סתם כי בדברים רבים אני מזדהה עם הציונים דתיים (אני מרגיש שיש חלקים בתורה שהחרדים קצת הזניחו, והחברה החרדית גם מלאת נרווים על דברים שוליים להחריד) אבל אינני ציוני (לא אנטי-ציוני, אלא לא ציוני). אז בעיקרון אני מרגיש די בבית בשני המגזרים ובפועל חי את חיי במגזר הדתי לאומי כרגע שבו גם גדלתי.

המשפחה שלי חרד"לית,

במהלך החיים עברתי שינוי לכיוון החרדי יותר,

והיום.. מורכב קצת יותר באיזון בין הצדדים.

אבל עדיין ממש בתפר

תמיד אני מסתובבת בתחושה כזו שלא מוגדרת כי- אני לא חרדל"ית וגם לא מזרוחניקית..

איך זה נוצר?

חינוך. אני באה מבית שהוא כזה ולומדת באולפנא שהיא כזו (למרות שיש בה ככ הרבה מגוון)

למה?

כי זה המקום שמרגיש לי הכי נכון בשבילי...זה האורך חיים שאני שואפת אליו...

שהם נמצאים "על התפר" בין חרדי לדת"ל

התפר הזה הוא ככ רחב..זה גם נורא תלוי בהגדה שלך לדת"ל.

אני ממש לא רואה עצמי כחרדית,

אבל אני יודעת שאני יותר מדתיה לאומית...

ןגם חרד"ל אני לא כמו שציינתי מקודם.

בקיצר- זאת הנקודה שנראת לי הכי טובה בשבילי

המשפחה שלי מאוד מחוברת לרבנים חרדים אבל גדלתי במוסדות דת"ל

אז היה קצת ערבוב של השקפה חרדית עם השקפה דתל"ית

והיום לא בדיוק פה ולא בדיוק פה...

מחכה למישהו שיכריע כנראה...

והרבה חברות שלי הן כאלה.

אבל באורח החיים חיה אינדבדואלית איך שנח לי ומרגיש נכון, וחלק מאורח החיים שלי מתאים יותר להגדרה דת"ל. כך גם מוצאת את עצמי מתחברת הרבה פעמים לאווירה הדת"ל יותר מהחרדית.

אבל מבחינת השקפה.... אני לא פה ולא שם.

למה זה ככה? ככה זה למה. סתם. גדלתי בבית של הורים בעלי תשובה, שהתחילו כדת"ל והתחרדו. עד גיל 14 עוד חגגתי ימי עצמאות 

אח"כ "נשרפתי" חיצונית ובשנים האחרונות אני שוב על קו התפר...

וזה באמת עולם שהוא לא חרדי ולא חרד"ל ולא דת"ל..
אבל תודה לאל שיוצאים מההגדרות האלה לאט לאט.

א. כי אני מקווה שיפסיקו להשתייך ציבורית להשקפות כלליות, שבד"כ רובם לא באמת מחזיקים בהם, אלא רק נולדו לציבור כזה. אז הסטיגמה לא באמת תופסת, גם אם היא קיימת.

ב. כי החלוקה הדיכוטומית לא מאפשרת להתאחד באמת.
אין בעיה להיות שונה ולהתאחד, יש בעיה שזה חלוקה מאוד שטחית.

חזרתי בתשובה דרך החרדים,

ואני מאד מתחבר לנחישות שלהם ולדרך הכללית שלהם לשדר שתמיד תמיד התורה מעל הכל.

ובצד הדתי לאומי יש פתיחות - בכללי.  שזה דבר חשוב מאד לדעתי.

אבל אצל כל אחד מהם אני מרגיש שזה קצת מעבר למה שצריך ויש לזה השלכות שאני לא רוצה.

לכן אני באמצע... 

אני אישית נולדתי למשפחה מסורתית-דתית, למדתי במוסדות אליטה של הדתיים לאומיים אבל מתחבר מאוד לרבנים החרדיים.

סלט.

אבל יש בזה משהו כיף

אין כמעט אנשים כאלו בבסיס, רק דרך חיפוש עצמי, חזרה בתשובה וכדומה. או שעונות לך בנות שמגדירות את עצמן באופן כזה, אבל ברור שזה רק מפני שמערכות החינוך שעברו מבלבלות אותן מבחינת הזהות הקהילתית והחברתית ("המגזרית"), ובוודאי אצל נשים זה מאוד תלוי בזוגיות.
לגבי נוער הגבעות או יישובים מחמירים וכדומה, החברה החרדית בזה לקבוצות כאלו כמעט באופן מוחלט, והן נחשבות שם אולי לרעה שבדוגמאות, ותתנער בתנועה נרגזת מכל ניסיון מצידם להתקרב או לחסות בצילה הרוחני.
ברור לגמרי שבעבר ההנהגה התורנית של המיינסטרים הציוני דתי באה על רקע היהדות החרדית (כל מוריי היו חובשי כיפות שחורות וכל התלמידים ראו בהם מחנכים מקובלים ומורי דרך), אבל משהו יסודי מאוד השתנה בזה ונוצר נתק בייחוד ביישובים או גם בקרב הקהילות הפריפריאליות (בערים הישנות זה עוד קיים אבל ההידלדלות הרי סוחפת, מגבעתיים ובני ברק שהכיפות הסרוגות נטשו ועד נניח חיפה או באר שבע). או שהולכים על בני ישיבות חבריים או שלוקחים באופן חד לכיוון התורני לאומי, אבל כל זה הוא כיפות סרוגות שמנותקות באופן גורף מההווייה החרדית (ואם מתעקשים להיצמד אליהם לטישים, התוועדויות או אירועי הילולא אז ההתייחסות החרדית אליהם היא בדיוק כמו לשמעון פרס במימונה בזמנו - "הנה בא הגוי דובר העברית לטעום מהחלה שבירכנו ומהמופלטות ולבקש ברכות").
לכן ההגדרה העצמית שיגדיר כאן האדם את עצמו רחוקה לדעתי מלהספיק. אני מכיר הרבה שיעידו על עצמם ככאלו לפי שאלתך, אבל להבנתי או שהם מתקבלים בזרועות פתוחות בשטיבל החרדי ליד ביתם (וזה מיעוט מהמקרים, ואפילו בציבור הספרדי החרדי מקבלים יותר את חובש הכיפה הלבנה שמוריד אותה אחרי ערבית מאשר את הכיפה הסרוגה ששלושים שנה משתתף בשיעור), או שהם מוצאים את עצמם שוב בציבור הדתי לאומי, עם כל הפילוגים או האי הסכמות.
אני באופן אישי כלל לא שופט או מבקר משהו מהמצב החברתי שתיארתי לעיל, בכל קבוצה ולכל אדם וכולם אהובים כולם ברורים כולם קדושים ועושים רצון קונם. אבל חשוב בעיניי שלא להיתפס לאשליות ולא לייצר דמיונות לא קיימים.

הציבור החרדי על כל מעלותיו (וחסרונותיו) נכון להיום, הוא ציבור לא מכיל.

מי שלא נולד וגדל כחרדי, לעולם לא יהיה "חלק" אמיתי מהמגזר, אלא אם עבר תהליך הטמעה טוטאלי, וקיבל עליו את כלל הניואנסים.

ואפילו מי שגדל כחרדי ושינה ( למשל בחור ישיבה שיוצא לעבוד) מהר מאד מוצא את עצמו בשוליים.

רק מציינת שכתבתי נכון להיום, כי כיום גם הציבור החרדי עובר הליכי שינוי בתוך עצמו ולאט לאט הופך למכיל יותר ( בעל כורחו או לא. זו שאלה אחרת) 

אבל בעיקרון לומר לאנשים שלא ישלו את עצמם שהם אולי שייכים קצת  למגזר החרדי. כי למגזר החרדי אתה שייך לגמרי עד הסוף או לא שייך בכלל.

(ואין סתירה לכך שאפשר לקבל מהמגזר הזה את הדברים הטובים שלו)

בעיניי שייכים למגזר זה אומר מסכימים עם הדרך שלו והולכים בה.. לא מעבר.

אליו חיבור או קרבה

כלומר, ברור שאם רשמתי שיש בי צד שמאוד מתחבר להשקפה החרדית זה לא מהמקום הציבורי והקהילתי

כי אז ברור שאם ארצה ללכת בדרך הזאת אצטרך לקבל על עצמי את כל הניואנסים (שזה קשה ברמות, במיוחד שיש דברים שקשה לי איתם) ואהבתי את ההגדרה של @חתולה ג'ינג'ית....

אבל כן אפשר להתחבר לדרך, לרעיון, להשקפת עולם, לרבנים שהגיעו מהשקפת עולם מסוימת

זה עדיין לא אומר ששייכתי את עצמי לשם

וחוץ מזה - זה שלציבור עצמו קשה להכיל אנשים שונים ממנו, זה משהו שנטמע בתרבות המגזר, ולא ברור בדיוק למה (כאילו אפשר לדון בזה, אבל זה לא מעניין אותי כרגע...) מה שמשנה לי זה הרוח וההשקפה שיש במגזר שאת זה כן הייתי רוצה לקחת לעצמי....

ולא צריך לקחת את זה אישית, שיש כאלה בציבור החרדי שפחות מעריכים דת"ל, האמת בעיניי זה פשוט כואב, כי כאילו מישהו מגדיר את עצמו כדת"ל ועוד אחד מגדיר את עצמו כחרדי וזה מחליט שזה לא מתאים לא. סליחה, קודם כל אנחנו יהודים, לפני שאנחנו דתיים לאומיים או חרדיים.. אבל בסדר, לא נכנסת לזה. אבל באמת שאין מה להפגע. אם יושבים שיחה אחד על אחד מלב אל לב מאמינה שכל הסטיגמות נופלות וזה מה שחשוב. אנחנו יהודים, אנחנו נמצא איך להתחבר זה בטוח.

ומצחיק אותי אלה שאומרים מה אתם מתחברים לציבור החרדי, הציבור שבז לכם... כאילו, מי שאומר את זה לא מבין את הקונספט כנראה. אין כאן עניין ציבורי. יש כאן עניין הרבה יותר גדול. זה צדיקים ורבנים גדולים מאוד שהגיעו שחונכו בדרך הזאת או גדלו עליה, ואין שום בעיה לינוק גם משם... אפילו שיש אנשים תחת אותם רבנים שאולי לצערנו לא יצליחו להכיל אותי. נו בסדר... כולנו עוברים תהליכים, ואני מאמינה שגם זה לאט לאט יתקדם לטובה  

@מי האיש? הח"ח!

כל אדם מוזמן להגדיר עצמו כחרדי, או לחלופין כחסיד, או כחב"דניק (ליובאוויטש ממילא מאמינים שכל יהודי הוא חסיד שלהם) או כמתנגד מחוג חת"ם סופר. העניין בציבור החרדי הוא הנוקשות הממסדית לקבל פנימה את החדש, שזה מאוד מורכב, והשאלה היא האם למשל ברסלב נקראת בהקשר הזה "ציבור חרדי", כי שם לכאורה כמות האנשים טסה למעלה והמגוון גדול, אבל אין באמת ממסד חרדי סדור שם. כלומר האם זה יבנאל? האם זה הרב ארוש? או שבגלל שזה טויטע חסידים אז בכלל כל אחד הוא מעין רב ומורה, מהרבנים ישראל בזאנסון וארז משה דורון ועד הפשוט שבמתבודדים?
ודאי שקשה עד בלתי אפשרי להצטרף יום בהיר אחד לקהילת בעלזא, ויז'ניץ או צאנז בלי איזו התקרבות תהליכית של שנים שבה אדם נבחן שם בזכוכית מגדלת על כל קוצו של שטריימל. ואגב, בזמנו תקנות חסידות גור היו כה קשות ומכבידות, שהתלוצצו שם שהיות שהנשים בחסידות כבר לא יכולות עם זה, נמנעות מלהינשא, ונותרים חסידים רבים רווקים, הם מוכנים לפתוח את השורות בשביל שידוכים ולקלוט בנות - רק מחסידויות אחרות כמובן.

לא שקלטו מחסידויות אחרות או משהו, אלא שיצרו מערכת הטפה מסודרת לבנות החסידות.

זה ככה כי ראיתי הרבה בעיות בדרך הדת"ל ובעיקר בתכל'ס של הצורת חיים, והתחזקתי לכיוון החרדל"י. מרגישה היום הרבה יותר שלמה עם עצמי ועם הדרך, ושאני במקום יותר אמיתי, ב"ה. מצד שני יש גם הרבה קונפליקטים ודברים שלא מספיק ברורים.

ויש בעיות בכל ציבור, זו לא סיבה להכליל ולפסול

אט אט, עם ישראל מיישר קו, קשובים יותר אחד לדיעות השני

ומכאן הטשטשו הגבולות באופן מסוים.

אני כזה, ובאופן כללי, לא בעד הגדרות.

לרוב, אנשים מקובעים מחשבתית, וקל להם לקטלג לפי תבניות, וברגע שאתה יוצא להם מהתבנית אתה לא ברור להם וזה דורש מהם מאמץ מחשבתי.

מצד שני, אם תאמר שאתה כך וכך- הם יאמרו- הא, סבבה אז אני לא כזה. למרות שבדיעות אתם יכולים להיות מאד דומים

וחברים טובים אפילו. 

מי היה מוכן, בגלל היותו על התפר, לצאת לדייטים משני המגזרים? ומי עם אחד מהם? ואיזה?

יוצאת עם שני המגזרים

אבל בעיקר חרד"ל

ודיי רחפת לא ידעתי את זה!!!

טוב לדעת. מעודד!

אני תוהה לעצמי לאיזה מגזר בעלי יהיה שייך חח

ואגב גם אצלי, היו כאלה בדתי לאומי שקצת נבהלו מגישות חרדיות מסוימות

וכאלה בחרדי שפשוט לא הבינו מורכבויות מסוימות שהיו לי בעבודת ה' או בדרך חיים... 

ותודה ל@נשמה כללית שרשור מעניין!!!

והשבח לאל!!! וכן חייבות להיפגש

חחח את לא מבינה כמה זה מעודד, שאתה לא לבד בסרטים האלו של להגדיר את עצמך ועוד למצוא חתן במצב כזה 

הייתי יוצאת גם עם דת"ל חסידי

אבל אחרי כמה ניסיונות נפל, הבנתי שגם זה לא הכיוון.

מה כן?

לאלוקים פתרונים.

אם אתה לא מבפנים אתה תרגיש מבחוץ.

מה שכן, מישהי שהיא באמת על התפר, יכולה אולי להיות בסדר גם אם היא רשמית שייכת למגזר אחר

עוד לא יצאתי לדייטים,

אבל בסופו של דבר קשה לי להאמין שיש מישהו רציני

מהציבור החרדי שיסכים להיפגש עם מישהי דת"ל..

ולהפך, בחור דת"ל שירצה מישהי שממש שקרובה לציבור החרדי..

בעיניי דווקא בתפר, בבין לבין יש הרבה הזדמנויות.

אבל באמת, למען ה', איפה מוצאים אנשים כאלו?

לא רציתי לפרט למה לא הלך..

אבל אפשר להבין לבד למה. 

כתבת "מצד אחד חונכתי למסירות לתורה, לצניעות, להערצת ת"ח ועוד כמו החרדים "

ו"מצד שני" יש את השאר.

הווי אומר - הצד הזה הוא השייך לחרדים, ואצל החרדלים זה רק הדברים האחרים?

זה מאוד לא נכון. 

ז'תומרת, לא שלא נכון שיש את זה לחרדים (חלקם)

אבל לא נכון לומר שזה הצד שקשור לחרדים, כי באותה מידה בדיוק הוא יכול להיות משוייך לחרדלים. 

אז זה די צרם.

ואגב, הלוואי שהחרדים יחונכו מספיק ל"הערצת ת"ח" באשר הוא ת"ח, כמו אצלנו.

ולא להעריץ רק מי שמשתייך למחנה הנכון.

ניצלשתי לעצמי, ואולי אף העבתי קצת על השרשור היפה הזה, אבל דברים כאלו מקפיצים אותי...

שאת אומרת שהחלק שיש בך שקשור לחרדים הוא ההערכה לתורה, ות"ח, וצניעות, וכו'.

וזה מאוד צורם.

אני לא חושב שהחלק הזה צריך להיות שייך דווקא לחלק החרדי. וכביכול שאצל החרדלים הוא איננו.

(ושוב כתבת "לא ברמת החרדים" - אז שוב - יש אצלנו מספיק אנשים שלא נופלים מהם כלל, בשום פרמטר)

כך גם לגבי הרבנים - כמובן שאני גם מעריץ ובמידה מסויימת גדלתי גם על הדמויות שהזכרת, אבל לא חסר לנו "גדולים" משלנו,

ר' אברום והרב ישראלי הם ממש לא פחות מהרב אלישיב והרב שטינמן...

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.