נראה לי שיהיה יותר נכון להישמע להנחיות, וגם לספר לה.
לגבי ההישמעות להנחיות-
לא רואה יותר מדיי עניין להרחיב על זה, אז רק אגיד שב"ה שאתה בטוב, ובעז"ה שגם יישאר כך, אבל מכיוון שמדובר בדיני נפשות אני חושבת שראוי להחמיר (אב, מבינה את הדאגה הספציפית לה, אבל גם לך תדע את מי עוד זה יכול לסכן)
לגבי לספר לה-
קודם כל, נראה לי שאם אתה מחליט להישמע להנחיות ובגלל זה לא תוכל להיפגש איתה, ראוי והוגן להסביר לה למה.. לא?
ולגבי הדאגה שלה.. זה יפה שאתה מתלבט אם לספר לה מהסיבה הזאת. אז יש לי בראש כמה מחשבות..
א. אני לא יודעת אם יש בעולם אנשים שמספרים אחד לשני את הכל, אבל אני כן חושבת שחלק מהעניין בזוגיות זה גם שיח עם מורכבויות (להבדיל מאוד, אבל נגיד שהבעל חו"ח פוטר מהעובדה- הוא לא יספר על זה לאשתו מחשש שזה יצער אותה..?)
ואגב. גם אם היא תילחץ- זה ממש בסדר. זאת תגובה רגשית מאוד הגיונית (נראה לי שבמיוחד אצל בנות, אבל אני לא באמת יודעת מה הולך אצל בנים), וראוי לתת לה מקום.
אני לא באה להטיף, אלא להציע, שאולי זאת דווקא הזדמנות..
ב. וקצת יותר מעשי.. הרבה פעמים האופן שבו אנחנו תופסים דברים מושפע מהאופן שבו נחשפנו אליו.
אז יכול להיות שיהיה נכון להדגיש את הנתונים היבשים ולשדר רוגע- יש המון אנשים שהיו צריכים להיכנס לבידוד, וכמות החולים לעומת כמות המבודדים היא קטנה (לא בזלזול חו"ח, אבל אפילו קטנה מאוד..). זה לא מעיד על שום חולי, ואתה מרגיש טוב, וזה נעשה רק ליתר בטחון.