ואם תצא עם בחורה שבדיוק לפני חודש סיימה קשר עם בחור, והיא באמת אהבה אותו, ואפילו הייתה שבורת לב כאשר הוא החליט להיפרד?

אתה רוצה בהכרח מישהי שלא אהבה אף פעם אף גבר? 

למה?

מה זה בעצם אומר עליך, על הביטחון העצמי שלך, על היחס שלך לנשים?

אף אחת לא מתחתנת במודע עם ברירת מחדל אם היא בעניין זה אומר שהיא מוצאת בך דברים טובים שהיא מחפשת..

יכולה להבין קצת את הבהלה והתחושה הקטנה שצובטת בלב שזה מעלה, אל תילחם בזה, דברים בדרכ לא נרגעים ונפתרים כשנלחמים בהם ולא נותנים להם מקום...

אולי ירגיע אותך לחשוב שזה שהיא אמרה לך באיזשהו מקום מעיד על זה שהיא מרגישה איתך בנוח, שאתה חשוב לה ולכן היא משתפת אותך.. מניחה שאם היה לה בלב עוד משהו כלפיו לא בטוח שהיא הייתה רוצה לספר לך משהו שהוא לא לגמרי 'נחלת העבר'

ועוד משהו,שאני רוצה לומר, זה קורה. ולא רק לשישיסטים, גם להרבה שיוצאים לדייטים..

קרה גם לי.. קשר רציני שנחתך, בהתחלה באו אחריו הרבה מחשבות של 'זו לא הייתה אהבה אמיתית כנראה' וכו '

אין לי מושג כרגע אם זה הרגיש כמו הדבר האמיתי או שלא..

בכ'א זה לא ככ חשוב, מה שאני מנסה לומר זה שבאיזשהו שלב הפסקתי לומר לעצמי 'זה לא היה אמיתי' והבנתי שזה לא העניין. העזתי להכיר בזה, שכן, אהבתי מישהו, והוא אהב אותי מאוד, ואפילו חשבנו על חתונה, ובסוף נפרדנו.

והבנתי, שחתונה ובעל (או אישה) זה לא רק כי 'אוהבים' או נמשכים... זה משהו מעבר לזה, שנשגב מבינתי להסביר כי עוד לא הבנתי בדיוק מה זה..שאזכה בעז"ה

אבל פשוט יצאתי מהקשר הזה עם הבנה שאפשר לאהוב ולהימשך לעוד אנשים..וזה לא הגורם היחידי בגללו מתחתנים..

שיהיה לכם בהצלחה גדולה!

הוא לא אמר שלא, מאיפה אתם מוציאים את המסקנות האלה?..

ואם התכוונת להתאהבות בתיכון וכדו'- לא, לא כולם כאלה עם חברות בתיכון.. מה פשר השאלה?

בגלל שאתה היית מאוהב-

חייב להיות שכל תיכוניסט גם היה כזה?

אתה קבעת שהוא גם היה כזה

וברור שהוא התכוון לזה שהיה לה חבר שהיא אהבה, זה כנראה מה שמפריע לו.

עיין בתגובתו:

זה מוריד בגלל ההרגשה שהיא אהבה מישהו אחר. - לקראת נישואין וזוגיות

"היה לה חבר והיא התחברה אליו ואהבה אותו"

מה היא כיום!

האם היא מתחרטת?

היא חושבת שזה כן היה טוב?

מה דעתה ועמדתה.

כמובן שלא מדובר על הצהרה מן השפה ולחוץ, אלא מה רמתה באמת כיום, בין לפי דבריה ובין לפי התרשמותך.

מעבר לזה - "חטאת נעורים אל תזכור"

בבא מציעא נ"ח:

"לא תונו איש את עמיתו"? באונאת דברים.
הא כיצד? אם היה בעל תשובה, אל יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים.

מה זה "שמורה"? ומי קבע שאתה "שמור"?

אתה מקיים תרי"ג מצוות? לא נופל בשמירת העיניים? לא נפלת ולו פעם אחת בברית? לא קרה שהיו לך רגשות כלפי מישהי?

אם אתה אכן מלאך, אולי באמת תצטרך לחפש לעצמך מלאך, כי נשמע שבנות האדם לא מתאימות לכבודו.

אם מצבה היום הוא נאה וטוב, אין שום ערך אמיתי ל"שמורה". הפוך, במקום שבעלי תשובה עומדים וכו', אני מבין את הרגש שאומר, וואי, אני התאמצתי והשקעתי ושמרתי על עצמי שנים, אני רוצה פידבק בדמות בחורה שגם כן כך היא. אבל עליך להבחין שזה רגש ותו לא, לא רק שאין זה שיקול תורני, הוא אף הפוך מהשיקול התורני, המתבטא בדברי חז"ל הנ"ל. אין זה אלא רגש אנושי רגיל ומצוי, מעין מה שמכונה בין בעלי המוסר "תאוות הניצוח", ממש לא כדאי להפסיד את חיי האושר המיועדים לך בגלל דברים כאלו!

אם היא מתאימה לך, ואתם חושבים ש"זה זה", אל תהסס ואל תפספס, סגור!

ואכן קשר עם בחור "סתם" הוא יותר מלא ראוי.

חטא, עניתי מה שעניתי.

לטובה,

ולכן השאלה היא לא מה הוא/היא עשה בעבר, אלא כיצד מה שהוא עשה משפיע עליו היום.

ובשביל לדעת את זה, צריך להיפגש ולדבר ולא לשלול מראש

שים לב שבהמשך הוא פירט, שלא מפריע לו שהיה לה חבר בגיל 16, אלא שהיא אהבה פעם מישהו אחר.

וכי כל אשה שיצאה לדייטים, התאהבה, ובסוף זה לא הצליח, צריכה לעשות תשובה?

לזה שהאדם מנקה את ההשפעות הלא טובות/ רצויות מעצמו.

מה שמפריע לו זו הנקודה שהיא 'לא שמורה', כלומר היא הרסה לעצמה בזה שהיא אהבה בעבר חבר,

הלב שלה פחות יהיה אליו. החד פעמיות של רגש האהבה נשחק אצלה.

ככה אם הבנתי אותו נכון.

אז תשובה בהקשר הזה זה אומר- להחזיר את הרגש הזה. זו בדיוק השאלה עד כמה היא התנקתה מההשפעה השלילית של ה'חטא', חטא זה לאו דוקא עון, חטא זה מלשון חיסרון. כן, זה חיסרון בעיניו, ואז השאלה היא כמה הוא מאמין ביכולת שלה להתנקות מהשפעות העבר, 'לחזור בתשובה'. עד כמה הוא מאמין בבני אדם שהם יכולים להשתנות. בשביל זה הוא צריך לתת צ'אנס, אם הוא לא נותן צ'אנס- יש מצב, אמנם לא בהכרח, שהוא לא לגמרי מאמין בזה.

שוב, לא באתי להאשים אף אחד. אני רק בא לתת זוית ראיה.

מה גורם למשהו להיות ילדותי? ולמה אנחנו בכלל מתנגדים לעיתים להתנהגות ילדותית?

מכיוון שילדותיות בהקשר הזה היא תפיסה שטחית של המציאות, מחשבה שהכל צריך להיות כמו שאני רוצה, ואם לא - אז הכל דפוק. כמו ילד שרואה טיפ טיפה אוכל שהוא לא אוהב בתוך הצלחת שלו, אז הוא זורק את כולה לפח.

לחשוב שאשה צריכה להיות "שמורה", ואם היא אהבה פעם מישהו אחר אז היא לא "שמורה", זה ילדותי. אם היה מדובר בתכונה שמאוד תשפיע על הנישואין, נניח אם היא עדיין מאוהבת באותו בחור, אז ממילא לא היה שום דבר ילדותי ברצון להתנתק ממנה.

כלומר זה ילדותי דווקא בגלל שהוא נצמד למשהו שאין לו כל השפעה על חיי הנישואין, רק בגלל שהוא דמיין בראש שלו איזו מציאות מושלמת שכמעט לא קיימת במציאות.

אני מוסיף:

אין לי בעיה עם ילדותיות. יש גם תכונות מהממות אצל ילדים, וחבל שהן הולכות לאיבוד עם ההתבגרות.

אבל במקרה הזה, אותה התכונה שהוא נשאר איתה מהילדות, בהחלט מעידה על חוסר בשלות להתחתן.

לא אוהב את הגישה הזאת של "מגיע לי"... בכלל לא.

אם זה לא טוב, אל תיקח. כן טוב, תיקח. 

אתה מחפש פה בנאדם שאיתו תוכל להשלים את עצמך ולהתעלות - לפי זה תחפש..

זה לא פרסים של שוק פורים אחי

בהנחה שהיא עשתה תשובה על זה ומתחרטת, השאלה היא האם *אתה* מאמין בתשובה?

ואם לא, אז השאלה היא אם אתה מסוגל להכיל התנהלות לא "דוסית" כזאת. מיותר לציין שזה לא אידאלי לחיי זוגיות כשמתנהלים בצורה שמערבת אנשים אחרים וכאלה דברים.

"אל תדון את חברך עד שתגיע במקומו" שמעתי פעם שר' נחמן מברסלב אומר שלעולם אתה לא תגיע למקומו.

תנסה להכנס לראש שלה איך שהיא חייה כולי.. ותבין שמסלול החיים שלה כלל התמודדויות שאתה לא חיווית בגלל שנולדת לתנאים אחרים ב"ה. פעם אחת מישהי היה לה חבר ופעם שנייה מישהי היתה במקום אחר - בכל המקרים זה לא משנה להווה. העיקר מה היא עכשיו, אתה לא צריך להתרשם מהביוגרפיה שלה. ככל שיותר תכיר אותה לעומק כך זה יותר מיותר מבחינתך וגם אוכל תבין מאיפה היא באה.

בהצלחה רבה!!

זה תוקע אותך. כי פתאום אתה מגלה משהו חדש שלא ידעת שמפתיע אותך.

בוחרים כל פעם מחדש - כי כל פעם מגלים משהו חדש. כדאי להיות דינמי בדברים הללו.

לא לקפוץ לאיזה קבעון כלשהו. קשר זה דבר חי, דבר שדורש שינוי מתמיד.

אני יכולה להגיד לך שא'- אין לזה (שהיה לי חבר) שום משמעות ביום יום שלנו (בעלי מאד מיוחד בנושא, וזה פשוט לא מעניין אותו והוא גם לא מזכיר את זה בכלל אלא אם זאת שאלה עניינית או שאני מעלה את זה)

וב'- בזוגיות באופן כללי צריך הרבה לדון לכף זכות, למחול, להבין, אז כל אחד מגיע עם ה"שק" שלו, אבל גם קורים דברים בחיים שלנו וביום יום שלנו שדורשים את זה שנקבל את התשובה של הבן זוג שלנו, לא משנה באיזה עניין היא. ולהתחיל זוגיות מזה שמכילים ומוחלים ומוכנים לראות מעבר זה דבר מאד בוגר ומאד תורם לזוגיות בעיניי... בעיקר אם אתה ממש מרגיש שטוב לכם..

עוד דבר לגבי הבחורה שאתה נפגש איתה, זה שקשה להזכר בדברים מטופשים שעשית בגיל 16, אבל יש המון כאלו. ואם יש לך איזה פדיחה משמעותית שאתה אומר עליה השם ישמור איך עשיתי את זה, אז כנראה אתה מבין את זה שיש רגעים שאין בהם ממש דעת, או שפשוט משתנים ומתחרטים עליהם. קורה לכולם.. 

והיום אשתי מרוצה מכל רגע שבו אנחנו ביחד.

למרות/בגלל/בזכות העבר שלי, אני מי שאני היום, ומי שאני היום זה האדם שאשתי אוהבת, האדם שהיא יודעת שמתאים לה.

העבר של אותה בחורה הוא מה שהופך אותה למי שהיא היום. התחברת למי שהיא היום? אתה מרוצה מהתוצאה? אז תגיד תודה על העבר שלה, שבזכותו קיבלת את הנפש שכלפיה הרגשת ש"זה זה".

נ.ב.

אסייג את דברי:

אם משהו מהעבר מעיד על העתיד, אז ההתייחסות כמובן שונה. מי שגנב פעם מקיוסק בגיל 15 הוא לא בהכרח אדם שלא כדאי להתחתן אתו בגלל זה. אבל אם זה מעיד על כך שהוא מתכוון לגנוב גם בעתיד - זה משהו אחר לגמרי.

אז השאלה היא האם לדעתך זה מעיד על העתיד שלה, כלומר האם זה יגרום לה לעשות איזה שהם מעשים שלא נוח לך איתם.

לכאורה, רק מהדברים שכתבת כאן, זה לא נראה הסיפור.

@קל"ת

אנשים שלא מכירים אותך כאן תוהים אם עברת טיפולי המרה.

או שהבנו אותך לא נכון.

אם נושא הדיון הוא חברות בין בן לבת ולא בין בן לבן?

השאלה שלו הייתה לגבי זה שהיא אהבה מישהו אחר בגיל 16, ולכן התשובה שלי הייתה רלוונטית לדיון.

השאלה אם אהבתי בן או בת לא משנה לשאלה הספציפית הזאת.

אדרבה, גם אני הייתי "לא שמור", גם אני אהבתי פעם מישהו אחר, והיום אני אוהב אך ורק את אשתי, והיא מאושרת מכך שהיא בחרה לחיות אתי למרות העבר שלי.

חוץ מזה שגם זה לא נכון, אשתי היא האשה השנייה שהייתי אתה בדייטים.

פשוט אמרתי את האמת, אפילו לא חשבתי על זה. 

את לגמרי צודקת!

לחשוב שאם אשה אהבה פעם מישהו אחר אז היא "לא שמורה", "לא ראויה לי", זה מזעזע.

לא הגזמתי לשפוט אותן על זה שהן עשויות להיות אלימות רגשית ומתעללות וכו'... לא צריך להרחיק לכת.

הן חתכו, אגב, כולן.

זאת תמימות נערית כלשהי, קורה לטובים שבינינו.

יותר מדי אנשים הגיבו פה כאילו שהם נפגעו אישית בתור משודכים

ואין שום סיבה בעולם להעלב ממעשים של מישהו שלא קשורים אליך.

צריך לפתח קצת מודעות עצמית ולשים לב כשתוקפים אנשים מסיבות אנוכיות.

וגם לשים לב שלצער מישהו כי דמיינו שהוא תקף אותנו אישית כשהוא בא לשתף על דבר שמצער אותו זה לא האידאל של "בן אדם לחברו".

באיזה עולם אנחנו חיים שאנשים מחליטים שזכותם להעלב ולתקוף אנשים סתם ככה כי בא להם? 🤦‍♂️

אולי ננסה גם. אני נעלב מההודעה הזאת שלך שאת מכריזה בה שאת נעלבת מאנשים בלי שום סיבה. זה פשוט פוגע בי עד עמקי נשמתי

שוב השלכת כתבתי תגובה כללית לאלה שכן תקפו.

החלטת לקחת גם את זה עליך, ולהגיב כאילו את חלק מזה. ואז את טוענת שלא תקפת. לא אני טענתי את זה. אני לא עוקב אחרי השרשור בכוונה תחילה🤷‍♀️

מי שחושב ש"לא ראויה לו" בחורה שאהבה מישהו אחר כי היא "פחות שמורה", הוא עושה החפצה ממש, ופוגע לא רק בנשים אלא באנושות באשר היא.

תגיב לגופו של עניין ולא בלומר לה "אז אני נעלב ממך"...

ולכן אין לערב את האגו הפרטי שלנו...

זה מוציא אותי מדעתי להתקל במקרים כאלה.

קצת דעת, אנשים...

את טוענת שלגבי זה קיימת במוח שחיקה ולגבי אהבה לא?

יכול להיות, אבל זו טענה שצריכה הוכחה טובה. @קרן-הפוך אולי תדע היא מבינה בזה לא? ממבט ראשון הייתי חושב שקיימת שחיקה לגבי שני הדברים, קשר אהבה וקשר גופני ואם לגיטימי לפסול על אחד לגיטימי לפסול על השני. (לא שאני תומך בלפסול,כן? לדעתי זה לא ריאלי אבל השאלה אם זה מוסרי)

המילה "שמורה" עושה אסוציאציה מחפיצה אבל אם הוא מדבר על שחיקה פסיכולוגית זה לא דבר מחפיץ אלא דבר אנושי שצריך לברר אם זו טענה פסיכולוגית שמחזיקה מים.

נראה לי שלגיטימי לפסול על המוזכר למעלה.

מה מפריע לך פה, הפן ההלכתי? מבחינת ההלכה זה באמת אסור. אבל לנערה בגיל 16 בציבור הדתי לאומי יש אפס מודעות הלכתית והיא כנראה לא פתחה שולחן ערוך בגיל הזה (אם היא פתחה מימיה בכלל). בנושאים האלה דתי לאומי ממוצע לא חושב אפילו לפתוח ספרי הלכה והדתיים הלאומיים הלא חרדלים הם לגמרי תינוקות שנשבו לעניין הזה. לדעתי לא מגיע לה שישפטו אותה ככה בפן ההלכתי. אין סיכוי שהיה לה מושג שהרהור בפנויה דאורייתא והסתכלות ביופיה דרבנן. (אגב כלפיה האיסורים חמורים פחות ואין לה איסור הסתכלות ביופי האיש, אז הבעיה ההלכתית היא העיקר הכשלת הבחור אם לה אין הרהור)

וגם בפן האישי. הרצון לקשר עם בן/בת המין השני בגיל הזה הוא חזק מאוד מאוד. ההורמונים בשיאם, ההתעניינות הטבעית גוברת והולכת והנערה הממוצעת באולפנה הממוצעת מלאת רצון לאהוב ולקבל אהבה מבחור! ואין לה דרך לעשות את זה חוץ מקשר בתיכון (גם אצל בנים כמובן, אומר בנקבה כי אתה מדבר על הדייט שלך). לי אישית לא היה קשר עם בנות גילי בתיכון מסיבות אידאולוגיות, אבל היה לי קשה מאוד והסיבה היחידה שהצלחתי הייתה זה שבניגוד לבן גילי הממוצע טרחתי ופתחתי את ספרי ההלכה בפנים וראיתי את הגדרים הברורים ולא הסתמכתי על שיחות לא משכנעות מפי מחנכים בורים. לבחורה שאתה מדבר עליה אין סיכוי לעמוד בזה כי אין לה מושג לא על החומרה ההלכתית והיא לא באמת יכולה לתאר לעצמה את זה שיום אחד הם יפרדו והיא תצטער על זה כשהיא תבוא להכיר מישהו אחר...

בקיצור לדעתי לא הוגן לשפוט אותה בחומרה, מבלי להפחית מהבעייתיות שבדבר. הרב גרשון אדלשטיין אומר בפירוש בסרטון שכל דבר מפוקפק שבנאדם עושה בגיל תיכון הוא כמו תינוק שנשבה  כי יש לו רוח שטות.

ולעניין של אהבה ראשונה וזה - היא כנראה הייתה מתאהבת בבחור אחר קודם גם אם לא היה לה את החבר ההוא . אתה מצפה ממנה להתאהב לראשונה בגיל 20+? זה היה מאוד נחמד אם זה אפשרי, אבל ביולוגית זה פשוט חסר סיכוי. כפי שציינתי קשר עם בחורה לא היה לי אף פעם בגלל הפן ההלכתי, אבל במצטבר התאהבתי בעשרות (!) בחורות לאורך השנים פשוט כי ככה הגוף שלנו בנוי. אתה רוצה שאתה תהיה הבחור הראשון שהיא חשבה עליו? לא יקרה. אני בטוח שגם אתה התאהבת בעבר.

הרהור אסור גם לנשים, אם היה לה הרהורים אז זה דאורייתא.

שנית זו בעיה של לפני עיוור, את היית מרשה לעצמך להיות בקשר עם בחור שאת יודעת שאת גורמת לו לעבור עבירה בגלל הקשר? (לגברים יש גם איסור דרבנן של הסתכלות ביופי הנשים אפילו בלי הרהור. לנשים אין איסור כזה, איזה כיף לכן...)

אבל זה לא משרת את מטרות החתונה עצמה.

מותר להסתכל ביופי אישה כדי לבדוק אם היא נאה בעיניו שישאנה ואין בזה צד איסור "ולא עוד אלא שראוי לעשות כן" (רמב"ם הלכות איסורי ביאה), וכל זמן היציאה לדייטים הוא הזמן שבו בודקים, ולא נמנעים מקשר כי גם אם התקבלה החלטה על המראה החיצוני עדיין צריך לבדוק דברים אחרים חשובים.

אבל באמת בגלל זה צריך לצאת רק מהשלב בו האופציה לחתונה עומדת ברגע שימצא את האחת (ולא בתיכון שגם אם ימצא הם לא יוכלו להתחתן) כי אם הוא יודע שהוא רוצה לישא אותה והוא לא נושא אותה אלא נשאר איתה בקשר "סתם" הוא עובר איסור, והלכתית הם צריכים לא לצאת עד שהם יכולים להתחתן. היום לרוב במידה והם חשבו שיוכלו להתחתן ואז התגלעה בעיה הרבנים נראה לי אומרים להשאר בקשר  גם אם מצומצם כי "הפסקה" מוחלטת כזו יכולה לפגוע מאוד בקשר ואז הם לא יתחתנו בסוף ויצא שכרנו בהפסדנו. אבל זה דיעבד וזה מצב שאמורים להמנע ממנו.

ההגדרה של ההלכה (כמו שאני ורבנים גדולים ממני מבינים את זה) ל"למטרות חתונה" הוא לא "נתחתן בסוף ונכייף בנתיים" אלא "הקשר עכשיו הוא זמני וכל מטרתו רק להכין לחתונה עצמה".

יש לציין שאני מביא פה את הבנתי (והבנת רבנים רבים) במקורות המדוברים. יש שיחלקו עליי אני מניח אבל אביא בשמחה ראיות רבות למה שכתוב פה אם מישהו ימצא לנכון לחלוק.

יתכנו שינויים, אבל תלויי מציאות ולא תלויי פסק, לא ידוע לי על פסיקות שונות לגבי המציאות הקלאסית.

ברמת העיקרון, קשר (בוודאי קשר קרוב) שאינו למטרת נישואין "מידיים" - כלומר, כמו שפירט אבן גבירול, שההבדל בין הכנה עכשווית נצרכת, לבין "נכייף בינתיים", הוא אכן אסור, לצערינו -גם כמו שהוא כתב- רבים לא מודעים לכך, אבל זה לא משנה את ההלכה. 

אם כי נדיר שאין הרהור בכלל...

בעיקרון הם אכן אמורים לעשות הפסקה בקשר (או לשמור על קשר על אש מאוד מאוד נמוכה במצבים מיוחדים, יצא לי לראות היתרים ספציפיים כאלה גם מצד רבנים שמרנים למדי) ולחזור לקשר כשחתונה היא אופציה ממשית. ראש הישיבה בה אני לומד עשה את זה בעצמו בזמנו והיום הוא ואשתו נשואים באושר.

עד כמה שידוע לי העולם הרבני סה"כ תמים דעים בעניין הזה עם מעט מחלוקות מתי צריך להקל נקודתית כדי למנוע צרות גדולות יותר. אולי חוץ מבאגף המאוד מאוד ליברלי (ידוע לי שלרבנית מלכה פיוטרקובסקי יש גישה מאוד מעניינת לדברים כאלה, רק שאם תשאלי אותי היא לא מעוגנת בהלכה בכלל) אבל זה מיעוט דמיעוט בחכמה ובמניין.

אז למה הרבנים לא מדברים על זה?בציבורים פחות חרדליים אני חושב שזה כי הם לא רוצים להרחיק את התיכוניסטים המסכנים מההלכה, ומעדיפים להעלים עין. האמת היא שבציבור החרדלי התיכוניסט הממוצע גם כן מאוד לא מודע להלכות הקשורות לזה לרוב, אבל הוא גדל בתוך חברה נפרדת שמתייחסת לזה בשלילה (גם אם הוא לא יודע על מה זה נסמך בשו"ע) ולכן זה לא קורה שם כל כך.

היה בשישית. מאז כנראה עבר הרבה זמן

ואם היה לה חבר בגן אז זו גם הייתה עילה לפסילה?

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.