ואם תצא עם בחורה שבדיוק לפני חודש סיימה קשר עם בחור, והיא באמת אהבה אותו, ואפילו הייתה שבורת לב כאשר הוא החליט להיפרד?

אתה רוצה בהכרח מישהי שלא אהבה אף פעם אף גבר? 

למה?

מה זה בעצם אומר עליך, על הביטחון העצמי שלך, על היחס שלך לנשים?

אף אחת לא מתחתנת במודע עם ברירת מחדל אם היא בעניין זה אומר שהיא מוצאת בך דברים טובים שהיא מחפשת..

יכולה להבין קצת את הבהלה והתחושה הקטנה שצובטת בלב שזה מעלה, אל תילחם בזה, דברים בדרכ לא נרגעים ונפתרים כשנלחמים בהם ולא נותנים להם מקום...

אולי ירגיע אותך לחשוב שזה שהיא אמרה לך באיזשהו מקום מעיד על זה שהיא מרגישה איתך בנוח, שאתה חשוב לה ולכן היא משתפת אותך.. מניחה שאם היה לה בלב עוד משהו כלפיו לא בטוח שהיא הייתה רוצה לספר לך משהו שהוא לא לגמרי 'נחלת העבר'

ועוד משהו,שאני רוצה לומר, זה קורה. ולא רק לשישיסטים, גם להרבה שיוצאים לדייטים..

קרה גם לי.. קשר רציני שנחתך, בהתחלה באו אחריו הרבה מחשבות של 'זו לא הייתה אהבה אמיתית כנראה' וכו '

אין לי מושג כרגע אם זה הרגיש כמו הדבר האמיתי או שלא..

בכ'א זה לא ככ חשוב, מה שאני מנסה לומר זה שבאיזשהו שלב הפסקתי לומר לעצמי 'זה לא היה אמיתי' והבנתי שזה לא העניין. העזתי להכיר בזה, שכן, אהבתי מישהו, והוא אהב אותי מאוד, ואפילו חשבנו על חתונה, ובסוף נפרדנו.

והבנתי, שחתונה ובעל (או אישה) זה לא רק כי 'אוהבים' או נמשכים... זה משהו מעבר לזה, שנשגב מבינתי להסביר כי עוד לא הבנתי בדיוק מה זה..שאזכה בעז"ה

אבל פשוט יצאתי מהקשר הזה עם הבנה שאפשר לאהוב ולהימשך לעוד אנשים..וזה לא הגורם היחידי בגללו מתחתנים..

שיהיה לכם בהצלחה גדולה!

הוא לא אמר שלא, מאיפה אתם מוציאים את המסקנות האלה?..

ואם התכוונת להתאהבות בתיכון וכדו'- לא, לא כולם כאלה עם חברות בתיכון.. מה פשר השאלה?

בגלל שאתה היית מאוהב-

חייב להיות שכל תיכוניסט גם היה כזה?

אתה קבעת שהוא גם היה כזה

וברור שהוא התכוון לזה שהיה לה חבר שהיא אהבה, זה כנראה מה שמפריע לו.

עיין בתגובתו:

זה מוריד בגלל ההרגשה שהיא אהבה מישהו אחר. - לקראת נישואין וזוגיות

"היה לה חבר והיא התחברה אליו ואהבה אותו"

מה היא כיום!

האם היא מתחרטת?

היא חושבת שזה כן היה טוב?

מה דעתה ועמדתה.

כמובן שלא מדובר על הצהרה מן השפה ולחוץ, אלא מה רמתה באמת כיום, בין לפי דבריה ובין לפי התרשמותך.

מעבר לזה - "חטאת נעורים אל תזכור"

בבא מציעא נ"ח:

"לא תונו איש את עמיתו"? באונאת דברים.
הא כיצד? אם היה בעל תשובה, אל יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים.

מה זה "שמורה"? ומי קבע שאתה "שמור"?

אתה מקיים תרי"ג מצוות? לא נופל בשמירת העיניים? לא נפלת ולו פעם אחת בברית? לא קרה שהיו לך רגשות כלפי מישהי?

אם אתה אכן מלאך, אולי באמת תצטרך לחפש לעצמך מלאך, כי נשמע שבנות האדם לא מתאימות לכבודו.

אם מצבה היום הוא נאה וטוב, אין שום ערך אמיתי ל"שמורה". הפוך, במקום שבעלי תשובה עומדים וכו', אני מבין את הרגש שאומר, וואי, אני התאמצתי והשקעתי ושמרתי על עצמי שנים, אני רוצה פידבק בדמות בחורה שגם כן כך היא. אבל עליך להבחין שזה רגש ותו לא, לא רק שאין זה שיקול תורני, הוא אף הפוך מהשיקול התורני, המתבטא בדברי חז"ל הנ"ל. אין זה אלא רגש אנושי רגיל ומצוי, מעין מה שמכונה בין בעלי המוסר "תאוות הניצוח", ממש לא כדאי להפסיד את חיי האושר המיועדים לך בגלל דברים כאלו!

אם היא מתאימה לך, ואתם חושבים ש"זה זה", אל תהסס ואל תפספס, סגור!

ואכן קשר עם בחור "סתם" הוא יותר מלא ראוי.

חטא, עניתי מה שעניתי.

לטובה,

ולכן השאלה היא לא מה הוא/היא עשה בעבר, אלא כיצד מה שהוא עשה משפיע עליו היום.

ובשביל לדעת את זה, צריך להיפגש ולדבר ולא לשלול מראש

שים לב שבהמשך הוא פירט, שלא מפריע לו שהיה לה חבר בגיל 16, אלא שהיא אהבה פעם מישהו אחר.

וכי כל אשה שיצאה לדייטים, התאהבה, ובסוף זה לא הצליח, צריכה לעשות תשובה?

לזה שהאדם מנקה את ההשפעות הלא טובות/ רצויות מעצמו.

מה שמפריע לו זו הנקודה שהיא 'לא שמורה', כלומר היא הרסה לעצמה בזה שהיא אהבה בעבר חבר,

הלב שלה פחות יהיה אליו. החד פעמיות של רגש האהבה נשחק אצלה.

ככה אם הבנתי אותו נכון.

אז תשובה בהקשר הזה זה אומר- להחזיר את הרגש הזה. זו בדיוק השאלה עד כמה היא התנקתה מההשפעה השלילית של ה'חטא', חטא זה לאו דוקא עון, חטא זה מלשון חיסרון. כן, זה חיסרון בעיניו, ואז השאלה היא כמה הוא מאמין ביכולת שלה להתנקות מהשפעות העבר, 'לחזור בתשובה'. עד כמה הוא מאמין בבני אדם שהם יכולים להשתנות. בשביל זה הוא צריך לתת צ'אנס, אם הוא לא נותן צ'אנס- יש מצב, אמנם לא בהכרח, שהוא לא לגמרי מאמין בזה.

שוב, לא באתי להאשים אף אחד. אני רק בא לתת זוית ראיה.

מה גורם למשהו להיות ילדותי? ולמה אנחנו בכלל מתנגדים לעיתים להתנהגות ילדותית?

מכיוון שילדותיות בהקשר הזה היא תפיסה שטחית של המציאות, מחשבה שהכל צריך להיות כמו שאני רוצה, ואם לא - אז הכל דפוק. כמו ילד שרואה טיפ טיפה אוכל שהוא לא אוהב בתוך הצלחת שלו, אז הוא זורק את כולה לפח.

לחשוב שאשה צריכה להיות "שמורה", ואם היא אהבה פעם מישהו אחר אז היא לא "שמורה", זה ילדותי. אם היה מדובר בתכונה שמאוד תשפיע על הנישואין, נניח אם היא עדיין מאוהבת באותו בחור, אז ממילא לא היה שום דבר ילדותי ברצון להתנתק ממנה.

כלומר זה ילדותי דווקא בגלל שהוא נצמד למשהו שאין לו כל השפעה על חיי הנישואין, רק בגלל שהוא דמיין בראש שלו איזו מציאות מושלמת שכמעט לא קיימת במציאות.

אני מוסיף:

אין לי בעיה עם ילדותיות. יש גם תכונות מהממות אצל ילדים, וחבל שהן הולכות לאיבוד עם ההתבגרות.

אבל במקרה הזה, אותה התכונה שהוא נשאר איתה מהילדות, בהחלט מעידה על חוסר בשלות להתחתן.

לא אוהב את הגישה הזאת של "מגיע לי"... בכלל לא.

אם זה לא טוב, אל תיקח. כן טוב, תיקח. 

אתה מחפש פה בנאדם שאיתו תוכל להשלים את עצמך ולהתעלות - לפי זה תחפש..

זה לא פרסים של שוק פורים אחי

בהנחה שהיא עשתה תשובה על זה ומתחרטת, השאלה היא האם *אתה* מאמין בתשובה?

ואם לא, אז השאלה היא אם אתה מסוגל להכיל התנהלות לא "דוסית" כזאת. מיותר לציין שזה לא אידאלי לחיי זוגיות כשמתנהלים בצורה שמערבת אנשים אחרים וכאלה דברים.

"אל תדון את חברך עד שתגיע במקומו" שמעתי פעם שר' נחמן מברסלב אומר שלעולם אתה לא תגיע למקומו.

תנסה להכנס לראש שלה איך שהיא חייה כולי.. ותבין שמסלול החיים שלה כלל התמודדויות שאתה לא חיווית בגלל שנולדת לתנאים אחרים ב"ה. פעם אחת מישהי היה לה חבר ופעם שנייה מישהי היתה במקום אחר - בכל המקרים זה לא משנה להווה. העיקר מה היא עכשיו, אתה לא צריך להתרשם מהביוגרפיה שלה. ככל שיותר תכיר אותה לעומק כך זה יותר מיותר מבחינתך וגם אוכל תבין מאיפה היא באה.

בהצלחה רבה!!

זה תוקע אותך. כי פתאום אתה מגלה משהו חדש שלא ידעת שמפתיע אותך.

בוחרים כל פעם מחדש - כי כל פעם מגלים משהו חדש. כדאי להיות דינמי בדברים הללו.

לא לקפוץ לאיזה קבעון כלשהו. קשר זה דבר חי, דבר שדורש שינוי מתמיד.

אני יכולה להגיד לך שא'- אין לזה (שהיה לי חבר) שום משמעות ביום יום שלנו (בעלי מאד מיוחד בנושא, וזה פשוט לא מעניין אותו והוא גם לא מזכיר את זה בכלל אלא אם זאת שאלה עניינית או שאני מעלה את זה)

וב'- בזוגיות באופן כללי צריך הרבה לדון לכף זכות, למחול, להבין, אז כל אחד מגיע עם ה"שק" שלו, אבל גם קורים דברים בחיים שלנו וביום יום שלנו שדורשים את זה שנקבל את התשובה של הבן זוג שלנו, לא משנה באיזה עניין היא. ולהתחיל זוגיות מזה שמכילים ומוחלים ומוכנים לראות מעבר זה דבר מאד בוגר ומאד תורם לזוגיות בעיניי... בעיקר אם אתה ממש מרגיש שטוב לכם..

עוד דבר לגבי הבחורה שאתה נפגש איתה, זה שקשה להזכר בדברים מטופשים שעשית בגיל 16, אבל יש המון כאלו. ואם יש לך איזה פדיחה משמעותית שאתה אומר עליה השם ישמור איך עשיתי את זה, אז כנראה אתה מבין את זה שיש רגעים שאין בהם ממש דעת, או שפשוט משתנים ומתחרטים עליהם. קורה לכולם.. 

והיום אשתי מרוצה מכל רגע שבו אנחנו ביחד.

למרות/בגלל/בזכות העבר שלי, אני מי שאני היום, ומי שאני היום זה האדם שאשתי אוהבת, האדם שהיא יודעת שמתאים לה.

העבר של אותה בחורה הוא מה שהופך אותה למי שהיא היום. התחברת למי שהיא היום? אתה מרוצה מהתוצאה? אז תגיד תודה על העבר שלה, שבזכותו קיבלת את הנפש שכלפיה הרגשת ש"זה זה".

נ.ב.

אסייג את דברי:

אם משהו מהעבר מעיד על העתיד, אז ההתייחסות כמובן שונה. מי שגנב פעם מקיוסק בגיל 15 הוא לא בהכרח אדם שלא כדאי להתחתן אתו בגלל זה. אבל אם זה מעיד על כך שהוא מתכוון לגנוב גם בעתיד - זה משהו אחר לגמרי.

אז השאלה היא האם לדעתך זה מעיד על העתיד שלה, כלומר האם זה יגרום לה לעשות איזה שהם מעשים שלא נוח לך איתם.

לכאורה, רק מהדברים שכתבת כאן, זה לא נראה הסיפור.

@קל"ת

אנשים שלא מכירים אותך כאן תוהים אם עברת טיפולי המרה.

או שהבנו אותך לא נכון.

אם נושא הדיון הוא חברות בין בן לבת ולא בין בן לבן?

השאלה שלו הייתה לגבי זה שהיא אהבה מישהו אחר בגיל 16, ולכן התשובה שלי הייתה רלוונטית לדיון.

השאלה אם אהבתי בן או בת לא משנה לשאלה הספציפית הזאת.

אדרבה, גם אני הייתי "לא שמור", גם אני אהבתי פעם מישהו אחר, והיום אני אוהב אך ורק את אשתי, והיא מאושרת מכך שהיא בחרה לחיות אתי למרות העבר שלי.

חוץ מזה שגם זה לא נכון, אשתי היא האשה השנייה שהייתי אתה בדייטים.

פשוט אמרתי את האמת, אפילו לא חשבתי על זה. 

את לגמרי צודקת!

לחשוב שאם אשה אהבה פעם מישהו אחר אז היא "לא שמורה", "לא ראויה לי", זה מזעזע.

לא הגזמתי לשפוט אותן על זה שהן עשויות להיות אלימות רגשית ומתעללות וכו'... לא צריך להרחיק לכת.

הן חתכו, אגב, כולן.

זאת תמימות נערית כלשהי, קורה לטובים שבינינו.

יותר מדי אנשים הגיבו פה כאילו שהם נפגעו אישית בתור משודכים

ואין שום סיבה בעולם להעלב ממעשים של מישהו שלא קשורים אליך.

צריך לפתח קצת מודעות עצמית ולשים לב כשתוקפים אנשים מסיבות אנוכיות.

וגם לשים לב שלצער מישהו כי דמיינו שהוא תקף אותנו אישית כשהוא בא לשתף על דבר שמצער אותו זה לא האידאל של "בן אדם לחברו".

באיזה עולם אנחנו חיים שאנשים מחליטים שזכותם להעלב ולתקוף אנשים סתם ככה כי בא להם? 🤦‍♂️

אולי ננסה גם. אני נעלב מההודעה הזאת שלך שאת מכריזה בה שאת נעלבת מאנשים בלי שום סיבה. זה פשוט פוגע בי עד עמקי נשמתי

שוב השלכת כתבתי תגובה כללית לאלה שכן תקפו.

החלטת לקחת גם את זה עליך, ולהגיב כאילו את חלק מזה. ואז את טוענת שלא תקפת. לא אני טענתי את זה. אני לא עוקב אחרי השרשור בכוונה תחילה🤷‍♀️

מי שחושב ש"לא ראויה לו" בחורה שאהבה מישהו אחר כי היא "פחות שמורה", הוא עושה החפצה ממש, ופוגע לא רק בנשים אלא באנושות באשר היא.

תגיב לגופו של עניין ולא בלומר לה "אז אני נעלב ממך"...

ולכן אין לערב את האגו הפרטי שלנו...

זה מוציא אותי מדעתי להתקל במקרים כאלה.

קצת דעת, אנשים...

את טוענת שלגבי זה קיימת במוח שחיקה ולגבי אהבה לא?

יכול להיות, אבל זו טענה שצריכה הוכחה טובה. @קרן-הפוך אולי תדע היא מבינה בזה לא? ממבט ראשון הייתי חושב שקיימת שחיקה לגבי שני הדברים, קשר אהבה וקשר גופני ואם לגיטימי לפסול על אחד לגיטימי לפסול על השני. (לא שאני תומך בלפסול,כן? לדעתי זה לא ריאלי אבל השאלה אם זה מוסרי)

המילה "שמורה" עושה אסוציאציה מחפיצה אבל אם הוא מדבר על שחיקה פסיכולוגית זה לא דבר מחפיץ אלא דבר אנושי שצריך לברר אם זו טענה פסיכולוגית שמחזיקה מים.

נראה לי שלגיטימי לפסול על המוזכר למעלה.

מה מפריע לך פה, הפן ההלכתי? מבחינת ההלכה זה באמת אסור. אבל לנערה בגיל 16 בציבור הדתי לאומי יש אפס מודעות הלכתית והיא כנראה לא פתחה שולחן ערוך בגיל הזה (אם היא פתחה מימיה בכלל). בנושאים האלה דתי לאומי ממוצע לא חושב אפילו לפתוח ספרי הלכה והדתיים הלאומיים הלא חרדלים הם לגמרי תינוקות שנשבו לעניין הזה. לדעתי לא מגיע לה שישפטו אותה ככה בפן ההלכתי. אין סיכוי שהיה לה מושג שהרהור בפנויה דאורייתא והסתכלות ביופיה דרבנן. (אגב כלפיה האיסורים חמורים פחות ואין לה איסור הסתכלות ביופי האיש, אז הבעיה ההלכתית היא העיקר הכשלת הבחור אם לה אין הרהור)

וגם בפן האישי. הרצון לקשר עם בן/בת המין השני בגיל הזה הוא חזק מאוד מאוד. ההורמונים בשיאם, ההתעניינות הטבעית גוברת והולכת והנערה הממוצעת באולפנה הממוצעת מלאת רצון לאהוב ולקבל אהבה מבחור! ואין לה דרך לעשות את זה חוץ מקשר בתיכון (גם אצל בנים כמובן, אומר בנקבה כי אתה מדבר על הדייט שלך). לי אישית לא היה קשר עם בנות גילי בתיכון מסיבות אידאולוגיות, אבל היה לי קשה מאוד והסיבה היחידה שהצלחתי הייתה זה שבניגוד לבן גילי הממוצע טרחתי ופתחתי את ספרי ההלכה בפנים וראיתי את הגדרים הברורים ולא הסתמכתי על שיחות לא משכנעות מפי מחנכים בורים. לבחורה שאתה מדבר עליה אין סיכוי לעמוד בזה כי אין לה מושג לא על החומרה ההלכתית והיא לא באמת יכולה לתאר לעצמה את זה שיום אחד הם יפרדו והיא תצטער על זה כשהיא תבוא להכיר מישהו אחר...

בקיצור לדעתי לא הוגן לשפוט אותה בחומרה, מבלי להפחית מהבעייתיות שבדבר. הרב גרשון אדלשטיין אומר בפירוש בסרטון שכל דבר מפוקפק שבנאדם עושה בגיל תיכון הוא כמו תינוק שנשבה  כי יש לו רוח שטות.

ולעניין של אהבה ראשונה וזה - היא כנראה הייתה מתאהבת בבחור אחר קודם גם אם לא היה לה את החבר ההוא . אתה מצפה ממנה להתאהב לראשונה בגיל 20+? זה היה מאוד נחמד אם זה אפשרי, אבל ביולוגית זה פשוט חסר סיכוי. כפי שציינתי קשר עם בחורה לא היה לי אף פעם בגלל הפן ההלכתי, אבל במצטבר התאהבתי בעשרות (!) בחורות לאורך השנים פשוט כי ככה הגוף שלנו בנוי. אתה רוצה שאתה תהיה הבחור הראשון שהיא חשבה עליו? לא יקרה. אני בטוח שגם אתה התאהבת בעבר.

הרהור אסור גם לנשים, אם היה לה הרהורים אז זה דאורייתא.

שנית זו בעיה של לפני עיוור, את היית מרשה לעצמך להיות בקשר עם בחור שאת יודעת שאת גורמת לו לעבור עבירה בגלל הקשר? (לגברים יש גם איסור דרבנן של הסתכלות ביופי הנשים אפילו בלי הרהור. לנשים אין איסור כזה, איזה כיף לכן...)

אבל זה לא משרת את מטרות החתונה עצמה.

מותר להסתכל ביופי אישה כדי לבדוק אם היא נאה בעיניו שישאנה ואין בזה צד איסור "ולא עוד אלא שראוי לעשות כן" (רמב"ם הלכות איסורי ביאה), וכל זמן היציאה לדייטים הוא הזמן שבו בודקים, ולא נמנעים מקשר כי גם אם התקבלה החלטה על המראה החיצוני עדיין צריך לבדוק דברים אחרים חשובים.

אבל באמת בגלל זה צריך לצאת רק מהשלב בו האופציה לחתונה עומדת ברגע שימצא את האחת (ולא בתיכון שגם אם ימצא הם לא יוכלו להתחתן) כי אם הוא יודע שהוא רוצה לישא אותה והוא לא נושא אותה אלא נשאר איתה בקשר "סתם" הוא עובר איסור, והלכתית הם צריכים לא לצאת עד שהם יכולים להתחתן. היום לרוב במידה והם חשבו שיוכלו להתחתן ואז התגלעה בעיה הרבנים נראה לי אומרים להשאר בקשר  גם אם מצומצם כי "הפסקה" מוחלטת כזו יכולה לפגוע מאוד בקשר ואז הם לא יתחתנו בסוף ויצא שכרנו בהפסדנו. אבל זה דיעבד וזה מצב שאמורים להמנע ממנו.

ההגדרה של ההלכה (כמו שאני ורבנים גדולים ממני מבינים את זה) ל"למטרות חתונה" הוא לא "נתחתן בסוף ונכייף בנתיים" אלא "הקשר עכשיו הוא זמני וכל מטרתו רק להכין לחתונה עצמה".

יש לציין שאני מביא פה את הבנתי (והבנת רבנים רבים) במקורות המדוברים. יש שיחלקו עליי אני מניח אבל אביא בשמחה ראיות רבות למה שכתוב פה אם מישהו ימצא לנכון לחלוק.

יתכנו שינויים, אבל תלויי מציאות ולא תלויי פסק, לא ידוע לי על פסיקות שונות לגבי המציאות הקלאסית.

ברמת העיקרון, קשר (בוודאי קשר קרוב) שאינו למטרת נישואין "מידיים" - כלומר, כמו שפירט אבן גבירול, שההבדל בין הכנה עכשווית נצרכת, לבין "נכייף בינתיים", הוא אכן אסור, לצערינו -גם כמו שהוא כתב- רבים לא מודעים לכך, אבל זה לא משנה את ההלכה. 

אם כי נדיר שאין הרהור בכלל...

בעיקרון הם אכן אמורים לעשות הפסקה בקשר (או לשמור על קשר על אש מאוד מאוד נמוכה במצבים מיוחדים, יצא לי לראות היתרים ספציפיים כאלה גם מצד רבנים שמרנים למדי) ולחזור לקשר כשחתונה היא אופציה ממשית. ראש הישיבה בה אני לומד עשה את זה בעצמו בזמנו והיום הוא ואשתו נשואים באושר.

עד כמה שידוע לי העולם הרבני סה"כ תמים דעים בעניין הזה עם מעט מחלוקות מתי צריך להקל נקודתית כדי למנוע צרות גדולות יותר. אולי חוץ מבאגף המאוד מאוד ליברלי (ידוע לי שלרבנית מלכה פיוטרקובסקי יש גישה מאוד מעניינת לדברים כאלה, רק שאם תשאלי אותי היא לא מעוגנת בהלכה בכלל) אבל זה מיעוט דמיעוט בחכמה ובמניין.

אז למה הרבנים לא מדברים על זה?בציבורים פחות חרדליים אני חושב שזה כי הם לא רוצים להרחיק את התיכוניסטים המסכנים מההלכה, ומעדיפים להעלים עין. האמת היא שבציבור החרדלי התיכוניסט הממוצע גם כן מאוד לא מודע להלכות הקשורות לזה לרוב, אבל הוא גדל בתוך חברה נפרדת שמתייחסת לזה בשלילה (גם אם הוא לא יודע על מה זה נסמך בשו"ע) ולכן זה לא קורה שם כל כך.

היה בשישית. מאז כנראה עבר הרבה זמן

ואם היה לה חבר בגן אז זו גם הייתה עילה לפסילה?

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.