אגב, קראתי באיזה ספר מאד חכם (לא רק מה שאני כותב עכשיו)

שכל הציפיות האלה נובעות מפחד...פחד מההפתעות של החיים והתמודדות איתן.

לכן מנסים שהכל יהיה ברור ויותר מתמקדים בסיבות לברוח

תכלס אם באמת רוצים אפשר להסתדר

אני חושבת שהיום בית צריך להיות הרבה יותר יציב מפעם ,כי כל העולם פועל בקצב מטורף עם כל כך הרבה דברים מסביב ...

אני גם מזדהה עם הדברים אז זה בסדר..

בגדול הסיבה היא שאנשים לא מספיק רוצים להתחתן.

פעם היה פשוט הכרח, גם מצד ההורים ששידכו את ילדיהם בלי לשאול אותם, וגם מצד עצמם- גבר לא הסתדר בלי אשה שתבשל/תכבס/תנקה, ואשה לא הסתדרה בלי בעל שיפרנס אותה, היום כל אחד יכול להסתדר בקלות לבד.

ויש גם עוד עניין יותר עמוק, שפעם גבר היה (כמעט) רק עם תכונות גבריות ואשה רק עם תכונות נשיות, ולכן הרגישו גם צורך נפשי בבן/בת זוג, היום ההבדלים הם הרבה יותר קטנים.

(אני יכול להעלות את השיעור אם משהו מעוניין)

אנשים היום מחפשים זוגיות הרבה יותר עמוקה ולכן יש יותר ציפיות

להתמודד עם הרבה ציפיות זה לא פשוט לפעמים... ציפיות זה דבר מבורך עדיין. 

השאלה היא אם ציפייה לזוגיות יותר עמוקה אומרת גם להיות יותר בררנים בחיפוש, או שעדיין אפשר גם להתחתן גם הראשונה שנפגשים איתה (אחרי שמבררים טוב על רמה דתית ואידיאולוגיה משותפת), ולחיות איתה בזוגיות עמוקה.

בין כל בני זוג יש הבדלים, ולכל אחד יש חסרונות, השאלה היא במה מחליטים להתמקד.

ברור שאי אפשר להתחתן עם כל אחת ברחוב, אבל כאן מדובר על מישהי ששדכן שמכיר אותך ואותה שידך בניכם כי הוא חשב שאתם מתאימים, לא רק מבחינת רמה דתית אלא גם בסגנון, ושניכם ביררתם אחד על השני לפני שנפגשתם.

ברור שגם אחרי הסינון הזה יש לפעמים הצעות לא קשורות, לא מדבר על מקרים כאלה.

גם לא התכוונתי לומר שמי שלא מתחתן עם הראשונה הוא בררן.. 

מעדיף לא לכתוב עוד כדי לא לפגוע חלילה באף אחד,

מי שמעוניין יכול לשמוע את השיעור ולהבין יותר את הדברים.

ובאמת יש

מאז בריאת העולם הקב"ה יושב ומזווג זיווגים

מה' אשה לאיש

בישיבה שלי יש הרבה סגנונות של אנשים, ואחרי סינון של אנשים שפחות מתאימים לי אני בטוח שלפחות עם 1 מ 5 אני אוכל ליצור קשר עמוק וטוב אם אני ארצה. בפועל זה לא קורה כי זה דבר שצריך להשקיע בו המון, ולרוב האנשים מספיקים  2-3 חברים קרובים.

ואנחנו חוזרים עוד פעם לנקודה שהעיקר זה הרצון לחתונה.

אין באמת רצון לחתונה, כי יש פחדים שונים שקשורים בזה.

ואז באמת זה מתעכב...

יכול להיות בגלל פחדים

ויכול להיות שלא באמת רוצים להתחתן כי לא מרגישים צורך כזה

כתבת קודם "רואים בחוש שלא עם כל אחד אפשר לפתח חברות קרובה, ואני עוד מדבר על שני גברים. אז בטח שלא עם כל אחת אפשר לפתח קשר עמוק."

לדעתי זה הפוך, עם נשים זה יותר קל אפילו.

דווקא בגלל השוני בין גברים לנשים אנחנו מרגישים יותר צורך במישהי שתשלים אותנו, אנחנו באמת חסרים בלי אשה, ואז כל אשה שפוגשים יכולה להשלים את החוסר הזה, מי יותר ומי עוד יותר, וממילא יש יותר סיכוי שיווצר קשר עמוק.

עלה לי עכשיו לראש.. לא יודע אם זה נכון

ונשמע את זה בעצמנו.
לא יודע מה איתך, אצלי זה די חלש להתייחס ל"היעדר מספיק רצון" להינשא, בהקשר של הצורך שמישהי תכבס את הבגדים, או שמישהו ייצא ליער לצוד את האייל.
אולי עדיף המצב שלנו, שבו ממש מעוניינים למצוא התאמה אישיותית ושמחה על עצם הקשר.
ככה זה, התקדמנו לכלי רכב ממונעים ואנחנו כבר לא רוכבים על סוסים, עם כל הקושי שהקידמה מביאה יחד עם המוטוריזציה.
היה פעם חבר כנסת ממפלגה חרדית כלשהיא, שבדיון על פקקים עירוניים הציע לחזור לתחבורה במרכבות עם סוסים ועל חמורים.

זיהוי הבעיה הוא כבר חצי פתרון, כי לא סתם ממשיכים להפגש עוד ועוד אלא חושבים מה אפשר לעשות כדי להשתנות.

אני חושב (כמובן בעקבות השיעור ההוא) שצריך לחזק את הרצון לחתונה- ללמוד על מעלת הקמת בית בישראל, ולהבין כמה אנחנו חסרים כשאנחנו רווקים.  וגם להתחזק בעין טובה, להתמקד במעלות של מי שאנחנו פוגשים אותו. כמובן שזאת עצה חשובה גם לאחר שמתחתנים.

ברור שמדובר על תהליך, לפעמים ארוך.

וברור שזה גם משתנה מאחד לשני.

מה גם, שתמונה יכולה להטעות. 

ולפעמים במציאות יש חן מיוחד לאדם ממול שגורם לנו להתחבר אליו...

אבל אני חושב כמו  שאמרה "בת 30" - שזה רק סימפטום

לא יודע למה יצחק התחתן בגיל 40, אבל לא חושב שהוא התחיל לחפש בגיל 20 ונפגש עם עשרות בחורות..

תסתכלי על לפני 50 או 100 שנה, היו הרבה פחות רווקים מבוגרים מהיום. והיה פחות מצוי שאנשים מחפשים הרבה שנים ועדיין לא מוצאים.

אבל זה היה חסר להם?

ולפי אחוז הגירושים גם יותר קשה לחיות היום ביחד

אז היינו שומעים מרווקים שהם מוכנים להתחתן עם כמה בנות שהם מכירים (והן מוכנות להתחתן איתם) אבל הם לא יודעים עם מי עדיף יותר.

במציאות הבעיה אחרת, בפועל הם לא מכירים מישהי שהיא בכלל אופציה מבחינתם (או שמכירים אבל הן לא רוצות אותם) אחרת הם היו מתחתנים מזמן.

שהיה בקשר עם בחורה שמצאה חן בעיניו ושהוא ראה איתה אפשרות לחתונה ושהכל היה בסדר אבל חתך כי חשב שאולי ימצא מישהי יותר טובה ממנה. אתה מכיר כאלה?

אני כן מכיר בחורים שבינם לבין עצמם נאלצו להודות שהבחורה שעל הפרק היא לא זיווג הגון בשבילם, כלמר לא אפשרות הוגנת כלפי אחד מהצדדים בגלל איזשהו פער פנימי או חיצוני שלא יאפשר ליצור זוגיות שכל אחד משניהם יהיה שלם איתה. אבל מצב כזה מוציא את הקשר מקבוצת הבחירות האפשריות.

בסה"כ מחפשת כימיה שתעבוד. והיו בחורים בודדים שבאמת עבד איתם (ועדיין לא בהכרח שהתאים)

היום מחפשים התאמה מדויקת, ולא רק "מישהו שאפשר לחיות איתו"

פעם היו מלא חתונות מתוך התאמה של משפחות ולא באמת התאמה בין בני הזוג

לפעמים זה עבד והרבה פעמים לא....

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳