ואם תצא עם בחורה שבדיוק לפני חודש סיימה קשר עם בחור, והיא באמת אהבה אותו, ואפילו הייתה שבורת לב כאשר הוא החליט להיפרד?

אתה רוצה בהכרח מישהי שלא אהבה אף פעם אף גבר? 

למה?

מה זה בעצם אומר עליך, על הביטחון העצמי שלך, על היחס שלך לנשים?

אף אחת לא מתחתנת במודע עם ברירת מחדל אם היא בעניין זה אומר שהיא מוצאת בך דברים טובים שהיא מחפשת..

יכולה להבין קצת את הבהלה והתחושה הקטנה שצובטת בלב שזה מעלה, אל תילחם בזה, דברים בדרכ לא נרגעים ונפתרים כשנלחמים בהם ולא נותנים להם מקום...

אולי ירגיע אותך לחשוב שזה שהיא אמרה לך באיזשהו מקום מעיד על זה שהיא מרגישה איתך בנוח, שאתה חשוב לה ולכן היא משתפת אותך.. מניחה שאם היה לה בלב עוד משהו כלפיו לא בטוח שהיא הייתה רוצה לספר לך משהו שהוא לא לגמרי 'נחלת העבר'

ועוד משהו,שאני רוצה לומר, זה קורה. ולא רק לשישיסטים, גם להרבה שיוצאים לדייטים..

קרה גם לי.. קשר רציני שנחתך, בהתחלה באו אחריו הרבה מחשבות של 'זו לא הייתה אהבה אמיתית כנראה' וכו '

אין לי מושג כרגע אם זה הרגיש כמו הדבר האמיתי או שלא..

בכ'א זה לא ככ חשוב, מה שאני מנסה לומר זה שבאיזשהו שלב הפסקתי לומר לעצמי 'זה לא היה אמיתי' והבנתי שזה לא העניין. העזתי להכיר בזה, שכן, אהבתי מישהו, והוא אהב אותי מאוד, ואפילו חשבנו על חתונה, ובסוף נפרדנו.

והבנתי, שחתונה ובעל (או אישה) זה לא רק כי 'אוהבים' או נמשכים... זה משהו מעבר לזה, שנשגב מבינתי להסביר כי עוד לא הבנתי בדיוק מה זה..שאזכה בעז"ה

אבל פשוט יצאתי מהקשר הזה עם הבנה שאפשר לאהוב ולהימשך לעוד אנשים..וזה לא הגורם היחידי בגללו מתחתנים..

שיהיה לכם בהצלחה גדולה!

הוא לא אמר שלא, מאיפה אתם מוציאים את המסקנות האלה?..

ואם התכוונת להתאהבות בתיכון וכדו'- לא, לא כולם כאלה עם חברות בתיכון.. מה פשר השאלה?

בגלל שאתה היית מאוהב-

חייב להיות שכל תיכוניסט גם היה כזה?

אתה קבעת שהוא גם היה כזה

וברור שהוא התכוון לזה שהיה לה חבר שהיא אהבה, זה כנראה מה שמפריע לו.

עיין בתגובתו:

זה מוריד בגלל ההרגשה שהיא אהבה מישהו אחר. - לקראת נישואין וזוגיות

"היה לה חבר והיא התחברה אליו ואהבה אותו"

מה היא כיום!

האם היא מתחרטת?

היא חושבת שזה כן היה טוב?

מה דעתה ועמדתה.

כמובן שלא מדובר על הצהרה מן השפה ולחוץ, אלא מה רמתה באמת כיום, בין לפי דבריה ובין לפי התרשמותך.

מעבר לזה - "חטאת נעורים אל תזכור"

בבא מציעא נ"ח:

"לא תונו איש את עמיתו"? באונאת דברים.
הא כיצד? אם היה בעל תשובה, אל יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים.

מה זה "שמורה"? ומי קבע שאתה "שמור"?

אתה מקיים תרי"ג מצוות? לא נופל בשמירת העיניים? לא נפלת ולו פעם אחת בברית? לא קרה שהיו לך רגשות כלפי מישהי?

אם אתה אכן מלאך, אולי באמת תצטרך לחפש לעצמך מלאך, כי נשמע שבנות האדם לא מתאימות לכבודו.

אם מצבה היום הוא נאה וטוב, אין שום ערך אמיתי ל"שמורה". הפוך, במקום שבעלי תשובה עומדים וכו', אני מבין את הרגש שאומר, וואי, אני התאמצתי והשקעתי ושמרתי על עצמי שנים, אני רוצה פידבק בדמות בחורה שגם כן כך היא. אבל עליך להבחין שזה רגש ותו לא, לא רק שאין זה שיקול תורני, הוא אף הפוך מהשיקול התורני, המתבטא בדברי חז"ל הנ"ל. אין זה אלא רגש אנושי רגיל ומצוי, מעין מה שמכונה בין בעלי המוסר "תאוות הניצוח", ממש לא כדאי להפסיד את חיי האושר המיועדים לך בגלל דברים כאלו!

אם היא מתאימה לך, ואתם חושבים ש"זה זה", אל תהסס ואל תפספס, סגור!

ואכן קשר עם בחור "סתם" הוא יותר מלא ראוי.

חטא, עניתי מה שעניתי.

לטובה,

ולכן השאלה היא לא מה הוא/היא עשה בעבר, אלא כיצד מה שהוא עשה משפיע עליו היום.

ובשביל לדעת את זה, צריך להיפגש ולדבר ולא לשלול מראש

שים לב שבהמשך הוא פירט, שלא מפריע לו שהיה לה חבר בגיל 16, אלא שהיא אהבה פעם מישהו אחר.

וכי כל אשה שיצאה לדייטים, התאהבה, ובסוף זה לא הצליח, צריכה לעשות תשובה?

לזה שהאדם מנקה את ההשפעות הלא טובות/ רצויות מעצמו.

מה שמפריע לו זו הנקודה שהיא 'לא שמורה', כלומר היא הרסה לעצמה בזה שהיא אהבה בעבר חבר,

הלב שלה פחות יהיה אליו. החד פעמיות של רגש האהבה נשחק אצלה.

ככה אם הבנתי אותו נכון.

אז תשובה בהקשר הזה זה אומר- להחזיר את הרגש הזה. זו בדיוק השאלה עד כמה היא התנקתה מההשפעה השלילית של ה'חטא', חטא זה לאו דוקא עון, חטא זה מלשון חיסרון. כן, זה חיסרון בעיניו, ואז השאלה היא כמה הוא מאמין ביכולת שלה להתנקות מהשפעות העבר, 'לחזור בתשובה'. עד כמה הוא מאמין בבני אדם שהם יכולים להשתנות. בשביל זה הוא צריך לתת צ'אנס, אם הוא לא נותן צ'אנס- יש מצב, אמנם לא בהכרח, שהוא לא לגמרי מאמין בזה.

שוב, לא באתי להאשים אף אחד. אני רק בא לתת זוית ראיה.

מה גורם למשהו להיות ילדותי? ולמה אנחנו בכלל מתנגדים לעיתים להתנהגות ילדותית?

מכיוון שילדותיות בהקשר הזה היא תפיסה שטחית של המציאות, מחשבה שהכל צריך להיות כמו שאני רוצה, ואם לא - אז הכל דפוק. כמו ילד שרואה טיפ טיפה אוכל שהוא לא אוהב בתוך הצלחת שלו, אז הוא זורק את כולה לפח.

לחשוב שאשה צריכה להיות "שמורה", ואם היא אהבה פעם מישהו אחר אז היא לא "שמורה", זה ילדותי. אם היה מדובר בתכונה שמאוד תשפיע על הנישואין, נניח אם היא עדיין מאוהבת באותו בחור, אז ממילא לא היה שום דבר ילדותי ברצון להתנתק ממנה.

כלומר זה ילדותי דווקא בגלל שהוא נצמד למשהו שאין לו כל השפעה על חיי הנישואין, רק בגלל שהוא דמיין בראש שלו איזו מציאות מושלמת שכמעט לא קיימת במציאות.

אני מוסיף:

אין לי בעיה עם ילדותיות. יש גם תכונות מהממות אצל ילדים, וחבל שהן הולכות לאיבוד עם ההתבגרות.

אבל במקרה הזה, אותה התכונה שהוא נשאר איתה מהילדות, בהחלט מעידה על חוסר בשלות להתחתן.

לא אוהב את הגישה הזאת של "מגיע לי"... בכלל לא.

אם זה לא טוב, אל תיקח. כן טוב, תיקח. 

אתה מחפש פה בנאדם שאיתו תוכל להשלים את עצמך ולהתעלות - לפי זה תחפש..

זה לא פרסים של שוק פורים אחי

בהנחה שהיא עשתה תשובה על זה ומתחרטת, השאלה היא האם *אתה* מאמין בתשובה?

ואם לא, אז השאלה היא אם אתה מסוגל להכיל התנהלות לא "דוסית" כזאת. מיותר לציין שזה לא אידאלי לחיי זוגיות כשמתנהלים בצורה שמערבת אנשים אחרים וכאלה דברים.

"אל תדון את חברך עד שתגיע במקומו" שמעתי פעם שר' נחמן מברסלב אומר שלעולם אתה לא תגיע למקומו.

תנסה להכנס לראש שלה איך שהיא חייה כולי.. ותבין שמסלול החיים שלה כלל התמודדויות שאתה לא חיווית בגלל שנולדת לתנאים אחרים ב"ה. פעם אחת מישהי היה לה חבר ופעם שנייה מישהי היתה במקום אחר - בכל המקרים זה לא משנה להווה. העיקר מה היא עכשיו, אתה לא צריך להתרשם מהביוגרפיה שלה. ככל שיותר תכיר אותה לעומק כך זה יותר מיותר מבחינתך וגם אוכל תבין מאיפה היא באה.

בהצלחה רבה!!

זה תוקע אותך. כי פתאום אתה מגלה משהו חדש שלא ידעת שמפתיע אותך.

בוחרים כל פעם מחדש - כי כל פעם מגלים משהו חדש. כדאי להיות דינמי בדברים הללו.

לא לקפוץ לאיזה קבעון כלשהו. קשר זה דבר חי, דבר שדורש שינוי מתמיד.

אני יכולה להגיד לך שא'- אין לזה (שהיה לי חבר) שום משמעות ביום יום שלנו (בעלי מאד מיוחד בנושא, וזה פשוט לא מעניין אותו והוא גם לא מזכיר את זה בכלל אלא אם זאת שאלה עניינית או שאני מעלה את זה)

וב'- בזוגיות באופן כללי צריך הרבה לדון לכף זכות, למחול, להבין, אז כל אחד מגיע עם ה"שק" שלו, אבל גם קורים דברים בחיים שלנו וביום יום שלנו שדורשים את זה שנקבל את התשובה של הבן זוג שלנו, לא משנה באיזה עניין היא. ולהתחיל זוגיות מזה שמכילים ומוחלים ומוכנים לראות מעבר זה דבר מאד בוגר ומאד תורם לזוגיות בעיניי... בעיקר אם אתה ממש מרגיש שטוב לכם..

עוד דבר לגבי הבחורה שאתה נפגש איתה, זה שקשה להזכר בדברים מטופשים שעשית בגיל 16, אבל יש המון כאלו. ואם יש לך איזה פדיחה משמעותית שאתה אומר עליה השם ישמור איך עשיתי את זה, אז כנראה אתה מבין את זה שיש רגעים שאין בהם ממש דעת, או שפשוט משתנים ומתחרטים עליהם. קורה לכולם.. 

והיום אשתי מרוצה מכל רגע שבו אנחנו ביחד.

למרות/בגלל/בזכות העבר שלי, אני מי שאני היום, ומי שאני היום זה האדם שאשתי אוהבת, האדם שהיא יודעת שמתאים לה.

העבר של אותה בחורה הוא מה שהופך אותה למי שהיא היום. התחברת למי שהיא היום? אתה מרוצה מהתוצאה? אז תגיד תודה על העבר שלה, שבזכותו קיבלת את הנפש שכלפיה הרגשת ש"זה זה".

נ.ב.

אסייג את דברי:

אם משהו מהעבר מעיד על העתיד, אז ההתייחסות כמובן שונה. מי שגנב פעם מקיוסק בגיל 15 הוא לא בהכרח אדם שלא כדאי להתחתן אתו בגלל זה. אבל אם זה מעיד על כך שהוא מתכוון לגנוב גם בעתיד - זה משהו אחר לגמרי.

אז השאלה היא האם לדעתך זה מעיד על העתיד שלה, כלומר האם זה יגרום לה לעשות איזה שהם מעשים שלא נוח לך איתם.

לכאורה, רק מהדברים שכתבת כאן, זה לא נראה הסיפור.

@קל"ת

אנשים שלא מכירים אותך כאן תוהים אם עברת טיפולי המרה.

או שהבנו אותך לא נכון.

אם נושא הדיון הוא חברות בין בן לבת ולא בין בן לבן?

השאלה שלו הייתה לגבי זה שהיא אהבה מישהו אחר בגיל 16, ולכן התשובה שלי הייתה רלוונטית לדיון.

השאלה אם אהבתי בן או בת לא משנה לשאלה הספציפית הזאת.

אדרבה, גם אני הייתי "לא שמור", גם אני אהבתי פעם מישהו אחר, והיום אני אוהב אך ורק את אשתי, והיא מאושרת מכך שהיא בחרה לחיות אתי למרות העבר שלי.

חוץ מזה שגם זה לא נכון, אשתי היא האשה השנייה שהייתי אתה בדייטים.

פשוט אמרתי את האמת, אפילו לא חשבתי על זה. 

את לגמרי צודקת!

לחשוב שאם אשה אהבה פעם מישהו אחר אז היא "לא שמורה", "לא ראויה לי", זה מזעזע.

לא הגזמתי לשפוט אותן על זה שהן עשויות להיות אלימות רגשית ומתעללות וכו'... לא צריך להרחיק לכת.

הן חתכו, אגב, כולן.

זאת תמימות נערית כלשהי, קורה לטובים שבינינו.

יותר מדי אנשים הגיבו פה כאילו שהם נפגעו אישית בתור משודכים

ואין שום סיבה בעולם להעלב ממעשים של מישהו שלא קשורים אליך.

צריך לפתח קצת מודעות עצמית ולשים לב כשתוקפים אנשים מסיבות אנוכיות.

וגם לשים לב שלצער מישהו כי דמיינו שהוא תקף אותנו אישית כשהוא בא לשתף על דבר שמצער אותו זה לא האידאל של "בן אדם לחברו".

באיזה עולם אנחנו חיים שאנשים מחליטים שזכותם להעלב ולתקוף אנשים סתם ככה כי בא להם? 🤦‍♂️

אולי ננסה גם. אני נעלב מההודעה הזאת שלך שאת מכריזה בה שאת נעלבת מאנשים בלי שום סיבה. זה פשוט פוגע בי עד עמקי נשמתי

שוב השלכת כתבתי תגובה כללית לאלה שכן תקפו.

החלטת לקחת גם את זה עליך, ולהגיב כאילו את חלק מזה. ואז את טוענת שלא תקפת. לא אני טענתי את זה. אני לא עוקב אחרי השרשור בכוונה תחילה🤷‍♀️

מי שחושב ש"לא ראויה לו" בחורה שאהבה מישהו אחר כי היא "פחות שמורה", הוא עושה החפצה ממש, ופוגע לא רק בנשים אלא באנושות באשר היא.

תגיב לגופו של עניין ולא בלומר לה "אז אני נעלב ממך"...

ולכן אין לערב את האגו הפרטי שלנו...

זה מוציא אותי מדעתי להתקל במקרים כאלה.

קצת דעת, אנשים...

את טוענת שלגבי זה קיימת במוח שחיקה ולגבי אהבה לא?

יכול להיות, אבל זו טענה שצריכה הוכחה טובה. @קרן-הפוך אולי תדע היא מבינה בזה לא? ממבט ראשון הייתי חושב שקיימת שחיקה לגבי שני הדברים, קשר אהבה וקשר גופני ואם לגיטימי לפסול על אחד לגיטימי לפסול על השני. (לא שאני תומך בלפסול,כן? לדעתי זה לא ריאלי אבל השאלה אם זה מוסרי)

המילה "שמורה" עושה אסוציאציה מחפיצה אבל אם הוא מדבר על שחיקה פסיכולוגית זה לא דבר מחפיץ אלא דבר אנושי שצריך לברר אם זו טענה פסיכולוגית שמחזיקה מים.

נראה לי שלגיטימי לפסול על המוזכר למעלה.

מה מפריע לך פה, הפן ההלכתי? מבחינת ההלכה זה באמת אסור. אבל לנערה בגיל 16 בציבור הדתי לאומי יש אפס מודעות הלכתית והיא כנראה לא פתחה שולחן ערוך בגיל הזה (אם היא פתחה מימיה בכלל). בנושאים האלה דתי לאומי ממוצע לא חושב אפילו לפתוח ספרי הלכה והדתיים הלאומיים הלא חרדלים הם לגמרי תינוקות שנשבו לעניין הזה. לדעתי לא מגיע לה שישפטו אותה ככה בפן ההלכתי. אין סיכוי שהיה לה מושג שהרהור בפנויה דאורייתא והסתכלות ביופיה דרבנן. (אגב כלפיה האיסורים חמורים פחות ואין לה איסור הסתכלות ביופי האיש, אז הבעיה ההלכתית היא העיקר הכשלת הבחור אם לה אין הרהור)

וגם בפן האישי. הרצון לקשר עם בן/בת המין השני בגיל הזה הוא חזק מאוד מאוד. ההורמונים בשיאם, ההתעניינות הטבעית גוברת והולכת והנערה הממוצעת באולפנה הממוצעת מלאת רצון לאהוב ולקבל אהבה מבחור! ואין לה דרך לעשות את זה חוץ מקשר בתיכון (גם אצל בנים כמובן, אומר בנקבה כי אתה מדבר על הדייט שלך). לי אישית לא היה קשר עם בנות גילי בתיכון מסיבות אידאולוגיות, אבל היה לי קשה מאוד והסיבה היחידה שהצלחתי הייתה זה שבניגוד לבן גילי הממוצע טרחתי ופתחתי את ספרי ההלכה בפנים וראיתי את הגדרים הברורים ולא הסתמכתי על שיחות לא משכנעות מפי מחנכים בורים. לבחורה שאתה מדבר עליה אין סיכוי לעמוד בזה כי אין לה מושג לא על החומרה ההלכתית והיא לא באמת יכולה לתאר לעצמה את זה שיום אחד הם יפרדו והיא תצטער על זה כשהיא תבוא להכיר מישהו אחר...

בקיצור לדעתי לא הוגן לשפוט אותה בחומרה, מבלי להפחית מהבעייתיות שבדבר. הרב גרשון אדלשטיין אומר בפירוש בסרטון שכל דבר מפוקפק שבנאדם עושה בגיל תיכון הוא כמו תינוק שנשבה  כי יש לו רוח שטות.

ולעניין של אהבה ראשונה וזה - היא כנראה הייתה מתאהבת בבחור אחר קודם גם אם לא היה לה את החבר ההוא . אתה מצפה ממנה להתאהב לראשונה בגיל 20+? זה היה מאוד נחמד אם זה אפשרי, אבל ביולוגית זה פשוט חסר סיכוי. כפי שציינתי קשר עם בחורה לא היה לי אף פעם בגלל הפן ההלכתי, אבל במצטבר התאהבתי בעשרות (!) בחורות לאורך השנים פשוט כי ככה הגוף שלנו בנוי. אתה רוצה שאתה תהיה הבחור הראשון שהיא חשבה עליו? לא יקרה. אני בטוח שגם אתה התאהבת בעבר.

הרהור אסור גם לנשים, אם היה לה הרהורים אז זה דאורייתא.

שנית זו בעיה של לפני עיוור, את היית מרשה לעצמך להיות בקשר עם בחור שאת יודעת שאת גורמת לו לעבור עבירה בגלל הקשר? (לגברים יש גם איסור דרבנן של הסתכלות ביופי הנשים אפילו בלי הרהור. לנשים אין איסור כזה, איזה כיף לכן...)

אבל זה לא משרת את מטרות החתונה עצמה.

מותר להסתכל ביופי אישה כדי לבדוק אם היא נאה בעיניו שישאנה ואין בזה צד איסור "ולא עוד אלא שראוי לעשות כן" (רמב"ם הלכות איסורי ביאה), וכל זמן היציאה לדייטים הוא הזמן שבו בודקים, ולא נמנעים מקשר כי גם אם התקבלה החלטה על המראה החיצוני עדיין צריך לבדוק דברים אחרים חשובים.

אבל באמת בגלל זה צריך לצאת רק מהשלב בו האופציה לחתונה עומדת ברגע שימצא את האחת (ולא בתיכון שגם אם ימצא הם לא יוכלו להתחתן) כי אם הוא יודע שהוא רוצה לישא אותה והוא לא נושא אותה אלא נשאר איתה בקשר "סתם" הוא עובר איסור, והלכתית הם צריכים לא לצאת עד שהם יכולים להתחתן. היום לרוב במידה והם חשבו שיוכלו להתחתן ואז התגלעה בעיה הרבנים נראה לי אומרים להשאר בקשר  גם אם מצומצם כי "הפסקה" מוחלטת כזו יכולה לפגוע מאוד בקשר ואז הם לא יתחתנו בסוף ויצא שכרנו בהפסדנו. אבל זה דיעבד וזה מצב שאמורים להמנע ממנו.

ההגדרה של ההלכה (כמו שאני ורבנים גדולים ממני מבינים את זה) ל"למטרות חתונה" הוא לא "נתחתן בסוף ונכייף בנתיים" אלא "הקשר עכשיו הוא זמני וכל מטרתו רק להכין לחתונה עצמה".

יש לציין שאני מביא פה את הבנתי (והבנת רבנים רבים) במקורות המדוברים. יש שיחלקו עליי אני מניח אבל אביא בשמחה ראיות רבות למה שכתוב פה אם מישהו ימצא לנכון לחלוק.

יתכנו שינויים, אבל תלויי מציאות ולא תלויי פסק, לא ידוע לי על פסיקות שונות לגבי המציאות הקלאסית.

ברמת העיקרון, קשר (בוודאי קשר קרוב) שאינו למטרת נישואין "מידיים" - כלומר, כמו שפירט אבן גבירול, שההבדל בין הכנה עכשווית נצרכת, לבין "נכייף בינתיים", הוא אכן אסור, לצערינו -גם כמו שהוא כתב- רבים לא מודעים לכך, אבל זה לא משנה את ההלכה. 

אם כי נדיר שאין הרהור בכלל...

בעיקרון הם אכן אמורים לעשות הפסקה בקשר (או לשמור על קשר על אש מאוד מאוד נמוכה במצבים מיוחדים, יצא לי לראות היתרים ספציפיים כאלה גם מצד רבנים שמרנים למדי) ולחזור לקשר כשחתונה היא אופציה ממשית. ראש הישיבה בה אני לומד עשה את זה בעצמו בזמנו והיום הוא ואשתו נשואים באושר.

עד כמה שידוע לי העולם הרבני סה"כ תמים דעים בעניין הזה עם מעט מחלוקות מתי צריך להקל נקודתית כדי למנוע צרות גדולות יותר. אולי חוץ מבאגף המאוד מאוד ליברלי (ידוע לי שלרבנית מלכה פיוטרקובסקי יש גישה מאוד מעניינת לדברים כאלה, רק שאם תשאלי אותי היא לא מעוגנת בהלכה בכלל) אבל זה מיעוט דמיעוט בחכמה ובמניין.

אז למה הרבנים לא מדברים על זה?בציבורים פחות חרדליים אני חושב שזה כי הם לא רוצים להרחיק את התיכוניסטים המסכנים מההלכה, ומעדיפים להעלים עין. האמת היא שבציבור החרדלי התיכוניסט הממוצע גם כן מאוד לא מודע להלכות הקשורות לזה לרוב, אבל הוא גדל בתוך חברה נפרדת שמתייחסת לזה בשלילה (גם אם הוא לא יודע על מה זה נסמך בשו"ע) ולכן זה לא קורה שם כל כך.

היה בשישית. מאז כנראה עבר הרבה זמן

ואם היה לה חבר בגן אז זו גם הייתה עילה לפסילה?

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

אבל אם את רצינית,

אז רק תדעי לך ש**** ו****

וגם *******

סיננתי את עצמי כדי לא לעבור על לשון הרע.

וכן אני יודע שגם כך זה לשון הרע, אבל פחות חמור...

קהילה דוסית (בסגנון די הר המורניקי נראה לי).

זה סוג של ישיבה גבוהה כזו

/forum/f76

ביישוב עינב יש כולל מאוד חמוד וגם קהילה גדולה ובנו עכשיו שכונה חדשה 

עלי?

אלון שבות?

האזור מאוד יפה לטיול שקט ורומנטי.

הרבה מאוד מעיינות, חלקם לא מוכרים אז יתכן שתהיו בשקט שלכם. אפשר לנסוע לכוכב הירדן ולהנות מהשקט והנוף (אתם תהיו שם לבד, מובטח לכם שאף אחד מגיע לחור הזה...).

אטרקציות וכדו אני פחות מכיר.

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

זה כבר בסטנדרט

"וצביאת מרת אוגיתא דא, והוית ליה לאינתו.

ודן נדוניא דהנעלת ליה: חד חמרא לובא מעליא, בריא, גמיר וסביר, דידע לבדוחי ליבייהו דאינשי"

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.