יש לי חברה ששואלת את אותה שאלה הפוך.

אז כנראה כן קיימות, אבל לה נדמה (וגם לי..) שיש הרבה בנים שנבהלים מהנתון הזה.
למרות שיש כאלה מגיעות למסקנה הזאת אחרי כמה ילדים.. (אבל ממש ממש לא כולן)

ד"א, היא עדיין רווקה 

הכי הייתי רוצה בעולם

ומכירה גם הרבה בנות שרוצות

אבל לא יודעת עד כמה פרקטי זה אפשרי

או מחוץ לבית שדורשת כמה שעות בודדות בלבד... 

ונחמד למדי לראות איך כל מיני נשים שיש להן מקצועות מכובדים, היו בעצם שמחות לנהל במשרה מלאה את מפעל ההייטק המתוחכם שנקרא הבית, בשלוה..  כמובן, בסדר גמור גם מי שרוצה לעבוד מחוץ לבית.

מכל מקום, תיאור המטלות האלה של הבית עם הילדים, מזכיר את חתימת הנצי"ב זצ"ל, ראש ישיבת וולוז'ין, שעסק גם בחיבור ספרים ובשאלות ותשובות: "ממני העמוס בעבודה רבה, כל ישעי וכל חפצי בה"...

[עליו מספרים ששאלו אותו איך הוא יכול לישון עם  הרעש של הישיבה. ביתו היה ממש ליד הישיבה, ושם למדו יומם ולילה. אמר שמי שיש לו טחנת קמח ליד הנהר, הרי שכל הזמן יש שם את הרעש של טחינת גרעיני החיטה ע"י הגלגל שהנהר מסובב; ודווקא כשהוא שומע את הרעש הזה, שנתו עריבה... יודע שפרנסתו מסודרת..]

אתה רוצה שהילדים שלך ייאהבו את אמא שלהם?

אתה חושב שכך מודל האמהות המושלם שאתה לא מוכן להתפשר עליו?

מי אמר שהתקדמות היא דווקא שנשים יצאו לעבוד? אני רואה את זה כרגרסיה דווקא ולא כהתקדמות.

אולי כי אני כרגע ממש רגישה לנושא. - עובדת בהייטק וכרגע בחופשת לידה. אני נקרעת כשאני בעבודה ולעומת זאת עכשיו בחופשת לידה אני נהנית מכל רגע.

אני יוצאת לעבוד ומרגישה עוד עבד בשוק העבדים אז איפה ההתקדמות? שתופסים אותי בצוואר לצאת לעבוד כי אם לא אז לא יהיה לנו מספיק כסף לשלם את כל ההוצאות המטורפות שיש היום? זאת התקדמות?? זה תקופת העבדים השחורים באמריקה... איזה התקדמות

הלוואי שהיה עולם מתקדם יותר, שבו הורה אחד יכול לפרנס והאמא יכולה להמשיך להניק את הבייבי ולגדל את הילדים בבית במקום שיגדלו בבתי ילדים ויבואו הביתה רק להתקלח ולישון.

סליחה אבל הייתי חייבת.

עבדים זה שחייבים לעבוד 9 שעות 5 ימים בשבוע ואין יום לראות בו את השמש של הבוקר עם כוס קפה במרפסת של הבית אם זה לא יום שישי או שבת.

בתור דתייה אין יום שלם (לא שישי או שבת) שהוא סתם חופש שאפשר לנצל לקניות או למנוחה ושאני מרגישה טוב ולא בגלל שהוצאתי חופשת מחלה.

זאת עבדות.

כל אחד מחליט בעצמו מה היחס בין כסף לעניין בעבודה שהוא בחר לעבוד בה..

יש לי תחושה שגם הקודקודים ממין נקבה זה ככה על אותו משקל..

נראה לי שלא כדאי לא ליחס את התפיסה הזאת על מין.

לא כזה הבנתי למה התכוונת.

לשנינו יש אינטרס שגם גברים וגם נשים יתנהגו באופן מסויים לכן אני לא רואה צורך בליחס צורת התנהלות מסויימת לגברים, במיוחד שאפשר לייחס להם צורת התנהלות יותר חכמה.

אני  מאד מתחברת לתחום ואוהבת לכתוב קוד, אוהבת את השקט מול המחשב, אוהבת את ההיגיון של זה ואת היצירתיות שבזה.

אבל!!! - לא ידעתי שיהיה לי כל כך קשה בתור אמא לילדים!

אתה מבין שקשה עד בלתי אפשרי למצוא משרה בהייטק שלא משאירה אותך סחוט אחרי יום עבודה ארוך ומתיש.

9 שעות עבודה + שעתיים של נסיעות הלוך חזור בפקקים - ביחד זה 11 שעות מחוץ לבית!

נשארו לי 13 שעות, תוריד את השעה המטורפת של ההתארגנות בבוקר, נשארו 12 שעות. מתוכן אני צריכה לישון לפחות 7 שעות, נשארו 5 שעות, בחמש שעות הללו אני צריכה לדחוף בישולים, ניקיונות בסיסיים, צומי לילדים, מקלחות, השכבות, זמן לבעלי, זמן לעצמי... מתוך החמש שעות יש לי רק שלוש שעות עמוסות עם הילדים כשכולנו עייפים ועצבניים... את כל הכוחות שלי אני שומרת כדי שתהיה לי סבלנות אליהם בשעות האלה ואז זה בא על חשבון דברים אחרים... בקיצור לא מצב נחמד ובלי אור בקצה המנהרה אלא רק הולך ומחמיר ככל שהילדים גדלים

וזה עוד בלי להזכיר את יום שישי המטורף שאליו אני דוחפת ה-כ-ל וזה לא שבשבת אני נחה..חח

שייתן בינה להבין היכן נמצא המימוש האמתי וכך פחות ילדים יוזנחו רגשית. (והכי מצחיק שאמהות בטוחות שמקום העבודה הוא הרבה יותר מהנה מהשהייה בבית עם הילדים. ולא מבינות שדווקא בגלל שאמא לא בבית אז לא כיף בבית...)

אני רק יכולה לתאר לך איך נראית ארוחת הצהריים אצלנו בעבודה - אנחנו מתאספות קבוצה של נשים במגוון רמות של דתיות מכל המתחם כדי לאכול ביחד וכשמעלים את הנושא של מה מחכה בבית, כולן בדיכאון.

נשמעים משפטים כמו:

"אוף איזה קשה עם הילדים, איך אני מחכה שיגדלו כבר"

"תאמינו לי, אני בעבודה אני נחה, בבית זאת העבודה האמיתית... אין לי כח לחזור הביתה"

"חבל שאין צהרונים עד שבע בערב, להביא אותם ישר למיטות..."

בגדול, האווירה שם היא שכולן מתלוננות על הילדים והבית ושמחות שהן רוב היום בעבודה.

אני היחידה שאומרת "למה? דווקא הייתי רוצה להשקיע בהם יותר, הלוואי שהייתי יכולה לחזור הביתה באחת בצהריים"

אני עכשיו בחופשת לידה וכיף לי איתם. נכון, קשה פיזית יותר מאשר לשבת בעבודה מול מחשב ומידי פעם להכין קפה. אבל אני מרגישה יותר סיפוק, יותר חיבור לילדים שילדתי! נהנית לבשל וללמוד דברים חדשים במטבח!

לטפח את הבית! תמיד כשבעלי שואל אותי איפה נמצא חפץ מסוים הוא המום איך אני יודעת איפה כל דבר נמצא כי אני בבית ושולטת בו... אגב, הילדים יותר רגועים ושלווים כי אני משקיעה בהם יותר.

כשאני חוזרת מהעבודה בחמש והם סחוטים ואני סחוטה, אין לי זמן להשקיע בהם, וככה נוצר מעגל, וזה מה שגורם שאימהות מדברות כמו שתיארתי.

וכשהחיים לחוצים וצריך לתקתק שכירות וכולי, אין זמן לחפש משרה מתאימה יותר.

כשביקשתי להוריד שעות אצלי בעבודה (כמובן שגם המשכרות תרד בהתאם) - לא הסכימו להוריד לי.

והכי מעצבן זה שבהייטק קורה לפעמים שאין מה לעשות כי מחכים לאפיון וכדומה, ופשוט אני יושבת סתם, מצד אחד זה כיף שאין מה לעשות אבל מצד שני אני צריכה להעביר 9 שעות ב"לעשות את עצמי כאילו אני עובדת" כי הבוסים עוברים וכולם יכולים לראות מה אני עושה אז זה יותר גרוע מלנוח.

באופן עקרוני לא מורידים שעות בדרך כלל, צריך ממש נס שזה יקרה.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ויצא לך להיות במיזם שלא נולד איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי? איך התרשמת ממנו?

שאני בורחת מהם

אני עדיין חושבת שלא עלו על השיטה ..

שבתות איכותיות בלי חפירות . בלי יותר מידי מאמץ

במינימום עלות וסבסוד .. לא צריך חפירות הקסם יקרה לבד ..

סדנאות / בתי קפה או אפילו פשוט להשכיר מקום יפה כזה כמו איפה שסטונטים לומדים אז לרווקים רווקות או לדייטים אבל ליום יום

די עם הכנסים האלה אותם בנים נו.. אותם מרצים..

צריך פשוט להגיע ליותר קהל יעד ולא רק נואשים נואשות

את חושבת שלמיזמים האחרים יגיע קהל מגוון יותר? (תכלס אולי זה שהכל באזור ירושלים משמר את אותו הקהל)

נראה לי שיש הרבה רווקים-רווקות טובים שפשוט המיזמים האלה לא מדברים אליהם..

להסתובב גם בחינם

או לרכוש המון בירות ולשתות לשכרה

לא הייתי מגדיר את עצמי כדוס במיוחד נכון לעכשיו אבל מעולם לא חשבתי ששיעורים משותפים זה מופרך

ספידייטים ודברים יותר מבולגנים / שוק בשר כן, לא יודע אם מבחינה דתית או שמרנית אבל זה נשמע מוזר ולא מתאים קצת קלות ראש כזה

להגיע לשיעורים כשהמטרה היא לא השיעור עצמו

יכול להיות שסתם אני מרגיש דוס מידי בשביל להסתכל על בחורה זרה ולפתוח איתה בשיחה

מעניין אם להיות רווק אחרי גיל השידוכים בין חברים בהכרח דורש להיות פחות דוס או לפחות לפעול בצורה פחות שמרנית.

(באמת קצת נמאס משידוכים-בירורים-כרטיסים)

תראה, זה כמו לשאול בחורה אם יש לה תפילין - בעצם דוגמה לא טובה, אם יש לה זה כבר מתחיל להחשיד...

זה כמו שנתקעת בליל פסח בלי מצות. והדרך היחידה שלך לקיים את מצוות החג היא לבקש מבחורות צעירות ונחמדות שתחלוקנה איתך מצה.

אז אפשר לומר שזה לא ממש שמרני.

אבל ברמה הדתית נטו, כל יום שעובר לא חוזר.

וחוץ מזה, לדבר על ליבה זה לא כמו לדבר איתה על שיר חדש של נועם בתן

זה מרגיש לי לא ראוי

מישהו מבין אותי

שבמקום כזה יהיה מישהו בסגנון התורני שאני מחפשת

אין עוד חתולים יהודיים חוץ ממני.

אני הנצר האחרון מהשושלת המכובדת.

והיות וחתוליות נקבעת לפי האם... לא יעזור כלום.

היום בכמה שעות אתה יכול להפוך מאבא לאמא.

יכול להיות שאצל חתולים זה תופס. אמא זאת אמא.

זה מזכיר לי שפעם אחת הלכתי עם חברה והיא החליקה וכמעט נפלה והיה מישהו ממול שבא לתפוס אותה שלא תיפול והיא התייצבה פתאום ואז היא אמרה לי שכבר הייתה מעדיפה ליפול מאשר שיתפוס אותה  

אין בעיה לבקש, השאלה מה המטרה המצות או הבחור? אם הבחור אז.. זה יותר עובר בגרון אבל לא מתאים.. במיוחד אם זאת אישה מבקשת, אם זה גבר אז זה סבבה יותר.

הכוונה היא שאיכשהו צריך לקיים את המצווה של נישואין גם אם זה מצריך להתגבר על "לא נעים" (בגבולות הסביר... נראה לי...)

אם נראה לי שאני האחרון שאמור להטיף לגבי זה...

כן, השאלה- מה זה גבולות הסביר?

ואיפה זה עובר את גבולות הצניעות?, והאם הגיוני שצריך להוריד בזה כדי להתחתן?....

מצד שני קראתי באיזה ספר שבאפגניסטן המשפחה סוגרת הכל ומקסימום מציצים אחד על השני פעם אחת מבעד לפרגוד.

בקיצור המנעד רחב.

הלכתית הגדר הוא שאסור להקל ראש נגד הערווה, להסתכל לצורך הנאה כו' הדברים ידועים.

מעבר לכך, לדעתי זה עניין של השקופה וטעם אישי.

וחינוך

בירושלים,

מיד התעשתתי, התרחקתי משם, וביקשתי מנערה אחת שתשב לידה

גם חשבתי שזה פחות מתאים לי, וגם היא היתה נראית מסוג הבנות שהזכרת חחח

אני מקווה שהיא השתקמה מאז🥲

וואי וואי אם זאת הייתה חברה שלי טוב מאוד שלא ניגשת אליה, זה עזרה לה ולך ביחד

זה מרגיש לי כמו שוק בשר ללכת לצפות בעשרות בחורים, להתביית על המרשימים מבינהם, ולנסות ליצור אינטרקציה משמעותית, בהנחה שגם אני מרשימה מספיק.

אבל אנשים נואשים עושים מעשים נואשים💁‍♀️

זה לאו דווקא רע

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

גם שלך, בדרכים שונות אמנם.

כבר עבר, אבל תודה על הרגישות, חתול זמני נאמן.

וכחתול זמני, זה היה מקסים. אבל גם קצת עצוב, בשביל הדגים. אבל גם טעים.

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

אולי גם זה  יסורים...

בע"ה שלא נבוא לידי נסיון..

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

עוד לפני פגישה מקצועית?

יכול להיות גם שאתה מאוד מוצלח .. וזה מרתיע אנשים

זה במידה ובאמת אתה מראה רצינות ובשלות רגשית בדייטים

אם מדובר במשהו עקבי שווה לנסות לבחון את זה בצורה מקצועית

לא מנסיון😬

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הגמרא אומרת שגוץ לא יישא גוצה וגבוה לא יישא גבוהה

לגבר יפה להיות גבוהה

לעומת זאת אם היית אישה 1.9 סביר להניח שלא רק לא היית מקבל מחמאות היית מרגיש חוסר ביטחון על הגובה הזה

בוא נגיד שאני לא מאחלת לבנות שלך להיות 1.9

ההגובה הממוצע לאישה הוא 1.6

אני 1.60 וסבא שלי כמעט 2 מטר וגם השני ויש לנו מלא גבוהים במשפחה

די עם הבולשיט .

דבר שני תגיד תודה רבה ,בחורה גבוהה מאוד מעל 1.80 זה לא הדבר הכי נשי שקיים אלא אם כן היא מיוחדת 

ולא הייתי חושבת שאגב 1.90 זה יפה לגבר

לא ראיתי בחורה אחת שרוצה 1.90

תגיד תודה שהיא רוצה אותך..

סורי אבל אתה חי בסרט רע

ועוד חושב שהיא הבעיה נו

אתה צריך השתלת מוח

אין תגובה

לא מרגישים צורך להקים בית.

סליחה. במחשבה שניה, הייתי צריכה להגיב אז, כשאחת המגיבות אמר שאין לה

רצון מיוחד להינשא. זוכרים?

אז תחת הכותרת הזו שהבאתי, מביאה יועצת נישואין מקרה מסויים דומה

עם ניתוח המקרה והסבר. 

בודאי שמעודדת הקמת בית.