אולי הבחור שלך מתייסר עכשיו מה הוא עושה לא נכון שהוא לא מוצא אותך כבר..

בחיים אל תקבלי החלטות לפי זה!!

כמובן שאם היא מרגישה מוכנה, שתלך על זה בלי לחשוב פעמיים! אבל ההחלטה להתחיל לצאת או לא, אסור לה להיות קשורה לצד השני אלא למוכנות שלה בעצמה.

אם הולכים לפי הדימיון הזה שהחתן מתבוסס בכאב שלו לחפש אותי, זה יכול לגרום לקבל החלטות לא נכונות. ומי אמר שהוא בכלל יוצא עכשיו?!?!

חתונה זה לא רשימת מכולת, אה הנה מצאתי חתן אפשר לסמן וי...

זה עבודת חיים וצריך להיות מוכנים לזה.

וכן צריך גם הרבה אמונה, לסמוך על ה' שהוא יגלגל את העניינים בצורה שהכי מדוייקת.

וחוצמזה בד"כ ככל שיותר מוכנים- זה קורה מהר יותר.

לעניות דעתי, אם מרגישים לא מוכנים, לא יעזור להתחיל לצאת אלא יעזור להתחיל לעבוד על המידות, ללכת לאימון וכיוצא בזה.

יכול לחסוך הרבה כוחות נפש.

בהצלחה רבה!

ואת לא יודעת מאיפה להתחיל.

את קולטת שהגיע הזמן ו... וואו, זה אשכרה הגיע.

ואיך זה כל כך קרוב?! זה פסיכי!!

ואני אנסה להגיב לך קצת על הרהורים שהעלת:

מי אמר לך שזה יקח הרבה זמן? אולי זה יקח מינמום של זמן? גם זה קורה לא קצת, שמישהי כבר על הבחור השלישי שהיא יוצאת איתו חודשיים והופ.. מתארסים!

מי אמר לך שהגיל האידיאלי זה 24 - 22?? מי אמר שיש בכלל גיל אידיאלי כולשהו? אולי זה בכלל סובייקטיבי? כל אחת ומה שמתאים לה?

את מנסה לקחת אחריות על ה5 שנים הבאות שלא תמרחי? מי אמר שזה בכלל בידך?

קיצר - את יוצאת למסע של הקשבה פנימית גדולה לעצמך שבו תצטרכי להשליל את כל התויות והסטיגמות שקיימות אצלך ולזרוק אותם לפח, לא לשום מקום אחר, ולעשות מה שטוב לך עכשיו!

אם את רואה שבזמן הקרוב יהיה לך טוב להיות נשואה, לכי על זה! 

אם את חושבת שלא - גם סבבה! רק אל תחיי בשביל העוד 5 שנים "שלא תמרחי", בעניינים האלה צריך לחיות את הרגע, את ה'כאן ועכשיו'.

נכון, המסע שתעברי (או שלא תעבירי) הוא לא תלוי בך. את לא יכולה לדעת/לשלוט בכך שתפגשי בפעם ראשונה עם בעלך או רק בפעם ה500 הבחורה שיהיה לצידך תחליטי לקשור בגורל משותף. זה לא בשליטתנו.. אז מה הפתרון? לשחרר..

בא לך לצאת? זוגיות תעשה לך טוב בשבלב הזה? את חושבת שזה נכון? לכי על זה, עופי על זה!! בלי סטיגמות ובלי דמיונות ארוכי טווח!!

בהצלחה רבה!!!

ואני כבר בשוונג אז אמשיך..

זאת שאלה פרדוקסאלית מתי בנאדם מוכן לצאת.

הרי עד שלא התחתנת - אתה לא יודע מה זה.

אז איך אפשר להיות מוכן כדי 'להתחתן'? הרי כל עוד אתה לא שם - אתה בחיים לא תדע מה זה.

אבל מסתבר שהחיים שלנו לא עובדים ככה.. החיים שלנו הם לא פרי בחירתנו, מתי אנחנו 'מוכנים'.

כשאנחנו עולים מבי"ס יסודי לחטיבה ומחטיבה לתיכון - לא שאלנו את עצמנו - מתי אנחנו 'מוכנים',

גם כשהתגייסנו או עשינו שירות לאומי לא הגענו כ'מוכנים'.

כמו שזורקים ילד לבריכה - והוא ממשיך לשחות לבד...

יש שלבים בחיים שבהם יש סוויץ'. שבהם פשוט קופצים ועושים. סה"כ זה הגיוני להתחתן לא? אז למה לא בעצם?

לא יודע אם זה קשור אבל סתם בפאנן שלי חחח

את לא יודעת "אם את מוכנה ובשלה" - הרבה לא יודעים..

אם את לא מרגישה ההיפך, שאת לא מוכנה. ואם לאידך את כן רוצה, אפשר להתחיל לחפש.

אם נראה לך עדיין לא מתאים - חכי קצת.

זה דבר אישי.

אם תהיי לא מוכנה - נקווה שתזהי ותתבגרי תוך כדי

בכל מקרה לא יודע אם כדאי להתחיל בתקופה הזאת, ואולי כדאי לך לנצל את התקופה הנוכחים כדי להתאפס על עצמך ואז להגיע מוכנה

ולא בטוח שיש קשר בין תאריך ההתחלה לתאריך הסיום

כי יכול לבוא בחור שתידלקי עליו וזה לא יתאים לך ואז חתונה וכל החיים נהרסים את צריכה לשאול את עצמך אם את בשלה באמת לחיי נישואים כי זה עול גדול אז אם ההרגשה שלך שאת מסוגלת אז תצאי ולבדוק טוב טוב את המיועד המון הצלחה

אבל הסיכוי סטטיסטית להתגרש כשמתחתנים מתחת לגיל 20 הוא יותר מכפול (כך לפי הרב חיים נבון בטור שלו).

פרט מעניין - הסיכוי הנמוך ביותר הוא בין 20 ל25, ואז זה מטפס לאט לאט ובשלושים ומשהו חוזר להיות כמו שהיה לפני גיל 20. 

הנישואין והגירושין בחברה הדתית לאומית - סקירת נתונים - נאמני תורה ועבודה בסוף העמוד. 

בחתימה...

אולי יש, אנאעארף. אבל אם כן, מה?

אבל מדגם לא רע של נבדקים, והשאלה היא כמה השנים הם אלה ששונות אחת מהשניה.

הכל מספרים... ויש אחוזים קטנים בכל הגיליים להכל..

משפט שתורם לדיון הגיוני היה יכול להיות "אני רואה את האחוזים, ומעדיפה לקחת את הסיכון המתואר".

לא מסכימה איתך.. זה כן טיעון נכון. כי בסוף מדובר פה על בני אדם. ולא על אחוזים.. ואני לא כן יעשה צעד או לא בגלל אחוזים שונים בחברה.   

ספציפית הסקר הזה מראה על אחוזים נמוכים בהכל.. כאילו כל הגילאים יש אחוזים לכאן ולכאן ככה שלי אישית הוא לא אומר כלום. כן יכול להגיד על נישואין בגיל צעיר (18) שבערך 20% התגרשו. אבל לא יותר מזה.

בגלל שזה משתנה מאדם לאדם מהותית ולא רק הסתברותית. אבל בגלל שאדם לא תמיד יודע מה מקומו ביחס לחברה בקשר למידת הבשלות שלו (ושל בן/בת זוגו) אז זה דרך די טובה להעריך סיכויים.

ולגבי מה שדיברו על מוכנות וכו', תראו את הציבור החרדי: הרוב מתחתנות בגיל צעיר מאוד ולאוו דווקא מספיק בשלות ובוגרות, והנישואים שם מצליחים יפה מאוד, אחוז הגירושין נמוך ממש.

שם מראש מחנכים את הבנות להתחתן בגיל צעיר, ולכן הן יותר מוכנות.

חוץ מזה שאחוז גירושין הוא לא תמיד הוכחה להצלחה של הנישואים.

(מדבר באופן כללי, בלי קשר לפותחת)

מעניין באמת לבדוק אם זה קשור גם לעדות

ביחס לגיל הנישואין ואחוז הגירושין

חרדיות לא יוצאות לדירת שירות, לא יוצאות לעולם האמתי וכו'..

למה שהוא סתם יבזבז זמן על בירורים פגישה+אכזבה אח"כ?

גם לא בטוח שהיא תהיה כמוך ותדע מייד אחרי הפגישה הראשונה.

חוץ מזה שבשלות לחתונה לא תלויה רק בהרגשה אישית.

אבל בהחלט יש מקום לאמירה שלפעמים עצם זה שיוצאים זה נותן בהירות..

הרי תחשוב לצד השני - אם אדם בחיים לא יחווה את העניין הוא בחיים לא ידע אם הוא בקטע ובחיים הוא לא יתחיל לצאת.

ברור שיכול להיות מצב של צביעות שבו משהו גורר מישהו אחר לבזבזוז זמן באופן ציני.

אבל זה עדין, לפעמים גם אם אני לא בטוח במאה אחוז ואני רציני במה שאני עושה ואני חותר למודעות עצמית גבוהה - אני יכול לקחת את הסיכון בשביל שנינו.

הסגנון של - "מה אכפת לך את לא תפסידי, תהפכי אותו לשפן נסיונות" הוא באמת לא ראוי.

לכן אני מסכים במאה אחוז על דבריך רק רציתי להרחיב את העניין..

יש לזה אולי מקום, אבל זאת צריכה להיות האפשרות האחרונה.

הפריע לי בעיקר ה"מה יש לך להפסיד", כאילו אין כאן עוד משהו בתמונה שצריך להתחשב בו.

אני כותבת את זה בכאב כי כאילו התחלתי 'לצאת' וזה.. אני באותו גיל של מי שכתבה את השירשור...

ואני מוצאת את עצמי פתאום ממש מתלבטת!

כי מצד אחד אני חושבת שאני בשלה לקשר ואני רוצה זוגיות. 

אבל באמת מצד שני זה אחד המלחיצים! אני בכלל לא בטוחה שאני בשלה ללדת ילדים, להיות בשבילם כל הזמן, להקים בית.             לדאוג לפרנסה של בית. זה מטורף! איך בכלל אני יכולה להיו מוכנה לזה?

כשאני חושבת על כל מה שכרוך בזה זה מלחיץ..!

מצד שני מאוד רוצה להתחתן...

איך ומתי אהיה באמת מוכנה ואיך אפשר לדעת?

זה גם פחד וגם באמת חוסר רצון להכנס למעגל הזה.  כאילו זה המון אחראיות. תנו לי סיבה טובה שאני ירצה את זה?   

דוגרי- הייתי מעדיפה שמבחינת היהדות היה אפשר קשר זוגי בלי חתונה. ומתחתנים באמת בגיל שרוצים את זה מאוד.. גיל 30.  כמו בציבור החילוני. 

מעניין אותי מה אתם חושבים?

שתהייה אהבה אמיתית גם בלי חתונה...  ממש לא במקום של פריקת אהבה.  (לא מנסיון כן;) אבל אני באמת חושבת.. שזה מוגזם. לא יודעת. אין לי באמת תשובה.

גם חופש. זה לא דמיוני. אתה לא יכול לעשות הרבה דברים. כמו לטייל, לטוס לאנארף, להתבלבל.

אם אני מתחתנת אז אסור לי שיהיה מחשבות כאלה של בילבול בעבודת ה' לא? (דמיינו אמא מבולבלת...)

תודה  באמת עזרת לי... נכון.. אנחנו כל כך מושפעים מהתרבות החילונית.. לפעמים אני לא יודעת מאיפה אני מדברת..

ואם יש לי הרבה אחים.. ושמירה עליהם באופן רציף ממש מתסכלת אותי ואני לא מתחברת בכלל... יש מה לחשוב על חתונה?

האמת שיש לי כמה חברות כמוני שבגילי (+-20) ורוצות להתחתן אבל לא יכולות אפילו לחשוב על גידול ילדים.

גידול ילדים מצריך מלא סבלנות, מלא רצון לזה. שכרגע לא קיים אצלי.

ברור לי בלי שום ספק שאני רוצה שיהיו לי ילדים בעתיד.. אבל כרגע לא מצליחה לראות איך /:

תודה, הבנתי מה את אומרת.. כיף לשמוע שאת מזדהה עם הקושי..

רוב הזמן נוער וקצת זמן ילדים בוגרים יחסית .  מאוד מאוד נהנתי אבל לא בשביל להיות איתם שעות.. כאילו התלות שלהם בי לאורך הרבה זמן מלחיצה..

מי שעושה צעד כזה בחוסר אחריות הוא בעיקר בעצמו בסופו של דבר.

כל עוד עדיין בגיל צעיר אפשר קצת לקחת את הזמן.

בכל אופן כדי לחשוב על זה ולא סתם לתת לזמן לעבור.

תהליך ההתבשלות לעניין הוא תלוי באיזו דרך שצריך לעבור בראש.

הכל בר תיקון בכל שלב.

חוץ ממה המעורבות בו בעיות נפשיות שלא ניתנות לטיפול.

מה שכן, לפעמים הדרך לתיקון כרוכה בעבודה גדולה, אמיתית, כואבת, מורכבת, מאמצת, דורשת...

השאלה אם יש מספיק אומץ

מתמודדי נפש עם בעיות שלא ניתנות לטיפול נשואים.

אמרתי שהדלת עלולה להיסגר כשהתמודדות נפשית מעיבה על זוגיות בצורה אלימה ורעילה.

לא אמרתי שמתמודדי-נפש לא יכולים לחיות חיי נישואין אוהבים, מיטיבים ונעימין.

אם דלת ננעלה

לא משנה אם אתה נעלת או מישהו אחר

תמיד ישארו דלתות נוספות

בכל נושא ובפרט באהבה

עם עבודה נכונה

הדלת הבאה יכולה להוביל למקום טוב יותר

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?