אולי הבחור שלך מתייסר עכשיו מה הוא עושה לא נכון שהוא לא מוצא אותך כבר..

בחיים אל תקבלי החלטות לפי זה!!

כמובן שאם היא מרגישה מוכנה, שתלך על זה בלי לחשוב פעמיים! אבל ההחלטה להתחיל לצאת או לא, אסור לה להיות קשורה לצד השני אלא למוכנות שלה בעצמה.

אם הולכים לפי הדימיון הזה שהחתן מתבוסס בכאב שלו לחפש אותי, זה יכול לגרום לקבל החלטות לא נכונות. ומי אמר שהוא בכלל יוצא עכשיו?!?!

חתונה זה לא רשימת מכולת, אה הנה מצאתי חתן אפשר לסמן וי...

זה עבודת חיים וצריך להיות מוכנים לזה.

וכן צריך גם הרבה אמונה, לסמוך על ה' שהוא יגלגל את העניינים בצורה שהכי מדוייקת.

וחוצמזה בד"כ ככל שיותר מוכנים- זה קורה מהר יותר.

לעניות דעתי, אם מרגישים לא מוכנים, לא יעזור להתחיל לצאת אלא יעזור להתחיל לעבוד על המידות, ללכת לאימון וכיוצא בזה.

יכול לחסוך הרבה כוחות נפש.

בהצלחה רבה!

ואת לא יודעת מאיפה להתחיל.

את קולטת שהגיע הזמן ו... וואו, זה אשכרה הגיע.

ואיך זה כל כך קרוב?! זה פסיכי!!

ואני אנסה להגיב לך קצת על הרהורים שהעלת:

מי אמר לך שזה יקח הרבה זמן? אולי זה יקח מינמום של זמן? גם זה קורה לא קצת, שמישהי כבר על הבחור השלישי שהיא יוצאת איתו חודשיים והופ.. מתארסים!

מי אמר לך שהגיל האידיאלי זה 24 - 22?? מי אמר שיש בכלל גיל אידיאלי כולשהו? אולי זה בכלל סובייקטיבי? כל אחת ומה שמתאים לה?

את מנסה לקחת אחריות על ה5 שנים הבאות שלא תמרחי? מי אמר שזה בכלל בידך?

קיצר - את יוצאת למסע של הקשבה פנימית גדולה לעצמך שבו תצטרכי להשליל את כל התויות והסטיגמות שקיימות אצלך ולזרוק אותם לפח, לא לשום מקום אחר, ולעשות מה שטוב לך עכשיו!

אם את רואה שבזמן הקרוב יהיה לך טוב להיות נשואה, לכי על זה! 

אם את חושבת שלא - גם סבבה! רק אל תחיי בשביל העוד 5 שנים "שלא תמרחי", בעניינים האלה צריך לחיות את הרגע, את ה'כאן ועכשיו'.

נכון, המסע שתעברי (או שלא תעבירי) הוא לא תלוי בך. את לא יכולה לדעת/לשלוט בכך שתפגשי בפעם ראשונה עם בעלך או רק בפעם ה500 הבחורה שיהיה לצידך תחליטי לקשור בגורל משותף. זה לא בשליטתנו.. אז מה הפתרון? לשחרר..

בא לך לצאת? זוגיות תעשה לך טוב בשבלב הזה? את חושבת שזה נכון? לכי על זה, עופי על זה!! בלי סטיגמות ובלי דמיונות ארוכי טווח!!

בהצלחה רבה!!!

ואני כבר בשוונג אז אמשיך..

זאת שאלה פרדוקסאלית מתי בנאדם מוכן לצאת.

הרי עד שלא התחתנת - אתה לא יודע מה זה.

אז איך אפשר להיות מוכן כדי 'להתחתן'? הרי כל עוד אתה לא שם - אתה בחיים לא תדע מה זה.

אבל מסתבר שהחיים שלנו לא עובדים ככה.. החיים שלנו הם לא פרי בחירתנו, מתי אנחנו 'מוכנים'.

כשאנחנו עולים מבי"ס יסודי לחטיבה ומחטיבה לתיכון - לא שאלנו את עצמנו - מתי אנחנו 'מוכנים',

גם כשהתגייסנו או עשינו שירות לאומי לא הגענו כ'מוכנים'.

כמו שזורקים ילד לבריכה - והוא ממשיך לשחות לבד...

יש שלבים בחיים שבהם יש סוויץ'. שבהם פשוט קופצים ועושים. סה"כ זה הגיוני להתחתן לא? אז למה לא בעצם?

לא יודע אם זה קשור אבל סתם בפאנן שלי חחח

את לא יודעת "אם את מוכנה ובשלה" - הרבה לא יודעים..

אם את לא מרגישה ההיפך, שאת לא מוכנה. ואם לאידך את כן רוצה, אפשר להתחיל לחפש.

אם נראה לך עדיין לא מתאים - חכי קצת.

זה דבר אישי.

אם תהיי לא מוכנה - נקווה שתזהי ותתבגרי תוך כדי

בכל מקרה לא יודע אם כדאי להתחיל בתקופה הזאת, ואולי כדאי לך לנצל את התקופה הנוכחים כדי להתאפס על עצמך ואז להגיע מוכנה

ולא בטוח שיש קשר בין תאריך ההתחלה לתאריך הסיום

כי יכול לבוא בחור שתידלקי עליו וזה לא יתאים לך ואז חתונה וכל החיים נהרסים את צריכה לשאול את עצמך אם את בשלה באמת לחיי נישואים כי זה עול גדול אז אם ההרגשה שלך שאת מסוגלת אז תצאי ולבדוק טוב טוב את המיועד המון הצלחה

אבל הסיכוי סטטיסטית להתגרש כשמתחתנים מתחת לגיל 20 הוא יותר מכפול (כך לפי הרב חיים נבון בטור שלו).

פרט מעניין - הסיכוי הנמוך ביותר הוא בין 20 ל25, ואז זה מטפס לאט לאט ובשלושים ומשהו חוזר להיות כמו שהיה לפני גיל 20. 

הנישואין והגירושין בחברה הדתית לאומית - סקירת נתונים - נאמני תורה ועבודה בסוף העמוד. 

בחתימה...

אולי יש, אנאעארף. אבל אם כן, מה?

אבל מדגם לא רע של נבדקים, והשאלה היא כמה השנים הם אלה ששונות אחת מהשניה.

הכל מספרים... ויש אחוזים קטנים בכל הגיליים להכל..

משפט שתורם לדיון הגיוני היה יכול להיות "אני רואה את האחוזים, ומעדיפה לקחת את הסיכון המתואר".

לא מסכימה איתך.. זה כן טיעון נכון. כי בסוף מדובר פה על בני אדם. ולא על אחוזים.. ואני לא כן יעשה צעד או לא בגלל אחוזים שונים בחברה.   

ספציפית הסקר הזה מראה על אחוזים נמוכים בהכל.. כאילו כל הגילאים יש אחוזים לכאן ולכאן ככה שלי אישית הוא לא אומר כלום. כן יכול להגיד על נישואין בגיל צעיר (18) שבערך 20% התגרשו. אבל לא יותר מזה.

בגלל שזה משתנה מאדם לאדם מהותית ולא רק הסתברותית. אבל בגלל שאדם לא תמיד יודע מה מקומו ביחס לחברה בקשר למידת הבשלות שלו (ושל בן/בת זוגו) אז זה דרך די טובה להעריך סיכויים.

ולגבי מה שדיברו על מוכנות וכו', תראו את הציבור החרדי: הרוב מתחתנות בגיל צעיר מאוד ולאוו דווקא מספיק בשלות ובוגרות, והנישואים שם מצליחים יפה מאוד, אחוז הגירושין נמוך ממש.

שם מראש מחנכים את הבנות להתחתן בגיל צעיר, ולכן הן יותר מוכנות.

חוץ מזה שאחוז גירושין הוא לא תמיד הוכחה להצלחה של הנישואים.

(מדבר באופן כללי, בלי קשר לפותחת)

מעניין באמת לבדוק אם זה קשור גם לעדות

ביחס לגיל הנישואין ואחוז הגירושין

חרדיות לא יוצאות לדירת שירות, לא יוצאות לעולם האמתי וכו'..

למה שהוא סתם יבזבז זמן על בירורים פגישה+אכזבה אח"כ?

גם לא בטוח שהיא תהיה כמוך ותדע מייד אחרי הפגישה הראשונה.

חוץ מזה שבשלות לחתונה לא תלויה רק בהרגשה אישית.

אבל בהחלט יש מקום לאמירה שלפעמים עצם זה שיוצאים זה נותן בהירות..

הרי תחשוב לצד השני - אם אדם בחיים לא יחווה את העניין הוא בחיים לא ידע אם הוא בקטע ובחיים הוא לא יתחיל לצאת.

ברור שיכול להיות מצב של צביעות שבו משהו גורר מישהו אחר לבזבזוז זמן באופן ציני.

אבל זה עדין, לפעמים גם אם אני לא בטוח במאה אחוז ואני רציני במה שאני עושה ואני חותר למודעות עצמית גבוהה - אני יכול לקחת את הסיכון בשביל שנינו.

הסגנון של - "מה אכפת לך את לא תפסידי, תהפכי אותו לשפן נסיונות" הוא באמת לא ראוי.

לכן אני מסכים במאה אחוז על דבריך רק רציתי להרחיב את העניין..

יש לזה אולי מקום, אבל זאת צריכה להיות האפשרות האחרונה.

הפריע לי בעיקר ה"מה יש לך להפסיד", כאילו אין כאן עוד משהו בתמונה שצריך להתחשב בו.

אני כותבת את זה בכאב כי כאילו התחלתי 'לצאת' וזה.. אני באותו גיל של מי שכתבה את השירשור...

ואני מוצאת את עצמי פתאום ממש מתלבטת!

כי מצד אחד אני חושבת שאני בשלה לקשר ואני רוצה זוגיות. 

אבל באמת מצד שני זה אחד המלחיצים! אני בכלל לא בטוחה שאני בשלה ללדת ילדים, להיות בשבילם כל הזמן, להקים בית.             לדאוג לפרנסה של בית. זה מטורף! איך בכלל אני יכולה להיו מוכנה לזה?

כשאני חושבת על כל מה שכרוך בזה זה מלחיץ..!

מצד שני מאוד רוצה להתחתן...

איך ומתי אהיה באמת מוכנה ואיך אפשר לדעת?

זה גם פחד וגם באמת חוסר רצון להכנס למעגל הזה.  כאילו זה המון אחראיות. תנו לי סיבה טובה שאני ירצה את זה?   

דוגרי- הייתי מעדיפה שמבחינת היהדות היה אפשר קשר זוגי בלי חתונה. ומתחתנים באמת בגיל שרוצים את זה מאוד.. גיל 30.  כמו בציבור החילוני. 

מעניין אותי מה אתם חושבים?

שתהייה אהבה אמיתית גם בלי חתונה...  ממש לא במקום של פריקת אהבה.  (לא מנסיון כן;) אבל אני באמת חושבת.. שזה מוגזם. לא יודעת. אין לי באמת תשובה.

גם חופש. זה לא דמיוני. אתה לא יכול לעשות הרבה דברים. כמו לטייל, לטוס לאנארף, להתבלבל.

אם אני מתחתנת אז אסור לי שיהיה מחשבות כאלה של בילבול בעבודת ה' לא? (דמיינו אמא מבולבלת...)

תודה  באמת עזרת לי... נכון.. אנחנו כל כך מושפעים מהתרבות החילונית.. לפעמים אני לא יודעת מאיפה אני מדברת..

ואם יש לי הרבה אחים.. ושמירה עליהם באופן רציף ממש מתסכלת אותי ואני לא מתחברת בכלל... יש מה לחשוב על חתונה?

האמת שיש לי כמה חברות כמוני שבגילי (+-20) ורוצות להתחתן אבל לא יכולות אפילו לחשוב על גידול ילדים.

גידול ילדים מצריך מלא סבלנות, מלא רצון לזה. שכרגע לא קיים אצלי.

ברור לי בלי שום ספק שאני רוצה שיהיו לי ילדים בעתיד.. אבל כרגע לא מצליחה לראות איך /:

תודה, הבנתי מה את אומרת.. כיף לשמוע שאת מזדהה עם הקושי..

רוב הזמן נוער וקצת זמן ילדים בוגרים יחסית .  מאוד מאוד נהנתי אבל לא בשביל להיות איתם שעות.. כאילו התלות שלהם בי לאורך הרבה זמן מלחיצה..

מי שעושה צעד כזה בחוסר אחריות הוא בעיקר בעצמו בסופו של דבר.

כל עוד עדיין בגיל צעיר אפשר קצת לקחת את הזמן.

בכל אופן כדי לחשוב על זה ולא סתם לתת לזמן לעבור.

תהליך ההתבשלות לעניין הוא תלוי באיזו דרך שצריך לעבור בראש.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי