לצמוח ולהצמיחזה הזמן להנות בבית עם המשפחה ולהזמין אליכם.
כמובן גם להתארח.
איפה זה כתוב שנה שנה?
וודאי שאפשר אבל לא חובה.
ושכל צד באמת יתבונן מה הדברים הכיפיים והנעימים בלהיות אצל הצד השני.
ואז יותר קל להחליט על פי שיקולים של טובת המשפחה (הגרעינית והמורחבת) ולא נכנסים לשיקולים שמעורב בהם האגו.
לפני שהתחתנתי הכל היה סבבה, כיף רגוע ונעים.
מאז שהתחתנתי (לפני יותר מ 10 שנים) החגים פשוט הפכו להיות הסיוט שלי. אמא שלי משגעת אותי
שאני אבוא אליהם לחלק מהחגים, הכל חייב להיות בדיוק בזמנים שנוח לה ובצורה שנח לה. מפעילה עלי לחצים כבדים מאוד.
אני מגיעה ואז אני פשוט מתייסרת, ישנה על מזרון כי אין מספיק מיטות, רצה כל היום לתפוס את הפעוט שלא
ייטפס במדרגות. בעלי כמו מלך כל היום ישן והולך לבית הכנסת. ההורים שלי מתעצבנים בלי סוף כמה קשה להם, איזה סיוט,
הכל מלוכלך (נקי יותר מבית מרקחת), למה הכרחתם אותי לבוא אם כ"כ קשה לכם?
אני כל היום מנקה, מסדרת, עושה כילים רצה אחרי הילדים לוקחת לגינה את האחיינים שלי ופשוט מתקשה מאוד מאוד להיות שם. וחוזר חלילה. הכי מעצבן אותי שיושבים לארוחה וחסר תמיד כיסאות (תת תרבות) ואז אני ואמא שלי רק מתזזות ואוכלות בישיבה (גועל נפש באמת ואפילו אם חסר רק כיסא אחד אני בחיים לאט אשב אם לאמא שלי אין כיסא) על הספה- פעם אחרונה שזה קרה כ"F התעצבנתי שפשוט הלכתי לישון מייד בתחילת הארוחה. השארתי אותם שיהנו. מקווה שזה לא יקרה שוב. תאמינו לי 50 שקל כיסא בהום סנטר. כסף זה לא הבעיה שלהם פשוט לא איכפת להם.
אם אני בבית אז חחמותי אצלי, היא באה ונשארת אצלי לישון לפחות שבוע (גרה בחו"ל), בזמן שהיא אצלי היא מטריפה אותי. בחיי אני לוקחת כדורי הרגעה.אני לחוצה כל הזמן אני ישנה לחוצה כשהיא אצלי. כל הזמן הערות וסיפורי ספתא בלתי נגמרים חזרות אינסופיות על משפטים חסרי תוחלת. בחיי לפעמים אפילו 3 כדורי הרגעה לא עוזרים לי.
בפסח האחרון אחרי שבישלתי ארגנתי הכנתי הכל, 2 הנסיכים הגיעו (בעלי ואמא שלו) והעבירו את כל החג בגרמנית, שפה שאני כמובן לא מבינה. ואני ישבתי וכמובן חייבת לחייך ולהתנהג בסופר נימוס וחן בשביל הילדים המתוקים והמהממים שלי.
בקיצור הולכת לקחת מעכשיו כדורי הרגעה.
לפעמים בא לי להעלם בחגים. פשוט לברוח
זה כל החגים... החמה יודעת היטב עברית |(אולי היה עדיף שלא- ככה הייתה פחות מתקשרת איתי
אני מחבבת אותה, אני חושבת שהיא אישה טובה אבל היא מאבדת את זה ככל שהיא מתבגרת.
נזכרתי שאני צריכה לחדש את כדורי ההרגעה שלי לקראת חגי תשרי.. בעלי יודע הוא אומר לי אל תקחי זה מיותר..
הודעתי חגיגית עכשיו לאמא שלי שאני לא באה בראש השנה, התחילה עם הלחצים- את חייבת לבוא,
לא היית הרבה זמן, יהיה כיף, אני אעזור לך וכו וכו וכו.
לא אמרתי לה "טוב נראה אולי אני אדבר עם בעלי וכו וכו"..
פשוט אמרתי לה "מצטערת לא באה, תודה על ההזמנה" וחמותי כנראה תגיע רק אחרי ראש השנה.. אז יכולהיות שאני מסודרת בראש השנה. תודה על התשובה שלך נתת לי כוחות להגיד לא לאמא שלי
אצל ההורים שלי הוא מלך מתייחסים אליו כאילו "תודה שהתחתנת עם הבת שלנו"
כשאמא שלו נמצאת אז הוא אומר לה: "תעזרי עם הילדים, את יכולה לנקות פה ושם". בגלל שאני בשום אופן לא מסכימה שהיא תנקה/ תעשה משהו שהיא לא צריכה מתוקף היותה סבתא (למשל לקרוא סיפור לילד, לשחק איתו בכיף וזהו!) אז אני פשוט
רצה לעשות הכל . הכי נוח לו הוא יודע שזה מה שיקרה.
ביומיום אין סיכוי שככה הוא מתנהג.
בתכל'ס אני רוצה חג לבד בכיף שלי עם המשפחה שלי בלי נספחים
הגישה שלך נכונה- למצוא פתרונות מעשיים. לי בא רק לברוח. לפעמים אני חושבת לברוח לחו"ל בחגים. לבד.
או עם חברות. הילדים יגדלו ואני אעשה את זה. אני פשוט רוצה להיות חופשיה בחגים. לבד. ילדותי מצידי אולי
אבל זה החלום שלי. כל יתר הזמן הכל מעולה. תודה על התשובה אני בהחלט אאמץ חלק מהדברים שכתבת
בתקשורת מול אמא שלך ומול בעלך.
בתור אחת שגם היתה סובלת אצל אמא שלה (מסיבות אחרות) והיום ברוך השם נהנית אני יכולה להגיד לך שהכל מתחיל ונגמר באיך את מסתכלת על הדברים ובאיך את מעבירה את הרצונות שלך לסביבתך.
חס ושלום וכרפס אם אני אגיד מילה יתחיל מחול שידים של בכי/ איך יכול להיות/ מה פתאום,
פרצופים אינסופיים ותלונות ופרצופים תשעה באב שימשכו ימים ושבועות. אפילו משהו קטן ביותר
אז אני סותמת את הפה. לא פתרון אבל אין לי פתרון אחר.
גם אמא שלי היא כזאת. שימי לב שלא כתבתי לך להעיר להן. ממש לא. כתבתי לשנות את צורת התקשורת. באופן כללי. זה ישנה את עצם הקשר שלך עם כל אחד מהם מיסודו.
אבל זה ארוך, עמוק ומורכב מדי כדי לדון על זה פה. אני גם לא אשת מקצוע אז אני לא יודעת איך בדיוק להדריך אוותך בלי לשגות. אני רק יודעת על עצמי שברגע שבתוכי התרחש שינוי, דברים השתנו גם מבחוץ. לא האנשים השתנו, אלא הסיטואציות שנוצרו בינינו.
מה שאני בעצם מנסה להגיד זה שיש פתרון, הוא נמצא אצלך בפנים ואת יכולה להגיע אליו עם הייעוץ וההכוונה הנכונים.
רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?
השמות של הקהילות?
באיזה שכונות בערך?
הידועה בשם הפחות פופולרי לוד
וואו. היה לי כ"כ חזק להביט בעולם אתמול והיום (בעיקר) ולראות איך יש ממש "מוד" שונה לכל האנשים.
ממש כמו לחזות ביקום מקביל שלנו, של האנושות.
40 יום ו40 לילה היינו כולנו במוד הישרדותי. כל המוח, הלב, המערכות כולן היו מוכוונות אך ורק למטרה אחת - לשרוד. לחיות. לא למות.
כל אחד במקום שלו עם זה, אבל השדר הכללי של כל הארץ היה ממש שם.
זה כמובן השפיע על כל-כל המעגלים, של התעסוקה, החלומות, המימוש העצמי, המשפחה, הזוגיות, ההורות, הפרויקטים, החופשות, הבילויים, המחשבות מעבר ומה לא...
הכל הצטמצם והצטמק עוד ועוד עד לכדי בלתי נראה כדי לתת מקום להישרדות עצמה. לדריכות עצמה.
בלילה וביום. עוד יום ועוד יום.
בלי לדעת במודע או לנתח ולדבר שזה מה שכולנו עוברים פשוט חווינו את זה על בשרנו ועל נפשנו. פשוט היינו. וחיינו.
ואז בבת אחת,
בהפסקת אש,
כל המוד הכלל ארצי הזה השתנה.
ככה פתאום.
פתאום לשמוע אנשים מהחלון מדברים על חופשה, צוחקים, מתכננים הלאה.
פתאום לראות עוד ועוד עסקים, אומנים, עובדים באשר הם שמתניעים מנוע חזק ודוהרים קדימה.
פתאום לראות את כל הילדים המתוקים במסגרות, עם מורים, גננות, חברים, הפסקות, שיעורים...
פתאום אנשים מטיילים ברחוב או בטבע בהליכה איטית, שלווה, רגועה.
פתאום יש שגרה. מי זכר מה זה בכלל?
סדר יום, קימה, שינה, רצופה
לא רצים כל רגע נתון למרחב המוגן (ותושבי הצפון וקו העימות אין מילים רק חיבוק ענק ותפילה לישועה שלמה שלמה במהרה ב"ה 
)
וזה מדהים לראות את זה
רק ימים בודדים וכבר הכל שונה כ"כ.
לראות את כל האנשים שיוצאים מהמצב ההישרדותי למצב של חיים רגילים ורגועים (כמובן שבעומק זה רחוק מזה, אבל רק לצורך ההשוואה של הימים האחרונים בין מה שהיה לפני שביעי של פסח למה שאחרי),
ממש כמו פירמידת הצרכים של מאסלו שמדברת על בסיס ראשוני של הגנה וביטחון ורק גבוה מכך למעלה שאר הצרכים של המימוש העצמי וכו'
כל ההוויה נחווית פשוט אחרת. אנשים פועלים כבר לא ממוד הישרדותי.
אז ההתבוננות הזו עשתה לי היום גם חם בלב, כי לראות בחוש עד כמה הקב"ה ברא את ברואיו עם כוח והסתגלות וחוסן,
וכמה ריפוי הוא שולח לאנושות ולעולם כולו, וממש ממש מהר,
וכמה פלא יש בבריאה עצמה ששמה אדם. ממש נותן תקווה.
כי אם זה יום אחד בתוך הפסקת אש כזו רעועה אז מה יהיה בסוף האמיתי של המלחמה והניצחון והשלווה האמיתית ב"ה? ומה יהיה בגאולה השלמה ב"ה?
ממש "ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך".
אז חימם לי את הלב להביט ככה בכל העם המדהים שלנו. שיצר החיים כ"כ חזק בו. וקדושת החיים מפעמת בו גם כ"כ חזק. וזה עם פשוט מתוק ומדהים!!!
***
ואז יצא לי לחשוב גם על הקבלה מסוימת שיש במצב הזה למצבים של הישרדות שאנו בעצם חווים גם בזוגיות שלנו.
בעצם המצבים האלה בהם אנו נתקלים בקושי, במשבר זוגי.
ובמצבים האלה כל זמן שהסיבה עצמה, המקור עצמו, הלמה עצמו לא מדובר -
מה שנראה ש"מדבר" או אפילו צועק! יהיה מנגנון ההגנה מפני זה.
זה יהיה המופע החיצוני בו נפגוש.
וכאשר הסיבה והמקור עצמו יהיו להם מילים, וניראות והכרה - המנגנון כבר לא יצטרך לצעוק כ"כ חזק
כי הוא צועק כ"כ חזק רק כאשר אין בכלל מילים ואין בכלל הבנה ואין בכלל ניראות לעומק ולסיבה ולמקור עצמו - אז כשהם לא מדוברים רק אז המנגנון ידבר במקומם, ואפילו יצרח במקומם.
התת מודע שלנו, כאשר יש לו משהו עמוק בתוכו והוא מטורגט יכול לספר דברים אחרים ובעצם להפעיל לנו בנפש את מנגנוני ההגנה.
כל פעם שיש לנו צורך לא ממומש המוח והתת מודע שלנו בעצם מאותתים: סכנה! איום! תגן על עצמך!
ואז מופעל מנגנון ההגנה.
שלושת הF.
FIGHT - התקפה
FLIGHT - בריחה
FREEZ - קיפאון.
וכל אחד מאיתנו "מתוכנת" בצורה שונה להגיב לאיומים שהוא חווה.
לא רק איום פיזי כמו חלילה אזעקה או סכנה אחרת, אלא גם איום שהנפש עצמה מפרשת כאיום בצורת צורך לא ממומש.
לצורך הדוגמא גם בכי או לרצות לדבר על הכל כאן ועכשיו ולפתור בעיות זה חלק מדרכי הביטוי של מנגנון ההגנה התקפה,
כמו שבריחה לחדר, התכסות בשמיכה עד מעל הראש, יציאה מהבית, בריחה למסכים/פחמימות/שוקולד/סמים/אלכוהול/צפייה בתכנים וכן הלאה יכולים להיות דוגמא לדרכי הביטוי של מנגנון ההגנה בריחה,
וכמו שריצוי או קיפאון ממשי שאדם לא זז יכולים להיות דרכי ביטוי של מנגנון ההגנה קיפאון.
והבנת השוני ביני לבין אשתי/בעלי חשובה כאן.
ידוע ש"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות..."
כל אדם הוא עולם ומלואו,
וכל אדם פועל על פי סך החוויות / מחשבות / תפיסות / רגשות / דפוסים שהכיר / הסביבה בה גדל / התורשה וכן הלאה...
ובגלל שיש שוני בין כולנו,
גם הדרכים שלנו להתמודד עם כל מיני סיטואציות בחיים היא שונה.
ובמצב של הרגשת "איום" כלשהו,
של מציאות בה יש אולי צורך לא ממומש שלנו,
או מצב שאנחנו מרגישים בו "בהתקפה או בסכנה",
אנחנו מגיבים באופן שונה, כל אחד באופן שמנגנון ההגנה שלו בנפש פועל.
ובהרחבה יותר - מדובר כאמור בעיקר על 3 סוגים של מנגנוני הגנה:
התקפה
בריחה
קיפאון
התקפה - במשמעות של להתקיף את ה"איום", את הסיטואציה, עד שתעלם.
כדוגמת: בכי, צעקות, דיבור ללא הרף על כך, האשמה של השני, האשמה של עצמנו וכן הלאה...
בריחה - במשמעות של או בריחה ממש, או ניתוק של עצמי מהסיטואציה / ללכת לחדר / לצאת לסיבוב בחוץ / להיות בפלאפון או במסכים או במשהו אחר שיסיח את הדעת, וכל דבר שיגרום לי להתנתק מהאיום כרגע...
קיפאון - לא לעשות כלום אלא להיות במצב של קיפאון... או לרצות (מלשון ריצוי)- ועל אף שאני לא רוצה לעשות משהו מסוים אני בכל זאת אעשה אותו כדי "שיהיה שקט תעשייתי", אני אהיה בריצוי.
וכל אחד מאיתנו מגיב באחד או יותר ממנגנוני ההגנה הללו כאשר הוא מרגיש בסכנה (וכאמור, סכנה לא צריכה להיות סכנה פיזית של סכנת חיים, אלא כל סכנה שהיא במשמעות של צורך שלנו שלא ממומש כרגע...)
יש תקופות בהם אדם יכול להגיב בצורה שונה, יש תקופות שמנגנון ההגנה משתנה, יש תקופות בהם זה כמה מנגנוני הגנה,
אבל בכללי זה נסוב סביב שלושת אלה.
ובמקרים רבים, כאשר אחד מבני הזוג מרגיש באיום (צורך לא ממומש) ומנגנון ההגנה שלו הוא התקפה,
אצל בן הזוג השני המנגנון יכול להיות שונה לחלוטין, ולהיות למשל בריחה.
דבר זה יוצר לרוב עוד פער בין בני הזוג, וכל זה בעיצומו של האתגר והאיום עצמו...
ז"א, אם לא זו בלבד שאתם כרגע במצב של "משברון" או "אתגר", אלא שגם אופי ההתמודדות שלכם לכאורה סותר אחד את השני.
כי את רוצה לדבר על זה, לפתור את זה, וכאן ועכשיו.
ובעלך רק רוצה להתנתק מזה, לברוח מזה. (או להיפך כמובן).
ואז *עצם השוני הנ"ל במנגנוני ההגנה* יכול לכשעצמו ליצור עוד יותר תסכול *אצל שניכם*
אצלך - מה? לא מספיק אני מתוסכלת ומבואסת ממנו, הוא גם בורח לי באמצע השיחה?! מה, הרצחת וגם ירשת?!
ואצל בעלך - מה? כאילו לא מספיק אני מרגיש מאוים כרגע גם דוחקים בי ומכריחים אותי להתמודד עם הסיטואציה ולדבר ואני רק רוצה להירגע עם עצמי ואת השקט שלי כרגע. אי אפשר לכבד את זה ולהבין את זה ולתת לי את זמן הרגיעה שלי?!
ואז כל אחד עוד יותר משתבלל בתוך עצמו
ואז הכעס כלפי השני גדל וגדל
ויכולים לעלות לנו כל מיני מחשבות מרחיקות לכת ורחוקות מבן/בת הזוג...
אז הדבר הראשון שנעשה
ננשום!
ונזכור ונבין - רגע,
אנחנו אנשים שונים.
*מותר* לבעלי להרגיש מה שהוא מרגיש.
*מותר* לאשתי להרגיש מה שהיא מרגישה.
בעלי (או אשתי כמובן), על סך איך שהוא בנוי - הדרך שלו כרגע להירגע היא *באמת* ע"י ניתוק מהסיטואציה.
*רק כאשר ירגע*, ורק כאשר ה"איום" מבחינתו יוסר - או אז ניתן יהיה לשוחח.
ואני, על סך איך שאני בנוי/ה - הדרך שלי כרגע היא *באמת* ע"י פתירה של הדבר כאן ועכשיו.
אז אם כל אחד חושב כאן רגע על השני זה מאוד יכול לעזור.
כי במקום הכעס תגיע ההבנה
ההבנה שהוא שונה.
ההבנה שזו באמת הדרך שלו להירגע.
ההבנה שהוא לא עושה זאת בכוונה או נגדי או כדי להרגיז אותי - אלא כאמור זו באמת דרכו להתמודד עם זה.
אחרי ההבנה הכה משמעותית הזו, מגיע השלב הבא,
השלב של מה כן עושים כאשר שנינו קצת נרגעים ויוצאים מה"איום" שלנו,
השלב של יצירת דרכים יעילות לתקשורת.
ובתוך השלב הזה צריך להגיע למצב שבו מזהים מהם אותם הצרכים שיש לכל אחד ואחת מאיתנו,
מדייקים איזה צורך מביניהם לא ממומש,
מבינים מה אנו מרגישים בעקבות זה ומעמיקים עוד בכך,
מתבוננים מתוך אילו מנגנוני הגנה אנו פועלים.
וכמובן מובילים מצב של שינוי - לזהות את הצורך ולהגיע לכך שהוא ימומש מבעוד מועד
ובעצם כך מניעים את הזוגיות שלנו ממעגל הרסני, שבו כל אחד דורך (בלי כוונה כמובן!) על הכפתורים הרגשיים של השני/ה ורק מעצימים אחד לשני את הצורך הלא ממומש - מה שגורם בהתאמה לפעולה עוד יותר עוצמתית של מנגנון ההגנה שלנו - וזה ממש לופ הרסני שאנו תקועים בו -
אז לומדים איך להניע ממצב כזה למצב של מעגל חיובי -
מעגל שבו אנו עונים אחד לשני על הצרכים
ופעולת ההמשך הישיר של כך שהתנהגות שלנו תהיה פעולה שמקרבת ולא מרחיקה, שמרבה אהבה והבנה ושלום ולא כעס תיסכול ומירמור...
את הדרך המבורכת הזו כדאי לעשות בעיקר ע"י לימוד של עצמינו לעומק, לימוד של בן הזוג שלנו לעומק ולימוד של תקשורת מקרבת לעומק.
ואז בעצם אנו עוברים ממוד הישרדותי גם בתוך הזוגיות שלנו -
למצב של הפסקת אש.
ובעצם, בפנימיות של זה, הכוונה היא למצב שבו אנו באמת מדברים אחד עם השנייה
מדברים על הדבר עצמו
ולא מנגנון שמדבר עם מנגנון
אנו במוד של אוויר, של האני האמיתי שלנו, של מי שאנחנו באמת,
ולא במוד אוטומטי, הישרדותי, הפועל מאינסטינקטים הישרדותיים ומפעיל מנגנוני הגנה שמכסים את הפנים שלנו.
אז בואו נעשה גם לנו, אצלנו בלב,
בלב שלך אשתי
בלב שלך בעלי -
הפסקת אש 🛑💥
ובעיקר -
שלום אמיתי. ❤🙏🙌
אלא פשוט כתבתי רגיל כמו תמיד...
מעניין מה קרה
זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל
במלכודת הדבש הזו.
ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:
"הכל עניין של פיקסלים". תמר.
הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".
גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.
בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.
המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.
לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה
שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?
זה מתואר כאילו זה בעייתי
וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית
מה הבעיה בזה?
הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.
לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת אותה בגלל שהיא עקרת בית.
בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.
מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.
מה הבעיה בזה?
דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור
הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה
היא מפחדת
היא מרצה.
אם היא לא היתה מרצה
גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר
** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.
רק מה שהיה אפשר באינטרנט.
אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה
לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:
חני בצון
---------------------
תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים
שמותר לה גם לתת מקום לעצמה
כל פעם במילים אחרות
ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה
ועם כל הסביבה שלה
לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)
הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי
שיעזור לה לעמוד על שלה
לתת לעצמה מקום.
וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.
ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.
כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.
מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!
זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם
מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)
וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין
האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.
הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).
אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.
והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב
מדוייק
ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה
היי, מחפשת המלצות למטפלת מינית באיזור ירושלים/בנימין, שעובדת עם כללית
תודה רבה!
לפי ההסכם שלנו הילדים נמצאים שבוע אצלו שבוע אצלי.
בעוד חודש הוא יהיה כמה ימים בחו''ל בגלל העבודה שלו, וזה יוצא בדיוק בזמן שהם אמורים להיות אצלו. הוא ניסה לדחות או להקדים אבל לא הצליח, זה באמת לא תלוי בו. היה אמור להיות כבר במלחמה אבל נדחה...
הוא רוצה שהם יהיו אצל ההורים שלו בזמן הזה, הורים שלא יוכלו לקחת אותם למסגרות כלומר יהיה לילדים חופש אחרי שגם ככה הם לא היו במסגרות כל המלחמה.
אין לי דבר אחד רע להגיד על ההורים שלו, הם מאוד אוהבים את הילדים והילדים אוהבים אותם.
אבל כן הייתי רוצה שאם הוא בחו''ל או לא יכול להיות איתם מאיזו סיבה אז התור יעבור אלי, במיוחד אם הם לא יקחו את הילדים למסגרות.
מה עושים במצב הזה? בהסכם יש התייחסות רק למניעה בגלל סיבה רפואית ולא למניעה בגלל עבודה...
אם אפשר לבקש את זה ממנו..
ואם הוא מתעקש, כנראה לשחרר זה הדבר הנכון.. הוא אבא שלהם כמו שאת אמא שלהם..
ולראות את טובת הילדים.
אם טובת הילדים שיהיו אצלך. תבקשי שיהיו אצלך.
תגידי לו שאת מבינה שזה מצב יוצא דופן ואת יודעת שהוא רוצה בטובתם ולדעתך טובתם זה שישארו אצלך כדי שיכלו ללכת למסגרות.
לא הייתי מכניס כאן שיקול כספי מולו.
תני לו להיות "חייב לך טובה"
כמובן בנעימות
התנגחויות לא יעזרו כנראה
כל החג מה עושים??
אוכלים אוכל טעים
פוגשים חברים
לומדים
מדברים איתם בטלפון
בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...
מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות
נראלי משהו שהבנות שלי לגמרי יעופו עליו 😅
משה
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook
עד יום חמישי זה הרבה זמן
גם הבעלים יחפש את הכלב
וגם הכלב "יתגעגע"
הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.
עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.
בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן
אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.
ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.
אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.
קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.
האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.
אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת
אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?
איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...
ואיך לעלות תמורל...
האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר
מאמינה בחוסן מנטלי
אז מנסה לשאןב רעיונות🙂
אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.
חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.
רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.
זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות
זה כנראה ימשיך
אולי עוד הרבה זמן
זה לא מחליש אותי
מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו
היתה אשליה
שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה
כל מה שיקרה
הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם
הטיפים שלי
להתעלם מהחדשות
לצמצם התייחסות למלחמה למינימום
להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה
כאלה שנותנים תחושות טובות
לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות
זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל
לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה
קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה
ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים
אפשר לתכנן דברים
במגבלות מסוימות
רוב הדברים אפשריים
אם באמת רוצים אותם
לומדת תנ''ך.
התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.
זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.
ממליצה מאוד.
אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.
אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.
דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-
ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.
הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.
גם אני שומעת, מאוד אוהבת.
אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות
לק"י
אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...
אבל לדעת שזה לא סופי.
