מעלה כאן לטובת הכלל משהו שכתבתי, ארוך אבל שווה קריאה.
מי שהסתייע אנא יעתיר בעדי
ומי שהתכעס אנא יחבוט בפה מלא
פעמים השתמשתי בלשון נקבה ופעמים בלשון זכר, הדברים אמורים כלפי שני המינים בשווה
זהות, השתייכות ונישואין
לאלה שחיים על התפר, ומסתבכים עם עצמם.
ולאלה שמנסים למצוא נתיב לעת מצוא.
הנער והנערה הדתיים, עשויים למצוא את עצמם בגילאי העשרים המוקדמות בצומת רבת-דרכים, ורבת-פנים.
ישנם שאלות רבות על עצמנו שעליהן להיפתר במהירות האפשרית ותוך כדי תנועה, כל שאלה עומדת בפני עצמה, אך מטבע הדברים, והואיל היות השאלות הבוערות צפות לפנינו בעת אחת, נטייתנו היא להכין מהן סלט, ולפתור אותן כיחידה אחת. למותר לבאר מדוע חשוב שנחתוך אותן בסכין חדה, וניתן לכל אחת מהן יחס משלה.
את השאלות אני מחלק לארבע, יש גם תתי שאלות וגרורות, אבל אלה הן ארבעת החטיבות איתן אנו עשויים להתעסק:
א. זהות אישית. ב. תהליך חיפוש בן הזוג. ג. זהות בן הזוג. ד. השתייכות קהילתית.
א. זהות אישית
מהו סט הערכים שלך, מה הזהות שלך? מי את גברת יקרה, צנועה וחסודה? השאלה הזאת, בשום פנים ואופן לא יכולה להיפתר רק על ידי השתייכות כלשהי, חבישת פריט לבוש כזה או אחר, הצבעה למפלגה כלשהי. וגם, ובעיקר, היא איננה יכולה להיפתר על ידי נישואין, כאלה או אחרים.
היא שאלה מהותית, שעליה להיפתר באופן מהותי. במבט פנימה בלבד, ולא החוצה. אחרי שבנינו לעצמנו שיעור קומה פנימי, אפשר להלביש אותו בלבוש חיצוני, באופן שמבטא את אור פנימיותנו על הצד הטוב ביותר, אולם לא לפני.
אחרי שלשאלה הזו יהיה מענה הולם, כבר הרבה פחות משנה איך נתלבש, איך נדבר, או אפילו למי נינשא. כיוון שאנו מצאנו את עצמנו, את דרכנו בחיים ואת זווית מבטנו אל העולם. זהו בסיס האם שלנו, ומשם נוכל לצאת ולפעול, לרעות בשדות ולבנות חיים ועולמות בשותפות עם אחרים.
ישנם שני סוגי אנשים בעולם, יש את העדריים, המליארדים, ויש את המיוחדים, הבודדים, האלה שיוצרים שינוי, שיש להם מפתחות פנימיות יותר.
היחידניות הזו מביאה עמה גם התמודדות. לא תמיד יבינו אותם, הם יתקשו למצוא את מקומם, וההתמודדיות וסערות הרוח - גדולות יותר אף הן.
אם את מן האחרונים, עלייך להיות גאה בזה ולהתנהג ככזו.
ובכן, איך מייצרים סט ערכים? עולם פנימי קבוע? את בטח יודעת יותר טוב ממני. אבל בעיקר נדרשת התבוננות,
הרב זצ"ל כותב (חדריו) שככל שייטיב להביט אל תוך עצמו, כן יבין טוב יותר את העולם. צריך למצוא בנו את הדרך שלנו ביידישקייט, את מה שנשמע נכון לנשמה שלנו. את הדרכים בהם נכון יותר לנו לפעול, על פי שורש נשמתנו, בהתאם לנטיותנו הטבעיות ושלל הכוחות המצויים בנו.
הגר"א כותב, שהיום כשאין נביא שידריך אותנו אל פי שורש נשמתנו, אנו יכולים למצוא את התשובות בתורה. ולכן חשוב שהלימוד שלנו את התורה יהיה מסודר ויסודי (באיכות, לאו דווקא בכמות). פרשת שבוע כפשוטה. אגדות. דגש על דברי חז"ל. הלכות פסוקות.
שיעורים מרבנים שאנו מתחברים אליהם. אצל גברים או לעלמות מתקדמות או סקרניות - משניות ותלמוד הם אבני הדרך שחז"ל הציבו לנו, לאורם נלך.
ככה מקבלים ערכים יהודיים. חסידות ומחשבה, רעיונות ורמזים, זה אמנם יפה ומרומם ואף עוטף ונותן תחושת ביתיות, אבל כבונוס. כדלק, כריפוד, בשום אופן לא כשלדה. (היי היי לא להתעצבן, אומר את זה אדם שצורך חסידות לארוחת בוקר).
ב. תהליך חיפוש בן הזוג
מה אני מחפשת בבן הזוג? אי אפשר לירות לכל הכיוונים, יש משהו אחד שצריך להתמקד עליו, שהוא העיקר. התאמה זו מילה בלי משמעות, כשמחפשים התאמה אפשר לצאת עם בחור אחד שלושה חודשים, ועם עוד בחור ארבעה חודשים ועם השלישי חמישה. התאמה זו מילה שנתונה לפרשנות רגעית, שאין לה התחלה ולא סוף. התאמה שנסתדר בעוד חמישים שנה? מי יכול להבטיח... התאמה שזה הסגנון שנכון לי? ואיך נדע באופן המדויק כשכן?
התאמה באופי? מה זה אפילו אומר...
כל בן אדם יש לו את השביל שלו, ובמה שהוא צריך להתמקד, בצורה מסודרת ופרקטית, שהולמת אותו.
ככל שזו ההחלטה החשובה בחיינו, אין עליה לארוך יותר מדי זמן, יוצאים פעם פעמיים שלוש ארבע חמש, חושבים, מחליטים, חותכים.
ומדוע חשוב שהתהליך יהיה מזורז ותכליתי?
א. כי לצאת הרבה זמן זה לא עוזר, החפירה מביאה להתחפרות, ומכבה את הניצוץ הטבעי שדוחף אותנו להתקרב.
ב. כי אנחנו לא רוצים לשגע לאחרים את החיים בלא סיבה, ובסוף יש כאן אדם עם נפש שניצב מולנו.
ג. כי לפעמים המסע אורך, ויש יותר מאדם אחד או שניים שנגזר מלמעלה שנצא איתם, וככל שהדרך מתארכת - לאות הנפש גוברת. עלינו למצוא מסלול נכון ובריא.
ד. כי כדאי מאוד להתחתן מתוך תמימות, הרי יהיה לנו מספיק זמן להכיר האחד את השנייה, ואת הצדדים הפחות חינניים שבאחר (לכולנו הרי יש כאלה), ומדוע להיכנס מראש לנישואין עם תהיות וטעם חמצמץ בקצה הלשון?! ההידלקות הראשונית היא דלק טבעי שהטבע מייצר, בזכותו אנו נישאים, אשר על כן עלינו להשתמש בו בתבונה. אין זה אומר שצריכים לצאת כאנשים הסוגרים פגישות עסקים או להתנהג כמו רובוטים בתהליך ההיכרות, יש לצאת כשני יצורים חיים בעלי נפש ודעה, אבל אין מן החובה להציץ בכל החרכים.
אני מציג מודל אחד לדוגמה, אבל זה רק דוגמה, כל אחד התהליך אמור להלום את האופי שלו ואת מה שעקרוני אצלו בנפש.
איך עושים את זה? קודם אפשר לבדוק שאין דברים שלא אוכל לחיות איתם (נכות, פערים גדולים ברמת המחוייבות לדת שבלתי ניתנים לגישור, וכדומה),
ושנראה לי שהוא סוג של בנאדם שעשוי להתאים, באינטואיציה. לא משנה לי המגזר, ולא צבע המשקפיים...
עכשיו, חשוב שאת כל מה שחשוב לנו לברר נברר לפני שיוצאים, כי כשיוצאים זה לא המקום לברר, זה המקום לשחק, להנות, לבחון את מה שקורה, ולא את האדם.
וגם, אחרי שיוצאים, כל מה שרצינו לברר מקבל פרספקטיבה אחרת.
נניח, לבחור חשוב שהבחורה תהיה אקדמאית, והוא לא בירר קודם, אחרי שהוא יוצא יש כאן בחורה לפניו, שיער ג'ינג'י, צבע עיניים ירוק, עצובה ושמחה. ולא אוסף של סמסטרים או מספרים בחשבון הבנק, הדבר שהתעקשנו עליו מקודם - מקבל משקל אחר כעת.
אחר כך אני יוצא, ורואה אם יש כאן בן אדם שאני מעריך, שיש התלהבות מסויימת, אם אני רואה כאן אשה בעיניי.
אם לא, אני תיכף חותך. אין מה להתחרבש. אם כן, אני יוצא, משחק בטבעיות, מנסה להדליק אותה, להדלק.
והיה אם ניצת משהו, התלהבנו, יאללה טבעת.
והיה אם משהו לא עובד, כלומר אחד מן הצדדים או יותר לא מעוניינים, לא מתלהבים, לא מרגישים - נסיגה.
אולי בפעם אחרת.
זה יכול להיות המודל שלך, ויכול להיות שיש דווקא נקודה אחרת שהיא הדגש. נניח: אדם שיקשיב לי ושיכיל אותי, או דמות דתית כגון רב, או לא משנה מה.
העיקר שאנו מזהים שבנקודה הפנימית שלנו זה מה שקובע, זה מה שנותן את הטון. צריכה להיות נקודה אחת, שיכולה להיבחן בפרק זמן מועט.
לא ניתנו החיים למלאכי השרת...
"התאמה" לשם משל, אפשר לבחון אותה במשך שבועיים, חודשיים, שנה, אין לדבר סוף, על אחת כמה וכמה אוסף של נקודות לא מוגדרות שאנו מבקשים לבדוק.
ולא משנה מה - כשיוצאים זה לא מרתון מבחנים אמריקאיים, זה מבחן מעשי, מין מסע. הנבחן הוא לא הבחור שאת יוצאת איתו, אלא הקשר עצמו.
אחת הבעיות הנפוצות, היא חוסר היכולת להפריד בין מה הרגשות שלנו כלפי בן הזוג, לבין מה שאנחנו חושבים עליו. וכך אנחנו נותנים למחשבות ולחשבונות לעוות את התחושה הבסיסית האינסטקטיבית כלפי בן הזוג. אני לא אומר שצריך לסמוך רק על האינסטיקט, נתעלינו מן הבהמה ביכולתנו לבחון את האינסטינקט, אולם אם אין סיבה קיצונית מאוד להתעלם מן התחושות החזקות כלפי האחר - עלינו להקשיב להן. הן התחושות שמנחות אותנו בעולם, שמביאות איתן את השגשוג שלנו, ובעיקר, הן התחושות שמחברות שתי לבבות להיות אחד, ומביאות אנשים להינשא.
יתכן ואצל בנות יותר קשה לעשות את ההפרדה, בנות יותר תבוניות בבחירותיהן, ונוטות ליחס משקל יותר גבוה לבחירת בן הזוג.
(המונוגמיה הנשית וההגנה העצמית הנדרשת מן האשה מספקות הסבר ראוי לתופעה).
אולם עדיין, מאוד חשוב לעשות את ההפרדה, ולדון את תחושתינו כלפי בן הזוג בנפרד ממה שאנחנו חושבים עליו.
ג. זהות בן הזוג
כפי שכתבתי כבר, שאלת זהות בן הזוג איננה יכולה להיות תלוייה בשאלת הזהות האישית שלנו, היא שאלה של איזו זהות היינו רוצים שתהיה לבן הזוג ותו לא.
את השאלה הזו ישנם שני סוגים של אנשים ששואלים: הסוג עם הזהות החדה והמקוטלגת, והסוג עם הזהות המורכבת.
לסוג הראשון, שאלת הזהות היא קריטית, אולם היא גם מאוד קלה לזיהוי.
דוגמה: בחורה מן הסמינר החדש ירושלים, הזהות שלה חרדית מיינסטירימית, לרוב מן המעמד המבוסס, היא צדיקה וגם קצת פתוחה, היא צריכה למצוא מישהו כמוה, ככל הנראה מישיבת חברון, אולי מוולפסון, שמגיע מרקע דומה, ועם אותו כיוון. אם לא - זה לא ילך.
עוד דוגמה: בחור מישיבת מרכז הרב, מאמין בערכים של מרכז, הסדר מרכז אחרי חתונה, לומד גמרא בפלפול, אורות הקודש בעל פה עם פירושים, קצת סאחי וקצת מצחיק, דיי צדיק. צריך מישהי ממדרשת הרובע, בול כמוהו. שוב, אם לא - זה פשוט לא ילך, הם לא יבינו אחד את השנייה ולא יסתדרו.
לסוג השני,בעל הזהות המורכבת, השאלה פחות קריטית וגם קשה יותר להבחנה. השאלה פחות קריטית כי הסוג הזה יכול להסתדר עם סוגים רבים של אנשים, ויותר קשה להבחנה כי אין לה פרמטרים. אם אני קצת הרב קוק קצת חסידות וקצת מתנגדות קצת בורגנית וקצת חרדית וקצת מזרוחניקית, מי אני? מי בן הזוג שלי?
האמת שזה כבר נהיה פחות חשוב, חשוב יותר שיזרום איתי עם הקצת וקצת שלי, ושאני אזרום איתו, עם הקצת וקצת שלו.
במילים אחרות, פחות משחשוב לקבוע את הזהות שלו, חשוב שהזהות שלו תהיה מורכבת, ושתהיה הלימה. כי אם לא - זה לא ילך.
ובעצם שאלת הזהות מפנה את עצמה במקרה הזה לשאלת האופי, האם אנחנו מתאימים מבחינת האופי הופכת לשאלה הרבה יותר קריטית לסוג השני.
וכבר לא משנה אם הוא בעל תשובה טייס לשעבר, הסדר צפת בוגר יחידה 8200, הר המור זקן זינגאלאך אידיאליסט עם נורמלי בארצו,
או חסיד בעלזא שיש לו תואר שני במדעי האפאצ'י.
הכל הופך לשאלה של נוסח, האם הנוסח הזה מדבר אליי, מה שהוא עושה בחיים, האם אני נמשכת אליו? הוא נשמע לי מגניב?
אני חושב, שלעיתים אנחנו מתעקשים שלא להכיר בעובדה שהזהות שלנו מורכבת, כי זה לא נוח ופחות יציב, ולכן אנחנו לא פותחים את עצמנו מספיק לזהויות שונות.
ד. השתייכות קהילתית
כאן כבר מתחילים ליהנות. נכנסנו לחנות אריגים, ואפשר לבחור. הואיל והשאלה הזו חיצונית לנו.
לאיזו קהילה, אני המורכבת, ובעלי המורכב, נרצה להשתייך?
ובכלל, איפה אני רוצה לגור?
האם להיות חלק מקהילה אחת כל החיים? אולי להרבה קהילות? חסידי גור? ויז'ניץ? רמב"ש א'? מאה שערים? גבעות איתמר? בית אל? גרעין תורני ערד? קהילת התוניסאים קריית שמונה? הר ברכה? ק"ק משוגעים הר נוף? קול רינה נחלאות? ויז'ניץ-תוניס צפת?
לעתים השאלה יותר כבדת משקל, יש קהילות שלהפוך לחלק מהם אומר הרבה, ויש קהילות שאפשר לחיות בהן על התפר.
ככלל, הנטייה שלי היא להאמין בשילובים ובהשתייכות לכמה קהילות במקביל, לגור במקום אחד אבל לא לשים שם את כל הקופה, כך יש לנו מענה הן לצרכים השונים והן לנטיות הנפש המשתנות.
אבל לא בטוח שאני צודק ושזה בריא, אולי כן כדאי להינעל על קהילה מסויימת. אשר לי - אני חושב שימים יספרו לי.
אבל התשובה לשאלה ד בדבר ההשתייכות הקהילתית, אין בידה לפתור את שאלה א' וג' בנוגע לזהות האישית ולזהות בן הזוג.
היא שלב נוסף, אחרי שכבר ענינו על שתי השאלות הללו.
אם כך לקחתי שאלה אחת גדולה ומתוסבכת, והראיתי שהיא בעצם ארבע שאלות שונות,חשובות, אך לא כל כך מסובכות. מקווה שהועלתי.
תודה על הקריאה, נא לשתף לזיכוי הרבים
