פריקה ארוכה מדי,,,,,,,,
קניתי ספריי, ספרי שחור.
רציתי להגשים חלום ולרסס ברחובות ירושלים, ולהשאיר את עצמי תלויה ומרוססת על הקיר. קיר צדדי כזה, שאפשר להקיא עליו. ואפשר להשען עליו. ואפשר לקפוץ ממנו, ולמות.
וחשבתי גם שמה טעם הגמילה, אם לא נמות מסיגריות, נמות ממשהו אחר. והרי בסוף כולם מתים. כולם מתים בסוף.
וכואב לי להיות בתוכי וזה נוראי, שלא תדעו.
ראיתי בנות מהתיכון, וזה עשה לי רע, חשבתי, איך יש בנות שהם פשוט בנות, בלי להסתבך.
אוהבות להתלבש ולהתאפר ולצאת וללכת למסעדות ולהצטלם ולהעלות סטטוסים מוזרים ולספר בדיחות לא מצחיקות ולהתפוצץ מצחוק,

ואני,
רוצה לרסס על קירות,
רוצה להקיא
נגאלת מאיך שאני.
אוי ואבוי, אמרתי את זה בקול.
והלכתי בסמטאות ירושלים וצעקתי,
פה תהיה קבורתוווווו אווהוווו... ככה זה כשנלחמים על החייםםםםםם
וצעקתי שוב, ככה זה כשנלחמים על החייםםםםםםםםםם
ורציתי לרסס

מי שטוב לו ושמח, יש לו סם.
בענק.

ורציתי לבקש סיגריה ולא היה ממי, כלומר, היה מכל כך הרבה, אבלאבל
היינו נראות כמו שתי דוסיות חרדיות פקצות מתפתחות (מצונזר). אף אחד לא ידע שאנחנו שתי חוזרות בשאלה ואז בתשובה ואז נתקעות באמצע.
אז לא ביקשנו.
עמוק בתיק נח לו סיפורי מעשיות וחצאית שחורה חדשה(!)
עכשיו אני מרגישה רע ולקחתי איזה כדור. פתאום אפשר להבין את האנשים שלוקים כדורים, שירגעו להם כאב בלב.
כמו שכתבתי, או טרם כתבתי

מי שטוב לו ושמח, הוא על סם.

וזה עצוב נורא.
וישבנו ליד הזולה עם תיק אחד גדול וכבד וארבע עיניים עייפות יותר מדי.
והכנסנו עמוק לתיק את החלומות. צעקנו בקול, one day!
והאמנו שיום יבוא ויהיה לנו נח בתוכינו.
ואז בסוף
כשנכנסנו לגואה ורצינו לקנות משו לעשן, והסתכלו עלינו כמו שמסתכלים על 2 בנות דוסיות שנכנסות לגואה לקנות דברים לעשן,
רציתי גם לכתוב

שבע יפול צדיק
ויפול
שוב.
.
וללכת הביתה למיטה שלי ולישון שבועיים עד שאקום בריאה.
(.גיטרה אדומה

יפה ילדה.

ילדה יפה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לב עצום.)

תודה שנתת לי מראהרק להיום
המנהרה שבין ת.מ לב.אמזמור לאל ידי
#אין_בעד_מה
..,,,,,,,,
לא היה לנו כוחות ללכת לשם.. אבל זה רעיןן לפעם הבא
את צריכה הודו.בוז
מה הייתי עושה בלעדייך,,,,,,,,
איך עלית על זה?!
אני רציניתבוז
זה מקום שללכת אליו זה צרחה ענקית ואתה חוזר רק כשאתה נרגע

וזה מקום שאפשר ללכת לשם ועדיין להיות דתי, ואפילו להיות יותר דתי, ולהיות יותר עצמך

(אם את רוצה, יש שליחות שמחפשות בנות שירות שיבואו לעזור להן, ואז הטיסה והכל עליהן.)
זה די חלום חיי,,,,,,,,
אני די מאמינה שאני יגשים אותו מתישהו
אמממחפשת^
את כותבת יפה, ממש.

מהסוג שאני מתבאסת שהגעתי לסוף
(אבל הבטחת פריקה ארוכה)



תודה!,,,,,,,,
היום הגשמתי אותו,,,,,,,,
הם אומנם צעקו עלי. אבל מ׳כפת.

יאו אני מסתכלת על זה שוב ושוב.גיטרה אדומה
לאידעת למה,זה פשוט מרפא לי את הלב
אני חייבת איתך כבר יאו.
את פשוט קדושה וילדה יפה מאוד מאוד.
נשמה שלי,,,,,,,,
וואו. זה חזק.חוני המעגל פינות
חח תודה,,,,,,,,
אח שלי ממש כעס עלי ואמר לי לשנות את זה כי זה אסור. אבל לא..
מאיזה טעם הוא אוסר?חוני המעגל פינות
כי זה מעוות את הפסוק,,,,,,,,
ומוציא אותו מהקשרו(הופך את המשמעות של הפסוק)
ואבא שלי כעס עלי שאסור להיות בתוך חןרבה בלילה.. בקיצןר, אבל זה היה שווה
אז זה לא פסוק ואין שם השם. מצויין.חוני המעגל פינות
שלא ידע מזה בפעם הבאה...


ואל תיכנסי לחורבות. זה ממש לא שווה את הסיכון לענד...
..,,,,,,,,
לא הבנתי את הבעיתיות של להכנס לחורבה
חורבות זה מקום מגורים קלאסי לאנשים שאין לך שום אינטרסחוני המעגל פינותאחרונה
להיות איתם לבד בחורבה
תודה,,,,,,,,
..אין על רבנו!
לגלות לך סוד?
אוהבת אותך בשקט~
..,,,,,,,,
ממ
תודה : )
אמ. פשוט בהצלחהסביון


אמן,,,,,,,,
תודה
מטורף.אליבא
פשוט. מטורף.
אוף
הי,,,,,,,,,
למה אוף?!
תודה!
אממאליבא
כי יש לי הרבה מה לומר אבל אין לי מילים
איך יוצאים מזההמפוזר מהכפר

איך??

לא רואה איך, אפילו לברוח אי אפשר

אין באמת לאן

זה רק לתת לזמן לעשות את שלו

אני מרגיש מרוסק שבור לא פה מנותק

קשה כל כך

מרגיש שאין אדם בעולם שיכול לעזור לי

קשה קשה קשה

לא יודע איך אני עדיין מצליח לתפקד ולשדר עסקים כרגיל

תאמת שזה לא באמת הולך

אוףףףף יומלדת היום ואני מרוסק

חוגגים בערב, וכל מה שבא לי זה להיות לבד

לברוח להיעלם

הכל מרגיש כל כך כל כך תקוע

אין עם מי לדבר פשוט אין

למי אפרוק למי

אנא ה הושיעה נא

...המפוזר מהכפר

מרגיש שאיבדתי את זה

מרגיש לי שאיבדתי את השמחת חיים שלי

טוב אלא באמת איבדתי, ניראה לי היא מוקפאת איפה שהוא

אני שאתה יודע מה הכי טוב בשבילי

אבל קשה לי

תן לי נקודה של אור

לזכות קצת להתרחבות הדעת

לזכות לשמחה פנימית שוב

לראות את כל הטוב שסובב אותי

אבא תעזור לי, התעייפתי

התעייפתי

אין לי כוחות להילחם יותר

מלחמה שלא נגמרת

הוא פשוט לא מרפה לא מרפה לא מרפה

עוד התמודדות עוד ניסיון עוד נפילה הוא הרגל רע שהפך לטבע

די התעייפתי תגאל אותנו בבקשה תגאל אותנו

עד מתי...

...המפוזר מהכפר

אני צריך עזרה

לא יודע ממי

מה שבטוח שהרבה צריכים את העזרה שלי כרגע

עמוס מידי

יותר מידי ציפיות יותר מידי

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

באלי לבכות אבל לא מצליח

הלב כואב הראש כואב

אין ריכוז

הכל על אוטומת

חייב להיות חזק בשבילהם

ובשבילי

אבל אני גם בן אדם

איפה בדיוק הכל נכנס

"עומדים צפופים - ומשתחווים רווחים."

"ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום, שאלין בירושלים."

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

צפופים - לשון צף על פני המים. מרוב הקהל היו נדחקים איש באחיו עד שהיו רגליהם נטולות מן הארץ ועומדים באויר:[1]

ומשתחוים רוחים - בשעת השתחויה נעשה להם נס ומשתחוים בריוח כל אחד רחוק מחברו ארבע אמות, כדי שלא ישמע את חברו כשהוא מתודה ומזכיר עונותיו:

צר לי המקום שאלין בירושלים, גרסינן - לפי שהיה המקום מזמין להם פרנסתן ולא הוצרך אחד מהם לצאת משם ולומר פרנסתי [דחוקה] ואיני יכול לדור בירושלים. ויש ספרים שכתוב בהן כשאלין. ועל העולים לרגל נאמר, שלא היה אחד מהם מיצר כשהיה לן בירושלים מחמת דוחק המקום. כמו צר לי המקום גשה לי ואשבה (ישעיהו מט):

קצת משו קטן לנשמה העייפה

...המפוזר מהכפר

eav eav kh kkbauo

tbh kt nchi nv gus thpav zv vukl

zv re vukl unxkho

thi kh tuuhr

עליך לציין נושא להודעה, לפחות שני תוויםהמפוזר מהכפר

תישאר קרוב

כבר לא יכול לחשוב

אני לא מבדיל בין רע לטוב

רע לי פסדר רע לי

דייי איך יוצאים מזהה

היום יומלדת היום חוגגים

מה יכול להיות יותר טוב מזה

מישהו

אני סמוראי שלא מספיק להילחם

..מבולבלת מאדדדדאחרונה

היי, מזל טוב!

זה הזמן שלך לבקש ממנו הכל. הוא יקשיב לך.

ואתה סמוראי. אתה לא מפסיק להילחם. ואל תפסיק. זה מי שאתה, במהות.

תזכור, המטרה היא לא רק לנצח. גם אם אתה נלחם ומפסיד, אתה עדיין ווינר.

יש פה נישותxmasterx

כל כך הזויות

בני אדם זו ההזיה הכי גדולה שאי פעם נבראה

הפסיכה שלו

כל מגדל התודעה הזו

וזה עוד בגבר

גם בלי להבין אפשר לחזות משהו

לצפות לאיזו תגובה של שרשרת סיבתית הגיונית איכשהו

לפי האדם

אצל נשים זה כבר נשגב מכל חומר וצורה

יש יוצאים מן הכלל תמיד

הפסיכולוגיה של זה מעניינת האמת

מעניין אם הומו ינטה לצד מסוים

מהניסיון כן

השאלה מי עסק בזה

עסקו בזה לא מעט ועולים לי שמות השאלה כמה זה נגוע באג'נדות

אולי ארחיק לגל הראשון

לאנאיס נין

היום יקראו לה שובניסטית

אבל איזה פמיניזם יש בלהיות גברית?

ואיזה אישה את אם את הגננת של הגבר

אפשר גם להאשים אותו ועדיין

בטנגו אמיתי יש שני רקדנים במלחמה על ההובלה

לאונרד כהןxmasterxאחרונה

שייך לחורף בדרך כלל

ועדיין הוא הגיע אלי

קורא לאונרד כהן בתרגום ישן

דפים צהובים מחוספסים למגע

גמישים מצאתי אותו אחרי נבירה ארוכה ומייגעת בערימת ספרים מאובקת

במחלקת ספרים יד שניה בחנות בסמטה

ככה פינוק של אחרי עבודה שבוע שעבר.

סטודנטית יפה, צעירה בטח מרייכמן או מקום כזה עברה לידי מחזיקה עותקים חדשים של רילקה ואוסף פואמות קלאסיות מתורגמות

בטח לאבא יש יום הולדת

ריח של דיסוננס כבד.

פתאום מצאתי אותו

שלפתי ממעמקי התהום חוברת שלא הרגישה מגע אנושי כמה שנים טובות כנראה

הקדשה ממאה אחרת בפתיחה

שמות ויחסים אחרים

רגשות ואיחולים עם הרגשה של מתח ובדיחות פנימיות

אינטימיות שדעכה

כמו כולנו

התלהבתי קניתי

עוד פנינה שלא יוציאו יותר

אחרי קריאה של כמה שורות ושירים כבר ברור למה לא יוציאו יותר

איזה תרגום גרוע

גרוע זו מילה עדינה מאוד

כמה פרשנות

כמה היבריס

להרהיב עוז, לגעת

לשלוח יד ועט

למילים של כהן

לפיסוק

במה הוא לא נגע?

היה כדאי לקנות את זה רק בשביל לראות וללמוד איך לא לתרגם

איך לא לעבוד

ללמוד מה זו עבודה גרועה

ועדין יש שם משהו ברגע הזה

מסתכל עליה עכשיו והיא מעלה בי חיוך

קשה לסרב לשלוח יד

לפתוח עמוד אקראי רנדומלי ולצלול

לצלול בלי חמצן עד שנחנקים תוך רגע.

הספר עושה את העבודה שלו ומעיף אותי ממנו באלימות מפתיעה לכזה זקן

סוגר את החוברת

מעביר עליה יד בעדינות, ליטוף של הערכה וכבוד

הגמישות והגיל עושים את שלהם צריך להיזהר איתה

מניח אותה במגירה מעל החוברות האחרות

הן צעירות וחזקות יותר

יפות יותר, ועדין יש קסם בחוברת המתורגמת הזו

עד הפעם הבאה שאפתח אותה באקראיות

לטעום מקומות רחוקים שהיו

מטוטלתxmasterx

שמטלטלת אותך בין תשעה באב לטו' באב והלאה

יושב לסגור את היום

זמן כבר לא פרודוקטיבי

מדפדף בספר של פרנץ פאנון

הוא כותב על מסכות

אותנטיות

זהות

מה זה זהות בכלל

ואת זה הוא כתב אז

כל הרשתות האלה אנונימיות

לכאורה

תיאטרון אחד גדול של זהויות ומסכות

כולם מחליפים זהויות בקרקס הזה והכל בשביל להרגיש אותנטיים

שחרור

מסכה וירטואלית שתכבס ותלבין את כל מה שתרצי

תחשבי על זה

חולצות סינתטיות

עניבות מפלסטיק

דשא מזויף

פרחים מנפט

חלב בלי חלב

קפה בלי קפאין

סיגריה בלי ניקוטין

סוכר בלי סוכרים

בירה בלי אלכוהול

ואהבה בלי כלום

קולה בלי קוקאיןxmasterx

המשפט הכי חזק בשיר

סטייק בלי כולסטרול

לקנות מה שאין

לשלם על אויר ומים

כמו במגילת איכה

עצינו במחיר יבואו

מימנו בכסף שתינו

מה עוד היה שם?

איך הפכת לזונה ממבצר למדבר

נמאס מכל התבונה

העיקר שאפשר לקרוא

בינתיים

עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע

פרנץ פאנון סיפור מעניין

בלי להתעמק יותר מדי

אין למה

עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום

לחיים האמיתיים

לכיף

יש רגעים כאלה

שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת

נחמד

שומע את הכנר הטורכיxmasterx

או התורכי

זה לא באמת משנה

חושב על השיר שהיא כתבה

איש אחד עכשיו נרצח

לאחר נולדה בת

רואלד דאלxmasterx

סופר ילדים

מי מכנה אותו סופר ילדים?

צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?

אולי

עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר

התייאש בגלל המורים

אמרו עליו שהוא חסר דמיון

לא מצליח להעביר מחשבות לכתב

בקיצור

הזיה

אולי אעשה תרגיל כתיבה

לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה

פסקה לא יותר

לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול

תרגיל כתיבה כזהxmasterxאחרונה
עבר עריכה על ידי xmasterx בתאריך י"ד באב תשפ"ו 12:27

שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה

נוזל כהה

היא יושבת על כסא פלסטיק

כתר ירוק במרפסת

רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.

רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת וילון צהוב

וילון תחרה דהוי

חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום

חדשות בקול חנוק.

על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות

המיץ שלו נקווה בשולי הקערה

קערת פלסטיק זולה כחולה.

זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע

מתלבט

היא לא מגרשת אותו

היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה

רכב ישן

מפתח בלי מכונית

כלום לא חונה למטה

ציפורניים גזורות קצר

אין לק

מחזיקה סיגריה שלא דולקת

מחזיקה חזק

השכנה מעליה מנערת שטיח

גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום

על הקיר מאחוריה יש כתם

סימן כהה של משהו שהיה שם פעם

שעון גדול

אולי קוקיה

השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר

חוץ מזה שקט

--מחכה לרחמים~

מה את עושה

מה

למה

את ככ הולכת להתחרט על זה

להרגיש חשופה

מושפלת

זה אמצע הלילה

לא הזמן לדברים כאלה

תעצרי עם זה בבקשה

תשמרי על עצמך

זה מפתה

זה מסוכן

שימי לב מה את משתפת

ועם מי

--מחכה לרחמים~

אל תעשי את זה

בבקשה

אל תתפתי

תשמרי את עצמך לעצמך

בבקשה

את כל כך תתחרטי על זה אחר כך

תאספי את הכבוד העצמי שלך

מה קורה לעמוד השדרה שלך

אל תשכנעי את עצמך שזה נכון

את משפילה את עצמך

--מחכה לרחמים~אחרונה

בבקשה

אל תעשי את זה

ע. שווה יותר

תשמרי על עצמך

תוספי את עצמך

אל תתפתי לזה

זה קוסם ומשכר

אבל אל

אל תשתפי כל כך הרבה

לאט לאט

תשמרי לעצמך משהו

בשביל מה זה טוב

ריק ומוסתרכְּקֶדֶם

תשעה באב לפני שלוש שניםקפיץ

היה הפעם הראשונה שמישהו האמין לי

לא שזה עזר. אבל לפחות לא לבד בעולם יותר

בתשעה באב לפני שבע שניםקפיץאחרונה

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו

--מחכה לרחמים~

"כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ"

הצום מתקרבxmasterx

היום בערב

לא מפריע לי ההפסקה המבורכת מכל תעשיית המזון לכמה שעות

בלי בלבולי מוח על חלבון

מספרים

חלב נטול חלב

חופש מהעבודה שמחובר לסוף שבוע ארוך ושבת

שם את בוצר שמדקלם בטעמים שאנחנו דור של פוסט טראומה

אני לא נמנע משירים ומוזיקה אבל השאפל החליט להחמיר

רואה ושומע את נשות הHR שנואות ליבי רוחשות כל מיני רעיונות מעוררי אימה

על גיבוש העובדים בארגון

שצריך לארגן יום שלם

טיולים

ארוחה מפנקת של כולם יחד

צריך להתחשב בכשרויות

למצוא מקום מתאים

אולי גם סדנת שזירת פרחים

רק קללות עולות לי בראש

אהבת חינםxmasterxאחרונה

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם

אולי יעניין אותך