הרבה אנשים מתחילים עם השאיפה שלך ועוברים לתוכנית המעשית יותר שלו, או מתכננים כמוהו ומגלים שאפשר לעבוד לפי התוכנית שלך.

הבדל בגיל - לא ברור לי למה ציינת

ברמה דתית נמוכה והתחזק - בסדר גמור. אם את מרגישה שנוח לך, אין סיבה שלא. זה מצוין. וזה יכול להיות ההסבר למה הוא לא חשב על ללמוד תורה כל החיים - כי הוא לא מכיר אנשים בסביבתו שעשו כך.

היא "השאיפות יפות, תוותרי עליהן, מה שחשוב זה זוגיות"

ואני ממש לא אוהב את זה. כדי לוותר באופן מוחלט על שאיפות בשביל זוגיות, צריך שזה יהיה ממש חריג. בדרך כלל נכון יותר לראות איך לבנות זוגיות שלא סותרת את השאיפות, לפחות כאופציה

וכשנצמדים לשאיפות היפות - מגיעים אליי לחפש דרכי "מישהו" לרווקות בגיל שלושים ושמונה - וזועקים ובוכים וצורחים.
ושלא נדע עד כמה זה לא "ממש חריג".
אני לא חלוק עליך בעניין חשיבותן של שאיפות.
אני רק נאלץ להדגיש את חשיבות וחומרת מציאת הזוגיות (בוודאי במסגרת ההלכתית היהודית והרוחנית התורנית) לעילא לעילא מכל שאיפה ועניין.
פשוט כי כאשר מסיבות שונות העניין כולו נדחה ותקוע ולא חשים את דחיפותו וחומרתו, מגיעים לאסונות שאין לתאר.

תמיד תמיד יהיו פערים בינך לבינו

ותמיד תמיד, התמונה שציירת מראש תהיה קצת שונה במציאות.

ולכן השאלה היא, 

עד כמה את רואה את עצמך מאושרת עם בעל שהוא בן תורה, שומר מצוות, חי חיי תורה

אבל בצורה שונה ממה שרצית.

לא ע"י הרבה שנות ישיבה ועבודה בתחום תורני.

לגבי המשפחה, 

עד כמה הם אנשים טובים , טובי לב, שמקבלים באהבה את הדרך שלו שהיא יותר דוסית ממה שהם?

והכי חשוב, עד כמה כשאת עוצמת עיניים ומדמיינת את העתיד שלכם יחד

למרות שהוא שונה ממה שקיווית,

עד כמה זה נראה לך שיהיו לכם חיים מאושרים יחד?

אם נגיד 2 הדברים האלו לא היו קיימים, היית רוצה שהקשר איתו יצליח?

אם את מסוגלת להיות מאושרת עם 2 החסרונות האלו, הכל מעולה.

גם אם יש לך שם עבודה פנימית של מיקוד במה שממש עובד טוב בקשר. 

אם אחד משניהם סופר סופר קריטי לך

ואת חסומה רגשית

אז מה היית רוצה לעשות עכשיו?

כשתעני על השאלה הזאת נראה לי שדי תמצאי את הפתרון לשאלה.

חשוב לך שבעלך יהיה 'דוס'/ירא שמיים/צדיק וכו'?

האם כל מי שלא לומד תורה כל היום הוא לא כזה?

האם כל האליטה של לומדי התורה (כן ירבו) הם בהכרח כאלה?

האם לכל אדם יש את הכישורים ואת הפנויות הנפשית לכך?

מה הערך של קובעי העיתים שאינם לומדים כל היום?

האם הלימוד הוא בעיקר מה שקובע או 'נתנת ונשאת באמונה?' (מה ששואלים למעלה ראשון אחרי 120 שנה)

ובעיקר:

האם חיי תורה גבוהים אמיתיים שייכים רק לאברכים?

רק מתקנת-ההפרש בגיל הוא 5 שנים

בקשר לחלק מהתגובות כאן

כאדם שמכיר לימוד בישיבה לעומת החיים בחוץ, יש הבדל משמעותי - אני יכול להעיד כרווק. יכול להיות שכנשוי זה אחרת.

ולכן מאד מפריע לי שמזלזלים בזה ואומרים שיש הרבה אנשים שעובדים ולומדים יותר מאשר הרבה אברכים - לא נראה לי שזה נכון. עובדתית לא. יכול להיות שיש כאלה שרשומים בישיבות ועושים אפס, אבל באופן עקרוני אדם שעובד במקצוע ממשי שמונה או תשע שעות ביום, לא יכול להקדיש שש שעות ללימוד תורה. זה דורש כח נפשי ומנטלי מטורף. לא לדבר על איך נראית זוגיות ומשפחתיות עם אדם שמשקיע בתחומי ההתמחות שלו 14-15 שעות ביממה.

אז עם כל הצער, הסיכוי שאדם שעובד במקצוע ממשי ישווה למי שעוסק בתורה כל היום מבחינת הקרבה שלו לעבודת ה' יום יומית, היא אפסית (כן, גם לא לרמות במסחר זה עבודת ה', אבל סוחר לא חושב כל הזמן על איך לא לרמות אלא על איך להרוויח כסף. וזה בסדר והוא צדיק גמור אבל העולם שלו נראה אחרת)

ולכן מי שיש לה שאיפה להקים בית כזה - תצטרך לוותר על השאיפה הזאת ברגע שבעלה יעזוב את המקום בו הוא לומד או מלמד. 

האם התוכניות עכשיו הן האינדיקציה לזה? לדעתי לא בהכרח, וכתבתי את זה. אבל השאיפה כשלעצמה היא משמעותית.

האם היא יודעת לקראת מה היא הולכת? אין לי מושג, אבל אני לא מפקפק במישהי שהולכת ללמוד רפואה, ולא במישהי שרוצה לגדל הרבה ילדים, ואין סיבה לפקפק במישהי שרוצה בית שבו האבא חוזר הביתה שמח במה שהוא חידש בסוגיה.לצערי יש בציבור יחס שלילי ללומדי תורה (זה התחום היחיד שבו מפקפקים בטוהר הכוונות של מי שעוסק בזה), וזה עובר את הכמות המוצדקת.

נכון שזוגיות זה דבר חשוב, אבל התוכן והסביבה של הזוגיות חשובה לא פחות. בדיוק כמו שתבינו מישהי שמהססת להתחתן עם אדם שגדול ממנה בארבעים שנה, או שנמצא בחובות ענקיים, ועוד ועוד (הבאתי דוגמאות קיצוניות, יש עוד הרבה) - מותר לה לוותר על זוגיות גם בשביל זה. זוגיות אפשר לבנות גם עם מישהו אחר.

ולא נראה לי שיש הרבה בנות שלא מתחתנות במשך עשר שנים רק כי הן חיכו לבחור שעוסק רק בתורה. אז בלי לחץ.

אבל מהנסיון האישי שלי וממה שאני רואה מסביבי, החלוקה ברורה מאד.

אם אתה יכול מנסיון, ולא מתיאוריה של מה שכתוב במסילת ישרים, לומר אחרת - מעניין אותי לשמוע. כי מה שכתבתי זה הנסיון שלי, ויש לי

שאין קורלציה בין ההשקעה והמאמץ לתוצאות

אבל זה לא המצב שאמור להיות

מי שעושה דברים נכון - כשיש יותר השקעה יש יותר תוצאות

וגם מי שלא, זה לא נכון להשוות אדם עם רמת השקעה של 20% שלומד תורה, לאדם עם רמת השקעה של 100% שעוסק במקצוע. אם תשווה אנשים שמבינים מה הם עושים בותה מידה, לדעתי תהיה קורלציה מאד ברורה בין העיסוק לתוצאות

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.