סתם כי בדברים רבים אני מזדהה עם הציונים דתיים (אני מרגיש שיש חלקים בתורה שהחרדים קצת הזניחו, והחברה החרדית גם מלאת נרווים על דברים שוליים להחריד) אבל אינני ציוני (לא אנטי-ציוני, אלא לא ציוני). אז בעיקרון אני מרגיש די בבית בשני המגזרים ובפועל חי את חיי במגזר הדתי לאומי כרגע שבו גם גדלתי.

המשפחה שלי חרד"לית,

במהלך החיים עברתי שינוי לכיוון החרדי יותר,

והיום.. מורכב קצת יותר באיזון בין הצדדים.

אבל עדיין ממש בתפר

תמיד אני מסתובבת בתחושה כזו שלא מוגדרת כי- אני לא חרדל"ית וגם לא מזרוחניקית..

איך זה נוצר?

חינוך. אני באה מבית שהוא כזה ולומדת באולפנא שהיא כזו (למרות שיש בה ככ הרבה מגוון)

למה?

כי זה המקום שמרגיש לי הכי נכון בשבילי...זה האורך חיים שאני שואפת אליו...

שהם נמצאים "על התפר" בין חרדי לדת"ל

התפר הזה הוא ככ רחב..זה גם נורא תלוי בהגדה שלך לדת"ל.

אני ממש לא רואה עצמי כחרדית,

אבל אני יודעת שאני יותר מדתיה לאומית...

ןגם חרד"ל אני לא כמו שציינתי מקודם.

בקיצר- זאת הנקודה שנראת לי הכי טובה בשבילי

המשפחה שלי מאוד מחוברת לרבנים חרדים אבל גדלתי במוסדות דת"ל

אז היה קצת ערבוב של השקפה חרדית עם השקפה דתל"ית

והיום לא בדיוק פה ולא בדיוק פה...

מחכה למישהו שיכריע כנראה...

והרבה חברות שלי הן כאלה.

אבל באורח החיים חיה אינדבדואלית איך שנח לי ומרגיש נכון, וחלק מאורח החיים שלי מתאים יותר להגדרה דת"ל. כך גם מוצאת את עצמי מתחברת הרבה פעמים לאווירה הדת"ל יותר מהחרדית.

אבל מבחינת השקפה.... אני לא פה ולא שם.

למה זה ככה? ככה זה למה. סתם. גדלתי בבית של הורים בעלי תשובה, שהתחילו כדת"ל והתחרדו. עד גיל 14 עוד חגגתי ימי עצמאות 

אח"כ "נשרפתי" חיצונית ובשנים האחרונות אני שוב על קו התפר...

וזה באמת עולם שהוא לא חרדי ולא חרד"ל ולא דת"ל..
אבל תודה לאל שיוצאים מההגדרות האלה לאט לאט.

א. כי אני מקווה שיפסיקו להשתייך ציבורית להשקפות כלליות, שבד"כ רובם לא באמת מחזיקים בהם, אלא רק נולדו לציבור כזה. אז הסטיגמה לא באמת תופסת, גם אם היא קיימת.

ב. כי החלוקה הדיכוטומית לא מאפשרת להתאחד באמת.
אין בעיה להיות שונה ולהתאחד, יש בעיה שזה חלוקה מאוד שטחית.

חזרתי בתשובה דרך החרדים,

ואני מאד מתחבר לנחישות שלהם ולדרך הכללית שלהם לשדר שתמיד תמיד התורה מעל הכל.

ובצד הדתי לאומי יש פתיחות - בכללי.  שזה דבר חשוב מאד לדעתי.

אבל אצל כל אחד מהם אני מרגיש שזה קצת מעבר למה שצריך ויש לזה השלכות שאני לא רוצה.

לכן אני באמצע... 

אני אישית נולדתי למשפחה מסורתית-דתית, למדתי במוסדות אליטה של הדתיים לאומיים אבל מתחבר מאוד לרבנים החרדיים.

סלט.

אבל יש בזה משהו כיף

אין כמעט אנשים כאלו בבסיס, רק דרך חיפוש עצמי, חזרה בתשובה וכדומה. או שעונות לך בנות שמגדירות את עצמן באופן כזה, אבל ברור שזה רק מפני שמערכות החינוך שעברו מבלבלות אותן מבחינת הזהות הקהילתית והחברתית ("המגזרית"), ובוודאי אצל נשים זה מאוד תלוי בזוגיות.
לגבי נוער הגבעות או יישובים מחמירים וכדומה, החברה החרדית בזה לקבוצות כאלו כמעט באופן מוחלט, והן נחשבות שם אולי לרעה שבדוגמאות, ותתנער בתנועה נרגזת מכל ניסיון מצידם להתקרב או לחסות בצילה הרוחני.
ברור לגמרי שבעבר ההנהגה התורנית של המיינסטרים הציוני דתי באה על רקע היהדות החרדית (כל מוריי היו חובשי כיפות שחורות וכל התלמידים ראו בהם מחנכים מקובלים ומורי דרך), אבל משהו יסודי מאוד השתנה בזה ונוצר נתק בייחוד ביישובים או גם בקרב הקהילות הפריפריאליות (בערים הישנות זה עוד קיים אבל ההידלדלות הרי סוחפת, מגבעתיים ובני ברק שהכיפות הסרוגות נטשו ועד נניח חיפה או באר שבע). או שהולכים על בני ישיבות חבריים או שלוקחים באופן חד לכיוון התורני לאומי, אבל כל זה הוא כיפות סרוגות שמנותקות באופן גורף מההווייה החרדית (ואם מתעקשים להיצמד אליהם לטישים, התוועדויות או אירועי הילולא אז ההתייחסות החרדית אליהם היא בדיוק כמו לשמעון פרס במימונה בזמנו - "הנה בא הגוי דובר העברית לטעום מהחלה שבירכנו ומהמופלטות ולבקש ברכות").
לכן ההגדרה העצמית שיגדיר כאן האדם את עצמו רחוקה לדעתי מלהספיק. אני מכיר הרבה שיעידו על עצמם ככאלו לפי שאלתך, אבל להבנתי או שהם מתקבלים בזרועות פתוחות בשטיבל החרדי ליד ביתם (וזה מיעוט מהמקרים, ואפילו בציבור הספרדי החרדי מקבלים יותר את חובש הכיפה הלבנה שמוריד אותה אחרי ערבית מאשר את הכיפה הסרוגה ששלושים שנה משתתף בשיעור), או שהם מוצאים את עצמם שוב בציבור הדתי לאומי, עם כל הפילוגים או האי הסכמות.
אני באופן אישי כלל לא שופט או מבקר משהו מהמצב החברתי שתיארתי לעיל, בכל קבוצה ולכל אדם וכולם אהובים כולם ברורים כולם קדושים ועושים רצון קונם. אבל חשוב בעיניי שלא להיתפס לאשליות ולא לייצר דמיונות לא קיימים.

הציבור החרדי על כל מעלותיו (וחסרונותיו) נכון להיום, הוא ציבור לא מכיל.

מי שלא נולד וגדל כחרדי, לעולם לא יהיה "חלק" אמיתי מהמגזר, אלא אם עבר תהליך הטמעה טוטאלי, וקיבל עליו את כלל הניואנסים.

ואפילו מי שגדל כחרדי ושינה ( למשל בחור ישיבה שיוצא לעבוד) מהר מאד מוצא את עצמו בשוליים.

רק מציינת שכתבתי נכון להיום, כי כיום גם הציבור החרדי עובר הליכי שינוי בתוך עצמו ולאט לאט הופך למכיל יותר ( בעל כורחו או לא. זו שאלה אחרת) 

אבל בעיקרון לומר לאנשים שלא ישלו את עצמם שהם אולי שייכים קצת  למגזר החרדי. כי למגזר החרדי אתה שייך לגמרי עד הסוף או לא שייך בכלל.

(ואין סתירה לכך שאפשר לקבל מהמגזר הזה את הדברים הטובים שלו)

בעיניי שייכים למגזר זה אומר מסכימים עם הדרך שלו והולכים בה.. לא מעבר.

אליו חיבור או קרבה

כלומר, ברור שאם רשמתי שיש בי צד שמאוד מתחבר להשקפה החרדית זה לא מהמקום הציבורי והקהילתי

כי אז ברור שאם ארצה ללכת בדרך הזאת אצטרך לקבל על עצמי את כל הניואנסים (שזה קשה ברמות, במיוחד שיש דברים שקשה לי איתם) ואהבתי את ההגדרה של @חתולה ג'ינג'ית....

אבל כן אפשר להתחבר לדרך, לרעיון, להשקפת עולם, לרבנים שהגיעו מהשקפת עולם מסוימת

זה עדיין לא אומר ששייכתי את עצמי לשם

וחוץ מזה - זה שלציבור עצמו קשה להכיל אנשים שונים ממנו, זה משהו שנטמע בתרבות המגזר, ולא ברור בדיוק למה (כאילו אפשר לדון בזה, אבל זה לא מעניין אותי כרגע...) מה שמשנה לי זה הרוח וההשקפה שיש במגזר שאת זה כן הייתי רוצה לקחת לעצמי....

ולא צריך לקחת את זה אישית, שיש כאלה בציבור החרדי שפחות מעריכים דת"ל, האמת בעיניי זה פשוט כואב, כי כאילו מישהו מגדיר את עצמו כדת"ל ועוד אחד מגדיר את עצמו כחרדי וזה מחליט שזה לא מתאים לא. סליחה, קודם כל אנחנו יהודים, לפני שאנחנו דתיים לאומיים או חרדיים.. אבל בסדר, לא נכנסת לזה. אבל באמת שאין מה להפגע. אם יושבים שיחה אחד על אחד מלב אל לב מאמינה שכל הסטיגמות נופלות וזה מה שחשוב. אנחנו יהודים, אנחנו נמצא איך להתחבר זה בטוח.

ומצחיק אותי אלה שאומרים מה אתם מתחברים לציבור החרדי, הציבור שבז לכם... כאילו, מי שאומר את זה לא מבין את הקונספט כנראה. אין כאן עניין ציבורי. יש כאן עניין הרבה יותר גדול. זה צדיקים ורבנים גדולים מאוד שהגיעו שחונכו בדרך הזאת או גדלו עליה, ואין שום בעיה לינוק גם משם... אפילו שיש אנשים תחת אותם רבנים שאולי לצערנו לא יצליחו להכיל אותי. נו בסדר... כולנו עוברים תהליכים, ואני מאמינה שגם זה לאט לאט יתקדם לטובה  

@מי האיש? הח"ח!

כל אדם מוזמן להגדיר עצמו כחרדי, או לחלופין כחסיד, או כחב"דניק (ליובאוויטש ממילא מאמינים שכל יהודי הוא חסיד שלהם) או כמתנגד מחוג חת"ם סופר. העניין בציבור החרדי הוא הנוקשות הממסדית לקבל פנימה את החדש, שזה מאוד מורכב, והשאלה היא האם למשל ברסלב נקראת בהקשר הזה "ציבור חרדי", כי שם לכאורה כמות האנשים טסה למעלה והמגוון גדול, אבל אין באמת ממסד חרדי סדור שם. כלומר האם זה יבנאל? האם זה הרב ארוש? או שבגלל שזה טויטע חסידים אז בכלל כל אחד הוא מעין רב ומורה, מהרבנים ישראל בזאנסון וארז משה דורון ועד הפשוט שבמתבודדים?
ודאי שקשה עד בלתי אפשרי להצטרף יום בהיר אחד לקהילת בעלזא, ויז'ניץ או צאנז בלי איזו התקרבות תהליכית של שנים שבה אדם נבחן שם בזכוכית מגדלת על כל קוצו של שטריימל. ואגב, בזמנו תקנות חסידות גור היו כה קשות ומכבידות, שהתלוצצו שם שהיות שהנשים בחסידות כבר לא יכולות עם זה, נמנעות מלהינשא, ונותרים חסידים רבים רווקים, הם מוכנים לפתוח את השורות בשביל שידוכים ולקלוט בנות - רק מחסידויות אחרות כמובן.

לא שקלטו מחסידויות אחרות או משהו, אלא שיצרו מערכת הטפה מסודרת לבנות החסידות.

זה ככה כי ראיתי הרבה בעיות בדרך הדת"ל ובעיקר בתכל'ס של הצורת חיים, והתחזקתי לכיוון החרדל"י. מרגישה היום הרבה יותר שלמה עם עצמי ועם הדרך, ושאני במקום יותר אמיתי, ב"ה. מצד שני יש גם הרבה קונפליקטים ודברים שלא מספיק ברורים.

ויש בעיות בכל ציבור, זו לא סיבה להכליל ולפסול

אט אט, עם ישראל מיישר קו, קשובים יותר אחד לדיעות השני

ומכאן הטשטשו הגבולות באופן מסוים.

אני כזה, ובאופן כללי, לא בעד הגדרות.

לרוב, אנשים מקובעים מחשבתית, וקל להם לקטלג לפי תבניות, וברגע שאתה יוצא להם מהתבנית אתה לא ברור להם וזה דורש מהם מאמץ מחשבתי.

מצד שני, אם תאמר שאתה כך וכך- הם יאמרו- הא, סבבה אז אני לא כזה. למרות שבדיעות אתם יכולים להיות מאד דומים

וחברים טובים אפילו. 

מי היה מוכן, בגלל היותו על התפר, לצאת לדייטים משני המגזרים? ומי עם אחד מהם? ואיזה?

יוצאת עם שני המגזרים

אבל בעיקר חרד"ל

ודיי רחפת לא ידעתי את זה!!!

טוב לדעת. מעודד!

אני תוהה לעצמי לאיזה מגזר בעלי יהיה שייך חח

ואגב גם אצלי, היו כאלה בדתי לאומי שקצת נבהלו מגישות חרדיות מסוימות

וכאלה בחרדי שפשוט לא הבינו מורכבויות מסוימות שהיו לי בעבודת ה' או בדרך חיים... 

ותודה ל@נשמה כללית שרשור מעניין!!!

והשבח לאל!!! וכן חייבות להיפגש

חחח את לא מבינה כמה זה מעודד, שאתה לא לבד בסרטים האלו של להגדיר את עצמך ועוד למצוא חתן במצב כזה 

הייתי יוצאת גם עם דת"ל חסידי

אבל אחרי כמה ניסיונות נפל, הבנתי שגם זה לא הכיוון.

מה כן?

לאלוקים פתרונים.

אם אתה לא מבפנים אתה תרגיש מבחוץ.

מה שכן, מישהי שהיא באמת על התפר, יכולה אולי להיות בסדר גם אם היא רשמית שייכת למגזר אחר

עוד לא יצאתי לדייטים,

אבל בסופו של דבר קשה לי להאמין שיש מישהו רציני

מהציבור החרדי שיסכים להיפגש עם מישהי דת"ל..

ולהפך, בחור דת"ל שירצה מישהי שממש שקרובה לציבור החרדי..

בעיניי דווקא בתפר, בבין לבין יש הרבה הזדמנויות.

אבל באמת, למען ה', איפה מוצאים אנשים כאלו?

לא רציתי לפרט למה לא הלך..

אבל אפשר להבין לבד למה. 

כתבת "מצד אחד חונכתי למסירות לתורה, לצניעות, להערצת ת"ח ועוד כמו החרדים "

ו"מצד שני" יש את השאר.

הווי אומר - הצד הזה הוא השייך לחרדים, ואצל החרדלים זה רק הדברים האחרים?

זה מאוד לא נכון. 

ז'תומרת, לא שלא נכון שיש את זה לחרדים (חלקם)

אבל לא נכון לומר שזה הצד שקשור לחרדים, כי באותה מידה בדיוק הוא יכול להיות משוייך לחרדלים. 

אז זה די צרם.

ואגב, הלוואי שהחרדים יחונכו מספיק ל"הערצת ת"ח" באשר הוא ת"ח, כמו אצלנו.

ולא להעריץ רק מי שמשתייך למחנה הנכון.

ניצלשתי לעצמי, ואולי אף העבתי קצת על השרשור היפה הזה, אבל דברים כאלו מקפיצים אותי...

שאת אומרת שהחלק שיש בך שקשור לחרדים הוא ההערכה לתורה, ות"ח, וצניעות, וכו'.

וזה מאוד צורם.

אני לא חושב שהחלק הזה צריך להיות שייך דווקא לחלק החרדי. וכביכול שאצל החרדלים הוא איננו.

(ושוב כתבת "לא ברמת החרדים" - אז שוב - יש אצלנו מספיק אנשים שלא נופלים מהם כלל, בשום פרמטר)

כך גם לגבי הרבנים - כמובן שאני גם מעריץ ובמידה מסויימת גדלתי גם על הדמויות שהזכרת, אבל לא חסר לנו "גדולים" משלנו,

ר' אברום והרב ישראלי הם ממש לא פחות מהרב אלישיב והרב שטינמן...

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.