אלך בלילה לכותל

זה נראה לי הכי מתאים ואחלה!

יש הגבלת כניסה

עד 300 איש או משהו כזה וזה מחולק לקפסולות

לי יש ב"ה כמה חברות קבועות שכבר כמה שנים נפגשות בשבועות כדי ללכת לשיעורים (אם יש מעניינים..) וללמוד. (הבעיה מתחילה שלא תמיד מוצאות מה ללמוד בעצמינו ואיך שהוא רק סתם מדברות רעיונות מה ללמוד יתקבלו בברכה. 

וחוץ מזה- באופן כללי מרגישה שמחה שב'ה יש לנו את התורה והמצוות..

עכשיו גם חושבת על זה שאפשר להתחבר לחג דרך מגילת רות- ש'הגיבורות הראשיות' שבה הן נשים..

(ובאופן כללי חושבת על זה שלאמהות בטח יותר קשה להתחבר לחגים.. כבר בדר'כ לא הולכים לבית כנסת, ויותר מתעסקים עם בישולים וניקיון וואלה זה מבאס אותי) 

     סקר תענו ותפיצו    https://forms.gle/zJ1cB6iFvhD3eUU9A

יש בנות שלגמרי הקטע שלהם זה בגדים, ילדים, בישולים וזהו. לא צריכות מעבר

ויש בנות שממש צמאות לתורה ורוחניות ופחות מתחברות למטלות הבית השגרתיות או לתפקידים שמקשרים אותם לנשים.

אולי זה קשור לגלגולים חח לא יודעת, אבל תחשבי על זה, אולי בגלגול קודם היית תלמיד חכם או משהו. אין לדעת

אממ לדעתי פירשת אותה לא נכון ואולי עוד הרבה בנות בסגנון.

אני חושבת שיש מלא בנות שלומדות תורה מדי פעם, אבל האהבה שלהם לתורה היא עצומה וענקית וזה לא סותר אחד את השני.

כלומר לא חייב ללמוד מלא תורה (גם בואי, לא תמיד יש זמן) כדי להיות מחובר או כדי לאהוב.

וזה בדיוק הקטע של האישה. יותר קל להן להתחבר לדברים רוחניים מעצם מהותן.

יש נשים שבאמת בקושי לומדות משהו, אבל מרגישות מאוד מאוד קשורות לתורה.

ובעיקרון, כן, חוץ מללמוד את ההלכות אין שום חובה ללמוד, משמע מי שלא עושה את זה אין כאן שום בעיה.

ויכול להיות שיש בנות שגם לא ירגישו צורך.

יש נשים צדקניות שכל היום בתפילות ובתהילים, ופחות יוצא להם ללמוד תורה, אז הן פחות קשורות?

ואני לא חושבת שאת פמיניסטית או מדרשיסתית צהובה חח דווקא אני ממש חושבת שהזעקה שלך זה לא סתם, וזה באמת נובע מהאהבה הגדולה והחיבור הגדול שלך לתורה. ואני חושבת שזה מדהים...

ואם את שואלת אותי, בעיניי כדי לגדול ביראת שמיים ובעבודת ה'- חובה ללמוד! 

אבל לא כולם במקום הזה, ויש כאלה שספגו הרבה יראת שמיים וקדושה מהסביבה שלהם או מחינוך בבית וזה יחסית מספיק.

האמת גם לי הרבה פעמים קשה שהאישה כאילו אחראית על הדברים הגשמיים של הבית... 

(אבל שוב יש נשים שממש מרגישות שם ולא צריכות מעבר...)

ואי מרגישה שקשה לי להסביר את עצמי.

צריך לבדוק את זה באמת לגבי חיוב, כי כרגע מצד ההלכה היבשה לא נראה שיש חיוב לאישה לקבוע עיתים! 

מצד הלב ומצד הרגש אכן אני חושבת שזה חשוב מאוד שגם אישה תלמד, לא יודעת אם הייתי קוראת לזה לקבוע עיתים, אבל כן לגמרי ללמוד: מוסר, מידות, הלכה, אמונה, חסידות... 

אבל לא נראה לי חיוב ממש אלא יותר המלצה.

ואני חושבת שהייתה אפילו שאלה אם נשים צריכות לברך ברכות התורה..

כלומר נגיד עכשיו אישה בקיאה בהלכות.. האם היא צריכה להתמיד בקביעת עיתים? לא חושבת....

מעבר לזה- אם היא מרגישה צורך מעצמה, מבורך לגמרי, אבל היא לא מחויבת

ההלכה היבשה מסתכלת בצורה מאוד כוללנית על מהות האישה, תפקיד האישה, היכולות של האישה וכו'

וחיוב משמע שאם אתה לא עושה- אתה עובר עבירה

אז הגיוני מאוד שרצו להקל מעל הנשים ולא שמו את זה בתור חיוב כלל...

כי בכל אופן רוב העול של הבית וגידול הילדים על האישה (והיום גם פרנסה אלאיסתור)

והיא כמובן צריכה לטפח את עצמה.. ולהיות אישה מצליחה בעיניי עצמה. בקיצור הלוואי והיה נשאר גם זמן לקביעת עיתים (ברור אבל שמי שרוצה תצליח בזה. ויש מצב שזה יבוא על חשבון משהו אחר בבית... )

אבל יש מצוות של הלב כמו של להתקדש, לדבוק בה', לאהוב את ה', לקיים כל מצוה מיראה ואהבה וכו' או לעבוד את ה' בשמחה שגם אישה מחוייבת בהם, ולדעתי בלי לימוד כמעט ובלתי אפשרי להתמיד או להצליח בזה... (נראלי)

זה טוב שאת מרגישה דברים (באמת, לא בציניות) אבל כדי להגיד דברים בשם התורה היהדות צריך ביסוס רציני מעבר לתחושות סובייקטיביות.

אם המטרה שלך היא להביע את עמדת הסובייקטיבית ולא העמדה האובייקטיבית של התורה - סבבה. אך אם את רוצה להביע עמדה תורנית - את צריכה שזה יסתמך על משהו/מישהו - אפילו על הרב קלנר (שהוא קצת מדבר אולי על מה שאת מדברת) אבל על משהו!!

שאני כן קוראת הרבה מקורות אבל משום מה הן נזכרות לי בתור החוויה ואני לא זוכרת את המקור הקונקרטי

ואז זה נשמע כאילו אני מדברת מהחוויה הסובייקטיבית שלי או מהעמדה האישית שלי ולא באמת מתוך מקור.

לכן כמובן אני לא עכשיו אומרת לאנשים מה לעשות, ויש לי פחות השפעה בעניין (כי צריך מקורות בסופו של יום)

אבל הדברים שאני כותבת באמת מרגישים לי שהם באים מנקודת אמת גבוהה, אולי זה בגלל שאני אדם של אמת, או בגלל שספגתי תורה מצדיק ממש גדול, ועוד סיבות....

יהיו כאלה שיחלקו, בסדר. הגיוני. כל אחד מגיע מהשפעות שונות....

יש דברים שהם ע"פ סברה. לא צריך מקור מרב שזה פשוט. צריך חשיבה הלכתית והגיונית בסיסית.

רוצה מקור? משנה באבות - "אין עם הארץ חסיד ואין בור יראה חטא".

או בלי משנה - מי שלא יודע - הוא בור. זה מאוד פשוט. אתה רוצה להיות בור? סבבה. אבל אל תעשה מזה אידיאל.

לא צריך להיות רב או בייניש כדי להגיע למסקנה הזאת.

ידע אינטלקטואלי זה צורך בסיסי של בנאדם זה לא קשור לרגש מתלהב כזה או אחר.

מחד, היות ויש לה דברים שצריכה ללמוד - הלכות, אמונה וכו' - א"כ יש לה מצוות לימוד תורה, בזה. ובמצוות תלמוד תורה כלול חיוב לקבוע עיתים.

או מאידך - שאין זה אלא בשביל לדעת מה לעשות וכו', אז אמת שלמעשה מתקיים ע"יז מצוות תלמוד צורה, אבל לא ששייך בה החיובים של תלמוד תורה, בהם - קביעת עיתים.

נשים לא מחוייבות בלימוד תורה, ולא מצוות. ולגבי דברים שהן לא צריכות לעשות בפועל, זה כבר איסור לרוב הדעות למעט מקרים יוצאי דופן.

בכל אופן אין שום חיוב לקביעת עיתים, רק לעצם ידיעת ההלכה.

וגם אין לזה שכר של לימוד תורה, אלא שכר של ידיעת המצוות שצריכים לעשות.

כמובן שמיד אני מסיר את המעקב אחרי השרשור הזה, כי הוא בטח תוך שניה יהפוך לשרשור מפלצתי מהיכרות עם עצמי ועם הפורום

להוכיח אחרת מה? מה שכתבתי זאת ההלכה, אין הרבה מה לטעון אחרת. אבל, כיאה לניק שלי שמשך בעבר אש, הדיון הזה יהיה ארוך, מתיש ומעגלי

יש כאלה שלא נשארים ערים כל הלילה, גם גברים... לא צריך להסחף

הלימוד לא שייך לכל אחד... גם לא בהכרח להשאר בלילה.

וגם לגבי סדר הלימוד, שמקורו בזוהר ע"פ המקובלים (רבי שלמה אלקבץ, האר"י), לא שייך לנשים ולפי הבן איש חי יש בזה בעיה. ולפי כף החיים אפשר ללמוד חלק מזה ולהשאר ערים.

בקיצור, לא פשוט, גוטה.

ובע"ה בקרוב מאוד גם הקורבנות וראיית פני ה' במקדש.

הלימוד בלילה זה קטע בזוהר שמדבר על עניינים של עולמות, פרצופים, שמות וכו' כל מיני דברים של מקובלים.

ולכן צריך לזכור שהחובה מהתורה לאכול ולשמוח, גוברת על הלימוד וחמורה בהרבה. אלא אם אדם שמח בלימוד כמובן.

לגבי הלימוד עצמו, זה כדי להשתתף בדבר הרוחני שקורה בפועל באמצע הלילה בזמן שאנחנו לומדים. וזה שייך בגברים מסיבות קבליות כאלה ואחרות. אבל אם מישהי רוצה להשתתף וזה כיף לה וסבבה לה ללכת לשיעורים או ללמוד איזה ספר שלא שייך לתיקון עצמו וכו', אני מניח שהיא מקיימת את המצווה לשמוח בחג.

זה פשוט לא העיקר. וגם רוב מי שלומד לא באמת מצליח בפועל לעשות את כל מה שצריך בזמן הלימוד על פי המקובלים...

זה אפילו פחות מגדר של 'מנהג ישראל'

יש גם הרבה שאומרים שעדיף לא להשאר ערים כדי להתפלל שחרית כמו שצריך

העסקה הטובה ביותר לתיקון ליל שבועות - יהדות

מכיר גם רבנים גדולים שלא נשארים ערים..

נכון שמנהג שייך יותר אצל גברים, רק הערתי שגם הגברים ממש לא חייבים.

"נשים במאי זכיין?

באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן"

ככה אני מקבלת את התורה!

וכמובן ע"י תפילה שבעלי וילדי יעלו מעלה מעלה ויצמחו לתלמידי חכמים גדולים ואוהבי השם

לא ע"י קיום מצוות לימוד תורה שנמסרה לגברים

הרבה יותר מועיל לבעלי כשאני ישנה בליל שבועות וכשהוא חוזר בבוקר אני רעננה מגישה לו קידוש עשיר שהשקעתי בו רוב זמן וכסף וכוח, שמראה לו לבנינו את אהבתינו לתורה הקדושה (שרק לכבודה קונים מאכלים כ"כ יקרים ורק לכבודה אמא נשארת ערה בלילה לאפות עוד ועוד) ואחר כך משגיחה על החמודים כשבעלי משלים קצת שעות שינה

אני כמובן שומעת וקוראת שיחות ופירושים ע"מ להתחזק במידות, באהבת התורה והמסירות לה וכו וכו, אבל בזמנים אחרים, שהם לא על חשבון התפקיד המרכזי שלי

באלי לנצל את היום הזה למלא תפילות ובקשות (בתקווה שהחלבי לא ירדים יותר מדיי)

ונראה מה יזרום מבחינת ללמוד... פחות משנה לי מה, העיקר שזה יהיה תורה...

מזדהה מאוד,מרגישה לא קשורה בכלל לתורה.

רק מחכה שהלילה יעבור מהר

עכשיו יש לי את החופש ללכת לכמה שיעורים שאני רוצה בלילה, לקום בחמש בבוקר ללכת לתפילה, להשלים שעות שינה אחרי הצהריים..

זה נכון לכל החגים אגב, שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה ולהיות חלק אמיתי מהחג. כשאהיה נשואה כבר לא תהיה לי הפריווילגיה.. בינתיים משתדלת לנצל כל רגע

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!