אחת מהן רווקה מתקדמת עם שני תארים שאמרה שהייתה זורקת את הכל בשביל להחליף חיתולים לילדים שלה עצמה.

בפרקטיקה, יש סיכוי שזה לא באמת היה פועל אצלה, ואולי כן. העולם היום יותר מורכב מפעם.

אבל לא חושבת שזה אפשרי

ולי אישית זה ממש מתאים לאופי... 

אבל לתקופת זמן מסוימת חושבת שזה אפשרי

יכול להיות לכמה שנים ואז לחזור לעבוד... 

תלוי מצב בחיים... 

תגלי לי,אני ארוץ לקחת ואדווח גם לשכנות

באיזה סרט את חיה?!

אם הבעל עובד,אז חלקן הקטן נשאר בבית לגדל את הילדים והן מוותרות על המון דברים בגלל זה,כמו להישאר עם הילדים עד גיל 3 בבית,לפעמים זה אומר 3 ילדים קטנים. (כי אין כסף לגן פרטי)וכו' וכו'

ואם הבעל בכולל,האישה עובדת קשה מאוד מאוד גם בבית וגם בחוץ

אולי אצל חסידים, וגם זה כבר לא כ"כ כיום

להתפלל עליו ספציפית וה יחליט אם זה טוב לך.ולא להתפלל כמו "ה' אתה יודע מה טוב לי אז תמצא אותו בישבילי'"

אני מזכירה שעם את מעוניינת במישהו ספציפי

יש דעות מבוססות שאומרות כן להתפלל בדיוק על מה שרוצים

ריטב"א מו"ק יח: שמא יקדמנו אחר ברחמים פי' שהזכות מבטל הגזירה והכוכב שבשעת המולד.
ושם אי חזיא לך לא אזלא מינך. אף שיכול אחר להקדימו ברחמים, משום הא מילתא בעלמא דקאמר לא רווח, [ד]להכי צריך רחמים וזכויות (לכאורה הכוונה שתפילה לא מועילה וצריך גם זכות), א"נ דמילתא בעלמא אמר ליה כי הכיר בחכמתו שאינה טובה לו

להתפלל בפרטות או שהקב"ה יעשה באופן המתאים – עקרים ד,כד (עדיף בכללות, או עכ"פ לסייג שלאו דוקא כך). יש בשפ"א (פרשת וישלח תרל"ג ואתה) שאין להתפלל ע"פ שכלו וכן בלקוטי עצות

כך מסתדר עם פירוש הר"ן בשם רש"י ש'בתר הכי' זה היה אחרי הנישואין שהתפלל שהוא ימות או שהיא תמות, זה כבר עניין רציני שהוא ממש מאס בנישואין, וכדומה בשיטה לתלמידו של רבינו יחיאל מפאריש.

גם בריטב"א עצמו אפשר לפרש שזה עצה טובה לו וכך גם לכולם.

על כל פנים כך מסקנת שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רלה:
ואם יעשה תחבולות לישא אשה שאינה ראויה לו בין תחבולות גשמיות ואפילו ע"י תפילות לא יעלה לו כהוגן כי הא דרבא (במ"ק י"ח ע"ב) דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי וכו' ואמר תזדמן לי פלניתא א"ל לא תיבעי רחמי הכי אי חזיא לך לא אזלא מינך ואי לא כפרת בה' בתר הכי שמעיה דקאמר או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה א"ל לאו אמינא לך לא תיבעיא עלה דמילתא הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש. מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל מה' יצא הדבר, מן הנביאים דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא, מן הכתובים דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת ע"כ."

(חלום באיזה אופן אפילו)

אני מרגישה שבמהות שלי התפקיד שלי הוא לתמוך מבפנים, יש לי את היכולת לפעול גם בחוץ אבל פשוט לא מרגיש לי נכון וגובה ממני המון כח 

הכוחות שלי באים לידי ביטוי בפנים בצורה הכי טובה . כשאני עובדת בחוץ ונמצאת בחוץ יותר מדי(יותר מדי זה משתנה שתלוי בהרבה דברים אז לא מנסה להסביר) אני מוצפת ואם קורה באופן קבוע זה מאוד קשה וכשמתחתי מדי הגוף החליט שמספיק ונהיתי חולה או לא נשאר כח לדברים אחרים בכלל...

ותמיד ראיתי את השליחות שלי בזה שאני אהיה הבית של בעלי ואתמוך בו (זה כולל גם בחוץ) ואני אהיה הצד שפונה לנשים 

עסק קטן מהבית או משהוא כזה יכול להיות נחמד ובטח אם זה כולל לעזור לאנשים אבל לא רוצה עבודה שאני אשקיע בה המון כח בחוץ ואז לא יהיה לבית 

גם חלום שהילדים יהיו בבית (חינוך ביתי )לפי מה שנכון להם ולא לפי מתי שצריך לזרוק למסגרות

פשוט יש אמהות רגועות גם בבוקר יש מסודרות ויש פחות 

ברור שגם למישהי פחות מסודרת ויותר לחוצה יהיה יותר זמן אם היא בבית לסדר ולא להיות בלחץ אם מישהוא פספס הסעה אבל לא בטוח 

וזמן לנוח הרבה

הופכים לכבדים ועייפים יותר ולא ההפך.

צריך משמעת עצמית מאוד גבוהה כדי לנצל את הזמן נכון כש"לא חייבים".

אבל כמו שאתן בעצמכן אומרות שזה מעיד על הרבה נשיות, בייתיות וכו'

הוא רוצה שאשתו תהיה כזאת...

ואני רוצה גם להוסיף משהו שתמיד חורה לי בנושא הזה-

שתמיד מייצרים מציאות כזאת מושלמת שהאמא בבית ולא עובדת.. אני לא אומרת שזה בהכרח לא נכון, אבל כאחת שגדלה בבית שאמא שלי כל החיים עבדה (ועדיין עובדת) עד יחסית מאוחר, ורוב הסביבה שאני מכירה הן נשים עובדות, ובכל זאת גם הבית שלהן ב"ה מסודר ונקי, והילדים רגועים ושמחים.. אז זה פשוט לא מעיד על כלום.. 

אני ממש לא חושבת שאמא מסורה נמדדת בכמות השעות שהיא נמצאת בבית.. דווקא לדעתי יכול להיות שאישה שבחרה להיות בבית, יהיה לה פחות סבלנות לילדים כי היא איתם הרבה שעות, ודווקא אישה שחצי מהיום לא בבית, יהיה לה יותר סבלנות לילדים שלה. 

בסופו של דבר גם אישה עובדת היא אמא, ועדיין יהיה לה משימות של הבית לעשות, וכמובן שיש שבתות וחגים שהיא יותר מקדישה לילדים שלה. 

תכל'ס די סטיתי מהנושא של השרשור, פשוט זה נושא שתמיד מציק לי ההסתכלות עליו.. בסופו של דבר אני לא נגד זה שאישה תהיה עקרת בית אם היא באמת בוחרת בזה בלב שלם, העיקר שאישה תהיה מרוצה מהבחירה שלה (וגם גברים כמובן..)

מרשה לעצמי לכתוב פה (מקווה שזה בסדר)

מסכימה אתך שהכי חשוב שהאמא מאושרת ומסופקת,ואם לאמא יש המון ייסורי מצפון והיא לא שלמה עם עצמה,זה עובר לילדים.

אבל,אמא נמדדת גם בכמות ולא רק באיכות,אמא שנמצאת רק 4 שעות ביום עם הילדים,חוזרת עייפה מהעבודה,וצריכה המון סבלנות לילדים בדיוק כמו אמא שאיתם כל היום.

אמא שנמצאת בבית אפילו שהיא נחה בחדר שינה נעול,הילדים יותר רגועים.הם מרגישים תחושת ביטחון. ככה זה אצלי בכל אופן.

אבל,המצב כיום לרוב לא מאפשר אמא בבית,אז עושים מה שצריך,בסה"כ האמא יוצאת להביא פרנסה הביתה.

ועוד משהו,יש הרבה נשים שמדמיינות שיהיו עם הילדים,אבל כשזה מגיע למעשה,זה הרבה יותר קשה ממה שנראה להן.

בימינו אדם בבית כל היום זה אדם עצלן

אלא אם הוא עובד גם בבית חוץ מתחזוקה שוטפת של בית.. 

דווקא מי שעובד (ורצוי במה שאוהבים)לרוב יעריך את הזמן- יתקתק מטלות, ההספקים שלו יהיו טובים יותר, הזמן שלו עם הקרובים/ילדים לו יהיה זמן של איכות, ולאורך זמן יהיה גם אדם מאושר יותר כי ההתפתחות תהיה בכמה מישורים במקביל וכו'.

שזה פשוט לא מתאים לכל אחת.
יש כאלה שגם כשיש להם את היכולת הכלכלית והן יעדיפו לעבוד ויש כאלה לצד השני.
יצא לי לראות לא פעם ילדים שגודלים עם אמא שלהם (בעיקר בגיל הקטן יותר) ואין מה להשוות, זה משהו אחר, התשומת לב, החום, החינוך הוא אחר, מה שהילד לא בהכרח בכלל יקבל במסגרת של מעון למשל ששם המטפלת צריכה להתחלק לעוד איזה 9 ילדים בערך ואולי ייתמזל מזלו של הילד שיתייחסו אליו בהתאם ויתנו לו מה שהוא צריך כדי לגדול בצורה תקינה..
כמובן יש לזה יתרונות נוספים. אבל גם זה לא מתאים לכל אחת ולא לכולן יש את הסבלנות והרצון לזה במיוחד היום כי זה גם לא פשוט.
בתכל'ס האישה לא נועדה במקור שלה כל היום להיות בחוץ, הפכנו לכאלה בגלל התקדמות במעמד האישה והפמיניזם שנשים יצאו לשוק העבודה (בעיניי דבר שמעמיס יותר עבודה על האישה וזה גם בא על חשבון דברים מסויימים) וכל העניין של ההגשמה העצמית וכמובן עזרה כלכלית לבית.
אני מנסה לחשוב על סבתא שלי שגידלה איזה כמה וכמה ילדים לא הייתה מגיעה ב4-5-6 הביתה מהעבודה והיא עבדה מאוד קשה וגידלה ילדים למופת, בריאים בנפשם, שמחים שחוו ילדות נורמלית ואת אמא בבית.
אז נכון, היום הדור זה לא הדור של סבתא שלי וגם הנשים והאילוצים שקיימים הם אחרים אבל יש יותר ממקרה אחד או שניים של ילדים  שחוו מציאות של אמא בבית, וזה משהו אחר.
אז. מי שיש לה יכולת נפשית\כלכלית לזה בעיניי זה מדהים. 

עובדת מהבית. ומבחינתי זה אידאלי שאני יכולה לקחת את ילדיי בבוקר ללימודים ולהחזירם בשעה סבירה, ולהיות איתם מחצית מהיום.

אבל אולי אני כבר שייכת לדור הקודם... (נשואה 13 שנים ב"ה)

טוב נראה במבחן האמת על זה...

הלוואי ויכולתי להיות כל הזמן בבית. נראה לי שאין הרבה גברים שמוכנים לכך.

אישית, בעלי לא מוכן שהעול הכלכלי יהיה רק עליו.

כשאני שומעת מישהי שאומרת שבעלה רוצה שהיא תהיה בבית או שהיא גידלה את הילדים בנחת ולא יצאה לעבוד אני ממש מקנאה.

להיות עקרת בית 

כמו אמא שלי שתהיה בריאה,

בעז"ה הלוואי ויתאפשר..

בס"ד

זה רצון ה' - לדעתי.

המציאות העכשווית - זמנית.

אני נהנה מהכסף שאשתי מביאה - אבל העונג האמיתי היא פעולתה המבורכת בבית: אווירה חיה בבית, שמחה, ריח בישולים ביום שישי (וגם במשך השבוע), שירים וילדים שמחוברים לאמא.

אם אשה חייבת לעבוד - עדיין היא מרכז החיים בבית. אבא יכול לעזור לאמא - לא להיות אמא. זה גדול עלינו.

זו הסיבה שגם אני שואף לכך.

כך שלשאלה המקורית - כן, זכיתי לפגוש כמה.

שלא נגמרות וחוזרות על עצמן ועם הילדים- זה אושר גדול אבל קשה כל הזמן, כי כן רוצה להביא לידי ביטוי יכולות ותחומי עניין שלי שלא יכולים לבוא לידי ביטוי בבית, שיח עם אנשים בוגרים וכו'. אז באמת לא לכולן זה מתאים וזה בסדר. ולמי שמתאים לה- מעולה. אשריה.

אולי גם קשור לזה שקיבלנו תאומים ב"ה, אבל לצאת לעבודה נתן לי כל כך הרבה נפשית, קודם כל שקט ושלווה

התגעגעתי אליהם במשך היום והייתי יותר סבלנית איתם

ועכשיו עם הסגר אני מחכה ליציאות לסופר

ובכלל לא מתרכזת בלעשות דברים שחשבתי שאוכל לעשות, בטח שלא עם שני תינוקות שדורשים תשומת לב כל הזמן ועד שהם הולכים לישון בערב כבר עייפים ואין כוח לכלום

קדושה בשפע

פרנסה לא חסר ב"ה

זו האמת הפשוטה והיפה.

אך צריך להתפלל על זה מאוד בדור הזה כי זה בדרך כלל בחורות מאוד צנועות שיש להם רגש מאוד גדול לקדושה וצניעות.

אי אפשר לדעת לפי הלבוש החיצוני על העולם הפנימי. לפחות אי אפשר לקבוע על פי זה.

אני חושבת שזה לא כדאי.

אם היא טיפוס ספורטיבי או זרוק, פשוט או "מגונדר" - אולי כן. אבל אין ספק

שלא זה בלבד מאפיין את הבן אדם.  ודאי שלא.

אני לובשת פשוט מה שיפה וצנוע בעיני.

אני גבר חחח בסוף לובש מה שיש בארון.

אבל בכללי אני בוחר בגדים נוחים, פשוטים, נושמים. שמאפשרים לי לנוע בהם בחופשיות.

אני רוצה לנוע בחופשיות, לנשום, להיות מחובר לעצמי. מבינה? זה למשל ביטוי של בגדים בעיני.

אם הייתי חושב על חוזק וגבורה נגיד הייתי בוחר אחרת

אני מסכימה, אבל שוב, לא נראה לי שזה צריך להיות קריטריון, אני מאמינה שכבר באופן טבעי הדברים יסתדרו ככה שאשתך תהיה בסגנון שלך.

ואני בכלל לא בטוחה שהיית רוצה שאשתך תתלבש כמוך.

שיש לזה משמעות אבל לא לבחון דרך זה את הבן אדם.

שמעניין מה שאמרת בסוף אם הייתי רוצה שאשתי תתלבש כמוני, נקודה למחשבה.

תודה רבה!

הוא על סגנון לבוש. לא על רמת צניעות, גם בתוך הצניעות יש סגנונות של בגדים.

אם זה צנוע לפי כללי הצניעות למה שלא יהיה צנוע?

תמיד מדברים על צניעות בלבוש של בנות, אבל אצל בנים זה גם חצי קטע של צניעות וחצי קטע של סגנון.

לך בטח לא מציעים כאלה, אבל אני מקבלת כל מיני הצעות של בחורים בסגנון של ללבוש שרשרת מארינס בשיער ומכנס סקיני ואמא שלי לא מבינה למה אני פוסלת על זה. או שקיבלתי מספר של בחור שהוא "ירא שמיים" וכו' ובוואטסאפ תמונת פרופיל שלו בלי חולצה. ממש עושה רושם שאנשים יודעים מה שהם מדברים.

מה הקשר?

דובר על סגנון לבוש

זה לא הנושא

ציינתי שיש לזה עוד השלכות.

לצורך העניין - כנראה שללכת עם חמשת אלפים עגילים באוזן לא נופל תחת הגדרה יבשה של צניעות.

עם זאת מי שהולכת ככה היא לא בדיוק צנועה.

הקשר לנושא ברור יותר? 

אתה באמת חושב שזה מדע מדויק?

נשמע חבל להוסיף את זה כקריטיון

שסגנון לבוש מעיד גם על סגנון חיים

לא הייתי אומרת לפסול בחורה אם הסגנון שלה הוא לא בדיוק מה שאתה אוהב

אבל כן להתמקד יותר בבחורות שלבושות בסגנון כזה

בסוף מי שאוהבת ללבוש מותגים שונה ממי שאוהבת ללבוש זרוק

לנשים זה דבר שהוא משתנה

אישה יכולה ללבוש יום אחד סגנון מסוים יום אחר סגנון אחר , אני מאמינה שנשים מושפעות יותר לפי מצב רוח וזה בא לידי ביטוי גם בלבוש..

הלבוש הנשי בסוף זו תורה ענקית ..

לדעתי לא יהיה נכון להשוות אותו לגברי, ששם הדברים הרבה יותר ברורים וחוזרים על עצמם , אם זה בפלטת הצבעים אם זה סגנון .

אתה תראה הרבה יותר הטרוגניות אצל האישה .

וזה בריא וזה טוב ונכון לנפש האישה ...

דווקא אישה שלא תרצה לבטא בלבוש שלה / אקססוריז/ חפצים שהיא בוחרת

סגנון מאוד מאוד ספציפי , זה קצת מוזר.

לדוגמא אישה שאוהבת מראה קלאסי והיא קונה *רק* אותו.  צבעים עדינים , סגנון מחויט , עקבים בסגנון מסויים ..

זה מעורר תמיהה חלק מהיופי של האישה

זה שהיא יכולה להיות גם וגם

את יכולה לאהוב סגנון מחויט ובמקביל להרגיש נינוחה בסגנון בהו שיק וזה בסדר.

בקיצור

לא להשוות

לפי היהדות יש כוח מאוד גדול

לפלטת צבעים שאישה בוחרת ...

יש כוח לכל צבע וצבע

ברגע שיש גם וגם זה מדהים מאוזן

ברגע שיש רק צבע אחד בעייתי - חוסר איזון , עצבות.

נשים לפעמים חושבות שבגדים צבעים אבזרים רהיטים זה משהו שטחי חיצוני.

לא ..

אם מקשיבים טוב הוא מסמל דברים

וממש לא הדברים שהגברים חושבים ..

זה קשור גם לספירות

בקיצור המלצה שלי לשחרר

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.

שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?

אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים