אנשים ששואלים היום בנות,למה אתן כל כך חסרות ביטחון? למה אתן אף פעם (כמעט) לא אוהבות את עצמכן כמו שאתן? תמיד מכסות. מסתירות. שונאות.
אנשים ששואלים היום בנות, למה אתן לא אוכלות? למה אתן דוחפות אצבעות עמוק לתוך הגרון ומקיאות את הארוחה בשירותים?
אנשים.
הבחורה הזו, שבוכה על הגוף שלה, שמסתירה הכל עם איפור, שמכסה כל פגם(?!) שמרעיבה את עצמה למוות. ונעלמת.
אנשים,הבחורה הזו הייתה פעם ילדה עם בטנונת חמודה ולחיים שמנמנות והיה לה חיוך מאושר ומלא אהבה לחלוק עם העולם.
ואתם יודעים מה העולם עשה לה בחזרה?
ריסק אותה עד מוות.
הראה לה שהיא לא שווה. שאפחד לא יאהב אותה כשהיא תגדל, אם היא תמשיך לאכול את הרוגלעך שאבא קונה כל יום שישי כשהוא חוזר מהעבודה, שאם הבטנונת הזו תמשיך לצמוח היא תיהיה מכוערת. וישנאו אותה. אבל הכי גרוע,היא תשנא את עצמה.
הילדה הזו הביטה בעיניים גדולות באמא שישבה ודיברה עם דודה חנה על תחרות יופי בטלויזיה. על איך שעומדת בחורה צעירה מול השופטים, ואנשים נותנים לה ביקורת על איך שהיא נראית....
הכתפיים שמוטות. מותן לא מספיק צר. עמידה לא מספיק יציבה.
והילדה הקטנה ששמעה לשיחה של אמא, והלב שלה צרח מבפנים שתפסיק להקשיב
כי היא תשרט מזה. לתמיד.
מישו היה צריך לבוא לילדה הזו ולחבק אותה
להגיד לה שהיא הייצור הכי יפה בעולם. ושהיא חכמה ומאירה כמו הכוכבים והשמש
מישו היה צריך. אבל אפחד לא היה שם.
מישו היה צריך ליהיות שם כשבכיתה כיתה ו היא הרגישה הבנאדם הכי עלוב בעולם. כשהבנות צחקקו בשקט מאחורי הגב שלה כי היא לא הייתה 'שטוחה' כמוהן.
מישו היה צריך ליהיות שם כשאבא התמוטט לקראת סוף כיתה ח והיא גזרה את כל השיער היפה והארוך שלה לתספורת מזעזעת ותרמה אותו לחולי סרטן. אבל במקום זה צחקו "מה לעזעזאל עשית לשיער שלך" היא עד היום זוכרת את הפרצוף של המורה...
הילדה הזו גדלה והפכה ליהיות בחורה יפה וחכמה עם כל כך הרבה כאב בלב במקום האהבה שהייתה שם פעם, מוכנה לצאת אל העולם.
עם מלא תמימות שהתחלפה בשנאה טהורה לבני אדם, שקברו אותה ככה.

אנשים.
היא מתחננת בדמעות.
לכו תחבקו ילדים קטנים.
תגידו להם כמה הם שווים
אין לכם מושג מה זה עושה לילדה בכיתה ג שמישו אומר לה "איזו ילדה מהממת את, כמה שאת חכמה ורגישה"
אנשים.
בבקשה.
תחבקו אותם
בשביל הילדה הזו...
טוב?.