לא הייתי חושב שזה מצדיק פרידה, אבל אם כך את מרגישה, זאת לא אמירה לא נעימה

אם זאת לא הסיבה, זה תירוץ גרוע מאד שמשמעותו "לא בא לי לספר לך את כל הדברים הרעים שאני חושבת עליך, אז אומר לך שקר כלשהו שכאילו מחמיא לך"

אחרי חודשיים כמעט בטענה שמגיע לי יותר טוב..

יש בינינו פערים ברמה הדתית, אני יותר דוסית ממנו,

אבל נראה שהוא בכל זאת בעניין.

ופתאום המשפט הזה...

יכול להיות שיש עוד דברים שאני לא יודעת?

או שזו דרך מקובלת להגיד שהוא  כנראה לא ממש בעניין?

שבניתי על זה שנמשיך ושאני אצליח לקבל אותו כמו שהוא בהקשרים האלה,

כי תחומים אחרים היו טובים ומתאימים בעיניי.

וכשהוא החליט להיפרד ישר מחשבות עולות - 

אולי לחצתי,

אולי שידרתי שהוא לא מספיק טוב בעיניי.

בעצם הוא אומר "מה יש לבחורה צדיקה כמוך לחפש אצל בחור כמוני? הרי את יודעת שאין לי את כוחות הנפש להתחיל להקפיד על מצוות כמו שאת רוצה ואני רוצה בשבילך שהבית שלך יראה. אז מה, תתפשרי על האווירה בבית בשבילי? תוותרי עלי, תמצאי מישהו יותר טוב ממני, מישהי שגם מהבחינה הדתית יתאים לך. הלוואי והייתי יכול להבטיח לך שאני אעשה הכל כדי שהבית שלך יהיה בית דתי ברמה שלך, אבל כמו שאני מכיר את עצמי - הדבר הכי נכון לעשות בשביל המטרה הזאת זה להיפרד ממך. בהצלחה. בטוח שתמצאי מישהו טוב יותר ממני".

נשמע יותר טוב? אמירה הגיונית מאד.

יותר דתי זה יותר טוב.

מישהו שמקפיד לקום בזמן לתפילה הוא יותר טוב אובייקטיבית ממישהו שלא.

אחרי זה אפשר להשתמש בכל מכבסות המילים שאת רוצה, אבל האמת צריכה להיאמר

"לא מתאים בגלל פערים ברמה התורנית" זה הכי מכבסת מילים שיש

ואם תקראי את הפרוט שכתבתי, תראי שאני מנסח בהרבה מילים משהו שנכנס בדיוק באמירה הקצרה שהיא ציטטה

הוא מגדיר את זה בתור "מי שא-להים יותר אוהב" (לפי זה יש גם תורניות במישהו שיש לו מידות טובות גם בלי מצוות)

את מגדירה את זה בתור "מי שיותר דוס" (הגדרה פחות בובמבסטית)

חחח תקנו אותי אם אני טועה

מי שעומד יותר לפי הצפיות שלו (לא מי שהוא יותר אוהב)

זה גם דבר מאוד חשוב שאי אפשר להתבטל במחי יד.

פערים באורח החיים.. 

מזה אני מבינה שטוב יותר=תורני יותר בעיניו.

"מזה אני מבינה שטוב יותר=תורני יותר בעיניו"

"פערים באורח חיים" - זה לא רק אורך שרוולים. בעיקר לא זה.

במה אתה משקיע בסדר היום שלך? מה עיקר העיסוקים שלך ביום יום? - זה בעיקר אורח חיים.

אין צורך באמירה מפוצצת לא מוסברת בכל מקרה שהוא.

תגידי מה שבא לך, מה הקשר לזה שאני מסכים או לא?

אני אישית אשמח לדעת למה את חושבת את מה שאת חושבת.

לא הבנתי, על איזה משפט את מתכוונת כדאי שיאמר אחרת?

אני בכללי חושב שהמשפט הזה הוא לא מוצלח בכלל.

זה לא עניינו מה מגיע לה ומה לא מגיע לה. 

כל ההתערבות שלי התחילה בדיון שלך ושל @ultracrepidam .

לא התכוונתי לחזור להקשר המקורי של המשפט אלא לרצף ההתכתבות על סביב מה זה תורני.

סליחה על הניצלוש..

את תופסת את המושג תורני כמשהו 'מגזרי' ואני לא בהכרח.

לכן לפי ההגדרה שלי (אולי הפחות מקובלת) יכול להיות משהו שמשוייך למגזר החילוני והוא הרבה יותר תורני ממשהו שמשתייך למגזר ה'דתי- תורני'.

להשאר חלוקים זה הרבה פעמים להשאר בחוסר הבנה.   

לא נראה לי שיש בינינו מחלוקת עקרונית.

אני ממש לא חושב שדתיים הם אנשים בהכרח טובים או שווים יותר.

פשוט חשוב לי שכל הנושא של התורה לא יהיה  בכיס של מגזר כזה או אחר.

היחס לתורה, קרי 'תורניות', לא נמצא באדם בגלל שהוא מסתובב עם אנשים כאלה או אחרים או עושה מעשים טכניים.

זה הרבה יותר עמוק ורציני. זה אינטימי ולא חברתי.

רוב החברה מתייחסת לתורה באופן שיטחי במובן מסויים. צר לי מאוד על כך.

מי שדתי התורה בכיס שלו ומי שלא - אין לו קשר בכלל לתורה.

זאת הבנה מאוד שגויה. עצוב.

הוא טוב בעיניי, בלי קשר לאורח החיים התורני.

והאמת שהאמירה הזאת לא ממש מנחמת אותי, להפך, היא רק מזמינה עוד מחשבות ותהיות. הסבר מפורש וחד משמעי היה קל יותר לעיכול..

ברור שיש הרבה אלמנטים שבהם הוא יכול לנצח את הטוב. מובן לגמרי.

בעיני האמירה שלו אומרת "הייתי מאד שמח להצליח, אבל מצד שני את צדיקה מדי בשבילי ואני לא רוצה לדרדר אותך, דווקא בגלל שאני מאמין שאת צדיקה ואת ממוקמת במקום גבוה יותר בסולם הערכים שלי"

וברור שזה מכאיב יותר, כי אחרי הכל הוא בעצם כן מזדהה איתך, הוא לא מגדיל את המרחק אלא מההיבט הרגשי מתקרב יותר

אני חושב שלומר את הכל בצורה מפורשת יהיה לא שייך. ולכן הגיוני שהוא אמר את מה שהוא אמר, ובהקשר שהיא אמרה אני מבין את הדברים כך.

זה מאוד תלוי באיזה עולם תרבותי את נמצאת.

זה ממש לא מחייב.

בייניש שכל החיים שלו הישיבה עוטפת אותו בדר"כ ידבר בצורה אחרת ממה שאת מציגה. בכנות.

תורניות זה מלשון המילה תורה. התורה היא לא רק מעשים טכניים אלא ערך עליון שמתקן את העולם.

אם כל החיים שלך אתה יושב מול ספרי קודש (בייניש ממוצע), סביר להניח שיוכל לדבר ככה.

אם יותר חופרים - יש הבדל בין 'דוס' ל'תורני'. 'דוס' זה הכיפה הגדולה והציצית בחוץ. דוס זה בעיקר פוזה (שזה גם דבר חשוב במובן מסויים). 'תורני' זה מהות.

כמה שעות offline...

אסביר את עצמי, סתם להשלמת התמונה.

יש לכל אדם סולם ערכים. אחד מהם הוא סולם הערכים האנושי, אחד אחר הוא סולם הערכים הדתי; יותר נכון, יש כמה סולמות ערכים דתיים. יכול להיות אדם שבמצוות שקשורות לצניעות הוא מקפיד אבל שבת פחות, או להיפך.

"טוב" בעיני זה מישהו שבסולם ערכים מסוים הוא שומר על ערך גבוה. "אוכל טוב" הוא בריא או טעים. "אדם טוב" הוא אכן טוב באנושיות ובמידות. "דתי טוב" מקפיד על קיום מצוות. "תורני טוב" זה הגדרה מגזרית שנועדה לציין אנשים עם קורלציה גבוהה ל"דתי טוב", עם הבדלים קטנים.

מה זה "מגיע לך מישהו טוב ממני"? מישהו שמבחינת מה שאת רוצה ומה שאת יכולה לקבל, הוא טוב ממני. יכול להיות שהוא יהיה אבא יותר טוב לילדים, יכול להיות שהוא יותר יפה, יכול להיות שהוא אדם יותר טוב, יכול להיות שהוא יותר דתי. השאלה מה היא מנסה לקבל ממנו.

לגבי "פערים ברמה התורנית" - "רמה תורנית", כמו שאמרתי, זה בעיני מושג מגזרי. ולכן פערים בזה הם "עד כמה אני מדורג במגזר כ"דוס". לעומת "רמה דתית" שזה "עד כמה אכפת לי מהדת".

במאמר מוסגר, לדעתי, בעיני אדם דתי ומאמין, אדם שאיננו שומר מצוות הוא רע. כי הוא מחלל שבת. שזה דבר נורא ואיום. זה לא בחירה, זה חובה. האמירה "רמה דתית שונה זה בסדר והם טובים באותה מידה" מבוססת על ההנחה שאין חובה לשמור מצוות. לא ברור לי איך אדם דתי מסוגל להגיד את זה. ברור שיש רמות שונות של הקפדה, ולגיטימי לא להיות בלחץ, אבל לומר שמי שמקפיד יותר הוא לא יותר טוב, זה אמירה גרועה מאד בעיני.

ולכן כן, אדם שמתפלל 3 תפילות ביום הוא יותר טוב מאדם שלא. חד משמעית. לא מבין איך אדם דתי יכול לחשוב אחרת. האם יכול להיות אדם שמתפלל וגם גונב, ואדם שלא מתפלל ולא גונב? אוקיי, הכנסנו כאן אלמנט נוסף למשוואה. ברור אפשר להיות אדם רע גם אם מתפללים שלש תפילות ביום.

אבל אני חושב שניצלשתי מספיק.. בטוח שזה יעלה בשרשור אחר ;)

אני עדיין לא יודע בדיוק במה אני מסכים איתך ובמה לא. מעניין.

נראה לי שלהגיד שמי שעושה את המוטל עליו הוא טוב - זו הטרימינולוגיה המדוייקת.

מה מוטל על בנאדם?

להיות אדם נעים,

להיות בעל מידות טובות,

ו-כן, גם לשמור מצוות.

ככל שבנאדם מקיים יותר מאלו - הוא יותר טוב.

לא? 

אדם שלא מקיים את מטרת בואו לעולם,

אדם שמצער את אביו שבשמיים.

חסר בו "טוב",

בדיוק כמו שחסר במי שאיננו נעים הליכות.

זה עניין עקרוני פשוט - כל דבר שמהווה ערך, קיומו הוא טוב, והעדרו הוא רע.

זאת נראת לי שאלה מהדהדת בכל הסיפור הזה...

הנביאים (מנהיגים דתיים) הוכיחו את העם על מעשים לא מוסריים.

התורה עצמה כותבת לנו "ועשית הישר והטוב" ומורה לנו כל מיני מצוות שהם קשורות למעשים טובים 'רגילים' ומדריכה אותנו להיות דוברי אמת ואנשים ישרים.

איך ניתן לומר שהטוב הוא לא חלק מהתורה? או שהוא לא קשור אליה?

מי שהוא לא מתנהג יפה הוא עובר על דברי התורה עצמה - משמע - הוא לא תורני.

השאלה במה מודדים, וזה תלוי הקשר.

אוכל טוב הוא לא "אוכל שעוצר ברמזור אדום"

באותה מידה, "בן זוג טוב" נמדד בקריטריונים אחרים מאשר "אדם טוב"

"יהודי טוב" נמדד גם בשאלה מה היחס שלו ליהדות, כמו ש"אבא טוב" נמדד בתפקוד האבהי שלו (גם אם הוא עם רצון טוב אבל נכשל, הוא לא "אבא טוב". הוא לא "אבא רע", הוא "אבא גרוע")

והשורה האחרונה שכתבתי מביאה אותי להארה - יש טוב שהוא ההיפך מ"רע", יש טוב שהוא ההיפך מ"גרוע".

הפכתם את הדיון פה לשאלה של טוב-רע, כשברור שההקשר הוא של טוב-גרוע

וברור -לי לפחות - ש"תורני" זה קריטריון שמתעסק עד כמה האדם קשוב לתורה, ולא עד כמה הוא ממלא את רצון התורה *מבלי דעת*. וקיום מצוות מינימלי איננו הופך את האדם ל"תורני". "תורני" זה אדם עם הקפדה יתרה, ויש הקפדה יתרה ויתרה יותר

א. באמת הדיון פה סטה לגמרי, לפי הבנתי דיברנו עכשיו על היחס בין טוב כללי לתורה

ב. הקב"ה לא מודד אנשים לפי מבחן התוצאה אלא לפי הדרך שהם עברו ולכן אני לא יכול להסכים עם זה שאדם הוא מחובר אל הקב"ה יותר בהקפדות כאלה או אחרות.

ג. אין לי מושג ביחס להבדלה שאתה עושה בין רע לגרוע. מבחינתי המושגים הללו חופפים. לא כזה הבנתי.

ד. כיום יש אנשים וציבורים שמדביקים על עצמם את התוית 'תורני' ולדעתי הרבה פעמים זה נובע מתכונה נפשית שלילית של מיתוג חברתי עם אגו לא מבוטל. התורה לא בכיס של אף אחד ולא כדאי לבנאדם להבחין בין אנשים ע"פ רמות הקפדה במשהו כזה או אחר מצד האמת. בכללי הרב קוק במאמר 'מסע המחנות' מאוד הביע צער על החלוקה בין דתיים לחילונים ועד כמה היא מזיקה (הוא מזכיר במאמר שני היזקים). התת - הגדרות החדשות ממש מזיקות באותו כיוון לענ"ד. אגב, הרב אלישע עצמו ממש נזהר מכל החילוקים הללו. בין אנשים פשוטים לאנשים 'חשובים'

וכולי.

ולענייננו - החשיבות הגדולה בזוגיות (מה זה 'בת/בן זוג טובה') היא המידות הטובות ומטרות חיוביות משותפות ולא הקפדות כאלה ואחרות (בלי להוריד מערכם הגדול, זה פחות נוגע לתחום הזוגיות ברמה מסויימת).

הדיון המקורי היה בחור ברמה דתית א שאמר לבחורה ברמה דתית ב "מגיע לך בחור טוב ממני".

הסברתי שכן, יש הגיון שהוא פשוט התכוון לומר "מגיע לך בחור שמקפיד יותר במצוות, זה יהיה יותר טוב לך".

למה? כי להקפיד במצוות זה טוב. ברור שמי שמקפיד במצוות ציצית אבל רוצח המונים הוא רע, אבל למה תמיד ההשוואה הזאת? הקפדה במצוות ציצית היא דבר טוב, מי שמקפיד במצוות ציצית הוא טוב. לא קשור לזה שהוא לא רוצח. למה תמיד ההשוואה "מה יותר חשוב, כשרות או הקפדה על ממון אחרים"? צריך להקפיד על זה וצריך להקפיד על זה.

"גרוע" פירושו שלא ממלא יעדים. אוכל יכול להיות גרוע, הוא לא יכול להיות רע. יש את השאלה עד כמה אתה מתאמץ, ויש את השאלה עד כמה אתה מצליח. אם לא תצליח להחמיא לאשתך, לא מעניין אותה כמה תתאמץ. היא צריכה מישהו שמצליח.

באותה מידה, אם תהיה אבא גרוע לילדים שלך - גם אחרי מאמץ - אז בשמים יסמנו שמגיע לך גן עדן, ובארץ הילדים שלך יהיו לא מחוכנים ואמא שלהם תסבול.

המושג "תורני" בעיני נובע מזה שיש הרבה תחומים שבהם רמת ההקפדה על מצוות היא מגוונת, בצדק או שלא בצדק. כלומר - יש מצוות רפויות בציבור שלנו (יש גם במזרים אחרים, ושם יש לזה כינויים אחרים), והמונח הזה נועד לאנשים שמקפידים על המצוות הרפויות האלה אפשרות להתחבר יחד ולחזק אלו את אלו. כלומר, אם בכל בתי הכנסת יהיו כאלה שמדברים בתפילה ויהיו כאלה שלא, זה יהיה מצב לא נעים לאלה שלא. לכן יש הגיון שהם יקימו בית כנסת חדש, שבו יקפידו שלא לדבר בתפילה. לא כדי למתג אלא כמו שכותב הרמב"ם שאדם מושפע מאנשי מקומו ולכן צריך לעזוב חברה של אנשים שאינך רוצה לנהוג כמוהם. מורת להיות חבר שלהם אבל לזכור שאתה שייך למדבר (כמו שהרמב,ם אומר, לברוח למדבר) ולא אליהם.

בזוגיות יש הרבה קריטריונים חשובים. אף אחד לא אומר שאשה לא יפה היא רעה, ובכל זאת מישהו שפוגש אשה והיא לא יפה בעיניו לא יתחתן איתה. הרבה יותר מזה, מישהי שרוצה להקים בית שתהיה בו אווירה דתית מסוימת, הגיוני שהיא תרצה להתחתן עם מישהו שמקפיד על מצוות ברמה מתאימה. בלי קשר לשאלה מה היכולת שלו להיות בזוגיות ומה המידות שלו.

לכן יש דברים שאתה צודק. אם מישהי לא מקפידה על כשרות אז ברור שאי אפשר לחיות איתה משהו שאכפת לו מזה אבל מתישהו זה נגמר. ברזולוציות הקטנות של אורך השרוול וכולי, זה לא בהכרח משקף את הכיוון הכללי (לפעמים כן), כי יש המון גורמים בדרך. אתה מדבר בעיקר על אווירה דתית מתאימה ועם זה אני מסכים איתך. זה לכתחילה חייב להיות משותף (במידה והדת היא משהו קריטי לבני הזוג).

אתה צודק מבחינת הצורך לחיות בחברה מתאימה, אבל אני מרגיש שלא פעם זה יוצר סנוביות מסויימת. אפשר להיות לדוגמא במקום של אנשים פשוטים שלא מדברים בתפילה וכולי. לא אומר שצריך ללכת דווקא למקום כזה, אבל בתור עקרון להיות במקום שכולם אליטיסטים זה לא בהכרח נובע מצדיקות יתר.

לפעמים הסנוביות זאת הקליפה ששומרת על הדתיות. לפעמים טהרנות של להיות מעורב עם הבריות גורמת לזה שאתה מוותר על עקרונות שחשובים לך.

אתה רואה שגם מבחינתך יש "אנשים פשוטים" ו"אנשים לא פשוטים". מה תעשה למשל אם אתה רוצה לחיות בחברה של אנשים שאתה יכול לדבר איתם דברי תורה כי הם עוסקים בתורה תדיר בסוגיות עמוקות? בסופו של דבר נוצרות חברות. ככה נוצר מעמד חברתי. אם הוא נוצר כנראה יש לו סיבה. זה שעמי הארץ שונאים תלמידי חכמים כי הם מתייהרים, זה בעיה אמיתית, אבל כבר בגמרא כתוב שזה המצב. הפתרון של "בוא לא ניצור חברה של תלמידי חכמים/בני תורה אלא נשאיר את כולם כחברה אחת מגובשת" היא לא פתרון. בימי חז"ל היו מעמדות והם לא הצליחו ואולי לא ניסו לשנות את זה

אם תסתכל טוב לא נתתי אלטרנטיבה בהודעות הנ"ל.

סנוביות ממש לא טובה. סנוביות הופכת כל חלקה טובה לגוש שמן של אגו. היא דבר מיותר שצריך להסיר.

ברור שיש מעמדות שונים בחברה. וביחד עם זאת - ברור שכדאי מאוד שיהיה בניהם קשר.

אתה יכול להיות בחברה שיהיו אנשים מסויימים שתוכל להעמיק איתם, זה לא מחייב שכולם יהיו כאלה.

שמעתי  את הרב אריה שטרן שליט"א מספר על תמיכתו הנלהבת בלגור במקומות משותפים של דתיים וחילונים וגם הוא אומר שזה דורש יחס מורכב לשכנים החילונים.

האלטרנטיבה הטובה לענ"ד - להשאיר את המעמדות כמו שהם וליצור אינטרקציה בינהם בדברים משותפים עד כמה שניתן. לנסות כמה שיותר למעט בחבורות שאינן נצרכות שמפלגות סתם את החברה שלנו. אתה רוצה לדבר דיבורים עמוקים סבבה, אז תדאג שיהיו 10 כאלה איפה שאתה נמצא וזה יספיק לך, לא כולם צריכים להיות כאלה ועל זה הדרך.

כמו עם מי להתחתן, אז השאלה לאיזה מעמד אתה שייך כן חוזרת. ואז האמירה "יש אנשים טובים שהם לא נחשבים תורניים" היא לא רלוונטית

זה לא קשור למעמד חברתי, זה קשור לכיוון הכללי שאדם רוצה לחיות על פיו. זה קשור ל'ראש' שלו.

מה הקשר למעמד?

זאת בדיוק הבעיה של הציבור החרדי - שאברך נחשב סוג א', ואדם עובד נחשב סוג ב'.

זה מעמד שונה, אבל מה הקשר לכיוון כללי בחיים? ממש לא חייב להיות קשר.

אישה אחת יכולה להתחתן עם המון אנשים (בנפרד חח) גם עם אברך וגם עם קצין וגם עם סנדלר..

מטרות משותפות - IN 

מעמד - OUT

והסכמנו שהגיוני לקיים חברה שבה יש תת-חברות שונות שנבדלות בשאלה עד כמה חשוב להן לשמור על ההלכה.

כתבתי בהקשר

מעמד זה נותן הקשר חברתי (שייכות לחברה מסויימת).

לעומת זאת, רמה דתית היא זה דבר מאוד אישי.

כאמור, שייכות לחברה מסויימת - במהות איננו עוזר לזוגיות טובה יותר.

לא חשבתי ששהדיון יגיע למקומות כאלה.

האמת שגם הנטיה הטבעית שלי מבחינה בין "טוב" ל"תורני", ולכן תהיתי אם זו פשוט דרך מנומסת להיפרד, או שאולי יש כאן שיקולים שהוא לא שיתף אותי בהם. 

חייבת להגיד שהשיח שהתפתח פה האיר לי הסתכלות אחרת על שני המושגים האלה (אולי היא אפילו מתבקשת, אבל בכל זאת  ), שעוזרת לי גם בהקשר האישי הזה. תודה רבה!

את יכולה לשתף את הרגשות שלך כלפי הקשר עצמו, אל תדברי עליו.

כשאת רוצה להסביר למה את יכולה להגיד מה היה חסר לך. אל תתייחסי אליו אלא נטו לרגשות שלך. ככה לי מרגיש נכון..

ולכן זה יכול להיות סוג של דרמה.. זה רגשות של בנאדם.

שתי האפשרויות שהעלית הגיוניות. יכול להיות שזה רק כדי לסיים בצורה מנומסת (למרות שנראה לי מוזר לומר דבר כזה), ויכול להיות שהוא אמר את בשיא הרצינות. תנסי להיזכר בכל הדברים שהוא אמר, ומתוך ההקשר תוכלי להבין אם זה אמיתי או לא. 

אם הוא אמר את זה ברצינות, לא נראה לי שהוא התכוון רק לרמה דתית, אחרת הוא היה אומר במפורש שאת יותר חזקה ממנו בדת (שזה דבר יותר הגיוני לומר מאשר מגיע לך משהו יותר טוב ממני), אלא התכוון שאת יותר טובה ממנו באופן כללי. הוא מרגיש שאת כמה רמות מעליו. ואם הוא מרגיש שאת כמה רמות מעליו, וגם אין לו הערכה עצמית גבוהה כל כך, אז זה גורם לו להרגיש "קטן" לידך. הוא מרגיש שאין לו מה לתת לך. 

אם מישהי הייתה אומרת לי כזה דבר, לא הייתי מקבל את זה כטענה לגיטימית להיפרד. כי אין לה זכות לקחת לי את המקום של הבחינה והבחירה, אם בעיני היא טובה לי, אז מה פתאום שהיא תאמר לי אחרת. היא יכולה לטעון שאני לא טוב לה, אבל לא הפוך, כי היא לא יודעת מה טוב לי. 

אולי לפי מה שהוא יודע על עצמו וביחס למה שהוא רואה שחשוב לך,

הוא מרגיש שהוא הולך לאכזב אותך 

עזרתם לי ליישב את הדעת קצת יותר.. 

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?