אולי הבחור שלך מתייסר עכשיו מה הוא עושה לא נכון שהוא לא מוצא אותך כבר..

בחיים אל תקבלי החלטות לפי זה!!

כמובן שאם היא מרגישה מוכנה, שתלך על זה בלי לחשוב פעמיים! אבל ההחלטה להתחיל לצאת או לא, אסור לה להיות קשורה לצד השני אלא למוכנות שלה בעצמה.

אם הולכים לפי הדימיון הזה שהחתן מתבוסס בכאב שלו לחפש אותי, זה יכול לגרום לקבל החלטות לא נכונות. ומי אמר שהוא בכלל יוצא עכשיו?!?!

חתונה זה לא רשימת מכולת, אה הנה מצאתי חתן אפשר לסמן וי...

זה עבודת חיים וצריך להיות מוכנים לזה.

וכן צריך גם הרבה אמונה, לסמוך על ה' שהוא יגלגל את העניינים בצורה שהכי מדוייקת.

וחוצמזה בד"כ ככל שיותר מוכנים- זה קורה מהר יותר.

לעניות דעתי, אם מרגישים לא מוכנים, לא יעזור להתחיל לצאת אלא יעזור להתחיל לעבוד על המידות, ללכת לאימון וכיוצא בזה.

יכול לחסוך הרבה כוחות נפש.

בהצלחה רבה!

ואת לא יודעת מאיפה להתחיל.

את קולטת שהגיע הזמן ו... וואו, זה אשכרה הגיע.

ואיך זה כל כך קרוב?! זה פסיכי!!

ואני אנסה להגיב לך קצת על הרהורים שהעלת:

מי אמר לך שזה יקח הרבה זמן? אולי זה יקח מינמום של זמן? גם זה קורה לא קצת, שמישהי כבר על הבחור השלישי שהיא יוצאת איתו חודשיים והופ.. מתארסים!

מי אמר לך שהגיל האידיאלי זה 24 - 22?? מי אמר שיש בכלל גיל אידיאלי כולשהו? אולי זה בכלל סובייקטיבי? כל אחת ומה שמתאים לה?

את מנסה לקחת אחריות על ה5 שנים הבאות שלא תמרחי? מי אמר שזה בכלל בידך?

קיצר - את יוצאת למסע של הקשבה פנימית גדולה לעצמך שבו תצטרכי להשליל את כל התויות והסטיגמות שקיימות אצלך ולזרוק אותם לפח, לא לשום מקום אחר, ולעשות מה שטוב לך עכשיו!

אם את רואה שבזמן הקרוב יהיה לך טוב להיות נשואה, לכי על זה! 

אם את חושבת שלא - גם סבבה! רק אל תחיי בשביל העוד 5 שנים "שלא תמרחי", בעניינים האלה צריך לחיות את הרגע, את ה'כאן ועכשיו'.

נכון, המסע שתעברי (או שלא תעבירי) הוא לא תלוי בך. את לא יכולה לדעת/לשלוט בכך שתפגשי בפעם ראשונה עם בעלך או רק בפעם ה500 הבחורה שיהיה לצידך תחליטי לקשור בגורל משותף. זה לא בשליטתנו.. אז מה הפתרון? לשחרר..

בא לך לצאת? זוגיות תעשה לך טוב בשבלב הזה? את חושבת שזה נכון? לכי על זה, עופי על זה!! בלי סטיגמות ובלי דמיונות ארוכי טווח!!

בהצלחה רבה!!!

ואני כבר בשוונג אז אמשיך..

זאת שאלה פרדוקסאלית מתי בנאדם מוכן לצאת.

הרי עד שלא התחתנת - אתה לא יודע מה זה.

אז איך אפשר להיות מוכן כדי 'להתחתן'? הרי כל עוד אתה לא שם - אתה בחיים לא תדע מה זה.

אבל מסתבר שהחיים שלנו לא עובדים ככה.. החיים שלנו הם לא פרי בחירתנו, מתי אנחנו 'מוכנים'.

כשאנחנו עולים מבי"ס יסודי לחטיבה ומחטיבה לתיכון - לא שאלנו את עצמנו - מתי אנחנו 'מוכנים',

גם כשהתגייסנו או עשינו שירות לאומי לא הגענו כ'מוכנים'.

כמו שזורקים ילד לבריכה - והוא ממשיך לשחות לבד...

יש שלבים בחיים שבהם יש סוויץ'. שבהם פשוט קופצים ועושים. סה"כ זה הגיוני להתחתן לא? אז למה לא בעצם?

לא יודע אם זה קשור אבל סתם בפאנן שלי חחח

את לא יודעת "אם את מוכנה ובשלה" - הרבה לא יודעים..

אם את לא מרגישה ההיפך, שאת לא מוכנה. ואם לאידך את כן רוצה, אפשר להתחיל לחפש.

אם נראה לך עדיין לא מתאים - חכי קצת.

זה דבר אישי.

אם תהיי לא מוכנה - נקווה שתזהי ותתבגרי תוך כדי

בכל מקרה לא יודע אם כדאי להתחיל בתקופה הזאת, ואולי כדאי לך לנצל את התקופה הנוכחים כדי להתאפס על עצמך ואז להגיע מוכנה

ולא בטוח שיש קשר בין תאריך ההתחלה לתאריך הסיום

כי יכול לבוא בחור שתידלקי עליו וזה לא יתאים לך ואז חתונה וכל החיים נהרסים את צריכה לשאול את עצמך אם את בשלה באמת לחיי נישואים כי זה עול גדול אז אם ההרגשה שלך שאת מסוגלת אז תצאי ולבדוק טוב טוב את המיועד המון הצלחה

אבל הסיכוי סטטיסטית להתגרש כשמתחתנים מתחת לגיל 20 הוא יותר מכפול (כך לפי הרב חיים נבון בטור שלו).

פרט מעניין - הסיכוי הנמוך ביותר הוא בין 20 ל25, ואז זה מטפס לאט לאט ובשלושים ומשהו חוזר להיות כמו שהיה לפני גיל 20. 

הנישואין והגירושין בחברה הדתית לאומית - סקירת נתונים - נאמני תורה ועבודה בסוף העמוד. 

בחתימה...

אולי יש, אנאעארף. אבל אם כן, מה?

אבל מדגם לא רע של נבדקים, והשאלה היא כמה השנים הם אלה ששונות אחת מהשניה.

הכל מספרים... ויש אחוזים קטנים בכל הגיליים להכל..

משפט שתורם לדיון הגיוני היה יכול להיות "אני רואה את האחוזים, ומעדיפה לקחת את הסיכון המתואר".

לא מסכימה איתך.. זה כן טיעון נכון. כי בסוף מדובר פה על בני אדם. ולא על אחוזים.. ואני לא כן יעשה צעד או לא בגלל אחוזים שונים בחברה.   

ספציפית הסקר הזה מראה על אחוזים נמוכים בהכל.. כאילו כל הגילאים יש אחוזים לכאן ולכאן ככה שלי אישית הוא לא אומר כלום. כן יכול להגיד על נישואין בגיל צעיר (18) שבערך 20% התגרשו. אבל לא יותר מזה.

בגלל שזה משתנה מאדם לאדם מהותית ולא רק הסתברותית. אבל בגלל שאדם לא תמיד יודע מה מקומו ביחס לחברה בקשר למידת הבשלות שלו (ושל בן/בת זוגו) אז זה דרך די טובה להעריך סיכויים.

ולגבי מה שדיברו על מוכנות וכו', תראו את הציבור החרדי: הרוב מתחתנות בגיל צעיר מאוד ולאוו דווקא מספיק בשלות ובוגרות, והנישואים שם מצליחים יפה מאוד, אחוז הגירושין נמוך ממש.

שם מראש מחנכים את הבנות להתחתן בגיל צעיר, ולכן הן יותר מוכנות.

חוץ מזה שאחוז גירושין הוא לא תמיד הוכחה להצלחה של הנישואים.

(מדבר באופן כללי, בלי קשר לפותחת)

מעניין באמת לבדוק אם זה קשור גם לעדות

ביחס לגיל הנישואין ואחוז הגירושין

חרדיות לא יוצאות לדירת שירות, לא יוצאות לעולם האמתי וכו'..

למה שהוא סתם יבזבז זמן על בירורים פגישה+אכזבה אח"כ?

גם לא בטוח שהיא תהיה כמוך ותדע מייד אחרי הפגישה הראשונה.

חוץ מזה שבשלות לחתונה לא תלויה רק בהרגשה אישית.

אבל בהחלט יש מקום לאמירה שלפעמים עצם זה שיוצאים זה נותן בהירות..

הרי תחשוב לצד השני - אם אדם בחיים לא יחווה את העניין הוא בחיים לא ידע אם הוא בקטע ובחיים הוא לא יתחיל לצאת.

ברור שיכול להיות מצב של צביעות שבו משהו גורר מישהו אחר לבזבזוז זמן באופן ציני.

אבל זה עדין, לפעמים גם אם אני לא בטוח במאה אחוז ואני רציני במה שאני עושה ואני חותר למודעות עצמית גבוהה - אני יכול לקחת את הסיכון בשביל שנינו.

הסגנון של - "מה אכפת לך את לא תפסידי, תהפכי אותו לשפן נסיונות" הוא באמת לא ראוי.

לכן אני מסכים במאה אחוז על דבריך רק רציתי להרחיב את העניין..

יש לזה אולי מקום, אבל זאת צריכה להיות האפשרות האחרונה.

הפריע לי בעיקר ה"מה יש לך להפסיד", כאילו אין כאן עוד משהו בתמונה שצריך להתחשב בו.

אני כותבת את זה בכאב כי כאילו התחלתי 'לצאת' וזה.. אני באותו גיל של מי שכתבה את השירשור...

ואני מוצאת את עצמי פתאום ממש מתלבטת!

כי מצד אחד אני חושבת שאני בשלה לקשר ואני רוצה זוגיות. 

אבל באמת מצד שני זה אחד המלחיצים! אני בכלל לא בטוחה שאני בשלה ללדת ילדים, להיות בשבילם כל הזמן, להקים בית.             לדאוג לפרנסה של בית. זה מטורף! איך בכלל אני יכולה להיו מוכנה לזה?

כשאני חושבת על כל מה שכרוך בזה זה מלחיץ..!

מצד שני מאוד רוצה להתחתן...

איך ומתי אהיה באמת מוכנה ואיך אפשר לדעת?

זה גם פחד וגם באמת חוסר רצון להכנס למעגל הזה.  כאילו זה המון אחראיות. תנו לי סיבה טובה שאני ירצה את זה?   

דוגרי- הייתי מעדיפה שמבחינת היהדות היה אפשר קשר זוגי בלי חתונה. ומתחתנים באמת בגיל שרוצים את זה מאוד.. גיל 30.  כמו בציבור החילוני. 

מעניין אותי מה אתם חושבים?

שתהייה אהבה אמיתית גם בלי חתונה...  ממש לא במקום של פריקת אהבה.  (לא מנסיון כן;) אבל אני באמת חושבת.. שזה מוגזם. לא יודעת. אין לי באמת תשובה.

גם חופש. זה לא דמיוני. אתה לא יכול לעשות הרבה דברים. כמו לטייל, לטוס לאנארף, להתבלבל.

אם אני מתחתנת אז אסור לי שיהיה מחשבות כאלה של בילבול בעבודת ה' לא? (דמיינו אמא מבולבלת...)

תודה  באמת עזרת לי... נכון.. אנחנו כל כך מושפעים מהתרבות החילונית.. לפעמים אני לא יודעת מאיפה אני מדברת..

ואם יש לי הרבה אחים.. ושמירה עליהם באופן רציף ממש מתסכלת אותי ואני לא מתחברת בכלל... יש מה לחשוב על חתונה?

האמת שיש לי כמה חברות כמוני שבגילי (+-20) ורוצות להתחתן אבל לא יכולות אפילו לחשוב על גידול ילדים.

גידול ילדים מצריך מלא סבלנות, מלא רצון לזה. שכרגע לא קיים אצלי.

ברור לי בלי שום ספק שאני רוצה שיהיו לי ילדים בעתיד.. אבל כרגע לא מצליחה לראות איך /:

תודה, הבנתי מה את אומרת.. כיף לשמוע שאת מזדהה עם הקושי..

רוב הזמן נוער וקצת זמן ילדים בוגרים יחסית .  מאוד מאוד נהנתי אבל לא בשביל להיות איתם שעות.. כאילו התלות שלהם בי לאורך הרבה זמן מלחיצה..

מי שעושה צעד כזה בחוסר אחריות הוא בעיקר בעצמו בסופו של דבר.

כל עוד עדיין בגיל צעיר אפשר קצת לקחת את הזמן.

בכל אופן כדי לחשוב על זה ולא סתם לתת לזמן לעבור.

תהליך ההתבשלות לעניין הוא תלוי באיזו דרך שצריך לעבור בראש.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת