יש לי חברה ששואלת את אותה שאלה הפוך.

אז כנראה כן קיימות, אבל לה נדמה (וגם לי..) שיש הרבה בנים שנבהלים מהנתון הזה.
למרות שיש כאלה מגיעות למסקנה הזאת אחרי כמה ילדים.. (אבל ממש ממש לא כולן)

ד"א, היא עדיין רווקה 

הכי הייתי רוצה בעולם

ומכירה גם הרבה בנות שרוצות

אבל לא יודעת עד כמה פרקטי זה אפשרי

או מחוץ לבית שדורשת כמה שעות בודדות בלבד... 

ונחמד למדי לראות איך כל מיני נשים שיש להן מקצועות מכובדים, היו בעצם שמחות לנהל במשרה מלאה את מפעל ההייטק המתוחכם שנקרא הבית, בשלוה..  כמובן, בסדר גמור גם מי שרוצה לעבוד מחוץ לבית.

מכל מקום, תיאור המטלות האלה של הבית עם הילדים, מזכיר את חתימת הנצי"ב זצ"ל, ראש ישיבת וולוז'ין, שעסק גם בחיבור ספרים ובשאלות ותשובות: "ממני העמוס בעבודה רבה, כל ישעי וכל חפצי בה"...

[עליו מספרים ששאלו אותו איך הוא יכול לישון עם  הרעש של הישיבה. ביתו היה ממש ליד הישיבה, ושם למדו יומם ולילה. אמר שמי שיש לו טחנת קמח ליד הנהר, הרי שכל הזמן יש שם את הרעש של טחינת גרעיני החיטה ע"י הגלגל שהנהר מסובב; ודווקא כשהוא שומע את הרעש הזה, שנתו עריבה... יודע שפרנסתו מסודרת..]

אתה רוצה שהילדים שלך ייאהבו את אמא שלהם?

אתה חושב שכך מודל האמהות המושלם שאתה לא מוכן להתפשר עליו?

מי אמר שהתקדמות היא דווקא שנשים יצאו לעבוד? אני רואה את זה כרגרסיה דווקא ולא כהתקדמות.

אולי כי אני כרגע ממש רגישה לנושא. - עובדת בהייטק וכרגע בחופשת לידה. אני נקרעת כשאני בעבודה ולעומת זאת עכשיו בחופשת לידה אני נהנית מכל רגע.

אני יוצאת לעבוד ומרגישה עוד עבד בשוק העבדים אז איפה ההתקדמות? שתופסים אותי בצוואר לצאת לעבוד כי אם לא אז לא יהיה לנו מספיק כסף לשלם את כל ההוצאות המטורפות שיש היום? זאת התקדמות?? זה תקופת העבדים השחורים באמריקה... איזה התקדמות

הלוואי שהיה עולם מתקדם יותר, שבו הורה אחד יכול לפרנס והאמא יכולה להמשיך להניק את הבייבי ולגדל את הילדים בבית במקום שיגדלו בבתי ילדים ויבואו הביתה רק להתקלח ולישון.

סליחה אבל הייתי חייבת.

עבדים זה שחייבים לעבוד 9 שעות 5 ימים בשבוע ואין יום לראות בו את השמש של הבוקר עם כוס קפה במרפסת של הבית אם זה לא יום שישי או שבת.

בתור דתייה אין יום שלם (לא שישי או שבת) שהוא סתם חופש שאפשר לנצל לקניות או למנוחה ושאני מרגישה טוב ולא בגלל שהוצאתי חופשת מחלה.

זאת עבדות.

כל אחד מחליט בעצמו מה היחס בין כסף לעניין בעבודה שהוא בחר לעבוד בה..

יש לי תחושה שגם הקודקודים ממין נקבה זה ככה על אותו משקל..

נראה לי שלא כדאי לא ליחס את התפיסה הזאת על מין.

לא כזה הבנתי למה התכוונת.

לשנינו יש אינטרס שגם גברים וגם נשים יתנהגו באופן מסויים לכן אני לא רואה צורך בליחס צורת התנהלות מסויימת לגברים, במיוחד שאפשר לייחס להם צורת התנהלות יותר חכמה.

אני  מאד מתחברת לתחום ואוהבת לכתוב קוד, אוהבת את השקט מול המחשב, אוהבת את ההיגיון של זה ואת היצירתיות שבזה.

אבל!!! - לא ידעתי שיהיה לי כל כך קשה בתור אמא לילדים!

אתה מבין שקשה עד בלתי אפשרי למצוא משרה בהייטק שלא משאירה אותך סחוט אחרי יום עבודה ארוך ומתיש.

9 שעות עבודה + שעתיים של נסיעות הלוך חזור בפקקים - ביחד זה 11 שעות מחוץ לבית!

נשארו לי 13 שעות, תוריד את השעה המטורפת של ההתארגנות בבוקר, נשארו 12 שעות. מתוכן אני צריכה לישון לפחות 7 שעות, נשארו 5 שעות, בחמש שעות הללו אני צריכה לדחוף בישולים, ניקיונות בסיסיים, צומי לילדים, מקלחות, השכבות, זמן לבעלי, זמן לעצמי... מתוך החמש שעות יש לי רק שלוש שעות עמוסות עם הילדים כשכולנו עייפים ועצבניים... את כל הכוחות שלי אני שומרת כדי שתהיה לי סבלנות אליהם בשעות האלה ואז זה בא על חשבון דברים אחרים... בקיצור לא מצב נחמד ובלי אור בקצה המנהרה אלא רק הולך ומחמיר ככל שהילדים גדלים

וזה עוד בלי להזכיר את יום שישי המטורף שאליו אני דוחפת ה-כ-ל וזה לא שבשבת אני נחה..חח

שייתן בינה להבין היכן נמצא המימוש האמתי וכך פחות ילדים יוזנחו רגשית. (והכי מצחיק שאמהות בטוחות שמקום העבודה הוא הרבה יותר מהנה מהשהייה בבית עם הילדים. ולא מבינות שדווקא בגלל שאמא לא בבית אז לא כיף בבית...)

אני רק יכולה לתאר לך איך נראית ארוחת הצהריים אצלנו בעבודה - אנחנו מתאספות קבוצה של נשים במגוון רמות של דתיות מכל המתחם כדי לאכול ביחד וכשמעלים את הנושא של מה מחכה בבית, כולן בדיכאון.

נשמעים משפטים כמו:

"אוף איזה קשה עם הילדים, איך אני מחכה שיגדלו כבר"

"תאמינו לי, אני בעבודה אני נחה, בבית זאת העבודה האמיתית... אין לי כח לחזור הביתה"

"חבל שאין צהרונים עד שבע בערב, להביא אותם ישר למיטות..."

בגדול, האווירה שם היא שכולן מתלוננות על הילדים והבית ושמחות שהן רוב היום בעבודה.

אני היחידה שאומרת "למה? דווקא הייתי רוצה להשקיע בהם יותר, הלוואי שהייתי יכולה לחזור הביתה באחת בצהריים"

אני עכשיו בחופשת לידה וכיף לי איתם. נכון, קשה פיזית יותר מאשר לשבת בעבודה מול מחשב ומידי פעם להכין קפה. אבל אני מרגישה יותר סיפוק, יותר חיבור לילדים שילדתי! נהנית לבשל וללמוד דברים חדשים במטבח!

לטפח את הבית! תמיד כשבעלי שואל אותי איפה נמצא חפץ מסוים הוא המום איך אני יודעת איפה כל דבר נמצא כי אני בבית ושולטת בו... אגב, הילדים יותר רגועים ושלווים כי אני משקיעה בהם יותר.

כשאני חוזרת מהעבודה בחמש והם סחוטים ואני סחוטה, אין לי זמן להשקיע בהם, וככה נוצר מעגל, וזה מה שגורם שאימהות מדברות כמו שתיארתי.

וכשהחיים לחוצים וצריך לתקתק שכירות וכולי, אין זמן לחפש משרה מתאימה יותר.

כשביקשתי להוריד שעות אצלי בעבודה (כמובן שגם המשכרות תרד בהתאם) - לא הסכימו להוריד לי.

והכי מעצבן זה שבהייטק קורה לפעמים שאין מה לעשות כי מחכים לאפיון וכדומה, ופשוט אני יושבת סתם, מצד אחד זה כיף שאין מה לעשות אבל מצד שני אני צריכה להעביר 9 שעות ב"לעשות את עצמי כאילו אני עובדת" כי הבוסים עוברים וכולם יכולים לראות מה אני עושה אז זה יותר גרוע מלנוח.

באופן עקרוני לא מורידים שעות בדרך כלל, צריך ממש נס שזה יקרה.

/forum/f76

ביישוב עינב יש כולל מאוד חמוד וגם קהילה גדולה ובנו עכשיו שכונה חדשה 

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

בוגרות ובשלות בהחלט

בשלות לרוב באה עם הגיל. ולא כל בחורה בת 18-19 בשלה 

נכון שזו הכללה אבל בעיקרון הפנימי פה  צריך לכור שיש גילאים שבהם לא בטוחים במה שועשים

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!