יש לי חברה ששואלת את אותה שאלה הפוך.

אז כנראה כן קיימות, אבל לה נדמה (וגם לי..) שיש הרבה בנים שנבהלים מהנתון הזה.
למרות שיש כאלה מגיעות למסקנה הזאת אחרי כמה ילדים.. (אבל ממש ממש לא כולן)

ד"א, היא עדיין רווקה 

הכי הייתי רוצה בעולם

ומכירה גם הרבה בנות שרוצות

אבל לא יודעת עד כמה פרקטי זה אפשרי

או מחוץ לבית שדורשת כמה שעות בודדות בלבד... 

ונחמד למדי לראות איך כל מיני נשים שיש להן מקצועות מכובדים, היו בעצם שמחות לנהל במשרה מלאה את מפעל ההייטק המתוחכם שנקרא הבית, בשלוה..  כמובן, בסדר גמור גם מי שרוצה לעבוד מחוץ לבית.

מכל מקום, תיאור המטלות האלה של הבית עם הילדים, מזכיר את חתימת הנצי"ב זצ"ל, ראש ישיבת וולוז'ין, שעסק גם בחיבור ספרים ובשאלות ותשובות: "ממני העמוס בעבודה רבה, כל ישעי וכל חפצי בה"...

[עליו מספרים ששאלו אותו איך הוא יכול לישון עם  הרעש של הישיבה. ביתו היה ממש ליד הישיבה, ושם למדו יומם ולילה. אמר שמי שיש לו טחנת קמח ליד הנהר, הרי שכל הזמן יש שם את הרעש של טחינת גרעיני החיטה ע"י הגלגל שהנהר מסובב; ודווקא כשהוא שומע את הרעש הזה, שנתו עריבה... יודע שפרנסתו מסודרת..]

אתה רוצה שהילדים שלך ייאהבו את אמא שלהם?

אתה חושב שכך מודל האמהות המושלם שאתה לא מוכן להתפשר עליו?

מי אמר שהתקדמות היא דווקא שנשים יצאו לעבוד? אני רואה את זה כרגרסיה דווקא ולא כהתקדמות.

אולי כי אני כרגע ממש רגישה לנושא. - עובדת בהייטק וכרגע בחופשת לידה. אני נקרעת כשאני בעבודה ולעומת זאת עכשיו בחופשת לידה אני נהנית מכל רגע.

אני יוצאת לעבוד ומרגישה עוד עבד בשוק העבדים אז איפה ההתקדמות? שתופסים אותי בצוואר לצאת לעבוד כי אם לא אז לא יהיה לנו מספיק כסף לשלם את כל ההוצאות המטורפות שיש היום? זאת התקדמות?? זה תקופת העבדים השחורים באמריקה... איזה התקדמות

הלוואי שהיה עולם מתקדם יותר, שבו הורה אחד יכול לפרנס והאמא יכולה להמשיך להניק את הבייבי ולגדל את הילדים בבית במקום שיגדלו בבתי ילדים ויבואו הביתה רק להתקלח ולישון.

סליחה אבל הייתי חייבת.

עבדים זה שחייבים לעבוד 9 שעות 5 ימים בשבוע ואין יום לראות בו את השמש של הבוקר עם כוס קפה במרפסת של הבית אם זה לא יום שישי או שבת.

בתור דתייה אין יום שלם (לא שישי או שבת) שהוא סתם חופש שאפשר לנצל לקניות או למנוחה ושאני מרגישה טוב ולא בגלל שהוצאתי חופשת מחלה.

זאת עבדות.

כל אחד מחליט בעצמו מה היחס בין כסף לעניין בעבודה שהוא בחר לעבוד בה..

יש לי תחושה שגם הקודקודים ממין נקבה זה ככה על אותו משקל..

נראה לי שלא כדאי לא ליחס את התפיסה הזאת על מין.

לא כזה הבנתי למה התכוונת.

לשנינו יש אינטרס שגם גברים וגם נשים יתנהגו באופן מסויים לכן אני לא רואה צורך בליחס צורת התנהלות מסויימת לגברים, במיוחד שאפשר לייחס להם צורת התנהלות יותר חכמה.

אני  מאד מתחברת לתחום ואוהבת לכתוב קוד, אוהבת את השקט מול המחשב, אוהבת את ההיגיון של זה ואת היצירתיות שבזה.

אבל!!! - לא ידעתי שיהיה לי כל כך קשה בתור אמא לילדים!

אתה מבין שקשה עד בלתי אפשרי למצוא משרה בהייטק שלא משאירה אותך סחוט אחרי יום עבודה ארוך ומתיש.

9 שעות עבודה + שעתיים של נסיעות הלוך חזור בפקקים - ביחד זה 11 שעות מחוץ לבית!

נשארו לי 13 שעות, תוריד את השעה המטורפת של ההתארגנות בבוקר, נשארו 12 שעות. מתוכן אני צריכה לישון לפחות 7 שעות, נשארו 5 שעות, בחמש שעות הללו אני צריכה לדחוף בישולים, ניקיונות בסיסיים, צומי לילדים, מקלחות, השכבות, זמן לבעלי, זמן לעצמי... מתוך החמש שעות יש לי רק שלוש שעות עמוסות עם הילדים כשכולנו עייפים ועצבניים... את כל הכוחות שלי אני שומרת כדי שתהיה לי סבלנות אליהם בשעות האלה ואז זה בא על חשבון דברים אחרים... בקיצור לא מצב נחמד ובלי אור בקצה המנהרה אלא רק הולך ומחמיר ככל שהילדים גדלים

וזה עוד בלי להזכיר את יום שישי המטורף שאליו אני דוחפת ה-כ-ל וזה לא שבשבת אני נחה..חח

שייתן בינה להבין היכן נמצא המימוש האמתי וכך פחות ילדים יוזנחו רגשית. (והכי מצחיק שאמהות בטוחות שמקום העבודה הוא הרבה יותר מהנה מהשהייה בבית עם הילדים. ולא מבינות שדווקא בגלל שאמא לא בבית אז לא כיף בבית...)

אני רק יכולה לתאר לך איך נראית ארוחת הצהריים אצלנו בעבודה - אנחנו מתאספות קבוצה של נשים במגוון רמות של דתיות מכל המתחם כדי לאכול ביחד וכשמעלים את הנושא של מה מחכה בבית, כולן בדיכאון.

נשמעים משפטים כמו:

"אוף איזה קשה עם הילדים, איך אני מחכה שיגדלו כבר"

"תאמינו לי, אני בעבודה אני נחה, בבית זאת העבודה האמיתית... אין לי כח לחזור הביתה"

"חבל שאין צהרונים עד שבע בערב, להביא אותם ישר למיטות..."

בגדול, האווירה שם היא שכולן מתלוננות על הילדים והבית ושמחות שהן רוב היום בעבודה.

אני היחידה שאומרת "למה? דווקא הייתי רוצה להשקיע בהם יותר, הלוואי שהייתי יכולה לחזור הביתה באחת בצהריים"

אני עכשיו בחופשת לידה וכיף לי איתם. נכון, קשה פיזית יותר מאשר לשבת בעבודה מול מחשב ומידי פעם להכין קפה. אבל אני מרגישה יותר סיפוק, יותר חיבור לילדים שילדתי! נהנית לבשל וללמוד דברים חדשים במטבח!

לטפח את הבית! תמיד כשבעלי שואל אותי איפה נמצא חפץ מסוים הוא המום איך אני יודעת איפה כל דבר נמצא כי אני בבית ושולטת בו... אגב, הילדים יותר רגועים ושלווים כי אני משקיעה בהם יותר.

כשאני חוזרת מהעבודה בחמש והם סחוטים ואני סחוטה, אין לי זמן להשקיע בהם, וככה נוצר מעגל, וזה מה שגורם שאימהות מדברות כמו שתיארתי.

וכשהחיים לחוצים וצריך לתקתק שכירות וכולי, אין זמן לחפש משרה מתאימה יותר.

כשביקשתי להוריד שעות אצלי בעבודה (כמובן שגם המשכרות תרד בהתאם) - לא הסכימו להוריד לי.

והכי מעצבן זה שבהייטק קורה לפעמים שאין מה לעשות כי מחכים לאפיון וכדומה, ופשוט אני יושבת סתם, מצד אחד זה כיף שאין מה לעשות אבל מצד שני אני צריכה להעביר 9 שעות ב"לעשות את עצמי כאילו אני עובדת" כי הבוסים עוברים וכולם יכולים לראות מה אני עושה אז זה יותר גרוע מלנוח.

באופן עקרוני לא מורידים שעות בדרך כלל, צריך ממש נס שזה יקרה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון… 

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

למשל, אם אתה לוחם ומתאמן הרבה וגם ממש אכפת לך מהחברים לצוות, וקופץ מתחת לאלונקה. זה חלק ממך…

זה דברים שאתה פרקטית עושה.

ומסכימה שהטייטל לא חשוב (גבעתי או סיירת מטכל? זה בעיקר טייטל)

להסתיר? נגד. לא חייב לספר הכל בדייט ראשון. אבל להתחתן בלי שהיא יודעת שיש לך דירה? אחרי שהתארס לא מספיק סמך עליה בשביל לספר?

או כשהם ממש היו כשהחתונה על הפרק וברור שזה רציני?

וכהערת שוליים אכתוב שגם מתגובה לטייטלים יש מה ללמוד על האדם… אין דבר שיותר מעורר בי בחילה מאנשים שמתלהבים על טייטלים…

אני למשל ידעתי שבעלי הייטקיסט אבל רק אחרי שהתארסנו גיליתי במקרה כמה בדיוק הוא מרוויח. ורק שבוע שעבר גיליתי כמה יש לו בחסכונות...

אבל זה ממש תלוי אם זה בהסתרה או פשוט כי זה לא חשוב.

לא היה לי משנה הכסף, אס לא טרחתי לשאול, אבל אם הייתי שואלת הוא היה עונה בלי בעיה וזה מה שחשוב. זה בהחלט עוזר לביטחון של הקשר לדעת שהכסף הוא בכלל לא חלק מהשיקולים - הרי התארסתי איתו בלי לדעת מה המשכורת, אבל להסתיר בכוונה תחילה זה בעייתי

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

לק"י

פעם הוא היה באמת פעיל...

(למרות שנראה לי שעכשיו שוב יש בו יותר פעילות).

פעם הייתה פה סוג של קהילה נקרא לזה.

היו דיונים מחכימים על כל המסביב, כולל דיונים תורניים מחשבתיים עמוקים, צחוקים בכמויות, גם מריבות..

היה אחרת לגמרי. אני חושב שגם לא מעט דייטים יצאו מכאן.

קורעים את הים שידוכים קבוצה 21

בונים באהבה 19-29 ❤️ 5

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜