכנסות לגואה לקנות דברים לעשן,
רציתי גם לכתוב
שבע יפול צדיק
ויפול
שוב.
.
וללכת הביתה למיטה שלי ולישון שבועיים עד שאקום בריאה.
)

