באמת, אני שמחה לנהל דיון ענייני עם משהו שלא נעלב ולוקח באופן אישי כל אמירה קטנה.
א. לא אמרתי שנטיעת אוהלים באופן כללי לא עושה כלום, הכתבה שהם הביאו מדברת על המאחז מעוז אסתר,
כשאמרו שזה ממש מסוכן לשים בנות לבד באמצע רצף של יישובים ערבים, ענו לי שהמאחז נמצא בערך קילומטר מכוכב השחר.
אז הטיעונים שלך לא חלים על המקרה הזה.
אבל בכל זאת, הינה התגובה שלי לטיעונים האלה:
ראשית- הממשלה והצבא מערימים קשיים זה נכון, ובאמת אסור להרפות, וצריך להשיג אישורים ולבנות בצורה חוקית בלבד!
ברור שזה ממש מסובך, וזה לא אמור להיות ככה, אבל בנייה לא חוקית, רק מערימה עוד קשיים על המעורבים בנידון.
שנית- לגמרי מסכימה עם זה, אבל צריך להקים את היישובים בצורה חוקית.
שלישית- הגבעונים הם לא היחידים שעוצרים אותם, יש תהליכים משפטיים של ארגונים כמו רגבים, יש יישובים חוקיים, יש סיורים צבאיים, יש סלילת כבישים ליישובים.
אני לא אומרת שכל המאמצים האלה מצליחים מספיק לקדם את המטרה, אבל זה ממש לא בסדר להגיד שאך ורק הגבעונים מקדמים אותה, וגם להם ההצלחה לא גורפת באופן שונה מהותית משאר השיטות (הם כן מצליחים יותר, אבל לא בצורה ממש יוצאת דופן)
השיטה הציונית העתיקה היא לרכוש קרקעות נכון שהיו מקרים של השתלטות בצורה אסטרטגית כמו שאמרת, (חומה ומגדל – ויקיפדיה שים לב לשורה שנייה בפסקה השנייה, במשך רוב הזמן שבו הוקמו ישובי חומה ומגדל, הם הוקמו באישור, רק 5 חודשים מתוך 3 שנות הפרויקט, הוקמו בהן יישובים ללא אישור)
אבל האידאל הוא רכישה של אדמות וביסוס האחיזה היהודית בצורה חוקית.
רביעית- ברשימת המאחזים הזאת (רשימת מאחזים – ויקיפדיה) לא מצאתי שום מאחז שאין לו מה שמוגדר שם כ"יישוב אם" יישוב גדול, חוקי, שממנו המאחז מקבל אספקה של שרותים מנהליים, לפעמים גם חשמל מים וגז.
אז אני בספק שיש מאחזים שיכולים להתרחק 7 קילומטרים מיישוב האם שלהם ולייצור רצף טריטוריאלי כמו שאתה מתאר, אבל אם אתה יכול להביא דוגמאות למאחזים ספציפיים שעובדים בפועל בצורה הזו, אז בבקשה.
בגדול, זה רעיון נפלא בתאוריה, ואני אשמח למצוא ראיות ממשיות לקיומו.
ולגבי תוכנית טרמפ, רק בהקשר הזה, יותר מ2'000 משפחות עומדות בפני פינוי בתוכנית שלו, גם יישובים חוקיים, כי הם פשוט מובלעות בתוך שטח ערבי.
איך זה פותר את הבעיה? זה רק מעצים אותה, לייצור עוד ועוד מובלעות יחשוף משפחות לעוד סכנות, של פינוי, של מחבלים, של מרחק מכל מקור של עזרה כמו בית חולים, או מטרנה לתינוק צורח, רק נוצרות עוד בעיות חדשות כאן.
אני מבינה שיש יתרונות מבחינה אסטרטגית לבנייה כזו, אבל לדעתי, ודעת רבים אחרים, הם לא פותרים לחלוטין את החסרונות שכתבתי כאן אני אמרתי שלא? - נוער וגיל ההתבגרות תגידי את קראת בכלל את הכל הסיבות שכתבתי? - נוער וגיל ההתבגרות ואולי עוד כמה תגובות ששכחתי.
ב. אני דיברתי על הזלזול במצוות יישוב הארץ של מי שלא גר במאחזים, כן ה"חיים בבועה" "בורגנים" ועוד שלל כינויים נעימים שיושבי הפורום פה נתנו לרוב המוחלט של המתיישבים ביו"ש שהופכים אותו למקום ראוי ונגיש לכולם, מספקים יישובי אם למאחזים, ובאמת קובעים עובדות בשטח בניית ערים ויישובים שמבחינה פרקטית לעולם לא יפונו.
למה אתם מזלזלים בזה?
האם משהו ששומר שבת בנחת באזור דתי עם עירוב ובית כנסת והוא אצל אורחים לא מכין בעצמו כלום "לא באמת נחשב שומר שבת" לעומת מי שחי באזור שרובו גויים בלי עירוב בלי גישה נוחה לאוכל כשר, נלחם בשניים לא להדליק את הגז כדי לבשל את הרבע עוף שהוא השיג ממש בקושי?
ברור, צריך לשבח את השני על המאמץ וההקרבה העצומה שלו, אבל זה לא שמתייחסים לראשון כאילו הוא "לא שמר שבת" ט, רק כי הוא לא סובל בתהליך?
מצאתי כמה מאמרים שמדברים על יישוב הארץ, ואף אחד מהם לא יעז לטעון כמוך שרק מי שגר בגבעה שוממת נחשב למקיים את המצווה.
ו"שלא יישב נכרי בא"י", מדובר על מלחמה אמתית עם פצועים והרוגים כדי לרשת את הארץ, לא למגורים באזור עוין,
שים לב לפסקה הזו מתוך המאמר של הרבה מלמד על יישוב הארץ בנוגע לפיקוח נפש על יישוב הארץ ד – כיבוש הארץ ופיקוח נפש – פניני הלכה מדובר פה על מלחמה, לא מצאתי שום מקור שמחשיב דווקא ישיבה במאחז בשטח ערבי עוין, כפיקוח נפש.
ג. בגלל שאני לא מסכימה שדווקא מאחזים הם מצוות יישוב הארץ הבלעדית, אני לא יכולה להגיד שסיכון חיי חיילים שווה את המטרה כאן, שיכולה להיות מושגת בהמון דרכים אחרות.
יש עוד הרבה דרכים לקיים את מצוות יישוב הארץ, מי שם אותך להחליט האם עדיף להם עכשיו לשמור עליכם, או לעשות פעולה צבאית אחרת כמו לתפוס מחבלים, או לסייר בשטח, או לעבור תרגילים, אתה אומר כאן שזה מצב בינארי, או שהם יושבים לשמור על מאחזים, או שהם יגורו באמריקה, וזה כ"כ חד צדדי, יש המון פעולות צבאיות אחרות שדורשות אותם, למה אתם מעמיס עליהם את זה גם?
אולי באמת אם הם לא היו שומרים עכשיו הם היו הולכים לישון, ולמה זה לא צורך? לדאוג שהם יהיו בכשירות מלאה במקרה סכנה אמיתי, למה לייצר להם עוד מצבי סכנה? יש להם מספיק כאלה.
ד. אני כבר הסברתי את זה בסעיף ב., למה אתה כ"כ בינארי במחשבה שלך? או שמוסרים את הנפש במאחז, או שגרים בנוחות בגבעת שמואל?
אני אמרתי כבר שאני גרה ביו"ש, ויש לי חברות מהמון יישובים, אני רואה איך הם מאחרות בבוקר בגלל הסעות דפוקות או טרמפים, או המון דברים אחרים.
ורובן המוחלט לא מנפנפות מעצמן את האחריות הזאת כי "אני גרה ביישוב".
אלה שכן עושות את זה פשוט מוציאות שם רע על כל שאר הבנות שגרות ביישובים שרובן הגדול הן באמת אחראיות ולא מתרצות תירוצים, ופועלות לשפר את המצב.
אני בשום מקום לא אמרתי שלא צריך לגור ביישובים, למה אתה ממציא שטויות כאלה? אני כותבת בכל תגובה פה כמעט שאני גרה ביו"ש, ואני מאוד בעד בנייה פה, רק בצורה חוקית.
ה. זו ממש לא רק אני שהתחלתי בכינויים, מודה, זה באמת לא יפה, אני מצטערת על זה, בואו ניצור דיון מכובד.
אבל תשים לב להקשר שאמרתי את זה:
"אם רוצים להקים יישובים באמת שזה דבר גדול,
אבל צריך לקבל אישורים, לתכנן מתווה יישובי,
להראות שיש ביקוש למקום יותר מ-6 נערות נושרות בחצאיות מקסי מלוכלכות באדמה שהן שורצות בה."
כן, שוב, לא היה בסדר מידי לקרוא להן ככה, אבל זה היה הקשר לסיבה שלא נותנים אישורים להקמת גבעות, צריך להראות שיש לזה ביקוש, אתה בכוונה לא מצטט את ההקשר כדי להראות כאילו אני סתם מלכלכת עליהן, ובאמת שזה לא היה בסדר (התנצלות בפעם ה-3 נראה אם תחשיב אותה כשתגיב לי בחזרה) אבל דיברתי על זה בהקשר לטיעון שלי,
חובה? קראה לי "נמצאת בבועה" ב. אבל זה לא אפשרי. כתבתי למה. - נוער וגיל ההתבגרות "קטנה מפונקת קטנונית", אני מתחיל להתייאש, היא לא מוכנה לצאת מהבועה - נוער וגיל ההתבגרות לא בהקשר לטיעון, אלא בתור טענה והעלבה אישית, שום מטרה חוץ מזה, עם זה אתה בסדר?
מניין לי שהן נושרות? במפורש אמרו בכתבה הזו שהן עזבו את האולפנא כדי לגור שם, עובדתית הן נושרות.
ואיזה יכולות לגור בנפרד מההורים (בלי קשר לערבים ולסכנה, רק בהקשר של עצמאות מההורים) הן מציגות שאין לבת פנימייה טיפוסית? אולי זה שהן בונות פיזית מבנים ומביאות מורות פרטיות לבית שלהן, אבל זה לא כ"כ רחוק מהכישורים שדורשים חיי פנימייה.
ו. אתה בדיוק אומר את מה שאמרתי שלא רלוונטי, "פעם היו אומרים להם שפעם המצב היה שונה?" אבל אמרתי שלא להזכיר את מה שקרה פעם כי זה שונה!
אתה פשוט חוזר על הטיעון הזה למרות שאמרתי שהוא לא רלוונטי, וזה לא שאתה מסביר למה הוא כן רלוונטי, אתה פשוט משתמש בו שוב בלי שום תוספת.
שוב, הפסקה מתוך המאמר של הרב מלמד ד – כיבוש הארץ ופיקוח נפש – פניני הלכה פיקוח נפש על יישוב הארץ נוגע למלחמה, לא למגורים במאחז.
ושוב הפנייה לתגובה שלי עם המאמרים על הפסיקה של דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל בימינו, אם את בונה עם אישורים לא מדובר עלייך - נוער וגיל ההתבגרות כולם מגיעים לאותה מסקנה, זה כן נהוג במדינת ישראל.
ושוב, אתה חוזר למה שהיה פעם, חוץ מזה שהמצב שונה היום, הבעיה שלי עם הסיפורים האלה, זה שהם בנויים על רגש, של "רוממות הרוח בהוויה הציונית לקיים חיי קודש על אף הקושי..." הם רק רגשיים, כי העובדות המעשיות שלהם (שהן ממילא לא החלק המרכזי אצלם) לא מתאימות לימינו, ומניפולציה רגשית היא טקטיקה מאוד נמוכה לשכנוע.
בקיצור, אני לא הורתי הלכה, ביססתי את דברי על מאמרים של רבנים חשובים, אכן מצווה ליישב את הארץ רק בלי לעבור על החוק, ולקיים בכך בניין עדי עד שבאמת יתרום לעם ישראל ויחזק את התיישבותו בארץ.
ומסירת הנפש של חיילים לא אמורה להיות דבר טריוויאלי שמולבשת בכל סיטואציה.
זה כמו אלה שקוראים לכל דבר שלא מוצא חן בעינהם שואה, ומשווים אותו לנאצים,
ההשוואה של דבר גדול למשהו קטן ממנו מקטינה מערכו ומחשיבותו,
מסירות נפש למען ארץ ישראל לא אמורה להיות מושוות לדברים שפחותים ממנה, גם אם הם גדולים.
(כמובן שנרצחים בפיגועים נחשבים למתים על קידוש ה')