זה המקום לדבר ולשתף את החיים כמו שהם.
מי שבהליכים, מי שכבר בפנים...
בואו נהיה המקום הבריא הזה לחלוק סיטואציות שמי שלא עבר את זה- לא יבין.
*חשוב מאד!!!*
1) פה מכבדים אחד את השני/ה.
2) בואו לא נחשוף פרטים אישיים, כולם יודעים שדברים דולפים גם אם לא מתכוונים.
3) אין מקום להטרדות!
ואני אפילו עוד לא נשואה!
אוקיי, אני חייבת לדבר על זה כי זה יוצא לי מהלב...
הפחד מגירושין פשוט מטורף, כאילו יש לי אזעקה שכל פעם שמישהו מזכיר את המילה הזאת, הלב שלי קופץ למאה!
כל וויכוח קטן בבית הופך אצליי למחשבות של "מה אם זה הסוף? מה אם זה כבר לא חוזר?"
אני מנסה לשמור על קור רוח, אבל בפנים זה כאילו מישהו משדר לי סרט אימה על החיים הבאים.
וגם, בואו נהיה כנים – לפעמים אני מוצאת את עצמי מתפללת שזה יהיה סתם דרמה, אבל כל פעם מחדש אני מתפחדת שזה לא.
אני רוצה להאמין שאסדר את זה, אבל לפעמים הלב והראש מתנגדים אחד לשני.
בכל מקרה, אני מנסה לא להיכנס לחרדות, ולהזכיר לעצמי שגם כשזה קשה – יש לנו עדיין תקווה, ואולי גם קצת הומור שיעזור לנו לעבור את זה.
אנונימי (2)אשתף - כמובן שגם לי יש חששות במיוחד לאחר הניסיון הקודם שנכשל.
מצד שני, אני מאמין שיש הרבה מה לעשות גם כשנראה שאין וזה באיזה שהוא מקום מחזק אותי, כי מרגיש שהרבה הוא בידיי.
לדוגמה -תובנה חשובה שקיבלתי מהכישלון שלי, הוא על הצורך לוודא שיודעים איך להתנהל בזמן קונפליקט ולהישאר אוהבים, מה שנקרא "לריב נכון", אם יכולים להתמודד מול משברים, זה אחד העוגנים המשמעותיים להבנתי.
מניח שיש כמה עקרונות בכיוון זה, שאם את יודעת שיש לכם אותם, כמובן שאף פעם אין ביטוח על העתיד, אבל לי אישית זה נותן הרגשה כאמור שהדבר תלוי הרבה בי.
ספרים מומלצים העוסקים בעקרונות החשובים להבנתי כאמור - חוקי הזוגיות של הרב הפסיכולוג יצחק מנדלבאום, ספרים של ג'ון גוטמן, ובחוויה האישית שלי יש גם את "שיטת הקוטביות" של יונתן ומרים קליין, שאותי אישית מאוד קידמה.
וכמה זמן את נפגשת עם אותו גבר.
כן מןומלץ לבדוק איך הוא מדבר על הילדים שלו/ האחריינים וכו'... לראות אם אין דגלים אדומים.
אני הכרתי לילדים שלי בן זוג רק שזה היה מאד רציני.
בהצלחה!
ש:
מבררים עליו עם חברים/ משפחה.
בודקים את רמת הסבלנות שלו.
(אם לא הייתי נתקלת במשהו כזה לא הייתי משתפת: אבל יש אפשרות לברר שאין לו תיק במשטרה לגבי אלימות במשפחה)
גם מסכים איתך שיש כל מיני דרכים לבדוק.
יחד עם זאת, "תיק במשטרה" הרבה פעמים לא מעיד על כלום למיטב ידיעתי, בשל הקלות בה גרושה נקמנית/מישהי ששכנעו אותה שהיא קרבן וכיו"ב יכולות לפתוח תיק במשטרה.
מה שכן, זה הרבה פעמים גם אמצעי סינון מהצד ההפוך, כפי שמפורט כאן
יש כל כך הרבה מטפלים ומטפלות...
במה צריך לטפל?
חררדה?
דימוי עצמי?
עיבוד טראומות?
המצב הוא כזה
נשואים פחות מעשור אבל מספיק זמן
יש ילדים
אין אהבה מצידי ומעולם לא היתה
פער דתי עצום בינינו שלא מצליחים לגשר עליו
לאורך כל חיי הנישואים שלנו זה היה המצב וככל שעובר הזמן זה הולך ומחמיר
לא היו תקופות שהייתי מגדירה אותן כטובות יותר מהמצב הנוכחי
ברמה השטחית אנחנו מסתדרים
לא רבים, מתקשרים
אני מאוד רוצה להתגרש, הוא ממש לא
בינתיים נשארים ואני סובלת
הצבתי אולטימטום לטיפול זוגי, הוא מורח את הזמן ואותי
מה הייתם מייעצים לי?
להילחם בכל הכח על משהו ומישהו שאני בכלל לא מעוניינת בו או לחתוך את זה כבר ולהתגרש?
בהסתכלות ראשונה - לפי מה שאת מציגה אין מה לעשות, במיוחד שאף פעם לא הייתה אהבה (למה התחתנתם? לא היה ניצוץ בהתחלה?).
אבל:
1. אתם לא רבים וכן מצליחים לתקשר, שזה לא מובן מאליו בכלל, ואולי בכל זאת כדאי לנסות לבדןק איך לעורר כן אהבה ומשיכה.
2. לכל גירושין יש מחיר משמעותי, במיוחד כשיש ילדים ברקע.
אני מתחבר בגדול לגישה האומרת שבדרך כלל כדאי להתגרש רק אם ברור לך שעדיף אפילו להיות לבד מאשר להישאר עם בן הזוג הנוכחי (אני מברך את כל הגרושים שיזכו לבנות בית יותר טוב, אבל זה לא פשוט בכלל ולא בא ברגע).
כדאי לך לבדןק עם עצמך אם זה המצב או קרוב לכך.
בכל מקרה,חושב שכדאי לנסות טיפול זוגי אצל מטפל מוסמך(דהיינו שהוא מןגדר עוס/פסיכולוג קליני, ובנוסף בעל הכשרה לטיפול זןגי ממקום מוסמך) ,מהסוג שלא דוחף מהר לגירושין.
לגבי בחירת מטפל - כמובן תלןי בסגנון הבן אדם, הסגנון שלכם והכימייה ביניכם, אבל למיטב ידיעתי, באופן כללי שיטת הטיפול הנקראת "טיפול ממוקד רגש(eft)", היא המבוססת ביותר מחקרית.
אם בן הזוג לא מוכן ללכת אפילו לטיפןל - זאת בעייה, השאלה אם הןא מבין שזה באמת צעד אחרון מבחינתך לפני פירוק.
ממליץ גם להכיר את יונתן ומרים קליין, העוסקים הרבה בקוטביות נשית וגברית שחסרה היום להבנתי, והיא טריגר להרבה קשיים, חוסר משיכה ןכיו"ב.
אולי את יכולה להיפגש איתה לבד לפני שמחליטה סופית (ככל שבן הזוג באמת לא מוכן ללכת לטיפול זוגי).
לגבי פער דתי - אני חושב שהרבה פעמים ההרגשה כאילו זה "הדבר" שתוקע, זה בעיקר תסמין נוסף לזוגיות שהיא לא טובה.
כשיש זוגיות טובה, אפשר להסתדר אפילו כשאחד מבני הזוג דתי ואחד לא (יש עמותה בשם התקשרות העוזרת לזוגות כאלו).
בהצלחה.
והסיבה שהתחתנתי היא שילוב של רצון נואש לברוח מהבית של ההורים ולחץ מאסיבי מצידו תוך כדי התכחשות מוחלטת לעצמי וללב שלי שצרח לי לא לעשות את זה
זה נשמע כמו נושא שקצת גדול עלי.
כן כנקודה למחשבה, יש אמירה כללית שכדאי לבדוק אם יש משהו שאת יכולה לשפר אצלך, גם אם את חושבת שנפלת לבן אדם הלא נכון (סתם לדוגמה אם יש לך חסימות בלי קשר דווקא אליו, אם ברירת המחדל שלך היא שכל קשר מלחיץ ואת רוצה לברוח ממנו וכו'.
אין לי כמובן שום מושג, רק זורק רעיונות למחשבה).
ממליץ מאוד לקרוא את הספר של יונתן ןמרים קליין.
כאן
להשתחרר מהנחש - הקוטביות הבריאה
אשתדל לכתוב עד הערב
אבל בסופו של דבר את מתארת שיח נשי מאוד: "אני לא מאוד צריכה אותו, אני לא כזה אוהבת אותו (בדרך כלל הכוונה בשני המשפטים האלה היא איכשהו ליחסי מין, ולרוב זה מתוך תפיסה שהגבר רוצה וצריך וכופה ואני בכלל לא בעניין), אני מוצאת כל מיני בעיות שמהוות צידוק רציונלי להתרחק ממנו".
את המשפטים האלה, באחריות, את יכולה לשמוע מהמוןןןן נשים, אולי רוב הנשים חושבות ככה בדרך זו או אחרת (אגב לא אשכח שככה בערך, ואולי אפילו חריף יותר, אמרה לי פעם אישה, שכשהכרתי את בעלה וגם כשיותר שמעתי ממנה עליו - אני אומר לך שהוא הגבר הכי הכי מדהים בעולם בכל מובן).
עד כאן לא עניתי על שאלתך, אלא יותר עוררתי את תשומת ליבך, שאם את מאמינה בנוסד הנישואין אז יש כאן שאלה תיאורטית ועקרונית על עולם הנישואין ולא על הזוגיות שלכם.
בהסתכלות גברית, אני חושב שנשים שאומרות ככה (אני בדבר בכלליות, לא עלייך), מנסות להתמקד בפרטים או מתעלמות מחלק גדול מהתמונה ולפעמים מרגישות טוב בזה שהן לא מנסות מספיק להנות מיחסי מין. עובדתית, רוב הנשים שאומרות שהבעל שלהן בכלל מיותר, שוכחות שהוא מפרנס אותן ועושה עוד המון דברים, וגם לא באמת היו רוצות שהוא יפסיק לרצות יחסי מין.
יכול להיות, שכל מה שאת מתארת זה איזה לופ של טינות. אלו דברים שמאוד מאפילים על הקשר, אבל לכאורה טיפול טוב אמור לפתור אותם. אם בעלך לא רוצה ללכת לטיפול ומבחינתך אין שום מוצא, אז תסבירי לו שאלו שתי האפשרויות. אבל כן חשוב שאת מצידך תאמיני בטיפול כי אולי הוא באמת יכול לעזור.
אתחיל ממשפט קיצוני: להתגרש זו אופציה לאנשים שאין להם אופציה.
כמובן שתמיד אפשר לגשת לרבנות ולפתוח תיק.
ההמלצה שלי לכל האמור לעיל (וככה הנחיתי חברה לעשות- וזה הציל להם את הזוגיות)-
את מוכנה להילחם על הנישואים?
- גשי לעורך דין עם בעלך ותנסחו חוזה טרום גירושין.
כל אחד כותב דברים שהם דיל-ברייקר מבחינתו בנישואים, ועליהם עובדים.
כותבים כבר הסכם גירושין - מה עם הילדים/ נכס/ מזונות/ הסדרי ראיה.
שמים דד ליין לביצוע הדברים ואם אחד שני הצדדים לא מכבד את ההסכם- ניגשים עם זה לבית הדין/ בית משפט ומתחילים הליך.
החיים כגרושה יכולים להיות קשים יותר .
(אני יצאתי מקשר אלים ובאמת לא היתה לי ברירה)
איך אתם מעבירים את הצום?
בשנים הראשונות לגירושין, שלושת השבועות תמיד הזכירו לי את התהליך הלא פשוט .
ההקבלה בין המקרה הפרטי שלי- למצור ואז לחורבן הבית....
אתה הרוח החיה של הפורום.
יום בלי כתיבה שלך בפורום הוא יום מבוזבז עבור כולנו.
איך זה עובד אצלכם?
- משמורת מלאה?
- משמורת משותפת?
- משהו אחר?
הטרנד החדש 🙂.
במדגם שעשו מתיקים שנידונו בבתיה"ד ובתי משפט בשנים האחרונות, ב-70% מהתיקים הסדרי השהות היו לפחות מה שנקרא "9:5".
אגב, אפשר לשאול איך חווים את הסדרי השהות בפרק ב' עם הילדים של בן הזוג?
הם בדרך כלל בימים נפרדים, או שלהיפך וכיו"ב?
אצלנו זה מתחלק ממש 7:7 במחזור של 14 יום.
.
שם זה מורכב יותר...
כרגע בדיוני הרחבת הסדרים
וזה מעצבן כי ההרגשה שהקשר לא נבדק
וראש הממשלה החליטה לא, בלי היכרות בסיסית
עם הפרטים ובלי בחינת האינטרקציה
מי ראש הממשלה?
לא הבנתי
ראש הממשלה
ואתה לא יודע לקבל לא, גם אם אין לך מושג מה הסיבה
בשבילי זאת סיבה להגיד לא.
על אף שאני נשואה
באופן כללי ההתייחסות שלך לנשים בפורומים השונים מבטאת חוסר אמון גדול בנשים באשר הן נשים.
ייתכן שההתייחסות הזו מושפעת מחויות שליליות מעברך, אבל הן עוברות הלאה בצורה מאוד חזקה כמעט מכל הודעה שלך וסביר להניח שגם בחיים האמיתיים באה לידי ביטוי ומרחיקה נשים.
אני חושבת שכדאי לך לבחור עמדה ברורה:
או א. כל הנשים גרועות ולכן לא כדאי להתחתן
או ב. יש נשים נפלאות וטובות וכדאי להתחתן.
לעניות דעתי החזקה ב2 הדעות בו זמנית נועדה לכישלון.
בהצלחה רבה.
ואם לא יורשה לי, אז לא...
את לא מתמודדת יום יום עם סירוב של נשים
אפילו לשמוע פרטים בסיסיים.
ועם הודעות ה' ישמור.
שהן מרשות לעצמן לשלוח, כמובן בכרטיס הכל טוב.
ובמאיה שהן החליטו, על דעת עצמן בלבד.
בלי לשמוע נתונים בסיסיים, ותכבד, ואתה חייב לכבד.
ואני יכולה להחליט גם בלי להכיר.
ואתה חייב לכבד את הדעה שלי, גם אם אני לא מודעת
לכלום על סמך האינטואיציה שכל חמש דקות משתנה.
ובשניה שהן החליטו שלא, הן מנסות למצוא עילה
להצדיק את ההחלטה ונהיו מומחיות לאתר איזה שהוא
כשל דמיוני אפשרי ולנפח אותו.
אז לא יורשה אני מתמודד יום יום עם סקטור בעייתי.
הגרושות רבות מחזיקות בעצמן בדעות שליליות
ובהכללות.
ולהטיל את ביצוע ההכללות עלי, הוא תכונה נשית
ידועה שאת מחזיקה בה.
של קודם להחליט ואז למצוא למה זה נכון.
וקשה מאוד לבנות ככה קשר
כשאחד מנסה לבנות והשני על ניוטרל ומה שיהיה לא יהיה. וכל האחריות מוטלת על צד אחד בלבד.
והשני יושב רגל על רגל ומחפש סיבות למה לא.
והראיה שעובדתית יוזמות הפירוד ברובן הן הנשים.
על פי נתוני הגעה לבתי הדין ופתיחת תיקים.
את לא צריכה להכחיש את הנתונים.
ואת דרך ההתנהלות היום יומית שאני חווה.
ולכן לא יורשה כי את לא מתמודדת עם הסקטור הבעייתי
ומוציאה מהקשר. ומנסה לקחת לקצוות.
כולם נפלאות / כולן גרועות.
מעין דרך לוגית לברוח מההתמודדות עם מציאות יומיות.
בכלל אין עניין בלהגיע להכרעה בנוגע להכללה של כל הנשים. זה לא נושא ההודעות שלי אף פעם.
נ.ב. יש את זה גם בעבודת ה'
או בערך עצמי של האדם.
נכנס הבלבול ראש הזה.
קרה ככה אז אני כן שוה או לא
גם כאן יש בזבוז אנרגיה מיותר על נסיון להגיע להכרעה
דמיונית , ואם הוחלט שאתה לא שווה
מה זה אומר לגבי הכשלון / ההצלחה הבא?
כלום. גם לאדם שווה יכול להיות כשלון, ואין אדם לא שווה, פשוט בלבול ראש שאנשים הוגים בו ומבזבזים לעצמם חלקים מהחשיבה, במקום לכרות ביטקוין,
או לעשות משהו מועיל ופרודוקטיבי עם החשיבה.
וכן בשאלה ה' לטובתי או לרעתי.
נגיד שהחלטת שהוא לרעתך, מה הנפק"מ
ממילא אתה תצטרך לעבוד אותו.
או נגיד שהחלטת שהוא לטובתך,
אז זהו לא תחווה יותר קשיים בחיים
את מבינה שהאינטרס להכריע בשאלה נגוע בעצלות
שהבן אדם רוצה חיים קלים ואם ה' אוהב אותו ואיתו,
אז מן נסתם ישלח לו את השידוך.
וגם אם עשה טעות, יארגן לו שידוך אחר.
שזה אחלה פוזיציה, להפחית מאחריות האדם להצלחתו או כשלונו, לא משנה מה תבחר באחד מן הקצוות
אם ה' איתי - הוא ידאג לי ויתקן את הטעוית שלי
אם ה' נגדי - מה שלא אעשה הוא יכשיל
בשתי האפשרויות, האחריות שלי להצלחה או כשלון
היא קטנה
ובשתי האפשרויות - קבעתי איזה נתון אמפירי
בלי להתייחס לעניין שאיתו אני מתמודד
בצורה עניינית.
אז אם את חולקת עלי שקשה להתמודד עם התנהלות הנשעם בסקטור ההכרויות באתרים ובקבוצות הווצאפ
אז באמת לא יורשה לך להביע דעה, בתחום שאת לא מכירה כלל. וההתעקשות להביע דעה, ובלי להתייחס למציאות כן אלא למשוך את הדברים שלי. לכיוון
של הדברים שאת ממילא חושבת, היא היא התכונה הבעייתית שאליה אני מתמרמר.
## בנוגע לאתגרים בהכרויות
את לא מתמודדת יום יום עם סירוב של נשים, אפילו לשמוע פרטים בסיסיים. ועם הודעות "ה' ישמור" שהן מרשות לעצמן לשלוח, כמובן בכרטיס הכל טוב, ובמאיה שהן החליטו על דעת עצמן בלבד. בלי לשמוע נתונים בסיסיים, ותכבד, ואתה חייב לכבד. ואני יכולה להחליט גם בלי להכיר, ואתה חייב לכבד את הדעה שלי גם אם אני לא מודעת לכלום, על סמך האינטואיציה שכל חמש דקות משתנה.
ובשניה שהן החליטו שלא, הן מנסות למצוא עילה להצדיק את ההחלטה ונהיו מומחיות לאתר איזה שהוא כשל דמיוני אפשרי ולנפח אותו.
אז לא יורשה. אני מתמודד יום יום עם סקטור בעייתי. הגרושות רבות מחזיקות בעצמן בדעות שליליות ובהכללות.
ולהטיל את ביצוע ההכללות עלי הוא תכונה נשית ידועה שאת מחזיקה בה - של קודם להחליט ואז למצוא למה זה נכון. וקשה מאוד לבנות ככה קשר כשאחד מנסה לבנות והשני על ניוטרל ומה שיהיה לא יהיה, וכל האחריות מוטלת על צד אחד בלבד. והשני יושב רגל על רגל ומחפש סיבות למה לא.
והראיה שעובדתית יוזמות הפירוד ברובן הן הנשים, על פי נתוני הגעה לבתי הדין ופתיחת תיקים.
את לא צריכה להכחיש את הנתונים ואת דרך ההתנהלות היומיומית שאני חווה.
ולכן לא יורשה, כי את לא מתמודדת עם הסקטור הבעייתי ומוציאה מהקשר ומנסה לקחת לקצוות: כולם נפלאות / כולן גרועות. מעין דרך לוגית לברוח מההתמודדות עם מציאות יומיות.
בכלל אין עניין בלהגיע להכרעה בנוגע להכללה של כל הנשים. זה לא נושא ההודעות שלי אף פעם.
## בנוגע לעבודת ה' וערך עצמי
נ.ב. יש את זה גם בעבודת ה', או בערך עצמי של האדם.
נכנס הבלבול ראש הזה: קרה ככה אז אני כן שוה או לא? גם כאן יש בזבוז אנרגיה מיותר על נסיון להגיע להכרעה דמיונית, ואם הוחלט שאתה לא שווה - מה זה אומר לגבי הכשלון/ההצלחה הבא?
כלום. גם לאדם שווה יכול להיות כשלון, ואין אדם לא שווה. פשוט בלבול ראש שאנשים הוגים בו ומבזבזים לעצמם חלקים מהחשיבה, במקום לכרות ביטקוין או לעשות משהו מועיל ופרודוקטיבי עם החשיבה.
וכן בשאלה: ה' לטובתי או לרעתי?
נגיד שהחלטת שהוא לרעתך, מה הנפק"מ? ממילא אתה תצטרך לעבוד אותו.
או נגיד שהחלטת שהוא לטובתך - אז זהו, לא תחווה יותר קשיים בחיים.
את מבינה שהאינטרס להכריע בשאלה נגוע בעצלות? שהבן אדם רוצה חיים קלים, ואם ה' אוהב אותו ואיתו, אז מן הסתם ישלח לו את השידוך, וגם אם עשה טעות יארגן לו שידוך אחר. שזה אחלה פוזיציה להפחית מאחריות האדם להצלחתו או כשלונו, לא משנה מה תבחר באחד מן הקצוות.
אם ה' איתי - הוא ידאג לי ויתקן את הטעויות שלي.
אם ה' נגדי - מה שלא אעשה הוא יכשיל.
בשתי האפשרויות, האחריות שלי להצלחה או כשלון היא קטנה.
ובשתי האפשרויות - קבעתי איזה נתון אמפירי בלי להתייחס לעניין שאיתו אני מתמודד בצורה עניינית.
## סיכום
אז אם את חולקת עלי שקשה להתמודד עם התנהלות הנשים בסקטור ההכרויות באתרים ובקבוצות הווצאפ - אז באמת לא יורשה לך להביע דעה בתחום שאת לא מכירה כלל.
וההתעקשות להביע דעה בלי להתייחס למציאות כן, אלא למשוך את הדברים שלי לכיוון של הדברים שאת ממילא חושבת - היא היא התכונה הבעייתית שאליה אני מתמרמר.
עם מה שאתה מתמודד והתגובה שלי היא רק על סמך קריאה של ההודעות שלך בפורום.
ייתכן שכל הבעיות שאתה פוגש קשורות לנשים סביבך, שכולן (או רובן הגדול) סתם פוסלות וממציאות סיבות.
וייתכן שחלק מהבעיות נובעות גם מהתנהלות שלך.
הבחירה בידיים שלך אם להתמרמר או לבדוק איך אפשר להתקדם.
וכמובן שאתה יכול לבחור גם לא להקשיב לשום דבר שאומרים לך, כי בסוף החיים הם שלך, ואחרי הקריאה בפורום כל אחד הולך לחיות את חייו.
פשוט רוב הנשים שאני מכירה לא דומות לתיאורים שלך ומכאן התגובה שלי נובעת.
קיצור, תעשה כחכמתך ושיהיה בהצלחה בע"ה
-ילדה להורים גרושים-
כבר אחרי הגיל של הסדרי ראייה ועדיין מרגיש שהם "קיימים" מבחינת שבתות.
אבא נשוי בפעם השנייה, אמא לא.
לבן זוג שלה יש עדיין ילדים בגיל של הסדרי ראייה, מהצד של אבא כולם גדולים כבר..
לפעמים מרגישה "חייבת" להישאר בשבתות עם אמא, בשביל שהיא לא תישאר לבד (בשבת שכביכול אני אמורה להיות איתה).
לאבא זה לא כ"כ מזיז. גם כשהייתי בגיל הוא היה עושה מה שבא לו ושם זה יותר מסובך מבחינת אשתו.
בתכלס:
בא לי להשתחרר מהתחושה הזאת שאני חייבת להישאר בבית בשבת שכביכול שייכת לה, מנגד קשה לי המחשבה שהיא תישאר לבד... וזה מה שבאמת קורה בפועל- כמעט אף פעם אני לא "מבריזה" משבת שאני אמורה להיות איתה.
עצות? רעיוניות? הגיגים?
חוץ מזה, שבגדול, את עושה מה שאת יכולה, אבל אין זה תפקידך להיות אחראית על הפגת הבדידות שלה עד 120 (זה גבול דק ועדין ואולי כדאי להתייעץ עם רב/מטפל שמבין בהלכה בנוגע להלכות כיבוד אב ואם...).
(אגב, את ילדה יחידה?).
מה שכן, תוכלי לפרט קצת על חוויותייך כשאביך התחתן בשנית?
נראה שבאופן כמעט גורף, הילדים אולי מבינים את הצורך, אבל בשורה התחתונה הנישואין בשנית מקשים עליהם יותר ממה שהם עוזרים, או שבסופו של דבר גם את רואה תועלת בכך שאת חווה גם נישואין תקינים (בתקווה שזה המצב אצל אביך), כדי לתקן את החוויה של נישואי הורייך?
אך יש אמירות עוקצניות.. ולא יש עוד אחים גדולים.. לא נשואים- כל אחד חי את החיים שלו וזה לא כ"כ בסדר העדיפויות של אף אחד.
לגבי החתונה של אבא.
זה קצת מסובך.. הם היו הרבה מאוד שנים יחד ולא היו נשואים.
כשהייתי יותר קטנה זה היה סיוט, במיוחד כשיש ילדים גם לצד השני... ואבא היה יותר בצד שלהם ואותנו מפטם בכסף בכדי שלא נתלונן.
אפס קשר רגשי.
ידענו שבאיזשהו שלב הם יחתנו ובאמת כל החודשיים- שלושה לפני החתונה היה סיוט שאין כדוגמתו.. אני אישית באותה תקופה הרבה זמן לא הלכתי אליהם (וגם חודש פלוס אחרי החתונה).
אני לא רואה בזה שום חוויה מתקנת, זה קשר שונה לחלוטין. ותא משפחתי שונה לחלוטין.
יש לי פז"מ רציני בתור בת להורים גרושים, עם הזמן באמת יותר רוצים שההורים יהיו מאושרים בלי שום קשר אלינו, מה קורה בדרך? זה משתנה בין משפחה אחת לאחרת.. תלוי מאוד גם באיזה צורה הגירושים הסתיימו וכו'.
אצלנו לפני שהם התגרשו זה היה סיוט ואחרי זה הסיוט היה פעם בבית של אבא עם ריבים בלתי נגמרים איתו ועם אישתו.
ולפעמים עם אמא על הרבה מאוד דברים אחרים.
כיום, לא כזה אכפת לי- שכל אחד מהם יהיה עם מי שהוא רוצה.. רגשית התנתקתי בהרבה מאוד דברים, מנסה לכבד אותם כמה שיותר- אך כבר לא על חשבוני... ובעיקר, אם יש לי משהו להגיד- אני פשוט אומרת ולא מתחילה לחשוב מה כל אחד יחשוב (אם נודה על האמת.. יש לנו שבט יותר גדול מקבוצת כדורגל בכל צ) ובסוף מישהו תמיד נפגע, אז מה אכפת לי?
וגם הביקורים.. לאבא אני כמעט לא הולכת, או נפגשת איתו... ועם אמא אני גרה.
ברוך ה' בשנתיים האחרונות לא הייתי כ"כ בבית אז זה גם הועיל לכל המצב.
נ.ב.
הייתי מוסיפה על החתונה, שזה פשוט אירוע מוזר. אצלנו הם רצו שנהיה איתם מתחת לחופה, אני אישית לא נתתי לזה יד.. אבל אחים שלי כן.
ועוד כל מיני דברים שנראו לי מוזר ובחלק התפשרתי כי אני גם ככה הכבשה השחורה בבית שמתנגדת להכל.
ואחרי שזה נגמר, פשוט קיבלתי את המצב- ושכל אחד יעשה הטוב עינייו.
אני אמרתי מראש שאחרי החתונה הזאת אני פחות אגיע ואם אבא רוצה להיפגש, אז לבד.
ומפגשים משפחתיים עם כל האחים וכו' זה יוצא פעם בחודש- חודשיים.
(יצא קצת מבולגן.. מחילה)
ובהצלחה.
עדיין תלכי לשם כל שבוע שהיא לבד?
לא יודעת מה להגיד על זה, זו באמת דילמה. אבל מצד שני, את לא יכולה באמת לקחת אחריות על הלבד שלה
אולי בכלל היא זו שנשארת כי את בבית, ואם לא היית היא הייתה נוסעת למשל לאחים לסעודה או פוגשת חברות?( אם אני זוכרת כתבת שהיא לא דתייה)
אני בת להורים גרושים , ווהייתי גרושה 7 שנים .
ממש מבינה את מה שכתבת.
אני חייביית לכתוב שאת לא יכולה לשאת מצפונית את אמא שלך.
זה לא מתפקידך.
כיף לך להיות אצלה- מהמם.
את רוצה שבת עם חברות/ לבד? - לכי על זה.
יגיע היום שבו תתחתני ולא תמיד זה יסתדר לכם להגיע.
היא אישה בוגרת, עם חיים מלאים. אני מאמינה שהיא תהיה בסדר אם היא תשמע שאת נהנית במקום אחר
שהכיבוד הורים שלך מדהים, הרגישות שלך,
את מדהימה.
רק קצת צריך למצוא איזון במקומות שאת מרגישה שזה פוגע בך בחיים שלך.
תעשי דברים שטובים לך, גם כיבוד הורים טוב לך וגם עוד דברים. איזון
את לגמרי בדרך הנכונה❤
NEVER!!!
ולכן היא מחזיקה בו, לא בטעות.
ניסיתי מה שאפשר. ולא רצתה.
אבל תלוי איך ניסית.
אתה יודע מה הסיבה האמיתית לגירושין? יש לך דרך לתקן את מה שנעשה? אתה אמפתי לרגשות שלה? הלכת לטיפול אישי שקידם אותך או שינה משהו אצלך? למשל לדעת לתקשר טוב יותר או להבין את עצמך ואת בת הזוג טוב יותר?
נשמע שעברת סיפור כואב.
היא בדיוק בשביל זה, כדי להרגיש ש"כל הגשרים נשרפו" ו"אין דרך חזרה", וכן כדי לגרום לשני להגן על עצמו ואז להגיד לעצמם ולסביבה "אתם רואים כמה הוא בלתי נסבל ובעייתי"?
האם זה בהכרח חכם ורציונלי?
כנראה שלא.
"לשרוף גשר", לפעמים זה בא להגן ולשמור עליך אחרי מחשבה ותובנות.
אבל כשעושים דברים כלפי חוץ בשביל לשווק את עצמך או לנצח באיזה מלחמה זה כבר משהו אחר.
זה טבעי, הרבה נופלים לזה, כי האגו פצוע והכבוד העצמי גם. מעורבב בזה חווית דחיה, נטישה.
אבל זה רק מראה שנשאר שם רגש לא פתור, לא?
חיובי כמובן (גם להילחם כדי לשרוף גשר, זה לא מעשה חכם, אם מישהו מחליט להיפרד, האידיאל לדעתי הוא לסגור מעגל בצורה יפה, ואפילו שמעתי על מושג של "להיפרד באהבה")...
לגבי רגש לא פתור, את גם צודקת לגמרי כמובן.
כבר אמרו שההיפך מאהבה זה לא שנאה, אלא אדישות.
עריכה לתגובה הקודמת שמשום מה אני לא מצליח לערוך:
אני מאמין שהרבה פעמים אפשר בכל זאת לתקן/לנסות לתקן גם לאחר מלחמות הגירושין (אולי בדיוק בגלל מה שאמרת כאן, שמלחמה מראה גם על רגש שנשאר), אבל צריך ש 2 הצדדים ירצו, ואי אפשר לחכות בלי סוף.
זה רק אומר שהיא פגועה.
ואולי מנסה להגן על עצמה מלהפגע עוד יותר, ההגנה כוללת גם התחמשות והתקפה, וזה גובה מחירים.
כי האמון נשבר.
לפעמים כשאני חושבת על זה, זה כל כך עצוב.
אם ניסית, נותר רק לכבד את הרצון שלה במרחק.
וחציית הקווים האדומים גם אם פגועים.
אבל היות וזה כל כך נפוץ, אולי יש כאן משהו מעבר.
שאצלם הרגש יותר חזק מהשכל,
הם פחות קרים ומחושבים.
וזה בלי להצדיק משהו, אולי קצת להסביר.
אם אצל צד אחד הרגש חזק, והצד השני יותר קר ושכלתני זה יכול להכאיב בנישואים.
הצד הרגיש מצפה לרגש יותר ממה שהשכלתן יודע או מבין וכשאין הוא גם נפגע יותר.
גם בנישואים וגם כשמתגרשים זאת אותה דינמיקה.
הרגש יותר בעוצמה.
כרגע זה אולי נראה שלילי אבל זה יכול להיות גם חיובי.
אם רגש חזק מצדיק ניסיון להרוס בכמה מובנים את חייו של מי שפעם אהבת.
אני אגב רואה גם את עצמי כאדם רגיש לא פחות, אבל יכול להיות שבכל זאת מבין קצת למה את מתכוונת.
צריך לחשוב על זה.
יום חמישי לרוב זה יום של יציאה.. אז....
איפה הייתם עכשו?
מה הבילוי המועדף עליכם?
יוצאים עם חברים/ות?
- אני אתחיל: במזג אויר הזה כנראה הייתי מארחת אצלי חברים לערב משחק קופסא עם סושי ויין.
או
- יוצאת עם חברה לטיול בחוף הים.
רק מוודאים שיש מרחב מוגן לא רחוק.
נכון שזה מעצבן, אבל חייבים לנשום קצת...
כי אני מצונן עכשיו חולה
כמו ימי מלחמה סוערים.
ככה לפחות הגרוש שלי חושב.
אם חשבתי שכיף לי גם ככה , אז נוסף לי כיף נוסף בדמות מכתב חדש מהרבנות שמבקש תגובה על השטויות שהוא כותב.
(אבל לקבל אותם לשבת כשאני מבקשת החלפה- זה לאאאאאא... הוא לא מסוגללללל)
יאיייייי
#$@$%^^&
וזו הבקשה הכי מכובדת שיש
ואין קשר לזה שישנה מלחמה.
וכי בגלל שיש מלחמה,
יהיה אפשר לחמוס ממנו את גידול ילדיו?
נשמע שאת רוצה בלעדיות על איפה הם יהיו
בכל רגע נתון. ומדובר ברצון לשלוט בחיים של אנשים אחרים.
ואין לך להתמרמר על זה שהוא הגיש בקשה
הוא לא אמור לציית רק למה שקבעת ולא להתלונן.
בפרט כשהאינטרס הכלכלי של הגרושות
באופן כללי להחזיק בילדים גם בניגוד לטובתם
ולרצונם הוא ברור בדורנו
ואם יש משהו שאני עושה הכי טוב, זה לפרגן לו מול הילדים גם כשהוא מוציא לי ת'נשמה .
אז הוא רוצה עכשו משמורת מלאה.
וזה יהיה סבב שלישי שהוא מגיש את הבקשה הזו- אחרי פעמיים שבית הדין אמר לו להרפות.
אז אני לא חומסת ממנו את גידול ילדיו.
אני לא מקבלת ממנו שקל מזונות או השתתפות הוצאות בגידול הילדים (כן, אני משלמת הכל)
והוא יכול להתקשר לטלפון של הילדים (שאני קניתי ומממנת את הקו) מתי שהוא רק רוצה.
אין מה להתיחס... מה את אמורה להגיב?
מה את משיבה על הטענות שהעליתי.
מה את מספרת לעצמך?
איך ניתן מבחינה מוסרית להפריד מילדים את אביהם
משיקולים כלכליים?
במיוחד לא על ההקשר הכלכלי
שלא קשור להודעה הפותחת בכלל
בתקווה להבנה.
מילים ללא משמעות מבחינתי.
תמשיכי ככה עם האמת שלך, אל תתיאשי.
נשמע באמת שהפותחת היא במקרה שעדיין נדיר יחסית של משמורת משותפת ללא מזונות בכלל, ושלאבא זה לא מספיק.
אבל מבין גם את הכאב של @אדם פרו+ כי יש כל כך הרבה מקרים שונים (בלשון המעטה), אז הוא הניח שגם כאן זה ככה...
שהמקרה של הפותחת שונה
מה שהבנתי שהמצב שלה בחיים השתנה
וכרגע היא שמחה שהילדים יהיו גם אצל האב
כלומר לפי דעתי הגיוני מאוד שבשלב
של אחרי הנישואין היה נסיון מצידה לקבוע מי יראה את מי ומתי ולכפות על המשפחה את עמדתה באמצעות תרגילי חוק.
את זה הבנתי מהסגנון המסתלבט.
ועל הסגנון החוצפני והשתלטני התמרמרתי.
עכשיו אני מבין שאכן יתכן שזה מקרה נדיר
יחיד מסוגו. בעצם אני לא מבין כלום.
כי מה סתם האבא מנסה לבקש משמורת מלאה?
אני מניח שמדובר בסוג של נקמה על דברים שנעשו לו.
או שאכן יש לו ממצאים התומכים בכך.
מה הוא סתם בא בלי כלום ואומר שהילדים יהיו אצלי בעיקר וזהו?
אי אפשר להבין את המקרה של פותחת השרשור
מהנתונים שהוזכרו. וגם הן לא צריכות שום אישור ממני
וגם לא מהאלוקים, הם קובעות וזהו.
לא ממש מעניין אותם חוקי תורה ומוסר
וצער הילדים ובן הזוג
ועל זה המחאה
רק הפסקה האחרונה...
תשמעו
גם אם אתם כואבים זה לא נכון בשום מקום להשליך מהמקרה שלכם על אחרים
בפרט אם אתם רוצים שהפורום הזה יחזיק
או שאתם רוצים להתבודד עם הכאבים שלכם.
שפתאום ביום אחד נהפכנו לאויב
וגם אסור לנו לפי שיתכן להתמרמר
אז על מי נתמרמר?
הכל יפול על הקשר שלנו עם המציאות?
מה המציאות אשמה בהתנהלות הבוגדנית הזו.
לפי המוסר בני זוג צריכים לשאוף להשאר ביחד
ולהשקיע בביחד.
ולא שהאשה אומרת, מה שיהיה יהיה,
והגבר הוא היחיד שישקיע בביחד.
והוא היחיד שמחוייב להצלחת הקשר.
מה זה, אני רוצה שותפה שקולה,
שגם היא משקיעה. מי הכניס לכם לראש
שאת ירח שרק מגיב לשמש וכל הדימויים הלא
שייכים לעניין מעולם הקבלה, שמדבר בכלל על
קשר בין המציאות לברואים
מה שלומכם?
הייתם שבת עם? בלי?
איך עברתם את האזעקות? הבומים?
שבת לבד בבית
מקלט עם כל השכנים
ביום חמישי בלילה הם סגרו את החוסר בידע על הגירושין, ואז בשבת כבר לא היה צריך להסביר.
הרגשה כמעט משפחתית כשכולם מגיעים בפיג'מות בלי ניסיון להסוות
בע"ה שיוביל לדרך חדשה וטובה.
את במחשבותיי ❤️
"אין למי להתקשר"..
ילדים?
הורים?
אחים?
חברים?
לאף אחד אי אפשר להיתקשר?
פתאום קשיים אחרים לגמרי צפים
יש בהם צד שעדיף
ומאידך
יש בהם התמודדות שלא חשבתי שאכיר
אייי איי איייייי
עם הסטטוס החדש, ואז מגלים שזה לא בדיוק כמו שחושבים...
ומכל רגע כזה ומכל קושי בסוף צומחים, גם אם זה לא נראה לעין בהתחלה.
בגירושין יש תקווה לבנות שוב לא? בדידות בנישואין היא כלא שקוף ללא מוצא.
בתהליך התפכחות ופירוד.. אבל מאמינה שכלים שבורים הם הכי שלמים.
וכשאתה לבד, אתה לא חייב להיות בודד (גם ובעיקר מנטלית)
יש הרבה קבוצות של גו"ג שחולקים חוויות דומות כדי לא לחוות בדידות.
וזו אחת הסיבות שפתחתי את הפורום.
@מוסתר2 אם אתה חש צורך לפרט יותר, אתה מוזמן פה.
אני לא יודע אם זה מתאים לכתוב בפירוט ככה , לא יודע מה גבולות השיח
שנוכל לעזור ולתת לך להרגיש חלק
לא להאמין כמה שזה יכול להיות חסר,
לא חשבתי לעצמי
ואז נזכר איזו בדידות הרגשתי בתוך ה"זוגיות" בשנים האחרונות, (רק שאז הייתה תמיד מחשבה כאילו "עוד רגע זה יסתדר", במשך שנים...).
וזה מרגיע אותי קצת, אבל באמת לא טוב היות האדם לבדו, וכדאי לדעתי לחשוב על פרק ב' כשמרגישים מוכנים...
נפגש עם חברים/ות?
יוצא לפגישות/ דייטים?
פה ושם
בעיקר פה
מה אתם עושים עם הלבד?
אתם מתארחים?
אתם מהמארחים?
מתארגנים עם קבוצות לשבתות משותפות?
הולכים להורים?
נשארים לבד?
הילדים אצלי כמעט חצי מהזמן ב"ה.
אז כשיש לי הזדמנות להתאפס פעם בשבועיים ולחוות כמו שצריך את מצבי החדש יחסית, אני נוטה לקחת אותה בשני ידיים...
חשוב שיהיה את הזמן הזה לבד
נהנה משבת לבד
יכול לשיר עם ה' ועם עצמי.
כמובן הלוואי שהיו מגיעים הילדים
עם הילדים בכלל?
לא נוח לי לכתוב עליו
נושא רגיש
לכן גם מחקתי את הכותרת של ההודעה הקודמת שלי
קשה לי לההתכתב על זה כאילו זה השוואה בין מכוניות.
הקשר שלי עם הילדים הוא יחודי מאוד ועבר הרבה
מורדות בגלל הגרושה, ועליות בזכות השאר
מעדיף לא לפרט
אתה לא חייב פה כלום לאף אחד
אין כמו הגרושים!!
הכי אלופים.
למרות שגם התכוונתי שכולם אלופים
