מעלה כאן לטובת הכלל משהו שכתבתי, ארוך אבל שווה קריאה.

מי שהסתייע אנא יעתיר בעדי

ומי שהתכעס אנא יחבוט בפה מלא

פעמים השתמשתי בלשון נקבה ופעמים בלשון זכר, הדברים אמורים כלפי שני המינים בשווה

זהות, השתייכות ונישואין

לאלה שחיים על התפר, ומסתבכים עם עצמם.

ולאלה שמנסים למצוא נתיב לעת מצוא.

הנער והנערה הדתיים, עשויים למצוא את עצמם בגילאי העשרים המוקדמות בצומת רבת-דרכים, ורבת-פנים.

ישנם שאלות רבות על עצמנו שעליהן להיפתר במהירות האפשרית ותוך כדי תנועה, כל שאלה עומדת בפני עצמה, אך מטבע הדברים, והואיל היות השאלות הבוערות צפות לפנינו בעת אחת, נטייתנו היא להכין מהן סלט, ולפתור אותן כיחידה אחת. למותר לבאר מדוע חשוב שנחתוך אותן בסכין חדה, וניתן לכל אחת מהן יחס משלה.

את השאלות אני מחלק לארבע, יש גם תתי שאלות וגרורות, אבל אלה הן ארבעת החטיבות איתן אנו עשויים להתעסק:

א. זהות אישית. ב. תהליך חיפוש בן הזוג. ג. זהות בן הזוג. ד. השתייכות קהילתית.

א. זהות אישית

מהו סט הערכים שלך, מה הזהות שלך? מי את גברת יקרה, צנועה וחסודה? השאלה הזאת, בשום פנים ואופן לא יכולה להיפתר רק על ידי השתייכות כלשהי, חבישת פריט לבוש כזה או אחר, הצבעה למפלגה כלשהי. וגם, ובעיקר, היא איננה יכולה להיפתר על ידי נישואין, כאלה או אחרים.

היא שאלה מהותית, שעליה להיפתר באופן מהותי. במבט פנימה בלבד, ולא החוצה. אחרי שבנינו לעצמנו שיעור קומה פנימי, אפשר להלביש אותו בלבוש חיצוני, באופן שמבטא את אור פנימיותנו על הצד הטוב ביותר, אולם לא לפני.

אחרי שלשאלה הזו יהיה מענה הולם, כבר הרבה פחות משנה איך נתלבש, איך נדבר, או אפילו למי נינשא. כיוון שאנו מצאנו את עצמנו, את דרכנו בחיים ואת זווית מבטנו אל העולם. זהו בסיס האם שלנו, ומשם נוכל לצאת ולפעול, לרעות בשדות ולבנות חיים ועולמות בשותפות עם אחרים.

ישנם שני סוגי אנשים בעולם, יש את העדריים, המליארדים, ויש את המיוחדים, הבודדים, האלה שיוצרים שינוי, שיש להם מפתחות פנימיות יותר.

היחידניות הזו מביאה עמה גם התמודדות. לא תמיד יבינו אותם, הם יתקשו למצוא את מקומם, וההתמודדיות וסערות הרוח - גדולות יותר אף הן. 

אם את מן האחרונים, עלייך להיות גאה בזה ולהתנהג ככזו.

ובכן, איך מייצרים סט ערכים? עולם פנימי קבוע? את בטח יודעת יותר טוב ממני. אבל בעיקר נדרשת התבוננות,

הרב זצ"ל כותב (חדריו) שככל שייטיב להביט אל תוך עצמו, כן יבין טוב יותר את העולם. צריך למצוא בנו את הדרך שלנו ביידישקייט, את מה שנשמע נכון לנשמה שלנו. את הדרכים בהם נכון יותר לנו לפעול, על פי שורש נשמתנו, בהתאם לנטיותנו הטבעיות ושלל הכוחות המצויים בנו.

הגר"א כותב, שהיום כשאין נביא שידריך אותנו אל פי שורש נשמתנו, אנו יכולים למצוא את התשובות בתורה. ולכן חשוב שהלימוד שלנו את התורה יהיה מסודר ויסודי (באיכות, לאו דווקא בכמות). פרשת שבוע כפשוטה. אגדות. דגש על דברי חז"ל. הלכות פסוקות.

שיעורים מרבנים שאנו מתחברים אליהם. אצל גברים או לעלמות מתקדמות או סקרניות - משניות ותלמוד הם אבני הדרך שחז"ל הציבו לנו, לאורם נלך.

ככה מקבלים ערכים יהודיים. חסידות ומחשבה, רעיונות ורמזים, זה אמנם יפה ומרומם ואף עוטף ונותן תחושת ביתיות, אבל כבונוס. כדלק, כריפוד, בשום אופן לא כשלדה. (היי היי לא להתעצבן, אומר את זה אדם שצורך חסידות לארוחת בוקר). 

ב. תהליך חיפוש בן הזוג

מה אני מחפשת בבן הזוג? אי אפשר לירות לכל הכיוונים, יש משהו אחד שצריך להתמקד עליו, שהוא העיקר. התאמה זו מילה בלי משמעות, כשמחפשים התאמה אפשר לצאת עם בחור אחד שלושה חודשים, ועם עוד בחור ארבעה חודשים ועם השלישי חמישה. התאמה זו מילה שנתונה לפרשנות רגעית, שאין לה התחלה ולא סוף. התאמה שנסתדר בעוד חמישים שנה? מי יכול להבטיח... התאמה שזה הסגנון שנכון לי? ואיך נדע באופן המדויק כשכן?

התאמה באופי? מה זה אפילו אומר...

כל בן אדם יש לו את השביל שלו, ובמה שהוא צריך להתמקד, בצורה מסודרת ופרקטית, שהולמת אותו.

ככל שזו ההחלטה החשובה בחיינו, אין עליה לארוך יותר מדי זמן, יוצאים פעם פעמיים שלוש ארבע חמש, חושבים, מחליטים, חותכים.

ומדוע חשוב שהתהליך יהיה מזורז ותכליתי?

א. כי לצאת הרבה זמן זה לא עוזר, החפירה מביאה להתחפרות, ומכבה את הניצוץ הטבעי שדוחף אותנו להתקרב.

ב. כי אנחנו לא רוצים לשגע לאחרים את החיים בלא סיבה, ובסוף יש כאן אדם עם נפש שניצב מולנו.

ג. כי לפעמים המסע אורך, ויש יותר מאדם אחד או שניים שנגזר מלמעלה שנצא איתם, וככל שהדרך מתארכת - לאות הנפש גוברת. עלינו למצוא מסלול נכון ובריא.

ד. כי כדאי מאוד להתחתן מתוך תמימות, הרי יהיה לנו מספיק זמן להכיר האחד את השנייה, ואת הצדדים הפחות חינניים שבאחר (לכולנו הרי יש כאלה), ומדוע להיכנס מראש לנישואין עם תהיות וטעם חמצמץ בקצה הלשון?! ההידלקות הראשונית היא דלק טבעי שהטבע מייצר, בזכותו אנו נישאים, אשר על כן עלינו להשתמש בו בתבונה. אין זה אומר שצריכים לצאת כאנשים הסוגרים פגישות עסקים או להתנהג כמו רובוטים בתהליך ההיכרות, יש לצאת כשני יצורים חיים בעלי נפש ודעה, אבל אין מן החובה להציץ בכל החרכים.

אני מציג מודל אחד לדוגמה, אבל זה רק דוגמה, כל אחד התהליך אמור להלום את האופי שלו ואת מה שעקרוני אצלו בנפש.

איך עושים את זה? קודם אפשר לבדוק שאין דברים שלא אוכל לחיות איתם (נכות, פערים גדולים ברמת המחוייבות לדת שבלתי ניתנים לגישור, וכדומה),

ושנראה לי שהוא סוג של בנאדם שעשוי להתאים, באינטואיציה. לא משנה לי המגזר, ולא צבע המשקפיים...

עכשיו, חשוב שאת כל מה שחשוב לנו לברר נברר לפני שיוצאים, כי כשיוצאים זה לא המקום לברר, זה המקום לשחק, להנות, לבחון את מה שקורה, ולא את האדם.

וגם, אחרי שיוצאים, כל מה שרצינו לברר מקבל פרספקטיבה אחרת.

נניח, לבחור חשוב שהבחורה תהיה אקדמאית, והוא לא בירר קודם, אחרי שהוא יוצא יש כאן בחורה לפניו, שיער ג'ינג'י, צבע עיניים ירוק, עצובה ושמחה. ולא אוסף של סמסטרים או מספרים בחשבון הבנק, הדבר שהתעקשנו עליו מקודם - מקבל משקל אחר כעת.

אחר כך אני יוצא, ורואה אם יש כאן בן אדם שאני מעריך, שיש התלהבות מסויימת, אם אני רואה כאן אשה בעיניי.

אם לא, אני תיכף חותך. אין מה להתחרבש. אם כן, אני יוצא, משחק בטבעיות, מנסה להדליק אותה, להדלק.

והיה אם ניצת משהו, התלהבנו, יאללה טבעת.

והיה אם משהו לא עובד, כלומר אחד מן הצדדים או יותר לא מעוניינים, לא מתלהבים, לא מרגישים - נסיגה.

אולי בפעם אחרת.

זה יכול להיות המודל שלך, ויכול להיות שיש דווקא נקודה אחרת שהיא הדגש. נניח: אדם שיקשיב לי ושיכיל אותי, או דמות דתית כגון רב, או לא משנה מה.

העיקר שאנו מזהים שבנקודה הפנימית שלנו זה מה שקובע, זה מה שנותן את הטון. צריכה להיות נקודה אחת, שיכולה להיבחן בפרק זמן מועט.

לא ניתנו החיים למלאכי השרת...

"התאמה" לשם משל, אפשר לבחון אותה במשך שבועיים, חודשיים, שנה, אין לדבר סוף, על אחת כמה וכמה אוסף של נקודות לא מוגדרות שאנו מבקשים לבדוק.

ולא משנה מה - כשיוצאים זה לא מרתון מבחנים אמריקאיים, זה מבחן מעשי, מין מסע. הנבחן הוא לא הבחור שאת יוצאת איתו, אלא הקשר עצמו.

אחת הבעיות הנפוצות, היא חוסר היכולת להפריד בין מה הרגשות שלנו כלפי בן הזוג, לבין מה שאנחנו חושבים עליו. וכך אנחנו נותנים למחשבות ולחשבונות לעוות את התחושה הבסיסית האינסטקטיבית כלפי בן הזוג. אני לא אומר שצריך לסמוך רק על האינסטיקט, נתעלינו מן הבהמה ביכולתנו לבחון את האינסטינקט, אולם אם אין סיבה קיצונית מאוד להתעלם מן התחושות החזקות כלפי האחר - עלינו להקשיב להן. הן התחושות שמנחות אותנו בעולם, שמביאות איתן את השגשוג שלנו, ובעיקר, הן התחושות שמחברות שתי לבבות להיות אחד, ומביאות אנשים להינשא.

יתכן ואצל בנות יותר קשה לעשות את ההפרדה, בנות יותר תבוניות בבחירותיהן, ונוטות ליחס משקל יותר גבוה לבחירת בן הזוג.

(המונוגמיה הנשית וההגנה העצמית הנדרשת מן האשה מספקות הסבר ראוי לתופעה).

אולם עדיין, מאוד חשוב לעשות את ההפרדה, ולדון את תחושתינו כלפי בן הזוג בנפרד ממה שאנחנו חושבים עליו.

ג. זהות בן הזוג 

כפי שכתבתי כבר, שאלת זהות בן הזוג איננה יכולה להיות תלוייה בשאלת הזהות האישית שלנו, היא שאלה של איזו זהות היינו רוצים שתהיה לבן הזוג ותו לא.

את השאלה הזו ישנם שני סוגים של אנשים ששואלים: הסוג עם הזהות החדה והמקוטלגת, והסוג עם הזהות המורכבת.

לסוג הראשון, שאלת הזהות היא קריטית, אולם היא גם מאוד קלה לזיהוי.

דוגמה: בחורה מן הסמינר החדש ירושלים, הזהות שלה חרדית מיינסטירימית, לרוב מן המעמד המבוסס, היא צדיקה וגם קצת פתוחה, היא צריכה למצוא מישהו כמוה, ככל הנראה מישיבת חברון, אולי מוולפסון, שמגיע מרקע דומה, ועם אותו כיוון.  אם לא - זה לא ילך.

עוד דוגמה: בחור מישיבת מרכז הרב, מאמין בערכים של מרכז, הסדר מרכז אחרי חתונה, לומד גמרא בפלפול, אורות הקודש בעל פה עם פירושים, קצת סאחי וקצת מצחיק, דיי צדיק. צריך מישהי ממדרשת הרובע, בול כמוהו. שוב, אם לא - זה פשוט לא ילך, הם לא יבינו אחד את השנייה ולא יסתדרו.

לסוג השני,בעל הזהות המורכבת,  השאלה פחות קריטית וגם קשה יותר להבחנה. השאלה פחות קריטית כי הסוג הזה יכול להסתדר עם סוגים רבים של אנשים, ויותר קשה להבחנה כי אין לה פרמטרים. אם אני קצת הרב קוק קצת חסידות וקצת מתנגדות קצת בורגנית וקצת חרדית וקצת מזרוחניקית, מי אני? מי בן הזוג שלי?

האמת שזה כבר נהיה פחות חשוב, חשוב יותר שיזרום איתי עם הקצת וקצת שלי, ושאני אזרום איתו, עם הקצת וקצת שלו.

במילים אחרות, פחות משחשוב לקבוע את הזהות שלו, חשוב שהזהות שלו תהיה מורכבת, ושתהיה הלימה. כי אם לא - זה לא ילך.

ובעצם שאלת הזהות מפנה את עצמה במקרה הזה לשאלת האופי, האם אנחנו מתאימים מבחינת האופי הופכת לשאלה הרבה יותר קריטית לסוג השני.

וכבר לא משנה אם הוא בעל תשובה טייס לשעבר, הסדר צפת בוגר יחידה 8200, הר המור זקן זינגאלאך אידיאליסט עם נורמלי בארצו,

או חסיד בעלזא שיש לו תואר שני במדעי האפאצ'י.

הכל הופך לשאלה של נוסח, האם הנוסח הזה מדבר אליי, מה שהוא עושה בחיים, האם אני נמשכת אליו? הוא נשמע לי מגניב?

אני חושב, שלעיתים אנחנו מתעקשים שלא להכיר בעובדה שהזהות שלנו מורכבת, כי זה לא נוח ופחות יציב, ולכן אנחנו לא פותחים את עצמנו מספיק לזהויות שונות.

ד. השתייכות קהילתית 

כאן כבר מתחילים ליהנות. נכנסנו לחנות אריגים, ואפשר לבחור. הואיל והשאלה הזו חיצונית לנו.

לאיזו קהילה, אני המורכבת, ובעלי המורכב, נרצה להשתייך?

ובכלל, איפה אני רוצה לגור?

האם להיות חלק מקהילה אחת כל החיים? אולי להרבה קהילות? חסידי גור? ויז'ניץ? רמב"ש א'? מאה שערים? גבעות איתמר? בית אל? גרעין תורני ערד?  קהילת התוניסאים קריית שמונה? הר ברכה? ק"ק משוגעים הר נוף? קול רינה נחלאות? ויז'ניץ-תוניס צפת?

לעתים השאלה יותר כבדת משקל, יש קהילות שלהפוך לחלק מהם אומר הרבה, ויש קהילות שאפשר לחיות בהן על התפר.

ככלל, הנטייה שלי היא להאמין בשילובים ובהשתייכות לכמה קהילות במקביל, לגור במקום אחד אבל לא לשים שם את כל הקופה, כך יש לנו מענה הן לצרכים השונים והן לנטיות הנפש המשתנות.

אבל לא בטוח שאני צודק ושזה בריא, אולי כן כדאי להינעל על קהילה מסויימת. אשר לי - אני חושב שימים יספרו לי.

אבל התשובה לשאלה ד בדבר ההשתייכות הקהילתית, אין בידה לפתור את שאלה א' וג' בנוגע לזהות האישית ולזהות בן הזוג.

היא שלב נוסף, אחרי שכבר ענינו על שתי השאלות הללו.

אם כך לקחתי שאלה אחת גדולה ומתוסבכת, והראיתי שהיא בעצם ארבע שאלות שונות,חשובות,  אך לא כל כך מסובכות. מקווה שהועלתי.

תודה על הקריאה, נא לשתף לזיכוי הרבים

אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...

לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.

עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).

הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.

זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".

מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."

וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?

זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...

אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.

"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".

הבחורה כמעט מתעלפת מקור

והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..

הבנת מה אני אומר?

אחי , היא בעולמות עליונים

יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)

חבר'ה אני צריך ייעוץ.

אני די חדש בעולם הדייטים. לא מזמן הציעו לי מישהי שאני מכיר מלפני כמה שנים כשעבדנו ביחד לתקופה מסוימת. אני יודע שהיא בעלת אישיות מיוחדת ובעלת מידות, ולפי מה שהבנתי מחברה שלה היא גם התקדמה יותר מבחינה תורנית (צניעות כמובן וכו).

אבל בסוף, למרות שהיא כן נשמעה לי כיוון טוב, החלטתי לא ללכת על זה בגלל המשפחה שהיא באה ממנה. היא באה ממשפחה חוזרת בתשובה, אבל לא כל כך חזקים בדת, כמה אחיות חילוניות וכו. וזה דבר שהפחיד אותי להיכנס אליו. אני רוצה שאישתי תהיה אישה מאוד תורנית (ואני גם משתדל להיות כזה), וזה לא כל כך היה נראה לי הכיוון.

אני מאוד חושש שאולי איבדתי פה משהו טוב, אבל מה לעשות? הרגיש לי שזה מורכב לי מדי!!

מה דעתכם? כמה משקל לתת לדבר כזה?

השפיעו על העיצוב השקפות ודעות שלכם בכללי? למדתם פעם משהו מעצב מהמדוייט? פרידה בקשר גרמה לכם לעצב דעות הפוכות?

זה מעניין שבארה"ב יש עכשיו את כל המחלוקת בימין לגבי תמיכה בישראל או דווקא לגנות. יש משפיען אחד ימני שיחסית קיצוני נגד ישראל, והוא מספר שאחד הרגעים המכוננים היה ויכוח עם ופרידה ממישהי שהתחילה בתהליך גירות, ועכשיו היא קשורה לבית הלבן ומשפיעה שם בעד ישראל.

מעניין מה איתכם לגבי השפעה של דעות או ריחוק מהדעות של המדוייט?