הקב"ה, אני כבר לא יודע מה לעשות..
זה מרגיש כאילו לא חשוב מה אעשה וכמה אתאמץ - אפול בסוף.

וכמובן אז יתחילו התירוצים כדוגמת:
זה בגלל ההורים שלא מבינים בנושאים הללו ולא שמים חסימה על האינטרנט..
הוא עשוי מאש ואני בשר ודם..
זה הכח הכי חזק - אותו אחד שמחייה את העולם..
ועוד..

אבל בבאמת זה בגלל שאני אדם חלש,לא עובד מספיק על דחיית סיפוקים,תאוותן,ובן רע לך ה' ..

והנה מרפרף פה בפורום ושוב עולה הנושא..ואיזו אחת צדיקה ממש שרוצה (בצדק) בעל שומר עיניים ולא מוכנה להתפשר
ועונה יפה לכל אלה שמנסים להמעיט מהערך או חושבים שהיא הזויה ברצונות שלה ... אני חושב שאנחנו יכולים להתאים...
אבל קצת מפריע איך שהיא אומרת וגם היא נשמעת כמו רבנית ואני לבושתי שיעור ה' בישיבה ומרגיש לידה כמו צוציק שלא באמת מבין כלום... זה בגלל שאני בזבזתי את השנים בשטויות והבלים וממש קצת זמן ניצלתי באמת ללימוד תורה... אוי כמה תורה ביטלתי. רק על זה היה שווה שקיומי לא ימשיך ואין לי מושג למה אלוקיי נתתי בי נשמה טהורה וממשיך לקיים ולהחיות אותי בכל רגע ורגע וכל שניה ושניה. אני ממש צריך להגיד הגומל כל יום (אבל לא אומרים ואם אגיד זה יהיה ברכה לבטלה...)

אחח איך אני רוצה אישה צנועה וצדיקה ולא אכפת לי מהמראה שלה,מצידי כמה שיותר צנועה - יותר יפה.
אבל אני יודע שממש לא מגיע לי..ועוד יותר - לא מגיע לה.
כי מי תרצה לצאת עם שבר כלי עם שנאה עצמית , שכל פעם שנופל בעבירה החמורה - לא מתפלל,לא לומד תורה,ומבטל שלל מצוות נוספות ... כי איך אפשר ?? איך אבא איך זה תרתי דסתרי ממקום של טומאה גדולה איך אפשר לבוא ולהתפלל כאילו כלום לא קרה,לבוא ללמוד ולהידבק בקב"ה..
כמובן שאני טועה. טועה גדול.. יש תשובה בעולם וצריך ללמוד ולהתפלל ולא לתת ליצר לנצח כי הניצחון של היצר כך טוענים,זה הייאוש של האדם. עבירה שלא די לה לבדה אלא גוררת את חברתה ויחד יוצרים שרשרת ארוכה .. כמו רכבת עם מספיק קרונות לאכלס בה את כל העולם ...
ועכשיו יבוא הברסלבר התורן ויגיד "רבינו אמר אין יאוש בעולם כלל" או "רבינו גילה את סוד התיקון" - תודה רבה. אתה יכול ללכת עכשיו.

למה אני בן רע? כי אני מתנהג בטיפשות. ואני יודע שאני טיפש.ואני לא עושה מספיק כדי לא להיות טיפש. 
אז נכון ששמתי חסימה גבוהה בפלאפון ואפילו רוצה לעבור לפשוט .. (אפילו כבר אמרתי לכולם בישיבה שאני במהלך היום רק עם פלאפון פשוט ובלי ווטצאפ ושטויות).
ונכון שאני מוריד את העיניים ומסיר מבט וכשאבא שלי בבית מסתכל בטלוויזיה הגדולה שלו תכנים לא צנועים אני לא מסתכל .. אבל אז כשאני נופל - זה בגדול ועל כל הקופה. ומה שווה אם רגע אחד אני שומר עיניים ורגע אחר במקומות הכי זוועתיים שיש ?
ואני יודע שזה אסור .
ואני יודע שזה יוביל למקום רע.
ושניה לאחר מכן אני אבכה ואתחנן למחילה..
ואני מתכוון לזה באמת, לא סתם. ולא רק בגלל שאדם שאומר "אחטא ואשוב" אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
ובכלל אני לא בטוח שאני עושה תשובה באמת כי צריך לקבל לעתיד לא לעשות זאת שוב ולא רק להתחרט ..
אני אמנם מקבל,יש לי כבר ניסיון וקבלות בלקבל,ניסיון רב ומר.
אולי אני לא יודע באמת מה זה לקבל ? אני רק מקבל ניסיון אחר ניסיון...
ואולי זה בגלל שאתה אוהב אותי וכל כך רוצה שאצליח,ואתעלה על ידי הנסיונות הללו - אז בבקשה לא. בבקשה תמציא לי את זיווגי המתאימה לי משורש נשמתי כמה שיותר מהר כן גם עכשיו בקורונה שבדיוק במקרה אעשה פעולה והיא תעשה פעולה וניפגש .. כן "במקרה". ויהיה לנו סיפור להפיץ על ההשגחה הפרטית ומה לספר לילדים.

קצת מפריע לי שנשים לא מבינות בנושא. אם הן באמת היו מבינות לדעתי כולן היו צריכות להיות כמו אותה אחת שפתחה שרשור שרוצה בעל צדיק ששומר עיניים. וגם אולי על הדרך זה היה מדרבן בנים לשמור על כך יותר,כי על איכות משלמים חביבי.

וקצת לא מפריע לי. לא בגלל אידיאל גדול,אלא כי אני אנוכי ומפחד שאצטרך להתפשר על מישהי שלא "חזקה" בתורה ובמצוות ולא חשובה לה ההקפדה על ההלכה או יותר נכון לא "חזקה" או לא מספיק מקפידה לטעמי . כי היאך תוכל לקבל אדם כמוני? שמרגיש צבוע,לא ראוי,אפס.

וזה כל כך קל ליפול ולהתקלקל בשמירת העיניים ולהרוג נשמות פוטנציאליות..בחיי שזה אחד קלים.
כל כך הרבה הזדמנויות,כל כך הרבה מחשבות,כל כך הרבה רוע.
על זה אמרו חז"ל "יתיי ולא אחמינא" - מעדיפים למות ולא להיות בדור הזה , ובצדק רב. גם אני מעדיף למות ולא להיות בנסיונות הללו.
כתוב שאדם צריך לכלות את כל ממונו ובלבד שלא לעבור על לאו מהתורה. טוב,נראה לי היום זה : אדם צריך לכלות את ממונו ולעבור על כל הלאווים בתורה. והיום זה כל כך קל .. כמה קל ? שהאינטרנט בזיל הזול,הפלאפונים בזול הזול,המראות האסורים בזיל הזול (בעצם בחינם,בכל מקום שאדם ילך ולאיפה שלא ילך יש נשים לא צנועות ואם אין אז יש את הסמארטפון החכם שמפיל אותך,כן,גם כשיש חסימות) וגם העבירות בזיל הזול.

יש שיר "מה אתה רוצה ממני מה , מי ביקש ממך לזרוק בי נשמה" אני מרגיש ככה לפעמים.
את השיר אני פחות אוהב כי זה לא בסדר להגיד דברים כאלה ולהחליש אנשים וזה אפילו גובל בכפירה לדעתי ואולי יוצר חילול ה'.
אני אמנם כזה לפעמים אבל זה ביני לבינך ה' לא מול כל עם ישראל ... אז זה לא כזה נורא לא ?

אני כבר רואה את מה שהולך להיות , אני אשמור יום יומיים ואז יגיד היצר הרע "תסתכל רק טיפה נו זה כיף אתה לא יכול להגיד שלא" ואני אגיד לו "אבל זה אסור" ויתפתח לו דו שיח:
"לא כזה..לשמור שבת וכשרות זה יותר חשוב"
"אתה סתם מנסה לעבוד עליי כדי שאראה"
"כן אבל זה עובד כי אתה חלש ולא יכול לגבור עליי ואני מאש ואתה בשר ודם וכבר הפלתי חללים רבים וגדולים ממך"
"..."
"אל תדאג אתה בגדר אנוס,זה ממש קשה הנסיונות האלה,את כל הארסנל הוצאתי בדור הזה כדי שיפלו,מה לא עשיתי : הכל חינם,הכל זמין,הכל נגיש,הכל מצופה יפה ונראה טוב , מה אני כבר מבקש,תכבד."
"אבל זה הורס אותי וגורם לי להרגיש אחרי זה רע"
"עזוב אותך הורס שמהורס מה נהיית דוס ? בוא לא נשכח איפה גדלת ומה עשית כל חייך מר.צדיק"
"אבל אני השתניתי אני כבר לא אותו בן אדם"
"את זה תגיד בשידוכים או לרב הנחמד בישיבה,פה אתה שלי ואתה יודע את זה"
"אבל אוכל לחזור בתשובה?"
"בטח..תמיד תוכל לחזור .. קצת פחות מה שהיית יכול להיות , אבל תחזור."
"אין לי ברירה אחרת?"
"אתה יכול לנסות לחכות עוד כמה דקות אם זה יגרום לך להרגיש כאילו עשית צעד משמעותי וחשוב במלחמה הזאת"

וכבר אין לי מה להגיד,ואין לי מה לעשות,ומתרחשים אצלי במוח כל מיני תהליכים פיזיולוגיים שקשורים להתמכרות, אני יודע,קראתי על כל דבר קטן שיש בנושא.וכמובן משם מגיע לדבר החמור יותר (שבשבילו הוא נלחם איתי)

ואחרי החטא לפעמים מתנהל דו שיח קטן:

"אוף,נפלתי שוב ואני מרגיש אפס"
"כן,הגיוני שתרגיש ככה"
"אז למה עשית את זה למה שידלת אותי לדבר עבירה?!"
"מה אתה רוצה ממני תגיד תודה שאתה מרגיש שזה לא בסדר,אחרת באמת לא היתה לך תקנה"
"אז אני כן יכול להיות טוב ולחזור בתשובה?"
"כן,זה כל המהות ידידי,אני פה בשביל להעלות אותך ולרומם אותך .. כשאתה מתגבר עליי אתה מתעלה ברמות שאתה לא מבין בכלל"
"אבל אני נופל"
"אבל אתה קם מחדש מה שנקרא "שבע יפול צדיק וקם" ומפרשים שדווקא על ידי הנפילות נהיה צדיק"
"וואו תודה רבה חיזקת אותי"
"אין בעד מה,מקווה שתתגבר עליי פעמים הבאות!"

אבל בבאמת רוב הפעמים זה כמו  :

"אוף,נפלתי שוב ואני מרגיש אפס"
"כן,מי תרצה אותך יעלוב"
"אולי יהיו כאלה שמבינות את הקושי ויכילו"
"כן....לא. אתה לא מאמין לי ? לך לפורום נשואים טריים ולך לפורום לקראת נישואין"
אני חושב לשניה ומנסה לא להקשיב לו,כמו ילד קטן שלא מבין את המציאות :
"אני אדם חזק , אני גיבור , אני בן של מלך , אבא שלי שם אותך בכיס הקטן"
"ומה זה כיף לו לראות אותך נופל,ממש מתענג עליך אה?הוא ממש אוהב אותך..תמשיך לחטוא."
"אני לא רוצה אותך בחיי.. אתה לוקח לי את כל הכוחות הטובים"
"טוב,אתה לא יכול באמת להיפטר ממני,אחרת לא תהיה לך בחירה וכל קיומך בעולם יחדל"
"אני שונא אותך"
"חבל מאד כי אני ... אתה."

כן זה מה שיהיה..אני ממש נביא...בעצם,לא קרוב אפילו. מרחק שנות אור.

אומרים שבני ישראל היו במ"ט שערי טומאה ואם היו מגיעים ל-נ' - לא היו נגאלים.
שער ה-נ' זהו שער הייאוש כך שמעתי.
כי מי רוצה להיגאל מי חושב על זה בכלל כשהוא בייאוש...
אולי כשכתוב "וחמושים בני ישראל עלו ממצרים" ומסבירים שרק חמישית יצאו,ה80% הנותרים יתייאשו...

אז אבא,אנא.
אני לא רוצה להתייאש, בבקשה עזור לי,שעה לשוועתי,שדד המערכה..
אתה יכול,אתה כל יכול.
אולי אתה לא עושה זאת כי זה לטובתי ?
או אולי אתה מחכה שאשפוך בפניך את ליבי ?
אז הנה,אני כאן. באתר בשבע המעצבן (למה מעצבן ? כי אני מאוכזב, הרמה הדתית יורדת ומפרסמים פה כל מיני נשים לא צנועות והופעות של גויות ועושים כתבות על כל מיני אח הגדול ומצטטים את עיתון הארץ כאילו היה "מן דאמר")
הלוואי שבכלל תתן בי את הכח להפסיק להסתכל בחדשות ,רק לשון הרע ורכילות,לחצים ומידע לא נחוץ לאדם הקטן יש שם.
וכמובן אם אני רוצה לשמור עיניים.. ועכשיו יבואו ויגידו לי "מה הבעיה" יש בעיה,לי לפחות. אני רוצה להיות ברמה שאני לא מסתכל על נשים בכלל . "אל תהיה כזה קיצוני" בלבלני שכל,תעזבו אותי.
אף אחד לא מבין אותי חוץ ממך אבא...

ואתה שומר עליי ועוזר לי כל כך הרבה פעמים וכל כך לא מגיע לך שככה אני "מחזיר" לך .. 
ואתה אוהב בלי גבול לא משנה כמה מעשים רעים אני עושה.
מזכיר לי "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"..
אולי בכוונה העלית לי את המחשבה הזאת? זה אתה שמדבר אליי?יכול להיות..הרי לא תיגלה אליי בחלום...
זה דבר שנורא קשה לי ומתמודד איתו בלי הרף ..אולי זה התיקון שלי בעולם?אולי זו הסיבה שהנשמה שלי ירדה לעולם? (כי הרי אין נשמות חדשות בדורנו , או כך לפחות למדתי) ובגלל זה אתה מעכב את זיווגי?

אוף אבא תעזור לי לא להיכנס לפורום הזה ושלא אקרא פה שום דבר ושלא אתעניין .
כמו שעזרת לי להפסיק להשחית את זמני במשחקים, סרטים וסדרות.
ובכלל זה לא צנוע לדעתי שזה מעורב פה. (לא ברמה של הסרטים והסדרות אבל אתה יודע כמה השאיפות שלי גבוהות וברוך ה' שאני מבין שגם העירוב פה זה לא הכי אידיאלי)
רציתי לרשום פה לגבי זה אבל הבנתי שאני לא המשגיח של אף אחד פה.ובינינו אתה יודע כמה פורומים לא טובים יש אז אולי זה הרע במיעוטו ואנשים פה שואבים כוחות ויש להם פה אוזן קשבת... אני עדיין חושב שראוי שיהיה נפרד אבל בבקשה תסתכל עליהם בעין טובה.
אמרו פה הרבה פעמים "בסוף כל הנורמאלים הולכים מפה" או משהו בסגנון,אז אני רוצה להיות נורמאלי אבא ואני רוצה להתעסק בדברים חשובים כמו לימוד תורה,פיתוח תחביביי,דברים יצרניים,דברים שאתגאה בהם.

אחח איך אני זוכר את התקופה הטובה באמצע שיעור א' כשהחלפתי לפלאפון פשוט והחיים היו הרבה יותר שקטים שלווים ונעימים.
עשיתי את זה כדי להתרחק מעבירות ובזבוזי זמן ... אולי זה אנוכי ? אבל עשיתי את זה בגלל התורה שלמדתי והפנמתי.. אולי עשיתי את זה כדי שלי יהיה טוב ולא באמת לרצונך ? "היייי מה אתה עושה פה לך , אני לא עובר עבירות עכשיו תבוא בניסיון הבא" "טוב,ביי."

לא שלא היו לי ניסיונות אז אבל הייתי במקום הרבה יותר טוב ונקי ... ועברתי לאט לאט תהליך היטהרות..
והרגשתי יותר צדיק,לא מאד אבל הרגשתי עליית מדרגה.

ואז הגיע הצבא ואיתו הלחצים והתירוצים "אני בתפקיד של קצין אני צריך לתאם עם אנשים,אנשים צריכים לעבוד קשה יותר מולי כי אני לא בקבוצות וגם אני לא תמיד מעודכן וזה לא טוב" וקניתי סמארטפון,אחד טוב לא מהפשוטים , אני לא פראייר.. (יש בי תכונה כזאת או הכל או כלום או שחור או לבן. העירו לי על זה בהרבה מקרים ומאז השתפרתי אבל אז הייתי "צעיר" ועוד לא הפנמתי) 
וכמובן שגם לא שמתי חסימה,ואף אחד לא יודע ואין ממי להתבייש,הייתי בלי ביינישים או חיבור לרבנים ורק הייתי עסוק בלנסות לקיים מניינים כי לא תמיד היה. וזה הפריע לי אבל היה לי גם נוח שלא תמיד בבקרים היה מניין. ועסוק בלחזור הביתה ולא הייתי באמת בבית כי הבית האמיתי בו הרגשתי באמת "אני" זה בישיבה (ולשם לא הלכתי בתקופתי בצבא) למרות שהוריי חושבים שאני צבוע כי קשה לי לשמור הכל בבית,בבית בו אבא לא דתי, הציפיות ממני היו גבוהות "הנה הצדיק שלנו,נו איך היה בתפילה" כשלא קמתי להתפלל או "מה אתה משחק כל היום ומבזבז את הזמן,זה גם מה שאתה עושה בישיבה?" לא, בישיבה אני משתדל ללמוד ולהיות מי שאני באמת או לפחות מי שאני רוצה להיות באמת ופה בבית אני כאילו ממשיך את איך שהייתי כל השנים כמו הרגל מגונה מהעבר..

תעזור לי אבא, תרחם.
ואני יודע שכל מה שאתה עושה זה לטובתי,ואני בראייתי המצומצמת לא רואה את התמונה המלאה.
תודה לך על הכל.
והטוב בעיניך עשה.

וּבוֹאִי עַכְשָׁו

תְּפָרְקִי לִי אֶת הַלֵּב

כְּמוֹ טִפַּת זֵעָה

מְלוּחָה בְּיוֹם שָׁרָבִי

כְּמוֹ יְקִיצַת יָרֵחַ עַרְפִּלִּי

בְּלֵיל סַעַר

וּשְׁתִיקָה.

וּבוֹאִי

תָּעִיפִי אֶת שְׂמִיכוֹת

חַדְרֵי לִבִּי הָאֲטוּמִים

תִּלְחֲשִׁי לִי מִשְׁאָלוֹת

הַיָּשָׁר אֶל תּוֹךְ הַנֶּפֶשׁ

תִּפְרְטִי לִי עַל מֵיתָרִים

שֶׁכְּבָר מִזְּמַן שָׁכַחְתִּי

תְּנַעֲרִי אֶת שִׁכְבַת הָאָבָק

הָרוֹכֶנֶת מֵעַל כַּנְפֵי

נִשְׁמָתִי.

תִּלְחֲשִׁי

בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט חָזָק

שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת

תְּחַבְּקִי

כְּמוֹ שֶׁמִּזְּמַן לֹא קִבַּלְתִּי

אֶת הָאוֹר בְּעֵינַי

וְהַטַּעַם שֶׁבָּא אֶל חַיַּי

תְּלַטְּפִי, תְּחַבְּקִי, תִּלְחֲשִׁי וְתַגִּידִי

שֶׁעַכְשָׁו הַכֹּל

אֶפְשָׁרִי.

וּמוּל יָרֵחַ

שׁוֹתֵק

נִלְחַשׁ אֶת שַׁלְהֶבֶת נִשְׁמָתֵנוּ

הַצּוֹפֶנֶת שְׁתִיקוֹת רְוֵי חֲלוֹמוֹת

אֶת מִסְתּוֹרֵי כִּסּוּפֵינוּ

נְגַלֶּה שֵׁנִית

עֵירֻמִּים לְמוּל יָרֵחַ

הַמְּגַלֶּה אֶת פְּגָמֵינוּ

הַמְּלַטֵּף וּמֵאִיר

אֶת הָאֹשֶׁר

שֶׁל שְׁנֵינוּ.

1.

קמצא ובר קמצא 2026

לסעודה הזאת דווקא הוזמנתי, לא היתה טעות בכתובת, אבל כשהאיש העשיר השפיל אותי לייד כולם, לייד אמא וסבתא, ואח שלי בן 20, וכולם שתקו

שם זה התכתב עם הסיפור

כשהוא חוסם לי את היציאה ולא נותן לי לצאת מהחדר, חוסם בגופו וצורח "איפה הבעל האפס שלך? תקראי לו שירד! שירד כבר!" וכולם שותקים.

ולמה אלוהים, למה ילדים קטנים צריכים להיות נוכחים לזה?

אני בוכה ומגזדרת ומתנשפת, יושבת על הרצפה ואין לי כוח להילחם, אני לא מסוגלת לדחוף איש בן 50. אז על זה נחרב הבית.

2.

על וולדמורט, אהבה ומה שבינהם

רולינג אומרת שוולדמורט הוא הקוסם הכי מרושע וכמעט הכי חזק, חוץ מדמבלדור

ואחרי שדמבלדור כבודו מת, בעצם, איך הוא לא הצליח לנצח? הוא הכי חזק

אבל אין בו אהבה

חסר לו את הכוח הכי חזק

הכוח שבזכותו הארי לא נהרג.

ואני לא חושבת שאבא שלי זה זה שאין לומר את שמו, אבל חד משמעית חסרה לו אהבה. חסרה לו אהבת אמת, לא ה"אני אוהב אתכם" ששולחים בפורים שעלאק שיכורים. אהבה באמת.

אם הוא מתנהג אלי בצורה מניפולטיבית, חוסם אותי ואז את האוטו וכשאני מתקשרת למשטרה הוא פתאום מחליט שהוא רוצה לצאת הקורבן ומאיים בהתאבדות אז יש לו חוסר בחיים.

הוא לא יודע מה זה אהבה.

3.

קצת פוליטיקה לא הרגה אף אחד

אבל ממש קצת

בנאדם שמקדיש את כל חייו במטרות של "להביא את המדינה שלנו למקום נעלה וקדוש" ובעצם כל הזמן עסוק בשינוי של האחר ובדיכוי של הומואים וחילונים, ותכלס כל אחד שהוא לא חרדלניק או חרדי

לא פלא שבסוף הוא בוחר לדכא גם את המשפחה שלו והאנשים שאמורים להיות הכי קרובים אליו

אפשר לתרץ שזה רצון השם

רצון השם בתחת שלי

זה חולי שליטה

וזה בעיה מושתתת בנפש שמחייבת טיפול

4.

רווחה (?)

אבל בלי קשר אלי, מה יהיה עם הקטנים? אלה שהוא כמעט מרביץ להם עד שהם מעלים את השמיכה מעל הראש

ואיך אני אערב? אם ברגע שתגיע לבית עובדת סוציאלית הם יתנהגו הכי מדהים שיש והיא תצא ותגיד "גברת למה הטרדת אותי סתם? הם נראים הורים מדהימים, הבית קצת מבולגן אבל זה לא קשור. תגידי תודה שאלה ההורים שלך"

ואני לא אגיד תודה כי אני יודעת שהם סובלים שם ואין לי מה לעשות

ואני לא יודעת עם מי לדבר ומה להגיד

והאם זה בכלל אלימות?

לא יודעת

הקול קרא לך אז יצאת. עזבת את חיבוקו החם של הבית, את להטה המרצד של האח בחדר האורחים, ופסעת אל השמים המעוננים של חדשי שבט-אדר. קרירות הגשם עוד נישאה באוויר, ממשמשת בבגדייך. יצאת כרוכה בצעיף מהבית, רק שם החום עוד נאחז, עם הריחות המוכרים, אך אט אט הם נדחפים הלאה והצינה נאחזת בגופך. 

עד שקנתה לה מקום שבו עננים לבנים דוחקים אפורים הלאה, ימי ניסן חשים ובאים. החלו סגריר ולהט מחוללים סביבך עד שהבנת, נדרשת לך ארוכה. 

אולי אור השמש המרפרף על פנייך? אולי צבעם העז של הורדים? היניח לך אודם יין? או כוס משקה מהביל יהיה מזורך?

הלאה, הלאה, לא מצאת בהם נחמה. אולי עצי הבשמים או קול זמר ערב ונגינה? נותרת שוממת מול להבות המדורה כאשר זכרון ישן וטוב נמוג בשרעפייך. גם לא באלו.

ודווקא שם, מן הצד השני, אדמוני גם יפה עיניים, נמשכת אחריו, התחלת לרוץ, ורשפי אש הסיקו כליותייך. 

אז הבנת. 

פשוט היית חולת אהבה.

משיח יקר

בלי כתר מזהב

בלי מעיל עד הרצפה

בלי גלימה

בלי יומרה

בוא על חמורך

בוא לבית המדרש נשב נלמד יחדיו גמרא

אין שום דבר בעולם הזה מלבד עוד דף גמרא

נאכל אותם נלעס אותם נבלע אותם דפים בטעם דבש

נהיה אנחנו דף גמרא

והעולם מסביבנו אותיות חמות וחביבות

די בזה, באמת, די רק בזה

ואז כולם יקומו לתחייה

נשמע תורה ממי שאמרה

אשב לי בשורה האחרונה

די בזה, באמת, די רק בזה.

מַיִּם הזורמים בַּמקלחת

שִטפו אותי, עִטְפוּ אותי

לַטְּפוּ אותי, שָייפו אותי

חָפפו אותי, שַפשפו אותי

קָלפו אותי, סַחֲפו אותי

טַהֲרו אותי, הִרגו אותי

הסירו מעליי עוד פיסה ועוד פיסה

פִּשטו את עורי

מָרקו את בשרי

הַתיכו את עצמותיי

מַחֲקוּ אותי

בריח שמפו נפלא

בניחוח פרחים עוצר־נשימה

חַבְּקוּ אותי

חִנקו אותי

שַחְררו אותי

קִברוּ אותי

ואיעלם לי

ואחיה לי

בין אינספור בועות סבון.

///

בוויב השיר הזה (לאוהבי זמר יווני)

נפגשנו בשעה היעודה, 
היא ירדה מהקו לירושלים בשיער בהיר פרוע
זיהיתי אותה ונופפתי לשלום
יורדים

היא קלילה וצעדה בוטח
לרגליה סנדלים ברצועות דקות
אנחנו מתגלגלים מטה אל הנחל
אביב סביבנו מאוד
היא מצביעה על איזה עלה וקוטפת
אני קורא לו בשם, ואומר "נפוץ כאן באזור"
מצטלבות עיניים והיא מחייכת
סקרנית
היא מביטה מהורהרת 
ומסיטה הצידה את העיניים סמוקה

אנחנו מדברים על החיים
"צמאה נפשי לאלוהים לאל חי", היא משתפת
אני מחייך ונשכב על גבי
ממולל עלה ותולש מן השדרה
"לעזור לעם ישראל, איפה שרק אפשר"
מביט בקווצת שיער בהירה המשתלשלת מטה
איזו רוח

תספר על עצמך, היא מתרגשת
על החיים, איפה גדלת, על הצבא
אני בולע רוק ומחייך
היא מקשיבה ועיניה טובות
רוח מתוקה נושבת

השמש שוקעת ואנחנו צריכים ללכת
אני מלווה אותה בחזרה אל התחנה
העלייה תלולה והלב קל ורך
אני מחזיק לה את התיקים 
ואת שקית הניילון
היא מביטה אלי מעלה ומבטה רחוק
אני כבר משתומם ומחייך לאות פרידה
שנינו מחכים לו שיבוא

הוא יורד מן האוטובוס בצעד רחב
מגף אדום כבד ומדים מחוייטים
הוא מתכופף לאסוף את התיק מתא-מטען
היא מנופפת לי לשלום והולכת אליו

שניהם באים מחוייכים, הוא מושיט לי יד
לוחצים חזק, הוא מחייך לי מרחוק

הוא מחייך אליה והיא נבוכה ממני
הוא אומר "מכיר את נגר? מוסר לך ד"ש"
היא אומרת "אני אחשוב בשבילך על מישהי"
וגם "יש לך לב טוב"
אני מביט בשתיקה כשהם הולכים זה לצד זו
במבט שהיא נושאת אליו 
בצעד הרחב שלו
אני אוהב אותם ושותק
קר מאוד

אני הולך

הכל מתערבב

מה יהיה

ואם יקרה

וששש, אל תפתחי פה

ולמחשבות אסור להתנהל בחופשיות

שימי להן רסן שלא ינהגו בפראות

ואם את יוצאת מדעתך תשמעי שירים

אבל כאלו טובים

שלא מורידים

שיפרידו אותך מהמוץ

שלא ישקיעו בתוך הבוץ

אבל באלי משהו עצוב

אבל זה לא כדאי

ועוד כמה ימים כבר אסור לשמוע שירים ודי

וזה רק נסיונות

תעברי את זה כמו גדולה

או שתלכי לישון

ותירדמי באפלה

ותתעוררי לזריחה

ותופתעי בשקיעה

ותנשמי עמוק כי גם היום הזה נגמר

תם ועבר

וכבר

לא נשאר

דבר

מלבד מה שנאמר...

בין שתי עולמות אני מבלה את חיי,

בין הטוב והרע, האסור והמותר

בין המתוק לבין המר

בין פחד לתקווה

בין כישלון להצלחה

בין העולם הזה לעולם הבא.

אין בי ולו רגע אחד של שקט,

רגע אחד של חמלה, של אהבה של סליחה וכפרה

ימי עוברים עליי ביעף,

ומיד פעם מפעפעת בי חרדה שגוברת,

ייאוש מהבאות,

תחושת הבדידות מפמפמת ועולה,

והניכור ביני לבין עצמי גדל,

מייחלת שאמיר את תחושת הבדידות בהתבודדות,

שאלו שני הפכים.

איך אראה פניי בפני החצי שלי כשאני שבורה?

איך נוכל להיות ללב שלם בלי כל רע?

אנה קלי, בדמעות שפכתי ליבי, רפא נא מכאבי!

גופי אינו יכול לשאת משקלו ונפשי לא תישא את חוליה

אנה אבוא כשרחק ממני לעד?

האם בנה לי אהובי משכן בליבו?

האם אוכל שוב להיות בקירבו?

אנא  שאתעלה ועונותיי ימרקו אנא שאשתנה וייסורי ימרקו,

אבא תוציא ממנו את הריקנות,

תקשיב לי את הניצוץ שכבה,

תפילה בי רוח חדשה חודש ימיי שעברו כל,

קצר נדודי ולצרותי---

אמור די!

חברי אבא חיבוק גדול שאותך לעולם לא אעזוב!.