מתי להתחיל לצאת?והעיקר-לשמוח:)
פעם ראשונה שכותבת.. אני כבר עוד מעט אחרי שירות לאומי של שנתיים והשאלה של מתי לצאת מתנוססת לה באוויר.. מצד אחד אומרים לי מתי שאני מרגישה מוכנה ומצד שני אני די מבינה שעד שאני אגיע לחתן המיועד אני עוד אעבור מלא ולא בטוח שהראשון, השני והחמישי יהיה בעלי..
אני לא יודעת אם אני עדיין מוכנה ובשלה אבל אני כן יודעת שהרבה שהתחתנו בגיל ה"אידיאלי" של 22 -24 יצאו מלא לפני.. אני מפחדת שאם אמרח את הזמן הזה בגלל שאני לא מוכנה ואתחיל לצאת בגיל 22 אמצא את עצמי בדייטים עד גיל מאוחר..
אשמח לשמוע את דעתכם..
תתחילי, תתחילי..י.על

אולי הבחור שלך מתייסר עכשיו מה הוא עושה לא נכון שהוא לא מוצא אותך כבר..

אני בהלםיבנה המקדש!

בחיים אל תקבלי החלטות לפי זה!!

 

כמובן שאם היא מרגישה מוכנה, שתלך על זה בלי לחשוב פעמיים! אבל ההחלטה להתחיל לצאת או לא, אסור לה להיות קשורה לצד השני אלא למוכנות שלה בעצמה.

 

אם הולכים לפי הדימיון הזה שהחתן מתבוסס בכאב שלו לחפש אותי, זה יכול לגרום לקבל החלטות לא נכונות. ומי אמר שהוא בכלל יוצא עכשיו?!?!

 

חתונה זה לא רשימת מכולת, אה הנה מצאתי חתן אפשר לסמן וי...

זה עבודת חיים וצריך להיות מוכנים לזה.

וכן צריך גם הרבה אמונה, לסמוך על ה' שהוא יגלגל את העניינים בצורה שהכי מדוייקת.

 

וחוצמזה בד"כ ככל שיותר מוכנים- זה קורה מהר יותר.

לעניות דעתי, אם מרגישים לא מוכנים, לא יעזור להתחיל לצאת אלא יעזור להתחיל לעבוד על המידות, ללכת לאימון וכיוצא בזה.

יכול לחסוך הרבה כוחות נפש.

 

בהצלחה רבה!

 

תודה על מה שכתבת. התחברתי!מחייכת =)
אם את רוצה בזהברוקולי

ומבינה את המשמעות במה זה כרוך
תתחילי לצאת

תקשיבי ללב שלך מה הוא רוצה
אין לדעת כמה ארוך או קצר יהיה התהליך ( בעז״ה שיהיה קצר ומדויק)
נשמע שיש לך המון דברים שמרחפים בראשadvfb

ואת לא יודעת מאיפה להתחיל.

את קולטת שהגיע הזמן ו... וואו, זה אשכרה הגיע.

ואיך זה כל כך קרוב?! זה פסיכי!!

 

ואני אנסה להגיב לך קצת על הרהורים שהעלת:

מי אמר לך שזה יקח הרבה זמן? אולי זה יקח מינמום של זמן? גם זה קורה לא קצת, שמישהי כבר על הבחור השלישי שהיא יוצאת איתו חודשיים והופ.. מתארסים!

מי אמר לך שהגיל האידיאלי זה 24 - 22?? מי אמר שיש בכלל גיל אידיאלי כולשהו? אולי זה בכלל סובייקטיבי? כל אחת ומה שמתאים לה?

את מנסה לקחת אחריות על ה5 שנים הבאות שלא תמרחי? מי אמר שזה בכלל בידך?

 

 

קיצר - את יוצאת למסע של הקשבה פנימית גדולה לעצמך שבו תצטרכי להשליל את כל התויות והסטיגמות שקיימות אצלך ולזרוק אותם לפח, לא לשום מקום אחר, ולעשות מה שטוב לך עכשיו!

 

אם את רואה שבזמן הקרוב יהיה לך טוב להיות נשואה, לכי על זה! 

אם את חושבת שלא - גם סבבה! רק אל תחיי בשביל העוד 5 שנים "שלא תמרחי", בעניינים האלה צריך לחיות את הרגע, את ה'כאן ועכשיו'.

 

נכון, המסע שתעברי (או שלא תעבירי) הוא לא תלוי בך. את לא יכולה לדעת/לשלוט בכך שתפגשי בפעם ראשונה עם בעלך או רק בפעם ה500 הבחורה שיהיה לצידך תחליטי לקשור בגורל משותף. זה לא בשליטתנו.. אז מה הפתרון? לשחרר..

בא לך לצאת? זוגיות תעשה לך טוב בשבלב הזה? את חושבת שזה נכון? לכי על זה, עופי על זה!! בלי סטיגמות ובלי דמיונות ארוכי טווח!!

בהצלחה רבה!!!

 

וואו..והעיקר-לשמוח:)
אתם עונים כ"כ מהר.. ובשעה כזאת🙂
תודה גדולה!!
בכיף,advfb

ואני כבר בשוונג אז אמשיך..

 

זאת שאלה פרדוקסאלית מתי בנאדם מוכן לצאת.

הרי עד שלא התחתנת - אתה לא יודע מה זה.

אז איך אפשר להיות מוכן כדי 'להתחתן'? הרי כל עוד אתה לא שם - אתה בחיים לא תדע מה זה.

 

אבל מסתבר שהחיים שלנו לא עובדים ככה.. החיים שלנו הם לא פרי בחירתנו, מתי אנחנו 'מוכנים'.

כשאנחנו עולים מבי"ס יסודי לחטיבה ומחטיבה לתיכון - לא שאלנו את עצמנו - מתי אנחנו 'מוכנים',

גם כשהתגייסנו או עשינו שירות לאומי לא הגענו כ'מוכנים'.

כמו שזורקים ילד לבריכה - והוא ממשיך לשחות לבד...

 

יש שלבים בחיים שבהם יש סוויץ'. שבהם פשוט קופצים ועושים. סה"כ זה הגיוני להתחתן לא? אז למה לא בעצם?

לא יודע אם זה קשור אבל סתם בפאנן שלי חחח

אהבתי ממש את התגובהארץ השוקולד
ומסכים
אם את רוצה, תתחילי.ד.

את לא יודעת "אם את מוכנה ובשלה" - הרבה לא יודעים..

 

אם את לא מרגישה ההיפך, שאת לא מוכנה. ואם לאידך את כן רוצה, אפשר להתחיל לחפש.

 

אם נראה לך עדיין לא מתאים - חכי קצת.

 

זה דבר אישי.

תבדקי איזו תחושה עולה לךמקלידה משהו
מהמחשבה 'להתחיל לצאת'.
זה מסקרן אותך? יש לך חשק? בא לך לקפוץ לזה?
או אולי, זה מפחיד אותך? מעלה חששות? פיק ברכיים? אין לך כח לזה?
התחושות שלך זה מדד מצוין למוכנות שלך.
ואם התחושות לא מפרגנות במיוחד שווה לבדוק מה גורם לזה.
עקרונית אין סיבה לא להתחילultracrepidam

אם תהיי לא מוכנה - נקווה שתזהי ותתבגרי תוך כדי

 

בכל מקרה לא יודע אם כדאי להתחיל בתקופה הזאת, ואולי כדאי לך לנצל את התקופה הנוכחים כדי להתאפס על עצמך ואז להגיע מוכנה

 

ולא בטוח שיש קשר בין תאריך ההתחלה לתאריך הסיום

מתחילים לצאת כשרוצים ומוכנים להתחתןארץ השוקולד
הן מבחינת בשלות, הן מבחינת יכולת והן מבחינת הרצון.

אין סיבה למהר לצאת לפני
להתחיל, כשרוצים להתחתןיודו ל-ה' חסדו
אין קשר בין הגיל שהתחלת לגיל שבו תזכי.
יש קשר בין חוסר מוכנות ורצון פנימיים, לאי יכולת לפתח את הקשר ולהחליט את ההחלטה....
נישואין זה אושר גדול
שהרבה עמל בצידו.
חשוב שתתחילי להפגש כשבא לך להתחתן עם כל מה שכרוך בזה.
את שם כבר עכשיו? בהצלחה!
לומר לך להתחיל ואת לא בשלה זה לא דבר חכםיונתן המקורי

כי יכול לבוא בחור שתידלקי עליו וזה לא יתאים לך ואז חתונה וכל החיים נהרסים את צריכה לשאול את עצמך אם את בשלה באמת לחיי נישואים כי זה עול גדול אז אם ההרגשה שלך שאת מסוגלת אז תצאי ולבדוק טוב טוב את המיועד המון הצלחה

❤❤Mp4❤
טוב, אז הגעתי לפורום הזה לגמרי "במקרה" (הכל מה' ❤), ולא יכולתי שלא להגיב, אז נרשמתי במיוחד חחח
דווקא בגלל שאני כבר לא בשלב שלך, וממקומות אחרים לפעמים גם רואים את הדברים אחרת..
אספר לך על עצמי בקטנה- כיום אני ב"ה בת 25, ב"ה נשואה+3 ילדים ב"ה+אוצר קטן בדרך ב"ה (:
אבל כשהייתי בת 18 והכרתי את מי שהיום ב"ה בעלי, ממש לא הגעתי לזוגיות מתוך בשלות..
בדיוק יצאתי אז מקשר שהיה נראה לי רציני (בדיעבד, ממש לא.. אבל כנערה תמימה שלא הייתה בקשר עם בנים מעולם- לא הייתה לי דרך לדעת) והתנפץ לי בפנים, אז החלטתי, כחלק מתהליך ה"החלמה", להוכיח לעצמי שיש עוד גברים בעולם.. ונרשמתי לשליש גן עדן (בהסכמת ותמיכת הוריי!! הם היו תמיד מאוד מעורבים ב"ה!)..
הייתי באתר שעתיים.. האדם הראשון שדיברתי איתו הוא ב"ה היום בעלי!! ב"ה התחתנתי כשהייתי בת 19 בסה"כ, בסוף השנה הראשונה של השירות לאומי ב"ה!
להגיד לך שחיפשתי? שהייתי "בשלה"? רק רציתי "להחלים"! לא תכננתי להכיר את בעלי ב"ה בשלב הזה! אבל כשמרגישים שזה זה- זה פשוט זה ב"ה.. את מתבשלת עם הזמן ולומדת עם החיים.. אין רגע כזה, סף שצריך לעבור, שלפניו לא בשלים ואחריו כן.. זה תהליך! קופצים למים ולומדים תוך כדי.. בשלות זה לא דבר חד משמעי!!!
ד"א, יש לי דודה שלמדה מיסטיקה ואמא שלי הביאה לה את התאריך לידה שלי.. היא טוענת שרק בגיל 25 אגיע לתובנה ואז אהיה בשלה לנישואין חחח
חגגתי 25 לפני חודש וקצת ואני מצפה לתובנה שתשנה את חיי חחח, כרגע, אני ככל הנראה האדם המאושר באדם ב"ה ואני מרגישה שב"ה ה' לא מפסיק להרעיף עליי רק טוב בחסד גמור ב"ה!! והנה, המפה שלי או מה שזה לא יהיה (לא באמת מבינה בזה) אומרת שאני עדיין לא בשלה.. אז אם זאת בשלות, לא הייתי בונה על זה (;
תזרמי ותני לה' להוביל אותך! זה תמיד עובד ב"ה (:
אז לדעתי כן כדאי שתתחילי לצאת, שתעשי השתדלות..
אם זה לא זה- אז פשוט לא.. לא קרה כלום.. מקסימום קצת מתאווררים, מכירים מישהו חדש..
כל דבר מגיע בזמן המדויק ביותר לך, בהשגחה פרטית!
מה שכן, אני ממליצה לך מאווווד לשבת ולשאול את עצמך שאלות.. להבין איזה בית את באמת רוצה.. לדמיין יום אידיאלי בחייך נגיד 10 שנים מעכשיו ב"ה, מה את רואה?
הרבה פעמים בנות ובנים לא באמת יודעים מה הם רוצים, ואז הם מתחתנים והחיים לא וורודים כמו שהם דמיינו.. לכן כן חשוב לבדוק מה את באמת מחפשת.. ללכת עם השכל ולא רק עם הלב.. אחרי שהשכל יאשר, תני לעצמך להרגיש גם בלב (:
לפעמים אנחנו רגילים לחזור על ססמאות, ובמחשבה רצינית אנחנו מבינים שזה פשוט לא אנחנו..
אז לעניות דעתי, קודם כל את צריכה קצת לימודי השקפה (מה ההשקפה שלך על החיים בכל מיני מובנים- או במילים אחרות, להבין מה את רוצה מעצמך ואיזה חיים את רוצה..) ולאחר מכן פשוט תתחילי לצאת.. אל תלחיצי את עצמך! זוגיות זאת קודם כל חברות ובני המין השני הם לא באמת מפלצות, הם לחוצים באותה מידה ומחפשים את אותו הדבר (:
ב"הצלחהההה ❤❤
ברוכה הבאהקל"ת
האמת יש לי הרבה מה להגיד על הדברים שרשמת..
קודם כל אני שמחה שמצאת את בעלך בקלות ושמחה שיש לכם חיי זוגיות מאושרים ביחד עם זאת משתמע מדברייך שההכוונה היא שכל בחורה תתחיל לצאת, אפילו בגיל 18, כמו שאמרת "תקפוץ למים" ותתבשל עם הזמן. לעניות דעתי זו גישה מאד מסוכנת ולא נכונה. לך ב"ה זה הצליח, אך לא עלינו יש הרבה מקרים של פירוק זוגיות בגלל נישואי בוסר כאלה .
זה נכון שתמיד תהיה את הקפיצה למים ואנחנו לא יודעים מה זה זוגיות עד שלא ניכנס לזה, אך יש להיכנס לזה מתוך ראיה בוגרת ,בשלות נפשית ויציאה קצת לחיים. ובחורה בת 18 טרם רכשה זאת.
כנראה שדברי לא נוסחו כראויMp4❤
תודה (:
כנראה שדברי לא נוסחו כראוי, מחילה..
אדגיש כמה נקודות, ברשותך (:

*חשיבה מוקדמת- הזכרתי שקודם כל יש להבין מה את מחפשת, לשאול את עצמך אלו חיים את באמת רוצה, מה את באמת מחפשת בבחור, מה ההשקפה שלך על החיים- ורק לאחר מכן לצאת למסע (:

* השכל מוביל- ציינתי שגם לאחר שיוצאים, יש להתחיל עם השכל ורק אחרי שהוא "מאשר", לאפשר גם ללב להיפתח..
)מה גם שאם היא שאלה את עצמה את השאלות הנכונות והשכל אישר לה שהבחור שעומד מולה באמת מתאים לה, ולא נתנה ללב ולפרפרים להוביל אותה מהרגע הראשון- אלה נישואים עם סיכוי גבוה הרבה יותר להצלחה ב"ה מאשר קשר שכולו "זרימה"..)

*זרימה?
ה"זרימה" שציינתי הייתה זרימה לשלב החדש. לבדיקה, להבנה מי אני ומה אני מחפשת ולהתחלת מסע שאין באמת סיבה לחשוש ממנו.
לקפוץ למים=לשלב החדש, לא מיד לחתונה.

חייבת להוסיף שאני לא מסכימה שבחורה בת 18 טרם רכשה את כל מה שציינת, לעניות דעתי, בגיל צעיר יש יותר אנרגיות, נהנים יותר מחיי המשפחה וכולם מרוויחים מכך ב"ה (: (ולהזכיר את השעון הביולוגי?)
כשהתחתנתי שמעתי את הדברים האלה המווון! למעשה, טורים שלמים בבלוגים נכתבו עליי ממש (גיליתי את זה רק לאחרונה חחח), והכותבת (הנסערת ד'אז) הודתה בפה מלא שטעתה.
זה לא משנה בת כמה את, הגיל זה רק מספר.. אני מכירה בחורה בשנות ה30 שמתנהגת ממש כמו ילדה.. ולעומתה, נערה בת 16 הרבה יותר בוגרת ממנה! עם ראש על הכתפיים!
בעבר היו מתחתנים בגילאים הרבה יותר צעירים.. אז מה השתנה? השאיפות שלנו נעשו יותר חומריות ופחות ממוקדות במהות, זה הכל..
הקרירה (מרשה לעצמי להגיד את זה בתור סטודנטית שנה ג לפסיכולוגיה ב"ה) היא לא המהות וגם לא חיי הנהנתנות..
כשאנחנו מתמקדים בתפל ולא מבינים את מהות החיים, באופן טבעי אני לא מכווננים למהות ומרגישים "לא בשלים" לה.
ב"ה עכשיו, בימי הקורונה, אנחנו זוכים להיזכר מה חשוב באמת (:
המהות זה הבית. זה שה' מחק את שמו בשביל שלומו. זה שכ"כ הרבה מצוות תלויות בו.




תודה על ההבהרותקל"ת
אך שימי לב שאני דיברתי עוד על השלב של ההחלטה מתי להתחיל לצאת והנקודות שאת ציינת- (מה מחפשת/ רגש ושכל) נוגעות כבר לשלב של החיפושים, ששוב לדעתי לא נוגעות לבחורה בת 18. אז נישאר חלוקות בעניין הגיל..;)
פעם דיברתי כמוך..Mp4❤
אמרתי שאתחתן מינימום בגיל 24.. שאין בכלל מה לחשוב על הנושא לפני..
אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד.. בסופו של דבר מי שקבע את תאריך החתונה שלנו הוא אבא שבשמיים, לא משנה מה נראה לנו נכון ולא משנה מה אומרות הסטטיסטיקות..
מהממת❤חצילוש
התחברתי. אוטוטו 19 ונשואה טרייה באושר רב. אין מתכון או נוסחא ואי אפשר לדעת מה הקב"ה מתכנן לנו מעבר לפינה.. כל מקרה לגופו והכללות גורפות מעולם לא נכונות כי בסך הכל בני אדם הם שונים זה מזה.. כל אחד עובר את התהליך שמדוייק לו ובסיעתא דשמיא מדייק אותו.
וחייבת להוסיףMp4❤
ואני חייבת להוסיף דבר עיקרי- תפילה!!!
קל"ת ציינה שהיא שמחה שב"ה זה בא לי בקלות, אז אני חייבת לציין שמאוד מאוד נפגעתי קודם לכן.. לא משהו נורמטיבי שנשים חוות.. ממש לא פרידה רגילה.. וב"ה התפללתי! אמרתי לה' שהוא יודע שאין בי עוד כוח.. שפשוט יכוון אותי.. וגם אחרי שהכרתי את בעלי ב"ה, הייתי מאוד סקפטית.. מאוד שכלתנית.. ממש חיפשתי בפינצטה מה לא בסדר.. התפללתי לה' שאם זה זה- שילך בקלות בע"ה, ואם לא- בבקשה שיעשה שזה יחתך מיד בע"ה.. אין בי את הכוח להיפגע.. הוא יודע!!
וב"ה הוא שמע את תפילתי.. אז זה היה הדבר הראשון שהייתי צריכה לכתוב- תפילה (:
שאילת השאלות זה מה שרב גדול אמר לי לעשות.. לימודי השקפה.. לי זה הועיל ב"ה (:
אז כל הזכויות שמורות לרב חיים קליין, זאת ממש לא אני.. קטונתי..
עם תפילה והכוונה גם טרגדיות יכולות להפוך לאושר, אין על ה' (:
מחילה מכבוד שמיים שלא כתבתי את זה על ההתחלה- תפילה, תפילה, תפילה!!!
אחריקל"ת
בחור אחד לא היה לך כוח?
מה אני אגיד אחרי 30 בחורים??

סליחה הייתי חייבת לפרוק🙁
לא שופטת את התגובהMp4❤
עבר עריכה על ידי Mp4❤ בתאריך י"ט בניסן תש"פ 23:23
סליחה שלא הייתי מספיק רגישה..
לא התכוונתי לגעת בנקודה רגישה.. סליחה!! אבל במקרה שלי לא מדובר בזוגיות נורמטיבית שלא הלכה, מדובר בטראומה שהייתי צריכה לטפל בה ושאני סוחבת איתי עד היום..
כשבכיתי ונקרעתי מול ה' זה היה בכי של מישהי שלא נשארה לה קרקע לעמוד עליה..
בלי לפרט זה קצת מורכב, אבל בגדול שיקרו עליי, הסתירו ממני המון ופגעו בי בכל מיני מובנים.. וכשמדובר באדם שאת חשבת שהוא הכי קרוב אלייך ודווקא הוא פוגע בך ומסתיר, ואת מגלה שאת סיפור כיסוי כדי להסתיר מחלות נפש שגרמו לו לפגוע בי- זה ממוטט..

בכל אופן, לכל אחת מסלול אחר מלא בתיקונים המדויקים לה שהם נטו לטובתה ב"ה!! לכל אחת יש אתגרים בתחום אחר ב"ה, אבל הכל לטובתנו ב"ה (:
בסה"כ לא באמת באנו לעולם נטו כדי "להנות מהחיים".. אבל בסופו של דבר, לכולם יש זיווג.. גם לך (:
תפילה מעומק הלב תמיד עוזרת.. פשוט אחרי מה שקרה התפילה הייתה מעמקי הנשמה.. אז כן, לנצל את רגעי השברון ב"ה זה מועיל!! למי נפנה אם לא לה'?
התאריך שלך נקבע מזמן! 40 יום לפני שנוצרת קראה בת קול מיהו זיווגך, וגם הוא מחפש אותך (:
כל שניה היא שניה פחות בלעדיו ובע"ה הוא יהיה שווה את כל הדרך! 😙
הכל בסדר..קל"ת
באמת כל אחד וההתמודדויות שלו.
תודה אמן ואמן;)
זה יפה והכלאבןגבירול

אבל הסיכוי סטטיסטית להתגרש כשמתחתנים מתחת לגיל 20 הוא יותר מכפול (כך לפי הרב חיים נבון בטור שלו).

פרט מעניין - הסיכוי הנמוך ביותר הוא בין 20 ל25, ואז זה מטפס לאט לאט ובשלושים ומשהו חוזר להיות כמו שהיה לפני גיל 20. 

עובדתית,Mp4❤
עובדתית, גיל הנישואין היום עלה וכך גם מספר מקרי הגירושין..
אני חושבת שהסטטיסטיקה גם מושפעת44444
מאנשים ב"קבוצות סיכון" שנוטים יותר להתחתן מתחת לגיל 20 ומעל גיל 30 והם משפיעים על הנתונים.
מתחת לגיל 20 זה מתוך בריחה ומעל גיל 30 מייאוש.
ובלי קשר, גם בעיני גיל 22-25 הוא מצויין. גם אני התחתנתי בו.
רק שבוחנים את הנתונים קשה ל"בודד" את נתון הגיל.
למשל בגיל 20-25 מתחתנים הרבה דתיים וחרדים שסטטיסטית מתגרשים פחות. מצד שני עולים מבריה"מ לשעבר מתחתנים פיות בגילאים הנ"ל ואצלם יש יותר מקרי גירושין.
לכן לא הייתי מתרגשת מסטטיסטיקה אם כבר בודקת את הסטטיסטיקה של החברה אליה אני משויכת.

ועדיין אני חושבת שגילאי 20-25 הם מצויינים.
זה אחרי שנתיים שלא גרים בבית בדר"כ ובעיקר שנת שרות שהיא מאד מבגרת וזה גם לא גיל מבוגר שהרבה פעמים מתרגלים לחיי הרווקות ודברים מתחילים להסתבך....

לפי אופי הדיונים פה לאחרונה אולי אני צריך לשים את הקישוראבןגבירול

בחתימה...

מודה שהפסקתי להתיחס ברצינות שקראתי את השורה הנ"ל:44444
ואילו הנתונים בנוגע לגירושין מבוססים על מדגם של שני שנתונים: ילידי 1973 וילידי 1983

קצת לא רציני.....

יש לך בסיס לחשוב שהשתנה משהו מאז?אבןגבירול

אולי יש, אנאעארף. אבל אם כן, מה?

זה רק 2 שנתונים.44444
סקר רציני צריך להקיף מספר גדול של משתתפים שמתחלקים על פני מס' שנתונים גדול.
מודה שלא קראתי את כולו (אבל אני זוכרת שקראתי בעבר) צריכים לבודד כמה שיותר את נתון גיל הנשואין.
למשל כתוב "בוגרי הממ"ד".
בתור מישהי שלמדה בביה"ס עירוני "בוגרי ממ"ד" מכיל בתוכו הרבה אנשים היום חילוניים, הרבה אנשים מבתים מסורתיים שהתחרדו, הרבה מסורתיים שנשארו מסורתיים וכד'....

ובעיקר ואת זה קשה לעשות מהותית זה לבודד "מקרי סיכון" שלדעתי נוטים יותר להתחתן ב"קצוות" אבל קשה לבדוק את זה.
נכון שזה מדגם לא גדול של שניםאבןגבירול

אבל מדגם לא רע של נבדקים, והשאלה היא כמה השנים הם אלה ששונות אחת מהשניה.

בסוף זה לא אומר כלום הסקר הזה/:כי הנשמה מאירה

הכל מספרים... ויש אחוזים קטנים בכל הגיליים להכל..

"הכל מספרים" זה טיעון לוגי?אבןגבירול

משפט שתורם לדיון הגיוני היה יכול להיות "אני רואה את האחוזים, ומעדיפה לקחת את הסיכון המתואר".

"הכל מספרים"=כי הנשמה מאירה

לא מסכימה איתך.. זה כן טיעון נכון. כי בסוף מדובר פה על בני אדם. ולא על אחוזים.. ואני לא כן יעשה צעד או לא בגלל אחוזים שונים בחברה.   

 

ספציפית הסקר הזה מראה על אחוזים נמוכים בהכל.. כאילו כל הגילאים יש אחוזים לכאן ולכאן ככה שלי אישית הוא לא אומר כלום. כן יכול להגיד על נישואין בגיל צעיר (18) שבערך 20% התגרשו. אבל לא יותר מזה.

ברור שזה לא סטטיסטיקה "טהורה" וזה לא כמו להטיל קוביהאבןגבירול

בגלל שזה משתנה מאדם לאדם מהותית ולא רק הסתברותית. אבל בגלל שאדם לא תמיד יודע מה מקומו ביחס לחברה בקשר למידת הבשלות שלו (ושל בן/בת זוגו) אז זה דרך די טובה להעריך סיכויים.

לדעתי תתחיליהודיה:)

ולגבי מה שדיברו על מוכנות וכו', תראו את הציבור החרדי: הרוב מתחתנות בגיל צעיר מאוד ולאוו דווקא מספיק בשלות ובוגרות, והנישואים שם מצליחים יפה מאוד, אחוז הגירושין נמוך ממש.

לא בטוח שהציבור החרדי הוא הוכחה אלינוברגוע

שם מראש מחנכים את הבנות להתחתן בגיל צעיר, ולכן הן יותר מוכנות.

חוץ מזה שאחוז גירושין הוא לא תמיד הוכחה להצלחה של הנישואים.

(מדבר באופן כללי, בלי קשר לפותחת)

לא בטוחה שזה קשור רק לסוג הציבור..Mp4❤
אבא שלי חובש כיפה סרוגה, גדלתי במוסדות של הציונות הדתית, וחינכו אותנו מתמיד ש"18 לחופה", ושהמשפחה זה הדבר הכי חשוב..
תוך כדי שאני מקלידה אני תוהה אם זה קשור לזה שאני מעדות המזרח.. יכול להיות שמחנכים אותנו הספרדים לחיי משפחה ואצל האשכנזים שמים יותר דגש על הקריירה והלימודים? ככל הנראה, אם זה נכון, זאת בסה"כ השקפה שונה.. אין נכון ולא נכון, כל אחד ממקומו יראה את הדברים אחרת..
מסכיםברגוע

מעניין באמת לבדוק אם זה קשור גם לעדות

האמת שמעולם לא הרגשתי שנקבו בגיל נישואין מסויים.44444
18 לא היה אישו (אני גדולה בשנתון- הייתי בכלל באמצע י"ב).
כן אולי לא להגיע לגיל 30 ושחתונה ומשפחה זה חשוב אבל הגיל לא היה אישו....

דווקא ההורים שלי שהיו להם הרבה חברים עם בנים/ בנות רווקות בגיל יחסית מאוחר היו לחוצים יותר אבל יחסית השתדלו לא ללחוץ, בטח לא לפני גיל 20.
דווקא אצל האחים הקטנים שלי הלחץ גבר אבל עדיין לא לפני גיל 20.
זה שמחנכים למשהו לא אומר על בשלות אליו, לענ"ד..הודיה:)


והתייחסתי לאחוז גירושין כי מקודם דיברו על זההודיה:)

ביחס לגיל הנישואין ואחוז הגירושין

דווקא מנסיוו שלי רמת הבגרות אצל חרדיות היא יחסית גבוהה.44444
הרבה פעמים לחרדית בת 18 יש רמת בגרות של חילונית בת 25.

ולא תמיד אחוז הגירושין הוא מדג.
בציבור הדת"ל והחרדי יתגרשו הרבה פחות מהר מבציבור החילוני למשל.
תלוי מאיזו בחינה..הודיה:)

חרדיות לא יוצאות לדירת שירות, לא יוצאות לעולם האמתי וכו'..

נכון. אני לא יודעת אם הבגרות גבוהה יותר. אך המוכנות לחיי נישתפוחית 1
גדולה יותר כי הן מקבלות הכוונה והכנה מתאימה כבר מגיל צעיר
בשונה מציבורים אחרים
אני לא יודעת לגבי המצב היום.44444
אני הייתי בתיכון לפני 15 שנה.
כשהייתי בשרות לאומי וסטודנטית השוואתי עם חברות אחרות והפער בהכנה לחיי נישואין בין אולפנות שונות היה מטורף ממש.
היו לי חברות שקבלו הכנה יותר מבהדרכת כלות (כולל בתחומים יותר עדינים גם אם לא אינטימיים ממש) ואצל חלק זה הסתכם שאיך נראית כתובה, מה כתוב בה, מי מקדש את מי? ובעיקר ענינים הלכתיים טכנים למדי בטקס החתונה (המילים אחרות- החומר לבגרות באישות).
דווקא האולפנות שלפחות אז נחשבו הכי "חנוקיות" והכי "דוסיות" הן אלה שאצלם הכל היה פתוח, דברו על הכל ולא הוציאו למיקור חוץ....
חוץ מזה שבעיני ההכנה הטובה ביותר התיאורטית (לא מעשית) זה פשוט שיעורים על עבודת המידות.
הרבה פעמים אנשים שלא מסתדרים עם אף אחד, רבים עם כל העולם ואשתו ולא מסתדרים עם אף בוס זה אלה שגם יהיו להם בעיות קשות בזוגיות.
לעומתם אלה שמסתדרים עם כולם, נחמדים לכולם ויודעים להתאפק, לברר דברים וליישב סכסוכים הם גם אלה שיהנו מסוגיות טובה.
נכון שזה לא 100% אבל הרבה פעמים שהמידות לא מתוקנות זה יפריע בכל המישור החברתי לא רק הזוגי....
מסכימה עם הדוגמאות.44444
אבל.....
אצל חרדיות מאד בולט שמגיל קטן דרישות הבגרות והאחריות מהן הרבה יותר גדולה.
זה מאד מבגר.
בנוסף, לדעתי בגלל שהן מגיעות ממשפחות מרובות ילדיםה רבה פעמים יש פחות "דורות" במשפחה ולכן הם נחשפות הרבה יותר לחצי/ שליש דור מעליהן שזה כבר לא דור מעל שאין שיח איתו אלא מצד אחד יש שיח איתו אבל נחשפים להתלבטויות ולחיים של השלב הבא בחיים שלך.
בתור בכורה אני רואה את זה על אחיות הקטנות שלי (שבעצם קטנות ממני בפחות מ-10 שנים).

אם כי החלק המשמעותי בעיני זה בעיקר האחריות הרבה הנדרשת מהן.

בנוסף, לדעתי, הם מפתחים חשיבה רחבה ועמוקה על החיים. גם זה מבגר.
זה משהו שקיים באולפנות ברמות שונות אבל קיים הרבה הרבה הרבה פחות בתיכונים חילונים.

תחשבי לרגע כמה כל השיחות של חודש אלול, סמיריונים, שיעורי אמונה, שיעורים שעוסקים בבניין המידות וכד'... מבגרים.....
זה שיח מבגר שנחשפים אליו.....

בתור אחת שלמדה בביה"ס עירוני אני ממש ראיתי קשר בין רמת בגרות ל"רמה דתית". נכון יש הרבה יוצאי דופן אבל בסה"כ בהחלט היתה השפעה גם אם לא יחידה.

בנוסף, כמו שכתבתי, לדעתי הבסיס לזוגיות טובה זה יחסי אנוש טובים. ומגורים עם הרבה אנשים בצפיפות מפתחים את הכישורים החברתיים. הרבה פעמים בבחינת "קשה באימונים קל בקרב".
רק שאלה..Half a man
מה יש לך להפסיד?
אני מניח שאחרי הפעם הראשונה תהיי מספיק חכמה כדי להחליט אם את בכלל בעניין או לא.

אם כן, מה טוב.
אם לא, פשוט עוצרים, אף אחד לא מגיע עם טבעת לדייט ראשון, גם הנואשים שבנינו (אני מקווה).

המדוייט לא חייב לדעת אם הוא 'שפן הניסיונות' שלך או לא.
(כמובן, אם יש סיכוי סביר שתרצי להמשיך, ושאת לא רק רוצה להוכיח איזושהי נקודה, אחרת זה ממש התעללות מוסרית..)

אני אומר את זה מנסיוני הדל (של אחד שהחליט אחרי דייט אחד שהוא כנראה לא הולך לצאת למשך שנה לפחות)

אז.. בהצלחה.
רק תזכרי שגם ההחלטה שאת עוד לא בשלה היא הישג גדול..
אה, ולגברים גם יש רגשות... אז לא לטעום יותר מידי מהעוגה לפני שאת מחליטה שהיא לא טעימה, ולפח...
בדיוק!Mp4❤
מסכימה מאוד!!
אבל מה הבחור אשם?ברגוע

למה שהוא סתם יבזבז זמן על בירורים פגישה+אכזבה אח"כ?

גם לא בטוח שהיא תהיה כמוך ותדע מייד אחרי הפגישה הראשונה.

חוץ מזה שבשלות לחתונה לא תלויה רק בהרגשה אישית.

לא יודע אם הייתי מסתגנן כמו Half a manadvfb

אבל בהחלט יש מקום לאמירה שלפעמים עצם זה שיוצאים זה נותן בהירות..

הרי תחשוב לצד השני - אם אדם בחיים לא יחווה את העניין הוא בחיים לא ידע אם הוא בקטע ובחיים הוא לא יתחיל לצאת.

ברור שיכול להיות מצב של צביעות שבו משהו גורר מישהו אחר לבזבזוז זמן באופן ציני.

אבל זה עדין, לפעמים גם אם אני לא בטוח במאה אחוז ואני רציני במה שאני עושה ואני חותר למודעות עצמית גבוהה - אני יכול לקחת את הסיכון בשביל שנינו.

הסגנון של - "מה אכפת לך את לא תפסידי, תהפכי אותו לשפן נסיונות" הוא באמת לא ראוי.

לכן אני מסכים במאה אחוז על דבריך רק רציתי להרחיב את העניין..

צודקברגוע

יש לזה אולי מקום, אבל זאת צריכה להיות האפשרות האחרונה.

 

הפריע לי בעיקר ה"מה יש לך להפסיד", כאילו אין כאן עוד משהו בתמונה שצריך להתחשב בו.

לגבי הניסוחHalf a man
כתבתי את הדברים בצורה שתאפשר לה להיפתח לאופציה בצורה הכי מוגזמת שלה.
אחר כך הסתייגתי, והדגשתי - רק אם ברור שכן יש מצב שזה ממשיך לאנשהו.(!!) וחזרתי פעמיים על זה שיש אדם ורגשות בצד השני.

ולא אמרתי שתהפוך אותו לשפן ניסיונות. כתבתי במרכאות כדי שיהיה מובן שאין צורך לשתף את כל המחשבות והתהיות לפני דייט ראשון.

ואגב, לא אמרתי לצאת לדייט, מבחינתי גם הבירורים לפני והשיחה קודם יכולות (ואמורות!!) לעצור במידה וזה לא מתאים.

ואחרי הכל, אני לא הייתי רוצה להיות הבובה בשביל שמישהי תתאפס על עצמה, ולא לזה היתה כוונתי..

מקווה שהבנתם😶
אה ו..Half a man
אני חדש בפורום. אז אני לא רגיל להתנסח בפני אנשים שאין להם רקע עלי..
לכן זה יצא מוזר.
מבטיח לכם שאני האחרון שיהפוך בנאדם לשפן נסיונות (במובן השלילי)
אז מחילה למי שחשב כך..
חח הכל טוב גברadvfb


הבהרה חשובה חח ומסכימה איתך,י.על


דעתי הצנועהשאלת תם
אני חושבת שלא כדאי להתחיל עד שאת לא רוצה את זה . רוצה מה? זוגיות קודם כל. בשלב מסוים וזה יכול להיות בכל גיל, מרגישים את זה. את החוסר, את הבדידות, את הרצון לחזור הביתה בערב ושיהיה מישהו לאכול איתו ארוחה ולחלוק את היום. כשהרגשת החוסר גוברת על הפחד - זה הזמן להכיר מישהו.
ככה זה היה אצלי... התחלתי לצאת בגיל 18 בגלל לחץ של החברות והמשפחה והפסקתי את כל הקשרים אחרי כמה דייטים מהפחד שזה יתקדם ותהיתי לעצמי למה אני לא מסוגלת פשוט להמשיך קשר נורמלי כמו כולם. בגיל 22 לקחתי הפסקה ואז גם הרגשתי את זה. ב"ה, ברגע שהייתי מוכנה גם הזדמן לי בעלי המקסים.
המון בהצלחה!
וגם אם תתחילי לצאת ותראי שאת פוסלת בחורים אחד אחרי השני - קחי לך רגע לחשוב, האם עמוק בפנים את בכלל רוצה את זה...
וואו.. תודה גדולה לכולכם!!!והעיקר-לשמוח:)
אפשר להצטרף לשאלה??כי הנשמה מאירה

אני כותבת את זה בכאב כי כאילו התחלתי 'לצאת' וזה.. אני באותו גיל של מי שכתבה את השירשור...

ואני מוצאת את עצמי פתאום ממש מתלבטת!

כי מצד אחד אני חושבת שאני בשלה לקשר ואני רוצה זוגיות. 

אבל באמת מצד שני זה אחד המלחיצים! אני בכלל לא בטוחה שאני בשלה ללדת ילדים, להיות בשבילם כל הזמן, להקים בית.             לדאוג לפרנסה של בית. זה מטורף! איך בכלל אני יכולה להיו מוכנה לזה?

כשאני חושבת על כל מה שכרוך בזה זה מלחיץ..!

מצד שני מאוד רוצה להתחתן...

איך ומתי אהיה באמת מוכנה ואיך אפשר לדעת?

אין ספקזמן
אין ספק שיש קצת אתגר, ופשוט(לא כל כך פשוט...) לא צריך לפחד, אם את מרגישה שיש לך עמוד שידרה אז תתחילי לנסות. הקשבה עצמית וקצת עזרה והכוונה מאחרים, תספרי לאחות גדולה/מישהי בוגרת שאת איתה בקשר, ואם את ממש פתוחה עם אמא שלך אז אפשר גם איתה...
בהצלחה גדול!
עם בעל טוב עוברים את זה ביחד עם תמיכה והכלה הדדית
כן, אבל מרגישה שזה מעבר לפחד..כי הנשמה מאירה

זה גם פחד וגם באמת חוסר רצון להכנס למעגל הזה.  כאילו זה המון אחראיות. תנו לי סיבה טובה שאני ירצה את זה?   

דוגרי- הייתי מעדיפה שמבחינת היהדות היה אפשר קשר זוגי בלי חתונה. ומתחתנים באמת בגיל שרוצים את זה מאוד.. גיל 30.  כמו בציבור החילוני. 

 

מעניין אותי מה אתם חושבים?

לא הבנתיזמן
מה זה קשר זוגי בלי חתונה???
פריקת אהבה?
אהבה אמיתית זה התמסרות, התאחדות למען משהו...
החוסר רצון אולי הוא בגלל הקושי לוותר על סוג של חופש דימיוני(שבגדול הוא דימיוני), אולי?
אפשרכי הנשמה מאירה

שתהייה אהבה אמיתית גם בלי חתונה...  ממש לא במקום של פריקת אהבה.  (לא מנסיון כן;) אבל אני באמת חושבת.. שזה מוגזם. לא יודעת. אין לי באמת תשובה.

גם חופש. זה לא דמיוני. אתה לא יכול לעשות הרבה דברים. כמו לטייל, לטוס לאנארף, להתבלבל.

אם אני מתחתנת אז אסור לי שיהיה מחשבות כאלה של בילבול בעבודת ה' לא? (דמיינו אמא מבולבלת...)

 

נראה ליזמן
החסם של חתונה, מאיזה סיבה הוא נובע??
נכון שקצת מפחיד לקחת אחריות, זה נשמע שאת מפחדת שתצא איזה תקלה מתחת ידיך, וזה רגש חשוב, אך צריך לשים אותו בפרופורציות...
וגם אפשר לדבר על זה בפגישות(ואף צריך...)
בעניין לטייל וכד' לכן כתבתי בסוגריים שבגדול הוא דימיוני,יש דברים שנמנעים מלעשות...
באמת הוא צריך להיות שווה את הוויתורים האלה( כך נראה לי...)
אומנם עברו יומיים אבלמדרשיסטית20
אני מתקשה להתאפק 🤭
את פשוט כותבת אותי !! זה מטורף !
היו לי בדיוק בדיוק את אותן המחשבות בשנה השניה של השירות . פשוט תסכל אותי שזוגיות והקמת בית בהכרח באים ביחד. כי מצד אחד ראיתי את עצמי בתוך זוגיות ומשקיעה בה את כל כולי וכל כך רציתי בזה, ומצד שני איפה אני ואיפה המושג של הקמת בית ? גידול ילדים ?? מה הקשר ?! אני בעצמי ילדה !
ותקופה ארוכה לא הפסקתי להגיד שלפעמים פשוט באסה להיות דוסים ואי אפשר פשוט כמו חילונים להשקיע בקשר ואז אחרי זמן שאתה מתבשל בתוך הזוגיות ובתוך עצמך אתה מחליט בנחת להקים לך בית. זה שיא הקשה ! הפער בין הבשלות המינית לבין הבגרות הנפשית פשוט מתסכלת !! אחרי כמה זמן שהתבשלתי עם זה הבנתי שיכול להיות שתרבות המערב היא זאת שכל היום מטפטפת לי שזה משהו נפרד. שאהבה וזוגיות זה לא קשור לרצון שלך להמשכיות והשתקעות בחיים, ושאולי זה קצת הצליח לחדור לי לתפיסה. אבל אחרי שחשבתי על זה הבנתי שאולי שעצם זה שאצלינו זה בהכרח בא ביחד מבחינה תכנית והלכתית זה מלמד אותנו שהתורה אומרת שזה *בהכרח* בא אחד מתוך השני, וזה חייב להיות משהו בילתי נפרד. מאמינה שזוגיות זה לא רק "לכיף" ול"נעים" כמו שתרבות המערב מחדירה לנו. לעניות דעתי לזוגיות יש מטרה הרבה הרבה יותר גדולה מזה, וזה שמתוך החיבור הגדול והעמוק אנחנו באים ליצור ולהקים משהו יחד.
תגובה יפה.הודעה
ווי תודה לך עזרתכי הנשמה מאירה

תודה  באמת עזרת לי... נכון.. אנחנו כל כך מושפעים מהתרבות החילונית.. לפעמים אני לא יודעת מאיפה אני מדברת..

 

הי, העם איתך ❤מדרשיסטית20
הרבה מאיתנו מושפעים מזה לצערינו בלי לשים לב בכלל.. הלוואי ונפנים שאנחנו אלה שצריכים להיות אור לגויים ולא להיפך 🙈
הקטע עם האחריות נשמע לי הגיוני לגמריחופשיה לנפשי
הקטע עם הזוגיות בלי חתונה קצת פחות, זה בעיקר תפיסה, יש אנשים שחיים כמו זוג נשוי אבל על הנייר הם לא נשואים.
בעקרון זו הרגשה נורמלית וטבעית.44444
אם את מרגישה שאת צריכה עוד קצת "חופש" אז את בת 20 לא סוף העולם לחכות חצי שנה.
השאלה מה הלאה?
נרטה לך שעוד זמן ייתן משהו?
אם כן, בגיל 20 נראה לי שנה את יכולה לקחת בכיף.
השאלה אם זה באמת ייתן משהו....

תנסי להסתכל דווקא על רווקים מבוגרים אפילו לא מאד ותחשבי אם ה"חיים שלהם" עושים לך חשק..... תסתכלי על המצב אצל חילוניים ותחשבי אם ה"חופש" הזה כ"כ נעים.

אם את מרגישה שוואלה מתאים לך מזה עוד קצת אז את צעירה ותקחי חצי שנה ואפילו שנה.
אם זה מרתיע אותך ולא נראה לך כ"כ נוצץ זה די משנה את החשיבה.

אני יכולה להגיד לך שתקופה מסוימת בגלל העבודה שלי נחשפתי לאורח חיים מאד "חופשי" ונהנתן של חילוניים תל-אביביים (עם כל הסטיגמות). הייתי אז נשואה אבל יחסית צעירה. את האמת האורח חיים שלהם ממש אבל ממש לא קרץ לי. די דחה אותי. במיוחד בהקשרים של כל התחום הרחב ביותר של "בינו לבינה".

לפעמים שרואים "תוצאות" של משהו שלושקים בו זה עושה קצת פחות חשק.

עוד נקודה- אני מתארת לעצמי שיש לך עכשיו מעט חברות נשואות אם בכלל. בנוסף יש סביבך חברה של בנות- דתיות.
אז גם קיימת ההרגשה של "יש לי מה להפסיד".
אצלי איכשהוא יצא שהרבה חברות שלי התחתנו בגיל 20-21 (הרבה חתונות סניף וכאלה....) וממש הרגשתי שנשארתי לבד כולה בגיל 21. בשבת בעיר מגוריי כבר לאהיה לי עם מי להיות, כבר לא היו מפגשי חברות אז גם לא היתה הרגשה שאני "מפסידה" משהו. חופש היה גורם לבדידות ולא נותן לי לעשות משהו שרציתי ואם הייתי נשואה לא הייתי יכולה.
בשלב מסויים אם לא לומדים במכללה דתית לאט- לאט כבר אין חברה מסביב והסיכוי למצוא חברה דווקא עוברת דרך הנישואין וגם ה"חופש" לא נותן כלום.
גם במכללה דתית זה נחמד אולי בשנה א'. אח"כ כבר הרבה מתחתנות והשיחות מסביב יותר סביב דייטים-אירוסין- חתונה- הריון ראשון.
גם המפגשים החברתיים הולכים ופוחתים ואז נשארים עם "חופש" מעיק שגורם לבדידות. הוא לא נותן לעשות משהו שלא נעשה עד עכשיו. זה יותר "שעמום" ו"שממה" מבחינה חברתית ורגשית.
בנוסף, למידה של החשיבות בהקמת בית.44444
זה מחזק ותורם.
בתור אדם שונא סיכון באופיי.....44444
אני מבינה אותך לגמרי.....

מה שחשוב שתבדקי טוב עם עצמך ממה נובע הפחד.
האם הפחד נובע מסיבות אובייקטיביות או מפחד שאופייני לכל מי ששונא- סיכון באופיו?
קשה להבדיל בין הדברים.....

לכן שיחה עם דמות בוגרת יכולה מאד לעזור.

בנוסף, תחשבי על החוויות הכי קרובות שחווית עד כה: בייביסיטר לכמה ילדים, מגורים עם חברות (שזה מנסיוני יותר קשה מלהסתדר עם בעל) וכד'....

גם אם לא היית 100% זה בסדר גמור.
השאלות הן:
1) האם יצאת עם תובנות?
2) האם יש תהליך שיפור?
3) כשלא הסתדרת, זה בגלל אדם ספצפי, מקרה ספציפי? למשל הסתדרת עם כולם בדירה אבל עם אחת שטלתנית- לא או הסתדרת בבייביסיטר מצויין עם הגדולים אבל לא עם תינוקות מתחת לגיל שנה וכד'......
לפעמים על דרך השלילה אפשר ללמוד איזה אופי של בן זוג פחות יתאים.
הייכי הנשמה מאירה

ואם יש לי הרבה אחים.. ושמירה עליהם באופן רציף ממש מתסכלת אותי ואני לא מתחברת בכלל... יש מה לחשוב על חתונה?

האמת שיש לי כמה חברות כמוני שבגילי (+-20) ורוצות להתחתן אבל לא יכולות אפילו לחשוב על גידול ילדים.

גם אני בכורה אבל אצלי זה היה שונה כי אנחנו44444
ממש צפופים כך שבגיל תיכון כבר לא היו לי אחים קטנים.
אני כל הזמן צוחקת שאם היו לי אחים קטנים בגיל 20+ לא הייתי מתחילה לצאת לפני גיל 30.....

תחשבי לרגע שהם היו אחיינים שלך והיית צריכה לשמור עליהם מידי פעם שעות ספורות.....
היית קצת מחכה לזה? (בהנחה שיש זמן פנוי והכל...) או רק היית חושבת איך להתחמק ונבעתת מהמחשבה על לראות ילד?
יש גיל שיותר נחמד לך איתו? (תנסי לבודד ילד אחד)
העניין הוא שתנסי להסתכל על המצב "מרחוק" ולא כשאת בתוכו.

וכמו שכתבתי תתמקדי יותר בבעל ובחיים משותפים.

בעיני הבסיס למערכת זוגית טובה היא יחסי אנוש טובים.
את נוטה להסתדר עם אנשים?
כשהיו לך אי- הבנות וכד'.... ידעת איך לפייס ולפתור בעיה?
לא חייב 100% אלא בהסתכלות כללית.

לגבי הצד הטכני- זה בדר"כ ממש נרכש ונלמד. אם אין לך קשיים טכניים מהותיים מאד בהתנהלות טכנית בחיים אז באמת אלו הבעיות האחרונות....


בנוסף, תתמקדי בעיקר ב"האם אני מתאימה לבחור בעל ולגור איתו במ44444
בעיני מי שבוגרת לזה מספיק גם תהייה בוגרת מספיק להביא ילדים.
במילא בהתחלה גידול תינוק לא מצריך בגרות מעבר לחיים משותפים עם בעל.
זו עבודה הרבה יותר פיזית ופחות חשיבה בוגרת ורחבה (כמו אצל מתבגרים).
מצריך המון סבלנות לא?כי הנשמה מאירה

גידול ילדים מצריך מלא סבלנות, מלא רצון לזה. שכרגע לא קיים אצלי.

ברור לי בלי שום ספק שאני רוצה שיהיו לי ילדים בעתיד.. אבל כרגע לא מצליחה לראות איך /:

אזקל"ת
תחכי קצת..אין לך מה להילחץ את עוד צעירה.
רק אומרת שאל תשכחי שחתונה זה לא ישר גידול מלא ילדים..ילדים ב"ה מגיעים אך בהדרגה. להיות בשלה לנישואין לא בהכרח אומר שאת יכולה לראות את עצמך מגדלת הרבה ילדים..זה בסדר שלא..
אני לא אומרת את זה מניסיון של נשואה אך זו דעתי בכל אופן..
בהצלחה
מסכימה לגמרי.44444
(אם זה משנה אני נשואה+ 3 )

אני עד היום לא הצלחתי צמש להבין איך מגדלים תינוק..... ואני גם לא ממש אוהבת את זה....
אבל ב"ה נגדולים כבר גדלו והיום הם ביסודי ולאט- לאט אני מבינה שזה כולה 3 שנים מהחיים שלהם והורים הם גם הורים בגיל 60-70.
יצא לי לקרוא תגובה כזו בעבר מאדם בן 50+ וזה ממש הרגיע אותי (היו לי ילדים קטנים יותר).
ונכון שיש גם את השותף השלישי..... אבל ברמת ההשתדלות אפשר גם לבחור לרווח את הילדים (למשל תשימי לב שרווח של 3 שנים הוא יחסית נפוץ לפחות בחברה הדת"ל הממוצעת וגם בחילונית).
וכשמתחתנים הילדים מגיעים לאט- לאט ובדר"כ יש גם מימד בחירה מסויים (שזה כמובן תלוי גם בשותף השלישי.....).
אגב גם היום שכבר מדגדג לי עוד ילד אני בערך מדמיינת44444
תינוק קטן וחמוד ישן וישר קופצת לאחרי גיל 3.
כאילו "מדלגת" על ה"גיל המעצבן" בעיני.

זה כמראה סוג של מנגנטן הדחקה טבעי אצל נשים
אחרת, לא היו ילדים בעולם
תודה! אהבתי את התגובה..כי הנשמה מאירה

תודה, הבנתי מה את אומרת.. כיף לשמוע שאת מזדהה עם הקושי..

את גרת בשנתיים האחרונות מחוץ לבית או בבית?44444
בשרות לאומי עבדת עם ילדים?44444
הרוב נוערכי הנשמה מאירה

רוב הזמן נוער וקצת זמן ילדים בוגרים יחסית .  מאוד מאוד נהנתי אבל לא בשביל להיות איתם שעות.. כאילו התלות שלהם בי לאורך הרבה זמן מלחיצה..

זה באמת משהו שלוקח זמן להתרגל אליו- ילד ראשון זה שוק!44444
אבל- לאט לאט מתרגלים והילד נהיה פחות תלותי.
גם ילד בגן תלויתי משמעותית פחות מתינוק רך.
וגיל שהילד עצמאי ועובר כבישים כבר בכלל הוא הרבה פחות תלותי.
וזה באמת דבר שמתרגלים אליו ואוהבים אותו.
יש תהליך שצריך לעבור אבל עוברים אותו ומסתדרים.

אין דבר כזה גיל אידיאלי לדעתי ⁦⁩תפוחית 1
תבדקי אם יש לך בשלות רגשית לתחזק קשר של זוגי, ואם יש יכולת לנהל בית (כמובן עם הבעל הצדיק, ולא לבד, אבל עדיין יש כאן החזקת בית) ואם כן אז תתחילי לצאת ותהיי קשובה לעצמך בכל התהליך
ב"הצלחה!
ואולי תמצאי את עצמך מתחתנת עם הראשון שיצאת איתו בגיל 24?חופשיה לנפשי
יצא לי לדבר על זה הרבה עם כמה אנשים והחלטתי שכל עוד אני לא מרגישה שאני מסוגלת להתחתן ולקחת אחריות על החיים האלה אני לא מוכנה לצאת עם אף אחד, זה פשוט נרגיש לי לא יפה ולא בסדר.
מעבר לזהadvfb

מי שעושה צעד כזה בחוסר אחריות הוא בעיקר בעצמו בסופו של דבר.

כל עוד עדיין בגיל צעיר אפשר קצת לקחת את הזמן.

בכל אופן כדי לחשוב על זה ולא סתם לתת לזמן לעבור.

תהליך ההתבשלות לעניין הוא תלוי באיזו דרך שצריך לעבור בראש.

צודקת לגמרי לדעתיארץ השוקולד
בגדול גיל 20 אחרי שנתיים שירות זה זמן טוב.44444
מן הסתם כל מקרה לגופו.
אני לא יודעת מה התכנונים שלך הלאה...
אבל שרות לאומי הרבה הרבה יותר מבגר מלהיות סטודנטית אלא אם כן עשית שרות בבית ובתור סטודנטית תגורי עם חברות ואז זה שונה.
כשאני התחתי לימודים אקדמאיים הרגשתי ב"רגרסיה" מסוימת.
גם המהירות ממש שמתחילות לצאת בגיל 20 בדר"כ לא מתחתנות לפני גיל 21- וזה למהירות....
בדר"כ מי שמתחתנת יותר לכיוון גיל 22-24 התחילה לצאת בגיל 20.

לדעתי תשתפי בזה דמות בוגרת ותשאלי אותה: אמא, סבתא, מישהי בוגרת שעבדת בצמוד לה בשרות לאומי וכד'.....

בגדול, מתבגרים כל החיים וקשה לשים את הגבול.
אם גרת עם חברות בשנתיים האלה זו אחת ההכנות הכי טובות שיש בעיני.

בנוסף, תנסי לחשוב כמה את רואה את הדברים בצורה בוגרת, מה חושבים עלייך וכד'.....



תודה רבה!!!והעיקר-לשמוח:)
זה טוב אם מוכנים לשאת במחיר שהלימודים יקחו שנה יותר מהרצויארץ השוקולד
ואם לומדים מקצוע קשה יש מצב סביר להיכשל בחלק מהקורסים, אז לודא שבנויים נפשית לקבל את התוצאות האלה.

ועם מוכנות להיות במצב כלכלי מצומצם לתקופה
אני חושביוסי3אחרונה
שיש לפעמים תפיסה כאילו יש "גיל נכון" להתחתן. זה נכון אבל דורש הסבר. זה נכון שיש גיל שמתאים מבחינת כמה שאדם מסוגל להקים בית, אבל "להקים בית" זה לא מצווה "שהזמן גרמא". להקים בית זה דבר כללי ומהותי ועקרוני.
זה בעיקר תלוי בללמוד על חתונה ועל הקמת בית, ויש היום הרבה מידע ודרכי לימוד. אבל העיקר הוא ללמוד ולהבין מה זה ומה צריך, מבחינה עקרונית ומבחינה פרקטית. הפרטים, הם כולם רק פרטים של הכלל הזה. הגיל הוא גם כן סוג של "פרט" שתלוי בכלל הזה, האם יש לאדם בגיל הזה מספיק הכנה מהותית ופרקטית.
גם התפיסה של ה"הלכיזציה" (תופעה המקבילה ל"משפטיזציה"), היא תפיסה שגורמת לעודף התייחסות לפרטים, ולפעמים זה לא הנושא. צריך וחשוב לשים לב לכללים, האם האדם יודע ומבין מהי חתונה ומשמעות של הקמת בית, וכמובן, האם הוא כשיר ליישם את זה בפועל.
דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה

ככה...

השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור

בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות

והיא הייתה שם עוד לפני

עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..

מה שקצט מנע ממני לפעול..

כלאחר מעשה..

לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה

ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..

ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?

כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..

האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?

מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?

האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?

האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?

על המשפט האחרוןעיונית

הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?

הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...

אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה

לא נעים או מביך..

וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..

אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..

יכול להיותנתקהאחרונה

שהוא שלח לי אותה

בשביל שאולי כשאפגוש את האחת

אדע מה לעשות...

אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא

יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.

אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.

יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).

שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.

בהצלחה.

תודה חחנתקה

הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי

שהכירו ככה

אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן

זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfb

באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.

בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון

הוא שלח אותה עד אליךנפשי תערוג

לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?

דרך אגב.

אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה

לא טרמפידה. יותר הזוי

אבל גם מפגש מקרי

לא יהיה לך ולה מה לענות ביום הדין.אדם פרו+

הוא שלח אותך עד אליה

ולא עשית דבר.

עייף גם עשיו היה עייף

זה לא מנע ממנו לבקש אוכל

עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.

אתה סתם מקשקשקעלעברימבאר

מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך

אנשים יקרים,דוס91

המלצה חמה שלי:

והלואי שזה יעזור לכמה ...

תשקיעו...תשקיעו... ותבדקו טוב טוב

בכל הקשר להדרכת חתנים/כלות..

זה משפיע ממש על חיים שלמים...

כנראה תלוי מגזרים ואורחות חיים. אי אפשר להכלילאלישבע999אחרונה

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

..הרמוניה

כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.

יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)

הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.

ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfb

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה

גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

תראה אם הוא ראה אותההפי

פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי

יש בזה משהו אבל במקרהטאבי

שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

אולי תנסה למצוא מכנה משותף בין השלוש האלונוגע, לא נוגעאחרונה

אתה גם כותב שאתה זה שמכניס אותן לפרנדזון, כלומר הן לא רואות אותך באופן טבעי ככה.

בשביל קשר זוגי צריך אש, בד"כ מי שמדליק אותה זה האיש. מה שאישה יכולה בד"כ לעשות זה רק לנסות לגרום לו להדליק אותה.

יתכן שעם השלוש האלו האש שלך נדלקה באופן טבעי והיא הייתה חזקה מכדי להיחסם פנימית.

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע

בגדול מסכים איתךadvfbאחרונה

ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפי

מזה זה סיוט

מה סיוט? זה כיףadvfbאחרונה

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

יכול להיותadvfb

אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור