***יום המודעות להיפראמזיס גראווידרום***
15/5
קוראים לי x ויש לי היפראמזיס גראווידרום.
מה זה? אתם שואלים..
היפראמזיס גראווידרום היא בעצם מחלת הריון.
נכון, הריון זה לא מחלה.. (עונה לכל הסבתות).
אבל לפעמים הוא עולה בבריאות.
ביכולת לשתות, לאכול, לחייך, לזוז, ועוד הרבה דברים...
לנשים שלוקות בתסמונת הזאת (משהו בין 2-3% מכלל הנשים בהריון)ס
יש תופעה של ריבוי הקאות..
לא, אני לא מתכוונת ל''בחילות הבוקר'' שכל הנשים יודעות לספר שהיו להם.
זה ממש לא בסדר גודל כזה.
זה הרבה יותר חמור.
נשים עם היפרמזיס גרווידרום, מתייבשות על בסיס קבוע.
לרוב הם לא מסוגלות לשתות ולאכול כלל.
לא, גם לא ביסים קטנים.
וגם לא שלוקים או קוביות קרח. תודה סבתא.
כן, גם לא קרקרים. או בייגלה. או כל דבר אחר שלמדתם מסבתא שאת זה מצליחים לבלוע..
כי זה פשוט לא נכנס.
ויותר מזה - זה מייד יוצא... החוצה. בדרך הכי לא נעימה שיש.
מתחילת ההריון התייבשתי מידי יום, מצאתי את עצמי כל יום הולכת למוקדי רפואה דחופה כשאני על סף עילפון. ושם הייתי מקבלת נוזלים.
בהמשך עברתי לאשפוזים תכופים במחלקת נשים.
ואח''כ לקחתי את האשפוז אליי הביתה - יש לי בבית ציוד רפואי שלא היה מבייש מוקד רפואה דחופה באשר הוא:
נוזלים, מחטים, מזרקים ותרופות ישירות לווריד.
יש לי מחט קבועה ביד.
כל כמה ימים היא עוברת למיקום אחר בידיים שלי.
וורידים מתפוצצים - זה חלק מהשיגרה שלי.
על העצמאות שלי - כבר מזמן וויתרתי. אני חצי סיעודית. פשוט כי אין ברירה אחרת.
לפעמים ההקאות לוקחות ממני את השליטה על הסוגרים. וכבר מצאתי את עצמי רצה למיון כי חששתי שזו דליפת מיי שפיר.. ולא.
ולא, אני לא מתלוננת. שלא תבינו לא נכון.
אני משתדלת להמשיך ולחייך כל יום.
לקום בבוקר ולדעת שאני סובלת מרצון.
אני מחכה ללידה בקוצר רוח, כדי לחבק את התינוק שלי, שבשבילו אני עוברת את כל זה.
היפרמאזיס גראווידרום היא מחלה שקופה.
לא הרבה מודעים לה.
לרוב פשוט לא סופרים אותה.
אני מבקשת מכם שתספרו.
שתבינו.
שתכילו.
ובעיקר - שתשתפו..
ואם אתן מכירות מישהי כזאת,
תגידו לה בבקשה שהיא לא לבד, שיש לזה שם, ושהיא חלק מ2% מכלל הנשים בעולם..
ושיש קבוצת תמיכה בפייסבוק - שיכולה לעזור לה בדרך.. שם היא תרגיש שהיא חלק ממשפחה שמבינה אותה, כמו שרק נשים שעובות היפרמזיס יכולות להבין..
15/5
קוראים לי x ויש לי היפראמזיס גראווידרום.
מה זה? אתם שואלים..
היפראמזיס גראווידרום היא בעצם מחלת הריון.
נכון, הריון זה לא מחלה.. (עונה לכל הסבתות).
אבל לפעמים הוא עולה בבריאות.
ביכולת לשתות, לאכול, לחייך, לזוז, ועוד הרבה דברים...
לנשים שלוקות בתסמונת הזאת (משהו בין 2-3% מכלל הנשים בהריון)ס
יש תופעה של ריבוי הקאות..
לא, אני לא מתכוונת ל''בחילות הבוקר'' שכל הנשים יודעות לספר שהיו להם.
זה ממש לא בסדר גודל כזה.
זה הרבה יותר חמור.
נשים עם היפרמזיס גרווידרום, מתייבשות על בסיס קבוע.
לרוב הם לא מסוגלות לשתות ולאכול כלל.
לא, גם לא ביסים קטנים.
וגם לא שלוקים או קוביות קרח. תודה סבתא.
כן, גם לא קרקרים. או בייגלה. או כל דבר אחר שלמדתם מסבתא שאת זה מצליחים לבלוע..
כי זה פשוט לא נכנס.
ויותר מזה - זה מייד יוצא... החוצה. בדרך הכי לא נעימה שיש.
מתחילת ההריון התייבשתי מידי יום, מצאתי את עצמי כל יום הולכת למוקדי רפואה דחופה כשאני על סף עילפון. ושם הייתי מקבלת נוזלים.
בהמשך עברתי לאשפוזים תכופים במחלקת נשים.
ואח''כ לקחתי את האשפוז אליי הביתה - יש לי בבית ציוד רפואי שלא היה מבייש מוקד רפואה דחופה באשר הוא:
נוזלים, מחטים, מזרקים ותרופות ישירות לווריד.
יש לי מחט קבועה ביד.
כל כמה ימים היא עוברת למיקום אחר בידיים שלי.
וורידים מתפוצצים - זה חלק מהשיגרה שלי.
על העצמאות שלי - כבר מזמן וויתרתי. אני חצי סיעודית. פשוט כי אין ברירה אחרת.
לפעמים ההקאות לוקחות ממני את השליטה על הסוגרים. וכבר מצאתי את עצמי רצה למיון כי חששתי שזו דליפת מיי שפיר.. ולא.
ולא, אני לא מתלוננת. שלא תבינו לא נכון.
אני משתדלת להמשיך ולחייך כל יום.
לקום בבוקר ולדעת שאני סובלת מרצון.
אני מחכה ללידה בקוצר רוח, כדי לחבק את התינוק שלי, שבשבילו אני עוברת את כל זה.
היפרמאזיס גראווידרום היא מחלה שקופה.
לא הרבה מודעים לה.
לרוב פשוט לא סופרים אותה.
אני מבקשת מכם שתספרו.
שתבינו.
שתכילו.
ובעיקר - שתשתפו..
ואם אתן מכירות מישהי כזאת,
תגידו לה בבקשה שהיא לא לבד, שיש לזה שם, ושהיא חלק מ2% מכלל הנשים בעולם..
ושיש קבוצת תמיכה בפייסבוק - שיכולה לעזור לה בדרך.. שם היא תרגיש שהיא חלק ממשפחה שמבינה אותה, כמו שרק נשים שעובות היפרמזיס יכולות להבין..
