אבל מה זה נישאים
ממש אהבתי, שיר מהמם!
נשמה וגוף בשדה עמדו.
שני תמרים נישאים ניצבו מימינם.
נשמה שולחת מבט לאופק, נחוש.
למסע לא יצאו, אבל גוף כבר תשוש
אולי שדה, אולי פרוזדור
כל אחד רואה זאת אחרת
גוף נשכב פרקדן, לא חושב על מחר
נשמה בו כלואה, מיוסרת
הם נזרקו כאן שניהם, חלוקים בדעות
קשורים אחד לשני בשרשרת
היא בוכה לפניו שיתקדם לפחות
הוא חושב שהיא סתם מיותרת
הם יושבים שם ימים ואולי חודשים
הוא עקשן אך היא לא מוותרת
הם חוצים עוד מרחק, מתקרבים אל הסוף
למרות הכל נשמה לא נשברת
כך עוברים החיים, ולומדים הם שניהם
איך לחיות כל תקופה שעוברת
איך להכיל כל אחד את חברו הנצחי
איך להנציח חיים במסגרת
בשדה עמדו שני תמרים נישאים
באופק גוף ונשמה מאושרת
הם מביטים לנקודת המוצא, גוף שואל:
"נשמה, הנה שני תמרים, את זוכרת?"
הרעיון היה שבתחילת ה"מסע" התמרים עומדים לימינם, כאילו מציינים את המקום שממנו הם התחילו
בסוף הם צופים בהם מרחוק, מראים כמה הם התקדמו (הוא שואל אם היא זוכרת אבל הכוונה היא לא רק למקום הפיזי בו הם היו.
השדה זה רק משל כן? 
בכל אופן
תודה על הביקורת
תמיד יש מקום לשפר אבל החלטתי לקחת את זה למקום יותר קליל
לפעמים אני מרגיש קשור כמו מיונז בחריימה :/
אני בטוח שאם היתה לי כתיבה היא היתה, איך לומר..
ללא כתיבה, ללא חריזה, ללא תוכן ומשמעות, ללא ריווח וניקוד, ללא אמירה וללא האותיות ל.ל.א :/
סתם קלט פלט יצוק ומשעמם, מעורר בחילה ומבזבז חיים.
או בקיצור- פריסטייל שנון, משמיט לסתות. פיור גאוניות רדיקלית ואתם הייתם מודים לי על כך ולא קולטים שזה באמת חסר ערך.
כל זה בהנחה של- אם היתה לי. אבל אין. האדם צריך להיות מודע ליכולות שלו. (:
ומה גם שבדרכ כתיבה לוקחת אותך למטה, זה טריקי, אתה מבין? בנאדם חמוש בדף, עפרון ומקלדת וצולל לתהומות וכל זה כשיש לך רק שני כוכבי צלילה ואיך תצא מזה עכשיו, ולך תצא מזה עכשיו? ובסוף אתה מוצא ת'עצמך מוצץ גבעול מתחת איזה גשר.
לכן אוסיף גם שאם היתה לי כתיבה, הייתי רוצה שהיא תהיה שמחה, קלילה ומצחיקה. שתשמח אלקים ואדם.
אנלוגי בעולם דיגיטאלי?
אולי פעם.
אבל תודה, היי!
נו איפה אתם?בין הבור למיםמציע אתגר - פרוזה וכתיבה חופשית
זו לא לקישוט, חדדו עפרונות שריינו מקלדת ותתחילו לכתוב
(מעתיקה תיוגים משרשור אחר, מתנצלת על מי שלא תויג)
@רוח סערה@רק בודק@רחל יהודייה בדם@פור@אנונימי מאד@כופרת@ישראל12-$@ים סוער@בברסלב בוער אש!@אליבא@בין הבור למים@הכתב והמכתב@אין עלי בעולם@רוצה לעוף@יפה ותמה@טירוף זה הנורמה@סופת חול@ינשוף קטן@אחת שאוהבת@עפה@געגוע~ @כולם
בין הבור למיםלא תייגתי
הכל טוב @נקדימון (:
אנ'לא בשל
אתה אומר
למה הכוונה?
אתה חיוור מאוד מאוד
ורק בהתחלה?
רוצה להיות סגול כהה
ולא פחות מזה
האם זה אפשרי חבר
אולי אתה טועה?
לפחד יש פנים רבות
עיתים נדמה כהר
אבל אם תסיט את מבטך
תראה פתאום נהר....
ועל גדתו עומדת בת
משורש נשמתך
והיא רק היא חבר
תמתיק את בדידותך!
השיר יפה.
הצבע הסגול הזכיר לי את הבדיחה המפורסמת על זה שהציעו לו סכולה לשידוך, והוא ענה "אבל אני אוצה ג'ינג'ית" 😉
(גם אם, כחתול זמני, אינני מזדהה לחתולין)
יש גם רגעים טובים
זמנים שפתאום הכל משתחרר בחזה ואפשר לנשום. לנשום בשם האלים, לנשום סוף סוף!
אויר פסגות גם ברחוב.
והכל בהיר ונקי. ואתה רוצה משפחה. ואתה שמח.
ומאיר פנים. והכל פשוט יותר. הקשרים נפרמו. הלכלוך מתנקז.
ואתה תמה. וזה נראה מגוחך. איך לפני שעה קלה חרחרת ונפלת.
זה נראה כל כך רחוק. מה שהיה לפני דקות ספורות.
היאוש. האובדן הריקנות. השנאה.
הם אינם. אפשר מעולם לא היו.
ואז, הו, אתה מרגיש את הפחד המעקצץ.
ואמנם, הוא הוא רק צל קטם, עכשיו אתה שמח, הרי. אבל הוא קיים.
הידיעה הזאת, הקיימא.
שאתה על קצה צוק. ואמנם הראות נפלאה.
ומי יתן וימשיך. השכרון חושים הזה לנצח.
אבל יודע אתה. תנשום כמה שאתה יכול. כמה שריאותיך מסוגלות.
כי מי יודע. מתי תיפול.
אתה חי בין תהום לתהום.
שוחה מטינופת לשלולית. כך נגזר.
לעיתים אלוהים מרשה לך להירגע, מושך את ראשך בכוח מעל הזוהמא, דוחף אויר נקי לריאותיך.
רק כדי לצנוח שוב פנימה.
כתבת אותי!!
הבנתי לא מזמן שהחיים שלנו הוא גלגל, אנחנו נופלים וקמים ונופלים יותר עמוק וקמים יותר גבוה והתפקיד שלנו בחיים האלו הוא לנצל את הזמנים שאנחנו למעלה כדי לאגור כוחות לזמן שניפול....
קיצור, כתבת ממש ממש יפה....
ויפה כתבת: אלוקים מושך את ראשך בכוח.....
אבל לא מעל הזוהמא. זו לא זוהמא. זו איזו נפילה
שכדאי לתהות על קנקנה וכשיוצאים לנשום,
לברר עם עצמך, למה ואיך ומה עושים וכו'....
האם אחרי נפילה כזו, החיים לא חזקים
יותר, שווים יותר, צבעוניים ונושמים
יותר, אם היא לא היתה מתרחשת?
ויש חברים לבקש הקשבה, הכלה,
וספרים מצחיקים (אפילו להחזיק
כאלה לעת כזאת...), ומוסיקה
אהובה ואם יש קצת כח, אפשר
לכתוב, אפשר לצייר, אפשר
לכייר (חושבת שזה יכול לעזור
יותר מלצייר), ויש לטייל
בטבע קצת, אם יש דבר
כזה בסביבה, ויש...
גלידה. ענקית. עם המון קצפת...
וחוצמזה, השם לא משקיע אם
משקיע את הראש באכזריות -
זה רק רמז, לבדוק מה קורה,
להכיר מה טוב לך, וגם,
כשאפשר, להבין ולעזור
לאחרים שעדיין עם
הראש למטה. מתחת לגלים
חונקים.
אז אולי, עם כל ההרגשה
הנוראית הזו (מוות, חוסר
משמעות נורא, ריקנות) -
יצא מזה עוד טוב...?!
והעיקר והעיקר, לא לפחד כלל!
וחס וחלילה, לא להרים ידיים
ולהתייאש.
ואפשר ואפשר לאהוב... (לאה גולדברג)
רבי נחמן לא מרשה.
קל וחומר, הקב"ה!
כל כך נכון כתבת. כל כך נכון הסקת. אני עדיין שוכחת.
אני תוהה מה זה הרגש הזה.
יצור חי וחלקלק. מזדחל בתוכי מהגרון אל הבטן, מחליק באיטיות הלוך ושוב.
פחד. אולי פחד.
אני מפחד שאני כלום בשבילך. מגדלים פורחים באויר. שערה קטנה. אין בינינו כלום.
שמחר תשכחי אותי. חבר מצחיק. לא כלום. מפחד להציע לך כתף. את אפילו לא צריכה. או לא רוצה.
מפחד שאת כלום בשבילי. שמחר אני אשכח אותך. שמשהו ימחק אותך.
אובדן. זה מרגיש כמו אובדן.
זה איננו. את אינך. אני אינני.
יש בינינו אינסוף שחור. לא קיים דבר. אני מחייך אלייך. מגוחך.
יש לי חור. יש בי חלל. אין לי מה לעשות עכשיו.
טירוף. זה אוכל אותי, הטירוף.
אני בוער מבפנים. אין לאן לברוח.
את בכל מקום. בכל זמן. מחייכת אלי מהמראה. מהכיור.
משתוקק לקצת שקט, נשימה. איני יכוח חהירגע.
לא משתחרר. מועקה. אני רוצה לשבור.
אני רוצה לטרוף לצעוק.
משהו משוגע שירטיט. אותך.
כמוני.
ביי
באתר יד שניה
במדור
דירה להשכיר
מסיבות מובנות
העדפנו בנות
ומייד קיבלנו
נזיפה חמורה
ה ד ר ה!
הממ....
יש חובות להחזיר
המצב לא שפיר
אין ברירה,
בא נעשה רשימה.
ראשונה היתה לי
אחריה היה צליל
הוא תובל
היא יובל
היא דניאל
(עם הכלבה גבריאל)
שתי חן
שני חן
(לא ביחד)
היא ריף
הוא אגם
היא אזוב
הוא נרקיס
גם היא.
(הגדיל לעשות
בחור בשם דין
שביקש אם אפשר עוד קצת להמתין
עד שבן זוגו (בחור בשם קים)
יספיק להגיע מסין.....)
כשעברנו שנית
על כל הרשימה
נתקפנו בכאב ראש
איום ונורא,
לא הצלחנו פשוט
להבין,
מי הוא מה
עכשיו בדירה
זוג מקסים ממוסקבה;
הוא אברשה היא מאשה
לחתול קוראים סשה
החתולה היא נטאשה
וזו הבוחשת ב kasha
היא כמובן ...
סבתא באשה!
הם חזרו בתשובה
לפני פחות משנה
ומקפידים על מצוות בהידור.
וכדי לקיים זריזין מקדימין
הקימו סוכה באלול...
יציבה
חזקה
(היתה שם סופה!)
לא תימוט
לא תיפול
לעולם!
החרוזים מדויקים, הסיפור חמוד מאוד, קליל ופשוט כיף לקרוא אותו...
(לא יודעת איך הגעתי לפורום הזה אחרי שנים שלא נכנסתי אליו)
אֲרוֹן חַשְׁמַל, יָצוּק
בֵּטוֹן וְצִירֵי מַתֶּכֶת (שֶׁיָּדְעוּ חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם חֲלוּדָה)
עֵשֶׂב עָלֶה בִּקְצוֹתָיו, פֶּרֶא
וְאוֹר מְרַצֵּד מִבַּעַד חַלּוֹן עָכוּר
מֵבִין אוֹתְךָ, שַׂחְתִּי לוֹ
גַּם הַחַשְׁמַל שֶׁלִּי
עוֹדֶנּוּ בָּאָרוֹן
סכנת מוות
חָתוּלוֹ הַשָּחוֹר־לָבָן
מִסְתַָּתֵר מִתַּחַת לִמכוֹנִית
יְלָלוֹת בְּנִיב בִּלְתִּי־מוּבַן
מַפְעִילוֹת אִינְסְטִינְקְט יָשָן
וְאַז שְרִיקָה
וְאַז בְּרֳקִים
שֶאֵינַם מַתְאִימִים לַחֲתוּלִים.
לַחֲתוּלִים אֵין מַסְבִּירִים מַדּוּעַ רָבִים הַאֲנָשִים.
אף שחָתוּלוֹ הַשְּמַנְמַן
הֵחֵל מַסְכִּים לְלִטּוּפִים
בֵּין הַדְּחִיפוֹת בַּמַּדְרְגוֹת
נִרְאֶה שֶהַשְּכֵנִים
כְּבַר אֵינַם מַבִּיטִים בּוֹ.
עליהן, הן עוד תבואנה....
עוד יחזור הניגון.....
אתה מזכיר לי חתול רחוב
כזה שקופץ כשמתקרבים אליו
כזה שלא צריך שישמרו עליו
כזה שמסרב לבטוח
גם לא בי
גם לא בי
תן לי ללטף אותך
את חצי האוזן שנותרה לך
מבטיחה שלא אפגע בך
אולי יום אחד תסכים
לבטוח בי
לבטוח בי
אטווה לך שירים שמחים
נחבוש יחדיו את הפצעים
נבכה הכל החוצה
אם תבטח בי
אם תבטח בי
רק אם תסכים
לבטוח בי
לבטוח בי.
היו ימים.
נושא השיר הוא אתה?
השירים שלך מלווים אותך לאורך זמן?
אתה מתנסה בסוגים נוספים של כתיבה יוצרת?
אני פחות טוב בפרוזה ועוד פחות בכתיבה ארוכה / המשכים, אבל היו לי כמה חיבורים טובים.
מעדיף שירה.
או "פחות אוהב"?
אתה כותב רק לפה או רק למגירה או משתף גם בפורומים אחרים?
קל לי יותר לבטא את עצמי בשירה ואני אוהב את התמציתיות שלה.
אבל כאמור, היו לי כמה קטעים בודדים שאינם שירה שכתבתי, שכן מצאו חן בעיניי.
בעבר שיתפתי ב־tale.co.il אך האתר נסגר.
יש לי כמה חיבורים פה ושם בוואטפד ובאתר החדש chapter.co.il, מעבר לזה לא.
אתה חושב שאתה מצליח לבטא את עצמך בתמציתיות של השירים שאתה כותב בצורה טובה גם לאחרים כמו לעצמך?
אתה משתף גם אנשים שמכירים אותך?
אני אוהב שירה עברית של דור האמצע (פוסט־אלתרמן כזה). נניח נתן זך, אברהם חלפי, זלדה, כאלה.
גם פיוטי אשכנז.
גם שירים יפניים מסוימים (בעיקר אינדי מלודי, לפעמים יש מילים מעניינות).
נראה לי שרוב ככל השירים שלי מובנים למדי. יש כמה אזוטריים. מדי פעם אני שואל את מר AI מה הוא חושב (עוזר לי לנתח ולרכז את המחשבות בדיעבד), ובדרך־כלל זה קולע.
אנשים לא כל־כך מכירים אותי.
הבדידותיפה.
ואנשים שקוראים אותך להרגשתך יותר מכירים אותך?
אם כי, באופן כללי, איני מרגיש בנוח עם זה מכירים אותי.
לעזאזל אני מרגיש כמו פסיכולוג חחחח
פשוט פרשתי וכיוון שלא יכולתי להתחבר לאחו, חזרתי כחתול זמני.
הבדידותתמשיך לכתוב ולשתף ולגלות דברים על עצמך
אולי אתה יודע משהו שאני לא
וואו, מהמם, כואב מאוד, נוגע, מחזק...
הוא נפל לאחור
שערו התמזג עם חולות
ועיניו הפקוחות
מעולם לא היו כה כחולות
כששמים ירדו לקראתו
לשמו היה צליל של
מים חיים וצלילות ופכפוך ושמחה
כך בדיוק
הוא היה.
נער חלום
איש של אמת
איכותי ויפה וענוו
לא מאמינה
לא ייתכן
שהוא מת.
לאחר 120
משתוקקת לפגוש
את אמי, את אבי ושלוש חברות,
מגיעים בשמחה לקראתי
ואותך
בארי.
