הקב"ה, אני כבר לא יודע מה לעשות..
זה מרגיש כאילו לא חשוב מה אעשה וכמה אתאמץ - אפול בסוף.
וכמובן אז יתחילו התירוצים כדוגמת:
זה בגלל ההורים שלא מבינים בנושאים הללו ולא שמים חסימה על האינטרנט..
הוא עשוי מאש ואני בשר ודם..
זה הכח הכי חזק - אותו אחד שמחייה את העולם..
ועוד..
אבל בבאמת זה בגלל שאני אדם חלש,לא עובד מספיק על דחיית סיפוקים,תאוותן,ובן רע לך ה' ..
והנה מרפרף פה בפורום ושוב עולה הנושא..ואיזו אחת צדיקה ממש שרוצה (בצדק) בעל שומר עיניים ולא מוכנה להתפשר
ועונה יפה לכל אלה שמנסים להמעיט מהערך או חושבים שהיא הזויה ברצונות שלה ... אני חושב שאנחנו יכולים להתאים...
אבל קצת מפריע איך שהיא אומרת וגם היא נשמעת כמו רבנית ואני לבושתי שיעור ה' בישיבה ומרגיש לידה כמו צוציק שלא באמת מבין כלום... זה בגלל שאני בזבזתי את השנים בשטויות והבלים וממש קצת זמן ניצלתי באמת ללימוד תורה... אוי כמה תורה ביטלתי. רק על זה היה שווה שקיומי לא ימשיך ואין לי מושג למה אלוקיי נתתי בי נשמה טהורה וממשיך לקיים ולהחיות אותי בכל רגע ורגע וכל שניה ושניה. אני ממש צריך להגיד הגומל כל יום (אבל לא אומרים ואם אגיד זה יהיה ברכה לבטלה...)
אחח איך אני רוצה אישה צנועה וצדיקה ולא אכפת לי מהמראה שלה,מצידי כמה שיותר צנועה - יותר יפה.
אבל אני יודע שממש לא מגיע לי..ועוד יותר - לא מגיע לה.
כי מי תרצה לצאת עם שבר כלי עם שנאה עצמית , שכל פעם שנופל בעבירה החמורה - לא מתפלל,לא לומד תורה,ומבטל שלל מצוות נוספות ... כי איך אפשר ?? איך אבא איך זה תרתי דסתרי ממקום של טומאה גדולה איך אפשר לבוא ולהתפלל כאילו כלום לא קרה,לבוא ללמוד ולהידבק בקב"ה..
כמובן שאני טועה. טועה גדול.. יש תשובה בעולם וצריך ללמוד ולהתפלל ולא לתת ליצר לנצח כי הניצחון של היצר כך טוענים,זה הייאוש של האדם. עבירה שלא די לה לבדה אלא גוררת את חברתה ויחד יוצרים שרשרת ארוכה .. כמו רכבת עם מספיק קרונות לאכלס בה את כל העולם ...
ועכשיו יבוא הברסלבר התורן ויגיד "רבינו אמר אין יאוש בעולם כלל" או "רבינו גילה את סוד התיקון" - תודה רבה. אתה יכול ללכת עכשיו.
למה אני בן רע? כי אני מתנהג בטיפשות. ואני יודע שאני טיפש.ואני לא עושה מספיק כדי לא להיות טיפש.
אז נכון ששמתי חסימה גבוהה בפלאפון ואפילו רוצה לעבור לפשוט .. (אפילו כבר אמרתי לכולם בישיבה שאני במהלך היום רק עם פלאפון פשוט ובלי ווטצאפ ושטויות).
ונכון שאני מוריד את העיניים ומסיר מבט וכשאבא שלי בבית מסתכל בטלוויזיה הגדולה שלו תכנים לא צנועים אני לא מסתכל .. אבל אז כשאני נופל - זה בגדול ועל כל הקופה. ומה שווה אם רגע אחד אני שומר עיניים ורגע אחר במקומות הכי זוועתיים שיש ?
ואני יודע שזה אסור .
ואני יודע שזה יוביל למקום רע.
ושניה לאחר מכן אני אבכה ואתחנן למחילה..
ואני מתכוון לזה באמת, לא סתם. ולא רק בגלל שאדם שאומר "אחטא ואשוב" אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
ובכלל אני לא בטוח שאני עושה תשובה באמת כי צריך לקבל לעתיד לא לעשות זאת שוב ולא רק להתחרט ..
אני אמנם מקבל,יש לי כבר ניסיון וקבלות בלקבל,ניסיון רב ומר.
אולי אני לא יודע באמת מה זה לקבל ? אני רק מקבל ניסיון אחר ניסיון...
ואולי זה בגלל שאתה אוהב אותי וכל כך רוצה שאצליח,ואתעלה על ידי הנסיונות הללו - אז בבקשה לא. בבקשה תמציא לי את זיווגי המתאימה לי משורש נשמתי כמה שיותר מהר כן גם עכשיו בקורונה שבדיוק במקרה אעשה פעולה והיא תעשה פעולה וניפגש .. כן "במקרה". ויהיה לנו סיפור להפיץ על ההשגחה הפרטית ומה לספר לילדים.
קצת מפריע לי שנשים לא מבינות בנושא. אם הן באמת היו מבינות לדעתי כולן היו צריכות להיות כמו אותה אחת שפתחה שרשור שרוצה בעל צדיק ששומר עיניים. וגם אולי על הדרך זה היה מדרבן בנים לשמור על כך יותר,כי על איכות משלמים חביבי.
וקצת לא מפריע לי. לא בגלל אידיאל גדול,אלא כי אני אנוכי ומפחד שאצטרך להתפשר על מישהי שלא "חזקה" בתורה ובמצוות ולא חשובה לה ההקפדה על ההלכה או יותר נכון לא "חזקה" או לא מספיק מקפידה לטעמי . כי היאך תוכל לקבל אדם כמוני? שמרגיש צבוע,לא ראוי,אפס.
וזה כל כך קל ליפול ולהתקלקל בשמירת העיניים ולהרוג נשמות פוטנציאליות..בחיי שזה אחד קלים.
כל כך הרבה הזדמנויות,כל כך הרבה מחשבות,כל כך הרבה רוע.
על זה אמרו חז"ל "יתיי ולא אחמינא" - מעדיפים למות ולא להיות בדור הזה , ובצדק רב. גם אני מעדיף למות ולא להיות בנסיונות הללו.
כתוב שאדם צריך לכלות את כל ממונו ובלבד שלא לעבור על לאו מהתורה. טוב,נראה לי היום זה : אדם צריך לכלות את ממונו ולעבור על כל הלאווים בתורה. והיום זה כל כך קל .. כמה קל ? שהאינטרנט בזיל הזול,הפלאפונים בזול הזול,המראות האסורים בזיל הזול (בעצם בחינם,בכל מקום שאדם ילך ולאיפה שלא ילך יש נשים לא צנועות ואם אין אז יש את הסמארטפון החכם שמפיל אותך,כן,גם כשיש חסימות) וגם העבירות בזיל הזול.
יש שיר "מה אתה רוצה ממני מה , מי ביקש ממך לזרוק בי נשמה" אני מרגיש ככה לפעמים.
את השיר אני פחות אוהב כי זה לא בסדר להגיד דברים כאלה ולהחליש אנשים וזה אפילו גובל בכפירה לדעתי ואולי יוצר חילול ה'.
אני אמנם כזה לפעמים אבל זה ביני לבינך ה' לא מול כל עם ישראל ... אז זה לא כזה נורא לא ?
אני כבר רואה את מה שהולך להיות , אני אשמור יום יומיים ואז יגיד היצר הרע "תסתכל רק טיפה נו זה כיף אתה לא יכול להגיד שלא" ואני אגיד לו "אבל זה אסור" ויתפתח לו דו שיח:
"לא כזה..לשמור שבת וכשרות זה יותר חשוב"
"אתה סתם מנסה לעבוד עליי כדי שאראה"
"כן אבל זה עובד כי אתה חלש ולא יכול לגבור עליי ואני מאש ואתה בשר ודם וכבר הפלתי חללים רבים וגדולים ממך"
"..."
"אל תדאג אתה בגדר אנוס,זה ממש קשה הנסיונות האלה,את כל הארסנל הוצאתי בדור הזה כדי שיפלו,מה לא עשיתי : הכל חינם,הכל זמין,הכל נגיש,הכל מצופה יפה ונראה טוב , מה אני כבר מבקש,תכבד."
"אבל זה הורס אותי וגורם לי להרגיש אחרי זה רע"
"עזוב אותך הורס שמהורס מה נהיית דוס ? בוא לא נשכח איפה גדלת ומה עשית כל חייך מר.צדיק"
"אבל אני השתניתי אני כבר לא אותו בן אדם"
"את זה תגיד בשידוכים או לרב הנחמד בישיבה,פה אתה שלי ואתה יודע את זה"
"אבל אוכל לחזור בתשובה?"
"בטח..תמיד תוכל לחזור .. קצת פחות מה שהיית יכול להיות , אבל תחזור."
"אין לי ברירה אחרת?"
"אתה יכול לנסות לחכות עוד כמה דקות אם זה יגרום לך להרגיש כאילו עשית צעד משמעותי וחשוב במלחמה הזאת"
וכבר אין לי מה להגיד,ואין לי מה לעשות,ומתרחשים אצלי במוח כל מיני תהליכים פיזיולוגיים שקשורים להתמכרות, אני יודע,קראתי על כל דבר קטן שיש בנושא.וכמובן משם מגיע לדבר החמור יותר (שבשבילו הוא נלחם איתי)
ואחרי החטא לפעמים מתנהל דו שיח קטן:
"אוף,נפלתי שוב ואני מרגיש אפס"
"כן,הגיוני שתרגיש ככה"
"אז למה עשית את זה למה שידלת אותי לדבר עבירה?!"
"מה אתה רוצה ממני תגיד תודה שאתה מרגיש שזה לא בסדר,אחרת באמת לא היתה לך תקנה"
"אז אני כן יכול להיות טוב ולחזור בתשובה?"
"כן,זה כל המהות ידידי,אני פה בשביל להעלות אותך ולרומם אותך .. כשאתה מתגבר עליי אתה מתעלה ברמות שאתה לא מבין בכלל"
"אבל אני נופל"
"אבל אתה קם מחדש מה שנקרא "שבע יפול צדיק וקם" ומפרשים שדווקא על ידי הנפילות נהיה צדיק"
"וואו תודה רבה חיזקת אותי"
"אין בעד מה,מקווה שתתגבר עליי פעמים הבאות!"
אבל בבאמת רוב הפעמים זה כמו :
"אוף,נפלתי שוב ואני מרגיש אפס"
"כן,מי תרצה אותך יעלוב"
"אולי יהיו כאלה שמבינות את הקושי ויכילו"
"כן....לא. אתה לא מאמין לי ? לך לפורום נשואים טריים ולך לפורום לקראת נישואין"
אני חושב לשניה ומנסה לא להקשיב לו,כמו ילד קטן שלא מבין את המציאות :
"אני אדם חזק , אני גיבור , אני בן של מלך , אבא שלי שם אותך בכיס הקטן"
"ומה זה כיף לו לראות אותך נופל,ממש מתענג עליך אה?הוא ממש אוהב אותך..תמשיך לחטוא."
"אני לא רוצה אותך בחיי.. אתה לוקח לי את כל הכוחות הטובים"
"טוב,אתה לא יכול באמת להיפטר ממני,אחרת לא תהיה לך בחירה וכל קיומך בעולם יחדל"
"אני שונא אותך"
"חבל מאד כי אני ... אתה."
כן זה מה שיהיה..אני ממש נביא...בעצם,לא קרוב אפילו. מרחק שנות אור.
אומרים שבני ישראל היו במ"ט שערי טומאה ואם היו מגיעים ל-נ' - לא היו נגאלים.
שער ה-נ' זהו שער הייאוש כך שמעתי.
כי מי רוצה להיגאל מי חושב על זה בכלל כשהוא בייאוש...
אולי כשכתוב "וחמושים בני ישראל עלו ממצרים" ומסבירים שרק חמישית יצאו,ה80% הנותרים יתייאשו...
אז אבא,אנא.
אני לא רוצה להתייאש, בבקשה עזור לי,שעה לשוועתי,שדד המערכה..
אתה יכול,אתה כל יכול.
אולי אתה לא עושה זאת כי זה לטובתי ?
או אולי אתה מחכה שאשפוך בפניך את ליבי ?
אז הנה,אני כאן. באתר בשבע המעצבן (למה מעצבן ? כי אני מאוכזב, הרמה הדתית יורדת ומפרסמים פה כל מיני נשים לא צנועות והופעות של גויות ועושים כתבות על כל מיני אח הגדול ומצטטים את עיתון הארץ כאילו היה "מן דאמר")
הלוואי שבכלל תתן בי את הכח להפסיק להסתכל בחדשות ,רק לשון הרע ורכילות,לחצים ומידע לא נחוץ לאדם הקטן יש שם.
וכמובן אם אני רוצה לשמור עיניים.. ועכשיו יבואו ויגידו לי "מה הבעיה" יש בעיה,לי לפחות. אני רוצה להיות ברמה שאני לא מסתכל על נשים בכלל . "אל תהיה כזה קיצוני" בלבלני שכל,תעזבו אותי.
אף אחד לא מבין אותי חוץ ממך אבא...
ואתה שומר עליי ועוזר לי כל כך הרבה פעמים וכל כך לא מגיע לך שככה אני "מחזיר" לך ..
ואתה אוהב בלי גבול לא משנה כמה מעשים רעים אני עושה.
מזכיר לי "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"..
אולי בכוונה העלית לי את המחשבה הזאת? זה אתה שמדבר אליי?יכול להיות..הרי לא תיגלה אליי בחלום...
זה דבר שנורא קשה לי ומתמודד איתו בלי הרף ..אולי זה התיקון שלי בעולם?אולי זו הסיבה שהנשמה שלי ירדה לעולם? (כי הרי אין נשמות חדשות בדורנו , או כך לפחות למדתי) ובגלל זה אתה מעכב את זיווגי?
אוף אבא תעזור לי לא להיכנס לפורום הזה ושלא אקרא פה שום דבר ושלא אתעניין .
כמו שעזרת לי להפסיק להשחית את זמני במשחקים, סרטים וסדרות.
ובכלל זה לא צנוע לדעתי שזה מעורב פה. (לא ברמה של הסרטים והסדרות אבל אתה יודע כמה השאיפות שלי גבוהות וברוך ה' שאני מבין שגם העירוב פה זה לא הכי אידיאלי)
רציתי לרשום פה לגבי זה אבל הבנתי שאני לא המשגיח של אף אחד פה.ובינינו אתה יודע כמה פורומים לא טובים יש אז אולי זה הרע במיעוטו ואנשים פה שואבים כוחות ויש להם פה אוזן קשבת... אני עדיין חושב שראוי שיהיה נפרד אבל בבקשה תסתכל עליהם בעין טובה.
אמרו פה הרבה פעמים "בסוף כל הנורמאלים הולכים מפה" או משהו בסגנון,אז אני רוצה להיות נורמאלי אבא ואני רוצה להתעסק בדברים חשובים כמו לימוד תורה,פיתוח תחביביי,דברים יצרניים,דברים שאתגאה בהם.
אחח איך אני זוכר את התקופה הטובה באמצע שיעור א' כשהחלפתי לפלאפון פשוט והחיים היו הרבה יותר שקטים שלווים ונעימים.
עשיתי את זה כדי להתרחק מעבירות ובזבוזי זמן ... אולי זה אנוכי ? אבל עשיתי את זה בגלל התורה שלמדתי והפנמתי.. אולי עשיתי את זה כדי שלי יהיה טוב ולא באמת לרצונך ? "היייי מה אתה עושה פה לך , אני לא עובר עבירות עכשיו תבוא בניסיון הבא" "טוב,ביי."
לא שלא היו לי ניסיונות אז אבל הייתי במקום הרבה יותר טוב ונקי ... ועברתי לאט לאט תהליך היטהרות..
והרגשתי יותר צדיק,לא מאד אבל הרגשתי עליית מדרגה.
ואז הגיע הצבא ואיתו הלחצים והתירוצים "אני בתפקיד של קצין אני צריך לתאם עם אנשים,אנשים צריכים לעבוד קשה יותר מולי כי אני לא בקבוצות וגם אני לא תמיד מעודכן וזה לא טוב" וקניתי סמארטפון,אחד טוב לא מהפשוטים , אני לא פראייר.. (יש בי תכונה כזאת או הכל או כלום או שחור או לבן. העירו לי על זה בהרבה מקרים ומאז השתפרתי אבל אז הייתי "צעיר" ועוד לא הפנמתי)
וכמובן שגם לא שמתי חסימה,ואף אחד לא יודע ואין ממי להתבייש,הייתי בלי ביינישים או חיבור לרבנים ורק הייתי עסוק בלנסות לקיים מניינים כי לא תמיד היה. וזה הפריע לי אבל היה לי גם נוח שלא תמיד בבקרים היה מניין. ועסוק בלחזור הביתה ולא הייתי באמת בבית כי הבית האמיתי בו הרגשתי באמת "אני" זה בישיבה (ולשם לא הלכתי בתקופתי בצבא) למרות שהוריי חושבים שאני צבוע כי קשה לי לשמור הכל בבית,בבית בו אבא לא דתי, הציפיות ממני היו גבוהות "הנה הצדיק שלנו,נו איך היה בתפילה" כשלא קמתי להתפלל או "מה אתה משחק כל היום ומבזבז את הזמן,זה גם מה שאתה עושה בישיבה?" לא, בישיבה אני משתדל ללמוד ולהיות מי שאני באמת או לפחות מי שאני רוצה להיות באמת ופה בבית אני כאילו ממשיך את איך שהייתי כל השנים כמו הרגל מגונה מהעבר..
תעזור לי אבא, תרחם.
ואני יודע שכל מה שאתה עושה זה לטובתי,ואני בראייתי המצומצמת לא רואה את התמונה המלאה.
תודה לך על הכל.
והטוב בעיניך עשה.
השתפכות הנפשאנונימי_אנונימי
...רחל יהודייה בדם
...רק הפעם.
אבל רק להגיד שאתה ככ צדיק.
וזה אמיתי.
מימה שקראתי פה,שזה ממש טיפת ים מהחיים שלך,
אפשר לראות שאתה אחד שרוצה.
אחד שאכפת לו.
אחד שמרגיש איך זה להתייסר אחרי עבירה.
אחד שכואב לו על החטאים להשם.
אחד שאכפת לו.
באמת אכפת לו.
ועם כל האפסיות והשנאה והרצון הזה לבטל את היצר,תזכור כמה אתה טוב גמור.כמה אתה אלוהי.
כמה השם יתברך שוכן אצלך עמוק בנפש.
זה כמובן לא סותר את התשובה והרצון להתקדש .
ועם כאלה רצונות ווידויים,אני בטוחה שתזכה לאישה צדיקה וצנועה.
וגם אם אתה מגחך,אני אומרת את זה שוב.
תהיה לך אישה צנועה.
אתם תבנו יחד משכן להשם.
פשוט אשרייך צדיק.
אמיתי ונוקב קצת ארוך אבל שוה קריאה.ארי מש.
מזדהה עם כל מילה. אפילו שמרתי את זה אצלי שבהמשך אולי אני יקרא שוב פעם את מה שכתבת.
חיזקת אותי מאוד.
זלזול והלקאה עצמית לא יובילו אותך רחוק. תתחיל להעריך אתמר שוקו
הדברים הטובים שבך. אחרת הבריאות הנפשית שלך תהיה בסכנה
איזה נשמה טהורהאהבה.
אחי, אני אתך.בן חורין
קראתי הכל, ולא היו לי עוד מילים. כתבת את כולן...
רציתי רק לומר לך שאני תומך, רציתי לומר לך שתאמין בכל הדברים החיוביים שכתבת,
אבל לא ידעתי מה אני יכול לתת.
ורציתי להוסיף חלק שני.
גם היצר שלך חוטף. ועוד איך שהוא חוטף. וגם אם לא בכל קרב ניצחנו, במלחמה הגדולה עשינו הרבה.
הרבה? המון!
לה' יש חייל בעולם. חייל, שבתוך כל החיים הבהמיים מסביב,
כל הבלבולים, כל הפיתויים, וכל זרם החיים הסוחף בעצמה, בחר ללכת אחריו.
בחר ללכת אחריו ולבקש את מלכו של עולם. בחר לבקש קדושה.
חייל שהיצר לא הצליח לרמות אותו. בתוך עולם של תוהו ובוהו,
שבו היצר שובה נפשות להאמין שהוא ימכור להם את החיים הטובים.
בתוך עולם של ריקנות נוראית. אדם שמבקש את הפנימיות ומתעסק בלמלא אותה.
אנחנו לא נלחמים רק כדי לקבל נקודות בקרב.
אנחנו נלחמים כדי להציל את העולם מהטומאה והריקנות, למלא אותו בתורה וקדושה.
לשנות אותו מהיסוד. ואנחנו בדרך הנכונה. גם אם יש קרבות שבהם אנחנו מאבדים את זה.
מאבדים את זה לגמרי אפילו. נכנעים למצור ופותחים את השער כי גם ככה נפסיד בסוף...
והלב כואב. כואב מאד.
אבל אנחנו לא נלחמים בשמנו, אנחנו נלחמים בשם ה'.
אנחנו נלחמים כי אנחנו רוצים לתת בשביל ה' את המירב שנצליח בשביל לשנות הכל.
בשביל לעשות את העולם טהור, בשביל להחזיר את מלכותו לעולם.
וה' רואה את הטוב שבנו. הוא רואה שיש אור בעולם. יש צדיקים גדולים, ויש צדיקים קטנים, יש מאורות ויש נרות קטנים.
ואיך אומר השיר? "כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן". מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך.
עוד ניצחון אחד? היצר מאבד עוד נקודת אחיזה שלו בעולם.
עוד שמחה של ניצחון? עוד פעם שמצאנו משהו לעשות ואנחנו מאושרים בו ומרגישים מסופקים?
עוד מכה אנושה ליצר, עוד כוחות של אמון בנפש, עוד תיקון לעשיה ולאהבה.
וה' מחפש את הנקודות הטובות, כי הנקודות הטובות הן האוצרות שלו. כל השאר זה רק האבק של הדרך.
אם אני מבין נכון, אז אני צריך לחפש את הנקודות הטובות ולשמוח בהם, לא רק כי זה דרך להתעודד ולהרגיש שוה משהו...
אלא כי הנקודות הטובות הם אוצרות שה' נתן בי. ואם אני אשמח בהם, אני אוכל להיות מי שאני באמת.
ואני רוצה לסיים, שאני מזדהה עם הכאב שלך. אני יודע שהדברים שכתבתי לא מרפאים הכל.
אני יודע, בסופו של דבר, נעמוד שוב מול המלחמה, ונצטרך שוב להאמין שאנחנו יכולים, להאמין, להילחם, ולנצח.
ואני אוסיף רק עוד משהו קטן ששמעתי פעם.
יצחק אבינו מידתו גבורה. אבל כשתתבונן במאבק שלו בפלשתים, אין מלחמה ואין נצחנות. הוא חופר, הם סותמים. הוא חופר, הם סותמים. עד שהוא חופר והם לא סותמים. "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". זו גבורה.
גם ברכת גבורות בשמונה עשרה, לא מזכירה איך ה' נלחם, לא מזכיר נצחונות ולא מזכירה אויבים.
אנחנו מברכים את ה' על זה שהוא סומך לכל הנופלים, את כולם הוא מקים, את הכל הוא מחיה,
וגם המוות לא יוכל לעצור בעד החיים, שה' נותן אותם בגבורה. לא כי החיים לעולם לא יפסידו למוות.
אלא כי גם אחרי שמפסידים, ה' מחיה מתים.
נמאס לי.להתפצל
נמאס לי לקבל תשובות כאלה.
צדקת. מה שכתבת לא מרפא הכל. הוא לא מרפא בכלל, למען האמת.
זה יותר כמו אלוורה ששמים על כוויה. אין לזה כוח ריפוי, רק הרגעה. לחמש דקות זה קצת מרגיע ואתה יכול להשתכנע שלא כזה כואב, אבל זה עובר מהר מידי. ועדיין כואב. מאוד.
אין לי מילים להגיד כמה המילים שכתבת (אנונימי) צובטות לי בלב. כמה, כמה זה מדויק.
כמה כבר אין בי כוחות נפש להתפלל כי זה הכי צבוע בעולם. כמה דמעות וכאב יש בלילה, חרטה כנה ושורפת כל הדרך מהבטן עד העיניים. כאב שרק גדל ומתעצם מתוך הידיעה שהמחר לא יהיה שונה. ולמה בכלל להתאמץ, למה.
תמיד. אפול. בסוף.
תמיד.
ויש דמעות, וכאב, ומלמול אין סופי שחוזר על עצמו אני-רוצה-חיים-אחרים-אני-רוצה-חיים-אחרים-אני-רוצה-חיים-אחרים אז למה לי חיים?
אפשר ממש לשמוע את הרב אומר ומסביר ומבאר את כוחו של הרהור תשובה
תשובה קדמה לעולם
במקום שבעלי תשובה עומדים
שבע יפול צדיק וקם
אבל זה שקר.
אף פעם כשקמים לא מצליחים לחזור למקום שלפני החטא. בדוק. אני רואה רק תהליך הידרדרות ארוך ואיטי ומייסר.
פעם היה בי תום, הייתה בי אמת. פעם היה בי רצון. פעם היה בי כח רצון.
ועכשיו קשה להיזכר אפילו איך זה נראה. הכל כמו חלום רחוק רחוק רחוק..
איך אוכל לחיות כך? והרי זה ככ גבוה, רחוק, בלתי מושג, חסר סיכוי. ככ חסר סיכוי. ומייאש עד השכבות הכי עמוקות של הנפש.
ואיך אוכל לא לחיות כך? והרי רשעים בחייהם קרואים מתים, ואני ככ רוצה לחיות. לחיות לגמרי, בכל העוצמה. חיים מלאים וקדושים וטהורים ומחוברים.
מכאן ומכאן, לא מצאתי תשובה לנפשי.
מישהו מכיר אש שיכולה להמיס לב קפוא?
אחי היקר:זמן
1) יש צד של לתת את המשקל על הרצון הטהור האמיתי, שהעיקר זה הרצון והכיסופים, באמת לדעת שהאני האמיתי הוא טהור לגמרי(נשמה שנתת בי טהורה-זה עובדה , זה מציאות, זה הסטאטוס האמיתי) באמת אבל באמת להאמין בעצמנו בטוב שבנו בגודל שבנו( זה גודל אלוקי שניתן בנו!, זה לא מתחיל מאיתנו! יתירה מזאת זה שקר להתכחש לזה, זה לא אמת) זה לא דיבורים של מה בכך, חיזוקים של ספרים..., לחשוב כך זה מחשבות של היצר הרע(למרות שאני חש ממש שהוא צודק ומזוהה איתו). נדמיין את עצמינו במקום הטהור גם בפועל בצורה גלויה,להאמין שאני שייך לשם באמת, ולבלוע את כל הרוק המר של הדרך הקשה והארוכה,
ומצד שני לא להזניח שום מעשה של השתדלות(זה עשוי קצת להיות מורכב לאחוז בשני הצדדים יחד, אך הננו להתגבר)
2) לשאול את עצמי למה כשאני זוכה לקיים מצווה איני שמח כמו שאני עצוב כשאני עובר עבירה?,
עשיתי רצון ה במצווה? התחברתי אליו? אמרתי אשר קידשנו(עיין בתניא פרק מו, אם קשה אז עם ביאור הרב שטיינזלץ שליטא)? אז הבה נגילה. השמחה צריכה להיות עצומה על כל צעד של התקרבות, מיניין לנו להיות כל כך עצובים ולא להיות כל כך שמחים? ועוד אפשר לשים את עצמינו קצת בצד ולומר רבו"ע לא משנה להיכן אני מושלך אני בכלל לא הסיפור פה כל מגמתי היא לשרת אותך, הינני! אפול להיכן שאפול ממך לא אזוז! כן ממך לא אזוז! ויאמרו הבריות שאני צבוע, לא אכפת לי, אני את שלי עושה. ממשיך להילחם.(מעשה בחכם ותם מעלה בין היתר את הנקודה של לשמוח בכול דבר, והתם הוא חכם דקדושה, מסתכל במשקפיים האמיתיות)
3)ממש ממליץ לעיין ולחזור ולעכל את הספר אשיב ממצולות של הרב יהושע שפירא. שם הוא מביא בין היתר אמירה משמעותית של הרב יעקב אריאל(מגדולי פוסקי דורנו!)-"ממו"ר הרב יעקב אריאל שליט"א שמעתי שבימינו צריך להדריך להפריד בין סוגית קדושת הברית לבין שאר עניני עבודת ה'. א-ס-ו-ר שמידת הצלחתו של אדם בהתמודדות עם יצרו תהיה עבורו מבחן לשאר ענייני הקדושה שבהם הוא עסוק ולמדת קרבתו לה', אל לו לפקפק בכנות תפלתו ותורתו, ודאי שלא להמנע מהם, גם אם הוא נגוע בחטאים בענייני הברית"(עמ'101)
אתה יודע מה?בן חורין
אני חושב, לאור זה שגם אני התנסיתי בהרבה עליות וירידות,
שיש משהו שאני מבין עכשיו, בזכות הדברים שלך.
הדברים האלה יכולים לרפא ולנחם ולעודד. הם כן יכולים. אבל רק אחרי התשובה.
ולא בגלל שהם אמיתיים רק אחרי התשובה. אלא בגלל שרק בזמנים שהאדם בתשובה הנפש מוכנה לשמוע תנחומים.
הנפש לא מוכנה להתנחם בשעה שהיא שקועה במצוקה שלה, וזה מובן וצודק.
מצטער.
ותאמין בעצמך שאפשר להשתנות. גם אם קצת קצת. יש דרכים. אפשר להילחם, גם אם זה נראה סוף העולם.
אפשר בהחלט, ללא ספק.
גם אם נכשלנו אלף פעמים- זה לא מעיד על הפעם הבאה.
וורט יפה ששמעתי פעם והתחברתי אליו- "מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל",
כמו שהמקוה מטהר אותך באותה מידה גם אם נטמאת אלף פעמים לפני, ככה גם ה' יתברך.
אני קורא וכואב, אך שמח שאני כבר לא שם. יש פתרון שהצליח!אני איתך
היו לי זמנים שהרגשתי שאני לא יכול שלא להמשך לחטא.
והנה אני כאן אחרי לילה לבן, שהיה יכול להיות זוועתי (כמו פעם), אבל לא נפלתי ולא הסתכלתי מרצוני באשה.
וכך זה כבר 7 חודשים ב"ה. מאז שעשיתי את התיקון של ונשמרתם.
פעם הרגשתי שאני אנוס לחטוא...לא מסוגל לעצור את ההתעוררות... אבל היום קיבלתי הרבה יותר שליטה ב"ה.
בהמלצה אישית, מאוד מומלץ ההדרכה של ארגון ונשמרתם (שכתובה בחוברת שלהם). הם מבטיחים שכל מי שיעשה את מה שכתבו בחוברת היצר הרע של ראית העינים יחלש ולא יהיו נפילות בכלל.
אני מעיד על עצמי שעלי זה עבד כמו שהם הבטיחו!
זה תיקון מהאר''י - 3 תעניות, תפילה (10 עמודים קטנים) וצדקה. זהו.
כריכת החוברת
פנים החוברת
מכיר את הקונפליקט הזה מקרוב, לצערי, ויש פתרוןפלמוני1234
אני מאוד מאוד ממליץ על "שמור עיניך" ועל שיטת הצעדים.
לצערי, לי זה לא עזר, אבל בשנים שהייתי והשתתפתי שם ראיתי רבים שסבלו כמוך, ואף יותר מכך, והצליחו להיגמל לחלוטין.
זו דרך קשה אבל מתגמלת.
ומעלה את כל החיים לרמה יותר גבוהה
....רוח סערה
זה העלה בי דמעות
ההתמודדות הזו
קשה רצח.
אתה נשמע נשמה טובה
וגם אני בזמנים הכי קשים שלי מנסה להזכיר לעצמי שאלוקים אוהב אותי למרות הכל
ושאני צריכה לאהוב את עצמי.
כי אחרת אני אגיד... במילא אני שרופה אצל אלוקים יאללה בואי נמשיך עם כל החרא הזה, זה כבר לא ישנה כלום
צריך להבין שזה כל כך לא נכון
אפילו אני מנסה להגיע להבנה
שאלוקים אוהב אותי וכל התגברות קטנה מוערכת אצלו
וכל נפילה גם אחת קשה,הוא סולח ואוהב
תמיד.
זה בערך הדבר היחיד שמחזיק אותי
ואני משתדלת להאמין בזה הכי חזק שאני יכולה
אז בהצלחה רבה לך!
ותזכור שהוא אוהב אותך תמיד
וואוו אני רוצה להגיד לך כל כך הרבה דברים..מחייכת =)
שתדע שאתה לא פחות טוב מאף מישהי דוסית ששואפת שבעלה ישמור עיניים. זה שיש לך ניסיונות זה לא אומר שאתה פחות טוב. לכל אחד יש ניסיונות. (הנסיונות שלה הם בדברים אחרים). הגבורה היא גם לא ליפול, ועוד יותר מיזה-שאם נפלת אז תקום!
והיצר הרע אומר לך-זה או הכל או כלום! נפלת? עלינו עליך. גילינו מי אתה באמת. סתם משחק אותה דוס אבל אתה בעצם רשע גמור (חלילה).
ואז אתה מאמין ליצר הרע וזורק הכל.
אבל צריך לדעת שזה בדיוק המטרה שלו!! לגרום לך להתייאש ולחשוב שזהו אין לך תקנה, ואז באמת תעזוב הכל!!
אם חלילה נפלת, הגבורה היא לבוא ולהגיד- לא אכפת לי מכלום, אני טוב ביסוד שלי!! הנפילה היא חיצונית לי! היא לא מעידה עלי שום דבר. אני טוב גמור. וזהו אני קם ולא רוצה עוד ליפול.. אני לא צבוע. זה באמת מה שאני רוצה!! אז אם נפלתי אז זהו נגמר??לא ולא!! אני אקום ואתחיל מחדש! ובעזרת ה' אני אצליח!!
אתה ראוי! כי אתה לא נמדד בכמה הצלחת, אלא בכמה אתה עובד, מנסה, קם, ממשיך!!!
רק בהתמדה שלך הקב"ה מודד אותך. לא בהצלחות.
להפסיק להקשיב ליצר הרע. גם כשנפלת הקשבת לו וגם כשרצית לקום הקשבת לו אומר לך שאתה צבוע כי עובדה שנפלת...
אז לא. אתה לומד מיזה לא ליפול יותר בפח שלו.. יש לו תכסיס אבל אתה לא הולך שולל אחרי מי שפעם אחרי פעם מאכזב אותך מחדש..
הקב"ה מחכה לך ושמח בך כל כך!! שמח בבן שלו שרוצה אותו וכל פעם מחדש קם וממשיך! לא מתייאש!!
אני רוצה לבקש ממך שאל תתפשר על מישהי פחות צדיקה! ותמשיך להאמין בעצמך וללכת עד הסוף! זה מגיע לך!
אתה בעצמך צדיק. הנפילה היא קליפה.
וכן, תעבור לטלפון פשוט. זה חוסך המון שטויות בחיים..
איןן לי מושגג למה אני רואה את הפוסט הזה רק עכשיו...ים סוער
הוא פשוט חד, שורף... גרמת לי לרעוד.. אתה מטורף! אתה גדול מהחייםם! תסתכל בדברים החיוביים שאתה משתדל.. יש כאלה שנופלים ולא מנסים לקום בכלל... אני בטוחה שהקב"ה מעריך במיוחד את אלו שמנסים.. מאחלת לך המוןן בהצלחה!
וואו.אנונימי_אנונימי
קודם כל,וואו. לא ציפיתי לכל כך הרבה תגובות...
אתם אלופים !
אני רוצה להודות לכולם פה בתגובה הזאת מיד לאחר שאסיים. (ותסלחו לי פשוט אני לא רוצה לפתח שיחות בפרטי או פה,כי אני מעדיף להיות פה כמה שפחות חחח) [וגם כי זה לא הכי צנוע לדעתי]
אני רוצה לומר - הדברים שנרשמו פה טיפה יצאו מהמכלול ובגלל זה לחלק זה נראה כאילו אני עומד לאבד את זה או משהו בסגנון (ע"פ תגובות פה ובפרטי) אז אני רוצה להרגיע את כולם,שברוך ה' הכל בסדר .
מה בסדר ?!? עבדת עלינו ?!
לא חחחח
פשוט באותו זמן הרגשתי דחף להתחבר להוויה הזאת של החטא ולאחר החטא ותוך כדי - הכתיבה זרמה,זה לא ממני זה מהקב"ה.
זו הרגשה טובה סך הכל,מרגיש אפילו שזה נותן לי קצת כח להתגבר (וגם כמובן התגובות)
אני ברוך ה' אדם אופטימי ושמח ואל תדאגו לא אפול בכזו קלות לייאוש,וגם כשנופל יודע לעלות בחזרה,אני כבר אלוף בליפול ולקום כמו גדול. אמנם לא ברמה של אלוף העולם אבל עדיין .. 
אני מרגיש צורך לעשות תיקון ואולי באמת אעלה פה שיחה נגדית ממני ל-ה' על כל הטוב והאהבה שהוא מרעיף , אתם יודעים, כדי לאזן קצת חחחח
חייב לומר שקראתי את מה שכתבתי עשרות פעמים וזה עדיין נשאר אצלי בלב,בעזרת ה' שאוכל להסתכל על זה בעתיד ולצחוק, ואולי לומר שמפה באה התפנית החדה בעלילה.(תתפללו עליי)
תודות :
קודם כל תודה רבה לכולם, אלו שכתבו חיזוקים ועצות.
לכל מי שהתבייש אך נתן בכל זאת.
גם כל מי שראה והזדהה,
ולאלה שאפילו הזילו דמעה.
תודה למי ששרשור זה עשה בו שינוי,
לחזק נפשות זה אחלה פיצוי.
נעבור לשמות ללא דיחוי,
כאן ולא בפרטי כי זה בלתי ראוי.
@רחל יהודייה בדם תודה לך על ביקורות מהסרטים, האלה שמתפרסמים בשער בכמה מילים.
@רק הפעם. מפיחה במילותייך תקווה, תתפללי עליי, שהיא תגיע במהרה !
@ארי מש. תודה לך בחור, בהחלט כדאי ואפילו ברור !
@מר שוקו אתה קצת הגזמת 
אך תודה גם לך,שמח שבאת !
@אהבה. כמה רוך במשפט בודד, הסתכלות נכונה, לבטח מעודד !
@בן חורין נשמה טובה, באת להציל את נפשי היגעה .
@להתפצל שמזדהה ממש, לא מתבייש ובהחלט נרגש.
@זמן לא, אתה יקר ! () משתדל לשמח, זה בהחלט ניכר !
@אני איתך כתבת עצה מעולה,אך לא כל כך לחודש הגאולה 
@פלמוני1234 בחור שרוצה לעזור, תודה חבר, אשתדל לזכור.
@רוח סערה ישרה וברורה, תודה על מילים שנתנו במתנה !
@מחייכת =) מילים כדורבנות, חיוכך מדבק ומעוגן בעובדות !
@ים סוער יודעת להחמיא, מודה מקרב לב . קצר ולעניין,מרומם ומקרב !
הפסיד כל מי שראה ולא הגיב,
אני עכשיו בשוונג, אך אין למי להשיב !
אוי ! שכחתי אחת מהפרטי ,
נסתרת אל הכלים בטירוף אמיתי .
תודה לך על ההערכה והאיחול !
רואים שיש בך הנורמה וענווה ללא גבול !
יאווו איזה חמוד... אשכרה עשית את זה??..ים סוער
אתה נשמה טובה..
וואו.רוח סערה
אשרייך.. שימחת!
וואי אחי, סחטיין על הפירגונים!! 
בן חורין
...רחל יהודייה בדםאחרונה
תפילת האהבה / יומן חלומותחתול זמני
מחלום שחלמתי אתמול, וחלומות בהקיץ אחרים.
///
בבית הכנסת "תפילת השם"
אני מגיע באיחור־מה, החזן במקום אחר, אבל שיהיה
בין עמודי השיש הצחורים (לא מים)
אני אתפלל תפילת שמונה־עשרה של ט"ו באב
או... תפילת חמישה־עשר?
מילים אחרות לחלוטין שלא אזכור עוד
משהו עם אהבה.
והשם מתפלל איתנו, אני שומע זאת בתוך הראש
ואהבת – אהבתי
את – אתכם
ה' – אמר ה'
א־ל אמונה
המאמין בעולם ובאהבה
אנא
עזור לנו להאמין בעצמנו
ובאהבה בכלל.
זו הסתכלות מעניינתנקדימון
הכי רחוק שהגעתי פעם היה לדמיין את ארון הקודש כמו תעלה סודית שאין לה באמת תקרה אלא צינור כלפי מעלה - ההסתכלות שאתה מציע היא מעניינת. אולי אנסה להתפלל כך את התפילה הבאה שלי.
אל תנסו את זה בביתחתול זמניאחרונה
או שכן?
תעדכן אותנו
יופי! להאמין בעצמנו ובאהבה....כל כך נכון.נחלת
אמרי אמת מפורש [שלח תרח"צ]חתול זמני
"אאז"ל היה רגיל לומר בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך, נראה מזה שיכולין להיות בכל דרכיך דעהו הגם שאינם נקיים כל־כך, כדאיתא אין לך דרך שאין בו עקמומיות, דהרי כתיב לאחר זה והא יישר אורחותיך, וזהו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, עולם הזה עלמא דשיקרא, והמרגלים נשתלחו להשיב אמרים אמת לשולחיך, אולם הם אמרו כי חזק הוא ממנו שהיה להם הסתרות וחשבו שאין בכחם להתגבר עליהם, וזה לא היה אמת, שהיו צריכים להתחזק כמו דכתיב ויתחזק דוד בה' א־להיו, שזהו בכל דריך דעהו [...] ואיתא בספר הזכות שאמר להם שיראו הארץ בעין טובה, כי ארץ ישראל היא במדת הדין, אולם בפנימיות כולה חסד, וזה עניין אמונה שצריך להאמין אף אם רואים ההיפך, ולהימשך אחר השי"ת, כדאיתא בילקוט א־ל אמונה ואין עול שהאמין בעולם ובראו"
להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות...אברהם יאיר שטרן
רוב הסיפורים שאנחנו קוראים הם לא סיפורי אמונה למרות שכתוב עליהם סיפורי אמונה...
הם סיפורי חסדך...
הסיפור שמושקה לא הסכים לעבוד בשבת ועף לבור ואז הגיע יהודי עשיר ושילם והיום הוא ראש כולל חשוב בבני ברק וכו'... זה לא סיפור אמונה זה סיפור חסד...
כתוב "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות"
בבוקר כשהשמש זורחת אומרים את חסד ה'.. כשטוב...
אבל לפעמים יש לילה, הכל חשוך לא רואים וכו' ואז צריך להאמין...
סיפור אמונה אמיתי זה שמושקה לא הסכים לעבוד בשבת, ואז הפריץ זרק אותו החוצה, והוא עם הילדים שלו שוכבים בשלג קופאים לאט לאט, ואין להם מה לאכול...
בלילה הראשון עברו שיכורים ובעטו בהם בשביל הצחוק... אחד גם הקיא על רבקה אישתו... למזלו הם לא התפתו לעשות בה כל מיני דברים... "למזלו" הם לא התפתו כי היא היתה כחולה והם פחדו להידבק בדלקת ריאות...
ואחרי יומיים הוא מנסה להעיר את התאומים הקטנים חצק'ל ושרוליק, והם לא זזים... חצק'ל נושם לאט בכבדות... הוא כולו כחול... ושורוליק כבר לא יזוז... אף פעם...
אז הם חופרים בור בשלג וקופאות להם האצבעות תוך כדי... הם שמים שם את שרוליק... ותוך כדי לאהל'ה משתעלת כמו טרקטור.... ואז מגיע הפריץ ואומר לו "אתה רק צריך להגיד כן..."
ויום אח"כ שמחה בונים מחליט שהוא נכנע והוא הולך מפנה עורף לאבא לא-לוקים ולהכל... והולך לשתות וודקה כדי להתחמם...
ואחרי עוד יומיים לאל'ה נופלת על הרצפה על הגופה של חצק'ל את הגופה של חצק'ל הם כבר לא קברו כי לא היה להם כוח פיזי... טכנית כבר לא היה להם כוח...
בסוף נשאר רק שמי'ל כי הוא היה צעיר וחזק מספיק כדי לשרוד... הוא עוטף את עצמו בגופות של המשפחה שלו כדי להתחמם... אתמול איוון הסכים להביא לו קצת אש אז הוא הדליק את הבגדים שלהם כדי להתחמם... והפריץ עובר לידו ואומר לו "אתה רק צריך להגיד כן... אני כבר אדאג לכל השאר..." ושמיל מנסה לענות לו "לא" אבל משפתיו יוצאת רק נשיפה קרה, רועדת ובלתי ברורה... הפריץ צוחק עליו וממשיך...
ואחרי שבוע יש בצד השביל ערימה של גופות ומספיק אוכל לחתולים ולעופות הדורסים למשך כל השבועיים הקרובים בשפע...
זה סיפור של אמונה... של מסירות עם ה' עד הסוף... למרות שאין כל סיבה ניראת לעין לעשות את זה...
וגם על זה צריך להודות לה'. ולהגיד אמונתו בלילות...
אני יודע יצאתי חרדי רצחח, אבל הרגשתי צורך לשתף... אז סליחה...
בררר🙈🙈תמימלה..?
הכתיבה מהממת, ויזואלי מאוד, ממש מרגישים שם...(לי אישית היה טיפה קשה עם זה אבל זה רק מדגיש כמה הכתיבה טובה😅)
בקשר למסר אתה צודק, סוגשל, כי סיפורי אמונה שמכירים על ניסים שקרו זה סיפורי אמונה שגררו איתם חסד, הסיפור שאתה כתבת זה סיפור אמונה שלא גורר איתו חסד ולכן פחות ירצו לספר אותו בתור חיזוק לרבים כי הוא לא מחזק, הוא מציב מראה, הוא נכון מאוד אבל לא מחזק, לכן לא שומעים אותו.....
וכן, זו גישה קצת ליטאית מאוד אבל בסדר😅
אמלהה חזק עצוב..ניגון🌿אחרונה
זה לפעמים קשה להכיל שבעבודת ה' יש לפעמים דברים קשים מאודד...
ביחד עם כל האהבה והטוב הזה
יום שישיxmasterx
יום שישי בצהריים בסופר השכונתי, צריך להשלים את מה ששוכחים קבוע
דחוק וצפוף כמו ערב חג
כולם בריצה, עינים ברשימות
ידיים חוטפות הכל מהמדף.
ליד המקרר של הגבינות עומד איש מבוגר
לובש חליפה ישנה מכופתרת, יש לו את הסגנון שלו.
הפוך לגמרי מכל הג'ינס, הטיץ והכפכפים שמסביב.
הוא מחזיק ביד קופסת קוטג' קטנה
מסתכל עליה מרוכז
מסובב אותה בוחן אותה
קורא אותה כאילו זה מכתב אהבה ישן.
בודק את התחתית מחפש עוד כיתוב בפינה חבויה.
כולם עוקפים אותו, נתקעים בו, מימין משמאל
הוא לא זז, עומד עם העגלה הקטנה שלו.
בסוף הוא ניגש לסדרן, נער עם אזניות
אומר לו
'סליחה, אתה יודע אם שינו משהו בעטיפה?
הפסים תמיד היו ככה והבית כל כך קטן?'
העובד מסתכל עליו כאילו הוא הגיע עכשיו מעולם אחר ועונה
'אחי זה קוטג' מה זה משנה?'
מחזיר אזניה וחוזר לעבוד.
הזקן לא נעלב הוא מחזיר את הקוטג' למקרר
באיטיות
מניח אותו עם הפנים קדימה
מסדר אותו
מסדר את החליפה
משאיר עגלה ריקה ויוצא מהחנות בלי לקנות כלום.
בלי להסתכל אחורה
לשמש של יום שישי
(כתבתי עוד פסקה, חשבתי לסגור את זה אבל מפה כל אחד ישלים לעצמו)
מונדיאל תשעה באבימח שם עראפת
יהההה!! תשעה באב הגיע רבותיי!! הנה השחקנים שלנו עולים למגרש, הנהונים, וקדימה, החזן ניגש... אוקיי החזן מורח את ערבית בעצב הנכון, איזה משחק זה עומד להיות!!
שימו לב לאדון משמאל, בשולחן הקידמי!!! אני אומר לכם, הוא עוד יפתיע במשחק הזה! והנה- מתחילים!!! שליח הציבור מתחיל פרק א'!! ו... איזה תזמון מושלם!!! מר חיים כהן, האדון משמאל, פורץ בבכי בדיוק במילים "בכה תבכה בלילה"!!! איזה יופי של מהלך פתיחה!!! רגע רגע! רבותיי!!! יש לנו פייט!!! שתי שולחנות מאחורי מר חיים, אנחנו כבר בפסוק ה', ומר שלום ממרר בבכי קורע לב!!! מר חיים מלכסן מבט, שימו לב רבותיי!!!! עומדת להיות פה התנגשות!!!! כן כן כן כן!!!! מר חיים עוקף אותו בסיבוב, איזו יללה מסמרת שיער!!! כן, חיים, כן!!! איזה יופי אתה בוכה על החורבן!!!
בינתיים באגף הימני קורה משהו מעניין, נראה שהאדון בן ציון מתכונן לקראת פרק ב'!! והנה הוא מצטרף לקרב!!!! שכנו לספסל האדון ברוך מקנח את אפו ברעם שכזה!!! אחח, איך הוא חש את צער השכינה!!!!
באגף האחורי בחורי הישיבה מפתיעים!!! "בתולותי ובחורי נפלו בחרב" והבחורים פה נותנים יופי של צווחות, ממש כתיישים בדרך לשחיטה!!! איזה יופי של משחק!!!!
עכשיו תור הרב!!! שימו לב לזה!!! "אני הגבר ראה עוני בשבט עברתו" אנחנו בפרק ג', ו... יואוווו!!!! איזה מהלך!!! איזו יללה שוברת לבבות!!! הוא התחיל בתרועה, וחתך לשברים תקיעה תרועה!!! הנה הוא גורף שריקות ומחיאות כפיים מהקהל!!! איזה יופי של בכי!!!!
יללות הבכי גוברות, אנחנו קרובים לשלב הגמר!! פרק אחרון רבותיי!! מר ברוך כבר טובע בדמעותיו, שלום מתגלגל על הרצפה בבכי, והרב!! הרב בוטש ברצפה וגרביו מתמלאים חורים! ותראו את זה! הבחורים באגף האחורי יחפים, כמה מהם הגדילו לעשות ושמו עפר על ראשם!!! איזה משחק מדהיםם!!! אנחנו קרובים לשריקת הסיום, ו- רגע! מי זה שם?! באגף האחורי?! תראו אותו, יושב על כיסא, כאילו לא תשעה באב היום!!! ו- לא יאומן!!!! החצוף הזה לומד תורה!!! בושה וחרפה!!! רגע, הוא אומר משהו, תנו לשמוע...
אוקיי קבלנו דיווח שזהו אוהד שפרץ למגרש, הוא יושב בהפגנתיות על כיסא ולומד תורה, מהאוהד נמסר "די לבכות, בואו לבנות". אבטחה, תוציאו לי אותו בבקשה. יופי, תודה.
ועוד רגע נכריז על המנצח, וזה--- גברת שוורץ!!!!!!! עם יללות מקפיאות דם מעזרת הנשים!!!! איזה יופי, היא ניצלה רגע של בלבול והרטיטה את כל בית הכנסת!!! יש לנו מנצחת!!!!
אנחנו ניפגש שוב בשנה הבאה, אל דאגה, תוכלו להוכיח את עצמכם במונדיאל הבא! הכינו את הדמעות!
חסרים בתי כנסת? תחפש אחד אחרנקדימון
פפפפ לא הבנתימח שם עראפת
נראה לי שכן הבנתינקדימון
אבל אני פשוט חושב שיש ערך אפילו להצגות כאלה
מדויקכְּקֶדֶם
מרתקאנימה
אני אוהבת את הציניות המתפכחת והבלתי מתפשרת שלך
לדעתי זה מה שקורה כשמנסים לכפור בסנדרט של נורמליות ורושם חיצוני, ובסוף נוצרת נורמה של לא נורמליות ומוזרות.
"משתויקקים" זה מושג מתאים?
חן חן גברת.ימח שם עראפת
מושג מתאים, למרות שהוא כמו ציוינים, מושג שראוי להחליף
אני מחזיק בדעהחתול זמניאחרונה
שהחכמה הגדולה היא להיות באותה מדרגה של "החתול שרצה להיות איש" ועדיין לבחור להיות חתול.
יעני, זה קל טילים להיות "אותנטי" ולדעת יותר טוב.
אבל הדבר האמיתי זה לדעת את הכל, ואז להגיע לנקודת המוצא.
///
הרש"ר הירש כותב שהתפילה איננה ביטוי לרגש. תפילה זה מלשון פ.ל.ל, משהו כמו שיפוט והבחנה. אם תפילה היא ביטוי של רגש, אז למה כולם צריכים להתפלל שלוש תפילות זהות, ביחד, באותה שעה, כל יום? אולי יש אנשים שהמאני טיים הרוחני שלהם הוא בדיוק באחת־עשרה בבוקר? בשתיים בלילה? ולמה אותו נוסח? גם ביחס ליחיד המתפלל – וגם ביחס לציבור – הקטן, או הדור כולו – למה לא כל דור מחליט מהם צרכי השעה? המסקנה היא שהתפילה איננה פעולה סובייקטיבית אלא פעולה אובייקטיבית. יש אמיתות נצחיות, שלפחות עד הגאולה השלמה, אמורות להיות מבוטאות ומופנמות.
דווקא מי שלא רוצה להתפלל, הוא הכי זקוק לתפילה, כי כל הרעיון זה להחדיר את העניינים האלה ללב. והתכלית הנוכחית של ט' באב היא חיבור לנקודת השבר הפנימית. בעצם אפשר לקרוא את כל הקינות גם ביחס לירושלים הפנימית, בית המקדש שבלב, נשמות הכהן והנביא שנמצאות בלב כל אחד מול היצרים הצרים, הריחוק, אובדן התמימות. זה ברמה הספציפית.
קיטש קיים אבל לא כל דבר הוא קיטש. ולא צריך להיות אינדיבידואל על־חלל כדי לצאת מהקיטש. זאת הסתכלות עצובה לדעתי שבסוף מוחקת דברים חשובים מדי.
לומד התורה בתשעה באב עושה... מה בדיוק? במה בא לידי ביטוי הבניין שלו? איך העולם נראה לפני ואחרי? האם הוא הביא את הגאולה, כהנים ופרה אדומה, מקדש ומנורה, במו ידיו החשופות? לא נראה לי. אני כן רואה אותו כדמות שמנוגדת לעולם, עסוקה בפנטזיה סובייקטיבית, נמצאת בדיסהרמוניה עם זרמי המציאות, ומניסיון לרוב זה לא מתפתח לכיוונים חיוביים לטווח ארוך, ובעצם גם לא לטווח קצר.
אמי הביטה בינחלת
במבט חרד
קווצת שיער חמקה מהכיסוי
תצבעי את הלבן אמרה
זה...זה לא ראוי!
סליחה?! התמרמרתי בלבי
זה לחלוטין... עניין שלי!
בתשעה באב
עלה פתאום בזכרוני
איך פעם סיפרה (רק לי)
שאמה (זאת סבתי)
היתה עוד צעירה
כשערה הפך לבן.
אז, כשהגיעה שמה
המומה ומבולבלת,
(הסבתא כלומר האמא)
בהינף יד
מבלי הנד עפעף
הוא שלח אותה
מייד ימינה
ט"ז אב
(ממש עכשיו)
אניח על שיער
שכבה עבה של צבע
אדום, ירוק...
לא משנה
א נ י
לא אעשה
את המשגה הזה
וואו🫂תמימלה..?
קטעמשה
לרגע חשבתי שהבעיה זה כיסוי ראש וצניעות.
לא לא זה מעבר לזה בפלנטה אחרת....נחלת
יש צובעים שיער דווקא ללבןשנונימי
אני חושב ששיער לבן הוא מאוד יפה
שלחו ימינהooאחרונה
את הצעירים
ומשגה זה אומר האשמת הקורבן
(שיער לבן זה אחלה
הטבע לא יכול להיות משגה)
שעראשר ברא
בזרה"ק
אני העבד ניצב מנגד.
אני מרגישה שכל עוד אנחנו לא נמצאים שם,
אנחנו ניצבים מנגד.
ושעריך כותנה, ברזל, אריות, שכם, פרחים הם דופקים,
ושער אחד מחכה להיפתח ברחמים.
ואיך אפשר להמשיך להיות ניצבים מנצד?
כשאני העבד!!
רחם.
אנחנו לא העבדשנונימי
בן השפחה (ישמעאל) יושב בארמון
ובן המלך (ישראל) עומד בשער החיצון
לכיסאו ישוב בצדקתו
ינקום נקמת עמו
וישפוט גוזלי מלכותו
נביאי ומבטיחי שקר
טענו לכתר
שימרנו מכולם
שומר ישראל לעולם
אמן!נחלתאחרונה
אֲוִירָאנקדימון
תיקנתי בעיות ניקוד.
רָאִיתִי אֶרֶץ וּפִרְיָהּ,
מָלְאָה כָּל עִיר יְבוּל שָׂדוֹת;
צְבוּרִים צִבּוּרִים
אוֹ חֳמָרִים חֳמָרִים -
וְהֵם כֻּלָּם דֵּעוֹת.
שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת,
הַמּוּלוֹת וַחֲמוּלוֹת -
כָּל אַחַת הִיא אֵ-ל דֵּעִים.
הָאָמְנָם צָדְקוּ חָזָ"ל
וְאֲוִירָא דְּיִשְׂרָאֵל מְחַכִּים?