סתם כי בדברים רבים אני מזדהה עם הציונים דתיים (אני מרגיש שיש חלקים בתורה שהחרדים קצת הזניחו, והחברה החרדית גם מלאת נרווים על דברים שוליים להחריד) אבל אינני ציוני (לא אנטי-ציוני, אלא לא ציוני). אז בעיקרון אני מרגיש די בבית בשני המגזרים ובפועל חי את חיי במגזר הדתי לאומי כרגע שבו גם גדלתי.

המשפחה שלי חרד"לית,

במהלך החיים עברתי שינוי לכיוון החרדי יותר,

והיום.. מורכב קצת יותר באיזון בין הצדדים.

אבל עדיין ממש בתפר

תמיד אני מסתובבת בתחושה כזו שלא מוגדרת כי- אני לא חרדל"ית וגם לא מזרוחניקית..

איך זה נוצר?

חינוך. אני באה מבית שהוא כזה ולומדת באולפנא שהיא כזו (למרות שיש בה ככ הרבה מגוון)

למה?

כי זה המקום שמרגיש לי הכי נכון בשבילי...זה האורך חיים שאני שואפת אליו...

שהם נמצאים "על התפר" בין חרדי לדת"ל

התפר הזה הוא ככ רחב..זה גם נורא תלוי בהגדה שלך לדת"ל.

אני ממש לא רואה עצמי כחרדית,

אבל אני יודעת שאני יותר מדתיה לאומית...

ןגם חרד"ל אני לא כמו שציינתי מקודם.

בקיצר- זאת הנקודה שנראת לי הכי טובה בשבילי

המשפחה שלי מאוד מחוברת לרבנים חרדים אבל גדלתי במוסדות דת"ל

אז היה קצת ערבוב של השקפה חרדית עם השקפה דתל"ית

והיום לא בדיוק פה ולא בדיוק פה...

מחכה למישהו שיכריע כנראה...

והרבה חברות שלי הן כאלה.

אבל באורח החיים חיה אינדבדואלית איך שנח לי ומרגיש נכון, וחלק מאורח החיים שלי מתאים יותר להגדרה דת"ל. כך גם מוצאת את עצמי מתחברת הרבה פעמים לאווירה הדת"ל יותר מהחרדית.

אבל מבחינת השקפה.... אני לא פה ולא שם.

למה זה ככה? ככה זה למה. סתם. גדלתי בבית של הורים בעלי תשובה, שהתחילו כדת"ל והתחרדו. עד גיל 14 עוד חגגתי ימי עצמאות 

אח"כ "נשרפתי" חיצונית ובשנים האחרונות אני שוב על קו התפר...

וזה באמת עולם שהוא לא חרדי ולא חרד"ל ולא דת"ל..
אבל תודה לאל שיוצאים מההגדרות האלה לאט לאט.

א. כי אני מקווה שיפסיקו להשתייך ציבורית להשקפות כלליות, שבד"כ רובם לא באמת מחזיקים בהם, אלא רק נולדו לציבור כזה. אז הסטיגמה לא באמת תופסת, גם אם היא קיימת.

ב. כי החלוקה הדיכוטומית לא מאפשרת להתאחד באמת.
אין בעיה להיות שונה ולהתאחד, יש בעיה שזה חלוקה מאוד שטחית.

חזרתי בתשובה דרך החרדים,

ואני מאד מתחבר לנחישות שלהם ולדרך הכללית שלהם לשדר שתמיד תמיד התורה מעל הכל.

ובצד הדתי לאומי יש פתיחות - בכללי.  שזה דבר חשוב מאד לדעתי.

אבל אצל כל אחד מהם אני מרגיש שזה קצת מעבר למה שצריך ויש לזה השלכות שאני לא רוצה.

לכן אני באמצע... 

אני אישית נולדתי למשפחה מסורתית-דתית, למדתי במוסדות אליטה של הדתיים לאומיים אבל מתחבר מאוד לרבנים החרדיים.

סלט.

אבל יש בזה משהו כיף

אין כמעט אנשים כאלו בבסיס, רק דרך חיפוש עצמי, חזרה בתשובה וכדומה. או שעונות לך בנות שמגדירות את עצמן באופן כזה, אבל ברור שזה רק מפני שמערכות החינוך שעברו מבלבלות אותן מבחינת הזהות הקהילתית והחברתית ("המגזרית"), ובוודאי אצל נשים זה מאוד תלוי בזוגיות.
לגבי נוער הגבעות או יישובים מחמירים וכדומה, החברה החרדית בזה לקבוצות כאלו כמעט באופן מוחלט, והן נחשבות שם אולי לרעה שבדוגמאות, ותתנער בתנועה נרגזת מכל ניסיון מצידם להתקרב או לחסות בצילה הרוחני.
ברור לגמרי שבעבר ההנהגה התורנית של המיינסטרים הציוני דתי באה על רקע היהדות החרדית (כל מוריי היו חובשי כיפות שחורות וכל התלמידים ראו בהם מחנכים מקובלים ומורי דרך), אבל משהו יסודי מאוד השתנה בזה ונוצר נתק בייחוד ביישובים או גם בקרב הקהילות הפריפריאליות (בערים הישנות זה עוד קיים אבל ההידלדלות הרי סוחפת, מגבעתיים ובני ברק שהכיפות הסרוגות נטשו ועד נניח חיפה או באר שבע). או שהולכים על בני ישיבות חבריים או שלוקחים באופן חד לכיוון התורני לאומי, אבל כל זה הוא כיפות סרוגות שמנותקות באופן גורף מההווייה החרדית (ואם מתעקשים להיצמד אליהם לטישים, התוועדויות או אירועי הילולא אז ההתייחסות החרדית אליהם היא בדיוק כמו לשמעון פרס במימונה בזמנו - "הנה בא הגוי דובר העברית לטעום מהחלה שבירכנו ומהמופלטות ולבקש ברכות").
לכן ההגדרה העצמית שיגדיר כאן האדם את עצמו רחוקה לדעתי מלהספיק. אני מכיר הרבה שיעידו על עצמם ככאלו לפי שאלתך, אבל להבנתי או שהם מתקבלים בזרועות פתוחות בשטיבל החרדי ליד ביתם (וזה מיעוט מהמקרים, ואפילו בציבור הספרדי החרדי מקבלים יותר את חובש הכיפה הלבנה שמוריד אותה אחרי ערבית מאשר את הכיפה הסרוגה ששלושים שנה משתתף בשיעור), או שהם מוצאים את עצמם שוב בציבור הדתי לאומי, עם כל הפילוגים או האי הסכמות.
אני באופן אישי כלל לא שופט או מבקר משהו מהמצב החברתי שתיארתי לעיל, בכל קבוצה ולכל אדם וכולם אהובים כולם ברורים כולם קדושים ועושים רצון קונם. אבל חשוב בעיניי שלא להיתפס לאשליות ולא לייצר דמיונות לא קיימים.

הציבור החרדי על כל מעלותיו (וחסרונותיו) נכון להיום, הוא ציבור לא מכיל.

מי שלא נולד וגדל כחרדי, לעולם לא יהיה "חלק" אמיתי מהמגזר, אלא אם עבר תהליך הטמעה טוטאלי, וקיבל עליו את כלל הניואנסים.

ואפילו מי שגדל כחרדי ושינה ( למשל בחור ישיבה שיוצא לעבוד) מהר מאד מוצא את עצמו בשוליים.

רק מציינת שכתבתי נכון להיום, כי כיום גם הציבור החרדי עובר הליכי שינוי בתוך עצמו ולאט לאט הופך למכיל יותר ( בעל כורחו או לא. זו שאלה אחרת) 

אבל בעיקרון לומר לאנשים שלא ישלו את עצמם שהם אולי שייכים קצת  למגזר החרדי. כי למגזר החרדי אתה שייך לגמרי עד הסוף או לא שייך בכלל.

(ואין סתירה לכך שאפשר לקבל מהמגזר הזה את הדברים הטובים שלו)

בעיניי שייכים למגזר זה אומר מסכימים עם הדרך שלו והולכים בה.. לא מעבר.

אליו חיבור או קרבה

כלומר, ברור שאם רשמתי שיש בי צד שמאוד מתחבר להשקפה החרדית זה לא מהמקום הציבורי והקהילתי

כי אז ברור שאם ארצה ללכת בדרך הזאת אצטרך לקבל על עצמי את כל הניואנסים (שזה קשה ברמות, במיוחד שיש דברים שקשה לי איתם) ואהבתי את ההגדרה של @חתולה ג'ינג'ית....

אבל כן אפשר להתחבר לדרך, לרעיון, להשקפת עולם, לרבנים שהגיעו מהשקפת עולם מסוימת

זה עדיין לא אומר ששייכתי את עצמי לשם

וחוץ מזה - זה שלציבור עצמו קשה להכיל אנשים שונים ממנו, זה משהו שנטמע בתרבות המגזר, ולא ברור בדיוק למה (כאילו אפשר לדון בזה, אבל זה לא מעניין אותי כרגע...) מה שמשנה לי זה הרוח וההשקפה שיש במגזר שאת זה כן הייתי רוצה לקחת לעצמי....

ולא צריך לקחת את זה אישית, שיש כאלה בציבור החרדי שפחות מעריכים דת"ל, האמת בעיניי זה פשוט כואב, כי כאילו מישהו מגדיר את עצמו כדת"ל ועוד אחד מגדיר את עצמו כחרדי וזה מחליט שזה לא מתאים לא. סליחה, קודם כל אנחנו יהודים, לפני שאנחנו דתיים לאומיים או חרדיים.. אבל בסדר, לא נכנסת לזה. אבל באמת שאין מה להפגע. אם יושבים שיחה אחד על אחד מלב אל לב מאמינה שכל הסטיגמות נופלות וזה מה שחשוב. אנחנו יהודים, אנחנו נמצא איך להתחבר זה בטוח.

ומצחיק אותי אלה שאומרים מה אתם מתחברים לציבור החרדי, הציבור שבז לכם... כאילו, מי שאומר את זה לא מבין את הקונספט כנראה. אין כאן עניין ציבורי. יש כאן עניין הרבה יותר גדול. זה צדיקים ורבנים גדולים מאוד שהגיעו שחונכו בדרך הזאת או גדלו עליה, ואין שום בעיה לינוק גם משם... אפילו שיש אנשים תחת אותם רבנים שאולי לצערנו לא יצליחו להכיל אותי. נו בסדר... כולנו עוברים תהליכים, ואני מאמינה שגם זה לאט לאט יתקדם לטובה  

@מי האיש? הח"ח!

כל אדם מוזמן להגדיר עצמו כחרדי, או לחלופין כחסיד, או כחב"דניק (ליובאוויטש ממילא מאמינים שכל יהודי הוא חסיד שלהם) או כמתנגד מחוג חת"ם סופר. העניין בציבור החרדי הוא הנוקשות הממסדית לקבל פנימה את החדש, שזה מאוד מורכב, והשאלה היא האם למשל ברסלב נקראת בהקשר הזה "ציבור חרדי", כי שם לכאורה כמות האנשים טסה למעלה והמגוון גדול, אבל אין באמת ממסד חרדי סדור שם. כלומר האם זה יבנאל? האם זה הרב ארוש? או שבגלל שזה טויטע חסידים אז בכלל כל אחד הוא מעין רב ומורה, מהרבנים ישראל בזאנסון וארז משה דורון ועד הפשוט שבמתבודדים?
ודאי שקשה עד בלתי אפשרי להצטרף יום בהיר אחד לקהילת בעלזא, ויז'ניץ או צאנז בלי איזו התקרבות תהליכית של שנים שבה אדם נבחן שם בזכוכית מגדלת על כל קוצו של שטריימל. ואגב, בזמנו תקנות חסידות גור היו כה קשות ומכבידות, שהתלוצצו שם שהיות שהנשים בחסידות כבר לא יכולות עם זה, נמנעות מלהינשא, ונותרים חסידים רבים רווקים, הם מוכנים לפתוח את השורות בשביל שידוכים ולקלוט בנות - רק מחסידויות אחרות כמובן.

לא שקלטו מחסידויות אחרות או משהו, אלא שיצרו מערכת הטפה מסודרת לבנות החסידות.

זה ככה כי ראיתי הרבה בעיות בדרך הדת"ל ובעיקר בתכל'ס של הצורת חיים, והתחזקתי לכיוון החרדל"י. מרגישה היום הרבה יותר שלמה עם עצמי ועם הדרך, ושאני במקום יותר אמיתי, ב"ה. מצד שני יש גם הרבה קונפליקטים ודברים שלא מספיק ברורים.

ויש בעיות בכל ציבור, זו לא סיבה להכליל ולפסול

אט אט, עם ישראל מיישר קו, קשובים יותר אחד לדיעות השני

ומכאן הטשטשו הגבולות באופן מסוים.

אני כזה, ובאופן כללי, לא בעד הגדרות.

לרוב, אנשים מקובעים מחשבתית, וקל להם לקטלג לפי תבניות, וברגע שאתה יוצא להם מהתבנית אתה לא ברור להם וזה דורש מהם מאמץ מחשבתי.

מצד שני, אם תאמר שאתה כך וכך- הם יאמרו- הא, סבבה אז אני לא כזה. למרות שבדיעות אתם יכולים להיות מאד דומים

וחברים טובים אפילו. 

מי היה מוכן, בגלל היותו על התפר, לצאת לדייטים משני המגזרים? ומי עם אחד מהם? ואיזה?

יוצאת עם שני המגזרים

אבל בעיקר חרד"ל

ודיי רחפת לא ידעתי את זה!!!

טוב לדעת. מעודד!

אני תוהה לעצמי לאיזה מגזר בעלי יהיה שייך חח

ואגב גם אצלי, היו כאלה בדתי לאומי שקצת נבהלו מגישות חרדיות מסוימות

וכאלה בחרדי שפשוט לא הבינו מורכבויות מסוימות שהיו לי בעבודת ה' או בדרך חיים... 

ותודה ל@נשמה כללית שרשור מעניין!!!

והשבח לאל!!! וכן חייבות להיפגש

חחח את לא מבינה כמה זה מעודד, שאתה לא לבד בסרטים האלו של להגדיר את עצמך ועוד למצוא חתן במצב כזה 

הייתי יוצאת גם עם דת"ל חסידי

אבל אחרי כמה ניסיונות נפל, הבנתי שגם זה לא הכיוון.

מה כן?

לאלוקים פתרונים.

אם אתה לא מבפנים אתה תרגיש מבחוץ.

מה שכן, מישהי שהיא באמת על התפר, יכולה אולי להיות בסדר גם אם היא רשמית שייכת למגזר אחר

עוד לא יצאתי לדייטים,

אבל בסופו של דבר קשה לי להאמין שיש מישהו רציני

מהציבור החרדי שיסכים להיפגש עם מישהי דת"ל..

ולהפך, בחור דת"ל שירצה מישהי שממש שקרובה לציבור החרדי..

בעיניי דווקא בתפר, בבין לבין יש הרבה הזדמנויות.

אבל באמת, למען ה', איפה מוצאים אנשים כאלו?

לא רציתי לפרט למה לא הלך..

אבל אפשר להבין לבד למה. 

כתבת "מצד אחד חונכתי למסירות לתורה, לצניעות, להערצת ת"ח ועוד כמו החרדים "

ו"מצד שני" יש את השאר.

הווי אומר - הצד הזה הוא השייך לחרדים, ואצל החרדלים זה רק הדברים האחרים?

זה מאוד לא נכון. 

ז'תומרת, לא שלא נכון שיש את זה לחרדים (חלקם)

אבל לא נכון לומר שזה הצד שקשור לחרדים, כי באותה מידה בדיוק הוא יכול להיות משוייך לחרדלים. 

אז זה די צרם.

ואגב, הלוואי שהחרדים יחונכו מספיק ל"הערצת ת"ח" באשר הוא ת"ח, כמו אצלנו.

ולא להעריץ רק מי שמשתייך למחנה הנכון.

ניצלשתי לעצמי, ואולי אף העבתי קצת על השרשור היפה הזה, אבל דברים כאלו מקפיצים אותי...

שאת אומרת שהחלק שיש בך שקשור לחרדים הוא ההערכה לתורה, ות"ח, וצניעות, וכו'.

וזה מאוד צורם.

אני לא חושב שהחלק הזה צריך להיות שייך דווקא לחלק החרדי. וכביכול שאצל החרדלים הוא איננו.

(ושוב כתבת "לא ברמת החרדים" - אז שוב - יש אצלנו מספיק אנשים שלא נופלים מהם כלל, בשום פרמטר)

כך גם לגבי הרבנים - כמובן שאני גם מעריץ ובמידה מסויימת גדלתי גם על הדמויות שהזכרת, אבל לא חסר לנו "גדולים" משלנו,

ר' אברום והרב ישראלי הם ממש לא פחות מהרב אלישיב והרב שטינמן...

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?