)יאללה אם אני כבר רובצת על הספה בחוסר מעש, אולי אני אכתוב את זה, זה נראה לי יעזור לכמה נשים... ובמיוחד כאות תודה לכל הנשים המקסימות פה בפורום שעזרו גם מעל גבי הפורום ובעיקר באישי, ממש דחפו ודרבנו אותי לא לוותר.
וסליחה מראש אני לא זוכרת בדיוק זמנים מדוייקים, אבל זה בסדר גודל...
איפשהו לקראת השליש האחרון אני מתחילה להרגיש עייפה, מאוד, לא אותו סוג של עייפות כמו של תחילת ההריון, משהו אחר, עייף יותר. אני מגיעה למצב של 10-12 שעות בלילה, מוצאת את עצמי כל בוקר לא מצליחה לקום ומרגישה כאילו לא ישנתי כבר כמה לילות רצוף...
טוב נו, אני בהריון, בקיץ, ההומוגלובין קצת ירד (מ-12, ל-11.2 בערך, אבל יהיה בסדר, אני תמיד עם ברזל מעולה)יש לי תינוקת מתוקה בבית, צריך עוד סיבות?
לאט לאט אני מגיעה לאפס מעש, מתחיל לי גם קוצר נשימה, מרגישה שבריריות שלי לא מצליחות להתמלא, אני מסתובבת כאילו אני לא מצליחה להחזיק את עצמי, לא כאילו, אני לא מצליחה. במסדרון בעבודה נהיה הר בלתי עביר. קובעת לי נקודות עצירה בו בשביל להצליח לחצות אותו. הדרך מהתחנה לעבודה או מהתחנה לבית (בערך לחצות כביש) לוקח לי המוןןן זמן, ואני בכלל מייחלת שהאוטובוס יסע עוד קצת כי למי יש כוח לקום מהכיסא??
עוד שבוע עובר, אני כבר רואה שחור, מרגישה פשוט רעעע.
הרופאת משפחה נותנת לי לבדוק שוב את הברזל, ההומוגלובין עלה מעט, כל שאר הערכים ירדו (בי 12 ובעיקר הפריטין שצונח בקצב מסחרר, בפעם האחרונה שבדקתי עמד על 4!). הרופאה אומרת לי שזה בסדר ושאני אתגבר את האוכל שלי בחלבון ואין מה לעשות ככה זה הריון.
באותה נקודה לא הכרתי את כל הערכים האלה, מה הם, על מה הם משפיעים וכו', הסתכלתי תמיד רק על ההומוגלובין שכאמור היה על גבול הסביר פלוס. אז האמנתי לה.
ליתר ביטחון כתבתי גם לרופא נשים שהחזיר לי תשובה שלא מסתכלים על פריטין בהריון, ושאקבל בסבלנות ובאהבה את העניין שאני בהריון ומה לעשות? זה עניין מעייף...
(ציינתי את זה בעבר, גם הרופא נשים שלי וגם הרופאת משפחה רופאים מעולה, תמיד בסדר גמור פלוס, פה שניהם איכשהו לגמרי...).
ההרגשה שלי רק מחמירה, אני קוראת קצת באינטרנט, מבינה שמאגרי הברזל הם כן פקטור, כותבת כאן בפורום, מבינה עוד קצת, מקבל ייעוץ מנשים מקסימות באישי. ומקבלת דרבון לא לוותר, ובכלל? איך אפשר להמשיך ככה עוד 3 חודשים לפחות??? אני לא חיה! ואני לא מפונקת, אני בן אדם שעם כל ההרצאות של תחילת. ההריון לא מפסספת יום עבודה אחד! מקיאה וממשיכה כרגיל עד הבקרה הבאה בעוד שעה .. או פחות....
ופה אני לא מצליחה! הוכחת מאוחר לעבודה, חוזרת אחרי שעתיים הביתה, לקוחות הרבה ימי מחלה, מה קורה לי?
בעצת אחת מהנשים פה קובעת תור להמטולוג (הרופאת משפחה מסכימה לתת לי בלי להבין מבחינתה מה הצורך) ויש תור רק לעוד חודש וחצי... במוקד אומרים לי שאם ההפניה דחופה אפשר להתקשר למרפאה והם דוחפים קודם. טוב, מקבל. מהרופאה הפניה דחופה, במרפאה של ההמטולוג מתייעצים איתו והוא אומר להם לקבל אותי בשבוע הבא (מקבל רק פעם בשבוע). יופי. מחכים שבוע, לא חודש וחצי. במקביל קבעתי גם תור יום למחרת לרופא משפחה בעקבות איזה עניין שעוררה בי מישהי מפה באישי וגם כי אמרתי לעצמי: אולי אם אני אגיד לה שאני לא מסוגלת יותר, אולי היא תבדוק יותר, אולי יש משהו אחר? כבר פיתחתי סרטים בראש...
קבעתי תור ראשון בבוקר, מסתרחת לי (דרך של 3 דקות למרפאה מהבית שלי לקחה לי רבע שעה!) ומגיעה למרפאה, צונחת על הכיסא הראשון, הרופאה עוד לא הגיעה... מבנה להסדיר את הנשימה, להצליח לנשום, לא ראיתי כלום! רק שחור, ואין לי כוח להכין את הראש! אלוקים!
כנראה נראתי מאוד רע, כי הרופאה נכנסה איזה שתי דקות אחרי ניגשת אלי כולה בהיסטריה: מה יש לך?? סוחבת אותי לתוך החדר ומתחילה לטפל בי, בלי לפתוח מחשב בלי כלום... בודקת לחץ דם, משכיבה אותי, בודקת אותי יסודי מאוד, הכל, במקביל פותחת את המחשב לראות את הנתונים האחרונים שלי ואני בין לבין מנסה להסביר לה מה אני מרגישה כבר כמעט חודש וחצי וזה רק מחמיר...
היא נותנת לי להתאושש אצלה בחדר בערך עשרים דקות, מביאה לי הפניה לעירוי ברזל. בתור התחלה, ונותנת לי עוד בדיקות לעשות. מה שנקרא: טוב מראה עיניים... ה'סידר לי בדיוק בבוקר של התור שלה להרגיש ככה ושהיא תראה את זה בלייב...
קובעת תור לעירוי, בגלל המצב שלי דוחפים אותי ואני מקבלת תור יום לפני התור להמטולוג. מגיעה לשם ומגלה שההמטולוג שמשגיח שם (פעם ראשונה מקבלים עירוי באישפוז יום בהשגחת המטולוג) זה ההמטולוג שאליו אני צריכה להגיע מחר
יופי נחסך לי...
הוא מאוד קשוב ונחמד, לא פתחתי את הפה, הוא רק ראה אותי ואת הערכים של מאגרי הברזל ואמר: מה זה? אין לך כלום! נכון את מרגישה רע? פשוט רע?
ואני רק מהנהנת בדמעות, סוף-סוף מחשוב מבין אותי...
מכאן הסיפור רק הולך ומשתפר
הוא נותן לי סדרה של עירויים, מתחילה לראות הטבה אחרי השלישי, ואחריהם אני מרגישה בן אדם חדש! מחאת כוחות, חיים, מרץ! יש לי כוח, יותר מלפני ההריון! יותר מכל מזל אחר בחיים שלי...
אני עוד מוגבלת בחלק מהדברים בגלל הסימפיו'שלא נותן לי להצליח לנקות או לעמוד מדי הרבה... אבל היי! אני מבשלת ארוחת צהריים! מעמידה מכונה! מגהצת!! לא תאמינו....
(אח''כ הרופאת משפחה אמרה לבעלי שמאוד מגבילים אותם בכמה עירויים מותר להם לתת כי זה עולה לקופה הרבה..)
מסקנות:
1. תהיו קשובות לעצמכם, אם אתן לא מרגישות טוב אתן לא מרגישות טוב. אל תתנו למחשבה שאתן בהריון וככה זה, לבלבל אתכם... נכון לפעמים זה רק ההריון אבל לפעמים לא, כלא ישב יודעת על עצמה.
2. תתיעצו בפורום יש פה עיצות ונשים זהב!
3. תקראו באינטרנט, תשאלו אנשים, לפעמים הרופא לא יודע הכל... שוב הקשבה לעצמכם!
4. מאגרי ברזל ריקים לא טובים לאף אחד, לא לאישה ולא לעובר (הוא יוולד אנמי ואז לכן ישאר לטפל בתינוק ישנוני שלא רוצה לי לינוק ולא עולה במשקל וכו', לא לרופא נשים).
5. כל גוף מגיב אחרת לחוסר בברזל, יש נשים שרק ההומוגלובין 8 יתחילו להרגיש לא טוב, ויש כאלה שאם חרד להן טיפה מתחת 12 כבר יחלשו משמעותית. אל תסיקו מאחת לאחת, גם לא מהסיפור שלי.לכו לפי ההרגשה שלכן ותמצאו את איש המקצוע הנכון והטוב להתייעץ איתו.
6. המוגלובין לבד הוא לא מדד לכלום.
בהצלחה ורק בריאות!
וסליחה מראש אני לא זוכרת בדיוק זמנים מדוייקים, אבל זה בסדר גודל...
איפשהו לקראת השליש האחרון אני מתחילה להרגיש עייפה, מאוד, לא אותו סוג של עייפות כמו של תחילת ההריון, משהו אחר, עייף יותר. אני מגיעה למצב של 10-12 שעות בלילה, מוצאת את עצמי כל בוקר לא מצליחה לקום ומרגישה כאילו לא ישנתי כבר כמה לילות רצוף...
טוב נו, אני בהריון, בקיץ, ההומוגלובין קצת ירד (מ-12, ל-11.2 בערך, אבל יהיה בסדר, אני תמיד עם ברזל מעולה)יש לי תינוקת מתוקה בבית, צריך עוד סיבות?
לאט לאט אני מגיעה לאפס מעש, מתחיל לי גם קוצר נשימה, מרגישה שבריריות שלי לא מצליחות להתמלא, אני מסתובבת כאילו אני לא מצליחה להחזיק את עצמי, לא כאילו, אני לא מצליחה. במסדרון בעבודה נהיה הר בלתי עביר. קובעת לי נקודות עצירה בו בשביל להצליח לחצות אותו. הדרך מהתחנה לעבודה או מהתחנה לבית (בערך לחצות כביש) לוקח לי המוןןן זמן, ואני בכלל מייחלת שהאוטובוס יסע עוד קצת כי למי יש כוח לקום מהכיסא??
עוד שבוע עובר, אני כבר רואה שחור, מרגישה פשוט רעעע.
הרופאת משפחה נותנת לי לבדוק שוב את הברזל, ההומוגלובין עלה מעט, כל שאר הערכים ירדו (בי 12 ובעיקר הפריטין שצונח בקצב מסחרר, בפעם האחרונה שבדקתי עמד על 4!). הרופאה אומרת לי שזה בסדר ושאני אתגבר את האוכל שלי בחלבון ואין מה לעשות ככה זה הריון.
באותה נקודה לא הכרתי את כל הערכים האלה, מה הם, על מה הם משפיעים וכו', הסתכלתי תמיד רק על ההומוגלובין שכאמור היה על גבול הסביר פלוס. אז האמנתי לה.
ליתר ביטחון כתבתי גם לרופא נשים שהחזיר לי תשובה שלא מסתכלים על פריטין בהריון, ושאקבל בסבלנות ובאהבה את העניין שאני בהריון ומה לעשות? זה עניין מעייף...
(ציינתי את זה בעבר, גם הרופא נשים שלי וגם הרופאת משפחה רופאים מעולה, תמיד בסדר גמור פלוס, פה שניהם איכשהו לגמרי...).
ההרגשה שלי רק מחמירה, אני קוראת קצת באינטרנט, מבינה שמאגרי הברזל הם כן פקטור, כותבת כאן בפורום, מבינה עוד קצת, מקבל ייעוץ מנשים מקסימות באישי. ומקבלת דרבון לא לוותר, ובכלל? איך אפשר להמשיך ככה עוד 3 חודשים לפחות??? אני לא חיה! ואני לא מפונקת, אני בן אדם שעם כל ההרצאות של תחילת. ההריון לא מפסספת יום עבודה אחד! מקיאה וממשיכה כרגיל עד הבקרה הבאה בעוד שעה .. או פחות....
ופה אני לא מצליחה! הוכחת מאוחר לעבודה, חוזרת אחרי שעתיים הביתה, לקוחות הרבה ימי מחלה, מה קורה לי?
בעצת אחת מהנשים פה קובעת תור להמטולוג (הרופאת משפחה מסכימה לתת לי בלי להבין מבחינתה מה הצורך) ויש תור רק לעוד חודש וחצי... במוקד אומרים לי שאם ההפניה דחופה אפשר להתקשר למרפאה והם דוחפים קודם. טוב, מקבל. מהרופאה הפניה דחופה, במרפאה של ההמטולוג מתייעצים איתו והוא אומר להם לקבל אותי בשבוע הבא (מקבל רק פעם בשבוע). יופי. מחכים שבוע, לא חודש וחצי. במקביל קבעתי גם תור יום למחרת לרופא משפחה בעקבות איזה עניין שעוררה בי מישהי מפה באישי וגם כי אמרתי לעצמי: אולי אם אני אגיד לה שאני לא מסוגלת יותר, אולי היא תבדוק יותר, אולי יש משהו אחר? כבר פיתחתי סרטים בראש...
קבעתי תור ראשון בבוקר, מסתרחת לי (דרך של 3 דקות למרפאה מהבית שלי לקחה לי רבע שעה!) ומגיעה למרפאה, צונחת על הכיסא הראשון, הרופאה עוד לא הגיעה... מבנה להסדיר את הנשימה, להצליח לנשום, לא ראיתי כלום! רק שחור, ואין לי כוח להכין את הראש! אלוקים!
כנראה נראתי מאוד רע, כי הרופאה נכנסה איזה שתי דקות אחרי ניגשת אלי כולה בהיסטריה: מה יש לך?? סוחבת אותי לתוך החדר ומתחילה לטפל בי, בלי לפתוח מחשב בלי כלום... בודקת לחץ דם, משכיבה אותי, בודקת אותי יסודי מאוד, הכל, במקביל פותחת את המחשב לראות את הנתונים האחרונים שלי ואני בין לבין מנסה להסביר לה מה אני מרגישה כבר כמעט חודש וחצי וזה רק מחמיר...
היא נותנת לי להתאושש אצלה בחדר בערך עשרים דקות, מביאה לי הפניה לעירוי ברזל. בתור התחלה, ונותנת לי עוד בדיקות לעשות. מה שנקרא: טוב מראה עיניים... ה'סידר לי בדיוק בבוקר של התור שלה להרגיש ככה ושהיא תראה את זה בלייב...
קובעת תור לעירוי, בגלל המצב שלי דוחפים אותי ואני מקבלת תור יום לפני התור להמטולוג. מגיעה לשם ומגלה שההמטולוג שמשגיח שם (פעם ראשונה מקבלים עירוי באישפוז יום בהשגחת המטולוג) זה ההמטולוג שאליו אני צריכה להגיע מחר
יופי נחסך לי...הוא מאוד קשוב ונחמד, לא פתחתי את הפה, הוא רק ראה אותי ואת הערכים של מאגרי הברזל ואמר: מה זה? אין לך כלום! נכון את מרגישה רע? פשוט רע?
ואני רק מהנהנת בדמעות, סוף-סוף מחשוב מבין אותי...
מכאן הסיפור רק הולך ומשתפר
הוא נותן לי סדרה של עירויים, מתחילה לראות הטבה אחרי השלישי, ואחריהם אני מרגישה בן אדם חדש! מחאת כוחות, חיים, מרץ! יש לי כוח, יותר מלפני ההריון! יותר מכל מזל אחר בחיים שלי...
אני עוד מוגבלת בחלק מהדברים בגלל הסימפיו'שלא נותן לי להצליח לנקות או לעמוד מדי הרבה... אבל היי! אני מבשלת ארוחת צהריים! מעמידה מכונה! מגהצת!! לא תאמינו....
(אח''כ הרופאת משפחה אמרה לבעלי שמאוד מגבילים אותם בכמה עירויים מותר להם לתת כי זה עולה לקופה הרבה..)
מסקנות:
1. תהיו קשובות לעצמכם, אם אתן לא מרגישות טוב אתן לא מרגישות טוב. אל תתנו למחשבה שאתן בהריון וככה זה, לבלבל אתכם... נכון לפעמים זה רק ההריון אבל לפעמים לא, כלא ישב יודעת על עצמה.
2. תתיעצו בפורום
יש פה עיצות ונשים זהב!3. תקראו באינטרנט, תשאלו אנשים, לפעמים הרופא לא יודע הכל... שוב הקשבה לעצמכם!
4. מאגרי ברזל ריקים לא טובים לאף אחד, לא לאישה ולא לעובר (הוא יוולד אנמי ואז לכן ישאר לטפל בתינוק ישנוני שלא רוצה לי לינוק ולא עולה במשקל וכו', לא לרופא נשים).
5. כל גוף מגיב אחרת לחוסר בברזל, יש נשים שרק ההומוגלובין 8 יתחילו להרגיש לא טוב, ויש כאלה שאם חרד להן טיפה מתחת 12 כבר יחלשו משמעותית. אל תסיקו מאחת לאחת, גם לא מהסיפור שלי.לכו לפי ההרגשה שלכן ותמצאו את איש המקצוע הנכון והטוב להתייעץ איתו.
6. המוגלובין לבד הוא לא מדד לכלום.
בהצלחה ורק בריאות!
