אחת מהן רווקה מתקדמת עם שני תארים שאמרה שהייתה זורקת את הכל בשביל להחליף חיתולים לילדים שלה עצמה.

בפרקטיקה, יש סיכוי שזה לא באמת היה פועל אצלה, ואולי כן. העולם היום יותר מורכב מפעם.

אבל לא חושבת שזה אפשרי

ולי אישית זה ממש מתאים לאופי... 

אבל לתקופת זמן מסוימת חושבת שזה אפשרי

יכול להיות לכמה שנים ואז לחזור לעבוד... 

תלוי מצב בחיים... 

תגלי לי,אני ארוץ לקחת ואדווח גם לשכנות

באיזה סרט את חיה?!

אם הבעל עובד,אז חלקן הקטן נשאר בבית לגדל את הילדים והן מוותרות על המון דברים בגלל זה,כמו להישאר עם הילדים עד גיל 3 בבית,לפעמים זה אומר 3 ילדים קטנים. (כי אין כסף לגן פרטי)וכו' וכו'

ואם הבעל בכולל,האישה עובדת קשה מאוד מאוד גם בבית וגם בחוץ

אולי אצל חסידים, וגם זה כבר לא כ"כ כיום

להתפלל עליו ספציפית וה יחליט אם זה טוב לך.ולא להתפלל כמו "ה' אתה יודע מה טוב לי אז תמצא אותו בישבילי'"

אני מזכירה שעם את מעוניינת במישהו ספציפי

יש דעות מבוססות שאומרות כן להתפלל בדיוק על מה שרוצים

ריטב"א מו"ק יח: שמא יקדמנו אחר ברחמים פי' שהזכות מבטל הגזירה והכוכב שבשעת המולד.
ושם אי חזיא לך לא אזלא מינך. אף שיכול אחר להקדימו ברחמים, משום הא מילתא בעלמא דקאמר לא רווח, [ד]להכי צריך רחמים וזכויות (לכאורה הכוונה שתפילה לא מועילה וצריך גם זכות), א"נ דמילתא בעלמא אמר ליה כי הכיר בחכמתו שאינה טובה לו

להתפלל בפרטות או שהקב"ה יעשה באופן המתאים – עקרים ד,כד (עדיף בכללות, או עכ"פ לסייג שלאו דוקא כך). יש בשפ"א (פרשת וישלח תרל"ג ואתה) שאין להתפלל ע"פ שכלו וכן בלקוטי עצות

כך מסתדר עם פירוש הר"ן בשם רש"י ש'בתר הכי' זה היה אחרי הנישואין שהתפלל שהוא ימות או שהיא תמות, זה כבר עניין רציני שהוא ממש מאס בנישואין, וכדומה בשיטה לתלמידו של רבינו יחיאל מפאריש.

גם בריטב"א עצמו אפשר לפרש שזה עצה טובה לו וכך גם לכולם.

על כל פנים כך מסקנת שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רלה:
ואם יעשה תחבולות לישא אשה שאינה ראויה לו בין תחבולות גשמיות ואפילו ע"י תפילות לא יעלה לו כהוגן כי הא דרבא (במ"ק י"ח ע"ב) דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי וכו' ואמר תזדמן לי פלניתא א"ל לא תיבעי רחמי הכי אי חזיא לך לא אזלא מינך ואי לא כפרת בה' בתר הכי שמעיה דקאמר או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה א"ל לאו אמינא לך לא תיבעיא עלה דמילתא הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש. מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל מה' יצא הדבר, מן הנביאים דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא, מן הכתובים דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת ע"כ."

(חלום באיזה אופן אפילו)

אני מרגישה שבמהות שלי התפקיד שלי הוא לתמוך מבפנים, יש לי את היכולת לפעול גם בחוץ אבל פשוט לא מרגיש לי נכון וגובה ממני המון כח 

הכוחות שלי באים לידי ביטוי בפנים בצורה הכי טובה . כשאני עובדת בחוץ ונמצאת בחוץ יותר מדי(יותר מדי זה משתנה שתלוי בהרבה דברים אז לא מנסה להסביר) אני מוצפת ואם קורה באופן קבוע זה מאוד קשה וכשמתחתי מדי הגוף החליט שמספיק ונהיתי חולה או לא נשאר כח לדברים אחרים בכלל...

ותמיד ראיתי את השליחות שלי בזה שאני אהיה הבית של בעלי ואתמוך בו (זה כולל גם בחוץ) ואני אהיה הצד שפונה לנשים 

עסק קטן מהבית או משהוא כזה יכול להיות נחמד ובטח אם זה כולל לעזור לאנשים אבל לא רוצה עבודה שאני אשקיע בה המון כח בחוץ ואז לא יהיה לבית 

גם חלום שהילדים יהיו בבית (חינוך ביתי )לפי מה שנכון להם ולא לפי מתי שצריך לזרוק למסגרות

פשוט יש אמהות רגועות גם בבוקר יש מסודרות ויש פחות 

ברור שגם למישהי פחות מסודרת ויותר לחוצה יהיה יותר זמן אם היא בבית לסדר ולא להיות בלחץ אם מישהוא פספס הסעה אבל לא בטוח 

וזמן לנוח הרבה

הופכים לכבדים ועייפים יותר ולא ההפך.

צריך משמעת עצמית מאוד גבוהה כדי לנצל את הזמן נכון כש"לא חייבים".

אבל כמו שאתן בעצמכן אומרות שזה מעיד על הרבה נשיות, בייתיות וכו'

הוא רוצה שאשתו תהיה כזאת...

ואני רוצה גם להוסיף משהו שתמיד חורה לי בנושא הזה-

שתמיד מייצרים מציאות כזאת מושלמת שהאמא בבית ולא עובדת.. אני לא אומרת שזה בהכרח לא נכון, אבל כאחת שגדלה בבית שאמא שלי כל החיים עבדה (ועדיין עובדת) עד יחסית מאוחר, ורוב הסביבה שאני מכירה הן נשים עובדות, ובכל זאת גם הבית שלהן ב"ה מסודר ונקי, והילדים רגועים ושמחים.. אז זה פשוט לא מעיד על כלום.. 

אני ממש לא חושבת שאמא מסורה נמדדת בכמות השעות שהיא נמצאת בבית.. דווקא לדעתי יכול להיות שאישה שבחרה להיות בבית, יהיה לה פחות סבלנות לילדים כי היא איתם הרבה שעות, ודווקא אישה שחצי מהיום לא בבית, יהיה לה יותר סבלנות לילדים שלה. 

בסופו של דבר גם אישה עובדת היא אמא, ועדיין יהיה לה משימות של הבית לעשות, וכמובן שיש שבתות וחגים שהיא יותר מקדישה לילדים שלה. 

תכל'ס די סטיתי מהנושא של השרשור, פשוט זה נושא שתמיד מציק לי ההסתכלות עליו.. בסופו של דבר אני לא נגד זה שאישה תהיה עקרת בית אם היא באמת בוחרת בזה בלב שלם, העיקר שאישה תהיה מרוצה מהבחירה שלה (וגם גברים כמובן..)

מרשה לעצמי לכתוב פה (מקווה שזה בסדר)

מסכימה אתך שהכי חשוב שהאמא מאושרת ומסופקת,ואם לאמא יש המון ייסורי מצפון והיא לא שלמה עם עצמה,זה עובר לילדים.

אבל,אמא נמדדת גם בכמות ולא רק באיכות,אמא שנמצאת רק 4 שעות ביום עם הילדים,חוזרת עייפה מהעבודה,וצריכה המון סבלנות לילדים בדיוק כמו אמא שאיתם כל היום.

אמא שנמצאת בבית אפילו שהיא נחה בחדר שינה נעול,הילדים יותר רגועים.הם מרגישים תחושת ביטחון. ככה זה אצלי בכל אופן.

אבל,המצב כיום לרוב לא מאפשר אמא בבית,אז עושים מה שצריך,בסה"כ האמא יוצאת להביא פרנסה הביתה.

ועוד משהו,יש הרבה נשים שמדמיינות שיהיו עם הילדים,אבל כשזה מגיע למעשה,זה הרבה יותר קשה ממה שנראה להן.

בימינו אדם בבית כל היום זה אדם עצלן

אלא אם הוא עובד גם בבית חוץ מתחזוקה שוטפת של בית.. 

דווקא מי שעובד (ורצוי במה שאוהבים)לרוב יעריך את הזמן- יתקתק מטלות, ההספקים שלו יהיו טובים יותר, הזמן שלו עם הקרובים/ילדים לו יהיה זמן של איכות, ולאורך זמן יהיה גם אדם מאושר יותר כי ההתפתחות תהיה בכמה מישורים במקביל וכו'.

שזה פשוט לא מתאים לכל אחת.
יש כאלה שגם כשיש להם את היכולת הכלכלית והן יעדיפו לעבוד ויש כאלה לצד השני.
יצא לי לראות לא פעם ילדים שגודלים עם אמא שלהם (בעיקר בגיל הקטן יותר) ואין מה להשוות, זה משהו אחר, התשומת לב, החום, החינוך הוא אחר, מה שהילד לא בהכרח בכלל יקבל במסגרת של מעון למשל ששם המטפלת צריכה להתחלק לעוד איזה 9 ילדים בערך ואולי ייתמזל מזלו של הילד שיתייחסו אליו בהתאם ויתנו לו מה שהוא צריך כדי לגדול בצורה תקינה..
כמובן יש לזה יתרונות נוספים. אבל גם זה לא מתאים לכל אחת ולא לכולן יש את הסבלנות והרצון לזה במיוחד היום כי זה גם לא פשוט.
בתכל'ס האישה לא נועדה במקור שלה כל היום להיות בחוץ, הפכנו לכאלה בגלל התקדמות במעמד האישה והפמיניזם שנשים יצאו לשוק העבודה (בעיניי דבר שמעמיס יותר עבודה על האישה וזה גם בא על חשבון דברים מסויימים) וכל העניין של ההגשמה העצמית וכמובן עזרה כלכלית לבית.
אני מנסה לחשוב על סבתא שלי שגידלה איזה כמה וכמה ילדים לא הייתה מגיעה ב4-5-6 הביתה מהעבודה והיא עבדה מאוד קשה וגידלה ילדים למופת, בריאים בנפשם, שמחים שחוו ילדות נורמלית ואת אמא בבית.
אז נכון, היום הדור זה לא הדור של סבתא שלי וגם הנשים והאילוצים שקיימים הם אחרים אבל יש יותר ממקרה אחד או שניים של ילדים  שחוו מציאות של אמא בבית, וזה משהו אחר.
אז. מי שיש לה יכולת נפשית\כלכלית לזה בעיניי זה מדהים. 

עובדת מהבית. ומבחינתי זה אידאלי שאני יכולה לקחת את ילדיי בבוקר ללימודים ולהחזירם בשעה סבירה, ולהיות איתם מחצית מהיום.

אבל אולי אני כבר שייכת לדור הקודם... (נשואה 13 שנים ב"ה)

טוב נראה במבחן האמת על זה...

הלוואי ויכולתי להיות כל הזמן בבית. נראה לי שאין הרבה גברים שמוכנים לכך.

אישית, בעלי לא מוכן שהעול הכלכלי יהיה רק עליו.

כשאני שומעת מישהי שאומרת שבעלה רוצה שהיא תהיה בבית או שהיא גידלה את הילדים בנחת ולא יצאה לעבוד אני ממש מקנאה.

להיות עקרת בית 

כמו אמא שלי שתהיה בריאה,

בעז"ה הלוואי ויתאפשר..

בס"ד

זה רצון ה' - לדעתי.

המציאות העכשווית - זמנית.

אני נהנה מהכסף שאשתי מביאה - אבל העונג האמיתי היא פעולתה המבורכת בבית: אווירה חיה בבית, שמחה, ריח בישולים ביום שישי (וגם במשך השבוע), שירים וילדים שמחוברים לאמא.

אם אשה חייבת לעבוד - עדיין היא מרכז החיים בבית. אבא יכול לעזור לאמא - לא להיות אמא. זה גדול עלינו.

זו הסיבה שגם אני שואף לכך.

כך שלשאלה המקורית - כן, זכיתי לפגוש כמה.

שלא נגמרות וחוזרות על עצמן ועם הילדים- זה אושר גדול אבל קשה כל הזמן, כי כן רוצה להביא לידי ביטוי יכולות ותחומי עניין שלי שלא יכולים לבוא לידי ביטוי בבית, שיח עם אנשים בוגרים וכו'. אז באמת לא לכולן זה מתאים וזה בסדר. ולמי שמתאים לה- מעולה. אשריה.

אולי גם קשור לזה שקיבלנו תאומים ב"ה, אבל לצאת לעבודה נתן לי כל כך הרבה נפשית, קודם כל שקט ושלווה

התגעגעתי אליהם במשך היום והייתי יותר סבלנית איתם

ועכשיו עם הסגר אני מחכה ליציאות לסופר

ובכלל לא מתרכזת בלעשות דברים שחשבתי שאוכל לעשות, בטח שלא עם שני תינוקות שדורשים תשומת לב כל הזמן ועד שהם הולכים לישון בערב כבר עייפים ואין כוח לכלום

קדושה בשפע

פרנסה לא חסר ב"ה

זו האמת הפשוטה והיפה.

אך צריך להתפלל על זה מאוד בדור הזה כי זה בדרך כלל בחורות מאוד צנועות שיש להם רגש מאוד גדול לקדושה וצניעות.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון… 

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

למשל, אם אתה לוחם ומתאמן הרבה וגם ממש אכפת לך מהחברים לצוות, וקופץ מתחת לאלונקה. זה חלק ממך…

זה דברים שאתה פרקטית עושה.

ומסכימה שהטייטל לא חשוב (גבעתי או סיירת מטכל? זה בעיקר טייטל)

להסתיר? נגד. לא חייב לספר הכל בדייט ראשון. אבל להתחתן בלי שהיא יודעת שיש לך דירה? אחרי שהתארס לא מספיק סמך עליה בשביל לספר?

או כשהם ממש היו כשהחתונה על הפרק וברור שזה רציני?

וכהערת שוליים אכתוב שגם מתגובה לטייטלים יש מה ללמוד על האדם… אין דבר שיותר מעורר בי בחילה מאנשים שמתלהבים על טייטלים…

אני למשל ידעתי שבעלי הייטקיסט אבל רק אחרי שהתארסנו גיליתי במקרה כמה בדיוק הוא מרוויח. ורק שבוע שעבר גיליתי כמה יש לו בחסכונות...

אבל זה ממש תלוי אם זה בהסתרה או פשוט כי זה לא חשוב.

לא היה לי משנה הכסף, אס לא טרחתי לשאול, אבל אם הייתי שואלת הוא היה עונה בלי בעיה וזה מה שחשוב. זה בהחלט עוזר לביטחון של הקשר לדעת שהכסף הוא בכלל לא חלק מהשיקולים - הרי התארסתי איתו בלי לדעת מה המשכורת, אבל להסתיר בכוונה תחילה זה בעייתי

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

לק"י

פעם הוא היה באמת פעיל...

(למרות שנראה לי שעכשיו שוב יש בו יותר פעילות).

פעם הייתה פה סוג של קהילה נקרא לזה.

היו דיונים מחכימים על כל המסביב, כולל דיונים תורניים מחשבתיים עמוקים, צחוקים בכמויות, גם מריבות..

היה אחרת לגמרי. אני חושב שגם לא מעט דייטים יצאו מכאן.

קורעים את הים שידוכים קבוצה 21

בונים באהבה 19-29 ❤️ 5

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜