כמה אנשים יש פה, שהם נמצאים "על התפר" בין חרדי לדת"ל, לא ממש זה וגם לא ממש זה, בלי הגדרה ברורה.
שימו לב, אני לא מדבר על מישהו שברור איפה הוא נמצא אבל הוא נגד הגדרות וכל זה, יש הרבה שזה מה שיענו אבל לא זה הנידון ואני לא רוצה שיוסט הדיון, השאלה שלי היא על מי שבאמת באמת לא נמצא כשייך לאחד מהמגזרים באופן מוחלט, שיש בו חלקים משניהם, שחי בשניהם, וכו', קיצער, הבנתם.
ושאלת בונוס למי שנח לו - למה זה ככה? איך זה נוצר/התגלגל וכו'?
בעצם, לא רק "מי פה", גם אם אתם מכירים מישהו כזה, חבר וכדו', תכתבו גם את זה, בסיידר?
סתם כי בדברים רבים אני מזדהה עם הציונים דתיים (אני מרגיש שיש חלקים בתורה שהחרדים קצת הזניחו, והחברה החרדית גם מלאת נרווים על דברים שוליים להחריד) אבל אינני ציוני (לא אנטי-ציוני, אלא לא ציוני). אז בעיקרון אני מרגיש די בבית בשני המגזרים ובפועל חי את חיי במגזר הדתי לאומי כרגע שבו גם גדלתי.
למה לצאת מהגדרות? ההגדרות והסטיגמות עוזרות לנו להכיר אנשים בצורה יותר קלה.. אם היית מכירה מישהו ולא אומרים לך בשום צורה מה הדרך חיים שלו, כי הכל יחסי ותלוי בחברה ובמקום- איך תכירי אותו? תהיי חייבת לצאת כדי להכין בכלל במה מדובר...
א. כי אני מקווה שיפסיקו להשתייך ציבורית להשקפות כלליות, שבד"כ רובם לא באמת מחזיקים בהם, אלא רק נולדו לציבור כזה. אז הסטיגמה לא באמת תופסת, גם אם היא קיימת.
ב. כי החלוקה הדיכוטומית לא מאפשרת להתאחד באמת. אין בעיה להיות שונה ולהתאחד, יש בעיה שזה חלוקה מאוד שטחית.
אין כמעט אנשים כאלו בבסיס, רק דרך חיפוש עצמי, חזרה בתשובה וכדומה. או שעונות לך בנות שמגדירות את עצמן באופן כזה, אבל ברור שזה רק מפני שמערכות החינוך שעברו מבלבלות אותן מבחינת הזהות הקהילתית והחברתית ("המגזרית"), ובוודאי אצל נשים זה מאוד תלוי בזוגיות. לגבי נוער הגבעות או יישובים מחמירים וכדומה, החברה החרדית בזה לקבוצות כאלו כמעט באופן מוחלט, והן נחשבות שם אולי לרעה שבדוגמאות, ותתנער בתנועה נרגזת מכל ניסיון מצידם להתקרב או לחסות בצילה הרוחני. ברור לגמרי שבעבר ההנהגה התורנית של המיינסטרים הציוני דתי באה על רקע היהדות החרדית (כל מוריי היו חובשי כיפות שחורות וכל התלמידים ראו בהם מחנכים מקובלים ומורי דרך), אבל משהו יסודי מאוד השתנה בזה ונוצר נתק בייחוד ביישובים או גם בקרב הקהילות הפריפריאליות (בערים הישנות זה עוד קיים אבל ההידלדלות הרי סוחפת, מגבעתיים ובני ברק שהכיפות הסרוגות נטשו ועד נניח חיפה או באר שבע). או שהולכים על בני ישיבות חבריים או שלוקחים באופן חד לכיוון התורני לאומי, אבל כל זה הוא כיפות סרוגות שמנותקות באופן גורף מההווייה החרדית (ואם מתעקשים להיצמד אליהם לטישים, התוועדויות או אירועי הילולא אז ההתייחסות החרדית אליהם היא בדיוק כמו לשמעון פרס במימונה בזמנו - "הנה בא הגוי דובר העברית לטעום מהחלה שבירכנו ומהמופלטות ולבקש ברכות"). לכן ההגדרה העצמית שיגדיר כאן האדם את עצמו רחוקה לדעתי מלהספיק. אני מכיר הרבה שיעידו על עצמם ככאלו לפי שאלתך, אבל להבנתי או שהם מתקבלים בזרועות פתוחות בשטיבל החרדי ליד ביתם (וזה מיעוט מהמקרים, ואפילו בציבור הספרדי החרדי מקבלים יותר את חובש הכיפה הלבנה שמוריד אותה אחרי ערבית מאשר את הכיפה הסרוגה ששלושים שנה משתתף בשיעור), או שהם מוצאים את עצמם שוב בציבור הדתי לאומי, עם כל הפילוגים או האי הסכמות. אני באופן אישי כלל לא שופט או מבקר משהו מהמצב החברתי שתיארתי לעיל, בכל קבוצה ולכל אדם וכולם אהובים כולם ברורים כולם קדושים ועושים רצון קונם. אבל חשוב בעיניי שלא להיתפס לאשליות ולא לייצר דמיונות לא קיימים.
בעיניי שייכים למגזר זה אומר מסכימים עם הדרך שלו והולכים בה.. לא מעבר.
נכון... וגם זה לא שייכות למגזר זה מגזר שאתה מרגישלב אוהב
אליו חיבור או קרבה
כלומר, ברור שאם רשמתי שיש בי צד שמאוד מתחבר להשקפה החרדית זה לא מהמקום הציבורי והקהילתי
כי אז ברור שאם ארצה ללכת בדרך הזאת אצטרך לקבל על עצמי את כל הניואנסים (שזה קשה ברמות, במיוחד שיש דברים שקשה לי איתם) ואהבתי את ההגדרה של @חתולה ג'ינג'ית....
אבל כן אפשר להתחבר לדרך, לרעיון, להשקפת עולם, לרבנים שהגיעו מהשקפת עולם מסוימת
זה עדיין לא אומר ששייכתי את עצמי לשם
וחוץ מזה - זה שלציבור עצמו קשה להכיל אנשים שונים ממנו, זה משהו שנטמע בתרבות המגזר, ולא ברור בדיוק למה (כאילו אפשר לדון בזה, אבל זה לא מעניין אותי כרגע...) מה שמשנה לי זה הרוח וההשקפה שיש במגזר שאת זה כן הייתי רוצה לקחת לעצמי....
ולא צריך לקחת את זה אישית, שיש כאלה בציבור החרדי שפחות מעריכים דת"ל, האמת בעיניי זה פשוט כואב, כי כאילו מישהו מגדיר את עצמו כדת"ל ועוד אחד מגדיר את עצמו כחרדי וזה מחליט שזה לא מתאים לא. סליחה, קודם כל אנחנו יהודים, לפני שאנחנו דתיים לאומיים או חרדיים.. אבל בסדר, לא נכנסת לזה. אבל באמת שאין מה להפגע. אם יושבים שיחה אחד על אחד מלב אל לב מאמינה שכל הסטיגמות נופלות וזה מה שחשוב. אנחנו יהודים, אנחנו נמצא איך להתחבר זה בטוח.
ומצחיק אותי אלה שאומרים מה אתם מתחברים לציבור החרדי, הציבור שבז לכם... כאילו, מי שאומר את זה לא מבין את הקונספט כנראה. אין כאן עניין ציבורי. יש כאן עניין הרבה יותר גדול. זה צדיקים ורבנים גדולים מאוד שהגיעו שחונכו בדרך הזאת או גדלו עליה, ואין שום בעיה לינוק גם משם... אפילו שיש אנשים תחת אותם רבנים שאולי לצערנו לא יצליחו להכיל אותי. נו בסדר... כולנו עוברים תהליכים, ואני מאמינה שגם זה לאט לאט יתקדם לטובה
כל אדם מוזמן להגדיר עצמו כחרדי, או לחלופין כחסיד, או כחב"דניק (ליובאוויטש ממילא מאמינים שכל יהודי הוא חסיד שלהם) או כמתנגד מחוג חת"ם סופר. העניין בציבור החרדי הוא הנוקשות הממסדית לקבל פנימה את החדש, שזה מאוד מורכב, והשאלה היא האם למשל ברסלב נקראת בהקשר הזה "ציבור חרדי", כי שם לכאורה כמות האנשים טסה למעלה והמגוון גדול, אבל אין באמת ממסד חרדי סדור שם. כלומר האם זה יבנאל? האם זה הרב ארוש? או שבגלל שזה טויטע חסידים אז בכלל כל אחד הוא מעין רב ומורה, מהרבנים ישראל בזאנסון וארז משה דורון ועד הפשוט שבמתבודדים? ודאי שקשה עד בלתי אפשרי להצטרף יום בהיר אחד לקהילת בעלזא, ויז'ניץ או צאנז בלי איזו התקרבות תהליכית של שנים שבה אדם נבחן שם בזכוכית מגדלת על כל קוצו של שטריימל. ואגב, בזמנו תקנות חסידות גור היו כה קשות ומכבידות, שהתלוצצו שם שהיות שהנשים בחסידות כבר לא יכולות עם זה, נמנעות מלהינשא, ונותרים חסידים רבים רווקים, הם מוכנים לפתוח את השורות בשביל שידוכים ולקלוט בנות - רק מחסידויות אחרות כמובן.
זה ככה כי ראיתי הרבה בעיות בדרך הדת"ל ובעיקר בתכל'ס של הצורת חיים, והתחזקתי לכיוון החרדל"י. מרגישה היום הרבה יותר שלמה עם עצמי ועם הדרך, ושאני במקום יותר אמיתי, ב"ה. מצד שני יש גם הרבה קונפליקטים ודברים שלא מספיק ברורים.
לא עברתי לציבור החרדי, עברתי לחרדל"י (דתי לאומי תורני)שוביה!
נפגשתי עם שני הסגנונות והייתי קצת מתוסבכת על זהרחפת..
רקע: מסגרות חרדיות, בית אמצע, מדרשה דת''ל
כשנפגשתי עם חבר'ה חרדים, הרגיש לי מסגרתי מידי וחיצוני קצת.. ועם חבר'ה דת''ל קלאסי, גם לא ממש התיישב לי. אפילו אחד השדכנים אמר לי שאני מפחידה אותם עם דעות חרדיות מידי אז הם בורחים
בסופו של דבר יצא שהאישלי הוא עוף מוזר לא פה ולא שם.
@אמיצ(ה) מעניין איך את רואה את זה..
שיא המעניין אותי אנשים שנפגשו עם שני המגזריםלב אוהב
ודיי רחפת לא ידעתי את זה!!!
טוב לדעת. מעודד!
אני תוהה לעצמי לאיזה מגזר בעלי יהיה שייך חח
ואגב גם אצלי, היו כאלה בדתי לאומי שקצת נבהלו מגישות חרדיות מסוימות
וכאלה בחרדי שפשוט לא הבינו מורכבויות מסוימות שהיו לי בעבודת ה' או בדרך חיים...
משלומך יקירה? געגועים להיפגש סתם ככה.. ואכן זה מעניין, מוזמנת לחקור את ניסיון חיי;) פעם הצעתי מדליה למי שיצליח להגדיר אותו אותי עוד איכשהו אפשר להגדיר חרד''ל יחסית לאומית, והאיש חרד''ל בלי הלאומי ובלי החרדי.
שערוריה, אולי נאלץ כל חיינו לחיות בחוסר ההגדרה הזה...
למה? וואלה לאידעת... מצד אחד חונכתי למסירות לתורה, לצניעות, להערצת ת"ח ועוד כמו החרדים מצד שני אני לא מסכימה ולא שייכת עם כל מיני מעשים והשקפות... והיחס לגאולה גם כמובן... אני באמת לא עסוקה בהגדרות ובלשייך את עצמי אבל אבל סה"כ כנראה שאני עונה להגדרת החרדלית מה שבטוח, כשאומרים "המגזר שלנו" אני הרבה פעמים לא מרגישה שום קשר...
אבל ביחס לת"ח אתה צודק! אם הייתי יותר מפרטת (עצלנית שכמוני) הייתי מסבירה שאני לא כמוהם ולא מרגישה בד"כ חלק מהמגזר החרדי כי אני חושבת שיש שם דברים מאוד מאוד מקולקלים ומעוותים שלענ"ד קשורים רובם ביסוד יסוד בתפיסה הגלותית והשרדנית... התכוונתי שאני גדלתי על ההערצה ללומדי התורה ולכל דבר שקשור בתורה, על הרמת צניעות הגבוהה והבלתי מתפשרת (טוב, לא לגמרי ברמת החרדים) ובסוף בסוף גם קצת (!) גדלתי (תאמת די חינכתי את עצמי בקטע הזה) על הדמות של הרב אליושיב, הסטייפלר, הרב שטיינמן וכדו ועל לחיים טיש ושירים חסידיים כבדים...
בלי קשר, אני חושבת שאחת הבעיות הגדולות ב'מגזר' הנ"ל (ואני מכירה אותו היטב!) שהוא במובנים מסויימים גם מעלתו, שהם עושים כי ככה הרב אמר, ככה המסורת, ככה בתורה וככה צריך. עכשיו זה נכון, ואנחנו לעיתים בבעיה הפוכה אפילו אלא שצריך לראות שאתה בוחר בדבר, שאתה מתחבר, מביו, מתקשר וכדו'. קיום המצוות לא תלוי בזה אבל הוא נצרך... חפרתי😬🙊😁
גדלתי בדת"ל, המשפחה התחזקה, בתיכון עברתי לחינוך חרדי ושם הבנתי שאין מושלם באף מגזר והמטרה היא לקחת מכל חברה את הצדדים היפים שבה. מייחלת ליום שבו נהיה עם אחד ותורה אחת בעזרת השם בקרוב.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
נניח שמדובר בקונסטלציה הפוליטית הנוכחיתshaulreznik
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מי שהפוכה ממני ב180 מעלות לא יכולה להיות שותפה שליאביעד מילוא
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אז זהו, אצל רבים דעה פוליטית לא עומדת במרכז הערכיםadvfb
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
מאפליקציות היכרויות לא כי זה שוק בשר, אלא כי זה ליטרלי חוסם אתכם. כנ"ל לגבי שדכנים לא להסתמך עליהם באופן גורף.
העניין בדברים האלה ועכשיו אני שם דגש בעיקר על האפליקציות, זה שזה ממלא לך וי במשבצת של ההשתדלות בנושא של החיפושים.
אבל זו סתם אשליה, כשתחליטו להיות יותר אותנטים החיים פשוט מעצמם יזמנו לכם הזדמנויות היכרות. אל תחסמו את עצמכם (מכוון בעיקר אליכם גברים כי אנחנו אלה שאמורים ליזום)
נ.ב אני עדיין לא נשוי חחחח אז ווטף מי ישמע מי אתה יאללה יאללה
במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.
סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.
מה שמעולה בשליש גן עדן זה שהם הוסיפו אפשרות לחיפושקעלעברימבאר
מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.
וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.
לכתוב מילות מפתח.
נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.
אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.
אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.
אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.
אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.
כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.
והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).
בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.
כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.
יותר באיזון בין הצדדים.
געגועים להיפגש סתם ככה.. ואכן זה מעניין, מוזמנת לחקור את ניסיון חיי;) 