שלום לכולם
בעקבות שיחות רבות עם בני נוער בענייני יסודות האמונה ומקומם בחיים האישיים, חשבתי לערוך ולהעלות לכאן בצורה מסודרת את הדברים, ואני מקווה שזה יועיל ויתן דרך ברורה באמונה ובחיים לכל מי שיש לו שאלות כאלו ואחרות, או למי שהשאלות קיימות אצלו בתת מודע והדברים לא התבהרו לו כל צרכם. אלו עניינים עמוקים ורחבים שנכתב עליהם רבות, וכאן הם מובאים בצורה מתומצתת ועניינית מאוד, כך שכל משפט הוא נושא רחב בפני עצמו, ויש לקרוא אותם בתשומת לב!
הדברים אינם מיועדים למי שמחפש הוכחות ופלפולים מתחת לאדמה על אמונה וכפירה, אלא למי שבא עם היגיון ושכל ישר ומתוך אמון בתורה שבכתב ושבעל פה, במסורת ישראל ובדברי גדולי הדורות. כמו כן, המטרה פה אינה לעורר כאן דיון זמני על גבי הפורום, אלא לשים את הדברים בפני כל אחד באופן אישי, ולתת בסיס וכיוון אמוני לחיים.
מי שחפץ בכך, יכול לשמור לעצמו העתק של הדברים במקום שמור ונגיש.
יש עוד הרבה נושאים, ואם תרצו בע"ה אכתוב עליהם בהמשך.
תגובות,שאלות, בירורים וכו' – אפשר בשמחה לפנות אליי באישי
אז בואו נתחיל...
מה המטרה שלנו בעולם?
כדי לענות על השאלה הזו, צריך לחזור אחורה, ולשאול את השאלה הבסיסית והמקיפה יותר:
למה ה'ברא את העולם?
כידוע, ה' הוא שלם ולא חסר לו דבר. אין בו חסרונות והוא לא צריך משהו ממנו או מאף אחד אחר. בריאת העולם באה כדי לתת. חלק מהשלימות האלהית הוא הרצון להיטיב. כמו שאדם מושלם יש בו רצון לעשות טוב לאחרים, ככה – והרבה יותר מזה – אצל ה' יש רצון אינסופי להיטיב, לתת לאחרים את ההכי טוב שאפשר, ומכיוון שה' לא מוגבל, והוא רוצה להיטיב, ממילא ההטבה שהוא נותן היא הטבה עצומה ואינסופית. רק מה, אם ה' קיים לבד במציאות, אין למי להיטיב. לכן ה' ברא עולם, עם ברואים שיקבלו את הטוב הזה.
ומהו אותו טוב?
הטוב האמיתי הוא לא גשמי. לא כסף ולא אוכל טוב, לא נוחות, כבוד, מעמד, או כל הנאה אחרת. כל אלו הם גשמיים ומוגבלים. ה' רוצה לתת לברואיו את הטוב האמיתי – את הקירבה אליו, העונג הרוחני שאין לו סוף, כשם שלה' אין סוף. וכמו שאנחנו יודעים, בעולם הזה - זה לא כ"כ מתבטא. אם כך – מובן שהטוב האמיתי שלשמו נברא האדם הוא בעולם הבא, עולם רוחני – עולם שנמצא מעבר להבנה שלנו עכשיו, אבל אנחנו יודעים ששם האדם מקבל את מה שהכי טוב לו. הגשמי הוא מוגבל, הרוחני הוא לא מוגבל. גם ההטבה הרוחנית בעולם הבא היא לא מוגבלת. ה' רוצה להיטיב לנו כמה שיותר – אבל זה תלוי גם בנו.
אז למה לא נבראנו ישר בעולם הבא?
הרמח"ל מסביר שהטבה שאדם מקבל בלי שהוא עבד עליה, היא לא באמת שייכת לו ולא באמת חלק ממנו. ה' רוצה שהטוב יהיה חלק ממנו, שנזכה בו בזכות המעשים והמאמץ שלנו, וככה לא נקבל רק שכר חיצוני אלא נהיה באמת יותר טובים, על ידי המעשים שלנו והתיקון שאנחנו מתקנים את עצמנו בעולם הזה.
יותר מזה – נתאר לעצמנו שהיינו מקבלים מתנה ענקית ממישהו,סתם בלי סיבה, האם היינו מרגישים עם זה נעים? או האם אדם שאינו עובד לפרנסתו אלא נתמך מכספי צדקה, מרגיש עם זה בנוח? ודאי שחלק מהאושר הפנימי תלוי בכך שהאדם יודע שאת הטוב שיש לו בחיים הוא השיג בזכות מאמציו וכוחותיו, ואינו אוכל לחם חסד הכרוך בבושה. ההטבה שה' נותן בעולם הבא היא גדולה יותר מכל מה שאפשר לדמיין. זוהי הטבה רוחנית שאינה יכולה כלל להשתוות לשום דבר גשמי המוכר לנו מהעולם הזה. "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה" (אבות ד יז). ממילא מובן, שטוב כ"כ גדול אנחנו לא רוצים לקבל בחינם אלא כתוצאה של מעשינו. במיוחד שלא מדובר על תקופה זמנית, אלא על נצח.
ויותר מכך – השכר אינו 'תשלום' חיצוני – הוא תוצאה ישירה של העבודה שלנו בעולם הזה. כמו שתחושת השובע היא לא 'שכר' למי שאכל, אלא תוצאה, כך גם העונג הרוחני בעולם הבא הוא תוצאה של המצב שאליו האדם הביא את עצמו בעולם הזה. מי שמשקיע בעולם הזה בתיקון האישיות והמידות שלו, בתיקון הנשמה שלו על ידי קיום המצוות ולימוד התורה, והתקרבות לה' – ממילא הוא נמצא במקום גבוה יותר, ובמצב אישי שמוכשר יותר לקבל את השפע הרוחני שקיים בעולם הבא, וממלא את כל מי שהכין את עצמו לקבל אותו.
מה הקטע של המצוות? ולמה כל כך קריטי להקפיד על כל הפרטים הקטנים?
ומכאן –ליחס שלנו למצוות. כמו שכל יצרן מצרף הוראות הפעלה למכשיר שהוא מייצר, כך ה' צירף הוראות הפעלה למכשירים המשוכללים ביותר – האדם והעולם. התורה היא ההוראות שהעניק לנו ה' איך לחיות בעולם הזה כך שבאמת נמלא את התפקיד שלשמו הגענו אליו, נתקן את עצמנו ואת העולם, ומצד שני ניזהר ונימנע מדברים שמזיקים לנו ולעולם. אלו הן המצוות. הן לא חוקים שרירותיים, אלא מגלות לנו מה טוב לנו ומקדם אותנו אל המטרה, ומה מזיק לנו ומרחיק אותנו ממנה. נכון,לא תמיד אנחנו מבינים למה צריך להיות דווקא כך ולא אחרת, או למה יש חשיבות בפרטים הקטנים, אבל אנחנו צריכים להבין שחוסר הבנתנו לא גורע מחשיבות הדברים. התורה היא עליונה, אלוהית, וגם מה שנדמה לנו שאנחנו מבינים בה, הוא הרבה פחות ממה שיש בה באמת. מי שמקבל מחשב חדש עם חוברת הוראות הפעלה ושימוש, ממלא את ההוראות למרות שהוא לא מבין למה צריך דווקא כך ולא אחרת, ומה זה משנה אם הוא ילחץ עלהכפתור הזה או על הכפתור שלידו – הוא פשוט יודע שהוא לא מבין בתחום הזה, וחוסר הבנתו אינו מעיד על פחיתות חשיבות ההוראות. במחשבים יש חשיבות לכל פרט קטן, וכל תג על המסך הוא בעל משמעות וקובע אם הפעולה תתבצע או לא (מי שיטעה בתג אחד בכתיבת הקישור– הקישור לא יעבוד לו, מי שיטעה באות אחת בכתובת המייל – המייל לא יישלח לו, וכן הלאה). כך – והרבה יותר מזה – בתחום הרוחני. המערכת הרוחנית של העולם מורכבת הרבה יותר ממחשב, וכדי להפעיל אותה בצורה הנכונה שתועיל ולא תקלקל – ישנה חשיבות קריטית להקפדה על כל פרט, בדיוק לפי הוראות היצרן ובלי התחכמויות חסרות טעם.
ואם לא בא לי?
עד כאן הצגנו צד אחד של הדברים – למה המצוות הן לתועלתנו, ובקיומן אנחנו לא עושים טובה לה' אלא לעצמנו. אז אם ככה, מי שמתחשק לו לוותר על חלק מהמצוות או לחפף כשקשה לו,מה הבעיה בעצם? הרי זה רק לטובתו, ועכשיו הוא מחליט שהוא מוותר על זה.. הגיוני, לא?
אז זהו שלא. אמנם המצוות הן זכות לנו ולתועלתנו, אבל מצד שני הן גם חובה. ה' ברא את העולם ואותנו, הוא נותן לנו חיים מחדש בכל רגע – וממילא מובן מאליו שאנחנו מחוייבים לקיים את דבריו. גם אילו המצוות לא היו מועילות לנו (וכאמור אין זה כך) – היינו מחוייבים לקיים את דבריו. חריגה מהכללים שמורה לנו ה' היא התכחשות למחוייבות שלנו, וכפיות טובה ממדרגה ראשונה.
אז בעצם את המצוות אני עושה בשביל עצמי?
כן ולא. נכון שמבחינת הקב"ה המטרה של העולם והמצוות זה להיטיב לנו, אבל לא זו המטרה שלנו. כיצירי כפיו של ה' – המטרה היחידה שצריכה לעמוד לנגד עינינו היא לא טובתנו אלא קיום רצון ה' – שזה הדבר הגדול והערכי ביותר שיכול להיות. רצון ה' הוא להיטיב לנו, והרצון שלנו הוא "להיטיב" כביכול לה', כלומר למלא את רצונו. אלא שבטובו ואהבתו – רצונו הוא בעצמו ההטבה לנו. אנחנו לא עובדים על מנת לקבל פרס, אלא כדי לקיים את רצון ה' מתוך מחוייבות, נאמנות ואהבה.
מי שרוצה יקבל תיוג כשאעלה את ההמשך.
בהצלחה בעבודת החיים!
