נפגשנו כבר כמה פעמים. מבחינה שכלית, אני מעריך אותה, נחמד ומעניין לי, לא קורה עם כל אחת. מצד שני, מרגיש לי כמו עם חבר, כיף אבל לא מחכה להיפגש, לא מרגיש איזה רגש כלשהו כלפיה, ניטרליות כזו...
היו אחרות שעל הפעם הראשונה כבר היה רגש ורצון להיפגש עוד.
השאלה כמה זמן לחכות שיתפתח רגש?
זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.
אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.
אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע
אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.
תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?
אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?
אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?
הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.
לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים
שלפי הזמן שצפויים להיפגש לפני ההחלטה, תוך בערך 20%-30% מהזמן צריך שיופיע רגש.
אני לא יודע סטטיסטיקות, אבל אני יכול לומר שלפחות אצלנו זה היה ממש לא נכון, וזאת מכמה כיוונים:
א. לא תיכננו להיפגש שנה לפני ההחלטה, ובכ"ז לקח כחודש וחצי עד שהתחילו רגשות.
ב. לאשתי היו לא מעט קשרים ארוכים לפני שהיא נפגשה איתי, והיא לא חשבה על אפשרות שתוך חודשיים היא תחליט להתארס.
(לי אמנם היו כמה קשרים ארוכים, אבל ידעתי שיכול להיות מצב שכשארגיש ביטחון ההחלטה יכולה להגיע מהר.)
ג. אצלנו (ואני מכיר גם עוד אחרים) הרגש היה אחד מהחסמים האחרונים לפני ההחלטה, וזמן קצר לאחר שהוא התחיל להופיע הגענו להחלטה.
אז הייתי לוקח בערבון מוגבל את הזמן המתוכנן עד ההחלטה,
ואני חושב שלתחום אותו באחוזים זו חשיבה שאינה נכונה.
מדובר על משהו שהוא מאד ספציפי לכל זוג, גם אם לשניהם באופן פרטי זה אחרת.
(לדוגמא, ששניהם מהירי החלטה, אבל כזוג הם בהתלבטויות, וכן להיפך.)
גם צריך לבחון אם קיים בכלל רצון והאם קיימים חסמים.
ותזכור, אנשים נותנים כאן דעות. לא החלטות. לדעתי האישית, לא נכון לחכות חודש וחצי לרגש אם מתכננים לצאת חודשיים. יש אנשים שיחלקו עלי, וזה בסדר.
כמובן זה גם תלוי כל אחד איפה הוא בא.
רק נתתי כיוונים למחשבה
א. את יוצאת מתוך הנחה שרגש זה אחד מהדברים הראשונים שקורים בקשר, ואני ממש לא בטוח שסטטיסטית זה נכון אפילו ל-50% מהאוכלוסיה.
ב. ב-99% מהפעמים הוא לא מופיע ביחס כלשהו למה שתיכננת לצאת, ואם כבר דווקא יופיע ביחס הפוך.
זוגות שרוצים לצאת תקופה ארוכה בד"כ נותנים דווקא הרבה דגש על הרגשות, והם דווקא ירצו שהרגש יופיע מהר.
לעומת זאת, זוגות שרוצים לצאת תקופה קצרה בד"כ נותנים דגש על התאמות שכליות, והם דווקא יעדיפו שהרגש יופיע רק לאחר ההתאמה השכלית.
מכיוון שהאני מאמין שלי, שכל זוג יש לו את התהליך שלו, ובעיניי זה לא בריא לקבל החלטות זוגיות לפי סטנדרטים מסוג זה, אז בעיניי הדעה שהצגת מאד לא נכונה.
אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.
מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?
יש משיכה כלשהי גם אם קטנה?
דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?
לנסות להגיע לקומה הבאה..
יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..
וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..
לאסוף אותה. /ללוות לתחנה
לשאול אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..
להחמיא (ברמה המתאימה)
לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'
דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.
בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,
לשוחח על חלומות, שאיפות,
וגם על קשיים או כאבים,
זה יכול יותר לחבר.
ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.
לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,
אלא לשהות
להיות ברגע
בנוכחות
ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.
וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד
ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).
אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה
והמקום ללב להיפתח
בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר
בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק
וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".
וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.
המון ברכה והצלחה ב"ה 
דיברתי על נושאים יותר אישיים?
התקדמתם קצת בשיח?
אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..
היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..
אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.
נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.
בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.
אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.
שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).
מה עוזר לייצר רגש מאפס?
לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.
נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.
אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?
נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?
ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?
כרגע מה שעולה לי לראש:
עשיית מעשים למען האחר,
חשיפה של נושאים רגישים,
צבירת חווייות משותפות
ויש כמובן עוד..
הסדנא מתחילה בהיכרות,
היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.
כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.
אני הגעתי אליה עם 2 בנות.
עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).
היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.
בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).
עם אשתי,
היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.
וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.
לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.
אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).
לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.
אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.
לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..
עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.
עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.
רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.
(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך)
מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.
אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.
הבנתי נכון?
רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.
אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.
*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..
שווה להתייעץ עם איש מקצוע.
זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.
ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?
ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.
וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.
באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.
לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.
יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה.
בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.
אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,
וזה נכון לכל דבר ועניין..
לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.
צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים
הלכתי על כאלו שקיבלתי עליהם המלצות.. יכול להיות שהם באמת טובים, אבל לא לי.
השאלה שלי לדעתי יחסית נפוצה, אז מבחינתי מספיק לשמוע כיוונים שונים ודעות שונות, מניסיונם של אחרים ואמצא מביניהן מה יותר מתאים לי
אני חושבת שהשאלה שלך יחסית נפוצה, אבל הרבה מהתשובה קשורה למי אתה, מה אתה, איך האמונות שלך כלפי עצמך וכו'.
וזו עבודה שנכון לדעתי לעשות עם מישהו אחר, אחד על אחד. או אולי אפילו בזוג?
והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.
לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.
יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..
אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן
ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה
בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.
היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.
יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...
כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.
לא הייתי ממליץ להכליל
האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.
אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.
אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.
הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.
החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,
כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.
בהצלחה.
אני ספציפית לא מאמינה ברגש שמתפתח עם הזמן
זה או שיש את זה או שאין את זה
ואם נפגשתם כמה פעמים ואין כלום וזה כמו חבר אז זה לא זה.. וחבל להשלות את עצמך ואותה
אני גם הרגשתי נמשכתי היה קליק וחתכנו..
אבל מלכתחילה בעיניי התשובה ברורה זה או שרוצים או שלא
במקרה כמו שתיארת אכן אין טעם לחכות.
אבל יש פעמים שהסיבה היא לא חוסר התאמה אלא חסמים רגשיים.
אז יכולה להיות משמעות לזמן וגם התייעצות עם גורם שלישי יכולה לסייע.
לק"י
מאוד הגיוני שאין חיבור מיידי עם אדם זר.
(השאלה כמה פעמים נפגשת עם אותו אחד.
זו לא הוכחה לכלום... יכול להיות שגם אצלך החיבור יתפתח עם הזמן, אבל את לא נותנת צ'אנס).
לק"י
אני אמורה לחבב אותו לפי הנתונים?
אחרי שנפגשים, יכול להיות רגש כלשהו. אבל גם אם לא, בעיני מספיק שיש רצון להפגש שוב.
אבל לפי זה יכולתי להתחתן עם כל יהודי באשר הוא🤷♀️
מדברת כמובן על להכיר כמה זמן לפני ואז להיפגש .. מבחינת שידוכים לא ניסית וגם לא מסכימה עם הדרך בעיניי.
מתכוונת לרגש של מציאת חן ורצון להיפגש שוב שיח שזורם הידלקות מסוייימת
קודמת?
הפגישה הראשונה כאן זה הפגישה שבו הוא מספר לה "מה היא לו"?
אם כן, ברור ששם הציפייה לרגש. אבל רבים מתכוונים בפגישה הראשונה לדייט הראשון שזה בעצם היכרות ראשונית על סמך כרטיס ו/או בירורים נוספים.
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
חברה נשואה שנה שהתחתנה בגיל מאוחר כתבה בקבוצת חברות רווקות בנות גילה:
"אחרי כמה שנים מרגיש לא מציאותי להיות נשוי"
כמה חוסר טאקט וחוסר רגישות יכול להיות לבן אדם?
את רואה שיש בקבוצה רווקות בנות גילך שכמהות להנשא כבר ואת כותבת כמה שזה מאין חלום כזה לא מציאותי שאת נשואה כבר שנה?
עדיף לסתום באמת ולא לדבר בכלל על זה מול חברות רווקות.
זה כמו שהריונית תגיד מול חברותיה הנשואות שלא מצליחות להקלט "יו זה מרגיש לא מציאותי להקלט להריון"
איפפפפפפ
לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.
זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.
ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.
אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -
אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.
אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:
שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.
וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.
בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.
אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.
ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.
וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.
וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.
אז איך שנים? וגם אם היא אמרה זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...
גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.
למרות שזה חמוד לפעמים
אין מילים באמת.
וידום אהרון...
הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,
מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו
אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!
עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;
המתיני מעט עד יעבור זעם......
בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק
ממישהו שיסע לגבעת השידוכים (בין חוף בת-ים לחוף ראשון ויביא משם תמונות וסירטונים ויעדכן מה קורה.
האם היא פעילה ? האם כבר התחילו להגיע לשם זוגות בשלב השידוכים ?
אגב, אני בונה על הגבעה הזו גם בשבילי.
אבל זה יקח עוד קצת זמן ויהיו לי את 20 מיליון השקלים החסרים בבנק שתמיד הגדרתי כתנאי להקמת משפחה.
כרגע יש שם 73 שקל, שזה בערך מחיר של לאפה עם שווארמה בישראל, אבל אני חזק, אני אכין כדורי בשר- הרקולסים בבית (חפשו מתכון) ולא אקנה את הלאפה הכ"כ טעימה הזו של שיפודי...
כל פעם אני מתבלבל בין שיפודי התקווה לשיפודי ציפורה, אבל זה אחד מהם.
לסיכום, אני מודה מראש למי שיארגן לנו עדכון נחמד משם. זה חשוב לכל עם ישראל וגם לי. הגבעה הזו מבורכת.
תודה.
רוצה להציע משהי מהעבודה לחבר.
חושש שאחד הצדדים לא יתלהב מהמראה החיצוני של השני. (שזה כמובן לגיטמי, פשוט החשש האמיתי שאחד הצדדים יבין שזה בגלל זה..)
מניח שהפתרון פשוט אבל לא חד לי מה לעשות.
אשמח להסבר קצר.
תודה.
-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.
-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.
עדיין לא התחלתי לצאת ואני חושב על זה הרבה.
אשמח להכוונות איך כדאי לי להכין את עצמי בשנים הקרובות (לא יודע עדיין כמה)
לקראת חתונה.
אפשר בספרים, שיעורים, מידות שהכי חשוב לעבוד עליהם,
ואם יש שרשורים ישנים שכבר שאלו את זה, אפשר פשוט להפנות אליהם. (משתדל לא לחפור )
תודה רבה מראש לכל מי שעונה.
זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.
ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -
כך קל יותר, אני חושבת.
והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח
אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.
ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.
וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.
תשמח ברצון ותשמור עליו..
א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי
האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות
ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.
יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.
יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.
*מחשבתיים:
איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?
מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?
ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.
הערה:
כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.
עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.
זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...
שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.
כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.
גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.
אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.
אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.
אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.
1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.
2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.
3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.
4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.
5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.
זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.
ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.
בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה
השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.
השאלה זה
1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע
2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע
3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.
כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).
אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...
אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'
מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן
אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.
הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,
כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.
אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.
יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:
א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.
ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.
ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?
מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.
האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.
חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה.
ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.
מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -
למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.
מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.
איזה סגנון חיים אתה מצפה?
איך תממן את זה?
איך ואיפה תראה המשפחה שלך?
נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.
באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.
אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.
שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.
להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.
כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק. נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.
גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.
הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.
בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים. וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך. פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך. לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.
אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.
כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.
תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.
אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.
בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,
בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).
אשריך!
למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.
אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.
אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.
אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.
אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.
אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.
אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.
כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.
בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.
צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.
התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה.
האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?
בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.
מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.
בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.
או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה. בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.
בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.
גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.
